My LORD’s BibleBabylonian Talmud Chagigah 1
Babylonian Talmud Chagigah: the Babylonian Gemara on Mishnah Chagigah ("Festival Offering"), in the order Mo'ed (Appointed Times). The pilgrim's festival offerings, the limits set on teaching the work of creation and the chariot (Ezekiel 1), and degrees of ritual purity. The Babylonian Talmud (Talmud Bavli) was edited in the academies of Babylonia until about AD 500 or later and became the authoritative Talmud of Jewish law; it quotes each passage of the Mishnah (MISHNAH) and then discusses it (GEMARA), and is cited by folio, as on the page headings here (2a, 2b). It is rabbinic law and teaching, not scripture. English by A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain, transcribed from the page scans; his notes are not reproduced. Streane prints English only; Hebrew and Aramaic from Wikisource's Vilna text, shared out to his paragraphs by folio side.
Folio 2a דף ב ע״א
1I. (1) All are bound in the case of a holocaust except a deaf man, a fool, and a child, and one of doubtful sex, and one of double sex, and women, and slaves who are not manumitted, the lame man, and the blind man, and the sick man, and the old man, and him who is not able to go up on his feet. What is the definition of a child? Every one who is not able to ride upon his father's shoulders, and to go up from Jerusalem to the mountain of the House. These are the words of the house of Shammai. But the house of Hillel say, Every one who is not able to take hold of his father's hand, and to go up from Jerusalem to the mountain of the House, as it is said, "three footgoing times" (Ex. xxiii. 14).
מתני׳ הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים (15836)
2(2) The house of Shammai say, The holocaust involves two pieces of silver and the chagigah a meah of silver, but the house of Hillel say, The holocaust involves a meah of silver and the chagigah two pieces of silver.
בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף: (4672)
3What is the expression all to include? It is to include him who is half a slave and half free. But according to Rabena, who says, He who is half a slave and half free is exempt from the holocaust, what is the expression all to include? It is to include him who is lame on the first day and well on the second day. This agrees with him who says, All of them are transferable from one day to another; but according to him who says, All of them are transferable as from the first day only, what is the expression all to include? It is to include the blind in one eye. But this is not in accordance with the following Baraitha. For Jochanan ben Dahăbai, saying it in the name of Rabbi Jehudah, taught, He who is blind in one eye is exempt from the holocaust, as it is said, "He shall be seen," or "He shall see" (Ex. xxiii. 17, Deut. xvi. 16). As he went to see, so he went to be seen; as to see with both his eyes, so to be seen with both His eyes.
גמ׳ הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני הניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למאן דאמר כולן תשלומין דראשון הכל לאתויי מאי לאתויי סומא באחת מעיניו ודלא כי האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה שנאמר (שמות כג, יז) יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו (21490)
4And, if you like, I will fully grant you what they have said from the beginning. But you will say, Rabena's saying constitutes a difficulty. There is no difficulty. One opinion is according to the older Mishnah, the other according to the later Mishnah.
ואיבעית אימא לעולם כדאמרי מעיקרא ודקא קשיא לך הא דרבינא לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה (4514)
5For there is a canonical Mishnah, He who is half a slave and half free serves his master one day and himself the other day (Baba Bathra, 13a, i. 11). These are the words of the house of Hillel. The house of Shammai said to them,
דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו להם בית שמאי (4710)
Folio 2b דף ב ע״ב
6You have settled it well for his master, but you have not settled it well for himself. Does he wish to marry a slave woman? he is not able; a free woman? he is not able; to abstain from marriage? but was not the world created only that men might be fruitful and multiply? as it is said, "he created it not in vain; he formed it to be inhabited" (Is. xlv. 18). But for the sake of the maintenance of the world they force his master and make him a free man, and he writes for him a bill on half his property, and the house of Hillel comes round to teach according to the words of the house of Shammai.
תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטיל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר (ישעיהו מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי: (14762)
7Except a deaf man, a fool, and a child etc. There is a Baraitha, A deaf man is like a fool and a child. As a fool and a child are not responsible for their actions, so a deaf man is not responsible for his actions. And we learn, as we are taught by a canonical Mishnah, A deaf man, as wise men have everywhere said, is one who does not hear and does not speak (Niddah, 13b, ii. 17). Lo, you will say then, He who speaks and does not hear, or he who hears and does not speak, is bound. Yes, for there is a Baraitha for this. For our Rabbis have taught, He who speaks and does not hear is deaf, he who hears and does not speak is dumb. Both one and the other are to be treated as capable persons in all that relates to them. And whence do you infer that he who speaks and does not hear is deaf, and that he who hears and does not speak is dumb? Since it is written, "But I as a deaf man hear not; and I am as a dumb man, who openeth not his mouth" (Ps. xxxviii. 14). And, if you like, I will say, according to the proverbial saying, A man stumbling in his words. He who speaks and does not hear, or he who hears and does not speak, is bound. But, lo, there is a Baraitha, viz., He who speaks and does not hear, or he who hears and does not speak, is exempt. Rabena, or it may have been Rabba, said, There is a hiatus here. And there is a Baraitha to this effect, All are bound as regards the holocaust, and as regards the rejoicing, except a deaf man. He who speaks and does not hear, or he who hears and does not speak, is exempt from the holocaust. But although he is exempt from the holocaust, he is bound as regards the rejoicing; but as for him who does not hear and does not speak, and as for a fool and a child, he is exempt also from the rejoicing, inasmuch as these are exempt from all the commandments which are contained in the Law.
חוץ מחרש שוטה וקטן כו': קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דעה אף חרש דלאו בר דעה הוא וקא משמע לן כדתנן חרש שדיברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר הא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב תנינא להא דתנו רבנן המדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם דכתיב (תהלים לח, יד) ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואיבעית אימא כדאמרי אינשי אישתקיל מילוליה: מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב: והתניא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר פטור אמר רבינא ואיתימא רבא חסורי מיחסרא והכי קתני הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מן הראייה ואע"פ שפטור מן הראייה חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטור אף מן השמחה הואיל ופטורים מכל מצות האמורות בתורה (36909)
8There is also a Baraitha to this effect, All are bound as regards the holocaust and the rejoicing except a deaf man. He who speaks and does not hear, and he who hears and does not speak, are exempt from the holocaust. But although he is exempt from the holocaust,
תניא נמי הכי הכל חייבין בראייה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראייה ואף על פי שפטור מן הראייה (5626)
Folio 3a דף ג ע״א
9he is bound as regards the rejoicing; but as for him who does not hear and does not speak and as for a fool and a child, they are exempt also from the rejoicing, inasmuch as these are exempt from all the commandments which are contained in the Law. What is the difference in the nature of holocaust, that they are exempt, and in the nature of rejoicing, that they are bound? As regards the nature of holocaust we are taught by the recurrence of the word from the passage intitled "Assemble," as it is written, "Assemble the people, the men and the women and the little ones" (Deut. xxxi. 12), and it is written, "when all Israel is come to appear" (Deut. xxxi. 11). And that point, whence do we get it? Because it is written, "that they may hear and that they may learn" (Deut. xxxi. 12). And there is a Baraitha as follows, "That they may hear," this expression excludes him who speaks and does not hear; "and that they may learn," this expression excludes him who hears and does not speak. Is this to say, that he who cannot talk cannot learn? No; for this suggests the case of the two dumb men who were in the neighbourhood of Rabbi, viz., the sons of R. Jochanan ben Gudgodah's daughter; and the sons of R. Jochanan's sister say concerning it, that every time that Rabbi went up to the College, they went up and sat before him, and shook their heads, and moved their lips, and Rabbi asked for mercy for them, and they were examined, and it was ascertained that they were perfect in knowledge of Halachah and Siphra and Siphre and all the Talmud. Mar Zot'ra said, The reading there is, "in order that they may teach." R. Ashi said, Assuredly it is, "in order that they may teach"; for, if you imagine that it is, "in order that they may learn," then, since he who does not talk does not learn, and since he who does not hear does not learn, this sense of learn comes out of the words, "in order that they may hear," but assuredly it is here, "in order that they may teach."
חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה מאי שנא לענין ראיה דפטירי ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל דכתיב (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכתיב (דברים לא, יא) בבא כל ישראל לראות והתם מנלן דכתיב (דברים לא, יב) למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר למימרא דכי לא משתעי לא גמר והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו רב אשי אמר ודאי למען ילמדו הוא דאי סלקא דעתך למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמר וכיון דלא שמע לא גמר האי מלמען ישמעו נפקא אלא ודאי למען ילמדו הוא (38320)
10R. Tanchum said, He that is deaf in one ear is exempt from the holocaust, as it is said, "in their ears" (Deut. xxxi. 11). And this expression "in their ears" must mean, in the ears of all Israel, for this comes out of the words "before all Israel." How "before all Israel"? I should say, that, although they could not all hear, the Merciful One wrote it in their ears, and the fact that they heard comes out of the expression "in order that they may hear."
אמר ר' תנחום חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שנאמר (דברים לא, יא) באזניהם והאי באזניהם מבעי ליה באזניהם דכולהו ישראל ההוא מנגד כל ישראל נפקא אי מנגד כל ישראל הוה אמינא אע"ג דלא שמעי כתב רחמנא באזניהם והוא דשמעי ההוא מלמען ישמעו נפקא (8735)
11R. Tanchum said, He that is lame in one foot is exempt from the holocaust, as it is said, "footgoing times." And this expression, "footgoing times," must mean to exempt men with wooden legs. This comes out of the expression "steps," for there is a Baraitha, viz., Steps are not steps but feet, and so He says, "The foot shall tread it down, the feet of the poor, the steps of the needy" (Is. xxvi. 6), and He says, "How beautiful are thy steps in shoes, O prince's daughter!" (Cant. vii. 1). Rabba expounds thus, What is the meaning of that which is written, "How beautiful are thy steps in shoes, O prince's daughter"? It means, How comely are the feet of Israel at the time when they go up to the feast! "Prince's daughter" means daughter of Abraham our father, who is called prince, as it is said, "The princes of the peoples are gathered together to be the people of the God of Abraham:" (Ps. xlvii. 9) "God of Abraham," and not God of Isaac and Jacob, but "God of Abraham"; for he was the first of the proselytes.
אמר רבי תנחום חיגר ברגלו אחת פטור מן הראיה שנאמר רגלים והא רגלים מבעי ליה פרט לבעלי קבין ההוא מפעמים נפקא דתניא פעמים אין פעמים אלא רגלים וכן הוא אומר (ישעיהו כו, ו) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים ואומר (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים (19975)
12R. Kohăna said, R. Nathan bar Minyumi expounded in the name of R. Tanchum thus, What is the meaning of that which is written? "And the pit was empty, there was no water in it" (Gen. xxxvii. 24). From the literal sense, as it is said, "And the pit was empty," do I not know that there was no water in it? Nay, but it means that though there was no water in it, there were serpents and scorpions in it.
אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משום ר' תנחום מאי דכתיב (בראשית לז, כד) והבור רק אין בו מים משמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו (7896)
13Our Rabbis have taught, There is a matter with regard to R. Jochanan ben Beruka and R. El'azar ben Chisma, viz., that they went to visit R. Joshua in Pekiin. He said to them, What news was there in the College to-day? They said to him, We are thy disciples, and of thy waters we drink. He said to them, Although it be so, it is impossible for the College to be without something new. Whose Sabbath was it? It was the sabbath of R. El'azar ben Azariah. And on what was the discourse to-day? They said to him, On the section, "Assemble." And how did he explain it? "Assemble the people, the men and the women and the little ones" (Deut. xxxi. 12); if men, they come to learn; if women, they come to hear; but little ones, wherefore do they come? in order to get a reward for those that bring them. He said to them, There was a fair jewel in your hand, and ye sought to deprive me of it.
ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני (23804)
14And again, he expounded the passage, "Thou hast avouched the LORD this day," "and the LORD hath avouched thee this day" (Deut. xxvi. 17, 18). The Holy One, blessed be He, said to Israel, Ye have made me a glory in the world, and I will make you a glory in the world. Ye have made me a glory in the world, for it is written, "Hear, O Israel: the LORD our God is one Lord" (Deut. vi. 4), and I will make you a glory in the world, for it is said,
ועוד דרש (דברים כו, יז) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (11899)
Folio 3b דף ג ע״ב
15"Who is like thy people Israel, a nation that is alone in the earth?" (1 Chr. xvii. 21)
(דברי הימים א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (1072)
16And he also opened his mouth and expounded the passage, "The words of the wise are as goads, and as nails planted are the words of the masters of assemblies, which are given from one shepherd" (Eccles. xii. 11). Wherefore are the words of the Law likened to goads? It is to tell thee, that as a goad is what keeps the heifer in her furrows, so as to produce sustenance for the world, so the words of the Law keep the learners of them from the ways of death for the ways of life. If you say, that as a goad is what moves, so the words of the Law will move; no, for the teaching says "nails." If you say, that as a nail is a thing which diminishes and does not add, so the words of the Law diminish and do not add; no, for the teaching says "planted." As planting is a thing which is fruitful and multiplies, so too the words of the Law are fruitful and multiply. "Masters of assemblies." These are the disciples of wise men, who sit by companies and study in the Law, some declaring unclean and others declaring clean, some binding and others loosing, some disqualifying and others pronouncing ceremonially pure. Perhaps a man may say, How under those circumstances am I to learn the Law? The teaching says, All of them "are given from one shepherd." One God gave them, one pastor uttered them from the mouth of the Lord of all that is made, blessed be He, for it is written, "and God spake all these words" (Ex. xx. 1). Also do thou make thine ear as the upper millstone, and procure for thyself an understanding heart to hear the words of those who declare unclean and the words of those who declare clean, the words of those who bind and the words of those who loose, the words of those who disqualify and the words of those who pronounce ceremonially pure. On the same occasion he said to them, It is not an orphan generation in the midst of which El'azar ben Azariah lives. And why did they not tell him without hesitation? It was on account of the matter that occurred. For there is a Baraitha, A matter occurred with regard to R. Jose, son of a Damascene woman, viz., that he went to visit R. El'azar in Lod. He said to him, What was there new in the College to day?
ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבן לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין בלשון הזה אמר להם אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום (51916)
17He said to him, They voted and decided, Ammon and Moab are to pay the tithe for the poor in the seventh year. He said to him, Jose, stretch out thine hands, and lose thy sight. He stretched out his hands and lost his sight. R. El'azar wept and said, "The secret of the LORD is with them that fear him, and his covenant to make them know it" (Ps. xxv. 14). He said to him, Go, say to them, Ye need not have hasted to vote. For thus I have received by tradition from Rabban Jochanan ben Zakkai, who heard from his teacher, and his teacher from his teacher, that it is a teaching of Moses from Sinai, Ammon and Moab are to pay the tithe for the poor in the seventh year. What is the reason? Those who came up from Egypt subjugated many fortified cities, while those who came up from Babylon did not subjugate many, because the first consecration was a consecration for but a short time, and not a consecration for the future permanently; and so they left it an open question, that the poor of the people might be sustained upon them in the seventh year. There is a Baraitha, that after that his mind had been appeased, he said, Let there be mercy, that the eyes of Jose may return to their place; and they returned.
א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו (25395)
18Our Rabbis have taught, Who is it who is a fool? He who goes out alone at night, and he who passes the night in a cemetery, and he who tears his clothes. It has been reported that R. Hunna said, So long as they all take place at one time. R. Jochanan said, Even in the case of one of them taking place. Explain this. If he have done them in the way of folly, even though he confined himself to one, yet he is guilty; but if he have not done them in the way of folly, even though he have done them all, yet he is not guilty. Granting fully that he has done them in the way of folly, then as for him who passes the night in a cemetery, it may be said, He does it that there may rest upon him a spirit of uncleanness; and as for him who goes out alone at night it may be said that the Gandrippus has seized him; and as for him who tears his clothes it may be said that he is lost in thought. But in case men have done them all,
ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא לעולם דקא עביד להו דרך שטות והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו (18583)
Folio 4a דף ד ע״א
19they are like the ox that has gored an ox, an ass, and a camel, and has been made a precedent of warning for all men. R. Papa said, If R. Hunna had heard that this is the Baraitha, viz., Who is a fool? it is he who destroys all that is given to him, he would have recalled his words. It is a question as regards his recalling of his words, whether he would have recalled his words only in the case of the man who tears his clothes, in consideration of the Baraitha which is like it, or whether he would have recalled them in the case of all three. The matter was left undecided.
כמי שנגח שור חמור וגמל ונעשה מועד לכל אמר רב פפא אי שמיע ליה לרב הונא הא דתניא אי זהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו הוה הדר ביה איבעיא להו כי הוה הדר ביה ממקרע כסותו הוא דהוה הדר ביה דדמיא להא או דלמא מכולהו הוה הדר תיקו: (8020)
20And one of doubtful sex and one of double sex etc. Our Rabbis have taught, The use of the word, "male," is to exclude the women; "thy males" to exclude the one of doubtful and the one of double sex; "all thy males" to include the children (Ex. xxiii. 17, Deut. xvi. 16). The Mishnah teacher said, Male is to exclude the women. But why do I need a verse as above, to teach me this? Inasmuch as it is a case of a positive precept in which the time determines. And from all positive precepts in which the time determines, women are exempt. Nay, but it is needed. You might have thought, We learn of a twofold appearing before the Lord from the section, "Assemble." As in the one case women are bound, so in the other case women are bound. We learn it from this.
וטומטום ואנדרוגינוס כו': תנו רבנן זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס כל זכורך לרבות את הקטנים אמר מר זכור להוציא את הנשים הא למה לי קרא מכדי מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אצטריך סלקא דעתך אמינא נילף ראייה ראייה מהקהל מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל (15448)
21The Mishnah teacher said, The expression "thy males" is to exclude the one of doubtful and the one of double sex. It is all right as regards the latter. This was necessary. You might have imagined that, since he has a shred of virility, he is bound. We learn from this that his case is one sui generis. But as for the former, this was a dubious case. How was a verse necessary to remove the doubt? Abai said, Si eius ovaria externa sunt.
אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמ"ל דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום ספיקא הוא מי אצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ (7674)
22The Mishnah teacher said, The expression "all thy males" is to include the children. But there is a canonical Mishnah, Except a deaf man, a fool and a child (Chag. 2a, i. 1). Abai said, There is no difficulty. The one case has to do with a child who has reached the age for initiation in the law, the other with a child who has not reached the age for initiation. A child who has reached the age for initiation—this is Rabbinical only. Even so, and the expression is a mere supporting peg. But why does the expression come? To correspond with what the others said. For we have a Baraitha, Others say, the cordwainer and the smelter in bronze and the tanner are exempt from the holocaust, because it is said "all thy males" (Ex. xxiii. 17, Deut. xvi. 16), i.e., he who is able to go up with all thy males. They are exempt, who are not fit to go up with all thy males.
אמר מר כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך דרבנן היא אין ה"נ וקרא אסמכתא בעלמא ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים (דתנן) אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה משום שנאמר (שמות כג, יז) כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך: (16527)
23Women and slaves who are not manumitted etc. This is all right as regards women, as we have said, but slaves—how do we get them here? R. Hunna says, The scripture says "before the LORD God" (Ex. xxiii. 17, Deut. xvi. 16). This expression can only apply to him who has but one Lord. He is excluded who has another lord. But why do I need a verse for it? Surely by every precept by which a woman is bound a slave is bound, and by every precept by which a woman is not bound a slave is not bound. The teacher learns it from the case of a woman through the double occurrence of the words "unto her." Rabena said, It is only needed for one who is half a slave and half free. This is precisely too what the teaching of the Mishnah is, women and slaves who are not manumitted. What is the meaning of the addition, who are not manumitted? If I should say that it means, who are not manumitted at all, then the words ought to be simply, slaves, but do you not think that it means, those who are not completely manumitted? and who are such? He who is half a slave and half free. Learn from this the meaning.
נשים ועבדים שאינן משוחררים וכו': בשלמא נשים כדאמרן אלא עבדים מנלן אמר רב הונא אמר קרא (שמות כג, יז) אל פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר הא למה לי קרא מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמר לה לה מאשה אמר רבינא לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין דיקא נמי דקתני נשים ועבדים שאינן משוחררין מאי שאינן משוחררין אילימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא אלא לאו שאינן משוחררין לגמרי ומאי נינהו מי שחציו עבד וחציו בן חורין ש"מ: (21421)
24And the lame man and the blind man and the sick man and the old man. Our Rabbis have taught, The expression "steps" excludes people with wooden legs. Another explanation is, The expression "steps" excludes the lame man, and the sick man, and the blind man, and the old man, and the one who is not able to go up on his feet. And the one who is not able to go up on his feet, what is this expression to include? Rabba said, It is to include
והחיגר והסומא וחולה והזקן: תנו רבנן (שמות כג, יד) רגלים פרט לבעלי קבין דבר אחר רגלים פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולשאינו יכול לעלות ברגליו ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי אמר רבא לאתויי (7757)
Folio 4b דף ד ע״ב
25the delicately nurtured, as it is written, "When ye come to appear before me, who hath required this at your hand, to trample my courts?" (Is. i. 12)
מפנקי דכתיב (ישעיהו א, יב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (3520)
26There is a Baraitha, The uncircumcised person and the unclean person are exempt from appearing. This is all right as regards an unclean person, for it is written, "And thither thou shalt come: and thither ye shall bring" (Deut. xii. 5, 6). Every one who belongs to the category of coming belongs to the category of bringing, and every one who does not belong to the category of coming does not belong to the category of bringing. But "the uncircumcised person," whence do we get it? Behold, this comes not from a text but from R. Akiba, who includes an uncircumcised person as unclean. For there is a Baraitha, viz., R. Akiba says, The expression "each man" (Lev. xxii. 4) is to include the uncircumcised person. Our Rabbis have taught, The unclean person is exempt from appearing, for it is written, "And thither thou shalt come: and thither ye shall bring" (Deut. xii. 5, 6). Every one who belongs to the category of coming belongs to the category of bringing, and every one who does not belong to the category of coming does not belong to the category of bringing.
תנא הערל והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא דכתיב (דברים יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה אלא ערל מנלן הא מני רבי עקיבא היא דמרבי לערל כטמא דתניא ר' עקיבא אומר (ויקרא כב, ד) איש איש לרבות את הערל ת"ר טמא פטור מן הראייה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה (15180)
27R. Jochanan ben Dahăbai says in the name of R. Jehudah, A man blind in one eye is exempt from appearing, for it is said, "he shall be seen," "he shall see." As he comes to see, so he comes to be seen. As he comes to see with both his eyes, so he comes to be seen with both His eyes.
רבי יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה בא לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו: (8619)
28R. Hunna, when he came upon this passage "he shall be seen," "he shall see," wept. He said, Should a servant whose master is looking out to see him, absent himself from him? as it is written, "When ye come to appear before me, who hath required this at your hand, to trample my courts?" (Is. i. 12)
רב הונא כי מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לו לראותו יתרחק ממנו דכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (6983)
29R. Hunna, when he came upon this passage, wept, "And thou shalt sacrifice peace-offerings and shalt eat there" (Deut. xxvii. 7). Should a servant, whose master is looking out for him to eat at his table, absent himself from him? For it is written "To what purpose is the multitude of your sacrifices unto me? saith the Lord" (Is. i. 11).
רב הונא כי מטי להאי קרא בכי (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו דכתיב (ישעיהו א, יא) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' (5708)
30R. El'azar, when he came upon this passage, wept, "And his brethren could not answer him; for they were troubled at his presence" (Gen. xlv. 3). And is then the rebuke of flesh and blood such? how much more the rebuke of the Lord!
ר' אלעזר כי מטי להאי קרא בכי (בראשית מה, ג) ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה (5857)
31R. El'azar, when he came upon this passage, wept, "And Samuel said to Saul, Wherefore hast thou disquieted me, to bring me up?" (1 Sam. xxviii. 15) And was then Samuel the righteous dismayed at the Judgment? How much more should we be! As for Samuel, what is that which is written? "And the woman said unto Saul, I saw gods coming up" (1 Sam. xxviii. 13). The expression "coming up" shews that there were two persons. Samuel was one, and there was another, for Samuel went and brought Moses with him. He said to him, Peradventure, though God forbid, we are wanted for the Judgment; rise with me, for there is nothing that thou hast written in the Law, which I have not kept.
רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי (שמואל א כח, טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה שמואל מאי היא דכתיב (שמואל א כח, יג) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה (16103)
32R. Ami, when he came upon this passage, wept, "Let him put his mouth in the dust: perhaps there may be hope" (Lam. iii. 29). He said, All this to be done, and the result a mere "perhaps."
רבי אמי כי מטי להאי קרא בכי (איכה ג, כט) יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי (2888)
33R. Ami, when he came upon this passage, wept, "Seek righteousness, seek meekness; perhaps ye shall be hid in the day of the LORD's anger" (Zeph. ii. 3). He said, All this and—"perhaps."
רבי אמי כי מטי להאי קרא בכי (צפניה ב, ג) בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר כולי האי ואולי (3505)
34R. Asi, when he came upon this passage, wept, "Hate the evil and love the good, and establish judgment in the gate: perhaps the LORD, the God of hosts, will be gracious" (Am. v. 15). All this, and—"perhaps."
רבי אסי כי מטי להאי קרא בכי (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' [אלהי] צבאות כולי האי ואולי (3386)
35R. Joseph, when he came upon this passage, wept, "But there is that is destroyed without judgment" (Prov. xiii. 23). He said, Who is that who is taken before his time? It is possible that this may have to do with R. Baybi bar Abai. He used to visit the Angel of death. He said to his attendant, Go, bring me Mary of Magdala, the women's hairdresser. He went and brought him Mary of Magdala, who taught children. He said to him, I bid thee bring Mary of Magdala, the women's hairdresser. He said to him, If so, I will bring her back. He said to him, Since thou hast brought her, let her be included. But how didst thou get hold of her? He answered, She was holding the poker in her hand, and was stooping down
רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי (משלי יג, כג) ויש נספה בלא משפט אמר מי איכא דאזיל בלא זמניה אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי אמר ליה אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך אמר ליה אי הכי אהדרה אמר ליה הואיל ואייתיתה ליהוי למניינא אלא היכי יכלת לה הות נקיטא מתארא בידה והות קא שגרא (14274)
Folio 5a דף ה ע״א
36and clearing out the stove. She took it and put it upon her foot and was burned, and her evil star was in the ascendant, and I have brought her. R. Baybi bar Abai said to him, Have ye permission to do thus? He said to him, And is it not written, "There is that is destroyed without judgment" (Prov. xiii. 23)? R. Baybi said to him, There is also the passage, "One generation goeth, and another generation cometh" (Eccles. i. 4). The Angel said, I shepherd them, till they have fulfilled the generation, and again I hand them over to Dumah. He said to him, But in the final result what hast thou done with the years? He said, If there is a mighty Rabbi, who does not fulfil his threats, I add them to him, and so there is compensation.
ומחריא תנורא שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה קדחא ואיתרע מזלה ואייתיתה א"ל רב ביבי בר אביי אית לכו רשותא למיעבד הכי אמר ליה ולא כתיב ויש נספה בלא משפט א"ל והכתיב (קהלת א, ד) דור הולך ודור בא אמר דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא והדר משלימנא ליה לדומה א"ל סוף סוף שניה מאי עבדת אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והויא חלופיה (13970)
37R. Jochanan, when he came upon this passage, wept, "And thou incitest me against him, to destroy him without a cause" (Job ii. 3). A slave, against whom men incite his master, and he allows it, is there any help for him?
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין לו וניסת תקנה יש לו (4601)
38R. Jochanan, when he came upon this passage, wept, "Behold, he putteth no trust in his holy ones" (Job xv. 15). If He putteth not trust in His holy ones, in whom will He put trust? One day he was walking in the way. He saw a certain man, who was gathering figs. He was leaving what were ripe, and gathering what were not ripe. He said to him, Dost thou not think that those are much better? He said to him, As regards their use, they are for a journey. The one will keep and the other will not keep. He said, This is what is written, "Behold, he putteth no trust in his holy ones." Is it so? and yet there is the case of that disciple, who was in the neighbourhood of R. Alcasnadri, and died while yet young, and he said, If this one of our Rabbis had wished, he would have been alive now; or perhaps he was one of those who are referred to in the passage "he putteth no trust in his holy ones"; but no, for he was one who kicked against his teachers.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (איוב טו, טו) הן בקדושיו לא יאמין אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו א"ל לאו הני מעלן טפי א"ל הני לאורחא בעינן להו הני נטרן והני לא נטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין איני והא ההוא תלמידא דהוה בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי ושכיב אדזוטר ואמר אי בעי האי מרבנן הוה חיי ואם איתא דלמא מהן בקדושיו לא יאמין הוה ההוא מבעט ברבותיו הוה (13196)
39R. Jochanan, when he came upon this passage, wept, "And I will come near to you to judgment; and I will be a swift witness against the sorcerers, and against the adulterers, and against false swearers; and against those that oppress the hireling in his wages" (Mal. iii. 5). A slave whose master drags him to his judgment-seat and hastens to witness against him, is there any help for him? R. Jochanan ben Zakkai said, Alas for us, for Scripture weighs out for us both light and heavy.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות (11917)
40Resh Lakish said, Every one who turneth aside the judgment of the stranger is as though he turned aside the judgment of God; for it is written "ומטי the stranger" (ibid.), and the word is מטי.
אמר ריש לקיש כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה שנאמר (מלאכי ג, ה) ומטי גר ומטי כתיב (3925)
41R. Chănina bar Papa said, Every one who doeth a thing and repenteth of it is forgiven at once, for it is said, "and they fear not me" (ibid.). Lo, if they do "fear me," it follows that they are forgiven at once.
א"ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר (מלאכי ג, ה) ולא יראוני הא יראוני מוחלין להם מיד (3691)
42R. Jochanan, when he came upon this passage, wept, "For God shall bring every work into judgment concerning every hidden thing" (Eccles. xii. 14). A slave, whose master punishes sins of error as though they were sins of presumption—is there any help for him? What is the meaning of "concerning every hidden thing"? Rab said, This means the man who kills a louse in the presence of his neighbour, so that he is disgusted at it. But Samuel said, This means the man who spits in the presence of his neighbour, so that he is disgusted. What is the meaning of "whether it be good or whether it be evil"? The men of the house of R. Jannai say, This is he that gives a coin to a poor man publicly. For this story is told of R. Jannai himself. He saw a man who gave a coin to a poor man publicly. He said to him, It had been better that thou hadst not given it to him now, for thou hast given it to him and hast put him to shame. The men of the house of R. Shila say, This is he that gives alms to a woman secretly, because he brings her into suspicion. Rabba said, This is he that sends home to his wife meat that is not bled on the eve of the sabbath. But lo, on the other hand, Rabba himself sent such home. Ah, but it was a different matter as regards the daughter of R. Chasda, for he was certain about her, as being a woman of experience.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס מאי אם טוב ואם רע אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה וכספתיה דבי ר' שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר דקא מייתי לה לידי חשדא רבא אמר זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות והא רבא משגר שאני בת רב חסדא דקים ליה בגווה דבקיאה (25129)
43R. Jochanan, when he came upon this passage, wept, "And it shall come to pass, when many evils and troubles are come upon them" (Deut. xxxi. 21). A slave, whose master brings upon him evils and troubles—is there any help for him? What is the meaning of "evils and troubles"? Rab said, Evils which become troubles counterbalancing one another, as in the case of the wasp and the scorpion. But Samuel said, This refers to him who bestows money upon the poor man in the hour of his extreme distress. Rabba said, This agrees with the proverb, Money for corn standing in the field is not found, for corn hanging up it is found.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (דברים לא, כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו מאי רעות וצרות אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא ושמואל אמר זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו אמר רבא היינו דאמרי אינשי זוזא לעללא לא שכיחא לתליתא שכיח (17372)
44"Then my anger shall be kindled against them in that day, and I will forsake them, and I will hide my face from them" (Deut. xxxi. 17). R. Bardala bar Tabyumi said that Rab said, Every one who is not included in the "hiding of the face" is not of them; every one who is not included in the words "and they shall be devoured" (Deut. xxxi. 17)
(דברים לא, יז) וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהיה לאכול (5584)
Folio 5b דף ה ע״ב
45is not of them. Our Rabbis said to Rabba, Master, thou art not included in the "hiding of the face," and thou art not included in the "devouring." He said to them, How know ye how much I send out secretly to king Shabor? And still our Rabbis fixed their eyes upon him. While this was going on, there came a message from the house of king Shabor, and they spoiled him. He said, This agrees with the Baraitha, viz., Rabban Simeon ben Gamaliel said, Every place on which wise men have fixed their eyes is the scene of a death or calamity.
אינו מהם אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אפי' הכי יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני (11301)
46"And I will surely hide my face in that day" (Deut. xxxi. 18). Rabba said, The Holy One said, Even if I hide mine eyes from them, I will speak to him by a dream. R. Joseph said, His hand is stretched out over us, as it is said, "and I have covered thee in the shadow of my hand" (Is. li. 16).
(דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו שנאמר (ישעיהו נא, טז) ובצל ידי כסיתיך (6735)
47R. Joshua ben Chănania was in the house of Caesar. That infidel shewed him a people whose Lord had turned His face from them. He shewed him in return His hand stretched out over us. Caesar said to Rabbi Joshua, What did he shew thee? He replied, A people, whose Lord has turned away His face from them, and I shewed him His hand stretched out over us. They said to that heretic, What didst thou shew him? He replied, I shewed him a people, whose Lord had turned away His face from them. They said to him, And what did he shew thee? He said, I know not. They said to him, A man, who does not know what he is shewn by a sign, shall he interpret before a king? They cast him out and slew him.
ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורוסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו אמרו ליה לההוא מינא מאי אחויית ליה עמא דאהדרינהו מריה מיניה ומאי אחוי לך לא ידענא אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא אפקוהו וקטלוהו (9290)
48When the soul of R. Joshua ben Chănania was departing, they said to him, O our Rabbi, what will become of us at the hands of the Epicureans? He said to them, "Is counsel perished from the sons, is their wisdom vanished?" (Jer. xlix. 7) When counsel has perished from the sons, the wisdom of the peoples of the earth has vanished. Or, if you like, draw comfort from this passage, "And he said, Let us take our journey and let us go, and I will go before thee" (Gen. xxxiii. 12).
כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין אמר להם (ירמיהו מט, ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג, יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (8501)
49R. Ela was mounting a ladder in the house of Rabbah bar Shela; he heard a child who was reading, "For, lo, he that formeth the mountains and createth the wind, and declareth unto man what is his thought" (Amos iv. 13). Ela said, A slave, whose master declareth to him what is his thought, is there any help for him? What is the meaning of the expression, What is his thought? Rab said, Even the superfluous talk between a husband and his wife is told a man in the day of his death. Is it so? and yet Rab Kohăna hid himself under the nuptial couch of Rab and heard him talk and laugh and do as he had a mind. He said, The mouth of Rab is like that of one who has not tasted broth. He said to him, Kohăna, get out, these are not good manners. There is no difficulty. In the one case it was needful to procure her favour, in the other it was not needful to procure her favour.
רבי אילא הוה סליק בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה איני והא רב כהנא הוה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו אמר דמי פומיה דרב כמאן דלא טעים ליה תבשילא אמר ליה כהנא פוק לאו אורח ארעא לא קשיא כאן דצריך לרצויה הא דלא צריך לרצויה (18911)
50"But if ye will not hear it, my soul shall weep in secret places for your pride" (Jer. xiii. 17). R. Samuel bar Inia in the name of Rab said, The Holy One, blessed be He, has a place, and its name is "secret places." What is the meaning of "for your pride"? R. Samuel bar Isaac said, For the glory of Israel, because it was taken away from them and given to the peoples of the world. R. Samuel bar Nachmani said, On account of the glory of the kingdom of heaven. And how is there weeping in the presence of the Holy One, blessed be He, seeing that R. Papa said, There is no tribulation in the presence of the Holy One, blessed be He. For it is said "Honour and majesty are before him, strength and beauty are in his sanctuary" (Ps. xcvi. 6). There is no difficulty. The one has to do with the inner, the other with the outer side of the Divine Being. Is there then no weeping on the outer side? And yet it is written, "And in that day did the Lord, the LORD of hosts, call to weeping and to mourning and to baldness and to girding with sackcloth" (Is. xxii. 12). That is a different matter, viz., the destruction of the Temple, for for this even the angels of peace wept, as it is said, "Behold, their valiant ones cry without: the angels of peace weep bitterly" (Is. xxxiii. 7).
(ירמיהו יג, יז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר (דברי הימים א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בראי לא והא כתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר (ישעיהו לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון: (25715)
51"And mine eye shall weep sore, and run down with tears, because the Lord's flock is taken captive" (Jer. xiii. 17). R. El'azar said, Wherefore these three tears? One for the first Temple, and one for the second Temple, and one for Israel, because they are gone into captivity from their place. And there are some who say, One for the neglect of the Law. This is all right according to those who explain, For Israel, because they are gone into captivity. This is that which is written, "because the Lord's flock is taken captive." But according to those who explain, For the neglect of the Law, what is the connexion of this with "because the LORD's flock is taken captive" (Jer. xiii. 17)? Since Israel are gone into captivity from their place, thou canst have no neglect of the Law greater than this.
(ירמיהו יג, יז) ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה (17085)
52Our Rabbis have taught, There are three persons, over whom the Holy One, blessed be He, weepeth every day, viz., over him who can study in the Law and does not study it, and over him who cannot properly study the Law, and yet does study it, and over a president who deals arrogantly with the congregation.
תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור (7452)
53Rabbi took up the Book of Lamentations and read in it. When he came upon this verse "He hath cast down from heaven unto the earth" (Lam. ii. 1), the Book fell from his hands. He said, From the high roof to the deep pit!
רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה כי מטא להאי פסוקא (איכה ב, א) השליך משמים ארץ נפל מן ידיה אמר מאיגרא רם לבירא עמיקתא (5084)
54Rabbi and R. Chia were discussing and walking along a road. When they came to a certain place, they said, If there is a powerful Rabbi here, let us go and visit him. They said, Is there a powerful Rabbi here? And the reply was, Yes, but he is blind. R. Chia said to Rabbi, Stay here; thou shalt not make little of thy princely dignity; I will go and visit him. But he laid hold of him and went with him. When they were coming away from him, he said to them, Ye have visited a face, which is seen but sees not; may ye be held worthy to visit the Face which sees and is not seen. He said to him, Now see, thou wouldst have deprived me of this blessing. They said to him, Whence hast thou heard it? From the sayings of R. Jacob have I heard it. For R. Jacob, a man of K'phar Chatyah, used to visit his teacher every day. When he was old, the teacher said to him, My lord need not do this, for my lord is not able. R. Jacob said, Is this a small thing that is written with respect to our Rabbis? "And he shall live on for ever, he shall not see destruction, when he seeth that wise men die" (Ps. xlix. 10, 11; E.V. 9, 10). But what? He who seeth wise men in their death shall live; how much more he who sees them in their life!
רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו לההוא מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל אפיה אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזל בהדיה כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא אמרו ליה ממאן שמיעא לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא כי קש א"ל לא נצטער מר דלא יכיל מר אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט, י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה בחייהן על אחת כמה וכמה (25733)
55R. Idi, father of R. Jacob bar Idi, was accustomed to spend three months on his journey and one day in the house of Rab, and our Rabbis used to call him Rab's schoolboy of a day. He became broken-hearted. He read to himself the passage, "I am as one that is a laughing-stock to his neighbour, etc." (Job xii. 4). R. Jochanan said to him, In the prayer that comes from thee do not injure our Rabbis.
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב, ד) שחוק לרעהו אהיה וגו' א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן (8407)
56R. Jochanan went into the College and expounded thus, "Yet they seek me daily, and delight to know my ways" (Is. lviii. 2). And while they seek Him by day, do they not seek Him by night also? Yes, but it is to inform thee that every one who studieth in the Law even one day in the year, the Scripture reckoneth it to him, as if he studied all the year; and so in the case of punishments, as it is written, "After the number of the days that ye spied out the land" (Numb. xiv. 34). And was it that they sinned forty years? Was it not forty days that they sinned? but it was to inform thee, that every one who committeth a transgression even one day in the year, the Scripture reckoneth it to him, as if he had transgressed all the year.
נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיהו נח, ב) ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות דכתיב (במדבר יד, לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה: (17836)
57What is the definition of a child? Every one who is not able to ride upon his father's shoulders. Rabbi Zera objects to this, and enquires,
אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא (2979)
Folio 6a דף ו ע״א
58Who brought him hither? Abai said to him, As his mother was bound by the law of rejoicing, his mother brought him hither. Henceforward, if he can go up, holding by the hand of his father, from Jerusalem to the mountain of the House, he is bound; but if not, he is free. R. [Zera] replied, I take the side of the house of Hillel against the words of the house of Shammai. For we read, "But Hannah went not up; for she said to her husband, Not until the child be weaned, then I will bring him" (1 Sam. i. 22). But Samuel was able to ride upon his father's shoulders. Abai said to him, Even according to thine own argument there is a difficulty for thee. How was not Hannah in her own person bound by the law of rejoicing? But the real explanation is that Hannah saw great delicacy in Samuel, and was uneasy about Samuel in respect to the fatigue of the journey.
עד הכא מאן אתייה אמר ליה אביי עד הכא דמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואי לא פטור השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי (שמואל א א, כב) וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה א"ל אבוה ולטעמיך תיקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבא בשמחה אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא (17336)
59R. Simeon asked, What of a child that is lame, according to the words of the house of Shammai, or one that is blind, according to the words of both of them? Explain this. If we are to speak of the case of a lame person, who cannot stretch out his limb, or a blind person, who cannot open his eye, see now, an adult is free, why should we ask about a child? It is not necessary to discuss such a case. But in the case of a lame person, who can stretch out his limb, or a blind person who can open his eye, what of this case? Abai said, Wherever the adult is bound according to the Law, we educate the child in it also according to our Rabbis, and wherever the adult is free according to the Law, the child also is free according to the Rabbis.
בעי רבי שמעון קטן חיגר לדברי בית שמאי וסומא לדברי שניהם מהו היכי דמי אילימא בחיגר שאינו יכול להתפשט וסומא שאינו יכול להתפתח השתא גדול פטור קטן מיבעיא לא צריכא בחיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מאי אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאורייתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן כל היכא דגדול פטור מדאורייתא מדרבנן קטן נמי פטור: (14685)
60The house of Shammai say, The holocaust involves two pieces of silver etc. Our Rabbis have taught thus, The house of Shammai say, The holocaust involves two pieces of silver, and the Chagigah a meah of silver; for the holocaust is all a burnt-offering to the Most High, which is not the case with the Chagigah; and besides we find that at the Feast of Weeks the Scripture enjoins more burnt-offerings than peace-offerings. But the house of Hillel say, The holocaust involves a meah of silver and the Chagigah two pieces of silver, for the Chagigah is older than the Decalogue, which is not the case with the holocaust; and besides we find in the case of "the princes" (Numb. vii. 15, 17, etc.) that the Scripture enjoins more peace-offerings than burnt-offerings. What then is the reason that the house of Hillel do not agree with the house of Shammai? Inasmuch as thou sayest that a holocaust is better, for it is all a burnt-offering to the Most High, on the contrary a Chagigah is better, for there are in it two feastings; and in that thou sayest, Let us learn from the Feast of Weeks, I reply that we are to judge an individual gift by comparison with an individual gift, and we are not to judge an individual gift by comparison with the gift of a congregation. What then is the reason that the house of Shammai do not agree with the house of Hillel? In that thou sayest that a Chagigah is superior, because it is older than the Decalogue, a holocaust also is older than the Decalogue; and in that thou sayest, Let us learn from "the princes," we are to judge a thing that lasts for ever by comparison with a thing that lasts for ever, and we are not to judge a thing which lasts for ever by comparison with a thing which does not last for ever. And how does the house of Hillel come to teach that the Chagigah is older than the Decalogue, but the holocaust not? Because it is written, "and they sacrificed sacrifices of peace-offerings" (Exod. xxiv. 5). There must have been a holocaust also. Lo, it is written, "and they offered burnt-offerings." The house of Hillel consider that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was the "continual burnt-offering" (Exod. xxix. 42), but the house of Shammai consider that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was a holocaust. Abai said, The house of Shammai and R. El'azar and R. Ishmael all consider that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was a holocaust. And the house of Hillel and R. Akiba and R. Jose the Galilaean all consider that the offering which Israel offered in the wilderness was the "continual burnt-offering." The house of Shammai hold this view according to what we have said. R. Ishmael agrees, for there is a Baraitha, viz., R. Ishmael says, The general directions only were given to Moses on Sinai,
ב"ש אומרים הראייה שתי כסף כו': ת"ר בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף שהראייה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ועוד מצינו בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני הדיבור מה שאין כן בראייה ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות ובית הלל מאי טעמא לא אמרי כבית שמאי דקא אמרת ראייה עדיפא דעולה כולה לגבוה אדרבה חגיגה עדיפא דאית בה שתי אכילות ודקא אמרת נילף מעצרת דנין קרבן יחיד מקרבן יחיד ואין דנין קרבן יחיד מקרבן צבור ובית שמאי מ"ט לא אמרי כבית הלל דקאמרת חגיגה עדיפא דישנה לפני הדיבור ראייה נמי ישנה לפני הדיבור ודקאמרת נילף מנשיאים דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות ובית הלל מאי שנא חגיגה דישנה לפני הדיבור דכתיב (שמות כד, ה) ויזבחו זבחים שלמים ראייה נמי הכתיב (שמות כד, ה) ויעלו עולות קסברי בית הלל עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ובית שמאי סברי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי אמר אביי בית שמאי ורבי אלעזר ור' ישמעאל כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי ובית הלל ורבי עקיבא ור' יוסי הגלילי כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי בית שמאי הא דאמרן ר' ישמעאל דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני (59868)
Folio 6b דף ו ע״ב
61and the details afterwards in the Tabernacle of the Congregation. But R. Akiba said, General directions and details were alike given him on Sinai, and they were repeated in the Tabernacle of the Congregation, and given for the third time in the plains of Moab. And if thou dost imagine that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was the "continual burnt-offering," how should there be anything, which at the first did not need to be flayed and divided, but at the end did need to be flayed and divided? R. El'azar agrees, for there is a Baraitha, viz., In commenting on the passage, "continual burnt-offering, which was ordained in Mount Sinai" (Numb. xxviii. 6), R. El'azar says, Its ordinances were told in Mount Sinai, but it was not itself offered. R. Akiba says, It was offered and never ceased again. But how then am I to explain the passage, "Did ye bring unto me sacrifices and offerings in the wilderness forty years, O house of Israel?" (Amos v. 25) The explanation is that the tribe of Levi, which had not served idols, they offered them.
ופרטות באהל מועד ור' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ואי סלקא דעתך עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח ר' אלעזר דתניא (במדבר כח, ו) עולת תמיד העשויה בהר סיני ר' אלעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה רבי עקיבא אומר קרבה ושוב לא פסקה אלא מה אני מקיים (עמוס ה, כה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הן הקריבו אותה (22945)
62The house of Hillel hold the view which we have mentioned. R. Akiba also holds the view which we have mentioned. R. Jose the Galilaean agrees with them, for there is a Baraitha, viz., R. Jose the Galilaean says, Three commands have been put upon Israel when they go up to a feast, viz., the holocaust, and the Chagigah, and the rejoicing. There is in the holocaust what there is not in the other two, and there is in the Chagigah what there is not in the other two, and there is in the rejoicing what there is not in the other two. There is in the holocaust what there is not in the other two, for the holocaust is a whole burnt-offering to the Most High, which is not the case in the other two. There is in the Chagigah what there is not in the other two, for the Chagigah is older than the Decalogue, which is not the case in the other two. There is in the rejoicing what there is not in the other two, for the rejoicing has to do with women as well as men, which is not the case in the other two.
בית הלל הא דאמרן ר' עקיבא הא נמי דאמרן ר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה יש בראייה שאין בשתיהן ויש בחגיגה שאין בשתיהן יש בשמחה שאין בשתיהן יש בראייה שאין בשתיהן שהראייה עולה כולה לגבוה מה שאין כן בשתיהן יש בחגיגה מה שאין בשתיהן שחגיגה ישנה לפני הדיבור מה שאין בשתיהן יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין בשתיהן (23635)
63And what is the reason that R. Ishmael is represented as expressing an opinion agreeing with the house of Shammai? viz., "If thou dost imagine that the burnt-offering which Israel offered in the wilderness was the continual burnt-offering, how should there be anything which at the first did not need to be flayed and divided, but in the end did need to be flayed and divided?" But then R. Jose the Galilaean said, The burnt-offering which Israel offered in the wilderness was the "continual burnt-offering." At the first it did not need to be flayed and divided, but in the end it did need to be flayed and divided. For there is a Baraitha, viz., R. Jose the Galilaean says, The burnt-offering which Israel offered in the wilderness was not subject to flaying or dividing, inasmuch as the regulations for flaying and dividing were only from the time of the Tabernacle of the Congregation and henceforward. Strike out R. Ishmael.
ור' ישמעאל מאי טעמא קא מוקמת ליה כבית שמאי אי סלקא דעתך עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח והא רבי יוסי הגלילי דאמר עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי מעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח דתניא רבי יוסי הגלילי אומר עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח לפי שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך סמי מכאן ר' ישמעאל (20161)
64R. Chasda enquired, What is the meaning of this verse? "And he sent young men of the children of Israel, which offered burnt-offerings," lambs, "and sacrificed peace-offerings of oxen unto the LORD" (Exod. xxiv. 5). Or perhaps both these and those were oxen. What comes out of it all then? Mar Zot'ra says, It depends upon the division of the verse by the accents. R. Acha, the son of Rabba, said, It is important for a man who says, Behold, I vow a burnt-offering like the burnt-offering which Israel offered in the wilderness. What was it? Were they oxen or lambs? The matter was left undecided.
בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב (שמות כד, ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או דלמא אידי ואידי פרים הוו למאי נפקא מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמים רב אחא בריה דרבא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מאי פרים הוו או כבשים הוו תיקו (11240)
65There is a Baraitha here, These are the things that have no prescribed limit,
תנן התם אלו דברים שאין להם שיעור (2260)
Folio 7a דף ז ע״א
66the corner of a field, and the first-fruits and the appearing before the Lord, and the conferring of kindnesses and the teaching contained in the Law. R. Jochanan said, We were of opinion that the appearing before the Lord had no superior limit but had an inferior limit, until R. Oshaia, in the name of a great teacher, came and taught that appearing before the Lord has no limit either superior or inferior. But wise men say, that the holocaust involves a meah of silver, but the Chagigah two pieces of silver. What does the appearing mean? R. Jochanan said, The presenting of oneself in the Court, but Resh Lakish said, The presenting of oneself with an offering. All the world is agreed that on the first day it means, the presenting of oneself with an offering, but men differ as regards the remainder of the days of the Feast. Every time that a man comes and brings an offering, all the world agrees that we are to receive it from him, but men differ in the case of one who comes and does not bring; for R. Jochanan considers that the presenting of oneself in the Court is sufficient, because it is not necessary, every time that he comes, to bring an offering; but Resh Lakish says, The presenting oneself with an offering is the meaning, for it is necessary, every time that he comes, to bring an offering. Resh Lakish put this difficulty to R. Jochanan, "None shall appear before me empty" (Exod. xxiii. 15). He said to him, Yes, but only on the first day of the Feast. He put this further difficulty to him. The passage "None shall appear before me empty" refers to coming with sacrifices. If thou sayest, With sacrifices? perhaps not, but with birds and meal-offerings; then here is an argument against thee. The Chagigah is assigned to a private person, but the appearing is assigned to the Most High. As the Chagigah, which is assigned to a private person, involves sacrifices, so must the appearing, which is assigned to the Most High, involve sacrifices. And what are these sacrifices? They are burnt-offerings. If thou sayest, Burnt-offerings? perhaps not, but peace-offerings; then here is an argument against thee. The Chagigah is assigned to a private person, and the appearing is assigned to the Most High. As the Chagigah, which is assigned to a private person, is suited to him, so must the appearing, which is assigned to the Most High, be suited to Him. And so it is fitting that thy table should not be full and the table of thy Master empty. He said to him, Yes, but only on the first day of the Feast. R. Jose, in the name of R. Jehudah, put this difficulty to him, saying, Three times in the year Israel was commanded to go up to a Feast, viz., at the Feast of the Passover, and at the Feast of Weeks, and at the Feast of Tabernacles, and they must not appear by halves, inasmuch as it is said, "all thy males" (Exod. xxiii. 17; Deut. xvi. 16), and they must not appear empty, inasmuch as it is said, "none shall appear before me empty" (Exod. xxiii. 15). He said to him, Yes, but only on the first day of the Feast.
הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה א"ר יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא ר' אושעיא ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף מאי הראיון רבי יוחנן אמר ראיית פנים בעזרה וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל כל היכא דאתא ואייתי כולי עלמא לא פליגי דמקבלינן מיניה כי פליגי דאתא ולא אייתי דר' יוחנן סבר ראיית פנים בעזרה דכל אימת דאתי לא צריך לאתויי ריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דכל אימת דאתי צריך לאתויי איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן (שמות כג, טו) ולא יראו פני ריקם אמר ליה בעיקר הרגל איתיביה ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראייה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראייה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם א"ל בעיקר הרגל איתיביה ר' יוסי בר' יהודה אומר שלש רגלים בשנה נצטוו ישראל לעלות ברגל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ואין נראין חצאין משום שנאמר כל זכורך ואין נראין ריקנים משום שנאמר ולא יראו פני ריקם א"ל בעיקר הרגל (55078)
67R. Jochanan put this difficulty to Resh Lakish; "he shall be seen," "He shall see" (Exod. xxiii. 17; Deut. xvi. 16). As I am seen freely, so shall ye see me freely. But every one who comes and does not bring an offering, all the world agrees that he goes up and allows himself to be seen and goes away. But they differ in the case of one who comes and brings an offering. R. Jochanan says, The simple presenting of oneself in the Court is the real presenting of oneself, and so has no limit of times prescribed, while on the contrary the presenting of oneself for an offering has a limit of times prescribed. But Resh Lakish said, The presenting of oneself with an offering is alone the real presenting of oneself, for if it be the case of an offering also, there is no limit. He put this difficulty to him, "Let thy foot be seldom in thy neighbour's house" (Prov. xxv. 17). But here it has to do with sin-offerings and trespass-offerings. So is the opinion of R. Levi. For R. Levi adduces the passage, "Let thy foot be seldom in thy neighbour's house," and the passage, "I will come into thy house with burnt-offerings" (Ps. lxvi. 12). There is no difficulty. In the one case it has to do with sin-offerings and trespass-offerings, in the other with burnt-offerings and peace-offerings. There is a Baraitha also to this effect, viz., "Let thy foot be seldom in thy neighbour's house:" the passage speaks of sin-offerings and trespass-offerings; if thou sayest, Of sin-offerings and trespass-offerings? perhaps not, but of burnt-offerings and peace-offerings, as he says, "I will come into thy house with burnt-offerings, I will pay thee my vows" (Ps. lxvi. 12), for see, they actually speak there of burnt-offerings and peace-offerings; Nay, but look thou how I explain, "Let thy foot be seldom in thy neighbour's house," viz., that the passage is speaking of sin-offerings and trespass-offerings.
איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא כל היכא דאתא ולא אייתי דכולי עלמא לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי רבי יוחנן דאמר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לה שיעור וריש לקיש אמר ראיית פנים בקרבן דאפילו קרבן נמי אין לו שיעור איתיביה (משלי כה, יז) הוקר רגלך מבית רעך התם בחטאות ואשמות כדרבי לוי דרבי לוי רמי כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב (תהלים סו, יג) אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר: (38043)
68And they must not appear by halves etc. R. Joseph thought to explain thus, If a man has ten sons, they are not to go up five at this time and five to-morrow.
ואין נראין חצאין כו': סבר רב יוסף למימר מאן דאית ליה עשרה בנים לא ליסקו האידנא חמשה ולמחר חמשה (4029)
Folio 7b דף ז ע״ב
69Abai said to him, Of course. For otherwise the question would arise, Which of them wilt thou cause to be sinners, and which of them wilt thou cause to be obedient? But wherefore then does the passage come? It is to correspond to the saying of others. For there is a Baraitha, viz., Others say, The cordwainer, and the smelter in bronze and the tanner, are exempt from the holocaust, for it is said, "all thy males" (Exod. xxiii. 17, Deut. xvi. 16), i.e., he who can go up with all thy males. These are excluded, for they cannot go up with all thy males.
א"ל אביי פשיטא הי מינייהו משוית להו פושעים והי מינייהו משוית להו זריזין אלא קרא למאי אתא לכדאחרים דתניא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה שנאמר (דברים טז, טז) כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאין יכולין לעלות עם כל זכורך: (11544)
70I. (3) Burnt-offerings on a middle holiday come from things not previously consecrated, but the peace-offerings from the tithe. On a high holiday, which is the first day of the Passover, the house of Shammai say that they come from things not previously consecrated, but the house of Hillel say that they come from the tithe.
מתני׳ עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר יום טוב הראשון של פסח ב"ש אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר (6274)
71(4) Israelites generally fulfil their duty with vows and freewill-offerings and with tithe of cattle, and the priests by the eating of sin-offerings, and of trespass-offerings, and by the firstborn, and by the wave breast and heave shoulder, but not by the eating of birds or of meal-offerings.
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ולא במנחות: (5804)
72But according to this it is burnt-offerings on a middle holiday that come from things not previously consecrated. Well, then, it follows that on a high holiday they come from the tithe. But why? For surely it is obligatory, and everything which is obligatory comes only from that which is not previously consecrated. And if thou sayest, Then this teaches us that burnt-offerings are offered on a middle holiday, and are not offered on a high holiday, with whom will this view correspond? With the house of Shammai. For there is a canonical Mishnah, viz., The house of Shammai say, Men bring peace-offerings and do not lay their hands on them, but not burnt-offerings; but the house of Hillel say, Men bring both peace-offerings and burnt-offerings and lay their hands on them (Beytsah, 19a, ii. 2, and elsewhere). There is a hiatus here, and this is the real teaching. It means that burnt-offerings, vows and freewill-offerings are brought on a middle holiday; on a high holiday they are not brought, but the burnt-offering of a holocaust is brought even on a high holiday. And when it is brought, it is only brought from things not previously consecrated, but peace-offerings of joy are brought even from the tithe. And the Chagigah of a high holiday, which is the first day of the Passover, the house of Shammai say, is from things not previously consecrated, but the house of Hillel say, From the tithe. There is also a Baraitha to this effect, Burnt-offerings, vows and freewill-offerings are brought on a middle holiday; on a high holiday they are not brought, but the burnt-offering of a holocaust is brought even on a high holiday. And when it is brought, it is only brought from things not previously consecrated, but peace-offerings of joy are brought even from the tithe. And the Chagigah of a high holiday which is the first day of the Passover, the house of Shammai say, is from things not previously consecrated, but the house of Hillel say, From the tithe. How is the Chagigah of a high holiday which is the first day of the Passover, different from that of any other high holiday? R. Ashi said, See, we learn from this that the Chagigah of the fifteenth day is taken from things not previously consecrated, but the Chagigah of the fourteenth not;
גמ׳ אלא עולות במועד הוא דבאות מן החולין הא ביום טוב מן המעשר אמאי דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וכי תימא הא קא משמע לן דעולות במועד באות ביום טוב אינן באות כמאן כבית שמאי דתנן בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן חסורי מיחסרא והכי קתני עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפילו ביו"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר תניא נמי הכי עולות נדרים ונדבות במועד באות ביום טוב אינן באות ועולת ראייה באה אפי' ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באין אף מן המעשר וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר מאי שנא חגיגת יום טוב הראשון של פסח אמר רב אשי הא קא משמע לן חגיגת חמשה עשר אין חגיגת ארבעה עשר לא (40074)
Folio 8a דף ח ע״א
73consequently he must from the beginning have had the opinion that the Chagigah of the fourteenth day is not an enactment of the Law. The Mishnah teacher said, The house of Hillel say, From the tithe. But why? For surely it is obligatory, and everything which is obligatory comes only from that which is not previously consecrated. Ola said, This is so in the case of one making a supplementary offering. Hezekiah said, Men may supplement beast with beast, but they may not supplement money with money. But R. Jochanan said, Men may supplement money with money, but they may not supplement beast with beast. A Baraitha supports R. Hezekiah, and a Baraitha supports R. Jochanan. A Baraitha supports R. Jochanan, viz., The word "tribute" (Deut. xvi. 10) teaches that a man is to bring his duty offering from things not previously consecrated; and whence have we got it that if he wishes to mix things, he may mix? The teaching says, "According as the Lord thy God shall bless thee" (Deut. xvi. 10). A Baraitha supports R. Hezekiah, viz., The word "tribute" teaches that a man is to bring his duty offering from things not previously consecrated. The house of Shammai say, The first day from things not previously consecrated, thenceforward from the tithe, but the house of Hillel say, Only the first meal from things not previously consecrated, thenceforward from the tithe. And all the rest of the days of the Passover a man is to fulfil his duty with the tithe of a beast. On a high holiday what is the reason that he should not do the same? R. Ashi said, Lest perhaps, if this were allowed, he might go to tithe upon a high holiday, for it is impossible to tithe upon a high holiday on account of the red chalk. What passage is there to shew that "tribute" is a word that denotes things not previously consecrated? The passage, "And king Ahasuerus laid tribute upon the land" (Esth. x. 1).
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל חזקיה אמר טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ורבי יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה תניא כוותיה דחזקיה תניא כוותיה דרבי יוחנן תניא כוותיה דרבי יוחנן (דברים טז, י) מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב ת"ל (דברים טז, י) כאשר יברכך ה' אלהיך תניא כוותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין בית שמאי אומרים יום ראשון מן החולין מכאן ואילך מן המעשר ובית הלל אומרים אכילה ראשונה מן החולין מכאן ואילך מן המעשר ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ביום טוב מ"ט לא אמר רב אשי דלמא אתי לעשורי ביו"ט ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ: (36902)
74Israelites generally fulfil their duty with vows and freewill-offerings. Our Rabbis have taught thus, "And thou shalt rejoice in thy feast" (Deut. xvi. 14). This means to include in the word joy all kinds of joy. Hence wise men have said, Israelites generally fulfil their duty with vows and freewill-offerings and with tithe of cattle, and the priests by the eating of sin-offerings and trespass-offerings, and by the firstborn, and by the wave breast and heave shoulder. I should have thought that they might have done it also with birds and meal-offerings. The teaching says, And thou shalt rejoice in thy Feast, meaning
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות: ת"ר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק יכול אף בעופות ובמנחות ת"ל ושמחת בחגך (12431)
Folio 8b דף ח ע״ב
75things only from which the Chagigah may come. These are excluded, for the Chagigah does not come from them. R. Ashi said, This comes out of the expression "and thou shalt rejoice." These are excluded, for there is no joy in them. And R. Ashi said, Pray, for what purpose does the expression "in thy feast" occur? It is to serve the same purpose as it served with R. Daniel bar Kattinah. For R. Daniel bar Kattinah said that Rab said, How is it that men do not take them wives on a middle holiday? Because it is said, "and thou shalt rejoice in thy feast," and not in thy wife.
מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם רב אשי אמר מושמחת נפקא יצאו אלו שאין בהן שמחה ורב אשי האי בחגך מאי עביד ליה ההוא לכדרב דניאל בר קטינא דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך ולא באשתך: (10238)
76I. (5) He who has many to eat with him and few possessions, brings many peace-offerings and few burnt-offerings. He who has many possessions and few to eat with him, brings many burnt-offerings, and few peace-offerings. If a man have little of both, to his case applies the saying about the meah of silver and the two pieces of silver. If he have much of both, to his case apply the words, "every man shall give as he is able, according to the blessing of the LORD thy God, which he hath given thee" (Deut. xvi. 17).
מתני׳ מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין זה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף שתי כסף זה וזה מרובים על זה נאמר (דברים טז, יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך: (11837)
77Many peace-offerings—whence does he bring them? For behold, he has them not. R. Chasda said, He supplements, and brings a large bullock. R. Shesheth said to him, Behold, they say, Men supplement beast with beast. What did he mean? If you say, He meant this, viz., Behold, they say, Men supplement beast with beast, but not money with money, then he ought to have said to him, Men do not supplement money with money. But this is what he meant, viz., Behold, they say, Men also supplement beast with beast. To whose teaching is this to be attached? For it does not accord with Hezekiah, and it does not accord with R. Jochanan. And if you say, It is Gemaric teachers who are at variance, but the Mishnic teachers are not at variance, I reply that there is a teaching which says, The first meal shall come from things not previously consecrated. In what sense is the expression "the first meal" used here? It means, The money equivalent of the first meal shall come from things not previously consecrated.
גמ׳ שלמים מרובים מהיכא מייתי הא לית ליה אמר רב חסדא טופל ומביא פר גדול א"ל רב ששת הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה מאי קאמר ליה אילימא הכי קאמר ליה הרי אמרו טופלין בהמה לבהמה אבל לא מעות למעות ולימא ליה אין טופלין מעות למעות אלא הכי אמר ליה הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה כמאן דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן וכי תימא אמוראי הוא דפליגי מתנייתא לא פליגי והא קתני אכילה ראשונה מן החולין מאי אכילה ראשונה שיעור דמי אכילה ראשונה מן החולין (16554)
78Ola said that Resh Lakish said, If a man set apart ten beasts for his Chagigah, he may bring five on the first high holiday, and may again bring five on the second high holiday. R. Jochanan said, When he has finished, he cannot bring again. R. Abba said, But they do not really differ. The one is the case where he keeps silence, the other where he declares his intention. This expression, When he keeps silence—explain it. Perhaps there was not time in the day to bring them. In that case they are not brought, because there was not time in the day. But perhaps he has none to eat with him. In that case they are not brought, because he has none to eat with him. No; this is not such a case; and so far as this goes, it is necessary that he should bring them. For there is time in the day, and he has people to eat with him. Inasmuch as he did not bring them at the earlier time, learn from this that he left them behind intentionally; and this also is the purport of the story, how when Rabbin came, R. Jochanan said, If a man set apart ten beasts for his Chagigah, he may bring five on the first high holiday, and may again bring five on the second high holiday. They are in appearance difficult to reconcile, but in reality not. For learn from this that the one is the case when he keeps silence, the other when he declares his intention. Learn from this that the point has been also distinctly settled. R. Shemen bar Abba said that R. Jochanan said,
אמר עולא אמר ריש לקיש הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני רבי יוחנן אמר כיון שפסק שוב אינו מקריב אמר ר' אבא ולא פליגי כאן בסתם כאן במפרש האי סתם היכי דמי אילימא דליכא שהות ביום לקרב האי דלא אקרבינהו דליכא שהות ביום ואלא דלית ליה אוכלין האי דלא אקרבינהו דלית ליה אוכלין לא צריכא דאיכא שהות ביום ואית ליה אוכלין (מבדקמא) לא אקרבינהו שמע מינה שיורי שיירינהו והכי נמי מסתברא דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן הפריש עשר בהמות לחגיגתו הקריב חמש ביום טוב ראשון חוזר ומקריב חמש ביום טוב שני קשיין אהדדי אלא לאו שמע מינה כאן בסתם כאן במפרש ש"מ איתמר נמי אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן (30562)
Folio 9a דף ט ע״א
79They have only taught this, when it is not ended, but if it is ended, he may bring again. What is ended? If you say, It means that he has ended his offerings, how can he bring any more? But the teaching means, When the day is not ended, but if the day is ended, he may bring again.
לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר חוזר ומקריב מאי גמר אילימא גמר קרבנותיו מאי מקריב אלא שלא גמר היום אבל גמר היום חוזר ומקריב: (5237)
80I. (6) He who has not observed the Feast on the first high holiday of the Feast, may keep the Feast during any part of its extent, even including the last high holiday of the Feast; but if the whole period be passed, and he have not observed the Feast, he is not bound afterwards. It is with reference to such a person that the words are used, "That which is crooked cannot be made straight: and that which is wanting cannot be counted" (Eccles. i. 15).
מתני׳ מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויו"ט האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר (קהלת א, טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות (7027)
81(7) R. Simeon bar Manassea says, Who is this that is crooked, that cannot be made straight? This is he who forms an incestuous connexion and begets therefrom a bastard child. If you should say, Nay, it has to do with theft and plunder; but no, for he could make restitution of it, and be made straight. R. Simeon ben Jochai says, Nothing is called crooked but that which was straight at the beginning and has become crooked, and what is this? This is a learned pupil, who severs himself from the Law.
ר' שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר א"ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה: (11113)
82Whence do you gather this? R. Jochanan said in the name of R. Ishmael, The same word, Restraint, is used of the seventh day of Passover, and of the eighth day of the Feast of Tabernacles. What is true of the former as regards postponement of payments, the same is true of the latter. The word is used in an unrestricted way. For if it were not used in an unrestricted way, the force of the argument drawn from it might have been broken by saying, Whereas the seventh day of Passover is not separated from those that precede it, you may say that the eighth day of the Feast of Tabernacles is separated from those that precede it. Assuredly, it is used in a wholly unrestricted sense. What does restraint really mean? That one is restrained from acts of work. But we have the passage, "Thou shalt do no work" (Deut. xvi. 8). Why then has the Merciful One written me Restraint? But learn from it that it was to give the unrestricted sense of the word. And a Baraitha brings out the same thing thus. For there is a Baraitha, "And ye shall keep it a feast unto the Lord seven days" (Lev. xxiii. 41). One might have thought from this passage that one was to go on sacrificing all seven days. No, for the teaching says "it." Thou art to sacrifice "it," and thou art not to sacrifice all seven days. If so, why have we seven stated as the number of the days of the Feast? For postponements of payments; and whence do you gather that if a man has not observed the Feast on the first high holiday of the Feast, he is to go and sacrifice during any part of its extent, even including the last high holiday? Because the teaching says, "Ye shall keep it in the seventh month" (Lev. xxiii. 41). If it had merely said, In the seventh month, one might have thought that one was to go and sacrifice the whole month. No; for the teaching says "it." Thou art to sacrifice "it" and thou art not to sacrifice further.
גמ׳ מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מה להלן לתשלומין אף כאן לתשלומין מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו תאמר בשמיני של חג שחלוק משלפניו לאיי אפנויי מופנה מכדי מאי עצרת עצור בעשיית מלאכה הכתיב (דברים טז, ח) לא תעשה מלאכה עצרת דכתב רחמנא למה לי אלא שמע מינה לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא דתניא (ויקרא כג, מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה אם כן למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין שאם לא חג יו"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון ת"ל (ויקרא כג, מא) בחדש השביעי תחגו אותו אי בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך החדש כולו ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו (35672)
83And what about postponed offerings? R. Jochanan says, Postponed offerings are from the first day; but R. Oshaia says, Postponed offerings are on any one day for another. What practical difference is there between them? R. Zera said, If a man is lame on the first day and cured on the second day, here is a difference between them. R. Jochanan said, Postponed offerings are from the first day. Inasmuch as he was not fit on the first day, he is not fit on the second day; but R. Oshaia said, Postponed offerings are one day for another; although he was not fit on the first day, he was fit on the second.
ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה מאי בינייהו א"ר זירא חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו רבי יוחנן אמר תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני (13321)
84But how could R. Jochanan have said this? For surely Hezekiah said, A Nazirite, if again polluted on the eighth day, must bring an additional offering, but if in the previous night, he need not bring it; but R. Jochanan said, Nay, in the latter case also he must bring it. R. Jeremiah said, A case of defilement is a different matter, for payments postponed from it are made at a second Passover. R. Papa objects to this and says, It will be all right according to him who says,
ומי א"ר יוחנן הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ורבי יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא א"ר ירמיה שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני מתקיף לה רב פפא הניחא למאן דאמר פסח (6299)
Folio 9b דף ט ע״ב
85The second Passover admits of offerings postponed from the first; but according to him who says, The second is an independent Festival, where is your argument? But R. Papa said, that R. Jochanan considered that the night is not to be included in the seven days of cleansing. But how could R. Jochanan have said this? For lo, R. Jochanan said elsewhere, If a man has had one emission in the night and two in the day, he must bring an additional offering; if two in the night and one in the day, he need not bring it; and if thou dost imagine that R. Jochanan considered that the night is not to be included, then, if there were two in the night and one in the day, he must bring. But, it is answered, R. Jochanan was adopting the words of the other speaker, viz., that the night is to be included. "Adopting the words of the other speaker," say you? Of course there would then be nothing further to argue about. No; two in the day and one in the night were necessary for him. I might otherwise have taught that it would be according to the view of R. Shisha son of R. Idai; but we learn from this that it is according to R. Joseph.
שני תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא מאי איכא למימר אלא אמר רב פפא קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן ומי א"ר יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא ואי ס"ד קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא כי קא"ר יוחנן לדברי האומר לילה מחוסר זמן לדברי האומר פשיטא שתים ביום ואחת בלילה אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי קמ"ל כדרב יוסף: (19532)
86If the Feast has passed and he has not offered, he is not bound to make another offering, and with regard to this it is said, "That which is crooked cannot be made straight: and that which is wanting cannot be counted" (Eccles. i. 15). Bar He He said to Hillel, This expression to "be counted" must mean to "be filled." Nay, but this is the sense. His fellows counted upon him to fulfil a positive command and he was not counted among them.
עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות: א"ל בר הי הי להלל האי להימנות להמלאות מיבעי ליה אלא זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן (6897)
87There is a Baraitha, Thus also is explained, "That which is crooked cannot be made straight." This means the man who has failed in reading the Sh'ma' of the morning, or in reading the Sh'ma' of the evening, or who has failed in the morning prayer or in the evening prayer. "And that which is wanting cannot be counted." This means the man whose fellows counted upon him to fulfil a positive command, and he was not counted among them.
תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של שחרית או קריאת שמע של ערבית או שביטל תפלה של שחרית או תפלה של ערבית וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן (12005)
88Bar He He said to Hillel, What is that which is written, "Then shall ye return and discern between the righteous and the wicked, between him that serveth God and him that serveth Him not" (Mal. iii. 18)? The righteous and he that serveth God are identical terms, the wicked and he that serveth Him not are identical terms. He said to him, He that serveth Him and he that serveth Him not are both absolutely righteous, but he that repeateth his portion a hundred times is not like him that repeateth his portion a hundred and one times. He said to him, Then by reason of one time is he called "him that serveth Him not"? He said to him, Yes, go and learn from the mule-drivers' market how they say, Ten parasangs for a zouza, but eleven parasangs for two zouzas.
א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בתרי זוזי (14216)
89Elijah said to Bar He He, but some say, to R. Eliezer, What is the meaning of the passage, "Behold, I have refined thee, but not as silver; I have tried thee in the furnace of affliction" (Is. xlviii. 10)? It means that the Holy One, blessed be He, searched out all good qualities to give to Israel, and found only poverty. Samuel, or, if you like, R. Joseph, said, This accords with the proverbial saying, Poverty befits a Jew, as a red leather trapping a white horse.
א"ל אליהו לבר הי הי וא"ל לר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו מח, י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות אמר שמואל ואיתימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא: (10640)
90R. Simeon ben Manassea says, What sort of person is this, that is crooked and that cannot be made straight? This is he who forms an incestuous connexion and begets therefrom a bastard child, etc. If he beget, yes; if he do not beget, no. And lo, there is a Baraitha. R. Simeon ben Manassea says, In case of a thief it is possible that he may restore that which he has stolen, and so it may be made good; in case of a robber, it is possible that he may restore his plunder, and so it may be made good; but he that approaches a man's wife, and so makes her unfit for her husband, is cut off from the world, and goes to his own place.
ר' שמעון בן מנסיא אומר אי זה הוא מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו': הוליד אין לא הוליד לא והא תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והלך לו (10962)
91R. Simeon ben Jochai says, One does not say, Investigate a camel, investigate a pig, but investigate a lamb. And what kind of person is this? This is the pupil of a wise man, who has separated himself from the Law. R. Jehudah ben Lakish said, Every pupil of a wise man, who has separated himself from the Law, to him does the passage refer, which says, "As a bird that wandereth from her nest, so is a man that wandereth from his place" (Prov. xxvii. 8), and that which says, "What unrighteousness have your fathers found in me, that they are gone far from me?" (Jer. ii. 5) There is no difficulty. The one case has to do with his unmarried sister, the other with another man's wife. And, if you like, I will say that both of them have to do with another man's wife, and yet there is no difficulty. The one is
רבי שמעון בן יוחי אומר אין אומר בקרו גמל בקרו חזיר אלא בקרו טלה ואי זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה רבי יהודה בן לקיש אמר כל תלמיד חכם שפירש מן התורה עליו הכתוב אומר (משלי כז, ח) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואומר (ירמיהו ב, ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי לא קשיא כאן באחותו פנויה כאן באשת איש ואי בעית אימא הא והא באשת איש ולא קשיא כאן (16357)
Folio 10a דף י ע״א
92the case of a man who has to use violence, the other of one whose approaches are admitted. And, if you like, I will say that both are cases of one who has to use violence, and yet there is no difficulty. The one is the case of the wife of a priest, the other that of the wife of an ordinary Israelite.
באונס כאן ברצון ואיבעית אימא הא והא באונס ול"ק כאן באשת כהן כאן באשת ישראל (3526)
93"Neither is there any peace to him that goeth out or to him that cometh in" (Zech. viii. 10). Rab says, It means when a man leaves off from speaking Halachah to speak Bible only, he has no more peace; but Samuel said, This is he who deserts the Talmud for Mishnah. But R. Jochanan said, Even if he go from one Talmud to the other.
(זכריה ח, י) וליוצא ולבא אין שלום אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא שוב אין לו שלום ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה ור' יוחנן אמר אפילו מש"ס לש"ס: (6924)
94I. (8) The rules concerning the dissolving of vows fly about in the air, and there is nothing upon which they can rest. The Halachoth concerning Sabbath, Chagigoth, and trespasses, behold, they are as mountains suspended by a hair, for lo! the Bible teaching is little and the Halachoth manifold. The legal decisions and the Temple services, the things clean and unclean, and cases of unlawful unions, have something on which they may rest, and these are the principal things of the Law.
מתני׳ היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינין והעבודות הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה: (12844)
95There is a Baraitha. R. Eliezer says, They have something upon which they may rest, for it is said, "when he shall separate," "when he shall separate," twice (Lev. xxvii. 2, Numb. vi. 2). One separation has to do with binding and one separation with dissolving. R. Joshua says, They have something upon which they may rest, for it is said, "Wherefore I sware in my wrath" (Ps. xcv. 11). In my wrath I sware, and I relented. R. Isaac says, They have something upon which they may rest, for it is said, "Whosoever is of a willing heart" (Exod. xxxv. 5). Chănaniah, nephew of R. Joshua, says, They have something on which they may rest, for it is said, "I have sworn and have fulfilled it, that I will observe thy righteous judgments" (Ps. cxix. 106). R. Jehudah said that R. Samuel said, If I had been there, I would have said to them, Mine is much better than yours, for it is said, "He shall not break his word" (Numb. xxx. 3, E.V. 2). He is not to break it, but afterwards it may be broken for him. Rabba said, There is an objection to all of them except Samuel's, for there is no objection to his. For if we take that of R. Eliezer, perhaps the truth rests with R. Jehudah, who said it in the name of R. Tarphon, for there is a Baraitha, R. Jehudah says in the name of R. Tarphon, I grant fully that neither of them is a Nazirite, for the state of a Nazirite is not given except on condition of separation. If we take the words of R. Joshua, perhaps the meaning is this, I sware in my wrath, and I will not relent. If we take the words of R. Isaac, perhaps it is to exclude the explanation of Samuel, for Samuel said, If a man has determined in his heart, it is further needful that he should utter it with his lips. Lo, we learn from this, that even though he has not uttered it with his lips, he is bound. If we take the words of Chănaniah, nephew of R. Joshua, perhaps it is as R. Gidel reported that Rab said; for R. Gidel said that Rab said, Whence do we find that an oath is meritorious? Because it is said, "I have sworn and have fulfilled it that I will observe thy righteous judgments" (Ps. cxix. 106). But the words of Samuel are open to no objection. Rabba said, or, if you like, R. Nachman bar Isaac said, This accords with the proverbial saying, Better is one grain of pepper than a basket full of dates.
גמ׳ תניא רבי אליעזר אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (ויקרא כז, ב) כי יפליא (במדבר ו, ב) כי יפליא שתי פעמים אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר רבי יהושע אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (תהלים צה, יא) אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחזרתי בי ר' יצחק אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (שמות לה, ה) כל נדיב לבו חנניה בן אחי רבי יהושע אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר (תהלים קיט, קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר (במדבר ל, ג) לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא דאי מדר' אליעזר דלמא כדרבי יהודה שאמר משום ר' טרפון דתניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה אי מדר' יהושע דלמא הכי קאמר באפי נשבעתי ולא הדרנא בי אי מדרבי יצחק דלמא לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו והא קמ"ל דאע"ג דלא הוציא בשפתיו אי מדחנניה בן אחי רבי יהושע דלמא כרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך אלא דשמואל לית ליה פירכא אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי: (51483)
96Halachoth concerning Sabbath. But there is much in Holy Writ concerning it. Nay, but it was necessary, so as to agree with the words of R. Abba, for R. Abba said, He who digs a hole on the Sabbath, when it is only needed for the sake of the earth from it, is permitted to do so. According to whom is this teaching? According to R. Simeon, who said, A work which is not necessary for its own sake is permitted. If thou sayest, According to R. Jehudah, his teaching is that there are two cases to be distinguished, and that in the one the man does something which effects good, in the other harm. What is the meaning of the expression, as mountains suspended by a hair? It refers to the fact that
הלכות שבת: מיכתב כתיבן לא צריכא לכדר' אבא דאמר רבי אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה כמאן כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אפילו תימא לרבי יהודה התם מתקן הכא מקלקל הוא מאי כהררין התלויין בשערה (11677)
Folio 10b דף י ע״ב
97the traditional Law forbids work requiring thought, whereas Holy Writ makes no mention of work requiring thought.
מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא: (3829)
98Chagigoth. But there is much in Holy Writ concerning them. Nay, but it was necessary, so as to agree with what R. Papa said to Abai, viz., Whence is it that the passage, "and ye shall keep it a feast to the Lord" (Exod. xii. 14, Lev. xxiii. 41) involves sacrifice? Perhaps the Merciful One meant merely, Celebrate a Feast without sacrifice. But that sacrifices are meant we learn from this passage, "That they may hold a feast unto me in the wilderness" (Exod. v. 1). But, it may be replied, here also it only means, Hold a Feast. But if thou sayest, Here also it only means, Hold a Feast, yet there is the passage, "And Moses said, Thou must also give into our hands sacrifices and burnt-offerings" (Exod. x. 25). But the objector may say, Perhaps here the Merciful One meant merely, Eat and drink and keep the Feast before Me. Thou art not to think so, for it is written, "neither shall the fat of my feast remain all night until the morning" (Exod. xxiii. 18). And if thou dost imagine that this is a mere Feast, Does fat belong to a mere Feast? But perhaps you will object, the Merciful One meant only this, viz., that the fat which comes at the time of a Feast shall not remain. But that such is not the meaning we learn from this consideration, viz., The fat which comes at the time of a Feast shall not remain. Shall then all that which comes all the rest of the year remain? "All night unto the morning" (Lev. vi. 2, E.V. 9) is what is written. Perhaps, if the argument were drawn from that passage only, I might have said, The Merciful One wrote the one as an affirmative, and the other as a negative commandment (Lev. vi. 2. Exod. xxiii. 18). But, it is replied, the Scripture has other negative commandments to the same effect, e.g., "Neither shall any of the flesh, which thou sacrificest the first day at even, remain all night until the morning" (Deut. xvi. 4). But perhaps it was to impose upon him two negative commandments and one positive. But there comes in two passages the word "wilderness," "wilderness." It is written in the one, "That they may hold a feast unto me in the wilderness" (Exod. v. 1), and it is written in the other, "Did ye bring unto me sacrifices and offerings in the wilderness?" (Amos v. 25) As in the latter there are sacrifices mentioned, so in the former there are sacrifices meant. And what is the meaning of the expression, as mountains suspended by a hair? Nay, but we do not learn the words of the Law from the words of tradition.
חגיגות: מיכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא אלא מעתה דכתיב (שמות ה, א) ויחוגו לי במדבר הכי נמי דחוגו חגא הוא וכי תימא הכי נמי והכתיב (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות דלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי לא סלקא דעתך דכתיב (שמות כג, יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר ואי סלקא דעתך דחוגא הוא תרבא לחגא אית ליה ודלמא הכי קאמר רחמנא חלב הבא בזמן חג לא ילין אלא מעתה הבא בזמן חג הוא דלא ילין הא דכל השנה כולה ילין (ויקרא ו, ב) כל הלילה עד הבקר כתיב דלמא אי מההוא הוה אמינא ההוא לעשה כתב רחמנא האי ללאו ללאו כתב קרא אחרינא (דברים טז, ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ודלמא לעבור עליו בשני לאוין ועשה אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה, כה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים ומאי כהררין התלויין בשערה דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן: (32239)
99Trespasses. But there is much in Holy Writ concerning them. Ramai bar Chama said, It was only necessary in order to agree with the following Mishnah, If the messenger has done his commission, it is the master of the house who has trespassed; if the messenger has not done his commission, the messenger has trespassed (Kiddushin, 42b, ii. 12, N'darim, 54a, ii. 7, M'ila, 20a, ii. 13, K'thuboth, 28b, ii. 16). But if he has done his commission, how has the master trespassed? And is it possible that the one should be guilty and the other liable to the punishment? This is as mountains suspended by a hair. Rabba said, But what is the difficulty? Perhaps a trespass is different. But one learns the law on this subject from the analogy of the two words, viz., "sin" in the present case, and "sin" used of the heave-offering. As in the one case, the man's messenger represents him, so in the other the man's messenger represents him. But Rabba said, It was only necessary in order to agree with the Baraitha, The master of the house remembered and the messenger did not remember. The messenger has trespassed. What then has the poor messenger done? This is as mountains suspended by a hair. Rab Ashi said, What is the difficulty? Perhaps it is more difficult than in the case of one who takes sacred money for ordinary uses. But Rab Ashi said, It was only necessary in order to agree with the canonical Mishnah, If a man have taken a stone or a beam of the sanctuary, behold, he has not trespassed. If he have given it to his neighbour, he has trespassed, but his neighbour has not trespassed (M'ilah, 9b, ii. 16, Baba Kamma, 20b, ii. 24, Baba M'tsia', 99b, ii. 3). But most assuredly he has appropriated it. What is it to me whether it be the man himself or his neighbour? This is as mountains suspended by a hair. And what is the difficulty? Perhaps it is in accordance with the words of Samuel. For Samuel said, It is thus in the case
מעילות: מיכתב כתיבן אמר רמי בר חמא לא נצרכא אלא לכדתנן השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל וכי עשה שליחותו אמאי מעל וכי זה חוטא וזה מתחייב היינו כהררין התלויין בשערה אמר רבא ומאי קושיא דלמא שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה מה התם שלוחו של אדם כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו אלא אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד היינו כהררין התלויין בשערה אמר רב אשי מאי קושיא דלמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין אלא אמר רב אשי לא נצרכא אלא לכדתנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל מכדי מישקל שקלה מה לי הוא ומה לי חבירו היינו כהררין התלויין בשערה ומאי קושיא דלמא כדשמואל דאמר שמואל הכא (33957)
Folio 11a דף יא ע״א
100of a treasurer. We give in charge to him the stones of a building, so that all which is thus placed, is placed at his disposition. But at the end he has built some of it into his house. Behold, he has not trespassed, until he has dwelt under it to the worth of a farthing. But most assuredly he has altered the stone. What is it to me whether he has dwelt in it or not? This is as mountains suspended by a hair. And what is the difficulty? Perhaps it is in accordance with the words of Rab; for Rab said, For example, if a man have placed it upon the opening of a roof-window, then, if he have dwelt in it, yes; if he have not dwelt in it, no. But granting fully that it is as Rabba said, yet thou findest more difficulty here than in the case of him who drew sacred money for common uses; in that case he knows well that they are coins belonging to the sanctuary. It was a matter for him to watch what he was doing. But in this case how should he know? This is as mountains suspended by a hair.
בגזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן דכל היכא דמנחה ברשותא דידיה מנחה אלא מסיפא בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה מכדי שנויי שנייה מה לי דר ומה לי לא דר היינו כהררין התלויין בשערה ומאי קושיא דלמא לכדרב דאמר רב כגון שהניחה על פי ארובה אי דר ביה אין לא דר ביה לא אלא לעולם כדרבא ודקא קשיא לך מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע היינו כהררין התלויין בשערה: (17620)
101The Bible teaching is little, but Halachoth are manifold. There is a Baraitha, viz., Concerning stripes and uncleanness connected with tents the Bible teaching is little, but Halachoth are manifold. Concerning stripes is the Bible teaching little? Concerning stripes there is manifold Bible teaching. R. Papa said, This is the right reading, Concerning stripes the Bible teaching is manifold, but Halachoth are few. Concerning tents Bible teaching is little, but Halachoth are manifold. But what comes out of this? If thou art in doubt on the subject of stripes, look in the Bible; if thou art in doubt on the subject of tents, look in the Mishnic teaching.
מקרא מועט והלכות מרובות: תנא נגעים ואהלות מקרא מועט והלכות מרובות נגעים מקרא מועט נגעים מקרא מרובה הוא אמר רב פפא הכי קאמר נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות אהלות מקרא מועט והלכות מרובות ומאי נפקא מינה אי מסתפקא לך מילתא בנגעים עיין בקראי ואי מסתפקא לך מילתא באהלות עיין במתניתין: (15457)
102Legal decisions. But there is much in Holy Writ concerning them. It was only necessary in order to agree with the words of Rabbi. For there is a Baraitha, viz., Rabbi says, "Life for life" (Exod. xxi. 23) means money. Thou sayest, money, but it may not be so, but life in the literal sense. Nay; but the word giving is used in connexion with life in a succeeding and in a preceding passage (vv. 30, 22). As there it means money, so here it means money.
דינין: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר (שמות כא, כג) נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון: (8672)
103Temple Services. But there is much in Holy Writ concerning them. It was only necessary with a view to the bringing of the blood. For there is a Baraitha, "and they shall present" (Lev. i. 5). This is the receiving of the blood. And the Merciful One expressed it by a word which denotes "bringing," as it is written, "And the priest shall present the whole and shall burn it upon the altar" (Lev. i. 13). But the Mishnah teacher said, This refers to the bringing of limbs to the steps, and the object of the passage is to shew that the bringing did not take it out of the genus receiving.
עבודות: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא להולכת הדם דתניא (ויקרא א, ה) והקריבו זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה דכתיב (ויקרא א, יג) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה: (9261)
104Things clean. But there is much in Holy Writ concerning them. It was only necessary in order to calculate a religious bath, the size of which is not determined in Holy Writ. For there is a Baraitha, "and he shall wash his flesh in water" (Lev. xv. 5, 6 sqq.), i.e., in the waters of a religious bath all his flesh, water into which his whole body shall enter. And what amount must they reach? Cubit upon cubit to the height of three cubits, and wise men have calculated the waters of a religious bath to be forty seahs.
טהרות: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא (ויקרא טו, ו) ורחץ (את בשרו) במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה: (8902)
105Things unclean. But there is much in Holy Writ concerning them. It was only necessary in order to determine that a creeping thing should be the size of a lentil; for this is not determined in Holy Writ. For there is a Baraitha, "In them" (Lev. xi. 26, 43). One might have thought it meant among them all, but that the teaching says, "of them" (Lev. xi. 32, 33). One might have thought it meant from a portion of them, but that the teaching says, "among them." But how is this? It is to include the case of a man's touching the extremity of it, for this is equivalent to the whole of it. Wise men calculated that a lentil should be the minimum for comparison. For a snail at first is about the size of a lentil. R. Jose in the name of R. Jehudah says, As the tail of a lizard.
טמאות: מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא דתניא (ויקרא יא, לב) בהם יכול בכולן תלמוד לומר מהם יכול במקצתן ת"ל בהם הא כיצד עד שיגיע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה רבי יוסי בר' יהודה אומר כזנב הלטאה: (11486)
106Unlawful unions. But there is much in Holy Writ concerning them. Nay, it was necessary to meet the case of
עריות: מיכתב כתיבן לא נצרכא (2032)
Folio 11b דף יא ע״ב
107the daughter of a woman, whom a man had forced, for this is not determined in Holy Writ. Rabba said, R. Isaac bar Abdimi said to me, There comes in each passage the word "they," "they," and there comes the word "crime," "crime."
לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאמר רבא אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה: (3943)
108These are the principal things of the Law. Are these principal things, and not those? But I may say, These and those are the principal things of the Law.
הן הן גופי תורה: הני אין הנך לא אלא אימא הן והן גופי תורה: הדרן עלך הכל חייבין: (2486)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).