My LORD’s BibleBabylonian Talmud Chagigah 2
Folio 11b דף יא ע״ב
1II. (1) Men are not to expound unlawful unions with a company of three, nor the work of Creation with two, nor the Chariot with one; but if a man do so, he must be a wise man, and one who has much knowledge of his own. Everyone who meddles with these four things that follow, it were better for him that he had not come into the world, viz., what is above and what is beneath, what is before and what is after. And every one who does not revere the glory of his Maker, it were better for him that he had not come into the world.
מתני׳ אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם: (9507)
2Thou saidst at first, Nor the Chariot with one, and again thou saidst, But if a man do so, he must be a wise man, and one who has much knowledge of his own. This is its meaning. Men are not to expound unlawful unions to three others, nor the work of Creation to two others, nor the Chariot to one other, but if they do, he must be a wise man, and one who has much knowledge of his own. Men are not to expound unlawful unions with three. What is the reason? Shall we say, It is on account of the passage, "each man to any that is near of kin" (Lev. xviii. 6)? "Each man" is equivalent to two, "that is near of kin" is equivalent to one; and the Merciful One said, "Ye shall not approach etc." But regard it thus; as it is written, "each man that curseth his God" (Lev. xxiv. 15), "each man that giveth of his seed unto Molech" (Lev. xx. 2), so it is with this passage also; but as these last must mean to include the strangers, who are cautioned for cursing the Lord, and for idolatry, like Israel, so that first quoted also must mean to include the strangers who are cautioned for unlawful unions, like Israel. But do we get it from the passage, "therefore shall ye keep my charge?" (Lev. xviii. 30) "Therefore shall ye keep" implies two, "my charge" one; for the Merciful One in this passage was forbidding the practice of "abominable customs" (ibid.). But as it is written, Ye therefore shall keep the Sabbath (Exod. xxxi. 14), "and ye shall keep the Unleavened Bread" (Exod. xii. 17), "and ye shall keep the charge of the sanctuary" (Numb. xviii. 5), so it is with this passage also. But R. Ashi said, How are we to explain, Men are not to expound unlawful unions with three? It means that they are not to expound the details of the subject with three others. What is the reason? The probability is that when two sit before their Rabbi one is wholly occupied with his Rabbi, and the other inclines his ear to instruction, but if there are three, one is wholly occupied with his Rabbi, but the other two are wholly occupied with each other, and know not what their Rabbi is saying, and they go forth from his lecture to allow things that are prohibited in the matter of unlawful unions. But if this be so, the whole Law should also by parity of reason come under this rule. No, for unlawful unions are different from other subjects. For the Mishnah teacher said, As for robbery and unlawful unions, a man's soul coveteth and lusteth for them. But if it be so, robbery also should come under the rule. No, for in the case of unlawful unions, whether the temptation is visible or not visible, the man's propensity is strong, but in the case of robbery, when the temptation is visible, his propensity is strong; when it is not visible, the propensity is not strong.
גמ׳ אמרת ברישא ולא במרכבה ביחיד והדר אמרת אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו הכי קאמר אין דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו: אין דורשין בעריות בשלשה: מ"ט אילימא משום דכתיב (ויקרא יח, ו) איש איש אל כל שאר בשרו איש איש תרי שאר בשרו חד ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה אלא מעתה דכתיב (ויקרא כד, טו) איש איש כי יקלל אלהיו (ויקרא כ, ט) איש איש אשר יתן מזרעו למולך הכי נמי אלא הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל ע"ז כישראל האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל אלא מדכתיב (ויקרא יח, ל) ושמרתם את משמרתי ושמרתם תרי משמרתי חד ואמר רחמנא לבלתי עשות מחקות התועבות אלא מעתה דכתיב (שמות לא, יד) ושמרתם את השבת (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות (במדבר יח, ה) ושמרתם את משמרת הקדש הכי נמי אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין בעריות בשלשה אין דורשין בסתרי עריות (בשלשה) מ"ט סברא הוא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ואתו למישרי איסורא בעריות אי הכי כל התורה נמי עריות שאני דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה: (68985)
3Nor on the work of Creation with two. How then is this shewn? Inasmuch as our Rabbis have taught, "For ask thou now of the days that are past" (Deut. iv. 32). It is one person who asks, not two who ask. One might have thought that it possibly means that a man should ask about things that were before the world was created. No, for the teaching says, "since the day that God created man upon the earth" (ibid.). One might have thought that it possibly means that a man should not ask about the six days of creation. No, for the teaching says, "of the days that are past, which were before thee" (ibid.). One might have thought that it possibly means that a man should ask about what is above and what is below, what is before and what is after. No, for the teaching says, "and from the one end of heaven unto the other" (ibid.). From the one end of heaven unto the other thou mayest ask, but thou mayest not ask about what is above, what is below, what is before, what is after.
ולא במעשה בראשית בשנים: מנא הני מילי דתנו רבנן (דברים ד, לב) כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת"ל (דברים ד, לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ת"ל (דברים ד, לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור (19623)
Folio 12a דף יב ע״א
4Now seeing that this is deduced from the words, "from the one end of heaven unto the other," to what purpose are there given me the words, "since the day that God created man upon the earth" (Deut. iv. 32)? They are to agree with the words of R. El'azar; for R. El'azar said, The first man extended from the earth to the firmament, for it is said, "from the day that God created man upon the earth" (ibid.), and inasmuch as he sinned, the Holy One, blessed be He, placed His hand upon him, and made him small, as it is said, "Thou hast fashioned me after and before, and laid thine hand upon me" (Ps. cxxxix. 5). R. Jehudah said that Rab said, The first man extended from one end of the world to the other, for it is said, "since the day that God created man upon the earth," and from one end of heaven unto the other (Deut. iv. 32). Inasmuch as he sinned, the Holy One, blessed be He, placed His hand upon him and made him small, as it is said, "and laid thine hand upon me" (Ps. cxxxix. 5). If so, the passages are difficult to reconcile. No, for both are of the same dimensions.
השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא (22782)
5And R. Jehudah said that Rab said, Ten things were created on the first day, and they are these; heaven and earth, chaos and desolation, light and darkness, wind and waters, the measure of the day and the measure of the night: heaven and earth; for it is written, "In the beginning God created the heaven and the earth;" (Gen. i. 1) chaos and desolation; for it is written, "And the earth was chaos and desolation;" (Gen. i. 2) light and darkness; darkness, for it is written, "and darkness was upon the face of the deep," (ibid.) light, for it is written, "And God said, Let there be light;" (Gen. i. 3) wind and water; for it is written, "and the wind of God was brooding upon the face of the waters;" (Gen. i. 2) the measure of the day and the measure of the night; for it is written, "And there was evening and there was morning, one day" (Gen. i. 5). There is a Baraitha, Chaos is a green line encompassing all the world, and from it darkness springs, as it is said, "He made darkness his hiding place round about him" (Ps. xviii. 12; E.V. 11). Desolation—this means the stones covered with mud, which are sunk in the deep, from which waters come forth, as it is said, "and he shall stretch upon it the line of chaos and the stones of desolation" (Is. xxxiv. 11). And was light created on the first day? But there is against this view the passage, "and God set them in the firmament of the heaven" (Gen. i. 17), and the passage, "and there was evening and there was morning, a fourth day" (Gen. i. 19). But it is as R. El'azar says; for R. El'azar said, The light which the Holy One created on the first day, Adam saw by its means from one end of the world to the other. When the Holy One considered the generation of the Flood and the generation of the Dispersion, and saw that their works were vain, He stood up and took it from them, as it is said, "and from the wicked their light is withholden" (Job xxxviii. 15). And for whom did He take it away? For the righteous of the time to come, as it is said, "And God saw the light, that it was good" (Gen. i. 4), and there is nothing good but a righteous man, as it is said, "Say ye of a righteous man, that he is good" (Is. iii. 10). When He saw that He had taken away the light for the righteous, He rejoiced, as it is said, "He rejoiceth at the light of the righteous" (Prov. xiii. 9). And this is in accordance with the Baraitha which says, The light which the Holy One, blessed be He, created on the first day, Adam observed and saw by its means from one end of the world to the other. These are the words of R. Jacob. But wise men say, These are the luminaries, which were created on the first day, but were not hung up until the fourth day.
ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר (ישעיהו לד, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו) וימנע מרשעים אורם ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט) אור צדיקים ישמח כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי (56117)
6R. Zot'ra bar Tobiah said that Rab said, By ten things the world was created, by wisdom and by understanding and by knowledge, and by strength and by rebuke and by might, by righteousness and by judgment, by mercy and by compassion: by wisdom and by understanding; for it is written, "The Lord by wisdom founded the earth; by understanding he established the heavens," (Prov. iii. 19) and by knowledge; for it is written, "By his knowledge the depths were broken up;" (Prov. iii. 20) by strength and might; for it is written, "Which by his strength setteth fast the mountains, being girded about with might;" (Ps. lxv. 7; E.V. 6) by rebuke; for it is written, "The pillars of heaven tremble, and are astonished at his rebuke;" (Job xxvi. 11) by righteousness and judgment; for it is written, "Righteousness and judgment are the foundation of thy throne;" (Ps. lxxxix. 15; E.V. 14) by mercy and compassion; for it is written, "Remember thy compassion, O Lord, and thy mercies, for they are from of old" (Ps. xxv. 6).
אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (18040)
7And R. Jehudah said that Rab said, At the time that the Holy One, blessed be He, created the world, it went spreading on like two clews of woof and warp, until the Holy One, blessed be He, rebuked it and brought it to a standstill, as it is said, "The pillars of heaven tremble, and are astonished at his rebuke" (Job xxvi. 11). And this is what Resh Lakish also said, What is the meaning of the words "I am God Almighty" (שדי) (Gen. xvii. 1; xxxv. 11)? It means I am He Who (ש) said to the world, Enough (די). Resh Lakish said, At the time that the Holy One, blessed be He, created the sea, it went spreading on, until the Holy One, blessed be He, rebuked it and made it dry, for it is said, "He rebuketh the sea and maketh it dry, and drieth up all the rivers" (Nah. i. 4).
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב (17060)
8Our Rabbis have taught thus, The house of Shammai say, The heavens were created in the beginning, and afterwards the earth was created, for it is said, "In the beginning God created the heaven and the earth" (Gen. i. 1). But the house of Hillel say, The earth was created in the beginning, and afterwards the heavens, for it is said, "in the day that the Lord God made earth and heaven" (Gen. ii. 4). The house of Hillel said to the house of Shammai, According to your words a man builds an upper story, and afterwards builds a house: and the heavens are the upper story, as it is said, "It is he that buildeth in the heavens his upper stories, and hath founded his vault upon the earth" (Amos ix. 6). The house of Shammai said to the house of Hillel, According to your words a man makes a footstool and afterwards makes a throne: and the heavens are a throne, as it is said, "Thus saith the Lord, The heaven is my throne and the earth is my footstool" (Is. lxvi. 1). But wise men say, The one and the other were created together, as it is said, "Yea, mine hand hath laid the foundation of the earth, and my right hand hath spread out the heavens: when I call unto them, they stand up together" (Is. xlviii. 13). And the others—what do they say of the word "together"? for they cannot be separated the one from the other. The passages are difficult to reconcile. Resh Lakish said, When they were created, He created the heavens, and afterwards created the earth, but when He stretched them out, He stretched out the earth, and afterwards stretched out the heavens.
ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים (28301)
9What are we to say of the word "heavens"? R. Jose bar Chănina said, It means the place where there is water. In a Kabbalistic Mishnah it is explained as equivalent to fire and water, thus teaching that the Holy One, blessed be He, brought them and mingled them one with the other, and made from them the firmament.
מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע (5351)
10R. Ishmael questioned R. Akiba, when they were walking on the road. He said to him, Thou art one who hast served for twenty-two years Nachum, the man surnamed Gamzu, the man who expounded the meaning of all the particles eth which are in the Law. "Eth ha-shamayim v'eth ha-aretz"—what was his exposition of these? He said to him, If the words had been simply shamayim v'eretz, I should have said, shamayim is the name of the Holy One, blessed be He. But now that the words are eth ha-shamayim v'eth ha-aretz, shamayim means the literal heaven, and eretz the literal earth.
שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש (17342)
Folio 12b דף יב ע״ב
11And why do I find the expression, v'eth ha-aretz? To shew that the heaven preceded the earth. "And the earth was chaos and desolation" (Gen. i. 2). Assuredly He began with heaven at first. What reason then was there for His considering the affairs of the earth? The house of R. Ishmael teaches thus, He is like a king of flesh and blood, who saith to his servants, Rise up early and come to my door. He himself rises early, and finds women and men. Whom does he praise? Him who was under no obligation to rise early, yet did rise early.
את הארץ למה לי להקדים שמים לארץ והארץ היתה תהו ובהו מכדי בשמים אתחיל ברישא מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ תנא דבי ר' ישמעאל משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי השכים ומצא נשים ואנשים למי משבח למי שאין דרכו להשכים והשכים (12763)
12There is a Baraitha of R. Jose, which says, Woe to the creatures which see and know not what they see, which stand and know not upon what they stand. Upon what does the earth stand? Upon the pillars, as it is said, "Who shaketh the earth out of her place, and the pillars thereof tremble" (Job ix. 6). The pillars stand upon the waters, as it is said, "To him that spread forth the earth upon the waters;" (Ps. cxxxvi. 6) the waters upon the mountains, as it is said, "the waters stood above the mountains" (Ps. civ. 6); the mountains upon the wind, as it is said, "For lo he that formeth the mountains and createth wind;" (Amos iv. 13) the wind upon the storm, as it is said, "Storm making the substance of the wind;" (Ps. cxlviii. 8) the storm is suspended upon the arm of the Holy One, blessed be He, as it is said, "underneath are the everlasting arms" (Deut. xxxiii. 27). And wise men say, It stands upon twelve pillars, as it is said, "He set the bounds of the peoples according to the number of the children of Israel" (Deut. xxxii. 8). And there are some who say, Seven pillars, as it is said, "she hath hewn out her seven pillars" (Prov. ix. 1). R. El'azar ben Shammua' says, Upon one pillar, and its name is The Righteous, as it is said, "but the righteous is the foundation of the world" (Prov. x. 25).
תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט, ו) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון עמודים על המים שנאמר (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים מים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים הרים ברוח שנאמר (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח רוח בסערה שנאמר (תהלים קמח, ח) רוח סערה עושה דברו סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר (דברים לג, כז) ומתחת זרועות עולם וחכ"א על י"ב עמודים עומדת שנאמר (דברים לב, ח) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וי"א ז' עמודים שנאמר (משלי ט, א) חצבה עמודיה שבעה ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר (משלי י, כה) וצדיק יסוד עולם (28132)
13R. Jehudah said, There are two firmaments, as it is said, "Behold, unto the Lord thy God belong the heaven and the heaven of heavens" (Deut. x. 14). Resh Lakish said, There are seven, and these be they, Vilon, Rakia', Sh'chakim, Z'bul, Ma'on, Makhon, Araboth. Vilon serves no purpose whatever save this, that it enters in in the morning, and goes forth in the evening, and renews every day the work of Creation, as it is said, "That stretcheth out the heavens as a curtain, and spreadeth them out as a tent to dwell in" (Is. xl. 22). Rakia' is that in which are set sun and moon, stars and constellations, as it is said, "and God set them in the firmament (Rakia') of the heaven." Sh'chakim is that in which the millstones stand and grind manna for the righteous, as it is said, "Yet he commanded the clouds (Sh'chakim) above and opened the doors of heaven; and he rained down manna upon them to eat, etc." (Ps. lxxviii. 23, 24) Z'bul is that in which is the heavenly Jerusalem and the Temple, and the altar is built there, and Michael the great prince stands and offers upon it an offering, as it is said, "I have surely built thee an house of habitation (Z'bul), a place for thee to dwell in for ever" (1 Kings viii. 13). And whence do we get it that it is called heaven? Because it is written, "Look down from heaven and behold from the habitation (Z'bul) of thy holiness and thy glory" (Is. lxiii. 15). Ma'on is that in which are companies of ministering angels, who utter His song in the night and are silent in the day for the sake of the glory of Israel, as it is said, "By day the Lord gives His merciful command and by night His song is with me" (Ps. xlii. 8).
א"ר יהודה שני רקיעים הן שנאמר (דברים י, יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים ר"ל אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר (ישעיהו מ, כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנאמר (בראשית א, יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר (תהלים עח, כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול וגו' זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן שנאמר (מלכים א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ומנלן דאיקרי שמים דכתיב (ישעיהו סג, טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי (40274)
14Resh Lakish said, Every one who studies in the Law by night,—the Holy One, blessed be He, draws over him the thread of grace by day, as it is said, "By day the Lord gives his merciful command." And what is the reason that by day the Lord gives his merciful command? Because of what follows, viz., "and by night his song is with me." And there are some who say that Resh Lakish said, Everyone who studieth in the Law in this world which is like the night, the Holy One, blessed be He, stretches over him the thread of grace for the future world which is like the day, as it is said, "By day the Lord gives his merciful command, and by night his song is with me."
אמר ר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו משום ובלילה שירה עמי ואיכא דאמרי אמר ר"ל כל העוסק בתורה בעוה"ז שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעוה"ב שהוא דומה ליום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי (10388)
15R. Levi said, Every one that leaveth off the words of the Law, and studieth the words of idle talk, coals of broom devour him, as it is said, "who cut up mallows over idle talk, and the root of the broom eateth them" (Job xxx. 4).
א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר (איוב ל, ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם ומנלן דאיקרי שמים שנאמר (דברים כו, טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים (9577)
16And whence do we get it that it is called heaven? As it is said, "Look down from thy holy habitation (Ma'on), from heaven" (Deut. xxvi. 15). Makhon is that in which are the treasures of snow and the treasures of hail, and the high dwelling-place of harmful dews, and the high dwelling-place of round drops, and the chamber of the whirlwind and of the storm, and the retreat of noisome vapour, and their doors are made of fire, as it is said, "The LORD shall open unto thee his good treasure" (Deut. xxviii. 12). But are not these in the firmament? Nay, they are in the earth, as it is written, "Praise the LORD from the earth, ye dragons and all deeps; fire and hail, snow and vapour; storm making the substance of the wind" (Ps. cxlviii. 7, 8). R. Jehudah said that Rab said, David besought the Merciful One for them, and He sent them down to the earth. He said before Him, O Lord of the world, "Thou art not a God that hath pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with thee" (Ps. v. 5; E.V. 4) in thy dwelling. Righteous art thou, O Lord; evil shall not sojourn in thy dwelling. And whence do we get it that it is called heaven? Because it is written, "And hear thou in heaven, the habitation (Makhon) of thy dwelling" (1 Kings viii. 39, 43, 49).
מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור ודלתותיהן אש שנאמר (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב הני ברקיעא איתנהו הני בארעא איתנהו דכתיב (תהלים קמח, ז) הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו אמר רב יהודה אמר רב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ אמר לפניו רבש"ע (תהלים ה, ה) לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך (במגורך) רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע ומנלן דאיקרי שמים דכתיב (מלכים א ח, לט) ואתה תשמע השמים מכון שבתך (26205)
17Araboth is that in which are righteousness and judgment and grace, the treasures of life and the treasures of peace and the treasures of blessing, and the souls of the righteous, and the spirits and souls which are about to be created, and the dew with which the Holy One, blessed be He, is about to quicken mortals: righteousness and judgment; for it is written, "Righteousness and judgment are the foundation of thy throne:" (Ps. lxxxix. 15; E.V. 14) grace; for it is written, "And he put on grace as a coat of mail:" (Is. lix. 17) the treasures of life; for it is written, "For with thee is the fountain of life:" (Ps. xxxvi. 9) and the treasures of peace; for it is written, "and called it, The LORD is peace:" (Jud. vi. 24) and the treasures of blessing; for it is written, "He shall receive a blessing from the LORD:" (Ps. xxiv. 5) the souls of the righteous; for it is written, "Yet the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the LORD thy God:" (1 Sam. xxv. 29) the spirits and souls which are about to be created; for it is written, "For the spirit before me shall join itself to a body, and the souls which I have made:" (Is. lvii. 16) and the dew with which the Holy One, blessed be He, is about to quicken mortals; for it is written, "Thou, O God, didst send a plentiful rain, thou didst confirm thine inheritance when it was weary" (Ps. lxviii. 10; E.V. 9). There there are celestials and seraphs and holy beings and ministering angels, and the throne of glory, and the King, the Living God, high and lifted up, sitting over them among the clouds, as it is said, "Cast up a highway for him that rideth upon the clouds (Araboth); his name is Jah" (Ps. lxviii. 4). And whence do we get it that they are called heaven? Because mention of riding occurs in two passages. It is written in one place, "Cast up a highway for him that rideth upon the clouds," and it is written in another, "who rideth upon the heaven for thy help" (Deut. xxxiii. 26). And darkness and cloud and thick darkness surround Him, as it is said, "He made darkness his hiding place, his pavilion round about him; darkness of waters, thick clouds" (Ps. xviii. 12; E.V. 11). And how is there darkness in the presence of the Lord? For against this, there is the passage, "He revealeth the deep and secret things; he knoweth what is in the darkness and the light dwelleth with him" (Dan. ii. 22). There is no difficulty.
ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים צדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך צדקה דכתיב (ישעיהו נט, יז) וילבש צדקה כשרין גנזי חיים דכתיב (תהלים לו, י) כי עמך מקור חיים וגנזי שלום דכתיב (שופטים ו, כד) ויקרא לו ה' שלום וגנזי ברכה דכתיב (תהלים כד, ה) ישא ברכה מאת ה' נשמתן של צדיקים דכתיב (שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך רוחות ונשמות שעתיד להיבראות דכתיב (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים דכתיב (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר (תהלים סח, ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה כתיב הכא סולו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים לג, כו) רוכב שמים בעזרך וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים ומי איכא חשוכא קמי שמיא והכתיב [דניאל ב, כב] הוא (גלי) עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי לא קשיא הא (55715)
Folio 13a דף יג ע״א
18The one refers to that which is within, the other to that which is without. And R. Acha bar Jacob said, There is again a firmament above the heads of the living creatures, for it is written, "And over the heads of the living creatures there was the likeness of a firmament, like the colour of the terrible crystal" (Ezek. i. 22). So far thou hast permission to speak. Thenceforward thou hast not permission to speak. For thus it is written in the Book of Ben Sira, "Seek not out the things that are too hard for thee, and into the things that are hidden from thee enquire thou not. In what is permitted to thee instruct thyself; thou hast no business with secret things" (Ecclus. iii. 21, 22).
בבתי גואי הא בבתי בראי ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות דכתיב (יחזקאל א, כב) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות (16449)
19There is a Baraitha, viz., Rabban Jochanan ben Zakkai said, What answer did the Bath-Kol make to that wicked man at the time when he said, "I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High" (Is. xiv. 14)? The Bath-Kol went forth and said to him, Thou wicked man, son of a wicked man, grandson of Nimrod the wicked, who led all the world to rebel against Him in his kingdom, how many are the years of a man? Seventy years, as it is said, "The days of our years are threescore years and ten, or even by reason of strength fourscore years" (Ps. xc. 10). And is it not from the earth to the firmament a journey of five hundred years? And the thickness of the firmament is itself equal to a journey of five hundred years, and so too the interspaces of the firmaments. Above there are the holy living creatures. The feet of the living creatures are of corresponding measure to all the things mentioned above, the ankles of the living creatures are of corresponding measure, the legs of the living creatures are of corresponding measure, the knees of the living creatures are of corresponding measure, the thighs of the living creatures are of corresponding measure, the bodies of the living creatures are of corresponding measure, the necks of the living creatures are of corresponding measure, the heads of the living creatures are of corresponding measure, the horns of the living creatures are of corresponding measure. Above them is the throne of glory. The feet of the throne of glory are of corresponding measure. The throne of glory is of corresponding measure. The King, the Living and Eternal God, high, and lifted up, sitteth upon them. And thou didst say, "I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High." "Yet thou shalt be brought down to hell, to the uttermost parts of the pit" (Is. xiv. 15).
תניא אמר רבן יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר (ישעיהו יד, יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע למעלה מהן חיות הקדש רגלי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולן שוקי החיות כנגד כולן רכובי החיות כנגד כולן ירכי החיות כנגד כולן גופי החיות כנגד כולן צוארי החיות כנגד כולן ראשי החיות כנגד כולן קרני החיות כנגד כולן למעלה מהן כסא כבוד רגלי כסא הכבוד כנגד כולן כסא הכבוד כנגד כולן מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם ואתה אמרת אעלה על במתי עב אדמה לעליון אך אל שאול תורד אל ירכתי בור: (38272)
20Nor the Chariot with one. R. Chia teaches, But you may impart to him the heads of the divisions. R. Zera said, You may only impart the heads of the divisions to the chief of a college, and to every one whose heart within him yearns for knowledge. There are others who say, Even to him you are to impart these, only if his heart within him yearns for knowledge.
ולא במרכבה ביחיד: תני רבי חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים אמר רבי זירא אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב ב"ד ולכל מי שלבו דואג בקרבו איכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו (6292)
21R. Ami said, You may impart the secret things of the Law only to one in whom are five requisites, as follows, viz., "The captain of fifty, and the man of influence, and the counsellor, and the wise among artificers, and the instructed whisperer" (Is. iii. 3). And R. Ami said, You must not impart the words of the Law to a Cuthite, for it is said, "He hath not dealt so with any nation (גוי), and as for his judgments, they have not known them" (Ps. cxlvii. 20).
אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים (ישעיהו ג, ג) שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים שנאמר (תהלים קמז, כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (10045)
22R. Jochanan said to R. El'azar, Come, I will fully instruct thee in the subject of the Chariot. He said to him, I am not old enough. When he was old enough, R. Jochanan's soul had passed away. R. Asi said to him, Come, and I will fully instruct thee in the subject of the Chariot. He said to him, If I had been worthy, I should have received full instruction from R. Jochanan thy teacher. R. Joseph was giving full instruction in the subject of the Chariot. The wise men of Pumbeditha were teaching the subject of Creation. They said to him, Would that our lord would instruct us fully in the subject of the Chariot. He said to them, Instruct me fully in the subject of Creation. After they had instructed him fully, they said to him, Would that our lord would instruct us fully in the subject of the Chariot. He said to them, There is a Baraitha with reference to these things which says, "Honey and milk are under thy tongue" (Cant. iv. 11). Let words sweeter than honey and milk be under thy tongue. R. Abohu said, It is drawn from this passage, viz., "things to be concealed under thy clothes" (Prov. xxvii. 26), that is to say, things which are the secrets of the world shall be under thy clothes. They said to him, We have worked in them as far as the words, "And he said unto me, Son of man" (Ezek. ii. 1). He said to them, But this is the subject of the Chariot. Some one puts a difficulty. How far does the subject of the Chariot reach? Rab says, It reaches to the last occurrence of the expression, "I saw" (Ezek. i. 27). R. Isaac says, It reaches to the Chashmal. We instruct fully to the words, "and I saw;" thenceforward we only impart the heads of the divisions. There are others who say, As far as, "and I saw," we impart the heads of the divisions; thenceforward, if the man be wise and of ready intelligence, Yes; if not, No. And how are we to expound in Chashmal? For there is the story of the child, who was studying in Chashmal, and there came out a fire and consumed him. The case of the child is different, for he had not reached the fitting age.
א"ל רבי יוחנן לרבי אלעזר תא אגמרך במעשה המרכבה א"ל לא קשאי כי קש נח נפשיה דרבי יוחנן א"ל ר' אסי תא ואגמרך במעשה מרכבה א"ל אי זכאי גמירתא מר' יוחנן רבך רב יוסף הוה גמיר מעשה המרכבה סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית אמרו ליה ליגמור לן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמרון לי מעשה בראשית בתר דאגמרון אמרו ליה ליגמרון מר במעשה מרכבה אמר להו תנינא בהו (שיר השירים ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקין מדבש וחלב יהו תחת לשונך ר' אבהו אמר מהכא (משלי כז, כו) כבשים ללבושך דברים שהן כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך אמרו ליה תנינן בהו עד (יחזקאל ב, א) ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה המרכבה מיתיבי עד היכן מעשה המרכבה רבי אומר עד (יחזקאל א, כז) וארא בתרא ר' יצחק אומר עד החשמל עד וארא מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין אי לא לא ומי דרשינן בחשמל והא ההוא ינוקא דדרש בחשמל ונפקא נורא ואכלתיה שאני ינוקא דלאו מטי זימניה (40755)
23R. Jehudah said, Of a truth remember thou that man for good, and Chănaniah son of Hezekiah was his name. But for him the Book of Ezekiel would have been withdrawn, for its words were opposed to the words of the Law. What did they do? They brought up for him three hundred measures of oil, and he sat in an upper chamber and expounded it.
אמר רב יהודה ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו (7780)
24Our Rabbis have taught, There is a story of a certain child who was reading in his teacher's house in the Book of Ezekiel, and he was pondering over Chashmal, and there came out fire from Chashmal and burnt him, and they sought in consequence to withdraw the Book of Ezekiel. Chănaniah ben Hezekiah said to them, If he was wise, are all wise?
ת"ר מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ושרפתו וביקשו לגנוז ספר יחזקאל אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם הכל חכמים הן (7660)
25What is the meaning of Chashmal? R. Jehudah said,
מאי חשמל אמר רב יהודה (902)
Folio 13b דף יג ע״ב
26Fiery beings who speak. In a Kabbalistic Mishnah we are taught that it means, At times they are silent and at times they speak; at the time that the utterance goeth forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, they are silent, and at the time that the utterance goeth not forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, they speak. "And the living creatures ran and returned as the appearance of a flash of lightning" (Ezek. i. 14). What is the meaning of "ran and returned?" R. Jehudah said, As the light which goeth forth from the mouth of the furnace. What is the meaning of "as the appearance of a flash of lightning?" R. Jose bar Chănina said, Like the flame that goeth forth from between the potsherds. "And I looked, and, behold, a stormy wind came out of the north, a great cloud, with a fire infolding itself, and a brightness round about it, and out of the midst thereof as the colour of amber, out of the midst of the fire" (Ezek. i. 4). Whither did it go? R. Jehudah said that Rab said, It went forth to subdue the whole world under the wicked Nebuchadnezzar. And wherefore was all this done? That the peoples of the world might not say, The Holy One, blessed be He, delivered His children into the hand of a mean people. The Holy One, blessed be He, said, What forced me to minister to worshippers of carved images? The iniquities of Israel, they forced me.
חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק מאי רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן מאי כמראה הבזק אמר רבי יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים (יחזקאל א, ד) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש להיכן אזל אמר רב יהודה אמר רב שהלך לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע וכל כך למה שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים עונותיהן של ישראל הן גרמו לי (29621)
27"Now as I beheld the living creatures, behold one wheel upon the earth beside the living creatures" (Ezek. i. 15). R. El'azar said, It means a certain angel, who stands upon the earth and his head reaches to the level of the living creatures. In a Kabbalistic Mishnah we are taught that his name is Sandalphon, who is higher than his fellows by the space of a journey of five hundred years, and he stands behind the chariot and binds crowns for his Maker. Is it so? But there is the passage, "Blessed be the glory of the LORD from his place" (Ezek. iii. 12). Strictly speaking, His place it is impossible to know, but he utters the Name over the wreath and thereupon it goes and rests by His head.
(יחזקאל א, טו) וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות אמר ר' אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות במתניתא תנא סנדלפון שמו הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו איני והכתיב (יחזקאל ג, יב) ברוך כבוד ה' ממקומו מכלל דמקומו ליכא דידע ליה דאמר שם אתגא ואזל ויתיב ברישיה (13569)
28Rabba said, All which Ezekiel saw, Isaiah saw. To what is Ezekiel like? He is like a rustic who has seen the king. And to what is Isaiah like? He is like a townsman who has seen the king.
אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך (5282)
29Resh Lakish said, What is the meaning of the passage "I will sing unto the LORD, for he is highly exalted" (Exod. xv. 1)? It means a song to Him who takes His place proudly above the high, as the Mishnah teacher said, The king among living creatures is a lion, the king among domestic beasts is an ox, the king among birds is an eagle, but man takes his place proudly above them, and the Holy One, blessed be He, takes His place proudly above them all, and above the whole world in its entirety.
אמר ריש לקיש אי דכתיב (שמות טו, א) אשירה לה' כי גאה גאה שירה למי שמתגאה על הגאים דאמר מר מלך שבחיות ארי מלך שבבהמות שור מלך שבעופות נשר ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו (9914)
30A certain passage says, "And as for the likeness of their faces, they had the face of a man; and they four had the face of a lion on the right side; and they four had the face of an ox on the left side, etc." (Ezek. i. 10) and it is written, "And every one had four faces: the first face was the face of the cherub, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle" (Ezek. x. 14). And lo, the ox is not reckoned in. Resh Lakish said, Ezekiel besought the Merciful One with regard to him, and He changed him into a cherub. He addressed Him thus, Lord of the Universe, shall an accuser become an advocate? What is the meaning of cherub? R. Abohu said, It is equivalent to a growing child. For so in Babylon a young child is called Rabya. R. Papa said to Abohu, But, as it is written, "The first face was the face of the cherub, and the second face was the face of a man, and the third the face of a lion, and the fourth the face of an eagle" (Ezek. x. 14), this shews that the face of a cherub is the same thing as the face of a man. There are large faces and there are small faces.
כתוב אחד אומר (יחזקאל א, י) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן וגו' וכתיב (יחזקאל י, יד) וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר ואילו שור לא קא חשיב אמר ר"ל יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבש"ע קטיגור יעשה סניגור מאי כרוב אמר רבי אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר היינו פני כרוב היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי (22030)
31There is a passage which says, "each one had six wings" (Is. vi. 2), and there is a passage which says, "And every one had four faces, and every one of them had four wings" (Ezek. i. 6). There is no difficulty. The one case was at the time when the Holy House was standing, the other at the time when the Holy House was not standing. As if it were possible to say which two of the wings of the living creatures were taken away. Which of them were taken away? R. Chănaneel said, that Rab said, Those with which they utter their song. It is written thus, "And with twain he did fly. And one cried to another and said," (Is. vi. 2, 3) and it is written, "Wilt thou set thine eyes upon it? But it is gone" (Prov. xxiii. 5). But our Rabbis say, Those with which they cover their feet, as it is said, "And their feet were as a straight foot" (Ezek. i. 7). And if none had been taken away, how would he have known? Perhaps it was uncovered, and he saw it. But if thou sayest, Not so, then I may argue thus: "And as for the likeness of their faces, they had the face of a man," and I may argue that in this case also they were taken away. But when you reply that in this case it was uncovered and he saw it, then I rejoin that in this case also it was uncovered and he saw it. But no, for in this case, even granting that the face is customarily uncovered before one's teacher, the legs are not customarily uncovered before one's teacher.
כתוב אחד אומר (ישעיהו ו, ב) שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר (יחזקאל א, ו) וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות הי מינייהו אימעוט אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות שירה בהן כתיב הכא (ישעיהו ו, ב) ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר וכתיב (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו ורבנן אמרי אותן שמכסות בהן רגליהם שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה ואי לאו דאימעוט מנא הוה ידע דלמא דאיגלאי וחזיא ליה דאי לא תימא הכי ודמות פניהם פני אדם הכי נמי דאימעוט אלא דאיגלאי וחזיא ליה הכא נמי דאיגלאי וחזיא ליה הכי השתא בשלמא אפיה אורח ארעא לגלויי קמיה רביה כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה (25825)
32There is a certain passage which says, "Thousand thousands ministered unto him, and ten thousand times ten thousand stood before him" (Dan. vii. 10), and there is a certain passage which says, "Is there any number of his armies?" (Job xxv. 3) There is no difficulty. The one was at the time when the Holy House was standing, and the other was at the time when the Holy House was not standing. As though it were possible to say that the family of the Most High was diminished. There is a Baraitha, Rabbi says in the name of Abba Jose ben Dosai, "Thousand thousands ministered unto him," this is the number of one troop, but of His troops there is no number. And R. Jeremiah bar Abba said, Thousand thousands ministered unto him at the fiery stream, as it is said, "A fiery stream issued and came forth from before him: thousand thousands ministered unto him, and ten thousand times ten thousand stood before him" (Dan. vii. 10). Whence does it come forth? From the perspiration of the living creatures. And upon what is it poured? R. Zot'ra bar Tobiah said that Rab said, Upon the heads of wicked men in Gehenna, as it is said, "Behold the tempest of the LORD, even his fury, is gone forth, yea, a whirling tempest; it shall burst upon the head of the wicked" (Jer. xxiii. 19). And R. Acha bar Jacob said, Upon those who were held back, as it is said, "Who were held back before their time, whose foundation was poured out as a stream" (Job xxii. 16). There is a Baraitha to the effect that R. Simeon the Holy said, These are nine hundred and seventy-four generations, which were held back from being created
כתוב אחד אומר (דניאל ז, י) אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון וכתוב אחד אומר (איוב כה, ג) היש מספר לגדודיו לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה תניא רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסאי אלף אלפין ישמשוניה מספר גדוד אחד ולגדודיו אין מספר ור' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור שנאמר (דניאל ז, י) נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם שנאמר (ירמיהו כג, יט) הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ורב אחא בר יעקב אמר על אשר קומטו שנאמר (איוב כב, טז) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם תניא אמר רבי שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות (35473)
Folio 14a דף יד ע״א
33before the world was created, and so were not created. The Holy One, blessed be He, stood and scattered them through all the successive generations, and these are the shameless who are in a generation. But R. Nachman bar Isaac said, They are these who are wrinkled for blessing. This is the meaning of that which is written, As for these disciples of the wise, who have become wrinkled over the words of the Law in this world, the Holy One, blessed be He, discloses to them the secret of the world to come, as it is said, "their foundation was overflowed with a stream" (Job xxii. 16).
קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא שנאמר (איוב כב, טז) נהר יוצק יסודם (10140)
34Samuel said to Chia bar Rab, Thou clever fellow, come, and I will tell thee something from those noble words, which thy father used to say. Every several day ministering angels are created from the fiery stream, and they utter a song and perish, as it is said, "They are new every morning; great is thy faithfulness" (Lam. iii. 23). But R. Samuel bar Nachmani differs in his view; for R. Samuel bar Nachmani said that R. Jonathan said, Every several utterance that goeth out of the mouth of the Holy One, blessed be He, there is created from it an angel, as it is said, "By the word of the LORD were the heavens made; and all the hosts of them by the breath of his mouth" (Ps. xxxiii. 6).
אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואמרי שירה ובטלי שנאמר (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (15481)
35There is a passage which says, "His raiment was white as snow, and the hair of his head like pure wool" (Dan. vii. 9), and yet it is written, "His locks are curling and black as a raven" (Cant. v. 11). There is no difficulty. The one is the case where He is engaged in session, the other where He is engaged in war. For the Mishnah teacher said, No one, look you, is nobler in session than an old man, and no one, look you, is nobler in war than a youth. One passage says, "His throne was fiery flames," but another says, "till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit" (Dan. vii. 9). There is no difficulty, One throne is for Him and one for David. As says a Baraitha, viz., One for him and one for David. These are the words of R. Akiba. R. Jose the Galilaean said to him, Akiba, how long dost thou shew irreverence to the Shechinah? Nay, but one is for judgment and one for grace. Was he convinced by him, or was he not? Come and hear. One is for judgment and one for grace. These are the words of R. Akiba. R. El'azar ben Azariah said to him, Akiba, what hast thou to do with Haggadah? Be off. Thy sayings have to do with stripes and bitters. But the real meaning is that one is for a throne and one for a footstool; a throne that He may sit upon it, and a footstool as the resting-place for His feet, as it is said, "The heaven is my throne and the earth is the resting-place of my feet" (Is. lxvi. 1).
כתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג חיור ושער (רישיה) כעמר נקא וכתיב (שיר השירים ה, יא) קוצותיו תלתלים שחורות כעורב לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן ואין לך נאה במלחמה אלא בחור כתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) כרסיה שביבין דינור וכתוב אחד אומר (דניאל ז, ט) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לא קשיא אחד לו ואחד לדוד כדתניא אחד לו ואחד לדוד דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה ת"ש אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא אמר לו ר"א בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו שנאמר (ישעיהו סו, א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי (26984)
36When R. Dimi came, he said, Eighteen curses did Isaiah pronounce upon Israel, and he was not satisfied until he had spoken against them this passage, "The child shall behave himself proudly against the elder, and the base against the honourable" (Is. iii. 5). Eighteen curses, what are they? As it is written, "For, behold, the Lord, the LORD of hosts, doth take away from Jerusalem and from Judah stay and staff, the whole stay of bread and the whole stay of water; the mighty man and the man of war; the judge and the prophet and the diviner and the elder; the captain of fifty and the man of influence, and the counsellor, and the wise among artificers, and the instructed whisperer. And I will give children to be their princes and suckers out shall rule over them, etc." (Is. iii. 1-4) "Stay"—these are the learned in the Law, "staff"—these are the learned in Mishnah, e.g., R. Jehudah ben Tema and his fellows. R. Papa and our Rabbis differ in respect of this. One says, there are six hundred divisions of Mishnah, and another says there are seven hundred divisions of Mishnah. "The whole stay of bread"—these are the learned in Talmud, as it is said, "Come, eat ye of my bread, and drink of the wine which I have mingled" (Prov. ix. 5). "And the whole stay of water"—these are the learned in Agadah, who draw out the heart of man like water by means of Agadah. "The mighty man"—this is the man learned in oral tradition. "And the man of war"—this is he who knows how to handle matters in the battle of the Law. "The judge"—this is a magistrate who gives true decisions faithfully. "The prophet"—this is what the word itself conveys. "The diviner"—this is a king, as it is said, "Divination is in the lips of the king" (Prov. xvi. 10). "The elder"—this is he who is worthy to sit as a teacher presiding over an Academy. "Captain of fifty"—do not read "captain of fifty," but captain of fifths. This is he who knows how to handle matters in the five sections of the Law. There is another explanation of "Captain of fifty" according to R. Abohu; for R. Abohu says, Hence we learn that an interpreter is not appointed over the congregation, who is less than fifty years old. "And the man of influence"—this is he on whose account his generation has influence above in the courts of heaven, e.g., R. Chănina ben Dosa, or below on earth, e.g., R. Abohu in the household of Caesar. "The counsellor"—one who knows how to intercalate years and to fix months. "And the wise"—this is the disciple who makes his teachers wise. "Artificers"—at the time that he is unfolding the words of the Law, all are made like deaf men. "And instructed"—this is he who draws instruction from the heart of a matter. "Whisperer"—this is he to whom it is fitting to impart the words of the Law, which is given in a whisper. "And I will give children to be their princes." What is the meaning of the words, "And I will give children to be their princes"? R. El'azar said, These are the children of men who are empty of good works. "And suckers out shall rule over them." R. Papa bar Jacob said, Foxes, sons of foxes. And he was not satisfied, until he had said to them, "The child shall behave himself proudly against the elder, and the base against the honourable" (Is. iii. 5). These are the children of men who are empty of good works. They shall behave themselves proudly against him who is filled with good works as a pomegranate. "And the base against the honourable." Let him come, to whom heavy sins are like light, and behave himself proudly against him to whom light are like heavy.
כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה (ישעיהו ג, ה) ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב (ישעיהו ג, א) כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר"י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה גבור זה בעל שמועות ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו נביא כמשמעו קוסם זה מלך שנאמר (משלי טז, י) קסם על שפתי מלך זקן זה שראוי לישיבה שר חמשים אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה דבר אחר שר חמשים כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא למטה כגון רבי אבהו בי קיסר יועץ שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשים בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין ונבון זה המבין דבר מתוך דבר לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש ונתתי נערים שריהם מאי ונתתי נערים שריהם א"ר אלעזר אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) בר יעקב תעלי בני תעלי ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות (88675)
37R. Kattinah said, Even at the time of the destruction of Jerusalem there did not cease from them faithful men, as it is said, "When a man shall take hold of his brother in the house of his father, saying, Thou hast clothing, be thou our ruler" (Is. iii. 6). Let things which are hid from the children of men, as a garment hides, be under thy hand. "And this ruin." What is the meaning of the expression "and this ruin"? Words which the children of men cannot understand, but if one tries, he stumbles over them, they are under thy hand. "In that day shall he swear, saying, I am not an healer, for in my house is neither bread nor clothing. Ye shall not make me ruler of the people" (Is. iii. 7). "Shall he swear" is simply a term expressing an oath, as it is said, "Thou shalt not swear falsely by the name of the LORD thy God" (Exod. xx. 7). "I am not an healer," i.e., I have not been of those that heal a college. "For in my house is neither bread nor clothing," i.e., There is not in my hand either Torah or Mishnah or Gemara. And perhaps it is different here. For if he had said to them, I teach Gemara, they would have said to him, Tell us something. But no, he cannot have feared detection, for he might have said, that he had learned it but had now forgotten. What is the meaning of the words "I am not an healer"? They mean, I am not a healer at all. But, after all, behold Rabba said, Jerusalem was not laid waste till there ceased from it honest men, as it is said, "Run ye to and fro in the streets of Jerusalem, and see now, and know, and seek in the broad places thereof, if ye can find a man, if there be any that doeth justly, that seeketh truth, and I will pardon her" (Jer. v. 1). There is no difficulty.
אמר רב קטינא אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה שנא' (ישעיהו ג, ו) כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך (ישעיהו ג, ו) והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אא"כ נכשל בהן ישנן תחת ידך (ישעיהו ג, ז) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם ישא אין ישא אלא לשון שבועה שנאמר (שמות כ, ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש כלל איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה שנאמר (ירמיהו ה, א) שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא (38059)
Folio 14b דף יד ע״ב
38The one has to do with the words of the Law, the other with common business. In the words of the Law there were honest men left, in common business there were not.
הא בדברי תורה הא במשא ומתן בדברי תורה הוו במשא ומתן לא הוו. (3413)
39Our Rabbis have taught thus: There is a matter concerning Rabban Jochanan ben Zakkai, that he was riding upon his ass and was travelling on the road, and R. El'azar ben Arakh was behind him, as driver. [El'azar] said to him, Rabbi, teach me a section on the subject of the Chariot. [Jochanan] said to him, Have I not taught you thus, nor the Chariot with one, but if a man do so, he must be a wise man and one who has much knowledge of his own? [El'azar] said to him, Rabbi, allow me to say before thee one thing which thou hast taught me. [Jochanan] said to him, Say on. Immediately Rabban Jochanan ben Zakkai dismounted from the ass, and wrapped himself up and seated himself upon the stone under the olive tree. [El'azar] said to him, Rabbi, wherefore didst thou dismount from the ass? [Jochanan] said to him, Is it possible that thou shouldest investigate the subject of the Chariot and that the Shechinah is with us, and that the ministering angels accompany us, and that I should ride upon the ass? Immediately R. El'azar ben Arakh entered upon the subject of the Chariot and expounded, and there came down fire from heaven and encircled all the terebinth trees which were in the field. They all opened their mouths and uttered a song. What was the song which they uttered? "Praise the Lord from the earth, ye dragons and all deeps ... fruitful trees and all cedars ... praise ye the Lord" (Ps. cxlviii. 7, 9, 14). An angel answered from the fire and said, This is the subject of the Chariot. R. Jochanan ben Zakkai stood up and kissed him upon his head and said, Blessed be the Lord God of Israel, who hath given to Abraham our father a son who knoweth to do wisely and to search and expound in the subject of the Chariot. There is one who expoundeth well, but doth not perform well. There is one who performeth well, but doth not expound well. Thou dost expound well and dost perform well. Blessed art thou, Abraham our father, from whose loins hath come forth El'azar ben Arakh.
ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ור' אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם מבין מדעתו אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית אמר לו רבי מפני מה ירדת מעל החמור אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה פתחו כולן ואמרו שירה מה שירה אמרו (תהלים קמח, ז) הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה עמד רבן יוחנן ב"ז ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש אתה נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך (45230)
40And when these things were told to R. Joshua, he and R. Jose, the priest, were travelling on the road. They said, Let us also expound on the subject of the Chariot. R. Joshua opened his mouth and expounded. And it was the day of the summer solstice. The heavens were wrapped in clouds, and there appeared the form of a bow in the cloud, and the ministering angels were assembling and coming to hearken, as the children of men assemble and come to look on at the festivities of bridegroom and bride. R. Jose the priest went forward and uttered these words before Rabban Jochanan ben Zakkai, and he said, Blessed are ye, and blessed is she that bare you. Blessed are mine eyes, that they have thus seen. And also in my dream I and ye were resting upon Mount Sinai, and a Bath-kol was sent to us from heaven which said, Come up hither, come up hither. Large banqueting chambers are prepared and fair coverlets are spread for you, you and your disciples and your disciples' disciples, as fitted to attain to the third degree of blessedness.
וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה פתח רבי יהושע ודרש ואותו היום תקופת תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם אשרי עיני שכך ראו ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן עלו לכאן טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית (29457)
41Is it so? And yet there is a Baraitha to this effect. R. Jose in the name of R. Jehudah says, These are the three consecutive expositions. R. Joshua explained things before his master R. Jochanan ben Zakkai; R. Akiba explained things before his master R. Joshua; Chănaniah ben Chăkhinai explained before his master R. Akiba. But behold, R. El'azar ben Arakh was not thought worthy of a place with the three. No, for the principle is, He who teaches and before whom others teach is considered worthy, while he who teaches and before whom others do not teach is not considered worthy. But what do you say then to the case of Chănaniah ben Chăkhinai? For others did not teach before him, and yet he was considered worthy. Yes, for he taught at least in the presence of one who taught others.
איני והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שלשה הרצאות הן ר' יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי ר"ע הרצה לפני ר' יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר"ע ואילו ר"א בן ערך לא קא חשיב דארצי וארצו קמיה קחשיב דארצי ולא ארצו קמיה לא קא חשיב והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה וקא חשיב דארצי מיהא קמיה מאן דארצי. (12409)
42Our Rabbis have taught, Four men went up into Paradise, and they were these, Ben Azzai, and Ben Zoma, Acher, and R. Akiba. R. Akiba said to them, When ye come near to the stones of pure marble, do not say, Water, water! for it is said, "He that speaketh falsehood shall not be established before mine eyes" (Ps. ci. 7). Ben Azzai gazed and died. Concerning him the Scripture says, "Precious in the sight of the Lord is the death of his saints" (Ps. cxvi. 15). Ben Zoma gazed and went mad, and concerning him the Scripture says, "Hast thou found honey? Eat so much as is sufficient for thee; lest thou be filled therewith and vomit it" (Prov. xxv. 16). Acher cut the plants. R. Akiba departed in peace.
ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום (16219)
43They asked Ben Zoma, Quid de castratione canis? He said to them, "Neither shall ye do thus in your land" (Lev. xxii. 24), meaning, All the things that are done in your land ye shall not do.
שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו (4306)
44They asked Ben Zoma, In re puellae gravidae what about the high priest? Shall we take into consideration that which was discussed by Samuel? For Samuel said,
שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל (3499)
Folio 15a דף טו ע״א
45Quoties velim, coire sine sanguine possum. Or perhaps it may be said, This case of Samuel is not a usual thing. He (Ben Zoma) said to them, This case of Samuel is not a usual thing. But we take into consideration the possibility eam in balneo gravidam factam esse. But against this view Samuel said, Omne semen coitus quod non velut sagitta emittitur, non generat. But this may only mean quod primo velut sagitta emissum est. Our Rabbis have taught thus, There is a story about R. Joshua ben Chănaniah, that he was standing upon a high ridge of the Temple mountain, and Ben Zoma saw him and did not stand up before him. He said to him, Whence and whither tend thy thoughts, Ben Zoma? He said to him, I was considering the interval between the upper and the lower waters, and there is only between the two a bare three fingers' breadth, as it is said, "And the spirit of God was brooding upon the face of the waters" (Gen. i. 2), like a dove which broods over her young without touching them. R. Joshua said to his disciples, Ben Zoma is certainly still out of his mind. "And the spirit of God was brooding upon the face of the waters." When was it doing so? On the first day? But the division between the upper and lower waters was on the second day, for this is what is written, "and let it divide the waters from the waters" (Gen. i. 6). And about what is the interval? R. Acha bar Jacob said, About the thickness of a hair. And our Rabbis say, The interstices between closely fitting planks of a bridge. Mar Zot'ra, or, if you like, I will say Rab Asi, said, Like two cloaks that are spread out together, and there are some who say with regard to it, Like two inverted cups that are pressed together.
יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה והאמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת מעיקרא נמי יורה כחץ הוה ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו אמר לו מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת אמר להן רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום הראשון הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים וכמה אמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי כי גודא דגמלא מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי (31217)
46Acher cut the plants. It is of him that the Scripture says, "Suffer not thy mouth to cause thy flesh to sin" (Eccles. v. 6). What was the matter referred to? He saw the Metatron, to whom is given the permission to sit to record the merits of Israel. He said, We are taught that in heaven there is no sitting down nor anger nor back nor weariness. Are there—God forbid!—two First Principles? They brought out the Metatron and gave him sixty strokes with a lash of fire. They said to him, What is the reason that, when thou sawest him, thou didst not rise up before him? He was given permission to strike out the merits of Acher. There came out a Bath-Kol and said, "'Return, O backsliding children' (Jer. iii. 14), except Acher." He said, Inasmuch as that man is excluded from yonder world, let him go and enjoy himself in this world. Acher went forth into evil courses. He went forth and met a loose woman. He solicited her. She said to him, Art not thou Elisha ben Abuyah? He pulled up a radish from the garden on the Sabbath and gave it to her. She said, He is another.
אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות הן אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא א"ל מ"ט כי חזיתיה לא קמת מקמיה איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה נפק אשכח זונה תבעה אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא (28571)
47Acher asked this question of R. Meir, after he (Acher) had gone forth into evil courses, and said to him, What is the meaning of the passage, "God hath even made the one side by side with the other?" (Eccles. vii. 14) He said to him, Every thing which the Holy One, blessed be He, created, He created with its counterpart. He created mountains, He created hills. He created seas, He created rivers. He said to him, R. Akiba thy teacher did not say so, but he explained it as meaning that He created righteous, He created sinners. He created the garden of Eden, He created Gehenna. To every individual belong two shares, one in the garden of Eden, and one in Gehenna. If a man is meritorious and righteous, he receives his own portion and also the portion of his neighbour in the garden of Eden. If he has incurred guilt, and is a wicked man, he receives his own portion and also the portion of his neighbour in Gehenna. R. Mesharshia said, What is the Scripture proof? As regards the righteous, it is written, "Therefore in their land they shall possess double;" (Is. lxi. 7) as regards the wicked it is said, "And break them with a double breach" (Jer. xvii. 18).
שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב (קהלת ז, יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם אמר רב משרשיא מאי קראה גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא, ז) לכן בארצם משנה יירשו גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז, יח) ומשנה שברון שברם (21772)
48Acher asked this question of R. Meir, after he had gone forth into evil courses. What is the meaning of the passage, "Gold and glass cannot equal it: neither shall the exchange thereof be vessels of fine gold" (Job xxviii. 17). He said to him, These are the words of the Law, which are difficult to buy as vessels of gold and vessels of pure gold, and are easily lost as vessels of glass. He said to him, R. Akiba thy teacher did not say so, but he explained it as meaning that as vessels of gold and vessels of glass, although they are broken, may be mended, so a disciple of the wise, although he have sinned, may be mended. He said to him, Do thou also turn thyself back. He said to him, I have already heard from behind the curtain, "'Return, O backsliding children' (Jer. iii. 14), except Acher."
שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה אמר לו אף אתה חזור בך אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר (19075)
49Our Rabbis have taught thus, There is a story about Acher, that he was riding upon his horse on the sabbath, and R. Meir was walking behind him to learn the Law from his mouth. He said to him, Meir, turn thee backwards, for I have already measured by means of my horse's hoofs up to this point the limit of a sabbath day's journey. He said to him, Do thou also turn thyself back. He said to him, And have I not already said to thee, I have already heard from behind the curtain, "'Return, O backsliding children,' except Acher?" He forced him to enter a place of instruction. He said to a child, Repeat for me thy verse. He said to him, "There is no peace, saith the LORD, unto the wicked" (Is. xlviii. 22). He brought him into another synagogue. He said to a child, Repeat for me thy verse. He said to him, "For though thou wash thee with lye, and take thee much soap, yet thine iniquity is marked before me" (Jer. ii. 22). He brought him into another synagogue. He said
ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת א"ל אף אתה חזור בך א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר תקפיה עייליה לבי מדרשא א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ירמיהו ב, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל (24308)
Folio 15b דף טו ע״ב
50to a child, Repeat for me thy verse. He said to him, "And thou, when thou art spoiled, what wilt thou do? Though thou clothest thyself with scarlet, though thou deckest thee with ornaments of gold, though thou enlargest thine eyes with paint, in vain dost thou make thyself fair, etc." (Jer. iv. 30) He brought him into another synagogue, until he had brought him into thirteen synagogues. They all repeated to him in the same way. In the last one he said to him, Repeat for me thy verse. He said to him, "But unto the wicked God saith, What hast thou to do to declare my statutes, etc.?" (Ps. l. 16) That child was a stammerer. It sounded as if he had said to him, And to Elisha said God. Some say that there was a knife by his side, and that he cut him in pieces and distributed him among the thirteen synagogues, but some say that he only said, If there had been a knife in my hand, I would have cut him in pieces.
לינוקא פסוק לי פסוקך א"ל (ירמיהו ד, ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו' עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא כולהו פסקו ליה כי האי גוונא לבתרא א"ל פסוק לי פסוקך א"ל (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו' ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר אלהים איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי ואיכא דאמרי אמר אי הואי בידי סכינא הוה קרענא ליה (19778)
51When Acher died, they said, Let him not be brought into judgment, but let him not be admitted to the world to come. Let him not be brought into judgment, because he studied the Law; but let him not be admitted to the world to come, because he sinned. R. Meir said, It were good to bring him to judgment, but also to admit him to the world to come. Would that I might die, that I might cause smoke to go up from his grave. When R. Meir died, smoke went up from the grave of Acher. R. Jochanan said, A mighty deed it was to consign his teacher to the flames. There was one among us, and we found not a way to deliver him. If I take him by the hand, who will snatch him away from me. He also said, Would that I might die, and extinguish the smoke from his grave. When R. Jochanan died, the smoke ceased from the grave of Acher. The public mourner uttered this expression over him, Even the keeper of the door of Gehenna stood not his ground before thee, O our teacher.
כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא אמר ר"מ מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר אמר ר' יוחנן גבורתא למיקלא רביה חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מאן אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר פתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו (20317)
52A daughter of Acher came to Rabbi. She said to him, Rabbi, give me some food. He said to her, Whose daughter art thou? She said to him, I am the daughter of Acher. He said to her, Is there still of his seed in the world? And yet it is written, "He shall have neither son nor son's son among his people, nor any remaining where he sojourned" (Job xviii. 19). She said to him, Remember his study of the Law, and remember not his deeds. Immediately there came down fire, and consumed the seat of Rabbi. Rabbi wept and said, And if those who disgrace themselves through it are honoured thus, how much more those who obtain praise through their use of it?
בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי אמרה ליה רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של אחר אני אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם והא כתיב (איוב יח, יט) לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי בכה ואמר רבי ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה (14866)
53And R. Meir thus explained the Law from the mouth of Acher, viz., And behold Rabbah bar bar-Channah said that R. Jochanan said, What is the meaning of the passage, "For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth, when he is the messenger of the Lord of hosts" (Mal. ii. 7). It means, if the teacher be like the messenger of the Lord of hosts, let them seek the Law at his mouth, and if not, let them not seek the Law at his mouth.
ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו (10650)
54Resh Lakish said, R. Meir was reading the Scriptures. He came upon this passage and expounded thus, "Incline thine ear, and hear the words of the wise, and apply thine heart unto my knowledge" (Prov. xxii. 17). It is not said, unto their knowledge, but "unto my knowledge." R. Chănina said, From this passage we learn it, "Hearken, O daughter, and consider, and incline thine ear; forget also thine own people and thy father's house, etc." (Ps. xlv. 10) It would appear that the passages are difficult to reconcile. But no, there is no difficulty. The one is the case of an adult, the other of a young person.
אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש (משלי כב, יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רב חנינא אמר מהכא (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן (9903)
55When R. Dimi came, he said, They say in the West, R. Meir was eating a date and threw away the stone. Rabba expounded the meaning of the passage, "I went down into the garden of nuts, to see the green plants of the valley, etc." (Cant. vi. 11) Why are the disciples of wise men likened to a nut? It is to tell thee that, just as, although this nut be soiled with mud and dirt, what is in the heart of it is not therefore rejected, so also, although a disciple of a wise man has sinned, his study of the Law is not rejected.
כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ו, יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו ת"ח לאגוז לומר לך מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת (12123)
56Rabbah bar Shela met Elijah and said to him, What is the Holy One, blessed be He, doing? He said to him, He hath uttered doctrine in the name of all our other Rabbis, but in the name of R. Meir He hath not uttered. He said to him, Why? He answered him, Because he learned doctrine from the mouth of Acher. He said to him, Why? R. Meir found a pomegranate. He ate its inside, and cast away its husk. He said to him, He is at this moment saying, Meir my son is speaking and says, At the time that men were afflicted, what language did the Shechinah use? I have a lightness in my head. I have a lightness in my arms. If the Holy One, blessed be He, is thus grieved, when the blood of wicked men is poured out, how much more, when the blood of righteous men is poured out.
אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים ק"ו על דמן של צדיקים שנשפך (16899)
57Samuel came upon R. Jehudah, who was swinging upon the bolt of a door, and weeping. He said to him, Oh, clever one, why weepest thou? He said to him, Is it a small thing that is written concerning our Rabbis, "Where is he that counted, where is he that weighed, where is he that counted the towers?" (Is. xxxiii. 18) "Where is he that counted?" for they counted all the letters that are in the Books of the Law. "Where is he that weighed?" for they weighed the light and the heavy things which are in the Law. "Where is he that counted the towers?" for they taught three hundred doctrines concerning the tower which flies in the air. And R. Ami said, Three hundred questions were treated by Doeg and Ahithophel concerning the tower which flies in the air. And there is a canonical Mishnah. Three kings and four private persons have no position in the world to come (Sanhedrin, 90a, ii. 22), and we—what will there be for us? He said to him, Oh, clever one, there was uncleanness in their hearts.
אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי א"ל שיננא מאי קא בכית א"ל מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיהו לג, יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן ג' מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אנן מה תהוי עלן א"ל שיננא טינא היתה בלבם (20952)
59They said about Acher, that at the time when he stood up to go out of the college, many heretical books used to fall from his lap.
אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו (3992)
60Nimus the weaver asked R. Meir this question, Does all wool which goes down to the dyeing vat come up with the right colour? He said to him, All which was clean while on its mother's back does so come up: all which was not clean while on its mother's back does not so come up.
שאל נימוס הגרדי את ר"מ כל עמר דנחית ליורה סליק א"ל כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק (3831)
61R. Akiba went in to Paradise in peace and came down from it in peace. And it is of him that the Scripture says, "Draw me; we will run after thee" (Cant. i. 4). And also the angels of the ministry sought to thrust away R. Akiba. The Holy One, blessed be He, said to them, Leave this elder, for he is worthy to avail himself of my glory.
ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א, ד) משכני אחריך נרוצה ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי (7535)
Folio 16a דף טז ע״א
62What did he expound? Rabbah bar bar-Channah said that R. Jochanan said, "And he came from the ten thousands of holy ones" (Deut. xxxiii. 2). He is clearly marked among His ten thousand. And R. Abohu said, "The chiefest among ten thousand" (Cant. v. 10). He is a sign among His ten thousand. And Resh Lakish said, "The LORD of hosts is His name" (Is. xlviii. 2). He is LORD amid His host. And R. Chia bar Abba said that R. Jochanan said, "The LORD was not in the wind: and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake: and after the earthquake a fire; but the LORD was not in the fire: and after the fire a still small voice. And behold, the LORD passed by" (1 Kings xix. 11, 12).
מאי דרש אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דברים לג, ב) (ואתא) מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו ורבי אבהו אמר (שיר השירים ה, י) דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו וריש לקיש אמר (ישעיהו מח, ב) ה' צבאות שמו אדון הוא בצבא שלו ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן (מלכים א יט, יא) לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה והנה ה' עובר (13272)
63Our Rabbis have taught thus, Six things are said with regard to demons, three in which they are like the angels of the ministry, and three in which they are like the children of men: three like the angels of the ministry, viz., they have wings like the angels of the ministry, and they float from one end of the world to the other like the angels of the ministry, and they know what is about to be, as the angels of the ministry know it. Know—thou mightest think, This cannot be. Yes, but they hear behind the curtain like the angels of the ministry. And three in which they are like the children of men, viz., they eat and drink like the children of men, they are fruitful and multiply like the children of men, and they are mortal like the children of men.
ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם (17460)
64Six things are said with regard to the children of men, three in which they are like the angels of the ministry, and three in which they are like beasts: three like the angels of the ministry, viz., they have knowledge like the angels of the ministry, and they go with stature erect like the angels of the ministry, and they speak in the sacred tongue like the angels of the ministry; three like the beasts, viz., they eat and drink like the beasts, and they are fruitful and multiply like the beasts, and they relieve nature like the beasts.
ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה שלשה כמלאכי השרת יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה: (13897)
65Everyone who gazes into four things, it were a mercy for him, had he not come into the world at all. It is all right as regards what is above and what is beneath, and what is afterwards. This is all well and good, but before—what was, was.
כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו': בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מה דהוה הוה (3448)
66R. Jochanan and R. Eliezer say, both of them, There is a parable concerning a king of flesh and blood, who said to his servants, Build me a great palace upon the dunghill. They went and built it for him. It was not thenceforward the king's pleasure, to remember the dunghill which had been there.
ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה: (5657)
67Everyone, who does not respect the glory of his Maker, it would have been a mercy for him that he had not come into the world. What is the case here meant? R. Abba said, This is the man who gazes into the rainbow. R. Joseph said, This is the man who commits a transgression secretly. In support of the explanation that it means the man who gazes into the rainbow, it is written, "As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about" (Ezek. i. 28). This is the appearance of the likeness of the glory of the LORD. R. Joseph said, The explanation that this is the man who commits a transgression secretly, agrees with the view of R. Isaac, for R. Isaac said, Every one who committeth a transgression secretly is as though he jarred the feet of the Shechinah, as it is said, "Thus saith the LORD, the heaven is my throne, and the earth is my footstool" (Is. lxvi. 1). Is it so? and yet R. El'a the elder said, If a man sees that his evil nature is mastering him, let him go to a place where they do not know him, and let him put on black garments, and cover himself with black, and do what his heart desireth, but let him not profane the name of God openly. There is no difficulty. The one is the case of a man who has found a means of checking his evil nature, the other of a man who has not found a means of checking his evil nature.
כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם: מאי היא ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב (יחזקאל א, כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר כדר' יצחק דאמר רבי יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנא' (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איני והאמר ר' אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה (27344)
68R. Jehudah in the name of R. Nachmani the interpreter of Resh Lakish expounded the saying, Every one who gazes upon three things, his eyes grow weak, viz., upon the bow, and the prince, and the priests: upon the bow, for it is written, "As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was ... the appearance of the likeness of the glory of the LORD;" (Ezek. i. 28) upon the prince, for it is written, "And thou shalt put of thine honour upon him" (Numb. xxvii. 20). He that gazeth upon the priests—this has to do with the time that the House of the Sanctuary was in existence, when they stood upon their platform and blessed Israel in the Ineffable Name.
דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' בנשיא דכתיב (במדבר כז, כ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש (15932)
69R. Jehudah in the name of R. Nachmani the interpreter of Resh Lakish expounded this question, viz., What is the meaning of that which is written, "Trust ye not in an evil one, put ye not confidence in a guide?" (Mic. vii. 5) It means, if the evil imagination say to thee, Do thou sin and the Lord will forgive, be not persuaded, as it is said, "Thou shalt not trust in an evil one," and "an evil one" is nothing but the evil imagination, as it is said, "for that the imagination of man's heart is evil," (Gen. viii. 21) and there is no "guide" but the Lord, as it is said, "Thou art the guide of my youth" (Jer. iii. 4). Perhaps thou wilt say, Who witnesseth against me? The stones of a man's house and the timbers of his house, these witness against him, as it is said, "For the stone shall cry out of the wall, and the beam out of the timber shall answer it" (Hab. ii. 11). And wise men say, The spirit of a man witnesseth against him, as it is said, "Keep the doors of thy mouth from her that lieth in thy bosom" (Mic. vii. 5). What is this that lieth in a man's bosom? One says, This is his spirit; R. Zarika says, The two angels of the ministry which lead him, these witness against him, as it is said, "For he shall give his angels charge of thee, to keep thee in all thy ways" (Ps. xci. 11). And wise men say, A man's limbs testify against him, as it is said, "Therefore ye are my witnesses, saith the LORD, and I am God" (Is. xliii. 12).
דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב (מיכה ז, ה) אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל אל תאמן (שנא') אל תאמן ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע ואין אלוף אלא הקב"ה שנאמר (ירמיהו ג, ד) אלוף נעורי אתה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה וחכ"א נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר (מיכה ז, ה) משכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה ר' זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (וחכ"א) אבריו של אדם מעידין בו שנאמר (ישעיהו מג, יב) ואתם עדי נאם ה' ואני אל: (29951)
70II. (2) Jose ben Joezer says that a man is not to lay on his hand, but Joseph ben Jochanan says that a man is to lay it; Joshua ben P'rachyah says that a man is not to lay it, but Mattai the Arbelite says that a man is to lay it. Jehudah ben Tabbai says that a man is not to lay it, but Simeon ben Shetach says that a man is to lay it. Shemaiah says that a man is to lay it, but Abtalion says that a man is not to lay it. Hillel and Menahem did not differ. Menahem went out. Shammai entered in. Shammai says that a man is not to lay it. Hillel says that a man is to lay it.
מתני׳ (יוסי) בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך (11419)
Folio 16b דף טז ע״ב
71The first of these several pairs were prince-presidents, and those second to them were vice-presidents.
הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב ב"ד: (1544)
72Our Rabbis have taught, In the three former pairs, which say that a man is not to lay, and in the two latter pairs which say that a man is to lay, the first were prince-presidents and the second vice-presidents. These are the words of R. Meir. But wise men say, Jehudah ben Tabbai was vice-president, and Simeon ben Shetach was prince-president. Who is the author of that teaching? For the converse would appear to be the case, because our Rabbis have taught thus, viz., that R. Jehudah ben Tabbai said, May I see the consolation of Israel, if I have not slain a false witness so as to oppose the Sadducees, when they say, False witnesses are not put to death, until the condemned person shall have been put to death. Simeon ben Shetach said to him, May I see the consolation of Israel, if thou hast not shed innocent blood; for behold, wise men have said, False witnesses are not to be put to death, until they are both proved to be false, and they are not beaten, until they are both proved to be false, and they do not have to refund money, until they are both proved to be false. Forthwith Jehudah ben Tabbai undertook that he would not teach doctrine (Halachah) except in the presence of Simeon ben Shetach. All the days of Jehudah ben Tabbai he used to stretch himself upon the grave of the slain man, and his voice was heard, so that the people wondered, saying that it was the voice of the slain man. He said to them, It is my voice; know ye that tomorrow he will be dead, and his voice will not be heard. R. Acha bar Rabba said to R. Ashi, But perhaps he prayed him earnestly to forgive him, or perhaps he called him before the judgment seat. Who is the authority for this view? If thou sayest, It is all right according to R. Meir, who said, Simeon ben Shetach was vice-president, and R. Jehudah ben Tabbai was prince-president, this accords with his teaching doctrine in the presence of Simeon ben Shetach, but if thou sayest, Our Rabbis are right, who say, Jehudah ben Tabbai was vice-president, Simeon ben Shetach was prince-president, how should the vice-president teach doctrine in the presence of the prince-president? No, what is the meaning of "he undertook?" He spoke in reference not to teaching but to combination, Even if men combine, yet will I not combine.
גמ׳ ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך (הראשונים) היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא מאן תנא להא דתנו רבנן אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא אמר להם קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי' מני הא אי אמרת בשלמא רבי מאיר דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח אלא אי אמרת רבנן דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה לא מאי קבל עליו דקאמר לאצטרופי דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא: (45136)
73Menahem went out, Shammai entered in, etc. Whither did he go out? Abai said, He went out to destruction. Rabba said, He went out for the service of the king. There is also a Baraitha to this effect, that Menahem went out for the service of the king, and there went out with him eighty pairs of disciples clothed in Syrian robes. R. Shemen bar Abba said that R. Jochanan said, Let the sabbath rest be by no means a light thing in thine eyes; for lo, the laying on of the hands is only prohibited on account of the Sabbath rest, and the great men of the nation were divided upon the matter. That is self-evident. But as this is a case of a Sabbath rest which clashes with a positive command, there was need of it. But this also is self-evident. It was to meet the objection of the person who says, In the matter of the laying on of the hands itself men are divided. We learn from this that it is in the matter of Sabbath rest that they are divided. Ramai bar Chama said, Learn hence that we require the laying on to be done with all one's strength, for if thou dost imagine that we do not require it to be done with all one's strength, how is the idea of work involved in the laying on of the hands? Some people adduce the passage, "Speak unto the sons of Israel ... and he shall lay his hand" (Lev. i. 2, 4). The sons of Israel lay on their hands, but the daughters of Israel do not lay on their hands. R. Jose and R. Ishmael say, Daughters of Israel lay on their hands by permission. R. Jose said, Abba El'azar related to me the following story: Once we had a calf belonging to the sacrifices of peace-offerings, and we brought it to the court of the women, and the women laid their hands upon it, not because the laying on of the hands belongs to women, but so as to gratify the women. And if thou dost imagine we require the laying on of the hands to be done with all one's strength, dost thou mean to say that in order to gratify women we introduced work into holy things? But do we not learn hence that we do not require it to be done with all one's strength? Nay, by all means I will grant you that we require it to be done with all one's strength. He said to them, Rest your hand upon it. If so, it was not because the laying on of the hands belongs to women that it was done. Thou mayest conclude that it has nothing at all to do with the nature of the laying on of the hand. R. Ami says, He is establishing two things; one that it has nothing at all to do with the nature of the laying on of the hands, and the other that it was done in order to gratify the women. Rab Papa said, Learn hence, Sides, and not the head only, are forbidden; for if thou dost imagine that sides are allowed, might they not lay hands on the sides? But no; learn hence that sides are forbidden.
יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור פשיטא שבות מצוה אצטריכא ליה הא נמי פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופה פליגי קא משמע לן בשבות הוא דפליגי אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי ס"ד לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד ליסמוך מיתיבי (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות רבי יוסי ור' (ישמעאל) [שמעון] אומרים בנות ישראל סומכות רשות אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים אלא לאו ש"מ לא בעינן בכל כחו לעולם אימא לך בעינן בכל כחו דאמר להו אקפו ידייכו אי הכי לא מפני שסמיכה בנשים תיפוק ליה דאינה לסמיכה כלל א"ר אמי חדא ועוד קאמר חדא דליתא לסמיכה כלל ועוד כדי לעשות נחת רוח לנשים אמר רב פפא שמע מינה צדדין אסורין דאי ס"ד צדדין מותרין לסמוך לצדדין אלא לאו שמע מינה צדדין אסורין (48920)
Folio 17a דף יז ע״א
74R. Ashi said, Even if thou sayest, Sides are allowed, yet that avails nothing, for everything which is along the course of the back, as the sides are, is as the back.
רב אשי אמר אפילו תימא צדדין מותרין כל דבהדי גבה כגבה דמי: (2365)
75II. (3) The house of Shammai say, Men bring peace-offerings on a festival, and do not lay their hands on them, but not burnt offerings; but the house of Hillel say, Men bring both peace-offerings and burnt-offerings, and lay their hands on them.
מתני׳ בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות וב"ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם (4785)
76(4) In the case of the day of Pentecost which falls upon the eve of a Sabbath, the house of Shammai say, The day for sacrificing is after the Sabbath, but the house of Hillel say, There is no day for sacrificing after the Sabbath; but they both admit that, if it fall upon a Sabbath, the day for sacrificing is the day after the Sabbath. A high priest is not to clothe himself in his costly garments, but it is allowed in case of a mourning or of a fast, but this is not to confirm the words of those who say, Pentecost is after the Sabbath.
עצרת שחל להיות בערב שבת ב"ש אומרים יום טבוח אחר השבת ובית הלל אומרים אין יום טבוח אחר השבת ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת אין כהן גדול מתלבש בכליו ומותרין בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת: (14446)
77R. El'azar said that R. Oshaia said, How is it that in regard to Pentecost offerings are transferable all seven days? It is because it is said, "In the feast of unleavened bread, and in the feast of weeks, and in the feast of tabernacles" (Deut. xvi. 16). Holy Writ compares the Feast of Weeks with the Feast of Unleavened Bread. As in the Feast of Unleavened Bread offerings are transferable all seven days, so in the Feast of Weeks offerings are transferable all seven days. But, it is objected, I might say by parity of reason, Holy Writ compares it with the Feast of Tabernacles. As in the Feast of Tabernacles offerings are transferable all eight days, so in the Feast of Weeks offerings are transferable all eight days. But then the eighth day in the Feast of Tabernacles is a festival apart. Yes, they say indeed that the eighth day is a festival apart, but this only applies to matters connected with the lots, season, festival, korban, psalm, blessing.
גמ׳ א"ר אלעזר א"ר אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר (דברים טז, טז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ואימא מקיש לחג הסוכות מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה שמיני רגל בפני עצמו הוא (19741)
78But as for the case of transferable offerings, they are transferable as from the first day. For there is a canonical Mishnah, viz., He who has not kept the Feast on the first high holiday of the festival, nevertheless keeps all the festival, even up to the last high holiday (Chag. 9a, i. 5, Beytsah 20b, i. 23, Rosh ha-Shanah 4b, ii. 13). If thou layest hold on much, thou dost not hold it, if thou layest hold on a little, thou holdest it. But with a view to what teaching has the All-merciful One written the Feast of Tabernacles? It is in order to compare it with the Feast of Unleavened Bread. As the Feast of Unleavened Bread requires remaining over night, so the Feast of Tabernacles requires remaining over night. And whence do we get that?
אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא הני מילי לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא דתנן מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות לאקושי לחג המצות מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה והתם מנלן (18257)
Folio 17b דף יז ע״ב
79Because it is written, "and thou shalt turn in the morning and go to thy tents" (Deut. xvi. 7).
דכתיב (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך (1843)
80There is a canonical Mishnah, In the case of the day of Pentecost which falls upon the eve of a Sabbath, the house of Shammai say, The day for sacrificing is after the Sabbath, but the house of Hillel say, There is no day for sacrificing (Chag. 17a, i. 6). Do you not think that it means that there is no day at all for sacrificing? No; it cannot mean that a day for sacrificing is not necessary. What then does it mean? We learn from this that we are to bring the sacrifice on its own day? But how can this be? for they have discussed this point once already, for we have a canonical Mishnah, viz., The house of Shammai say, Men bring peace-offerings on a festival and do not lay their hands on them, but not burnt offerings; but the house of Hillel say, Men bring both peace-offerings and burnt-offerings and lay their hands on them (Chag. 17a, i. 3). I reply, No; there is no superfluity. For the passage is necessary. For, if he had let me hear only the second paragraph, I should not have doubted through hearing it only, that the house of Shammai insist that men are not to sacrifice on the day of Pentecost, because it is possible to do so on the morrow, but, unless I had a distinct paragraph to the contrary, I should have said thus, They agree as regards the possibility of doing it on the morrow with the house of Hillel; and if he had let me hear only the first paragraph, I should not have doubted through hearing it only, that the house of Hillel say that men may sacrifice because it is impossible to do so on the morrow, but according to this I should have said, They agree as regards the impossibility of doing it on the morrow, with the house of Shammai. Hence the second paragraph was necessary.
תנן עצרת שחל להיות ערב שבת ב"ש אומרים יום טבוח אחר השבת וב"ה אומרים אין לה יום טבוח מאי לאו אין לה יום טבוח כלל לא שאינה צריכה יום טבוח ומאי קמ"ל דמקרבינן ביומיה הא איפליגו בה חדא זימנא דתנן ב"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם אבל לא עולות וב"ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם צריכא דאי אשמעינן בהא בהא קא אמרי ב"ש משום דאפשר למחר אבל הכא אימא מודו להו לב"ה ואי אשמעינן בהא בהא קאמרי ב"ה משום דלא אפשר למחר אבל בהא אימא מודו לב"ש צריכא (17627)
81But it may be objected, He who has not kept the Feast for the seven days of the Passover, and the eight days of the Feast of Tabernacles, and the first high holiday of Pentecost, he cannot afterwards keep the Feast. Do you not think, then, that the high holiday of Pentecost is not the day of sacrificing? But, if so, do we gather from it that there is but one day of sacrificing? I should rather say, days of sacrificing. But it may be objected, Rabba bar Samuel taught, The Torah says, Number the days and sanctify the month, Number the days and sanctify the Pentecost. As the first day of the month is established by counting, so the Pentecost is established by counting. Do you not think that he has settled the matter from the analogy of the first day of the month? As the first day of the month is one day, so the Pentecost must be one day. Rabba said, Nay, consider that thou mayest be in error. Perhaps in the case of the Pentecost men number days and do not number weeks. But yet Abai said, There is a command to number days, for it is written, "Ye shall number fifty days" (Lev. xxiii. 16), and there is a command to number weeks, for it is written, "Seven weeks shalt thou number unto thee" (Deut. xvi. 9), and again the expression Feast of Weeks is found.
ת"ש מי שלא חג שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ויו"ט הראשון של עצרת שוב אינו חוגג מאי לאו יו"ט של עצרת לא יום טבוח אי הכי ניפשוט מינה דחד יום טבוח אימא ימי טבוח ת"ש דתני רבה בר שמואל אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש למנוייו אף עצרת למנוייה מאי לאו גמר מחדש מה חדש יום אחד אף עצרת יום אחד אמר רבא ותסברא אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן והאמר אביי מצוה למימני יומי דכתיב (ויקרא כג, טז) תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועי דכתיב (דברים טז, ט) שבעה שבועות תספר לך ועוד חג שבועות כתיב (25284)
82A member of the house of R. Eliezer ben Jacob taught thus, Holy Writ says, "And ye shall make proclamation," "and when ye reap" (Lev. xxiii. 21, 22). What is this Feast in which thou makest proclamation and reapest? Thou must reply, This is the Feast of Pentecost. When is it? If I am to say, On the high holiday, how is reaping lawful on a high holiday? But dost thou not think that it means as well on the subsequent days? And although this has been said already by R. El'azar quoting R. Oshaia, nevertheless what R. Eliezer ben Jacob said was necessary. If I had only the words of R. El'azar quoting R. Oshaia, I should say, As on the subsequent days of the Feast of Unleavened Bread the doing of work is prohibited, so on the subsequent days of the Feast of Pentecost also the doing of work is prohibited.
דבי ר"א בן יעקב תנא אמר קרא (ויקרא כג, כא) וקראתם (ויקרא כג, כב) ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת אימת אילימא ביו"ט קצירה ביום טוב מי שרי אלא לאו לתשלומין ואע"ג דאיתמר דר"א א"ר אושעיא אצטריך דר"א בן יעקב דאי מדר"א א"ר אושעיא הוה אמינא מה תשלומין של חג המצות אסור בעשיית מלאכה אף תשלומי עצרת נמי אסור בעשיית מלאכה (16773)
83We learn the truth about this from R. Eliezer ben Jacob. And if I had only the words of R. Eliezer ben Jacob,
קמשמע לן דר"א בן יעקב ואי מדר"א בן יעקב (1565)
Folio 18a דף יח ע״א
84I should not have known how many days were meant. We learn the truth about this from R. El'azar quoting R. Oshaia.
לא ידענא כמה קא משמע לן דרבי אלעזר א"ר אושעיא (1975)
85And Resh Lakish said, "And the feast of the harvest" (Exod. xxiii. 16),—what is this Feast on which thou feastest and reapest? Thou must reply, This is the Pentecost. When is it? If I am to say, On the high holiday, how is reaping lawful on a high holiday? But dost thou not think that it means as well on the subsequent days? R. Jochanan said, But regard it thus. The Feast of Ingathering—what is this Feast in which there is an ingathering? Thou must say, This is the Feast of Tabernacles. When is it? If I am to say, On the high holiday, how is work lawful on a high holiday? But if I am to say, On one of the ordinary middle holidays, how is work lawful on one of the ordinary middle holidays? But it means the Feast which comes at the season of ingathering; and so in this case also the Feast which comes at the season of harvest. Consequently both are of opinion that on the ordinary middle holidays the doing of work is forbidden. Whence do we obtain these statements? Because our Rabbis have taught, "The feast of unleavened bread shalt thou keep seven days" (Exod. xxiii. 15). This teaches us that on the middle holidays it is forbidden to do work. These are the words of R. Jeshaiah. R. Jonathan says, The above proof is not necessary. I can prove it by an argument a fortiori. For if on the first and seventh days of the Feast which have not got a holiday before them and after them, the doing of work is prohibited, then on ordinary middle holidays, which have a holiday before them and after them, is it not just that the doing of work should be prohibited? But, it is replied, Let the six days of Creation bear witness against this interpretation, which have a holiday before them and after them, and yet the doing of work is permitted. Nay, it is rejoined, how are the six days of Creation a parallel case? For they have no additional sacrifice as the middle holidays have. Thou mayest say in reply, In the case of an ordinary middle holiday, as it has an additional sacrifice, let the first day of the month bear testimony, for on it there is an additional sacrifice, yet the doing of work is permitted. Nay, it is rejoined, how is the first day of the month a parallel case? For it is not called a holy convocation. Thou mayest say in conclusion, In the case of an ordinary middle holiday which is called a holy convocation, seeing that it is called a holy convocation, it is only just that the doing of work should be prohibited. There is another Baraitha, "Ye shall do no servile work" (Lev. xxiii. 8), that is to say, that on an ordinary middle holiday the doing of work is forbidden. The following are the words of R. Jose the Galilaean. R. Akiba says, It was not necessary, for lo, He says, "These are the set feasts of the Lord, etc." (Lev. xxiii. 4) With reference to what is the Scripture speaking? If to the first day, Behold, it has been already called a sabbath-day; if to the seventh day, Behold, it has been already called a sabbath-day; behold, the Scripture can be speaking only of an ordinary middle holiday, to teach thee that the doing of work is forbidden thereon.
וריש לקיש אמר (שמות כג, טז) וחג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת אימת אילימא ביו"ט קצירה ביו"ט מי שרי אלא לאו לתשלומין א"ר יוחנן אלא מעתה חג האסיף אי זהו חג שיש בו אסיפה הוי אומר זה חג הסוכות אימת אילימא ביו"ט מלאכה ביו"ט מי שרי אלא בחולו של מועד חולו של מועד מי שרי אלא חג הבא בזמן אסיפה הכא נמי חג הבא בזמן קצירה מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה מנהני מילי דתנו רבנן (שמות כג, טו) את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר אינו צריך קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן אסור בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה תניא אידך (ויקרא כג, ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' וגו' במה הכתוב מדבר אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון אם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה (66530)
86There is another Baraitha, viz., "Six days thou shalt eat blistered cakes, and on the seventh day there shall be a prohibition of work to the Lord" (Deut. xvi. 8). As on the seventh day work is prohibited, so on the six days work is prohibited. I should have thought perhaps, as on the seventh day there is a prohibition from all work, so on the six days there is a prohibition from all work. But no; for the teaching says, And on the seventh day there is a prohibition, thus indicating that on the seventh day there is a prohibition from all work, and that on the six days there is not a prohibition from all work. Behold, Holy Writ has communicated it only to wise men, to tell thee which is a forbidden day and which is a lawful day, which is forbidden work and which is lawful work.
תניא אידך (דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה ת"ל וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת: (16841)
87But it is allowed in case of a mourning or of a fast, but this is not to confirm the words of those who say, Pentecost is after the Sabbath. And here there is a matter told as follows: And Alexis died in Lod, and all Israel assembled to mourn him, and R. Tarphon forbad them because it was the high holiday of Pentecost. "High holiday". Thou mightest have thought, If it was a high holiday, how could the people have come? But I will tell you. It was because it was the day of sacrificing. There is no difficulty. The one case was that in which the holiday had fallen upon the first day of the week, the other case is that in which the holiday has fallen on the Sabbath.
ומותרין בהספד ותענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר השבת: (והאיתמר) מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה יו"ט ס"ד אי ביום טוב מי קאתו אלא אימא מפני שיום טבוח היה לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת כאן ביום טוב שחל להיות בשבת: (14560)
Folio 18b דף יח ע״ב
88II. (5) Men wash their hands for common food and for second tithes and for heave offering, but for hallowed things they dip. For the sin offering, if a man's hands be defiled, his whole body is defiled.
מתני׳ נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו (3639)
89(6) If he have dipped for common food, he has credit as clean for common food, but is forbidden tithe; if he have dipped for tithe, he has credit for tithe, but is forbidden heave-offering; if he have dipped for heave-offering, he has credit for heave-offering, but is forbidden hallowed things; if he have dipped for hallowed things, he has credit for hallowed things, but is forbidden sin offering. If he have dipped for a weightier thing, he is free for a lighter thing. If he have dipped and have not got credit for it, it is as though he had not dipped.
טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר אסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש אסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל (9209)
90(7) The garments of a common person are defiled by pressure for Pharisees; the garments of Pharisees are defiled by pressure for those that eat heave-offering; the garments of those that eat heave-offering are defiled by pressure for those that partake of hallowed things; the garments of those that partake of hallowed things are defiled by pressure for those that partake of sin offering. Jose ben Joezer was pious and in the priesthood, and yet his apron was defiled by pressure for those that partake of hallowed things. Jochanan ben Gudgodah was one who ate his ordinary food all his days with observance of the laws of purification which belong to hallowed things, and yet his apron was defiled by pressure for those that partake of sin offering.
בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי קודש מדרס לחטאת יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת: (11728)
91For common food and tithe how can washing of hands be needed? For I can adduce against this Mishnah the following, viz., The heave offering and the firstfruits involve to one who transgresses with respect to them death and compensation to the amount of one fifth part beyond the price, and it is forbidden to strangers to share in them, and these are the property of the priest and are mixed with one hundred and one things, and they are subject to the washing of hands and waiting till the going down of the sun (Bikkurim, ii. 1, and elsewhere). Lo, this is the case with heave-offering and firstfruits, but it is not the case with tithe, much less with common food. There is a difficulty when we place tithe against tithe, and there is a difficulty when we place common food against common food. It is all right in the case of tithe against tithe. It does not present a difficulty. The one opinion is that of R. Meir, and the other that of our Rabbis. For there is a canonical Mishnah, Everything which is subject to the duty of going to the water, as far as the scribes have taught, defiles hallowed things, but only disqualifies heave-offering and leaves common food and tithe unaffected. These are the words of R. Meir, but wise men consider tithe affected (Chullin 33b, i. 1, Sota 30a, ii. 4).
גמ׳ חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסור לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר וכל שכן בחולין קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא הא ר' מאיר והא רבנן דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר לחולין ולמעשר דברי רבי מאיר וחכמים אוסרים במעשר אלא חולין אחולין קשיא (22250)
92But, you may say, there is a difficulty, where we place common food against common food. There is no difficulty. The one case has to do with eating, the other with touching.
לא קשיא כאן באכילה כאן בנגיעה (792)
93R. Shimi bar Ashi deals with the matter thus. Up to this point our Rabbis disagree with R. Meir only as to the eating of the tithe, but as regards the touching of the tithe and the eating of common food they do not disagree. But suppose that both the one and the other refer to eating, and still there is no difficulty. The one has to do with eating bread, the other with eating fruits. For R. Nachman said, Every one who washes his hands for fruit is over scrupulous and affected.
מתקיף לה רב שימי בר אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר ובאכילה דחולין לא פליגי אלא אידי ואידי באכילה ולא קשיא כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי דאמר רב נחמן כל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח (8126)
94Our Rabbis have taught thus, He that washes his hands—if he does it with intention, his hands are clean; if he does it without intention, his hands are unclean. And so he that dips his hands—if he does it with intention, his hands are clean; if he does it without intention, his hands are unclean. And yet there is a Baraitha, Whether he does it with intention or not, his hands are clean. R. Nachman said, There is no difficulty. The one has to do with common food,
ת"ר הנוטל ידיו נתכוון ידיו טהורות לא נתכוון ידיו טמאות וכן המטביל ידיו נתכוון ידיו טהורות לא נתכוון ידיו טמאות והתניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות אמר רב נחמן לא קשיא כאן לחולין (8991)
Folio 19a דף יט ע״א
95the other with tithe.
כאן למעשר (711)
96And what is your authority for saying that common food does not want intention? Because there is a canonical Mishnah, If a wave of water, which is let loose and contains forty seahs, falls upon a man or upon vessels, they are clean (Chullin 31b, i. 1). For it teaches that a man is like vessels. As vessels have no intention, so a man has no intention. But whence do you gather that he has no intention? Perhaps we are dealing with the case of a man sitting and watching when the wave shall be let loose. And vessels are like a man. As a man utters his intention, so in the case of vessels persons exercise intention for them. And when thou sayest, It is the case of a man sitting and watching, what is the good of the story, for in that case he has an intention? Thou mightest have thought, It is to set a limit. Perhaps otherwise he would have gone to dip himself in a collection of stagnant rain-water. Thus also we limit it to the first fall, on account of the second being unlawful. We learn from this that we are not to limit it. And what is your authority for saying that men do not dip in the second fall? Because there is a Baraitha, viz., Men dip in the first, but do not dip in the second, that they may not dip in the air. But we also learn it hence, for there is a canonical Mishnah, If fruits have fallen into the midst of a reservoir of water, and if one whose hands are unclean should reach out and lay hold of them, his hands are clean, and the fruits are clean. But if he did this that he might wash his hands, his hands are clean, but the fruits are unclean (Makhshirin, iv. 7).
ומנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכווני אף אדם דלא מכוין וממאי דלמא ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל עסקינן וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה אף כלים דמכוין להו וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא סלקא דעתך אמינא ליגזור דלמא אתי למיטבל בחרדלית של גשמים א"נ נגזור ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן ומנא תימרא דלא מטבילין בכיפין דתניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין לפי שאין מטבילין באויר אלא מהא דתנן פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן ואם בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות הרי הן בכי יותן (26998)
97Rabbah put this question to R. Nachman, Thou saidst, He who dips for common food and has credit for common food, is forbidden tithe. If he claims credit, he has it; if he does not claim credit, he has it not. Nay, but it means, Although he has credit for common food, he is forbidden tithe. He put this further question to him, There is a Mishnah as follows, If he have dipped and have not got credit for it, it is as though he had not dipped. Do you think it means, that it is as though he had not dipped? Certainly not, but it means that it is, as though he had not dipped for tithe. But the case supposed is that of one who has dipped for common food. He considered and brought this refutation.
איתיביה רבה לרב נחמן הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא ה"ק אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר איתיביה טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל מאי לאו כאילו לא טבל כלל לא כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין הוא סבר דחי קא מדחי ליה (7092)
98He went out and speculated and found that there is a Baraitha, viz., If a man have dipped and have not credit, he is forbidden tithe, but is free for common food. R. Eliezer said, If he have dipped and gone up, he may hold himself fit for any thing that he desires. But they reply, If, while he had still one foot in the water, he considered himself fit for a smaller thing, he may consider himself fit for a greater thing; if he had gone up, he may not any more consider himself fit. Don't you think that this means, that he may not consider himself fit for any thing at all? No; while he had still one foot in the water, although he considered himself fit for a smaller thing only, he may consider himself fit for a greater thing; if he have gone up, then, if he did not think of himself as fit for any particular thing, he may consider himself as fit, but if he did think of himself as fit for a smaller thing, he may not consider himself as fit for a greater thing. Who is the Mishnah teacher who says, While he had still one foot in the water? R. P'dath says, It is R. Jehudah, for there is a canonical Mishnah, If a collection of water is measured, and there are in it exactly forty seahs, and two men go down and dip one after the other, the first is clean, and the second is unclean. R. Jehudah said, If the feet of the first are still in contact with the water, the second also is clean (Mikvaoth, vi. 6). R. Nachman said that Rabbah bar Abuah said, There is a disagreement on the point among the weighty sayings of our Rabbis, but, if it is a case of passing from uncleanness to cleanness, all agree that the second also is unclean, and this is the opinion of R. P'dath. There are some who say that R. Nachman said, that Rabbah bar Abuah said, There is a disagreement as regards passing from uncleanness to cleanness, but among the weighty sayings of our Rabbis all agree that the second also is clean. And here there is a divergence from R. P'dath. Ola said,
נפק דק ואשכח דתניא טבל ולא הוחזק אסור למעשר ומותר לחולין אר"א טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה מיתיבי עודהו רגלו אחת במים הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור עלה שוב אינו מחזיק מאי לאו אינו מחזיק כלל לא עודהו אע"פ שהוחזק מחזיק עלה אם לא הוחזק מחזיק ואם הוחזק אינו מחזיק מאן תנא עודהו רגלו אחת במים א"ר פדת ר' יהודה היא דתנן מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא אמר רבי יהודה אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה דברי הכל (אף) השני טמא והיינו דרבי פדת איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת מטומאה לטהרה אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף השני טהור ופליגא דרבי פדת אמר עולא (29638)
99They asked this question of R. Jochanan, According to R. Jehudah how is it as regards dipping needles and forks on the head of the first? Is there the case of draw and go down according to R. Jehudah? and is there not the case of draw and go up according to him? or perhaps there is also the case of draw and go up according to him. He said to him, This is an old story. There are, suppose, three depressions in the bed of a stream, the upper and the lower and the middle one. The upper and the lower are each of the size of twenty seahs, and the middle one of forty seahs, and a collection of stagnant rain-water stretches between them? R. Jehudah said, Meir used to say, A man may dip in the upper one. And yet there is a Baraitha, viz., R. Jehudah says,
בעי מיניה מרבי יוחנן לרבי יהודה מהו להטביל מחטין וצינוריות בראשו של ראשון גוד אחית אית ליה לרבי יהודה גוד אסיק לית ליה או דלמא גוד אסיק נמי אית ליה א"ל תניתוה שלש גממיות בנחל העליונה התחתונה והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן רבי יהודה אומר מאיר היה אומר מטביל בעליונה והתניא רבי יהודה אומר (18168)
Folio 19b דף יט ע״ב
100Meir used to say, A man may dip in the upper one, but I say in the lower one and not in the upper one. He said to him, If it be a Baraitha, I withdraw my remark.
מאיר היה אומר מטביל בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה א"ל אי תניא תניא: (3141)
101He that dips for common food and has credit for common food, etc. According to whom does our Mishnah run? It is a saying of our Rabbis, for they make a distinction between common food and tithes. But against this view let me quote the latter part of the Mishnah, The garments of a common person are defiled by pressure for Pharisees; the garments of Pharisees are defiled by pressure for those that eat heave-offering. This is in accordance with R. Meir, who says, Common food and tithe are exactly the same. Then is our conclusion to be that the former part is the teaching of our Rabbis, and the latter part that of R. Meir? Yes, the former part is the teaching of our Rabbis, and the latter part that of R. Meir. Rab Acha bar Ada teaches in the latter part five orders, and establishes it all according to our Rabbis.
הטובל לחולין והוחזק לחולין כו': מני מתניתין רבנן היא דשני להו בין חולין למעשר אימא סיפא בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה אתאן לר' מאיר דאמר חולין ומעשר כהדדי נינהו רישא רבנן וסיפא ר' מאיר אין רישא רבנן וסיפא ר' מאיר רב אחא בר אדא מתני לה בסיפא חמש מעלות ומוקי לה כולה כרבנן (13939)
102Rab Mari said, Learn from this that common food which is treated with observance of the laws of purification belonging to hallowed things, is like hallowed things. Wherefore? Is it
אמר רב מרי שמע מינה חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ממאי (3738)
Folio 20a דף כ ע״א
103because he does not include it among the orders? No; for perhaps this is the reason that he does not include it among the orders, that, if it were likened to heave-offering, behold, we have been already taught about heave-offering, and if it were likened to common food, behold, we have been already taught about common food, for there is a Baraitha, viz., common food which is treated with observance of the laws of purification belonging to hallowed things, behold, it is nevertheless as common food. R. El'azar in the name of R. Zadok says, Behold it is as heave-offering.
מדלא קתני בהו מעלה ודלמא האי דלא קתני בהו מעלה דאי דמו לתרומה הא תני תרומה ואי דמו לחולין הא תני לחולין (דתנן) חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין ר' אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כתרומה (8770)
104But observe what we learn from the latter part of the Mishnah. Jose ben Joezer was pious and in the priesthood, and yet his apron was defiled by pressure for those that partake of hallowed things. Jochanan ben Gudgodah was one who ate his ordinary food all his days with observance of the laws of purification which belong to hallowed things, and yet his apron was defiled by pressure for those that partake of sin offering. Of sin-offering, yes; of hallowed things, no. Wherefore he considered, Common food which is treated with observance of the laws of purification belonging to hallowed things is like hallowed things. R. Jonathan ben El'azar said, A man's neckcloth has fallen from him. He says to his neighbour, Give it to me, and uncleanness is communicated to him.
אלא מסיפא יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקודש לא אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת קודש כקודש דמו א"ר יונתן בן אלעזר נפלה מעפרתו הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו טמאה (13688)
105R. Jonathan ben Amram said, A man's Sabbath clothes have been exchanged for his common clothes, and he has put them on; they are unclean. R. El'azar bar Zadok said, There was the case of two women, companions, whose clothes were exchanged at the baths, and the matter came before R. Eliezer and he pronounced them unclean. R. Oshaia objects to him, But regard it thus. It follows that if a man stretch out his hand to a basket to take a piece of wheaten bread, and there come into his hand a piece of barley bread, in this case also he is made unclean. And if thou sayest, Yes, in this case also; but yet there is a Baraitha, viz., He that guards the cask, presuming that it is wine, and it is found to be a cask of oil—it is clean so far as not to cause uncleanness. But granting that, let me point out the last words. But it is forbidden to be eaten. Wherefore R. Jeremiah said, This is the case of one who says, I have guarded it as regards uncleanness, but not as regards separation. And what is the meaning of this securing in a half and half way? There is such a thing, and yet there is a Baraitha, If a man stretches out his hand into a basket, and the basket is upon his shoulder, and the scraper is inside the basket, and it is in his mind as regards the basket, but is not in his mind as regards the scraper, the basket is clean but the scraper is unclean. The basket is clean, you say. Does not the scraper make the basket unclean? No; for one vessel does not make another vessel unclean, but it may make unclean what is in the basket. Rabena said, This is the case of one who says, I have guarded it as regards its uncleanness, but not as regards its separation.
א"ר יונתן בן עמרם נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו א"ר אלעזר בר צדוק מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני ר"ע וטימאן מתקיף לה רבי אושעיא אלא מעתה הושיט ידו לסל ליטול פת חטין ועלתה בידו פת שעורים הכי נמי דנטמאת וכי תימא הכי נמי והתניא המשמר את החבית בחזקת של יין ונמצאת של שמן טהורה מלטמא ולטעמיך אימא סיפא ואסורה מלאכול אמאי א"ר ירמיה באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה ומי איכא נטירותא לפלגא אין והתניא הושיט ידו בסל והסל על כתיפו והמגריפה בתוך הסל והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה הסל טהור תטמא המגריפה לסל אין כלי מטמא כלי וליטמא מה שבסל אמר רבינא באומר שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו (33157)
106On all sides there is a difficulty. And again Rabbah bar Abuah objects, There is the case of a certain woman who went before R. Ishmael and said to him, Rabbi, I wove this garment in accordance with the laws of purity, but it was not in my mind to guard it in purity. But in the course of the minute enquiries which R. Ishmael was making, she said to him, Rabbi, a woman in a condition of ceremonial uncleanness pulled at the cord along with me. R. Ishmael said, How great are the words of the wise which they have spoken, viz., If it is in one's mind to guard it, it is clean; if it is not in one's mind to guard it, it is unclean. Again, there is the case of a certain woman, who went before R. Ishmael and said to him, Rabbi, I wove this cloth in accordance with the laws of purity, but it was not in my mind to guard it. But in the course of the minute enquiries which R. Ishmael was making, she said to him, Rabbi, my thread broke, and I fastened it with my mouth. R. Ishmael said, How great are the words of the wise which they have spoken, viz., If it is in one's mind to guard it, it is clean; if it is not in one's mind to guard it, it is unclean.
מכל מקום קשיא ועוד מותיב רבה בר אבוה מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' ישמעאל ואמרה לו רבי בגד זה ארגתיו בטהרה ולא היה בלבי לשומרו בטהרה ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה אמרה לו רבי נדה משכה עמי בחבל א"ר ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא שוב מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' ישמעאל אמרה לו רבי מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה בלבי לשומרה ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה אמרה לו רבי נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה אמר רבי ישמעאל כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים בלבו לשומרו טהור אין בלבו לשומרו טמא (25926)
107It is all right as regards R. El'azar son of R. Zadok. For we may observe that each woman says, My neighbour is wife of a common person, and she turns her attention from her. It is all right as regards R. Jonathan ben Amram also. For we may observe that inasmuch as a man pays great attention to his Sabbath clothes, he has taken his thoughts from the others. But as to R. Jonathan ben El'azar, we may observe that a man will pay attention to the hands of his neighbour. R. Jochanan said, It may be presumed that no man attends to what is in the hand of his neighbour? Does he not?
בשלמא לרבי אלעזר בר צדוק כל אחת ואחת אומרת חברתי אשת עם הארץ ומסחה דעתה מינה לרבי יונתן בן עמרם נמי כיון דכלים דשבת עביד להו שימור טפי מסח דעתיה מינייהו אלא לרבי יונתן בן אלעזר נעביד להו שימור בידיה דחבריה אמר רבי יוחנן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו ולא (13082)
Folio 20b דף כ ע״ב
108And yet there is a Baraitha, viz., Behold, a man's muleteers and his workmen are laden with clean things; although he is distant from them more than a mile, his clean things are still clean; but if he say to them, Go and I will come after you, then when they are out of his sight, his clean things become unclean. How is the inconsistency in this Baraitha to be explained? R. Isaac Naphcha said, The earlier part means, when he cleanses his muleteers and his workmen. Therefore, if so, the latter part should also refer to the same. No; for a common person is not careful as regards touching his neighbour. But, if so, this would hold good for the beginning also. Perhaps it may mean, when he comes to them by some by-way. But, if so, this would hold good for the latter part also. Nay; but the true explanation is, When he said to them, Go and I will come after you, their minds were set completely at rest.
והתניא הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות אע"פ שהפליג מהן יותר ממיל טהרותיו טהורות ואם אמר להם לכו ואני אבוא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו מהן טהרותיו טמאות מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר יצחק נפחא רישא במטהר חמריו ופועליו לכך אי הכי סיפא נמי אין ע"ה מקפיד על מגע חבירו אי הכי רישא נמי בבא להם דרך עקלתון אי הכי סיפא נמי כיון דאמר להו לכו ואני אבוא אחריכם מיסמך סמכא דעתייהו: הדרן עלך אין דורשין: (16996)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).