My LORD’s BibleBabylonian Talmud Megillah 1
Babylonian Talmud Megillah: the Babylonian Gemara on Mishnah Megillah ("Scroll"), in the order Mo'ed (Appointed Times). Reading the scroll of Esther on Purim, the public reading of the Torah and the Prophets, and the holiness of synagogues and scrolls. The Babylonian Talmud (Talmud Bavli) was edited in the academies of Babylonia until about AD 500 or later and became the authoritative Talmud of Jewish law; it quotes each passage of the Mishnah (MISHNAH) and then discusses it (GEMARA), and is cited by folio, as on the page headings here (2a, 2b). It is rabbinic law and teaching, not scripture. English from Daf Shevui (Conservative Yeshiva, CC0); Hebrew and Aramaic from Wikisource's Vilna text.
Folio 2a דף ב ע״א
1The Megillah is read on the eleventh, the twelfth, the thirteenth, the fourteenth, and the fifteenth [of Adar], never earlier and never later. Cities which have been walled since the days of Joshua ben Nun read on the fifteenth; villages and large towns read on the fourteenth, except that villages move the reading up to the day of gathering.
מתני׳ מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה (7730)
2How so? If the fourteenth [of Adar] falls on Monday, the villages and large towns read on that day and the walled places on the next day. If it falls on Tuesday or on Wednesday, the villages move the reading up to the day of gathering, the large towns read on that day, and the walled places on the next day.
כיצד חל להיות י"ד בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר (8737)
3If it falls on Thursday, the villages and large towns read on that day and the walled places on the next day. If it falls on Friday, the villages move the reading up to the day of gathering and the large towns and walled places read on that day.
חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום (7746)
4If it falls on Shabbat, the villages and large towns move the reading up to the day of gathering, and the walled places read on the next day. If it falls on Sunday, the villages move the reading up to the day of gathering, the large towns read on that day, and the walled cities on the day following.
חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר: (9334)
5Gemara. The Megillah is read on the eleventh. From where is this derived? “From where is this derived”? Surely it is as we teach further on, “The Sages made a leniency on the villages, allowing them to push the reading forward to the day of the gathering, so that they could supply food and water for their brothers in the large towns?”
גמ׳ מגילה נקראת בי"א מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים (5121)
6This is what we mean [by our question]: Since all these dates were laid down by the Men of the Great Assembly, for if you should [deny this and say] that the Men of the Great Assembly laid down only the fourteenth and fifteenth, [is it possible that] the [later] Rabbis should have come and annulled an enactment made by the Men of the Great Assembly. Haven’t we learned: One court cannot annul the rulings of another court unless it is superior to it in number and in wisdom’?
אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין (7549)
7Obviously, therefore, all these days must have been laid down by the Men of the Great Assembly. So where is it hinted at?
אלא פשיטא כולהו אנשי כנה"ג תקינו היכא רמיזא (1798)
8R. Shemen b. Abba said in the name of R. Yohanan: The verse says, “To uphold these days of Purim in their times.” They established many “times” for them.
אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן אמר קרא (אסתר ט, לא) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם (4083)
9But this text is required for its literal meaning? If that were all, Scripture could say simply “at the [appointed] time.”
האי מיבעיא ליה לגופיה א"כ לימא קרא זמן מאי זמניהם זמנים טובא (1196)
10What then is implied by “their times”? A large number of times! But [the expression ‘their’ times’] is still required to indicate that the time of one is not the same as the time of the other? If so, the verse should have just said, “their time”. Why does it say “their times”? So that you may infer from this all of them.
ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי זמניהם שמעת מינה כולהו (3280)
11But says “numerous times”? “Their times” is similar to “their time.” Just as “their time” would indicate two [days], so “their times” indicates two [additional days].
אימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי (2206)
12But why not make these the twelfth and thirteenth? For the reason given [elsewhere] by R. Shmuel b. Yitzchak, that the thirteenth was the time of assembly for all, and no special indication is required for it in the text; so we may say here that the thirteenth day is a time of assembly and no special indication is required for it in the text.
ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי הכא נמי י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי (4956)
13But why not say that the sixteenth and seventeenth are meant? It is written, “And it shall not pass” (Esther 9:27).
ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב (2363)
14R. Shmuel b. Nahmani said: The verse says, “As the days on which the Jews had rest from their enemies” (Esther 9:22). “The days” [would have been enough.] “As the days” comes to include the eleventh and the twelfth.
ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב (3425)
15But say the twelfth and thirteenth? R. Shmuel b. Yitzchak said: The thirteenth was a time of assembly for all, and does not require special indication. But say the sixteenth and the seventeenth? It is written, “And it shall not pass.”
ואימא תריסר ותליסר אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב (5879)
16Why did R. Shmuel b. Nahmani not derive the rule from the phrase “in their times’? He does not accept the distinction [made above between] “time,” “their time” and “their times.”
ר"ש בר נחמני מ"ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה (2287)
17And why did R. Shemen b. Abba not derive the rule from the expression “as the days”? He can say to you: This is meant to make the rule apply to future generations.
ורב שמן בר אבא מ"ט לא אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב (2687)
18Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Yohanan: This [rule stated in the Mishnah] is the ruling of R. Akiva the anonymous sage who draws the distinction between “time”, “their time” and “their times”, but according to the Sages the Megillah is to be read only on the proper day.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א אין קורין אותה אלא בזמנה (4596)
19They objected: “R. Judah said: When [does this rule apply]? When the years are reckon from it, only when the years are properly fixed and Israel reside on their own soil. But today, since we can calculate [the date, the Megillah] is to be read only on the proper day”.
מיתיבי א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה (6115)
20Now which authority is R. Judah here following? If I say, R. Akiva–even in these days this enactment is valid.
רבי יהודה אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא (2443)
21Rather, it must be according to the Rabbis, and [even according to them] we read [on the other days] at any rate when the years are properly fixed and Israel reside on their own soil! This is refutation of R. Yohanan.
אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא (6021)
22There are those who say: Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Yohanan: This rule follows the ruling of R. Akiva the anonymous authority, but the Sages held that in these days since people reckon from it, we read it only on the proper day.
א"ד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה (5064)
23It has also been taught: “R. Judah said: When does this rule apply? When the years are properly fixed and Israel reside upon their own soil, but in these days, since people reckon from it, it is read only on the proper day.”
תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה (6491)
24R. Ashi noted a contradiction between two statements of R. Judah,
רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה (1438)
Folio 2b דף ב ע״ב
25and therefore attributed the statement in the baraita to R. Yose son of R. Judah.
ומוקים לה לברייתא כר' יוסי בר יהודה (1428)
26[He said]: Can R. Judah really have said that in these days, since people reckon from it, it is read only on the proper day? And this is contradicted by the following: R. Judah said, When [do they push forward the reading]? In places where the villagers go to town on Monday and Thursday; but in places where they do not go to town on Monday and Thursday, it is read only on the proper day.
ומי אמר ר"י בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ורמינהי א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה (7283)
27In any case, in places where they do go to town on Monday and Thursday it is read [on the earlier dates] even in these times? He accordingly ascribed the statement in the baraita to R. Yose son of R. Judah.
מקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא קרינן ואפילו בזמן הזה ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה (3619)
28And just because he finds a contradiction between two statements of R. Judah, he ascribe the baraitha to R. Jose son of R. Judah?
ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר' יהודה מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה (2767)
29R. Ashi had heard that some transmit the statement in the name of R. Judah and some transmit it in the name of R. Yose son of R. Judah, and to avoid making R. Judah contradict himself he said that the one who ascribed the statement to R. Judah was not [reporting] accurately, while the one who ascribed it to R. Yose son of Judah was [reporting] accurately.
רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה אמר מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה דווקא: (6365)
30Cities which have been walled since the days of Joshua son of Nun read on the fifteenth. From where is this ruling derived? Rava said: Because Scripture says, “Therefore do the Jews of the villages that dwell in the unwalled towns, etc.” (Esther 9:19) Since the villages [are to read] on the fourteenth, the walled towns [must read] on the fifteenth.
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו': מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא (אסתר ט, יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו' מדפרזים בארבעה עשר מוקפין בחמשה עשר (8635)
31But why not say that the villages [should read] on the fourteenth, and those in walled towns not at all? But are they not also Israelites? And moreover is it not written, From India into Ethiopia (Esther 1:1)?
ואימא פרזים בארבעה עשר מוקפין כלל כלל לא ולאו ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב (3412)
32But why not say that the villages [should read] on the fourteenth and those in walled towns on both the fourteenth and fifteenth, as it is written, “That they should keep the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day of the same yearly?” (Esther 9:21).
ואימא פרזים בארביסר מוקפין בארביסר ובחמיסר כדכתיב (אסתר ט, כא) להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר [בו] בכל שנה (6943)
33the text had said, “the fourteenth day and the fifteenth” you would have been right. Now, however, that it is written “the fourteenth day and [ve’et] the fifteenth — the et comes and makes a distinction, so that the one set is on the fourteenth and the other set on the fifteenth.
אי הוה כתב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אתא את ופסיק הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר (10251)
34But why not say that the unwalled cities are on the fourteenth, and the walled cities can [celebrate] if they like on the fourteenth or if they like on the fifteenth? The verse says, “In their times” (Esther 9:31) the time of one is not the same as the time of the other.
ואימא פרזים בארביסר מוקפין אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה (3746)
35But why not say that they should celebrate on the thirteenth? [They must do] as Shushan.
ואימא בתליסר כשושן (1436)
36We have accounted for the celebration [of Purim]; how do we know that the reading [of the Megillah must be on these days]? The verse says, “And these days should be remembered and kept” (Esther 9:28). “Remembering” is compared to “keeping.”
אשכחן עשייה זכירה מנלן אמר קרא (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה (4161)
37Our Mishnah is not like the view of the following Tanna, as it has been taught: R. Joshua b. Korha says: Cities which have been walled since the days of Ahashverosh read on the fifteenth.”.
מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר (5970)
38What is the reason of R. Joshua b. Korha? [They must be] like Shushan: just as Shushan has been walled since the days of Ahashverosh and reads on the fifteenth, so every city that has been walled since the days of Ahashverosh reads on the fifteenth.
מ"ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר (9431)
39What then is the reason of our Tanna? He draws an analogy between the two occurrences of the word perazi [villagers]. It is written here, “Therefore the Jews of the villages [haperazim],” and it is written in another place, “Beside the unwalled [haperazi] towns, a great many (Deuteronomy 3:5); just as there the reference is to towns which were [not] walled in the days of Joshua son of Nun, so here the reference is to towns which were [not] walled in the days of Joshua son of Nun.
ותנא דידן מ"ט יליף פרזי פרזי כתיב הכא (אסתר ט, יט) על כן היהודים הפרזים וכתיב התם (דברים ג, ה) לבד מערי הפרזי הרבה מאד מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון (7918)
40I can understand why R. Joshua b. Korha did not adopt the view of our Tanna; he does not accept the analogy of perazi and perazi. But why does not our Tanna accept the view of R. Joshua b. Korha?
בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית ליה פרזי פרזי אלא תנא דידן מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה (5083)
41[You ask] why does he not? Why, because he draws the analogy of perazi with perazi, of course! What he really meant to ask was this: [On the view of our Tanna], whom did Shushan follow? It followed neither the villages nor the walled towns!
מ"ט דהא אית ליה פרזי פרזי הכי קאמר אלא שושן דעבד' כמאן לא כפרזים ולא כמוקפין (3095)
42Rava, or, some say, Kadi said: Shushan was an exception, because a miracle was performed in it.
אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס (2387)
43We can understand according to the view of our Tanna, for that is why it is written, “city and city, town and town” (Esther 9:28) “city and city” to distinguish between those which were walled in the days of Joshua son of Nun and those which were walled in the days of Ahashverosh; “town and town” likewise to distinguish between Shushan and other towns.
בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב (אסתר ט, כח) מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש (6111)
44But according to R. Joshua b. Korha, it is true we can account for “city and city”, to distinguish between Shushan and other cities, but what is the purpose of “town and town”?
עיר ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא עיר ועיר למאי אתא (7600)
45R.Joshua b. Korha could answer: And can our Tanna explain the words satisfactorily? Since he draws the analogy between perazi and perazi, why do we require the words “city and city”? The truth is that the text is there for a midrash, and to teach the rule of R.Joshua b. Levi. For R. Joshua b. Levi said: “A city and all that adjoins it and all that is taken in by the eye with it is reckoned as city.”
אמר לך רבי יהושע בן קרחה ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה למה לי אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך (8073)
46Up to what distance? — R. Jeremiah, or you may also say R. Hiyya b. Abba, said: As far as from Hamtan to Tiberias, which is a mil. Why not say [simply] a mil? It teaches us what is the measure of a mil—as far as from Hamtan to Tiberias.
עד כמה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קא משמע לן דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא (5037)
47And R. Jeremiah — or you may also say R. Hiyya b. Abba —said: The [alternative forms of the] letters M’N’Z’P’K were prescribed by the Watchmen.
ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום (2432)
48Do you really think so? Is it not written, “These are the commandments” (Leviticus 27:34) which implies that no prophet is permitted to introduce anything new afterwards? And further R.Hisda has said: The mem and the samekh in the Tablets
ותסברא והכתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות (5252)
Folio 3a דף ג ע״א
49remained in place by a miracle.
בנס היו עומדין (313)
50That is so; they were in use, but people did not know which form came in the middle of a word and which one at the end, and the Watchmen came and ordained that the open forms should be in the middle of a word and the closed forms at the end.
אין מהוה הוו ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה (5025)
51But when all is said and done, [we have the text] “These are the commandments” which implies that no prophet was destined ever to introduce an innovation hereafter? Rather, they forgot them and then they went back and reestablished them.
סוף סוף אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום (3599)
52Jeremiah — or some say R. Hiyya b. Abba — also said: The Targum of the Torah was composed by Onkelos the convert under the guidance of R. Eliezer and R. Joshua. The Targum of the Prophets was composed by Jonathan ben Uzziel under the guidance of Haggai, Zechariah and Malachi, and the land of Israel [thereupon] quaked over an area of four hundred parasangs by four hundred parasangs, and a Heavenly Voice came out and exclaimed, “Who is this that has revealed My secrets to mankind?”
וא"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם (13276)
53Jonathan b. Uzziel stood up and said: “It is I who have revealed Your secrets to mankind. It is fully known to You that I have not done this for my own honor or for the honor of my father’s house, but for Your honor l have done it, that disputes may not increase in Israel.”
עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל (7678)
55But did Onkelos the convert compose the Targum to the Pentateuch? Did not R. Ika said in the name of R. Hananel in the name of Rav: What is meant by the verse, “And they read in the book, in the law of God, with an interpretation and they gave the sense, and caused them to understand the reading?” (Nehemiah 8:8): “And they read in the book, in the law of God”: this refer to the [Hebrew] text; “with an interpretation”: this refers to Targum; “And they gave the sense” this refers to the verse stops; “And caused them to understand the reading”: this refers to the accent marks, or, according to another version,
ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב (נחמיה ח, ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום (11567)
56the massoretic notes? They forgot them and went back and established them.
ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום (3710)
57Why did the land not not quake because of the [translation of the] Torah, while it did quake because of that of the Prophets The meaning of the Torah is expressed clearly, but the meaning of the Prophets is in some things expressed clearly and in others enigmatically. [For instance,] it is written, “In that day shall there be a great mourning in Jerusalem, as the mourning of Hadadrimmon in the valley of Megiddon” (Zechariah 12:11) and R. Joseph said:
מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן דכתיב (זכריה יב, יא) ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידון (7365)
58Were it not for the targum of this verse, we should not know what it means. [The Targum (in Aramaic) is as follows]: ‘On that day shall there be great mourning in Jerusalem like the mourning of Ahab son of Omri who was killed by Hadadrimmon son of Rimmon in Ramot Gilead and like the mourning of Josiah son of Ammon who was killed by Pharaoh the Lame in the plain of Megiddo.”
ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו (8554)
59“And I, Daniel, alone saw the vision; for the men that were with me saw not the vision; but a great quaking fell upon them, and they fled to hide themselves” (Daniel 10:7). Who were these “men”? Jeremiah — or some say, R. Hiyya b. Abba — said: These were Haggai, Zechariah, and Malachi.
(דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי (6909)
60They were superior to him [in one way], and he was superior to them [in another]. They were superior to him, because they were prophets and he was not a prophet. He was superior to them, because he saw [on this occasion] and they did not see.
אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו (1811)
61But if they did not see, why were they frightened? Although they themselves did not see, their star saw.
וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו (1220)
62Ravina said: We learn from this that if a man is seized with fright though he sees nothing, [the reason is that] his star sees. What is his remedy? He should recite the Shema. If he is in a place which is foul, he should move away from it four cubits. If he cannot do this, he should say this formula: “The goat at the butcher’s is fatter than I am.”
אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה ליקרי ק"ש ואי קאים במקום הטנופת לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי ואי לא לימא הכי עיזא דבי טבחי שמינא מינאי: (6917)
63Now that you have said that the words “city and city, town and town” are there for a derashah, what is the purpose of the words “family and family” [in the same verse]?. Yose b. Hanina replied: This refers to the families of the priests and Levites, that they should stop their [Temple] service in order to come and hear the reading of the Megillah.
והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה (7849)
64For so said R. Judah in the name of Rav: The Priests at their [Temple] service, the Levites on their platform, the Israelites at their station — all stop their service in order to hear the reading of the Megillah.
דאמר רב יהודה אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה (4279)
65It has also been taught: Priests at their [Temple] service, Levites on their platform, Israelites at their station — all stop their service in order to come and hear the reading of the Megillah. From this the members of the house of Rabbi relied that they were to stop the study of Torah in order to come and hear the reading of the Megillah. They argued a fortiori from the case of the [Temple] service. If the Temple service, which is so important, may be abandoned, how much more the study of the Torah?
תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן (10585)
66But is the [Temple] service more important than the study of the Torah? Surely it is written, “And it came to pass when Joshua was by Jericho, that he lifted up his eyes and looked, and behold there stood a man over against him, . . . and he fell on his face” (Joshua 5:13).
ועבודה חמורה מתלמוד תורה והכתיב (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו) (5022)
67Now how could he do such a thing, seeing that R. Joshua b. Levi has said that it is forbidden for a person to greet another by night, for fear that he is a demon? It was different there, because he said to him, “I am captain of the host of the Lord.”
והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה' (5816)
69He said to him: This evening you neglected the regular afternoon sacrifice, and now you have neglected the study of the Torah. Joshua replied: For which of them did you come? He answered: I have come now. Straightway, “Joshua spent that night in the midst of the valley [ha-emek]” (Joshua 8:9), and R. Yohanan said:
אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן (8174)
Folio 3b דף ג ע״ב
70his shows that he spent the night in the depths [omkah] of the halakhah. And R. Shmuel b. Unia also said: he study of the Torah is greater than the offering of the daily sacrifices, as it says, “I have come now.”
מלמד שלן בעומקה של הלכה ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי (6693)
71There is no contradiction; in the one case [the study] of an individual is meant, in the other that of the whole people.
לא קשיא הא דרבים והא דיחיד (752)
72But is that of an individual unimportant? Have we not learned: Women [when mourning] on a festival may make a dirge but they do not beat their chests. R. Ishmael says: If they are near the bier, they can beat their chests. On Rosh Hodesh, Hanukkah and Purim they may make a dirge and beat their chests, but on neither the one nor the other do they wail.
ודיחיד קל והתנן נשים במועד מענות אבל לא מטפחות ר' ישמעאל אומר אם היו סמוכות למטה מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות (7672)
73And in reference to this, Rabbah b. Huna said: The festival involves no mourning restrictions in the case of a scholar, still less Hanukkah and Purim.
ואמר רבה בר הונא אין מועד בפני תלמיד חכם כל שכן חנוכה ופורים (2444)
74You are speaking of the honor to be paid to the Torah. The honor to be paid to the learning of an individual is important, the study of an individual is less important.
כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור תלמוד תורה דיחיד קל (3574)
75Rava said: There is no question in my mind that, as between the Temple service and the reading of the Megillah, the reading of the Megillah takes priority, for the reason given by R. Yose b. Hanina. As between the study of the Torah and the reading of the Megillah, the reading of the Megillah takes priority, since the members of the house of Rabbi based themselves [on the statement of R. Yose].
אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר' יוסי בר חנינא תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי (5893)
76As between the study of the Torah and attending to a met mitzvah, attending to a met mitzvah takes precedence, since it has been taught: The study of the Torah may be neglected in order to take out a dead body or to bring a bride to the canopy. As between the Temple service and attending to a met mitzvah, attending to a met mitzvah takes precedence,
תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף (במדבר ו, ז) מולאחותו (7674)
77as we learn from (the verse) “or for his sister” as it has been taught: “Or for his sister” (Numbers 6:7). What is Scripture saying? Suppose he was on his way to slaughter his pesah sacrifice or to circumcise his son, and he heard that a near relative had died, shall I assume that he should defile himself?
דתניא ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא (5230)
78You should say, he should not defile himself. Shall I assume then that, just as he does not defile himself for his sister, so he should not defile himself for a met mitzvah? It says, “or for his sister,” it is for his sister that he may not defile himself, but he may defile himself for a met mitzvah.
אמרת לא יטמא יכול כשם שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה (5159)
79Rava asked: Is between the reading of the Megillah and [attending to] a met mitzvah, which takes precedence? Shall I say that the reading of the Megillah takes precedence in order to publicize the miracle, or does perhaps [the burying of] the met mitzvah take precedence because of the respect due to human beings? After he asked the question, he himself answered it saying, Burying] the met mitzvah takes precedence, since a Master has said: Great is the [obligation to pay due] respect to human beings, since it overrides a negative precept of the Torah.
בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות בתר דבעיא הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה (10638)
80The text [above states]: R. Joshua b. Levi said: A city and all that is next to it and all that is visible with it is reckoned as city. It was taught: Adjoining, even if it is not visible, and visible even if it is not adjoining.
גופא א"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך תנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך (4297)
81Now we understand what is meant by visible even though not adjoining: this can occur for instance with a city situated on the top of a hill. But how can there be adjoining but not visible? Jeremiah said: If it is situated in a valley.
בשלמא נראה אע"פ שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר אלא סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל (6643)
82Joshua b. Levi said: A city which was first settled and then walled is reckoned as a village. What is the reason? Because it is written, “And if a man sells a dwelling house of a walled city” (Leviticus 25:29), one, [that is,] which was first walled and then settled, but not first settled and then walled.
וא"ר יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר מ"ט דכתיב (ויקרא כה, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף (6571)
83And R. Joshua b. Levi said: A city in which there are not ten men of leisure is reckoned as a village. What does he tell us? We have already learned this: What is a large town? One in which there are ten men of leisure. If there are fewer than this, it is reckoned as a village. He had to point out that the rule applies to a city, even though [leisured] people come there from outside.
ואמר ריב"ל כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר מאי קמ"ל תנינא איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר כרך איצטריך ליה אע"ג דמיקלעי ליה מעלמא (7068)
84Joshua b. Levi also said: A city which has been laid waste and afterwards settled is reckoned as a city. What is meant by “laid waste”? If you say, that its walls have been destroyed, in which case if it became settled it is reckoned as a city but otherwise not? But has it not been taught: R. Elazar son of R. Yose says: [The text says], “which has a wall” [which implies that it is to be reckoned as a city] even though it does not have a wall now, provided it had one previously?
ואמר ריב"ל כרך שחרב ולבסוף ישב נדון ככרך מאי חרב אילימא חרבו חומותיו ישב אין לא ישב לא והא תניא רבי אליעזר בר יוסי אומר (ויקרא כה, ל) אשר לוא חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן (7418)
85Rather, What then is meant by “laid waste”? Laid waste of its ten men of leisure.
אלא מאי חרב שחרב מעשרה בטלנין (1569)
86Joshua b. Levi further said:
ואמר ריב"ל (489)
Folio 4a דף ד ע״א
87Lod and Ono and Ge’ Haharashim were walled in the days of Joshua son of Nun.
לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו (2445)
88But was it Joshua who built these? Was it not Elpaal who built them, as it is written, “And the sons of Elpaal Ever and Misham and Shemed, who built Ono and Lod, with the towns there of?” (I Chronicles 8:12). But according to your reading Asa built them, as it is written, “And he built fenced cities in Judah?” (II Chronicles 14:5).
והני יהושע בננהי והא אלפעל בננהי דכתיב (דברי הימים א ח, יב) בני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה ולטעמיך אסא בננהי דכתיב (דברי הימים ב יד, ה) ויבן (אסא את ערי הבצורות אשר ליהודה) (5229)
89Elazar said: These places were walled in the days of Joshua son of Nun. They were laid waste in the days of the concubine of Gibea, and Elpaal came and rebuilt them. They again fell, and Asa came and repaired them.
אמר ר' אלעזר הני מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו חרוב בימי פילגש בגבעה ואתא אלפעל בננהי הדור אינפול אתא אסא שפצינהו (5483)
90There is an indication of this in a precise reading of the text, as it is written, “For he said unto Judah, Let us build these cities” (II Chronicles 14:6). From this we can infer that they had already been towns beforehand; learn from this.
דיקא נמי דכתיב (דברי הימים ב יד, ו) ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה מכלל דערים הוו מעיקרא ש"מ (3064)
91Joshua b. Levi also said: Women are obligated to read the Megillah, since they were also part of the same miracle. Joshua b. Levi further said: If Purim falls on Shabbat, they ask questions and they offer derashot on the subject of the day.
ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום (6827)
92Why specify Purim? The same rule applies to festivals also, as it has been taught: Moses established for all of Israel that they should ask questions and offer derashot on the subject of the day — the laws of Pesah on Pesah, the laws of Shavuot on Shavuot, and the laws of Sukkot on Sukkot!
מאי אריא פורים אפילו י"ט נמי דתניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג (7962)
93It was necessary to state the rule [separately] in the case of Purim. For you might suggest that we should forbid this because of the prohibition of Rabbah. We are therefore told that this is not so.
פורים איצטריכא ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ"ל (2261)
94Joshua b. Levi further said: One must read the Megillah in the evening and repeat it in the day, as it is written, “O my God, I cry in the daytime, but You do not answer, and in the night and I have no rest” (Psalms 22:3).
ואריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כב, ג) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי (4306)
95They thought this means that t hey should read the Megillah at night, and teach the Mishnah [about it] in the morning. Jeremiah said to them: It has been explained to me by R. Hiyya b. Abba [that the word “repeat” here has the same meaning] as when, for instance, people say, I will go through this section and repeat it.
סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה (6970)
96It has also been stated: R. Helbo said in the name of Ulla of Biri: One must read the Megillah in the evening and repeat it in the day, as it says, “To the end that my glory may sing praise to you and not be silent. O Lord, my God, I will give thanks to thee forever” (Psalms 30:13).
איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים ל, יג) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך: (5498)
97The villages, however, may push the reading forward to the day of gathering. Hanina said: The sages were lenient on the villages by allowing them to push the reading forward to the day of gathering, in order that they might provide food and water to their brothers in the cities.
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה: א"ר חנינא חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין (4647)
Folio 4b דף ד ע״ב
98That is to say this enactment is for the benefit of the cities; but we have not learned: “If Purim falls on Monday, the villages and large towns read on that day.” Now if it is as you say, they should push the reading forward to the [previous] Court day? This would bring it to the tenth, and the sages did not fix the tenth [as a possible day].
למימרא דתקנתא דכרכין הוי והתנן חל להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ואם איתא ליקדמו ליום הכניסה הוו להו עשרה ועשרה לא תקינו רבנן (7894)
99Come and hear: If it falls on Thursday, the villages and large towns read on that same day. Now if it is as you say, they should push the reading forward to the [previous] day of gathering which is the eleventh? .We do not shift it from day of gather to another.
ת"ש חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ואם איתא ליקדמו ליום הכניסה דאחד עשר הוא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן (5611)
100Come and hear [again]: R. Judah says: When [is the reading pushed forward]? In places where the villagers come into town on Mondays and Thursdays, but in places where they do not come into town on Mondays and Thursdays it is read only on the proper day. Now if you assume that the regulation is for the benefit of the cities, because they do not come into town on Mondays and Thursdays; are the cities to be deprived of the benefit?
תא שמע א"ר יהודה אימתי במקום שנכנסים בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסים בשני ובחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה ואי סלקא דעתך תקנתא דכרכין היא משום דאין נכנסים בשני ובחמישי מפסדי להו לכרכין (9439)
101Do not say [in the statement of R. Hanina] “in order that they may provide food and water” rather say, “because they provide food and water to their brothers in the cities.”
לא תימא כדי שיספקו מים ומזון אלא אימא מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכין: (3060)
102How [does this work out]? If it falls on Monday, villages and larger towns read on that same day etc. Why is it that in the first clause of the Mishnah the dates of the month are mentioned and in the second the days of the week?
כיצד חל להיות בשני בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום וכו': מאי שנא רישא דנקט סידורא דירחא ומאי שנא סיפא דנקט סידורא דיומי (6297)
103Since the dates of the month would have to go backwards, the Mishnah prefers to mention the days.
איידי דמיתהפכי ליה נקט סידורא דיומי: (1159)
104If it falls on Friday etc. Whom does our Mishnah follow? [You may say], either Rabbi or R. Yose.
חל להיות בע"ש וכו': מתני' מני אי רבי אי רבי יוסי (2025)
105What [source refers to] Rabbi? — As it has been taught: If it falls on Friday, villages and large towns push the reading forward to the day of gathering, and walled cities read on the day itself. Rabbi said: I say that towns should not have to shift their date, but both one and the other read on the day itself.
מאי רבי דתניא חל להיות בע"ש כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין חומה קורין בו ביום ר' אומר אומר אני לא ידחו עיירות ממקומן אלא אלו ואלו קורין בו ביום (6693)
106What is the reason of the first opinion? Because it is written, “Every year”: just as every year towns read before walled cities, so in this case towns should read before walled cities.
מאי טעמא דת"ק דכתיב בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפין אף כאן עיירות קודמות למוקפין (5978)
107But why not say: “In every year” just as every year towns do not have to shift their date, so here towns should not have to shift their date? This is different because it is not possible.
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין נדחין עיירות ממקומן אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן שאני הכא דלא אפשר (4978)
108What is Rabbi’s reason? “In every year”: just as in most years the towns have not to shift their date, so here they should not have to shift their date.
ורבי מ"ט בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין עיירות נדחין ממקומן אף כאן לא ידחו עיירות ממקומן (4184)
109But why not reason thus: “In every year”: just as in most years towns read before walled cities, so here towns should read before walled cities? This is different because it is not possible.
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפין אף כאן נמי עיירות קודמות למוקפין שאני הכא דלא אפשר (6028)
110What source is R. Yose? As it has been taught: If it falls on Friday, walled cities and villages push the reading forward to the day of gathering, and large towns read on the day itself. Yose said: Walled cities do not read before towns, but both read on the day itself.
מאי ר' יוסי דתניא חל להיות בערב שבת מוקפין וכפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר אין מוקפין קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום (7354)
111What is the reason of the first opinion? For its written, Because it is written, “every year”: just as every year towns read on the fourteenth and their time is not the same as the time of the walled cities, so here towns should read on the fourteenth and their time should not be the same as the time of the walled cities.
מ"ט דתנא קמא דכתיב בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו של זה אף כאן עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו של זה (7758)
112But why not say: “Every year”: just as in most years walled cities do not read before towns, so here walled cities should not read before towns? This case is different, because it cannot be avoided.
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות שאני הכא דלא אפשר (5358)
113What is R. Yose’s reason? [It says], “every year”: just as every years walled cities do not read before towns, so too here walled cities should not read before towns.
מ"ט דר' יוסי בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות (4636)
114But why not say: “Every year”: just as every year the time of one is not the same as the time of the other, so here the time of one should not be the same as the time of the other? Here the case is different, because it cannot be avoided.
ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה זמנו של זה לא זמנו של זה אף כאן זמנו של זה לא זמנו של זה שאני הכא דלא אפשר (4634)
115But did Rabbi really hold that towns should not shift their time to the day of gathering? Has it not been taught: If it falls on Shabbat, villages push the reading forward to the day of gathering, and large towns read on Friday and walled cities on Sunday. Rabbi said: I say that, since the towns have to shift their time, they may as well shift it to the day of gathering?
וסבר רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה והתניא חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בע"ש ומוקפות חומה למחר ר' אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה (9051)
116How now! There, the proper time is Shabbat, and since they must shift they can shift [further]; but here the proper time is Friday.
הכי השתא התם זמנם שבת היא והואיל דנדחו ידחו והכא זמנם ערב שבת (3342)
117Whose authority does R. Helbo in the name of R. Huna follow: If Purim falls on Shabbat, all shift their reading to the day of gathering? All shift their reading, do you really think? But aren’t there the walled cities which read on the Sunday? Rather [say]: All who shift [their readings] shifted to the day of gathering. According to whom? — According to Rabbi.
כמאן אזלא הא דאמר רבי חלבו א"ר הונא פורים שחל להיות בשבת הכל נדחין ליום הכניסה הכל נדחין סלקא דעתך והא איכא מוקפין דעבדי למחר אלא כל הנדחה ידחה ליום הכניסה כמאן כרבי (5484)
118But at any rate all agree that the Megillah is not to be read on Shabbat. What is the reason? Rabbah said: All are obligated to read the Megillah, but not all are competent to read it, and there is therefore a decree [not to read on Shabbat] lest one take the scroll in his hand and go to an expert to learn and [in doing so] carry it four cubits in a public domain.
דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר) ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים (7130)
119This is also the reason for [not blowing] the shofar on Shabbat and [for not carrying] the lulav.
והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב (1076)
120Joseph said: Because the poor are anxiously awaiting the reading of the Megillah. It has also been taught in a baraita: Although they said that villages push the reading forward to the day of gathering, contributions are collected and distributed on the same day.
רב יוסף אמר מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה תניא נמי הכי אע"פ שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום (5559)
121“Although they said”! On the contrary, it is because they said! Rather: Read therefore: Since they said that villages push the reading forward to the day of gathering, contributions are collected and distributed on the same day, because the poor are waiting anxiously for the reading of the Megillah, but
אע"פ שאמרו אדרבה משום דאמרו הוא אלא הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומחלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה אבל (5885)
Folio 5a דף ה ע״א
122rejoicing is observed only at the proper time.
שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה (1019)
123Rav said: The Megillah, in its proper time, can be read even by an individual; Rav Asi said: But [when read] not in its proper time, it should be read only in a company of ten. Such a case actually occurred and Rav gave consideration to the opinion of R. Asi
אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי (5277)
124But did Rav actually say this? Did not R. Judah the son of R. Shmuel b. Shilat say in the name of Rav: If Purim falls on Shabbat, Friday is the proper time? Friday is the proper time! Surely Shabbat is the proper time! What Rav must have meant is this: The alternative time is like the proper time. Just as at the proper time [the Megillah may be read] by an individual, so at the alternative time [it may be read] by an individual.
ומי אמר רב הכי והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם ערב שבת זמנם והא שבת זמנם הוא אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפילו ביחיד (10366)
125No. For the reading of the Megillah Rav requires ten. What then did he mean by saying “Friday is the proper time”? His was rejecting the opinion of Rabbi, who said that since the towns had to shift their time they should shift to the day of gathering. Therefore Rav teaches us that Friday is the proper day [to which they should shift].
לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דערב שבת זמנם הוא: (5834)
126What is considered a large town? One which has in it ten idle men. One that has fewer is considered a village.
מתני׳ אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר (3393)
127In respect of these they said that they should be moved up but not postponed. But with regard to the bringing the wood for the priests, the [fast of] Tisha B’Av, the hagigah, and assembling the people they postpone [until after Shabbat] and they do not move them up.
באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין (2872)
128Although they said that they should be moved up but not postponed, it is permissible to mourn, to fast, and to distribute gifts to the poor [on these earlier days]. Rabbi Judah said: When is this so? In a place where people gather on Mondays and Thursdays, but in places where people do not gather on Mondays and Thursdays, the Megillah is read only on its proper day.
אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה: (8895)
129Gemara. [Ten men of leisure]: A Tanna taught: The ten men of leisure who are in the synagogue.
גמ׳ תנא עשרה בטלנין שבבית הכנסת: (2469)
130With regard to these they said that they should be pushed forward but not postponed. What is the reason? Abba said in the name of Shmuel: The text says, “And it shall not pass” (Esther 9:27).
באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין: מ"ט אמר רבי אבא אמר שמואל אמר קרא ולא יעבור (2877)
131And R. Abba said in the name of Shmuel: From where do we know that years are not to be counted by days? Because it says, “Of the months of the year” (Exodus 12:2) [which implies] that you reckon a year by months but not by days.
ואמר רבי אבא אמר שמואל מנין שאין מונין ימים לשנים שנא' (שמות יב, ב) לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים (5694)
132The Rabbis of Caesarea said in the name of R. Abba: How do we know that a month is not reckoned by its hours? Because it says, “Until a month of days” (Numbers 11:20): You reckon a month by days, but you do not reckon a month by hours.
ורבנן דקיסרי משום ר' אבא אמרו מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנא' (במדבר יא, כ) עד חדש ימים ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים: (7644)
133But with regard to the bringing the wood for the priests, the [fast of] Tisha B’Av, the hagigah (the festival sacrifice), and assembling the people they postpone [until after Shabbat] and they do not move them up. [The reason for the Fast of] Tisha B’av is that we do not hasten the approach of punishment. [The reason for] the festival sacrifice and the assembling of the people is that the time for their obligation has not yet arrived.
אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין: תשעה באב אקדומי פורענות לא מקדמי חגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו (5201)
134A Tanna taught: The festival sacrifice and all the period of the festival sacrifice is postponed. We understand what is meant by the festival sacrifice, that if it falls on Shabbat we postpone it till after Shabbat. But what is meant by the “period of the festival sacrifice”?
תנא חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין בשלמא חגיגה דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא אלא זמן חגיגה מאי היא (4297)
135R. Oshaya said: This is what he meant: The festival sacrifice [is postponed if its time] occurs on Shabbat, and the “burnt-offering of appearance” is postponed even until after the festival day which is the proper time for a festival sacrifice.
אמר רב אושעיא הכי קאמר חגיגה בשבת ועולת ראייה אפילו ביו"ט דזמן חגיגה מאחרין (3271)
137Both burnt-offerings and offerings of wellbeing may be brought, and hands may be laid on.
אבל לא עולות וב"ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן (2294)
138Rava said: The meaning is]: The festival sacrifice may be postponed for the whole period of the festival sacrifice, but not more, as we have learned If one did not bring a festival sacrifice on the first day of the festival, he may go on to do so throughout the festival, including the last day. If the festival passed without his having brought the festival sacrifice, he need not bring another in compensation.
רבא אמר חגיגה כל זמן חגיגה מאחרין טפי לא דתנן מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג והולך את כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו (5730)
139R. Ashi said: [It means that] the festival sacrifice may be postponed for the whole period of the festival sacrifice, and even on Shavuot which is only one day, it may be postponed [for seven days], as we have learned: [Beth Hillel] agree that if Shavuot falls on Shabbat, the day for killing [the sacrifice] is after Shabbat.
רב אשי אמר חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין ואפי' עצרת דחד יומא מאחרין דתנן מודים שאם חל עצרת להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת (6708)
140R. Elazar said in the name of R. Hanina: Rabbi planted a sapling on Purim,
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים (2156)
Folio 5b דף ה ע״ב
141and bathed in the [bathhouse of the] marketplace of Tzippori on the seventeenth of Tammuz and sought to abolish the fast of Tisha B’av, but his colleagues would not consent.
ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו (4475)
142Abba b. Zavda said in front of him: Rabbi, this was not the case. Rather, what happened was that Tisha B’av [on that year] fell on Shabbat, and they postponed it till after Sabbath, and he said to them, Since it has been postponed, let it be postponed altogether, but the Sages would not agree. He thereupon applied to himself the verse: Better are two than one (Ecclesiastes 4:9).
אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה (קהלת ד, ט) טובים השנים מן האחד (6721)
143But how could Rabbi have planted a sapling on Purim? Has not R. Joseph taught: [We read in connection with Purim] rejoicing and feasting and a good day; “Rejoicing”: this teaches that it is forbidden on these days to mourn; “Feasting”: this teaches that it is forbidden on them to fast; “A good day”: this teaches that it is forbidden on them to work. Rather Rabbi was from a place which kept Purim on the fourteenth, and when he planted, it was on the fifteenth.
ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע בחמיסר נטע (9622)
144Is this so? But Rabbi was in Tiberias, and Tiberias was walled in the days of Joshua son of Nun? Rather Rabbi was in a place which kept on the fifteenth, and when he planted it was the fourteenth.
איני והא רבי בטבריא הוה וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר הוה (3951)
145But was he certain that Tiberias was walled in the days of Joshua son of Nun. But didn’t Hezekiah read the Megillah in Tiberias both on the fourteenth and on the fifteenth, being uncertain whether it had been walled in the days of Joshua son of Nun or not? Hezekiah was in doubt, but Rabbi was certain.
ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא ליה (7232)
146But was he so certain that this was permitted, seeing that it is written in Megillat Ta’anit: “The fourteenth day and the fifteenth day are the days of Purim on which there is to be no mourning” and
וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון (6382)
147Rava said, The only purpose of mentioning these days [in Megillath Ta’anith] was to make whatever is forbidden on the one forbidden on the other also? This applies only to mourning and fasting, but for work one day and no more.
ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי בהספד ובתענית אבל מלאכה יום אחד ותו לא (4576)
149Rabbah the son of Rava said. [The Jews] accepted upon themselves [in the days of Esther] to abstain from mourning and fasting, but not from work.
רבה בריה דרבא אמר אפי' תימא ביומיה הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו (3257)
150Since first it is written, “Rejoicing and feasting and a good day” (Esther 8:17) but afterwards it is written, “That they should make them days of feasting and rejoicing” (Esther 9:22), whereas “a good day” is not written.
דמעיקרא כתיב (אסתר ט, יט) שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב (שם, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב (5662)
151Why then did Rav curse that man? “Things which are permitted but others make a practice of abstaining from them”: but in Rabbi’s place this was not the practice
ואלא רב מ"ט לטייה לההוא גברא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה דרבי לא נהוג (3187)
152Or if you want I can say that they did in fact make a practice of this, and Rabbi planted a festive sapling, as we have learned If these days pass and they are still not answered, they lessen their business, building and planting, betrothing and marrying.
ואיבעית אימא לעולם נהוג ורבי נטיעה של שמחה נטע כדתנן עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין (5115)
153And a Tanna taught about this: “Building” here means festive building; “planting” means festive planting. What is festive building? This is one who builds a wedding residence for his son [on the occasion of his marriage]. What is a festive planting? This is one who plants an abarnaki such as is used by kings.
ותנא עלה בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבורנקי של מלכים (6566)
154The text [above state]: Hezekiah read in Tiberias on the fourteenth and on the fifteenth, being doubtful whether it had been walled in the days of Joshua son of Nun or not. But could he have been in doubt about Tiberias. Is it not written, “And the fortified cities were Ziddim-zer and Hamath and Rakat and Kinnereth” (Joshua 19:5), and it has been established that Rakat is Tiberias? The reason why he was doubtful was because one side is bounded by the lake.
גופא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא ומי מספקא ליה מלתא דטבריא והכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקיימא לן רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום דחד גיסא שורא דימא הות (11251)
155If so, why was he in doubt? This is certainly not a wall, as it has been taught: “Which has a wall” (Leviticus 25:30) and not merely a fence of houses. “Round about”: this excludes Tiberias, whose sea is its wall.
אי הכי אמאי מספקא ליה ודאי לאו חומה היא דתניא (ויקרא כה, ל) אשר לו חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה (3804)
156With regard to the houses of a walled town he was not in doubt; where he was in doubt was with regard to reading the Megillah. [He asked]: What constitutes the difference between villages (perazim) and walled towns which are mentioned in connection with the reading of the Megillah? Is it that the former are exposed and the latter are not exposed, [in which case] Tiberias [belongs to the former] being also exposed, or is it that the latter are protected and the former are not protected, [in which case] Tiberias [belongs to the latter], being protected? That was why he was in doubt.
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא משום הכי מספקא ליה (6806)
157Assi read the Megillah in Huzal on the fourteenth and on the fifteenth, being in doubt whether it had been walled in the days of Joshua son of Nun or not. There are those who say R. Assi said: Huzal of the house of Benjamin was walled in the days of Joshua son of Nun.
רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא דאמר אמר רב אסי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע היא (6834)
158R. Yohanan said: When I was a boy, I said something which I afterwards questioned the old men about,
אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא (1811)
Folio 6a דף ו ע״א
159and it was found that I was right: [I said:] Hamat is Tiberias. And why was it called Hamat? On account of the hot springs [hammei] of Tiberias. Rakat is Tzippori. And why was it called Rakat? Because it slopes down like the bank [rakta] of a river. Kinnereth is Ginosar. And why was it called Kinneret? Because its fruits are sweet like the music of a harp [kinnor].
ואישתכח כוותי חמת זו טבריא ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא רקת זו ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא כרקתא דנהרא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי (11662)
160Rava said: Is there anyone who can maintain that Rakat is not Tiberias. But when a person dies here [in Babylonia] they mourn for him there [in Tiberias] as follows: “Great was he in Sheshach and he has a name in Rakat”, and when the coffin is taken there they mourn for him thus: “You lovers of the remnants, dwellers in Rakat, go forth and receive the slaughtered of the depths.”
אמר רבא מי איכא למאן דאמר רקת לאו טבריא היא והא כי שכיב איניש הכא התם ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו ברקת וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי אוהבי שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עומק (8588)
161When R. Zera died, a certain eulogizer opened his eulogy thus: “The land of Shinar conceived and bore him, the beauteous land brought up her delight. Woe to me, says Rakat, for her precious instrument is lost.”
כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה (5772)
162Rather Rava said: Hamat is the hot springs of Gerar; Rakat is Tiberias; and Kinnereth is Ginosar. Why is it called Rakat? Because even the least worthy of its inhabitants (rekanim) are full of mitzvot like a pomegranate. R. Jeremiah said: Rakat is its proper name. And why is it called Tiberias? Because it is situated in the very center (tabor) of the land of Israel. Rabbah said: Rakat is its name. And why is it called Tiberias? Because its appearance is good (tovah).
אלא אמר (רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל (רבא) אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה (15165)
164But is Kitron Tzippori? Now Kitron was in the territory of Zevulun, as it is written, “Zevulun did not inherit the inhabitants of Kitron or the inhabitants of Nahalol” (Judges 1:30). Now Zevulun complained of his portion, as it says, “Zevulun was a people which shamed his soul to death” (Judges 5:18). Why? Because “Naphtali was on the high places of the field” (ibid).
וקטרון ציפורי היא והא קטרון בחלקו של זבולון הואי דכתיב (שופטים א, ל) זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול וזבולון מתרעם על מדותיו הוה שנאמר (שופטים ה, יח) זבולון עם חרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה (10068)
165Zevulun complained to the Holy One, blessed be he, saying: Master of the Universe! You gave my brothers fields and vineyards and to me you gave hills and mountains. You gave my brothers lands, and to me You gave lakes and rivers. [God] replied: They will all require you for the hilazon, as it says, “And the hidden treasures of the sand” (Deuteronomy 33:19).
אמר זבולון לפני הקב"ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך ע"י חלזון שנאמר [(דברים לג, יט) עמים הר יקראו] ושפוני טמוני חול (11234)
166And R. Joseph taught: “Hidden”—this is the hilazon; “treasures” this is the tunny fish; “Sand” this is white glass. Zevulun then said: Master of the Universe, who will inform me? He replied: “There they shall offer sacrifices of righteousness” (ibid). This shall be your sign: Whoever takes from you without payment will not prosper in his business.
תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו (דברים לג, יט) שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהא לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום (6711)
167Now if you assume that Kitron is Tzippori, why did Zevulun complain of his portion, seeing that Tzippori is an even better place? And if you were to say that it is not “flowing with milk and honey,” Resh Lakish has said: I myself have seen the flowing of milk and honey around Tzippori, and it is sixteen miles by sixteen miles.
ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל (10765)
168And if you were to say that [even so] his is not as good as his brothers, Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Yohanan: I myself have seen the flowing of milk and honey of the whole land of Israel, and it extends [altogether] about as far as from Be Kubi to the Fort of Tulbanke, twenty-two parasangs in length and six parasangs in breadth?
וכ"ת דלא נפישא דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא דתולבקני עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי (9191)
169Even so, he preferred fields and vineyards. This is also indicated by the language of the text, as it says, “Naphtali upon the high places of the field.” This is a proof.
אפ"ה שדות וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב (שופטים ה, יח) ונפתלי על מרומי שדה ש"מ (3594)
170R. Abbahu said: “Ekron shall be rooted up” (Zephaniah 2:4); this is Caesarea the daughter of Edom, which is situated among the sands, and which was a thorn in the side of Israel in the days of the Greeks. When the House of the Hasmoneans grew powerful and conquered them, they called it “The capture of the tower of Shir.”
אמר רבי אבהו (צפניה ב, ד) ועקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר (10116)
171R. Yose b. Hanina said: What is meant by what is written, “And I will take away his blood out of his mouth and his detestable things from between his teeth, and he also shall be a remnant for our God?” (Zechariah 9:7). “And I will take away his blood out of his mouth”: this refers to their sacrificial shrines.“ And his detestable things from between his teeth”: this refers to their oracles. “And he also shall be a remnant for our God”: these are the synagogues and houses of learning in Edom.
אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (זכריה ט, ז) והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו והסירותי דמיו מפיו זה בית במיא שלהן ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן (7584)
172“And he shall be as a chief in Judah, and Ekron as a Jebusite” (ibid): these are the theatres and circuses in Edom in which one day the chieftains of Judah shall publicly teach the Torah.
ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום (זכריה ט, ז) והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים (9103)
173R. Yitzchak said: “Ekron shall be rooted out”: this is Caesarea, the daughter of Edom, which was a metropolis of kings. There are those who say that this means that kings were brought up there. And there are those that say that kings were appointed from there.
אמר רבי יצחק לשם זו פמייס עקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא היתה מטרופולין של מלכים איכא דאמרי דמרבי בה מלכי ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי (6261)
174Caesarea and Jerusalem [are rivals]. If one says to you that both are destroyed, do not believe him; if he says that both are flourishing, do not believe him; if he says that Caesarea is waste and Jerusalem is flourishing, or that Jerusalem is waste and Caesarea is flourishing, you may believe him, as it says, “I shall be filled, she is laid waste” (Ezekiel 26:2); if this one is filled, that one is laid waste, and if that one is filled, this one is laid waste.
קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן שנאמר (יחזקאל כו, ב) אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו (9590)
175R. Nahman b. Yitzchak derived the same lesson from here: “And the one nation shall be stronger than the other nation” (Genesis 25:23).
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ (1408)
176R. Yitzchak also said: What is the meaning of what is written, “Let favor be shown to the wicked, yet will he not learn righteousness” (Isaiah 26:10)? Isaac said before the Holy One, blessed be He: Master of the Universe, let mercy be shown to Esau. He replied: He is wicked. He said to Him: “He has not learned righteousness.” He replied: “In the land of uprightness will he deal wrongfully” (Isaiah 26:10). He said: If so, “Let him not behold the majesty of the Lord” (Isaiah 26:10).
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (ישעיהו כו, י) יוחן רשע בל למד צדק אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו אמר לו רשע הוא אמר לו בל למד צדק אמר לו (ישעיהו כו, י) בארץ נכוחות יעול אמר לו אם כן בל יראה גאות ה' (7514)
177R. Yitzchak also said: What is meant by the verse, “Grant not, O Lord, the desires of the wicked man, do not further his plot, lest they exalt themselves, selah (Psalms 140:9)? Jacob said before the Holy One, blessed be He: Master of the Universe, grant not to Esau the wicked the desire of his heart, do not further his plot:
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהלים קמ, ט) אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק זו (8607)
Folio 6b דף ו ע״ב
178this refers to Germania of Edom, for should they but go forth they would destroy the whole world.
גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו (1891)
179R. Hama b. Hanina said: There are three hundred crowned heads in Germania of Edom and three hundred and sixty-five chieftains in Rome, and every day one goes out to meet the other and one of them is killed, and they have all the trouble of appointing a king again.
ואמר רבי חמא בר חנינא תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא ברומי ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא (7264)
180R. Yitzchak also said: If one says to you, I have toiled and not found, do not believe him. If he says, I have not toiled but still have found, do not believe him. If he says, I have toiled and found, believe him.
ואמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי ומצאתי תאמן (5759)
181This is true in respect of words of Torah, but in respect of business, all depends on the assistance of heaven. And even for words of Torah this is true only of penetrating to the meaning, but for remembering what one has learnt, all depends on the assistance of heaven.
הני מילי בדברי תורה אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא (5641)
182R. Yitzchak also said: If you see a wicked man being favored by fortune, do not contend with him, as it says, “Do not contend with evildoers” (Psalms 37:1). Moreover, he will prosper, as it says, “His ways prosper at all times” (Psalms 10:5). Moreover, but he may even be declared right, as it says, “Your judgements are far above out of his sight.” Moreover, he may even triumph over his enemies, as it says, “As for all his adversaries, he hisses at them.”
ואמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנא' (תהלים לז, א) אל תתחר במרעים ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנא' (תהלים י, ה) יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בשונאיו שנאמר כל צורריו יפיח בהם (12692)
183Is this so? But did not R. Yohanan say in the name of R. Shimon b. Yohai: It is permitted to contend with the wicked in this world, as it says, “They that forsake the law praise the wicked, but such as keep the law contend with them” (Proverbs 28:4). Also it has been taught: R. Dostai b. Maton says: It is permitted to contend with the wicked in this world. And if one should whisper to you saying, “Do not contend with evildoers, neither be envious against those that do acts of unrighteousness,” one whose conscience smites him is saying this.
איני והאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנא' (משלי כח, ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם ותניא ר' דוסתאי בר מתון אמר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה ואם לחשך אדם לומר אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה מי שלבו נוקפו אומר כן (16363)
184Rather, the meaning is, “Do not contend with the evildoer” to be like evildoers, “Neither be envious of those that do acts of unrighteousness” and so it says also, “Let your heart not be envious of sinners” (Proverbs 23:17)?
אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר (משלי כג, יז) אל יקנא לבך בחטאים וגו' (4901)
185There is no contradiction; the one [piece of advice] refers to one’s own affairs the other to religious matters.
לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא (1026)
186Or if you like I may say that both refer to one’s own affairs, and still there is no contradiction: the one is addressed to one who is wholly righteous, and the other to one who is not wholly righteous, as R. Huna said: What is the meaning of the verse, “Why do you look upon those who deal treacherously, and are silent when the wicked swallows up the man that is more righteous than he?” (Habbakuk 1:13). He can swallow up one that is more righteous than himself, he cannot swallow up one that is completely righteous.
ואיבעית אימא הא והא במילי דידיה ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב (חבקוק א, יג) למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע (6996)
187Or if you like I can say that when fortune is smiling on him, the case is different.
ואי בעית אימא שעה משחקת לו שאני: (2171)
188Ulla said: Greek Italy is the great city of Rome which covers an area of three hundred parasangs by three hundred. It has three hundred and sixty five markets corresponding to the number of days of the solar year. The smallest of them is that of the poultry sellers, which is sixteen mil by sixteen. The king dines every day in one of them.
אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה ויש בה שס"ה שווקים כמנין ימות החמה וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל ומלך סועד בכל יום באחד מהן (10913)
189Everyone who resides in the city, even if he was not born there, receives a regular portion of food from the king’s household, and so does everyone who was born there, even if he does not reside there. There are three thousand baths in it, and five hundred windows let smoke out of the walls. One side of it is bounded by the sea, one side by hills and mountains, one side by a barrier of iron, and one side by pebbly ground and swamp.
והדר בה אע"פ שאינו נולד בה נוטל פרס מבית המלך והנולד בה אע"פ שאינו דר בה נוטל פרס מבית המלך ושלשת אלפים בי בני יש בו וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות צדו אחד מחיצה של ברזל וצדו אחד חולסית ומצולה: (10010)
190If they read the Megillah during the first Adar and the year was intercalated (a month was added), it is read again in the second Adar. There is no difference between the first Adar and the second Adar except the reading of the Megillah and the giving of gifts to the poor.
מתני׳ קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים: (7885)
191GEMARA. This [last statement] implies that with regard to the special portions they are the same.
גמ׳ הא לענין סדר פרשיות זה וזה שוין (1915)
192Whom does the Mishnah follow? Neither the First Tanna nor R. Eliezer son of R. Yose nor R. Shimon b. Gamaliel, as it has been taught: If they read the Megillah in the first Adar and the year was then intercalated they read in the second Adar, since all the mitzvot which are to be performed in the second Adar are performed in the first, except the reading of the Megillah.
מני מתני' לא תנא קמא ולא ר' אליעזר ברבי יוסי ולא רשב"ג דתניא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה (10718)
193R. Eliezer son of R. Yose says that it is not to be read [again] in the second Adar, because all mitzvot that are to be performed in the second Adar may be performed in the first.
ר"א ברבי יוסי אומר אין קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון (5206)
194R. Shimon b. Gamaliel says in the name of R. Yose that it is to be read again in the second, because all mitzvot which are to be performed in the second Adar may not be performed in the first. They all however agree in regard to mourning and fasting, that they are forbidden on [the fourteenth and fifteenth of] both.
רשב"ג אומר משום רבי יוסי אף קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה (8097)
195Does not R. Shimon b. Gamaliel here say the same thing as the First Tanna? R. Papa said: They differ on the question of the special portions: the First Tanna holds that these should ab initio be read in the second [Adar], but if they have been read in the first, it is sufficient, except for the reading of the Megillah, which even though it has been read in the first [Adar], must be read again in the second. R. Eliezer son of R. Yose
ר"ש בן גמליאל היינו תנא קמא אמר רב פפא סדר פרשיות איכא בינייהו דתנא קמא סבר לכתחילה בשני ואי עבוד בראשון עבוד בר ממקרא מגילה דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני (8189)
196on the other hand held that even the Megillah may be read ab initio in the first [Adar]; And R. Shimon b. Gamaliel held that even the special portions, if they have been read in the first [Adar], must be read again in the second.
ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון ורבן שמעון בן גמליאל סבר אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון קרו בשני (6799)
197Which authority then [does our Mishnah follow]? If [you say] the First Tanna, there is the difficulty of gifts. If [you say] R. Eliezer son of R. Yose, there is the difficulty of the reading of the Megillah also. If [you say] R. Shimon b. Gamaliel, there is the difficulty of the series of special portions.
מני אי תנא קמא קשיא מתנות אי רבי אליעזר ברבי יוסי קשיא נמי מקרא מגילה אי רשב"ג קשיא סדר פרשיות (5978)
198In fact it is the First Tanna: He mentioned the reading of the Megillah, but the same is true for the gifts of the poor, since one depends on the other.
לעולם ת"ק ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים דהא בהא תליא (3153)
199Or if you want, I can say that in fact it is R. Shimon b. Gamaliel, and there is an omission in our Mishnah and this is what it means: There is no difference between the fourteenth of the first Adar and the fourteenth of the second Adar except for reading the Megillah and gifts to the poor. From which we infer that in regard to mourning and fasting they are the same, but it doesn’t mention the special portions.
ואב"א לעולם רשב"ג היא ומתני' חסורי מיחסרא והכי קתני אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי"ד שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין ואילו סדר פרשיות לא מיירי (10047)
200R. Hiyya b. Abin said in the name of R. Yohanan: The halakhah follows R. Simon b. Gamaliel, who said it in the name of R. Yose.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי (3909)
201R. Yohanan said: Both of them [R. Shimon and R. Eliezer son of R. Yose] based their opinions on the same text, In every year.” R. Eliezer son of Yose reasoned: “In every year”; just as in most years Adar is next to Shevat, so too here Adar is next to Shevat. R. Shimon b. Gamaliel reasoned:
אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו בכל שנה ושנה רבי אליעזר ברבי יוסי סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט (6797)
202“In every year”; just as in most years Adar is next to Nisan, so to here Adar is next to Nisan.
ורשב"ג סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן (3576)
203R. Eliezer, who holds that Purim is observed in Adar I makes sense for there is a principle that one should never pass up an opportunity to perform a mitzvah. But why would R. Shimon b. Gamaliel hold that Purim is delayed until Adar II.
בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות אלא רשב"ג מ"ט (3699)
204R. Tabi says that R. Shimon b. Gamaliel wanted the redemption of Purim to be close to the redemption of Pesah. Therefore, they should be observed in adjacent months.
אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף (1886)
205R. Elazar said: The reason of R. Shimon b. Gamaliel is from what is written: “To confirm this letter of Purim, the second” (Esther 9:29).
רבי אלעזר אמר טעמא דר' שמעון ב"ג מהכא דכתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית (4772)
206And it was necessary to write
ואיצטריך למיכתב (848)
Folio 7a דף ז ע״א
207“the second” and also to write “in every year.” For if I had to base the rule on “every year,” I would have said the difficulty from above: therefore it is written “second.” And if I had been told only “second,” I might say that the Megillah is properly to be read both in the first and in the second. Therefore it says, in every year.
השנית ואיצטריך למיכתב בכל שנה ושנה דאי מבכל שנה ושנה הוה אמינא כי קושין קא משמע לן השנית ואי אשמועינן השנית הוה אמינא בתחילה בראשון ובשני קמ"ל בכל שנה ושנה (8961)
208And what does R. Eliezer son of R. Yose do with this “second”? He requires it for the statement of R. Shmuel b. Judah. For R. Shmuel b. Judah said: At first they [Mordecai and Esther] decreed the observance of Purim only in Shushan, but afterwards throughout the world.
ורבי אליעזר בר' יוסי האי השנית מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדרב שמואל בר יהודה דאמר רב שמואל בר יהודה בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו (5630)
209Shmuel b. Judah said: Esther sent to the sages saying: Establish me for future generations. They replied: You will incite the jealousy of the nations against us. She sent back reply: I am already recorded in the chronicles of the kings of Media and Persia.
אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס (7816)
210Rav and R. Hanina and R. Yohanan and R. Haviva teach [the above statement in this form]: in the whole of the Order Mo’ed, wherever this set of Rabbis is mentioned, R. Yohanan is replaced by R. Jonathan): Esther sent to the sages saying, “Write an account of me for the ages. They sent back: “Have I not written for you three times” (Proverbs 22:20) — three times and not four?
רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים (8929)
211[And they refused] until they found a verse written in the Torah, “Write this a memorial in a book” (Exodus 17:14) [which they expounded as follows]: “Write this,” what is written here and in Deuteronomy; “For a memorial,” what is written in the Prophets; “In a book,” what is written in the Megillah.
עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגלה (8438)
212This is like the following tannaim. “Write this” what is written here. For a memorial” what is written in Deuteronomy. “In a book,” what is written in the Prophet, the words of R. Joshua. R. Elazar HaModai says: “Write this,” what is written here and in Deuteronomy; for a memorial,” what is written in the Prophets; “In a book,” what is written in the Megillah.
כתנאי כתב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים דברי רבי יהושע ר' אלעזר המודעי אומר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה (12222)
213Judah said in the name of Shmuel; [The scroll] of Esther does not defile the hands.
אמר רב יהודה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים (2383)
214Is that to say that Shmuel was holds that Esther was not said under the inspiration of the Holy Spirit? But did not Shmuel say that Esther was said under the inspiration of the Holy Spirit? It was composed to be recited [by heart], but not to be written.
למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב (6639)
215They objected: R. Meir says that Kohelet does not defile the hands, and that about the Song of Songs there is a dispute. R. Yose says that the Song of Songs defiles the hands, and about Koheleth there is a difference of opinion. R. Shimon says that Koheleth is one of those matters in regard to which Beth Shammai were lenient and Beth Hillel stringent, but Ruth and the Song of Songs and Esther [certainly] make the hands unclean. Shmuel concurred with R. Joshua.
מיתיבי רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידים ומחלוקת בשיר השירים ר' יוסי אומר שיר השירים מטמא את הידים ומחלוקת בקהלת ר' שמעון אומר קהלת מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אבל רות ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים הוא דאמר כר' יהושע (13434)
216It has been taught: R. Shimon b. Menasia said: Koheleth does not defile the hands because it is Solomon’s wisdom. They said to him: Was this then all that he composed? Is it not stated elsewhere, “And he spoke three thousand proverbs,” (I Kings 5:12) and it further says, “Add not unto his words? (Proverbs 30:6).
תניא ר' שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר (מלכים א ה, יב) וידבר שלשת אלפים משל ואומר (משלי ל, ו) אל תוסף על דבריו (8525)
217Why this further quotation? In case you might object that he composed very much, and what it pleased him to write he wrote and what it did not please him he did not write. Therefore it says, Add not to his words.
מאי ואומר וכי תימא מימר טובא אמר דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב תא שמע אל תוסף על דבריו (4167)
218It has been taught: R. Elazar said: Esther was composed under the inspiration of the holy spirit, as it says, “And Haman said in his heart” (Esther 6:6). R. Akiva says: Esther was composed under the inspiration of the holy spirit, as it says, “And Esther obtained favor in the eyes of all that looked upon her” (2:15).
תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו) ויאמר המן בלבו ר' עקיבא אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו) ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה (8911)
219R. Meir says: Esther was composed under the inspiration of the holy spirit, as it says, “And the thing became known to Mordecai” (2:22). Yose b. Durmaskit said: Esther was composed under the inspiration of the holy spirit, as it says, “But on the spoil they laid not their hands” (9:10).
ר"מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב) ויודע הדבר למרדכי רבי יוסי בן דורמסקית אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ט, י) ובבזה לא שלחו את ידם (7725)
220Shmuel said: Had I been there, I would have given a proof superior to all, as it says, “They confirmed and they accepted” (9:26), they confirmed above what they accepted upon themselves below.
אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה (3760)
221Rava said: They can all be refuted except that of Shmuel, which cannot be refuted. Against the proof of R. Elazar it may be objected that it is reasonable [to suppose that Haman would think so] because there was no one who was so high in the esteem of the king as he was, and that when he spoke at length [to Ahashverosh], he was only speaking concerning himself.
אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא דרבי אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתיה דנפשיה קאמר (7008)
222Against the proof of R. Akiva it may be objected that [verse should be interpreted like] R. Elazar, who said that these words show that to every man she appeared to belong to his own nation.
דר"ע דלמא כר' אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו (2626)
223Against the proof of R. Meir it may be objected that perhaps that [verse should be interpreted like] R. Hiyya b. Abba who said that Bigtan and Teresh were two men from Tarsis.
והא דרבי מאיר דלמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרשיים היו (3577)
224Against the proof of R. Jose b. Durmaskith it may be objected that perhaps they sent messengers. Against the proof of Shmuel there is no refutation. Ravina said: This is what people say, Better is one grain of sharp pepper than a basket full of pumpkins.
והא דרבי יוסי בן דורמסקית דלמא פריסתקי שדור דשמואל ודאי לית ליה פירכא אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי (6965)
225R. Joseph said: It can be proved from here: “And these days of Purim shall not fail from among the Jews” (Esther 9:28). R. Nahman b. Isaac said:From here: “Nor the memorial of them cease from their descendants” (Esther 9:28).
רב יוסף אמר מהכא (אסתר ט, כח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים רב נחמן בר יצחק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם: (3868)
226And gifts to the poor. R. Joseph taught: “And sending portions one to another” (Esther 9:22) that means two portions for one man. “And gifts to the poor” that means two gifts to two men.
ומתנות לאביונים: תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם (8091)
Folio 7b דף ז ע״ב
228He sent him back word saying, You have fulfilled with us, O our master, the mitzvah of sending portions one to another (and gifts to the poor).
קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (3445)
229Rabbah sent to Mari b. Mar by Abaye a sack full of dates and a cupful of roasted ears of grain. Abaye to him: Mari will now say, “If a countryman becomes a king, he does not take his basket off his neck.”
רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית (5660)
231Abaye said: When I went out of the Master’s [Rabbah’s] house, I was already full, but when I reached the other place they set before me sixty dishes of sixty different preparations, and I had sixty pieces from them. The last preparation was called pot-roast, and [I liked it so much that] I wanted to lick the dish after it.
אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי למיכס צעא אבתרה (8508)
232Abaye said: This is what people say, The poor man is hungry and does not know it. Or the other saying, There is always room for sweet things.
אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסימא שכיח (2196)
234Rava said: One is obligated to become inebriated [with wine] on Purim until he cannot tell the difference between cursed be Haman and blessed be Mordecai.
אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (2631)
235Rabbah and R. Zera joined together in a Purim feast. They became inebriated, and Rabbah arose and cut R. Zera’s throat. The next day he prayed on his behalf and revived him. Next year he said: Will the master come and we will have the Purim feast together. He replied: A miracle does not take place on every occasion.
רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (9000)
236Rava said: If one eats his Purim feast on the night [of the fourteenth], he does not fulfill his obligation. What is the reason? It is written, “Days of feasting and gladness” (Esther 9:22). R. Ashi was sitting before R. Kahana. It grew late, and still the Rabbis did not arrive. He said to him: Why have the Rabbis not yet come? Perhaps they are busy with the Purim feast. He said to him: Could they not have had it last night? He replied Is the master not familiar with the statement, “If one eats his Purim feast on the night [of the fourteenth], he does not fulfill his obligation”? He said to him; Did Rava really say so? (He replied Yes). He then repeated it after him forty times, until he had safely stored it in his mind.
אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב רב אשי הוה יתיב קמיה (דרב כהנא) נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו אמר ליה (אמר רבא הכי) [אמר ליה אין] תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה: (15573)
237Mishnah. There is no difference between festivals and Shabbat except in the matter of [preparing] food.
מתני׳ אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד: (1985)
238Gemara . [We can deduce] that in the matter of preliminaries for preparing food they are the same.
גמ׳ הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין (1722)
239The Mishnah does not follow R. Judah, as it has been taught: There is no difference between festivals and Shabbat except in the matter of [preparing] food. R. Judah permits [on the festivals] even the preliminaries for preparing food.
מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש (5209)
240What is the reason of the First Tanna? Scripture says: [But that which every man must eat], that only [shall be prepared for you]” (Exodus 12:16): that and not its preliminaries. R. Judah? “For you” (Exodus 12:16): for you and all your requirements.
מ"ט דת"ק אמר קרא (שמות יב, טז) הוא ולא מכשיריו ור' יהודה (אמר) לכם לכם לכל צורכיכם (2612)
241But for the other one does not it say “for you”? [He could reply], “for you” and not for non-Jews; “for you” and not for dogs.
ואידך נמי הכתיב לכם לכם ולא לעובדי ככבים לכם ולא לכלבים (1268)
242But for the other one, does it not say, “that only”? [He could reply]: It is written, “that only” and it is written, “for you”; we apply the one to preliminaries which can done on the day before the festival, and the other to preliminaries which cannot be done on the day before the festival.
ואידך נמי הא כתיב הוא כתיב הוא וכתיב לכם כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב: (7224)
243Mishnah. There is no difference between Shabbat and Yom Kippur except that the deliberate violation of the one is punished by a human court and the deliberate violation of the other by karet.
מתני׳ אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת: (2973)
244Gemara. [We can deduce] from this that in respect of compensation they are the same.
גמ׳ הא לענין תשלומין זה וזה שוין (1491)
245Whose view does the Mishnah follow? That of R. Nehunia b. HaKaneh, as it has been taught: R. Nehunia b. HaKaneh used to make Yom Kippur the same as Shabbat in respect of compensation: just as [one who deliberately breaks] Shabbat forfeits his life but is exempt from compensation, so too [one who deliberately breaks] Yom Kippur forfeits his life but is exempt from compensation.
מני מתניתין רבי נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין (10959)
246We have learned elsewhere: If any who has incurred the penalty of karet is flogged — they are exempt from karet, as it says, “Lest your brother should be dishonored in your eyes” (Deuteronomy 25:3) once he has been flogged, he is like thy brother, the words of R. Hananiah b. Gamaliel. R. Yohanan said: R. Hananiah b. Gamaliel’s colleagues disagreed with him on this point.
תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל אמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן גמליאל (8241)
247Rava said: They said in the school of Rav: We have [also] learned [this]: There is no difference between Yom Kippur and Shabbat except that he who breaks the one deliberately is punished by a human court, while he who breaks the other deliberately is punished with karet. Now if [R. Hananiah’s opinion] is correct, then both are punished by the human court?
אמר רבא אמרי בי רב תנינא אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם היא (4134)
248R. Nahman replied. Whose view is this? That of R. Yitzchak, who said that lashes are never inflicted on those who are obligated for karet, as it has been taught: R. Yitzchak says: Those who are obligated for karet are included in the general statement.Why then is karet specially mentioned in the case of [one who has relations with] his sister? To show that she is punished with karet and not with lashes.
אמר רב נחמן הא מני רבי יצחק היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות (8361)
249R. Ashi said You may even say that it is the view of the Rabbis: in the case of the one [the breaker of Sabbath], the essential [punishment for] an intentional transgression is inflicted by the human court, but in the case of the other, the essential punishment for his intentional transgression is karet.
רב אשי אמר אפי' תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת: (3242)
Folio 8a דף ח ע״א
250Mishnah: There is no difference between one who is prohibited by vow from benefiting from his fellow and one who is prohibited by vow from [benefiting from] his food, except for setting foot [on his property] and vessels which are not used for [preparing] food.
מתני׳ אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש: (4103)
251GEMARA. We can deduce from this that in the matter of utensils which are used for preparing food they are on the same footing.
גמ׳ הא לענין כלים שעושין בהן אוכל נפש זה וזה שוין: (2035)
252Setting foot. But people are not particular about this? Rava said: Whose view is this? R. Elazar’s, who said that [even] a thing which is usually excused is forbidden to one who vows to have no benefit.
דריסת הרגל: הא לא קפדי אינשי אמר רבא הא מני רבי אליעזר דאמר ויתור אסור במודר הנאה: (4041)
253Mishnah: There is no difference between vowed offerings and freewill-offerings except that he is responsible for vowed offering but not responsible for freewill-offerings.
מתני׳ אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן: (4009)
254GEMARA. It is to be inferred from this that in respect of ‘not delaying’ they are the same.
גמ׳ הא לענין בל תאחר זה וזה שוין (1296)
255It was taught there: What constitutes a vow? When one says: “It is incumbent upon me to bring an olah.” And what constitutes a freewill-offering? When one says: “Behold, this shall be an olah.” What is the [practical] difference between vows (neder) and freewill offerings (nedavah)? In the case of vows, if they die or are stolen, one is responsible for their replacement; In the case of vows, if they die or are stolen, one is responsible for their replacement; But in the case of freewill offerings, if they die or are stolen, one is not responsible for their replacement. Whence is this rule derived? —
תנן התם אי זהו נדר האומר הרי עלי עולה איזו היא נדבה האומר הרי זו עולה ומה בין נדרים לנדבות נדרים מתו או נגנבו או אבדו חייב באחריותן נדבות מתו או נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן (6932)
256As our Rabbis have taught: “And it shall be accepted for him to make atonement upon him” (Leviticus 1:4). R. Shimon says: That which is “upon him” he is obligated to replace but that which is not “upon him” he is not obligated to replace.
מנהני מילי דתנו רבנן (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו ר' שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו (5853)
257How is that implied [from the verse]? R. Yitzchak bar Avdimi replied: Since he has said “[I take] it upon myself,” it is as if he had taken it upon his shoulder.
מאי משמע א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי: (2444)
258There is no difference between a zav who sees [genital discharge] twice and one who sees three, except the sacrifice.
מתני׳ אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן: (3432)
259GEMARA. Behold we can deduce that in the matter of [defiling] a bed or a seat and counting seven days they are on the same footing.
גמ׳ הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין (2504)
260From where is this rule derived? As our Rabbis have taught: R. Simai says: The text counted two [issues] and designated the man as unclean, and then three and designated him as unclean. How so? Two for uncleanness, a third for a sacrifice.
מנהני מילי דתנו רבנן רבי סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן (6210)
261But say that two means he is unclean but he does not bring a sacrifice, while three means he brings a sacrifice but he is not unclean? Say: before he has three issues he must have already had two.
ואימר שתים לטומאה ולא לקרבן שלש לקרבן ולא לטומאה אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים (5495)
262Say then that two observations obligate him for a sacrifice but not uncleanness, whereas three means he is uncleanness also? Do not even think this, since it has been taught: “And the priest shall make atonement for him before the Lord from his issue” (Leviticus 15:15); [From his issue] implies that zavim bring a sacrifice and some zavim do not bring a sacrifice. How so? If he has three issues, he brings a sacrifice, if only two, he does not bring.
ואימר שתים לקרבן ולא לטומאה שלש אף לטומאה לא ס"ד דתניא (ויקרא טו, טו) וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא (7901)
263Or shall we say that if he has two he brings the sacrifice, but if three he does not? — You can say that before he has three he must have had two.
או אינו אלא ראה ב' מביא ראה שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים (4161)
264And both the midrash of R. Simai and the midrash on “from his issue” are necessary [to prove this point]. For if I had only R. Simai, I might have raised the above objection, and therefore it teaches us “from his issue.” And if I had only “from his issue,” I would not have known how many issues [obligate for a sacrifice]; therefore I have R. Simai.
ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו דאי מדרבי סימאי הוה אמינא כי קושיין קמשמע לן מזובו ואי מזובו לא ידענא כמה ראיות קמשמע לן דרבי סימאי (4690)
265Now that you have said that the words “from his issue” are to be used for a derashah, “And when he that had an issue is cleansed from his issue” (Leviticus 15:13) what do you derive from it?
והשתא דאמרת מזובו לדרשא (ויקרא טו, יג) וכי יטהר הזב מזובו מאי דרשת ביה (3260)
266That is required for the following, as it has been taught: “And when he that had an issue is cleansed”: when the issue ceases. “From his issue”: from his issue [only], and not from both his issue and his leprosy. “From his issue, then he shall count”: this teaches us that a zav who has had two observations must count seven days [without issue].
ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכי יטהר הזב לכשיפסוק מזובו [מזובו] ולא מזובו ונגעו מזובו וספר לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה (5535)
267But cannot this be deduced logically [as follows]? If he defiles bed and seat, should he not [all the more] be required to count seven days?
והלא דין הוא אם מטמא משכב ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה (2274)
Folio 8b דף ח ע״ב
268This argument can be confuted by the case of the woman who is keeping day for day who defiles bed and seat but does not count seven days. And thus do not be surprised that this one also, although he defiles bed and seat, might not be obligated to count seven days.
שומרת יום כנגד יום תוכיח שמטמאה משכב ומושב ואינה טעונה ספירת שבעה (4029)
269Therefore it says, “from his issue, and he shall count, ” which implies that after part of his issue he shall count; this teaches with regard to one with an issue who has had [only] two observations that he is required to count seven days.
ואף אתה אל תתמה על זה שאע"פ שמטמא משכב ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה תלמוד לומר מזובו וספר מקצת זובו וספר לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה (9691)
270R. Papa said to Abaye: Why do we use this “from his issue” to include a zav who has had two observations, and the other “from his issue” to exclude a zav who has had two observations?
אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא האי מזובו דמרבי ביה זב בעל שתי ראיות ומאי שנא האי מזובו דממעט ביה זב בעל שתי ראיות (4995)
271He replied: If you would think that that text is for the purpose of excluding, then the text could simply omit the word. And should you say, we could then derive the rule [that he is to count seven days] by a logical deduction, such a deduction could be confuted by the case of the woman who counts day for day.
אמר ליה אי סלקא דעתך האי למעוטי הוא דאתא לישתוק קרא מיניה וכי תימא אתיא מדינא שומרת יום כנגד יום תוכיח (5426)
272And should you say that this word is required to show that the text refers to one who is cleansed of his issue [only] and not [of his issue and] his leprosy. If so let the verse say, “And when he that has an issue is cleansed” and no more. Why do I have “from his issue”? This teaches that one with an issue who has two observations is required to count seven days.
וכי תימא האי מיבעי ליה מזובו ולא מנגעו א"כ ליכתוב קרא וכי יטהר הזב ולישתוק מזובו למה לי לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה: (6223)
273There is no difference between a metzora who is under observation and one declared to be a definite metzora except the disheveling of hair and tearing the clothes.
מתני׳ אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה (2605)
274There is no difference between a metzora who has been declared clean after being under observation and one who has been declared clean after having been a definite metzorah except shaving and [sacrificing] the birds.
אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים: (3144)
275GEMARA. Behold in the matter of being sent outside [the camp] and uncleanness they are the same.
גמ׳ הא לענין שילוח [וטומאה] זה וזה שוין (1076)
276From where is this derived? — As R. Shmuel b. Yitzchak taught in front of R. Huna: “Then the priest shall pronounce him clean; it is a scab; and he shall wash his clothes and be clean” (Leviticus 13:6); he is clean at the outset from having been liable to rend garments and loosen the hair.
מנהני מילי דתני רב שמואל בר יצחק קמיה דרב הונא (ויקרא יג, ו) וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר טהור מפריעה ופרימה דמעיקרא (4755)
277Rava said to him. If that is so, then in regard to a zav of whom it is written, “And he shall wash his garments and be clean”, how is it possible to say that he shall have been clean from the outset?
א"ל רבא אלא מעתה גבי זב דכתיב (ויקרא טו, יג) וכבס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא (2743)
278Rather, it means that he is clean now so far as not to defile earthenware vessels by moving them; and even if he observes [an issue] again, he does not defile them retrospectively.
אלא טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט אע"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע (2345)
279So too here, [the meaning is that] the metzora is clean now to the extent of not defiling retrospectively by his entrance.
ה"נ טהור [השתא מלטמא בביאה למפרע] (1541)
280Rather Rava said: From here: “And the metzora in whom the plague is” (Leviticus 13:45) [that means] one whose scale disease is due to the state of his body, excluding this one whose scale disease is due to days.
אלא אמר רבא מהכא (ויקרא יג, מה) והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו יצא זה שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים (5142)
281Abaye said to him: If that is so, then when it says, “All the days during which the plague is in him he shall be unclean” (Leviticus 13:46), are we to say that one whose scale disease is due to his state of body is required to be sent out of the camp, but one whose scale disease is not due to his state of body is not to be sent out of the camp?
אמר ליה אביי אלא מעתה (ויקרא יג, מו) כל ימי אשר הנגע בו יטמא מי שצרעתו תלויה בגופו הוא דטעון שילוח ושאין צרעתו תלויה בגופו אין טעון שילוח (6063)
282And should you reply that that is so, [how can this be] seeing that it states, There is no difference between a metzora who is under observation and one declared to be a definite metzora except the disheveling of hair and tearing the clothes., from which it may be inferred that in the matter of being sent out [of the camp] and defiling by entrance they are on the same footing?
וכי תימא הכי נמי והא קתני אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה הא לענין שילוח ולטמויי בביאה זה וזה שוין (4396)
283He said to him “the days” “All the days” this includes a metzora under observation within the rule of sending out [of the camp].
א"ל ימי כל ימי לרבות מצורע מוסגר לשילוח (1938)
284If that is the case, what is the reason that he is not required to shave and offer birds, as it states: There is no difference between a metzora who has been declared clean after being under observation and one who has been declared clean after having been a definite metzora except shaving and [sacrificing] the birds.
אי הכי תגלחת וצפרים מ"ט לא דקתני אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (5101)
285Abaye replied: The verse says: “And the priest shall go forth out of the camp, and behold the plague of scale disease is healed in the metzora” (Leviticus 14:3); one whose scale disease is dependent upon healing, and excludes one whose scale disease is not dependent on healing but on days [of isolation].
אמר אביי אמר קרא (ויקרא יד, ג) ויצא הכהן אל מחוץ למחנה והנה נרפא נגע הצרעת מי שצרעתו תלויה ברפואות יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים: (7368)
286There is no difference between scrolls [of the Tanakh] and tefillin and mezuzahs except that scrolls may be written in any language whereas tefillin and mezuzahs may be written only in Assyrian.
מתני׳ אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית (6768)
287Rabban Shimon ben Gamaliel says that scrolls [of the Tanakh] were permitted [by the sages] to be written only in Greek.
רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית: (3129)
288GEMARA. [From this we infer] that for requiring [the sheets] to be stitched with sinews and for defiling the hands they are the same.
גמ׳ הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין: (1846)
289Scrolls may be written in any language. They contradicted this with the following: Hebrew text written in Aramaic or an Aramaic text written in Hebrew, or [either] in Hebraic script, does not defile the hands; until it is written in Assyrian script upon a scroll and in ink.
וספרים נכתבין בכל לשון וכו': ורמינהו מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו (9170)
290Rava replied: There is no contradiction;
אמר רבא לא קשיא (886)
Folio 9a דף ט ע״א
291the one statement [that of the Mishnah] speaks of [books written in] our script, the other of [books written in] their script.
כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהן (1195)
292Abaye said to him: How have you explained the other statement? As referring to their script. [If so], why should it say, “A Hebrew text written in Aramaic or an Aramaic text written in Hebrew”? The same would apply even to a Hebrew text which is written in Hebrew or an Aramaic text which is written in Aramaic, for it also teaches “until it is written in Assyrian on a scroll in ink”!
אמר ליה אביי במאי אוקימתא לההיא בגופן שלהן מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא אפילו מקרא שכתבו מקרא ותרגום שכתבו תרגום נמי דהא קתני עד שיכתבנו אשורית על הספר בדיו (11697)
293Rather, there is no contradiction: the one statement [in the Mishnah] represents the view of the rabbis, the other that of R. Shimon b. Gamaliel.
אלא לא קשיא הא רבנן הא רשב"ג (1293)
294But if it is the view of R. Shimon b. Gamaliel, what about Greek? Rather there is no contradiction; the one statement [in the Mishnah] refers to scrolls, the other to tefillin and mezuzahs.
אי רשב"ג הא איכא יונית אלא לא קשיא כאן בספרים כאן בתפלין ומזוזות (3082)
295What is the reason [why] tefillin and mezuzahs [must be written in Hebrew]? — Because in reference to them it is written, “And they shall be”, (Deuteronomy 6:6) which implies, they shall be as they originally were. What cases are there of Aramaic which can be written in Hebrew? I grant you we find in the Torah “yegar sahaduta” (Genesis 31:47); but here [in the case of tefillin, and mezuzot] what Aramaic is there?
תפלין ומזוזות מ"ט משום דכתיב בהו (דברים ו, ו) והיו בהוייתן יהו מאי תרגום שכתבו מקרא איכא בשלמא תורה איכא (בראשית לא, מז) יגר שהדותא אלא הכא מאי תרגום איכא (6993)
296Rather there is no contradiction; the one statement [in the baraita] refers to the Megillah, the other to the other books [of the Scripture]. What is the reason in the case of the Megillah? — Because it is written in regard to it, “According to their writing and according to their language” (Esther 1:20). What case of Aramaic being written in Hebrew is possible here?
אלא לא קשיא כאן במגילה כאן בספרים מגילה מ"ט דכתיב בה ככתבם וכלשונם מאי תרגום שכתבו מקרא איכא (4413)
297R.Papa said: “And the king’s pitgam shall be published” (Esther 1:20); R. Nahman b. Isaac said: “And all the wives shall give yekar to their husbands” (Esther 1:20).
אמר רב פפא (אסתר א, כ) ונשמע פתגם המלך רב נחמן בר יצחק אמר (אסתר א, כ) וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן (4123)
298R. Ashi said: That statement [in the baraita] was made in reference to other books [of the Scripture], And it follows the view of R. Judah, as it has been taught: Tefillin and mezuzahs are to be written only in Assyrian, but our Rabbis allowed them to be written in Greek also.
רב אשי אמר כי תניא ההיא בשאר ספרים ורבי יהודה היא דתניא תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית ורבותינו התירו יונית (7249)
299But is it not written, and they shall be? Say, Scrolls of the Scripture may be written in any language, and our Rabbis permitted them to be written in Greek. They permitted! This would imply that the First Tanna forbade it!
והכתיב והיו אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון ורבותינו התירו יונית התירו מכלל דתנא קמא אסר (5279)
300What I must say therefore is, Our Rabbis permitted them to be written only in Greek. And it teaches, R. Judah said: Even when our teachers permitted Greek, they permitted it only for a scroll of the Torah. This was on account of the case of King King Ptolemy,
אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה (7163)
301as it has been taught: It happened that King Ptolemy brought together seventy-two elders and placed them in seventy-two [separate] rooms, without telling them why he had brought them together, and he went in to each one of them and said to him, Translate for me the Torah of Moses your master. God then gave each one of them wisdom and they all conceived the same idea.
ומשום מעשה דתלמי המלך דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת (11147)
302And they wrote for him, (Genesis 1:1); "God created in the beginning". (Genesis 1:26); "I shall make man in image and likeness".
וכתבו לו אלהים ברא בראשית (בראשית א, א) אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו) (2713)
303(Genesis 2:2) "And he finished on the sixth day, and rested on the seventh day". (Genesis 5:2); "Male and female he created him", [but they did not write "created them"].
ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ב, ב) זכר ונקבה בראו (בראשית ה, ב) ולא כתבו בראם (3225)
304(Genesis 11:7); "Come let me descend and confound their tongues". (Genesis 18:12); "And Sarah laughed among her relatives".
הבה ארדה ואבלה שם שפתם (בראשית יא, ז) ותצחק שרה בקרוביה (בראשית יח, יב) (2860)
305(Genesis 49:6); "For in their anger they slew an ox and in their wrath they dug up a stall". (Exodus 4:20); "And Moses took his wife and his children, and made them ride on a carrier of men".
כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (בראשית מט, ו) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד, כ) (4616)
306(Exodus 12:40); "And the dwelling of the children of Israel which they stayed in Egypt and in other lands was four hundred years," (Exodus 24:5); "And he sent the elect of the children of Israel". (Exodus 24:11); "And against the elect of the children of Israel he did not send forth his hand".
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה (שמות יב, מ) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שמות כד, ה) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כד, יא) (6910)
Folio 9b דף ט ע״ב
307(Numbers 16:15); "I have taken not one valuable of theirs"; (Deuteronomy 4:19); "Which the Lord your God distributed to give light to all the peoples".
לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר טז, טו) אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים (דברים ד, יט) (2584)
308(Deuteronomy 17:3) "And he went and served other gods which I commanded should not be served."
וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם (דברים יז, ג) (1709)
309They also wrote for him (Leviticus 11:6); “the beast with small legs” and they did not write “the hare” because the name of Ptolemy’s wife was hare, lest he should say, “The Jews are playing with me at me and put the name of my wife in the Torah.”
וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו (ויקרא יא, ו) את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה: (9302)
310Shimon b. Gamaliel says that books [of the scripture] also are permitted to be written only in Greek. Abbahu said in the name of R. Yohanan: The halakhah follows R. Shimon b. Gamaliel. R. Yohanan further said: What is the reason of R. Shimon b. Gamaliel? Scripture says, “God will enlarge Yapheth, and he shall dwell in the tents of Shem” (Genesis 9:26); [this means] that the words of Yapheth shall be in the tents of Shem.
רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית: א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג וא"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג אמר קרא (בראשית ט, כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם (9010)
312There is no difference between a priest anointed with the oil of anointment and one who [only] wears the additional garments except for the bull which is offered for the [unwitting transgression of] any of the commandments.
מתני׳ אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות (3155)
313There is no difference between a serving [high] priest and one whose time has passed except the bull of Yom HaKippurim and the tenth of the ephah.
אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה: (3381)
314GEMARA. [Between the priest anointed etc.]. Behold in matter of the bull of Yom HaKippurim and the tenth of the ephah they are on the same footing.
גמ׳ הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין (2444)
315The mishnah does not accord with R. Meir; for with regard to the view of R. Meir, it has been taught: ‘One who wears the additional garments [without having been anointed] brings the bull which is offered [by the High Priest] for the [unwitting breaking of] any of the mitzvoth, the words of R. Meir. The Sages, however, say that he does not offer it.
מתניתין דלא כר"מ דאי ר"מ [הא תניא] מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דברי ר"מ וחכ"א אינו מביא (3932)
316What is the reason of R. Meir? As it has been taught; “[If the] anointed [priest shall sin]” (Leviticus 4:3): I only know of the one anointed with the oil of anointment. From where do I know that this applies also to one who [merely] wears the additional garments? Because it says, the “anointed.”
מ"ט דר"מ דתניא (ויקרא ד, ג) משיח אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל המשיח (3608)
317How have you explained [the Mishnah]? As not agreeing with R. Meir. What about the end of the mishnah: There is no difference between a serving [high] priest and one whose time has passed except the bull of Yom HaKippurim and the tenth of the ephah. But we can infer that in all other matters they are the same; and so we come to the view of R. Meir, as it has been taught, If something happened to disqualify him and they appointed another priest to take his place, when the first returns to his service the second is still liable to all the obligations of the high priesthood, the words of R. Meir. R. Yose said: The first returns to his service whereas the second is not qualified to act as a high priest or as an ordinary priest.
במאי אוקימנא דלא כר"מ אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה הא לכל דבריהן זה וזה שוין אתאן לר"מ דתניא אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט (13177)
318R. Yose further said: It happened with R. Jose b. Ulam from Tziporri that a disqualification occurred to the high priest and they appointed him in his place, and the case eventually came before the Sages and they said: The first returns to his service. The second is not qualified to act either as a high priest or as an ordinary priest:
וא"ר יוסי מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט (6735)
319as a high priest, so as not to create enmity, as an ordinary priest, because raise to a higher grade of holiness but we never put down to a lower. Are we then to say that the first clause [of the Mishnah] follows the Sages and the second R. Meir?
כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין רישא רבנן וסיפא ר"מ (3196)
320Hisda said: Yes; the first clause follows the Sages and the second R. Meir. R. Joseph said: I t is the opinion of Rabbi, who combined the views of differing tannaim.
אמר רב חסדא אין רישא רבנן וסיפא ר"מ רב יוסף אמר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי: (3286)
321There is no difference between a great altar and a small altar except for the pesah offering. This is the general principle: any animal which can be brought as a vow-offering or a freewill offering may be brought on a [small] altar, any animal which is not the object of a vow or a freewill-offering may not be brought on a [small] altar.
מתני׳ אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה: (3574)
322GEMARA. The pesah sacrifice and nothing else? Rather we should say, things like the pesah.
גמ׳ פסחים ותו לא אימא כעין פסחים (1084)
323Whose view is this? — R. Shimon’s, as it has been taught: R. Shimon says: Even the congregation did not offer [on the large altar] anything except the pesah and obligatory sacrifices for which there is a fixed time; but obligatory sacrifices for which there is no fixed time were not offered either on the one or the other.
מני ר"ש היא דתניא ר"ש אומר אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב: (5426)
324There is no difference between Shiloh and Jerusalem except that in Shiloh sacrifices of lesser sanctity and second tithe could be eaten anywhere within sight [of the town], whereas in Jerusalem [they had to be eaten] within the walls.
מתני׳ אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה (5237)
325In both places the most holy sacrifices were eaten within the curtains. After the sanctification of Shiloh
וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה (2893)
Folio 10a דף י ע״א
326there is permission [for altars], but after the sanctification of Jerusalem there is no such permission.
יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה היתר: (3461)
327GEMARA. R. Yitzchak said: I have heard that sacrifices may be offered in the Temple of Onias at the present day. He was of opinion that the Temple of Onias is not an idolatrous shrine, and that the first holiness [of Jerusalem] sanctified it or its time but not for all time,
גמ׳ א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו בית ע"ז היא וקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא (7569)
328for as it is written, “For you have not yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:9). “Rest” here means Shiloh and “inheritance” means Jerusalem. The verse compares “inheritance” to “rest” [to show that] just as after the [destruction of the] “rest” it was again permitted, so after the [destruction of the] “inheritance” it is again permitted.
דכתיב (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר (6246)
329They said to him: Did you really say this? He replied, No. Rava said: By God! He did say it and I learned it from him.
אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה (2487)
330Why then did he retract? On account of the difficulty raised by R. Mari. For R. Mari raised the following difficulty: After the sanctification of Shiloh there is permission [for altars], but after the sanctification of Jerusalem there is no such permission. We have also taught: After they [the Israelites] came to Jerusalem, the altars were forbidden, and they were never permitted again, and it was the “inheritance.”
ומ"ט קא הדר ביה משום קשיא דרב מרי דמותיב רב מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחריה היתר ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה לנחלה (10882)
331There is a difference of Tannaim on this point, as we have learnt. R. Eliezer said: I have heard that when they were building the hekhal [in the second Temple] they made curtains for the hekhal and for the courtyard, the difference being that in the hekhal they built [the walls] outside [the curtains] and in the courtyard they built [the walls] within [the curtains].
תנאי היא (דתניא) א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים (4984)
332And R. Joshua said: I have heard that sacrifices may be brought even though there is no Temple; that the most holy foods may be eaten, even though there are no curtains; and that foods of lesser sanctity and second tithe may be eaten even though there is no wall, because the first holiness was conferred on Jerusalem both for the time being and for all time. We infer from this that R. Eliezer holds that it was not [at first] sanctified for all time.
וא"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא מכלל דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבוא (12231)
333Ravina said to R. Ashi: How so? Perhaps all agree that the first holiness sanctified it for its time and for all time, and one Master reported what he had heard and the other what he had heard. And if you ask, In that case, why were curtains needed according to R. Eliezer, we can answer that they were merely for privacy.
א"ל רבינא לרב אשי ממאי דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים לר"א למה לי לצניעותא בעלמא (8490)
334Rather it follows the following Tannaim: R. Ishmael son of R. Yose said: Why did the Sages list these? Because when the exiles returned they found these cities [still walled] and sanctified them; the others were annulled when the land’s [sanctity] was annulled. Thus he holds that the first holiness sanctified it for its time but not for the future.
אלא כי הני תנאי דתניא אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא (10236)
335And they raised a contradiction with the following: R. Ishmael son of R. Yose said: Were these all? Has it not already been said, “Sixty cities, all the region of Argob”, And it is written, “All these were fortified cities with high walls” (Deuteronomy 3:4-5)? Why then did the Sages list these? Because when the exiles returned, they found these [still walled] and sanctified them.
ורמינהו אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר (דברים ג, ד) ששים עיר כל חבל ארגוב וכתיב (דברים ג, ה) כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום (7304)
336They sanctified them!
קידשום (460)
Folio 10b דף י ע״ב
337Now did we not say that they did not need to be sanctified?! Rather: they found these and listed them.
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי אלא מצאו את אלו ומנאום (2515)
338And not only these alone, but with regard to any in which you find a tradition from your ancestors that it was walled from the days of Joshua son of Nun, all these mitzvot are to be observed, because the first holiness was conferred for the time being and for all future time. There is thus a contradiction between the two statements of R. Ishmael!
ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל (10468)
339Two Tannaim report R. Ishmael son of R. Jose differently. Or if you like, I can say that the latter is from R. Elazar b. Yose, as it has been taught: R. Eleazar b. Yose says: “That has [no] wall” (Leviticus 25:30) even though it does not have one now, but it had in previous times.
תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי ואיבעית אימא הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר בר' יוסי אמר אשר לוא חומה (ויקרא כה, ל) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן: (7022)
340And it came to pass in the days of Ahashverosh. R. Levi, or some say R. Yonatan said: The following remark is a tradition handed down to us from the Men of the Great Assembly: Wherever it says vayehi [and it was, and it came to pass], it indicates [the approach of] trouble.
ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (6302)
341Vayehi in the days of Ahashverosh (Esther 1:1) — there was Haman. Vayehi in the days when the judges judged (Ruth 1:1) — there was a famine. Vayehi when man began to multiply (Genesis 6:1) — then God Saw that the wickedness of man was great.
ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב (בראשית ו, א) וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה) (3822)
342Vayehi, as they journeyed east (Genesis 11:20) — then they said, come let us build a city. Vayehi in the days of Amrafel (Genesis 14:1) — then they made war. Vayehi when Joshua was in Jericho (Joshua 5:13) — then his [the angel’s] sword was drawn in his hand. And the Lord was [vayehi] with Joshua (Joshua 6:27) — then the children of Israel trespassed. Vayehi a certain man of Ramataim-Zophim (I Samuel 1:1) — then, for he loved Hannah but the Lord had shut up her womb.
ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב) הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד) ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א) עשו מלחמה (בראשית יד, ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג) וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (יהושע ו, כז) וימעלו בני ישראל (יהושע ז, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל א א, א) כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שמואל א א, ה) (7373)
343Vayehi when Shmuel was old (I Samuel 8:1) — then, his sons walked not in his ways. And David had [vayehi] great success in all his ways (I Samuel 18:14) — then, And Saul had enmity with David. Vayehi when the king dwelt in his house (II Samuel 7:1) — then, Nevertheless you shall not build the house.
ויהי (כי) זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שמואל א ח, ג) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] (שמואל א יח, יד) ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח, ט) ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז, א) רק אתה לא תבנה הבית (מלכים א ח יט) (5283)
344But is it not written, Vayehi on the eighth day (Leviticus 9:1), and it has been taught: On that day there was joy before the Holy One, blessed be He, as on the day when heaven and earth were created. For it is written, And it came to pass [vayehi] on the eighth day, and it is written there, And there was [vayehi] one day?
והכתיב (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי (בקר) יום אחד (6761)
345Nadav and Avihu died on that day.
הא שכיב נדב ואביהוא (425)
346But is it not written, “Vayehi in the four hundred and eightieth year” (I Kings 6:1), “Vayehi when Jacob saw Rachel” (Genesis 29:1), and it is also written, “Vayehi was evening and there was morning one day” (Genesis 1:5), and there is the second day and the third, and there are many other cases?
והכתיב (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה והכתיב (בראשית כט, י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא (6685)
347R. Ashi replied: In all cases, vayehi sometimes has this signification and sometimes not, but “vayehi in the days of” always indicates trouble.
אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער (1913)
348Five times we find the expression: “Vayehi in the days" “Vayehi in the days of Ahashverosh” (Esther 1:1), “Vayehi in the days when the Judges judged” (Ruth 1:1), “Vayehi in the days of Amrafel” (Genesis 14:1), “Vayehi in the days of Ahaz” (Isaiah 7:1) “And it came to pass in the days of Yehoiakim” (Jeremiah 1:3).
חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז, א) ויהי בימי אחז (ירמיהו א, ג) ויהי בימי יהויקים (3142)
350That which was said by R. Shmuel b. Nahmani in the name of R. Yonathan: Every bride who is modest in the house of her father-in-law is rewarded by having kings and prophets among her descendants. How do we know this? From Tamar, as it is written, “And Judah saw her and thought her to be a harlot; for she had covered her face” (Genesis 38:15). . Just because she covered her face did he think her to be a harlot?
כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתיב (בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה (7747)
351Rather, what it means is that because she had covered her face in the house of her father-in-law and he did not know her, she was rewarded by having among her descendants kings and prophets; kings from David, and prophets — as R. Levi said It is a tradition handed down to us from our ancestors that Amoz and Amaziah were brothers’, as it is written, The vision of Isaiah son of Amoz.
אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד נביאים דא"ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ (5969)
352R. Levi further said: The following is a tradition from our ancestors: the ark took up no room.
וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה (2428)
353It was also taught: The ark that Moses made had round it an [empty] space of ten cubits on every side. And it is written, “And in front of the Sanctuary was twenty cubits in length [and twenty cubits in breadth],” (I Kings 6:20) and it is also written, “And the wing of the one cherub was ten cubits and the wing of the other cherub was ten cubits” (based on I Kings 6:24-25). Where then was the ark itself? Rather derive from this that it stood [without occupying any room].
תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד (9898)
354R. Jonathan opened his discourse on this section from here, “And I will rise against them, says the Lord, and cut off from Babylon name and remnant, and offshoot and offspring, says the Lord” (Isaiah 54:22), “Name” means script; “remnant” is language; “offshoot” is kingdom, and “offspring” is Vashti.
ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו יד, כב) וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי (8506)
355Samuel b. Nahmani opened his discourse on this section from here: “Instead of the thorn shall come up the cypress, and instead of the brier shall come up the myrtle” (Isaiah 55:13):
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו נה, יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס (6153)
356“Instead of the thorn”: instead of the wicked Haman who put himself up as an object of worship, as it is written, “And upon all thorns and upon all brambles” (Isaiah 7:19) “shall come up the cypress”: this is Mordecai who was called the chief of all spices, as it is said, “And you shall take for yourself the chief spices, flowing myrrh (mor)” (Exodus 30:23), which we translate [in Aramaic],
תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (ישעיהו ז, יט) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים (4644)
357"mare deki.”
יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי (6325)
358“Instead of the brier”: instead of the wicked Vashti, the daughter of the wicked Nebuchadnezzar who burned the ceiling of the house of the Lord; as it is written, “Its top was gold” (Song of Songs 3:10), “the myrtle shall come up”: this is the virtuous Esther who is called Hadassah, as it is said, “And he brought up Hadassah” (Esther 2:7).
תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג, י) רפידתו זהב (8189)
359“And it shall be to the Lord for a name”: this is the reading of the Megillah; “and for an everlasting sign which shall not be cut off” (Isaiah 54:13: these are the days of Purim.
יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב, ז) ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים (6326)
360R. Joshua b. Levi opened his discourse on this section from here: “And it shall come to pass that as the Lord rejoiced over you to do you good, so the Lord will rejoice over you to cause you to perish” (Deuteronomy 28:63).
ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם (6109)
361Now does the Holy One, blessed be He, rejoice in the downfall of the wicked? Is it not written, “As they went out before the army, and say, Give thanks unto the Lord, for his mercy endures forever” (II Chronicles 20:21), and R. Yohanan said, Why are the words “for he is good” omitted from this thanksgiving? Because the Holy One, blessed be He, does not rejoice in the downfall of the wicked?
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים (7085)
362And R. Yohanan further said, What is the meaning of the verse, “And one came not near the other all the night? (Exodus 14:20) The ministering angels wanted to chant their hymns, but the Holy One, blessed be He, said, The work of my hands is being drowned in the sea, and you chant hymns?
ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה (6049)
363R. Elazar replied: He himself does not rejoice, but he makes others rejoice. This is indicated also by the text, which writes yasis and not yasus; learn from this.
אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ (5154)
364Abba b. Kahana opened his discourse on this section from here: “For to the man that is good in his sight he gives wisdom, and knowledge and joy” (Ecclesiastes 2:26). This is the righteous Mordecai. “But to the sinner He gives the task, to gather and to heap up”; this is Haman. “That he may leave it to him, that is good in the sight of God”; this refers to Mordecai and Esther, as it is written, “And Esther set Mordecai over the house of Haman” (Esther 8:20).
רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב, כו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (11496)
365Rabbah b. Ofran opened his discourse on this section from here: “And I will set my throne in Elam, and will destroy from them king and princes” (Jeremiah 49:38). “King” this is Vashti, and “princes” this is Haman and his ten sons.
רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיהו מט, לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו (7909)
366Dimi b. Isaac opened his discourse on this section from here:
רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (2791)
Folio 11a דף יא ע״א
368Hanina b. Papa began his discourse on this section with the following text: “You have caused men to ride over our heads, we went through fire and through water” (Psalms 66:12). Through fire in the days of the wicked Nebuchadnezzar, and through water in the days of Pharaoh. “But you did bring us out into abundance,” in the days of Haman.
רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן (7674)
369Yohanan began his discourse on this section with the following text: “He has remembered his mercy and his faithfulness to the house of Israel, all the ends of the earth have seen the salvation of our Lord” (Psalms 98:3). When did all the ends of the earth see the salvation of our Lord? In the days of Mordecai and Esther.
רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים צח, ג) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר (9668)
370Resh Lakish began his discourse on this section with the following text: “As a roaring lion and a ravenous bear, so is a wicked ruler over a poor people” (Proverbs 4:7). “A roaring lion”: this is the wicked Nebuchadnezzar, of whom it is written, “A lion is gone up from his thicket” (Jeremiah 4:7). “A ravenous bear”: this is Ahashverosh, of whom it is written, “And behold another beast, a second, like to a bear,” (Daniel 7:5), and R. Joseph taught: These are the Persians, who eat and drink like bears, and are coated with flesh like bears, and are hairy like bears, and have no rest like bears. “
ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כח, טו) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה (ירמיהו ד, ז) עלה אריה מסובכו דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה (דניאל ז, ה) וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב (14639)
371A wicked ruler”: this is Haman. “Over a poor people”: this is Israel, who are poor in [the observance of] mitzvot.
מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות (2935)
372Elazar began his discourse on this with the following text: “By laziness he that lays beams (mekoreh) becomes poor [yimak], and through idleness of the hands the house leaks” (Ecclesiastes 10:18). Through Israel’s laziness in not occupying themselves with Torah, the enemy of the Holy One, blessed be He, became poor. The meaning of “makh” is poor, as it says, “And if he is too makh for your evaluation” (Leviticus 27:8), and mekoreh means only the Holy One, blessed be He, as it says, “Who lays the beams [ha-mekareh] of Your upper chambers in the waters” (Psalms 104:3).
ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (קהלת י, יח) בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר (ויקרא כז, ח) ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו (12946)
373Nahman b. Isaac began his discourse on this section with the following text: “A Song of Ascents: If it had not been for the Lord who was for us let Israel now say, If it had not been the Lord who was for us when a man rose up against us” (Psalms 124:1-2) — “a man” and not a king.
רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים קכד, א) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם (תהלים קכד,ב) אדם ולא מלך (6264)
374Rava began his discourse on this section from here: “When the righteous are increased the people rejoice, but when the wicked rules the people sigh” (Proverbs 29:2). “When the righteous are increased the people rejoice” — this is Mordecai and Esther, as it is written, “And the city of Shushan shouted and was glad” (Esther 8:15). “But when the wicked rules the people sigh” — this is Haman, as it is written, “But the city of Shushan was perplexed” (Esther 3:15).
רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כט, ב) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה (11636)
375Matanah made his introduction from this verse: “For what great nation is there that has God so near to them” (Deuteronomy 4:7). R. Ashi made it from here: “Or has God attempted to [take one nation from the midst of another nation] (Deuteronomy 4:34).
רב מתנה אמר מהכא (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו רב אשי אמר מהכא (דברים ד, לד) או הנסה אלהים וגו' (3222)
376“And it came to pass [vayehi] in the days of Ahashverosh: Rav said, [The word vayehi means] There was “voi” [trouble]. This is what is written, “And there you shall sell yourselves to your enemies for slaves and for bondwomen, and no man shall buy you” (Deuteronomy 28:68).
ויהי בימי אחשורוש אמר רב ויי והי הדא דכתיב (דברים כח, סח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו' (4381)
377Shmuel said from here: “I did not reject them, neither did I abhor them to destroy them utterly” (Leviticus 26:44). “I did not reject them” in the days of the Greeks; “neither did I abhor them” — in the days of Nebuchadnezzar; “to destroy them utterly” — in the days of Haman; “and to break my covenant with them” — in the days of the Persians; “for I am the Lord their God” — in the days of Gog and Magog.
ושמואל אמר (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי פרסיים כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג (7004)
378In a baraita it was taught: “I have not rejected them” — in the days of the Chaldeans, when I raised up for them Daniel, Hananiah, Mishael and Azariah; “Neither did I abhor them” — in the days of the Greeks, when I raised up for them Shimon the Righteous and the Hasmonean and his sons, and Mattathias the High Priest; “To destroy them utterly” — in the days of Haman, when I raised up for them Mordecai and Esther; “To break my covenant with them” — in the days of the Persians, when I raised up for them the members of the house of Rabbi and the Sages of the various generations. “For I am the Lord their God” — in the time to come, when no nation or people will be able to rule over them.
במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם (16924)
379R. Levi said from this verse: “But if you will not drive out the inhabitants of the land before you” (Numbers 33:55).
רבי לוי אמר מהכא (במדבר לג, נה) ואם לא תורישו את יושבי הארץ (2590)
380R. Hiyya said from this verse: “And it shall come to pass that as I thought to do to them, so will I do to you” (Numbers 33:56).
רבי חייא אמר מהכא (במדבר לג, נו) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם (2906)
381Ahashverosh: Rav said The brother of the head and the counterpart of the head — “The brother of the head”: the brother of Nebuchadnezzar the wicked who was called head, as it is written, “You are the head of gold” (Daniel 2:38). “The counterpart of the head”: the one slew, the other sought to slay; the one laid waste, the other sought to lay waste, as it is written, “And in the reign of Ahashverosh, in the beginning of his reign, wrote they an accusation against the inhabitants of Judah and Jerusalem” (Ezra 4:6).
אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב שנאמר (עזרא ד, ו) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם (15845)
382Shmuel said: The face of Israel was blackened (hushcharu) in his days like the sides of a pot. R. Yohanan said: Everyone who thought of him said “alas for my head (ah lerosho).” R. Hanina said: That all became poor (rash) in his days, as it says, “And the king Ahashverosh laid a tribute” (Esther 10:1).
ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס (9157)
383“That (hu) is the Ahashverosh. — [this means that] he persisted in his wickedness from beginning to end. [Similarly] “This is [hu] Esau”: he persisted in his wickedness from beginning to end. [Similarly] “This is [hu] Dathan and Aviram”: they persisted in their wickedness from beginning to end. [Similarly], “This is [hu] king Ahaz”: he persisted in his wickedness from beginning to end.
הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (בראשית לו, מג) הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (במדבר כו, ט) הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחילתן ועד סופן (דברי הימים ב כח, כב) הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (9108)
384[Similarly], “Avram, the same [hu] is Abraham”: he persisted in his righteousness from the beginning to the end. [Similarly], “These are [hu] Aaron and Moses”: he persisted in his righteousness from the beginning to the end. [Similarly], “And David, he was [hu] the smallest”: he persisted in his humility from the beginning to the end; just as in his youth he humbled himself before anyone who was his superior in Torah, so in his kingship he humbled himself before anyone who was his superior in wisdom.
(דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו (שמות ו, כו) הוא אהרן ומשה הן בצדקן מתחילתן ועד סופן (שמואל א יז, יד) ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה (10403)
385“Who reigned”: Rav said: this indicates that he made himself king. There are those who interpret this to his credit, and those to his discredit. Those who interpret it to his credit hold that there was no other man equally fitted for the throne. Those who interpret it to his discredit hold that he was not fit for the throne, but that he was very wealthy, and that he gave and thereby became king.
המולך אמר רב שמלך מעצמו אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם (6064)
386“From Hodu to Cush”: Rav and Shmuel: One said that Hodu is at one end of the world and Cush at the other, and the other said that Hodu and Cush are right next to each other, and that just as he ruled over Hodu and Cush, so he ruled from one end of the world to the other.
מהודו ועד כוש רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו (4995)
387Similarly you say, “For he had dominion over all the region on this side of the River, from Tiphsah until Gaza” (I Kings 5:4). Rav and Shmuel: One said that Tiphsah is at one end of the world and Gaza at the other, and the other said that Tiphsah and Gaza are near one another [and that what is meant is that] just as he [Solomon] ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world.
כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו (7856)
388“Seven and twenty and a hundred provinces”. R. Hisda said: At first he ruled over seven, then over twenty [more], and finally over a hundred [more]. But if so, [what did you do with the verse], “And the years of the life of Amram were seven and thirty and a hundred years?” (Exodus 6:20). How do you expound this? It is different here, because the whole text is superfluous, since it is written, “From Hodu to Cush,” what would I then do with, “seven and twenty and a hundred provinces”? You must conclude that it is for a special lesson.
שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה (שמות ו, כ) ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשה: (12680)
389Our Rabbis taught: There were three who ruled over the whole globe: Ahab, Ahashverosh and Nebuchadnezzar. Ahab, as it is written, “As the Lord your God lives, there is no nation or kingdom which my Lord has not sent to seek you” (I Kings 18:10) etc. Now if he was not king over them, how could he make them take an oath?
תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר אחאב דכתיב (מלכים א יח, י) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו' ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו (6704)
390Nebuchadnezzar, as it is written: “And it shall come to pass that the nation and the kingdom which will not serve the same Nebuchadnezzar king of Babylon and will not put their neck under the yoke of the King of Babylon” (Jeremiah 27:8). Ahashverosh, as we have pointed out above.
נבוכדנצר דכתיב (ירמיהו כז, ח) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל אחשורוש הא דאמרן (4104)
Folio 11b דף יא ע״ב
391(Mnemonic: Sh”S”D”K”) But are there no more? Is there not Solomon? He did not retain his kingdom [till his death].
(סימן שסד"ך) ותו ליכא והא איכא שלמה לא סליק מלכותיה (1634)
392This goes well for the one who holds that he was first a king and then an ordinary person. But for the one who holds that he was first a king, then a subject, and then a king again, what can we say? Solomon was in a different category, because he ruled over those in the upper world and those in the lower world, as it says, “And Solomon sat upon the throne of the Lord” (I Chronicles 29:23).
הניחא למ"ד מלך והדיוט אלא למ"ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר שלמה מילתא אחריתי הוה ביה שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר (דברי הימים א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' (5737)
393But was there not Sanheriv, as it is written, “Who are they among all the gods of these countries that have delivered their country out of my hand” (Isaiah 36:20). There was Jerusalem which he did not subdue.
והא הוה סנחריב דכתיב (ישעיהו לו, כ) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי הא איכא ירושלים דלא כבשה (4119)
394But was there not Darius, as it is written, “Then king Darius wrote unto all the peoples, nations and languages that dwell in all the earth, Peace be multiplied unto you” (Daniel 6:26). There were the seven over which he did not rule, as it is written, “It pleased Darius to set over the kingdom a hundred and twenty satraps” (Daniel 6:2).
והא איכא דריוש דכתיב (דניאל ו, כו) דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא הא איכא שבע דלא מלך עלייהו דכתיב (דניאל ו, ב) שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין (8351)
396In those days, when the king sat [on his throne] (Esther 1:2). But it says just afterwards, “In the third year of his reign? Rav said: What is meant by “when he sat”? After he began to feel secure. He reasoned thus: Belshazar calculated and made a mistake; I have calculated and made no mistake.
(אסתר א, ב) בימים ההם כשבת המלך וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא (8408)
397What is the meaning of this? — It is written, “After seventy years have been filled for Babylon I will remember you” (Jeremiah 29:10), and it is written, “That He would accomplish for the desolations of Jerusalem seventy years” (Daniel 9:2). He reckoned forty-five years of Nebuchadnezzar and twenty-three of Avil-Merodach and two of his own, making seventy in all. He then brought out the vessels of the Temple and used them.
מאי היא דכתיב (ירמיהו כט, י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכתיב (דניאל ט, ב) למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו (12073)
398And how do we know that Nebuchadnezzar reigned forty-five years? As a Master has said: They went into exile in the seventh year and they went into exile in the eighth year; they went into exile in the eighteenth year and they went into exile in the nineteenth year:
ונבוכדנצר מנלן דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה (5532)
399[That is to say], in the seventh year after the subjection of Jehoiakim they underwent the exile of Jechoniah, this being the eighth year of Nebuchadnezzar. In the eighteenth year from the subjection of Jehoiakim they underwent the exile of Zedekiah, this being the nineteenth year of Nebuchadnezzar, as a Master has said, In the first year [of his reign] he [Nebuchadnezzar] overthrew Nineveh; in the second year he conquered Jehoiakim. And it is written, “And it came to pass in the seven and thirtieth year of the captivity of Jehoiachin king of Judah, in the twelfth month in the seven and twentieth day of the month, that Avil-Merodach King of Babylon, in the year of his reign, lifted up the head of Jehoiachin king of Judah and brought him forth out of prison” (Jeremiah 52:31). Eight and thirty-seven make forty-five of Nebuchadnezzar.
גלו בשבע לכיבוש יהויקים גלות יהויכין שהיא שמונה לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב (ירמיהו נב, לא) ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא (19151)
400The twenty-three of Avil-Merodach we know from tradition. And two of his own [rule] make seventy. He [Belshazar] said to himself, Now they will surely not be redeemed. So he brought out the vessels of the Temple and used them.
תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת דאויל מרודך גמרא ותרתי דידיה הא שבעין אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו (10284)
401Hence it was that Daniel said to him “But you have lifted yourself up against the Lord of heaven, and they have brought the vessels of his house before you” (Daniel 5:23). It is further written, “In that night Belshazar the Chaldean king was slain” (Daniel 5:30), and it is written, “And Darius the Mede received the kingdom, being about thirty two years old” (Daniel 6:1).
היינו דקאמר ליה דניאל (דניאל ה, כג) ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך וכתיב (דניאל ה, ל) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי] וכתיב (דניאל ו, א) ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (9385)
402He [Ahashverosh] said: He calculated and made a mistake, I will calculate and make no mistake. Is it written, “seventy years for the kingdom of Babylon?” It is written, “Seventy years for Babylon.” What is meant by Babylon? The exile of Babylon. How many years [is this reckoning] less [than the other]? Eight. So in place of them he inserted one of Belshazzar, five of Darius and Cyrus, and two of his own, which made seventy. When he saw that seventy had been completed and they were not redeemed, he brought out the vessels of the Temple and used them. Then the Satan came and danced among them and slew Vashti.
אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי (15161)
403But he reckoned correctly? He also made a mistake, since he ought to have reckoned from the destruction of Jerusalem.
והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים (2837)
404Granted all this, how many years are short? Eleven. How long did he reign? Fourteen. Consequently in the fourteenth year of his reign he ought to have rebuilt the Temple. Why then is it written, “Then ceased the work of the house of God which is at Jerusalem” (Ezra 4:24)? Rava said: The years were not full ones.
סוף סוף כמה בצירן (חדיסר) איהו כמה מלך ארביסר בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש אלמה כתיב (עזרא ד, כד) באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו (7063)
Folio 12a דף יב ע״א
405It has also been taught in a baraita: There was yet another year left to Babylon, and Darius arose and completed it.
תניא נמי הכי ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה (2746)
406Rava said: Daniel also made a mistake in this calculation, as it is written, "In the first year of his reign, I Daniel meditated in the books [etc.]" (Daniel 9:2). From his use of the words "I meditated," we can infer that he [at first] made a mistake.
אמר רבא אף דניאל טעה בהאי חושבנא דכתיב (דניאל ט, ב) בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר בינותי מכלל דטעה (4909)
407In any case there is a contradiction between the texts. It is written [in one], "When there are accomplished for Babylon", (Jeremiah 29:10) and it is written [in the other], "For the desolation of Jerusalem?" (Daniel 9:2).
מ"מ קשו קראי אהדדי כתיב (ירמיהו כט, י) מלאות לבבל וכתיב (דניאל ט, ב) לחרבות ירושלם (3464)
408Rava answered [The first verse] was for charging [pekidah] only, and this was fulfilled, as it is written, "Thus says Cyrus king of Persia, "All the kingdoms of the earth has the Lord, the God of the heavens, given to me, and he has charged [pakad] me to build him a house in Jerusalem" (Ezra 1:2).
אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב (עזרא א, ב) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם (6265)
409R. Nahman son of R. Hisda gave the following exposition. What is the meaning of the verse, "Thus says the Lord to his anointed to Cyrus, whose right hand I have held" (Isaiah 45:1). Now was Cyrus the Messiah? Rather what it means is this: The Holy One, blessed be He, said to the Messiah: I have a complaint on your behalf against Cyrus. I said, He shall build my house and gather my exiles, and he said, "Whosoever there is among you of all his people, let him go up" (Ezra 1:3).
דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (ישעיהו מה, א) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי כורש משיח היה אלא א"ל הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר (עזרא א, ג) מי בכם מכל עמו ויעל: (9139)
410“The army of Persia and Media, the governors” (Esther 1:3). But elsewhere it is written, [The chronicles] of the kings of Media and Persia” (Esther 10:2). Rava said: They [the Medes and Persians] made a stipulation with one another, saying, if we supply the kings, you will supply the Governors, and if you supply the kings we will supply the Governors.
(אסתר א, ג) חיל פרס ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי אי מינן מלכי מינייכו איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי (5056)
411When he showed the riches of his glorious kingdom (Esther 1:4): R. Yose b. Hanina said: This shows that he arrayed himself in priestly robes. It is written here, “And the riches of his glorious [tif’eret] kingdom,” and it is written elsewhere [in connection with the priestly garments], “For splendor and for glory, [tif’eret]” (Exodus 28:2).
(שם, ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם (שמות כח, ב) לכבוד ולתפארת (7950)
412“And when these days were fulfilled” (Esther 1:5). Rav and Shmuel, One said he was a clever king, and the other said that he was a foolish king. The one who said he was a clever king said that he did well in entertaining his distant subjects first, because he could win over the inhabitants of his own city any time he wished. The one who held that he was foolish says that he ought to have entertained the inhabitants of his city first, so that if the others rebelled against him, these would have supported him.
(שם, ה) ובמלאות הימים האלה וגו' רב ושמואל חד אמר מלך פיקח היה וחד אמר מלך טיפש היה מאן דאמר מלך פיקח היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך הני הוו קיימי בהדיה (9285)
413His disciples asked R. Shimon b. Yohai, Why did the enemies of Israel in that generation deserve extermination? He said to them: You answer. They said: Because they enjoyed the feast of that wicked one. [He said to them]: If so, those in Shushan should have been killed, not those throughout the rest of the world? They then said: You answer. He said to them: It was because they bowed down to an image.
שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם (13286)
414They said to him, Did God then show them favoritism? He replied: They only pretended to worship, and He also only pretended to exterminate them; and so it is written, “For he afflicted not from his heart” (Lamentations 3:33).
אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב (איכה ג, לג) כי לא ענה מלבו: (4167)
415“In the court of the garden of the king’s palace” (Esther 1:5). Rav and Shmuel— One said that those who were fit for the court were [entertained] in the court, and those who were fit for the garden in the garden, and those who were fit for the palace in the palace. The other said He first put them in the court, and it did not hold them — Then he took them into the garden and it did not hold them; and finally he had to take them into the palace, and it fit them. In a baraitha it was taught: He took them into the court and opened two doors for them, one into the garden and one into the palace.
(שם) בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד אמר הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים אחד לגינה ואחד לביתן (12649)
416White [hur], fine cotton [karpas] and blue. What is hur? Rav said: Fine lace-work (harei harei). Shmuel said: He spread for them carpets of white silk. Karpas: R. Yose b. Haninah said: [this means] cushions of velvet (karim shel pasim).
(שם, ו) חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם כרפס אמר ר' יוסי בר חנינא כרים של פסים (6013)
417“On silver rods and pillars of marble; the couches were of gold and silver.” It has been taught: R. Judah said: For those who were worthy of silver, silver, and for those who were worthy of gold, gold. R. Nehemiah said to him: If that were so, he would have caused jealousy at the banquet! No; the couches themselves were of silver and their feet of gold
על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף תניא ר' יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו ר' נחמיה א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף ורגליהן של זהב (6188)
418Green [bahat] and white marble. R. Assi said: [This means] stones that cause their owners hard labor; And so it says, “As the stones of a crown, which take many trials to dig up from the land” (Zechariah 9:6).
בהט ושש א"ר אסי אבנים שמתחוטטות על בעליהן וכן הוא אומר (זכריה ט, טז) אבני נזר מתנוססות על אדמתו (4670)
419And shell [dar] and onyx marble [sohareth]. Rav said: This means rows [dari] upon rows. Shmuel says: There is a precious stone in the seaports called darah. He put it in the midst of the guests, and it lit up the place as at midday [Sahara] In the school of R. Ishmael it was taught: It means that he gave a remission of taxes [deror] to all merchants [sehorah].
ודר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה (7627)
420And they gave them drink in vessels of gold, the vessels being diverse [shonim] one from another. Rava said: A heavenly voice went forth and said to them, Your predecessors met their end (kalu) on account of vessels (kelim), and yet you use them again [shonim]? And royal wine in abundance: Rav said: This teaches that each one was given to drink wine older then himself.
(שם, ז) והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם ויין מלכות רב אמר רב מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים (8880)
421And the drinking was according to law. What is meant by ‘according to law’? R. Hanan said in the name of R. Meir: According to the law of the Torah. Just as according to the law of the Torah the [quantity of] food exceeds the drink, so in the feast of that wicked one there was more food than drink.
(שם, ח) והשתיה כדת (אין אונס) מאי כדת א"ר חנן משום ר"מ כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה (9403)
422None did compel. R. Elazar said: This teaches that each one was given to drink from the wine of his own country. That they should do according to every man’s [ish, ish] pleasure. Rava said: This means that they should do according to the will of Mordecai and Haman. Mordecai [is called ish] as it is written, “A Jewish man;” and Haman, [as it is written], “A man (ish), an adversary and an enemy.”
אין אונס אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב (8039)
423Also Vashti the queen made a feast for the women in the royal house. It should have said, “the women’s house”? Rava said: Both of them [Ahashverosh and Vashti] intended to transgress. This is what people say, He with large pumpkins and his wife
(שם, ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה (8469)
Folio 12b דף יב ע״ב
424with small pumpkins.
בבוציני (170)
425On the seventh day, where the king’s heart was merry with wine. Was then his heart not merry with wine until then? — Rava said: The seventh day was Shabbat, when Israel eats and drinks. They begin with words of Torah and with words of thanksgiving [to God]. But the nations of the world when they eat and drink only begin with words of frivolity.
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות (10667)
426And so at the feast of that wicked one. These said, The Median women are the most beautiful, and others said, The Persian women are the most beautiful. Ahashverosh said to them, The vessel that I use is neither Median nor Persian, but Chaldean. Would you like to see her? They said, Yes, but she must be naked.
וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו לו אין ובלבד שתהא ערומה (10843)
427For man receives measure for measure [rewards and punishments]. This teaches that the wicked Vashti used to take the daughters of Israel and strip them naked and make them work on Shabbat. So it is written, “After these things when the wrath of the king Ahashverosh abated, he remembered Vashti and what she had done and what was decided against her.” As she had done so it was decreed against her.
שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה (15453)
428“And the queen Vashti refused” (Esther 1:12). She was immodest, as the Master said above, that both of them had licentious intention. Why then would she not come? — R. Yose b. Hanina said: This teaches that leprosy broke out on her. In a Baraitha it was taught that Gabriel came and fixed a tail on her.
ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתאי א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא [בא גבריאל ועשה לה זנב] (8803)
429“And the king was very angry”: Why was he so angry? Rava said: She sent back to him: Son of my father’s stable master, my father drank wine in the presence of a thousand, and did not get drunk, and that man has become senseless with his wine. Straightway, his wrath burned within him.
ויקצף המלך מאד אמאי דלקה ביה כולי האי אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו (5708)
430And the king said to the wise men. Who are the wise men? The rabbis. “Who knew the times”: that is, who knew how to intercalate years and fix new moons. He said to them: Try her for me. They said [to themselves]: What shall we do? If we tell him o put her to death, tomorrow he will become sober again and he will require her from us. Shall we tell him to let her go? She disrespected royalty. So they said to him: From the day when the Temple was destroyed and we were exiled from our land, counsel has been taken from us and we do not know how to judge capital cases. Go to Ammon and Moab who have remained in their places like wine that has settled on its lees. They spoke to him thus
ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה (13027)
431with good reason, since it is written, “Moab has been at ease from his youth, and he has settled on his lees, and has not been emptied from vessel to vessel, neither has he gone into captivity. Therefore his taste remains in him, and his scent is not changed” (Jeremiah 48:11). Straightway [he did so, as we read], and the next unto him was Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish [etc.].
וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיהו מח, יא) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש (7898)
432R. Levi said: This whole verse speaks of the sacrifices
א"ר לוי כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר (2050)
433Carshena: the ministering angels said to the Holy One, blessed be He: Master of the Universe, did they ever offer before you lambs of the first year [karim bene shanah] as Israel offered before You? Shethar: did they ever offer before You two pigeons [shte torim]? Admatha: did they ever build before You an altar of earth [adamah]? Tarshish: did they ever minister before You in the priestly garments, of which it is written [that they contained] a beryl [tarshish], an onyx and a jasper? Meres: did they ever stir [mersu] the blood [of the sacrifice] before You? Marsena: did they ever stir [mersu] the grain-offerings before You? Memukhan: did they ever prepare [hekhinu] a table before Thee?
כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו (שמות כח, כ) תרשיש ושהם וישפה מרס כלום מירסו בדם לפניך מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך (17352)
434And Memukhan said. A Tanna taught: Memukhan is the same as Haman, And why was he called Memucan? Because he was destined [mukhan] for punishment. Kahana said: From here we see that an ordinary man always pushes himself in front.
ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש (5067)
435That every man should reign in his house. Rava said: Had it not been for these first letters, there would have been left no shred or remnant of the [enemies of] Israel.
להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט (7045)
436People said: What does he mean by sending us word that every man should reign in his own house? Of course he should! Even a weaver in his own house must be commander!
אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי (4789)
437“And let the king appoint officers”. Rav said: What is it that is written, “A clever (arom) man deals with forethought, but a fool exposes his folly” (Proverbs 13:16)? “A clever (arom) man deals with forethought’: this refers to David, of whom, it is written, “And his servants said to him, “Let there be sought for my lord the king a young virgin”: Every one who had a daughter brought her to him.
ויפקד המלך פקידים א"ר מאי דכתיב (משלי יג, טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת (3613)
438“But a fool exposes his folly’: this refers to Ahashverosh, of whom it is written, and “Let the king appoint officers: whoever had a daughter hid her.
כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב (מלכים א א, ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה (8957)
439“There was a certain Jew in the fortress Shushan. a Benjamite.” What does this say? If it is to give the pedigree of Mordecai, it should trace it right back to Benjamin! Why then were only these specified?
איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' איש ימיני מאי קאמר אי ליחוסא קאתי ליחסיה ואזיל עד בנימין אלא מאי שנא הני (3633)
440A Tanna taught: All of them were based on his name. “The son of Yair” means, the son who enlightened [he’ir] the eyes of Israel by his prayer. “The son of Shimei”, the son to whose prayer God hearkened [shama]. “The son of Kish” that he knocked [hikkish] at the gates of mercy and they were opened to him.
תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו (9097)
441He is called “Judean [Yehudi]” which implies that he came from [the tribe of] Judah, and he is called “a Benjamite”, which implies that he came from Benjamin. Nahman said: He was crowned with good names.
קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה (4034)
442Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Joshua b. Levi: His father was from Benjamin and his mother from Judah. The Rabbis, however, said: The tribes competed with one another [for him]. The tribe of Judah said: I am responsible for the birth of Mordecai, because David did not kill Shimei the son of Gera. And the tribe of Benjamin said: He is actually descended from me.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי (10014)
443Rava said: The community of Israel explained [the two designations] in the opposite sense: “See what a Judean did to me and how a Benjamite repaid me!” What a Judean did to me,
רבא אמר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יהודי (3688)
Folio 13a דף יג ע״א
444that David did not kill Shimei from whom was descended Mordecai who provoked Haman. “And how a Benjamite repaid me”, that Saul did not slay Agag from whom was descended Haman who oppressed Israel.
דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל (4625)
445Yohanan said: He did indeed come from Benjamin. Why then was he called “a Jew”? Because he denied idolatry. For anyone who denies idolatry is called ‘a Jew’, as it is written, “There are certain Jews etc.” (Daniel 3:13).
רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי כדכתיב (דניאל ג, יב) איתי גוברין יהודאין וגו' (5404)
446R. Shimon b. Pazzi when he would begin an exposition of the Book of Chronicles would say the following: “All Your words are one”, and we know how to find their inner meaning. [It is written], “And his wife the Jewess bore Yered the father of Gedor, and Hever the father of Socho, and Yekutiel the father of Zanoah, and these are the sons of Bitya the daughter of Pharaoh, whom Mered took” (I Chronicles 4:18).
רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד (8926)
447Why was she [the daughter of Pharaoh] called a Jewess? Because she repudiated idolatry, as it is written, “And the daughter of Pharaoh went down to bathe in the river,” (Exodus 2:5) and R. Yohanan, [commenting on this,] said that she went down to cleanse herself from the idols of her father’s house.
אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע"ז דכתיב (שמות ב, ה) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה (6021)
448“Bore”: But she only brought him [Moses] up? This tells us that if anyone brings up an orphan boy or girl in his house, the verse treats him as if he had bore him.
ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (4254)
449“Yered”: this is Moses. Why was he called Jered? Because manna came down [yarad] for Israel in his days. “Gedor”: [he was so called] because he fenced in [gadar] the breaches of Israel. “Heber”, because he joined [hiber] Israel to their Father in heaven. “Socho”, because he was like a sheltering booth [sukkah] for Israel. “Yekutiel”, because Israel trusted in God [kiwu le’el] in his days. “Zanoah”, because he made Israel abandon [hizniah] their iniquities.
ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד להם לישראל מן בימיו גדור שגדר פרצותיהן של ישראל חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל (12907)
450“Father of”, “father of”, “father of”: he was a father in Torah, a father in wisdom, a father in prophecy.
אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות (1207)
451“These are the sons of Bitya…whom Mered took”. Was Mered his name? Was not Caleb his name? — The Holy One, blessed be He, said: Let Caleb who rebelled [marad] against the plan of the spies come and take the daughter of Pharaoh who rebelled against the idols of her father's house.
ואלה בני בתיה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו אמר הקב"ה יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה (6852)
452“Who had been carried away from Jerusalem” (Esther 2:6). Rava said: That he went into exile of his own accord.
אשר הגלה מירושלם אמר רבא שגלה מעצמו (2198)
453“And he brought up Hadassah” (Esther 2:6). She is called Hadassah but she is called Esther. It has been taught: R. Meir says: Esther was her proper name. Why then was she called Hadassah? After the righteous who are called myrtles (hadasim), for so it says, “And he stood among the myrtle trees” (Zechariah 1:8).
ויהי אומן את הדסה קרי לה הדסה וקרי לה אסתר תניא ר"מ אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א, ח) והוא עומד בין ההדסים (6973)
454R. Judah says: Hadassah was her name — Why then was she called Esther? Because she concealed [masteret] the facts about herself, as it says, “Esther did not make known her people or her kindred” (Esther 2:20).
רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו' (7518)
455R. Nehemiah says: Hadassah was her name. Why then was she called Esther? All peoples called her so after Istahar. Ben Azzai said: Esther was neither too tall nor too short, but of medium size, like a myrtle. Joshua b. Korha said: Esther was green, and there was an aura of kindness (hesed) about her.
ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר בן עזאי אומר אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה ר' יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה (12310)
456“For she had neither father nor mother…And when her father and mother died” (Esther 2:7). Why did it need to say this again? Aha said: When her mother became pregnant with her, her father died; when she was born, her mother died.
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה (3353)
457“And when her father and mother died, Mordecai took her for his own daughter” (Esther 2:7). A Tanna taught in the name of R. Meir: Do not read “for a daughter [le-bat],” but “for a house (i.e. wife) [le-bayit].” Similarly it says: “But the poor man had nothing save one little ewe lamb, which he had brought up and reared; and it grew up together with him, and with his children; it ate of his own bread, and drank from his cup, and lay in his bosom, and was unto him as a daughter” (II Samuel 12:3). Because it lay in his bosom, was it like a daughter to him? Rather what it means is like a wife; so here, it means a wife.
ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא משום ר"מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר (שמואל ב יב, ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דבחיקו תשכב הוות ליה (לבת) אלא (לבית) הכי נמי לבית (13814)
458“And the seven maidens who were meet to be given to her” (Esther 2:9): Rava said: [They were seven so that] she could count the days of the week by them. “And he treated her better than her maidens” (Esther 2:9). Rav said: [This means that] he gave her Jewish food to eat.
ואת שבע הנערות וגו' אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי (6083)
459Shmuel however said, it means that he gave her pieces of pork.
ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי (1378)
460And R. Yohanan said that he gave her legumes, and so it says, “So the steward took away their food and gave them legumes” (Daniel 1:16).
ור' יוחנן אמר זרעונים וכן הוא אומר (דניאל א, טז) ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים (3938)
461“Six months with the oil of myrrh” (Esther 2:12). What is the oil of myrrh? R. Hiyya b. Abba said: Stakat. R. Huna said: Oil from olives not a third grown. It has been taught: R. Judah says: Anpikon is oil of olives not a third grown. Why is it used for smearing? Because it removes hair and makes the skin soft.
ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור ר' חייא בר אבא אמר סטכת רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר (12409)
462“In the evening she went and in the morning she returned” (Esther 2:14). R. Yohanan From the disgrace of that wicked man we can learn something to his credit, that he did not have sexual relations by day.
בערב היא באה ובבקר היא שבה אמר רבי יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום (5316)
463“And Esther found favor” (Esther 2: 15). R. Elazar: said This teaches that to everyone she looked like a member of his own people. “So Esther was taken to king Ahashverosh into his royal house in the tenth month, which is the month Tevet” (Esther 2: 16). The month when a body benefits from being close to another body.
ותהי אסתר נשאת חן אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת ירח שנהנה גוף מן הגוף (9269)
464“And the king loved Esther above all the women, and she obtained grace and favor in his sight above all the virgins” (Esther 2: 17). Rav said: If he wanted to find in her the taste of a virgin he found it; if the taste of a non-virgin, he found it.
ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה טעם (5676)
465“Then the king made a great feast” (Esther 2: 18). He made a feast for her, and she did not tell him [who she was]. He remitted taxes, and she did not tell him. He sent gifts, and she [still] did not tell him.
ויעש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא גליא ליה שדר פרדישני ולא גליא ליה (3900)
466“And when the virgins were gathered together the second time, etc” (Esther 2: 19). He went and took counsel from Mordecai who said, The way to cause a woman to be jealous is to show her other women” and even so she did not tell as it says, “And Esther did not reveal her birthplace.”
ובהקבץ בתולות שנית וגו' אזיל שקל עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה ואפי' הכי לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו' (7231)
467R. Elazar said: What is the meaning of the verse,
אמר רבי אלעזר מאי דכתיב (1248)
Folio 13b דף יג ע״ב
468“He does not withdraw his eyes from the righteous” (Job 36:7)? In reward for the modesty displayed by Rachel, she merited having Saul descend from her; and in reward for the modesty displayed by Saul, he merited having Esther descend from him.
(איוב לו, ז) לא יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר (6982)
469What was the modesty displayed by Rachel? — As it is written: “And Jacob told Rachel that he was her father’s brother” (Genesis 29:12). Now was he her father’s brother? Was he not the son of her father’s sister?
ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב (בראשית כט, יב) ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא (2962)
470Rather he said to her, Will you marry me? She replied, Yes, but my father is a trickster, and you cannot outwit him. He replied: I am his brother in trickery. She said to him: Is it permitted to the righteous to engage in trickery? He replied: Yes; “With the pure, act in purity and with the perverse, act wily” (II Samuel 22:27).
אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין (שמואל ב כב, כז) עם נבר תתבר ועם עקש תתפל (7806)
471He said to her: What is his trickery? She replied: I have a sister older than me, and he will not let me marry before her. So he gave her certain tokens.
אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים (3937)
472When night came, she said to herself, Now my sister will be put to shame. So she handed over the tokens to her. So it is written, “And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah.” Up to now she was not Leah? Rather, what it means is that on account of the tokens which Rachel gave to Leah he did not know until then. Therefore she was rewarded by having Saul among her descendants.
כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב (בראשית כט, כה) ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול (8293)
473What modesty did Saul display? — As it is written, “But concerning the matter of the kingdom of which Shmuel spoke he told him not” (I Samuel 10:16).He merited that Esther should descend from him. R. Elazar further said: When the Holy One, blessed be He, assigns greatness to a man, he assigns it to his sons and his sons’ sons for all generations, as it says, “[With kings on the throne;] He sets them forever and they are exalted” (Job 36:7). If, however, he becomes arrogant, God humiliates him, as it says, “And if they be bound in fetters etc” (Job 36:8).
ומה צניעות היתה בשאול דכתיב (שמואל א י, טז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר ואמר רבי אלעזר כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר (איוב לו, ז) ויושיבם לנצח ויגבהו (וגו') ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר (איוב לו, ח) ואם אסורים בזקים וגו' (11591)
474"For Esther did the commandment of Mordecai" (Esther 2:20). R. Jeremiah said: [This means] that she used to show her menstrual blood to the Sages. "As when she was brought up with him" (Esther 2:20). Rabbah b. Lema said in the name of Rav: [This means] that she used to rise from the lap of Ahashverosh and bathe and sit in the lap of Mordecai.
ואת מאמר מרדכי אסתר עושה אמר רבי ירמיה שהיתה מראה דם נדה לחכמים כאשר היתה באמנה אתו אמר רבה בר לימא (משמיה דרב) שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי (10578)
475"In those days, while Mordecai sat in the king's gate, Bigtan and Teresh were enraged" (Esther 2:21). R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Yohanan: The Holy One, blessed be He, [once] caused a master to be angry with his servants in order to fulfil the desire of a righteous man, namely Joseph, as it says, "And there was with us there a young man, a Hebrew, etc." (Genesis 41:12);
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף שנאמר (בראשית מא, יב) ושם אתנו נער עברי וגו' (8576)
476And servants with their master in order to perform a miracle for a righteous man, namely, Mordecai, as it is written, "And the matter was known to Mordecai etc" (Esther 2:22).
עבדים על אדוניהן לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו' (2940)
477R. Yohanan said: Bigtan and Teresh were two Tarseans and conversed in the Tarsean language. They said: From the day this woman came we have been able to get no sleep. Come, let us put poison in the dish so that he will die. They did not know that Mordecai was one of those who had seats in the Chamber of Hewn Stone, and that he understood seventy languages.
אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הוו והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס בספל כדי שימות והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון (10147)
478One said to the other: But are not my post and your post different? He replied: I will keep guard at my post and you at yours. So it is written, "And in inquisition was made and it was found" (Esther 2:23) that is to say, they were not [both] found at their posts.
אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן (8417)
479"After these things" (Esther 3:1). After what? Rava said: After God had created a healing for the blow.
אחר הדברים האלה (אחר מאי) אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה (2166)
480For Resh Lakish has said: The Holy One, blessed be He, does not strike Israel unless He has created for them a healing beforehand, as it says. "When I have healed Israel, then is the iniquity of Ephraim uncovered" (Hosea 7:1). Not so, however, with the other nations: He smites them first, and then creates for them a healing, as it says: "The Lord will smite Egypt, smiting and healing" (Isaiah 19:22).
דאמר ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז, א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה שנאמר (ישעיהו יט, כב) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא (8585)
481“But it seemed contemptible in his eyes to lay hands on Mordecai alone” (Esther 3:6). At first he [wanted to lay hands] “on Mordecai alone,” then at “the people of Mordecai” — and who are these? The Rabbis; and finally at “all the Jews.”
ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן ולבסוף בכל היהודים (3386)
482“They cast a pur, that is the lot”. A Tanna taught: When the lot fell on the month of Adar, he rejoiced greatly saying: The lot has fallen for me on the month in which Moses died. He did not know, however, that Moses died on the seventh of Adar and was born on the seventh of Adar.
הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד (7419)
483“There is one people” (Esther 3:8): Rava said: No one was ever as skillful at evil language as Haman. He said to Ahashverosh: Come, let us destroy them. He replied: I am afraid of their God, lest He do to me as He did to my predecessors. He replied: They are “negligent” (yashu) of the precepts.
ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות (5497)
484He said: There are Rabbis among them. He replied: They are “one people”.
אמר ליה אית בהו רבנן אמר ליה עם אחד הן (1476)
485Should you say that I will make a void in your kingdom, they are “scattered abroad among the peoples”. Should you say: There is some profit in them, I reply, “they are dispersed” [nifredu], like an isolated bough [peridah] that does not bear fruit. Should you say that they occupy one province, I reply, “they are in all the provinces of your kingdom”.
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרין הם בין העמים שמא תאמר אית הנאה מינייהו מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות ושמא תאמר איכא מדינתא מינייהו ת"ל בכל מדינות מלכותך (9774)
486“Their laws are diverse from those of every other people”: they do not eat of our food, nor do they marry our women nor give us theirs in marriage. “Neither keep they the king’s laws”, since they evade taxes the whole year by saying today is Shabbat, today is Pesah. “Therefore it does not profit the king to suffer them”, because they eat and drink and despise the throne. For if a fly falls into the cup of one of them, he throws it out and drinks the wine, but if my lord the king were to touch his cup, he would dash it on the ground and not drink from it.
ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י ולמלך אין שוה להניחם דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן חובטו בקרקע ואינו שותהו (11241)
487“If it please the king, let it be written that they be destroyed, and I will pay ten thousand talents of silver”: Resh Lakish said: It was well known to Him at whose word the world came into being that Haman would one day pay shekels for the destruction of Israel. Therefore He anticipated his shekels with those of Israel.
אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו (8344)
488And so we have learned: “On the first of Adar they make a proclamation regarding the shekalim and the mixed seeds.”
והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים (2130)
489“And the king said to Haman, The silver is given to you and the people also, to do with them as it seems good in your eyes.” R. Abba said:
ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא (2789)
Folio 14a דף יד ע״א
490To what can we compare Ahashverosh and Haman? To two men one of whom had a mound in the middle of his field and the other a ditch in the middle of his field. The owner of the ditch said, I wish I could buy that mound, and the owner of the mound said, I wish l could buy that ditch.
משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים (8045)
491One day they met, and the owner of the ditch said, Sell me your mound, whereupon the other replied, Take it for nothing, and I shall be only too glad.
לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בחנם והלואי (3269)
492“And the king removed his ring” (Esther 3:10): R. Abba b. Kahana said: This removal of the ring was greater than forty-eight prophets and seven prophetesses who prophesied to Israel; for all these were not able to turn Israel to do good, and the removal of the ring did turn them to do good.
ויסר המלך את טבעתו אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב (9765)
493Our Rabbis taught: “Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied to Israel, and they neither took away from nor added anything to what is written in the Torah save only the reading of the Megillah.”
ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה (6699)
494How did they derive it [from the Torah]? R. Hiyya b. Abin said in the name of R. Joshua b. Korha: If for being delivered from slavery to freedom we chant a hymn of praise, should we not do so all the more for being delivered from death to life?
מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן (5554)
495If that is the reason we should say Hallel also? — [We do not do so] because Hallel is not said for a miracle which occurred outside of the land of Israel. How then can we say Hallel for the Exodus from Egypt which was a miracle which occurred outside the land of Israel?
אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה (4745)
496As it has been taught: “Until they entered the land of Israel, all lands were counted as proper for saying Hallel [for miracles done in them] — After they had entered the land, other countries were not counted as proper for saying [for miracles done in them].
כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה (7512)
497R. Nahman said: The reading of the Megillah is equivalent to Hallel. Rava said: There is a good reason in that case [of the Exodus from Egypt] because it says [in the Hallel], “Praise you O servants of the Lord,” and not servants of Pharaoh. But can we say in this case, “Praise you, servants of the Lord” and not servants of Ahashverosh? We are still servants of Ahashverosh.
רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם (תהלים קיג, א) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן (5906)
498Whether for Rava or for R. Nahman, there is a difficulty in what has been taught [above], that “after they had entered the land, other countries were not counted as proper for saying the Hallel [for miracles done in them]!” When the people went into exile, the other countries became proper as at first.
בין לרבא בין לר"נ קשיא והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון (6302)
499Were there no more prophets? But is it not written, “And there was a man from Ramataim-Tzophim”, (I Samuel 1:1) [which we interpret], one of two hundred prophets [zophim] who prophesied to Israel?
ותו ליכא והכתיב (שמואל א א, א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל (4507)
500There were actually very many, as it has been taught, Many prophets arose for Israel, double the number of [the Israelites] who came out of Egypt only the prophecy which contained a lesson for future generations was written down, and that which did not contain such a lesson was not written.
מיהוה טובא הוו כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה (5390)
501R. Shmuel b. Nahmani said: This [Ramataim-Tzophim] means, a man who came from two heights (ramot) which faced (tzophot) one another. R. Hanin said: It means: a man who came from ancestors of the most exalted position (rumo). And who were they? The sons of Korah, as it says, And the sons of Korah did not die. A Tanna taught in the name of our Teacher: A special place was assigned to them in Gehinnom and they stood on it.
רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו רבי חנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם ומאן נינהו בני קרח דכתיב (במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו (10266)
502“Seven prophetesses”. Who were these? — Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Hulda and Esther. Sarah”, as it is written, “The father of Milkah and the father of Yiscah” (Genesis 11:29) and R. Isaac said [on this]. Yiscah is Sarah; and why was she called Yiscah? Because she saw visions [sakhtah] by means of the holy spirit, as it is said, “In all that Sarah says to you, listen to her voice” (Genesis 21:12). Another explanation is: because all gazed [sakhin] at her beauty.
שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב (בראשית יא, כט) אבי מלכה ואבי יסכה ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד"א יסכה שהכל סוכין ביופיה (11233)
503“Miriam”, as it is written, “And Miriam the prophetess the sister of Aaron” (Exodus 15:20). Was she only the sister of Aaron and not the sister of Moses? R. Nahman said in the name of Rav: For she prophesied when she was the sister of Aaron [only] and said, My mother is destined to bear a son who will save Israel. When he was born the whole house was filled with light, and her father arose and kissed her on the head, saying, My daughter, your prophecy has been fulfilled.
מרים דכתיב (שמות טו, כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אמר ר"נ אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך (14873)
504But when they threw him into the river her father arose and tapped her on the head, saying, Daughter, where is your prophecy? That is why it is written, “And his sister stood afar off to know”; to know, [that is,] what would be with the latter part of her prophecy.
וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך היינו דכתיב (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה לדעת מה יהא בסוף נבואתה (6611)
505“Devorah,” as it is written, “Now Devorah a prophetess, a woman of flames” (Judges 4:4). What is meant by a woman of flames? Because she used to make wicks for the Temple.
דבורה דכתיב (שופטים ד, ד) ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש (6264)
506“And she sat under a palm tree” (v. 5). Why under a palm tree? — R. Shimon b. Avishalom said: [To avoid] seclusion. Another explanation is: Just as a palm tree has only one heart, so Israel in that generation had only one heart devoted to their Father in heaven.
(שופטים ד, ה) והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר ר' שמעון בן אבשלום משום יחוד דבר אחר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים (9633)
507“Hannah”, as it is written, “And Hannah prayed and said, My heart exults in the Lord, my horn is exalted in the Lord” (I Samuel 2:1): “My horn is exalted”, and not, “my cruse is exalted.” David and Solomon, who were anointed from a horn, their kingship would be prolonged, but Saul and Yehu, who were anointed with a cruse, their kingship would not be prolonged.
חנה דכתיב (שמואל א ב, א) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה' רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן (8578)
508“There is none holy as the Lord, for there is none beside you” (I Samuel 2:2). R. Judah b. Menashya said: Read not biltekha, (beside You), rather lebalotekha [“to survive longer than you”]. For the nature of the Holy One, blessed be He, is not like that of flesh and blood. It is the nature of flesh and blood to be survived by its works, but God survives His works.
(שמואל א ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך אמר רב יהודה בר מנשיא אל תקרי בלתך אלא לבלותך שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו (8927)
509“Neither is there any rock [tzur] like our God.” There is no artist [tzayyar] like our God. A person draws a figure on a wall, but is unable to endow it with breath and spirit, inward parts and intestines. But the Holy One, blessed be He, fashions a form within a form and endows it with breath and spirit, inward parts and intestines.
(שמואל א ב, ב) ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו אדם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים (6377)
510“Abigail”, as it is written, “And it was so, as she rode on her donkey and came down by the hidden side of the mountain” (II Samuel 25:20). “By the hidden side [seter] of the mountain”? It should say “from the mountain”!
אביגיל דכתיב (שמואל א כה, כ) והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה (4368)
511Rabbah b. Shmuel said: It means that she came with reference to blood that came from the hidden parts [setarim]. She brought some blood and showed it to him. He said to her: Is blood to be shown at night? She replied: Are capital cases tried at night? He said to her:
אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה (5444)
Folio 14b דף יד ע״ב
512He [Naval] is a rebel against the king and no trial is necessary for him. She replied; Saul is still alive, and your fame has not yet spread abroad in the world. Then he said to her: “Blessed be your discretion and blessed be you, that you have kept me this day from shedding bloods” (I Samuel 25:33).
מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם אמר לה (שמואל א כה, לג) ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני [היום הזה] מבא בדמים (5117)
513Damim [bloods]—this means two bloods! Rather it teaches that she bared her thigh and he went three parasangs by the light of it. He said: Listen (lie) with me. She replied, “Let not this be a stumbling-block to you” (I Samuel 25:33 31). The word “this” implies that something else would be, and what was that? The incident of Bathsheba; and so it was eventually.
דמים תרתי משמע אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו (שמואל א כה, לא) לא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הואי (9304)
514“And the soul of your lord shall be bound up in the bundle of life” (I Samuel 25:33 29). When she left him she said to him. “And when the Lord shall have done well by my lord . . . then remember your handmaid” (25:33 31). R. Nahman said:
(שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה (שמואל א כה, לא) והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך (4825)
515This is like what people say: While a woman talks she spins. Some say: The goose stoops as it goes along, but its eyes peer afar.
אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי (4289)
516Hulda, as it is written, “So Hilkiah the priest and Ahikam and Achbor…and Shafan and Asayah went to Hulda the prophetess” (II Kings 22:14). But if Jeremiah was there, how could she prophesy? It was said in the school of Rav in the name of Rav: Hulda was a near relative of Jeremiah, and he did not object to her doing so.
חולדה דכתיב (מלכים ב כב, יד) וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו' ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה (5340)
517But how could Josiah himself pass over Jeremiah and send to her? The members of the school of R. Shila said: Because women are more merciful.
ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני שהנשים רחמניות הן (4222)
518R. Yohanan said Jeremiah was not there, as he had gone to bring back the ten tribes. From where do we know that they returned? Because it is written, “For the seller shall not return to that which is sold” (Ezekiel 7:13). Now is it possible that after the Jubilee had already ceased the prophet should prophesy that it will cease? The fact is that it teaches that Jeremiah brought them back. Josiah the son of Amon ruled over them,
ר' יוחנן אמר ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנלן דאהדור דכתיב (יחזקאל ז, יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיה החזירן (7781)
519as it says, “Then he said, What is the marker I see there? And the men of the city told him, It is the grave of the man of God who came from Judah, and proclaimed these things that you done against the altar in Beth-el” (II Kings 23:17). Now what connection is there between Josiah and the altar in Bethel? It teaches that Josiah reigned over them. R. Nahman said: We learn it from here: “Also, O Judah, there is a harvest appointed for you, when I would restore the captivity of my people” (Hosea 6:11).
ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב (מלכים ב כג, יז) ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן רב נחמן אמר מהכא (הושע ו, יא) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי (13042)
520“Esther,” as it is written, “Now it came to pass on the third day that Esther clothed herself in royalty” (Esther 5:1). Surely it should say, “royal clothing”? What it shows is that she clothed herself in the Holy Spirit. It is written here, “And she clothed”, and it is written in another place, “Then the spirit clothed Amasai..” (I Chronicles 12:18).
אסתר דכתיב (אסתר ה, א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אלא שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב, יט) ורוח לבשה את עמשי וגו' (9592)
521R. Nahman said:
אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא זיבורתא כתיב בה (שופטים ד, ו) ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב בה (מלכים ב כב, טו) אמרו לאיש ולא אמרה אמרו למלך (11913)
Folio 15a דף טו ע״א
522We can understand that [some of] those [eight] mentioned above are expressly described [as prophets], but how do we know that their fathers [were prophets]?
בשלמא אינהו מיפרשי אלא אבהתייהו מנלן (1726)
523From what Ulla said; for Ulla said: Wherever a man’s name is given along with that of his father as the author of a prophecy we know that he was a prophet son of a prophet. Where his own name is given but not that of his father, we know that he was a prophet but not the son of a prophet. Where his name and the name of his town are specified, we know that he came from that town. Where his name is given but not that of his town, we know that he was from Jerusalem.
כדעולא דאמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא שמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותה העיר שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים (8938)
524In a baraita it was stated If nothing is known about the character of a man or of his ancestors, and the Scripture mentions any one of them in connection with a praiseworthy action, as for instance, “The word of the Lord which came to Zephaniah son of Cushi son of Gedaliah” (Zephaniah 1:1) we may know that he was a righteous man son of a righteous man; and wherever the Scripture mentions any one of them in connection with a reprehensible action, as for instance, “And it came to pass in the seventh month that Ishmael the son [of Netanel] son of Elishama came” (Jeremiah 41:1) we may know that he was a wicked man son of a wicked man.
במתניתא תנא כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח כגון (צפניה א, א) דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בידוע שהוא צדיק בן צדיק וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי כגון (ירמיהו מא, א) ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע בידוע שהוא רשע בן רשע (12476)
525Nahman said: Malachi is the same as Mordecai. Why was he called Malachi? Because he was next to the king. They objected: ‘Baruch the son of Neriah and Serayah the son of Mahseyah and Daniel and Mordecai, Bilshan, Haggai, Zechariah and Malachi all prophesied in the second year of Darius! This is a refutation.
אמר רב נחמן מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש תיובתא (9332)
526It has been taught: R. Joshua b. Korha said: Malachi is Ezra, and the Sages say that Malachi was his proper name. R. Nahman said:Nahman said: It is reasonable to accept the view that Malachi was the same as Ezra. For it is written in the prophecy of Malachi, “Judah has dealt treacherously and an abomination is committed in Israel and in Jerusalem, for Judah has profaned the holiness of the Lord which he loves and has married the daughter of a strange God” (Malachi 2:11).
תניא אמר רבי יהושע בן קרחה מלאכי זה עזרא וחכ"א מלאכי שמו אמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנביאות מלאכי (מלאכי ב, יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר (9944)
527And who was it that put away the strange women? Ezra, as it is written, “And Shechaniah the son of Yehiel, one of the sons of Elam answered and said unto Ezra: We have broken faith with our God and have married foreign women” (Ezra 10:2).
ומאן אפריש נשים נכריות עזרא דכתיב (עזרא י, ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות (5802)
528The Rabbis taught: There have been four beautiful women in the world — Sarah, Rahab, Abigail and Esther. According to the one who says that Esther was green, Vashti should be inserted in place of Esther.
תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה (ואביגיל רחב) ואסתר ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי (7610)
529Our Rabbis taught: Rahab inspired lust by her name; Yael by her voice; Abigail by her memory; Michal daughter of Saul by her appearance. R. Isaac said: Whoever says, “Rahab, Rahab” will at once have a seminal emission. R. Nahman said to him: I say Rahab, Rahab, and nothing happens to me! He replied: I was speaking of one who knows her and was intimate with her.
תנו רבנן רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה אמר רבי יצחק כל האומר רחב רחב מיד ניקרי א"ל רב נחמן אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת לי אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה (8455)
530“Now when Mordecai knew all that was done” [etc.] (Esther 4:1). What did he cry out? Rav said: He said: Haman has raised himself above Ahashverosh. Shmuel said: The upper king has prevailed over the lower king.
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאי אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ושמואל אמר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה (5415)
531And the queen was exceedingly afraid [vatithalhal]. What is the meaning of vatithalhal? Rav said: It means that she became a niddah (menstruant). R. Jeremiah said: that she needed to relieve herself.
ותתחלחל המלכה מאי ותתחלחל אמר רב שפירסה נדה ור' ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה (4607)
532“And Esther called Hatach”. Rav said: Hatach is the same as Daniel. Why was he called Hatach? Because he was cut [hatkhuhu] from his elevated position. Shmuel said: Because all affairs of state were decided [nehtakim] by his voice.
ותקרא אסתר להתך אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו (7655)
533“To know what this was and why this was.” R. Isaac said: She sent to him saying: Perhaps Israel has transgressed the five books of the Torah, in which is written, “On this side and on this they were written” (Exodus 32:15).
לדעת מה זה ועל מה זה אמר רבי יצחק שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהן (שמות לב, טו) מזה ומזה הם כתובים (5478)
534“And they told Mordecai Esther’s words.” But he did not go to him on this occasion. This shows us that a recalcitrant answer need not be taken back [by the messenger].
ויגידו למרדכי את דברי אסתר ואילו איהו לא אזל לגביה מכאן שאין משיבין על הקלקלה (3069)
535“Go, gather together all the Jews . . . which is not according to the custom” (Esther 4:16). R. Abba said: It was not according to the custom. For every other day she was forced [to be with Ahashverosh], but now it was willingly. “And if I perish, I perish.” As I am lost to my father’s house so I shall be lost to you.
לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך (7870)
536And Mordecai passed [vaya’avor]” (Esther 4:17). Rav said: This indicates that he made (shehe’evir) the first day of Passover a fast day. Shmuel said: It indicates that he crossed a stream [on that day].
ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ושמואל אמר דעבר ערקומא דמיא (4993)
537“Now it came to pass on the third day that Esther put on royalty” (Esther 5:1). Surely it should say, “royal clothing”? R. Elazar said in the name of R. Hanina: This tells us that the holy spirit clothed her. It is written here, “and she put on,” and it is written elsewhere, “And a spirit clothed Amasai” (I Chronicles 12:19).
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא מלמד שלבשתה רוח הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם (דברי הימים א יב, יט) ורוח לבשה את עמשי (9895)
538R Elazar b. Hanina also said: Let not the blessing of an ordinary man be held lightly in your eyes, for two men great in their generation were blessed by ordinary men and their blessings were fulfilled. They were, David and Daniel. David was blessed by Aravnah, as it is written, “And Aravnah said to the king, The Lord your God will accept you” (II Samuel 24:23). Daniel was blessed by Darius, as it is written “Your God whom you serve continually, He will deliver you” (Daniel 6:17).
ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן ואלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב (שמואל ב כד, כג) ויאמר ארונה אל המלך וגו' דניאל דברכיה דריוש דכתיב (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך (10631)
539R Elazar further said in the name of R. Hanina: Let not the curse of an ordinary man be held lightly in your eyes, because Avimelech cursed Sarah, saying, “Behold he is for you a covering of the eyes” (Genesis 20:16) and this was fulfilled in her seed, [as it says], “And it came to pass that when Isaac was old his eyes were dim” (Genesis 27:1).
ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ, טז) הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה (בראשית כז, א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו (7099)
540R Elazar further said in the name of R. Hanina: Come and observe that the way of the Holy One, blessed be He, is not like the way of flesh and blood — The way of flesh and blood is that a man places a pot on the fire and then pours water into it, but God first puts in the water and then sets the pot, to fulfil what is written, “At the sound of his giving a multitude of waters in the heavens” (Jeremiah 10:13).
ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם שופת קדרה ואח"כ נותן לתוכה מים אבל הקב"ה נותן מים ואחר כך שופת הקדרה לקיים מה שנאמר (ירמיהו י, יג) לקול תתו המון מים בשמים (11150)
541R. Elazar further said in the name of R. Hanina: Whoever reports a saying in the name of the one who said it originally brings deliverance to the world, as it says, “And Esther told the king in the name of Mordecai” (Esther 2:22).
ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (5032)
542R Elazar further said in the name of R. Hanina: When a righteous man dies, he dies only for his own generation. It is with him as with a man who loses a pearl. Wherever it is, it remains a pearl, and is lost only to its owner.
ואמר ר"א אמר רבי חנינא צדיק אבד לדורו אבד משל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעלה (4752)
543“Yet all this is worth nothing to me” (Esther 5:13). R. Elazar said in the name of R. Hanina: Just because he saw Mordecai sitting in the king’s gate, was this any reason why he should say, ‘Yet all this is worth nothing to me?” As R. Hisda said, for R. Hisda said: The one came [to the court] as with his wealth and the other
וכל זה איננו שוה לי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה אינו שוה לי כדרב חסדא דאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא (6426)
Folio 15b דף טו ע״ב
544with poverty R. Papa said: They also called him: The slave that was sold for loaves of bread.
בפרוזבוטי אמר רב פפא וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי (1558)
545“Yet all this is worth nothing to me”. This teaches us that all the treasures of that wicked one were engraved on his heart, and when he saw Mordecai sitting in the king’s gate he said, Yet all this is worth nothing to me.
וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי (6127)
546R. Elazar further said in the name of R. Hanina: God will in the time to come be a crown on the head of every righteous man, as it is said, “In that day the Lord of Hosts will be for a crown of glory and for a diadem of beauty” (Isaiah 28:5) What is meant by a “crown of glory (tzvi)” and a “diadem [zefirat] of beauty”? For them that do his will [tzivyono] and who await [mezapin] his glory. Shall He be so to all? Scripture says, “To the residue of [lish’ar] his people,” that is, to whoever makes of himself a mere residue [shirayim].
ואמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר (ישעיהו כח, ה) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי [וגו'] מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים (12817)
547“And for a spirit of judgement” this indicates one who judges his inclination. “To him that sits in judgement” this indicates one who gives a true verdict on true evidence. “And for strength” this indicates one who subdues his evil passions. “That turn back the battle”:this indicates those who give and take in the war of the Torah. At the gate”: these are the disciples of the sages who come early and leave late in synagogues and houses of study.
ולרוח משפט זה הדן את יצרו וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמתו ולגבורה זה המתגבר על יצרו משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה שערה [אלו ת"ח] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (12466)
548The Attribute of Justice said before the Holy One, blessed be He: Master of the Universe: Why this difference between these and the others? (He replied; Master of the Universe: Israel toils in Torah, the nations of the world do not toil in Torah.)
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הקדוש ברוך הוא ישראל עסקו בתורה אומות העולם לא עסקו בתורה (6551)
549He replied to Him, He replied to Him, “But they also reel through wine, and stagger through strong drink,” they totter in judgement [paku peliliyah]; and “paku” refers only to Gehinnom, as it says, “That this shall be no stumbling-block [pukah] for you” (I Samuel 25:31); and “peliliyah” contains a reference to the judges, as it says, “And he shall pay as the judges determine [bi-felilim]” (Exodus 21:22).
אמר ליה גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה אין פקו אלא גיהנם שנאמר (שמואל א כה, לא) ולא תהיה זאת לך לפוקה ואין פליליה אלא דיינין שנאמר (שמות כא, כב) ונתן בפלילים (5912)
550“And she stood in the inner court of the king’s house” (Esther 5:1): R. Levi said: When she reached the chamber of the idols, the Divine Presence left her. he said, “My God, My God, why have you forsaken me” (Psalms 22:2)? Maybe you punish the inadvertent sin like the intentional one, or one done under compulsion like one done willingly?
ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה (תהלים כב, ב) אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון (7270)
551Or is it because I called him “dog” as it says. “Deliver my soul from the sword, mine only one from the power of the dog?” (Psalms 22:21). She straight way retracted and called him lion, as it says, “Save me from the lion’s mouth” (Psalms 22:22).
או שמא על שקראתיו כלב שנאמר (תהלים כב, כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר (תהלים כב, כב) הושיעני מפי אריה (6023)
552“And it was that when the king saw Esther the queen” (Esther 5:2): R. Yohanan said: Three ministering angels were appointed to help her at that moment; one to make her head erect, a second to endow her with charm and a third to stretch the sceptre.
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט (8436)
553How much [was it stretched]? — R. Jeremiah said: It was two cubits long and he made it twelve cubits — Some say, sixteen, and some again twenty-four. In a Baraitha it was stated, sixty. so too you find with the arm of the daughter of Pharaoh, and so you find with the teeth of the wicked, as it is written, You have broken [shibarta] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8) and Resh Lakish said: Do not read shibarta but shirbavta. Rabbah b. Ofran said in the name of R. Elazar who heard it from his teacher, who heard it from his teacher, [that the sceptre was stretched] two hundred [cubits].
וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה ואמרי לה על שש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע במתניתא תנא על ששים וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב (תהלים ג, ח) שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת רבה בר עופרן אמר משום ר"א ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים (21927)
554“And the king said to Queen Esther What is your requests? Even to the half of the kingdom, it shall be given you.” (Esther 5:6) “Half the kingdom” but not the whole kingdom. And not a thing which would divide the kingdom.What could that be? The building of the Temple.
ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין בית המקדש (7065)
555“Let the king and Haman come to a banquet” (Esther 5:4). Our Rabbis taught: What did Esther see that she invited Haman? R. Elazar said: She set a trap for him, as it says. “Let their table before them become a snare” (Psalms 69:23). R. Joshua said:
יבא המלך והמן אל המשתה ת"ר מה ראתה אסתר שזימנה את המן ר"א אומר פחים טמנה לו שנאמר (תהלים סט, כג) יהי שלחנם לפניהם לפח (5913)
556She learned to do so from her father’s house, as it says. “If your enemy be hungry give him bread to eat” (Proverbs 25:21-22). R. Meir said: so that he should not form a conspiracy and rebel. R. Judah said:
ר' יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר (משלי כה, כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' ר"מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד (4176)
557So that they should not discover that she was a Jew. R. Nehemiah said: So that Israel should not say, We have a sister in the palace, and so should neglect [to pray for] mercy. R. Yose said: So that he should always be at hand for her. R. Shimon b. Menassiah said: [She said], Perhaps God will notice and perform a miracle for us
ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר"ש בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס (9800)
558R. Joshua b. Korha said: [She said], I will encourage him so that he may be killed, both he and I. Rabban Gamaliel said: [She said; Ashvesosh] is a flip flopping king. R. Gamaliel said: We still require the Modai, as it has been taught: R. Eliezer of Modiin says, She made the king jealous of him and she made the princes jealous of him..
רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא רבן גמליאל אומר מלך הפכפכן היה אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים (7699)
559Rabbah said: [She said], “Pride goes before the fall” (Proverbs 16:18). Abaye and Rava both of whom said: [She said], “With their poison I will prepare their feast” (Jeremiah 51:39). Rabbah b. Abbuha found Elijah and said to him: Which of these reasons prompted Esther to act as she did? He replied: [All] the reasons given by all the Tannaim and all the Amoraim.
רבה אמר (משלי טז, יח) לפני שבר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא, לט) בחומם אשית את משתיהם וגו' אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א"ל כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי א"ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי (7048)
560“And Haman recounted to them the glory of his riches and the multitude of his children” (Esther 5:11). How many were “the multitude of his children”? Rav said: Ten died, ten were hanged, and ten went begging. The Rabbis said:
ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו אמר רב ל' עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים (6264)
561Those who went begging were seventy, as it says, “They that were full [seve’im] have hired themselves out for bread” (I Samuel 2:5). Read not seve’im, but shiv’im [seventy].
ורבנן אמרי אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא דכתיב (שמואל א ב, ה) שבעים בלחם נשכרו אל תקרי שבעים אלא שבעים (5849)
562Rami b. Abba said: In all they were two hundred and eight, as it says, “And the multitude [verov] of his sons.” But verov in gematria is two hundred and fourteen? R. Nahman b. Isaac said: The word is written defectively.
ורמי בר אבא אמר כולן מאתים ושמונה הוו שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב (5714)
563“On that night the sleep of the king was disturbed” (Esther 6:1). R. Tanhum said: The sleep of the King of the Universe was disturbed. The Rabbis say: Those above were disturbed and those below were disturbed. Rava said: It means literally “the sleep of king Ahashverosh”.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר רבי תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים נדדו תחתונים רבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש (7651)
564A thought occurred to him: What is the meaning of Esther inviting Haman? Perhaps they are conspiring against me to kill me? He thought again: If that is so, is there no man who is my friend and who would tell me? Then he thought again: Perhaps there is some man who has done me a good turn and I have not rewarded him; and therefore men refrain from informing me. Straight away, he commanded to bring the book of records of the chronicles.
נפלה ליה מילתא בדעתיה אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה הדר אמר אי הכי לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים (11107)
565“And they were read.” This teaches that they were read of themselves. And it was found [being] written. It should say, a writing [ketav] was found? This shows that
ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאיליהן וימצא כתוב כתב מבעי ליה מלמד (2677)
Folio 16a דף טז ע״א
566Shimshai kept on erasing and Gabriel kept on writing. Assi said: R. Shila, a man of K’far Temarta said: If a writing on earth which is for the benefit of Israel cannot be erased, how much less a writing in heaven!
ששמשי מוחק וגבריאל כותב אמר רבי אסי דרש ר' שילא איש כפר תמרתא ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה לא כל שכן (9159)
567“There was nothing done for him” (Esther 6:3). Rava said: [They answered him thus] not because they loved Mordecai but because they hated Haman.
(אסתר ו, ג) לא נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן (3897)
568“He had prepared for him” (Esther 6:4): A Tanna stated: [This means], he had prepared for himself.
(אסתר ו, ד) הכין לו תנא לו הכין (693)
569“And do even so to Mordecai” (Esther 6:10). Haman said to him: Who is Mordecai? He said to him: “The Jew.” He said: There are many Mordecais among the Jews. He replied: “The one who sits in the king’s gate.”
ועשה כן למרדכי אמר ליה מנו מרדכי אמר ליה (אסתר ו, י) היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר ליה (אסתר ו, י) היושב בשער המלך (3661)
570Haman said to him: For him [the tribute] of one village or one river is sufficient! Ahashverosh said: Give him that too; “Let nothing fail of all that you have spoken.”
אמר ליה סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא אמר ליה הא נמי הב ליה אל תפל דבר מכל אשר דברת (3962)
571“Then Haman took the clothes and the horse.” He went and found [Mordecai] with the Rabbis sitting before him while he showed them the rules of the “handful.” When Mordecai saw him approaching and leading the horse, he became frightened and said to the Rabbis: This villain is coming to kill me. Get out of his way so that you should not be burned by his ember. Mordecai thereupon drew his robe around him and stood up to pray. Haman came in and sat down before them and waited until Mordecai had finished his prayer.
ויקח המן את הלבוש ואת הסוס אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה מירתת אמר להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה (14469)
572He said to him: What have you been discussing? He replied: When the Temple stood, if a man brought a meal-offering he used to offer a handful of fine flour and make atonement with it. Haman said to them: Your handful of fine flour has come and displaced my ten thousand talents of silver. Mordecai said to him: Wicked one, if a slave acquires property, whose is the slave and whose is the property?
אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי אמר ליה רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי (9435)
573Haman then said to him: Arise and put on these clothes and ride on this horse, for so the king desires you to do. He replied: I cannot do so until I have gone into the bath and trimmed my hair, for it would not be good manners to use the king’s clothing in this state.
אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי (4730)
574Now Esther had sent and closed all the baths and all the barbers’ shops. So Haman himself took him into the bath and washed him, and then went and brought scissors from his house and trimmed his hair. While he was doing so, he sighed and groaned. Mordecai said to him: Why do you sigh? He replied: The man who was esteemed by the king above all his nobles is now made a bath attendant and a barber. Mordecai said to him: Wicked one, and were you not once a barber in Kefar Karzum? For so a Tanna stated: Haman was a barber in Kefar Karzum twenty-two years.
שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה (16285)
575After he had trimmed his hair he put the garments on him, and said to him, Mount and ride. He replied: I am not able, as I am weak from the days of fasting. So Haman stooped down and he mounted [on his back]. When he was up he kicked him. He said to him: Is it not written in your books, “Rejoice not when your enemy fails” (Proverbs 24:17)? He replied: That refers to an Israelite, but in regard to you it is written, “And you shall step on their high places” (Deuteronomy 33:29).
בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה אמר ליה סק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא גחין וסליק כי סליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו (משלי כד, יז) בנפל אויבך אל תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב (דברים לג, כט) ואתה על במותימו תדרוך (9824)
576And proclaimed before him, “Thus shall be done to the man whom the king desires to honor.” (Esther 6:11) As he was leading him through the street where Haman lived, his daughter who was standing on the roof saw him. She thought that the man on the horse was her father and the man walking before him was Mordecai. So she took a chamber pot and emptied it on the head of her father. He looked up at her and when she saw that it was her father, she threw herself from the roof to the ground and killed herself.
(אסתר ו, יא) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה (9896)
577Hence it is written . . . ” And Mordecai returned to the king’s gate”. (Esther 6:12) R. Sheshet said: This indicates that he returned to his sackcloth and fasting. “But Haman hastened to his house, mourning and his head covered”; mourning for his daughter, and with his head covered on account of what had happened to him.
והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו (8469)
578“And Haman told Zeresh his wife and all his friends” etc (Esther 6:13). They are first called “his friends” and then they are called “his wise men.” R. Yohanan said: Whoever says a wise thing even among the nations of the world is called “wise.”
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם (4958)
579“If Mordecai be of the seed of the Judah.” They said to him: If he comes from the other tribes, you could prevail over him, but if he is from the tribe of Judah or of Benjamin, Ephraim or Manasseh, you will not prevail over him. “Judah” as it is written, “Your hand shall be on the neck of your enemies” (Genesis 49:8). The others, because it is written of them, “Before Ephraim and Benjamin and Manasseh stir up your might” (Psalms 80:3).
אם מזרע היהודים מרדכי וגו' אמרו ליה אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) ידך בערף אויביך אינך דכתיב בהו (תהלים פ, ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך (8802)
580“But falling you shall fall.” (Esther 6:14). Judah b. Ila’i expounded Why are two fallings mentioned here? Haman’s friends said to him: This people is compared to the dust and it is compared to the stars. When they go down, they go down to the dust, and when they rise they rise to the stars.
(אסתר ו, יג) כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים (7260)
581“The king’s eunuchs came and hastened [va-yavhilu] to bring Haman” (Esther 6:14): The use of this word [va-yavhilu] tells us that they brought him all in confusion [behalah].
(אסתר ו, יד) וסריסי המלך הגיעו ויבהילו מלמד שהביאוהו בבהלה (1097)
582For we have been sold, I and my people etc . . . For the adversary is not worth the damage to the king” (Esther 7:4). She said to him: This adversary cares not for the damage of the king. He was angry with Vashti and killed her, and he is angry with me and wants to kill me.
כי נמכרנו אני ועמי וגו' אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי (5360)
583“Then King Ahashverosh said, and he said to Esther the queen.” Why “said” and again “said”? R. Abbahu said: He first spoke to her through an intermediary. When she told him that she came from the house of Saul, he immediately,”said to Esther the queen.”
ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה: (7423)
584“And Esther said, An adversary and an enemy, this wicked Haman.” R. Eleazar said: This informs us that she was pointing to Ahashverosh and an angel came and pushed her hand so as to point to Haman.
ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה אמר ר' אלעזר מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן: (5559)
585“And the king rose in his anger…and the king returned from the palace garden.” (Esther 7:7) His returning is compared to his arising. Just as the arising was in anger, so too the returning was in anger. For he went and found ministering angels in the form of men who were uprooting trees from the garden. He said to them: What are you doing? What are you doing? Haman has ordered us.
והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה דפקדינן המן (7815)
586He came into the house, and there “Haman was falling upon the couch.” “Falling”? It should say, “had fallen”? R. Elazar said: This teaches us that an angel came and made him fall on it. Ahashverosh then said: Trouble inside, trouble outside! “And the king said, Will he also try to overcome the queen with me in the house?” (Esther 7:8)
אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית (6091)
587“Then said Harbonah,” (Esther 7:9) etc. R. Elazar said: Even Harbonah was a wicked man and was part of that plot. When he saw that his plan was not succeeding, he at once abandoned, and so it is written, “And he cast on him and did not pity, from his hand he surely flees” (Job 27:22).
ויאמר חרבונה וגו' אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח והיינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח (6825)
588“Then the king’s wrath was assuaged.” (Esther 7:10) Why are there two assuagings? One of the King of the Universe, and the other of Ahashverosh. Others say, one on account of Esther and the other on account of Vashti.
וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת של ושתי (8536)
589“To all of them he gave to each man a change of clothing but to Benjamin he gave five changes of clothing” (Genesis 45:22). Is it possible that that righteous man
(בראשית מה, כב) לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש חליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק (5972)
Folio 16b דף טז ע״ב
590should fall into the very mistake from which he himself had suffered? For Rava b. Mehasia said in the name of R. Hami b. Guria, who said it in the name of Rav: Through two sela’s weight of fine silk which Jacob gave to Joseph more than what he gave to his brothers, the matter was set rolling and our ancestors eventually went down to Egypt! Benjamin b. Japhet said: He gave him a hint that a descendant would issue from him who would go out before a king in five royal garments, as it says, “And Mordecai went out from the presence of the king in royal apparel of blue” (Esther 8:15).
יכשל בו דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו' (15489)
591“And he fell upon his brother Benjamin’s necks” (Genesis 45:14). How many necks did Benjamin have? R. Elazar said: He wept for the two Temples which were destined to be in the territory of Benjamin and to be destroyed. “And Benjamin wept upon his neck”: he wept for the tabernacle of Shiloh which was destined to be in the territory of Joseph and to be destroyed.
(בראשית מה, יד) ויפול על צוארי בנימן אחיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב (9964)
592“And behold your eyes see and the eyes of my brother Benjamin.” (Genesis 45:12) R. Elazar said: He said to them: Just as I bear no malice against my brother Benjamin who had no part in my selling, so I have no malice against you. “That it is my mouth that speaks to you.” As my mouth is, so is my heart.
(בראשית מה, יב) והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין אמר רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם כי פי המדבר אליכם כפי כן לבי (5371)
593“And to his father he sent in like manner ten donkeys laden with the good things of Egypt” (Genesis 45:23). What are “the good things of Egypt”? R. Benjamin b. Japhet said in the name of R. Elazar: He sent him [old] wine which old men find very comforting.
(בראשית מה, כג) ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר שלח לו יין [ישן] שדעת זקנים נוחה הימנו (7053)
594“And his brothers also went and fell down before him” (Genesis 50:3). R. Benjamin b. Japhet said in the name of R. Elazar: This is what people say: A fox in its hour — bow down to it.
(בראשית נ, יח) וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה (3997)
595[You compare Joseph to] a fox! How was he inferior to his brothers? Rather if this was said [by R. Eleazar] it was applied as follows: “And Israel bowed down upon the bed’s head” (Genesis 47:31). R. Benjamin b. Japhet said in the name of R. Eleazar: A fox in its hour — bow down to it.
תעלא מאי בצירותיה מאחווה אלא אי איתמר הכי איתמר (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על ראש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר תעלא בעידניה סגיד ליה (7494)
596“And he comforted them and spoke kindly to them” (Genesis 50:21): R. Benjamin b. Japhet said in the name of R. Elazar: This teaches that he spoke to them words which would be acceptable to them, [saying], If ten lights were not able to put out one, how can one light put out ten?
(בראשית נ, כא) וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות (9232)
597“The Jews had light and gladness and joy and honor” (Esther 8:16). Rav Judah said: “Light” means the Torah, and so it says, “For the commandment is a lamp and the Torah is a light” (Proverbs 6:23). “Gladness” means a festival day; and so it says, “And you shall be glad on your festival” (Deuteronomy 16:14). “Joy” means circumcision; and so it says, “I rejoice at Your word” (Psalms 119:162).
(אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך ששון זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך (9054)
598“Honor” means tefillin, and so it says, “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you, and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10); and it has been taught: R. Elazar the Great says that this refers to the tefillin of the head.
ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש (5818)
599“And Parshandata . . . the ten sons of Haman” (Esther 9:7-10). R. Adda from Yaffo said: The ten sons of Haman and the word “ten” [which follows] should be said in one breath. What is the reason? Because they all died in one breath. R. Yohanan said: The vav of Vaizata must be lengthened like a boat-pole of the river Librut. What is the reason? Because they were all strung on one pole.
ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו אמר רבי יוחנן ויו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות מאי טעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו (11843)
600R. Shila, a man of Kefar Temarta expounded: All the songs [in Scripture] are written in the form of a half brick over a whole brick, and then a whole brick over a half brick, with the exception of this one and the list of the kings of Canaan which are written in the form of a half brick over a half brick and a whole brick over a whole brick.
אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח (6455)
601What is the reason? So that they should never rise again from their downfall.
חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מ"ט שלא תהא תקומה למפלתן (4103)
602“And the king said to the queen: In Shushan the castle the Jews have slain . . .” (Esther 9:12). R. Abbahu This teaches us that an angel came and slapped him on his mouth.
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו (3769)
603“But when she came before the king, he said along with the letter” (Esther 9:25). “He said”? It should read, “she said”? R. Yohanan said: She said: Let there be said by word of mouth what is written in the letter.
ובבאה לפני המלך אמר עם הספר אמר אמרה מיבעי ליה אמר רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בספר (3953)
604“Words of peace and truth”: R. Tanhum said: [or, according to some, R. Assi]: This shows that the Megillah must be written on ruled lines, like the true essence of the Torah.
דברי שלום ואמת אמר רבי תנחום ואמרי לה אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה (5492)
605“And the ordinance of Esther upheld” (Esther 9:32): Only the ordinance of Esther and not the words of the fasts? R. Yohanan said: The words of the fasts and the ordinance of Esther upheld these matters of Purim.”
ומאמר אסתר קיים מאמר אסתר אין דברי הצומות לא אמר רבי יוחנן דברי הצומות ומאמר אסתר קיים (את ימי) הפורים האלה (5735)
606For Mordecai the Jew was second to king Ahashverosh, and great among the Jews and accepted by most of his brother” (Esther 10:3) Most of his brothers but not of all his brothers; this informs us that some members of the Sanhedrin separated from him.
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין (4969)
607R. Joseph said: The study of the Torah is superior to the saving of life. For at first Mordecai was counted next after four, but afterwards next after five. At first it is written, “Who came with Zerubabel: Yeshua, Nehemiah, Serahyah, Re’elayah, Mordecai, Bilshan” (Ezra 2:2) and subsequently it is written, Who came with Zerubabel, Yeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahamani, Mordecai, Bilshan” (Nehemiah 7:3).
אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה מעיקרא כתיב (עזרא ב, ב) אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן ולבסוף כתיב (נחמיה ז, ז) הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן (12964)
608Rabbah said in the name of R. Isaac b. Shmuel b. Marta: The study of the Torah is greater than honoring one's father and mother. For, all the time that for as long as Baruch b. Neriah was alive Ezra would not leave him to go up to the land of Israel
אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה (7047)
609Rabbah said in the name of R. Isaac b. Shmuel b. Marta: The study of the Torah is greater than honoring one's father and mother. For, for the fourteen years that Jacob spent in the Study House of Ever, he was not punished. Since a Master said:
אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש דאמר מר (7843)
Folio 17a דף יז ע״א
610Why were the years of Ishmael counted? So as to reckon by them the years of Jacob, as it is written, "And these are the years of the life of Ishmael, a hundred and thirty and seven years" (Genesis 25:17). How much older was Ishmael than Isaac? Fourteen years, as it is written, "And Avram was eighty and six years old when Hagar bore Ishmael to Abram" (16:16), and it is also written, "And Abraham was a hundred years old when his son Isaac was born to him" (21:5). And it is written, "And Isaac was sixty years old when she bore them" How old then was Ishmael when Jacob was born? Seventy-four. How many years were left of his life? Sixty-three;
למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב דכתיב (בראשית כה, יז) ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים כמה קשיש ישמעאל מיצחק ארביסר שנין דכתיב (בראשית טז, טז) ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם וכתיב (בראשית כא, ה) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו וכתיב (בראשית כה, כו) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב בר שבעים וארבעה כמה פיישן משניה שתין ותלת (23560)
611and it has been taught: Jacob our father at the time when he was blessed by his father was sixty-three years old. It was just at that time that Ishmael died, as it is written, "Now Esau saw that Isaac had blessed Jacob so Esau went to Ishmael and took Mahlat the daughter of Ishmael, Abraham's son, the sister of Nevayot" (28:6, 9). Now once it has been said, "Ishmael's daughter" do I not know that she was the sister of Nevayot? This tells us then that Ishmael betrothed her and then died, and Nevayot her brother gave her in marriage.
ותניא היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה ובו בפרק מת ישמעאל דכתיב (בראשית כח, ו) וירא עשו כי ברך וגו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה (15928)
612Sixty-three, and fourteen more till Joseph was born make seventy-seven, and it is written, “And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh” (Genesis 41:46). This makes a hundred and seven. Add seven years of plenty and two of famine, and we have a hundred and sixteen, and it is written, “And Pharaoh said to Jacob, How many are the days of the years of your life?
שתין ותלת וארביסר עד דמתיליד יוסף הא שבעין ושבעה וכתיב (בראשית מא, מו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה הא מאה ושבע שב דשבעא ותרתי דכפנא הא מאה ושיתסר (9266)
613And Jacob said to Pharaoh, The days of the years of my wanderings are a hundred and thirty years” (47:8-9). But [we have just seen that] they were only a hundred and sixteen?
וכתיב (בראשית מז, ח) ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מאה ושיתסר הויין (5885)
614Rather, he spent fourteen years in the house of Ever, as it has been taught in a baraita: Jacob was fourteen years hidden in the House of Ever. Ever died, two years after Jacob our father had gone to Aram Naharaim. He then went forth from where he was and came to Aram Naharaim. When he stood by the well he was seventy-seven years old.
אלא ש"מ ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו דתניא היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים יצא משם ובא לו לארם נהרים נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה (12063)
615And how do we know that he was not punished [for these fourteen years]? As it has been taught in a baraita: We find that Joseph was away from his father twenty-two years just as Jacob our father was away from his father. But Jacob’s absence was thirty-six years? It must be then that the fourteen years which he was in the House of Ever are not counted.
ומנלן דלא מיענש דתניא נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו דיעקב תלתין ושיתא הויין אלא ארביסר דהוה בבית עבר לא חשיב להו (9200)
616But in the end, the time he spent in the house of Lavan was only twenty years? Because he spent two years on the way, as it has been taught: He left Aram Naharaim and came to Sukkot and spent there eighteen months, as it says, “And Jacob journeyed to Sukkot, and built him a house, and made booths for his cattle” (Genesis 33:17). And in Bethel he spent six months and brought there sacrifices.
סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הויין אלא משום דאשתהי באורחא תרתין שנין דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם שמונה עשר חודש שנאמר (בראשית לג, יז) ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים: (13707)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).