My LORD’s BibleBabylonian Talmud Megillah 3
Folio 21a דף כא ע״א
1He who reads the Megillah may either stand or sit. Whether one read it or two read it [together] they [those listening] have fulfilled their obligation. In places where it is the custom to say a blessing, they say the blessing, and where it is not the custom they do not say the blessing.
מתני׳ הקורא את המגילה עומד ויושב קראה אחד קראוה שנים יצאו מקום שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך (4774)
2On Mondays and Thursdays and on Shabbat at minhah, three read from the torah, they do not add [to this number] nor decrease [from it], nor do they conclude with [a haftarah] from the Prophets. The one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading blesses before it and after it.
בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה (6549)
3On Rosh Hodesh and on the intermediate days of festivals four read. They do not add [to this number] nor decrease [from it], nor do they conclude with [a haftarah] from the Prophets. They do not add [to this number] nor decrease [from it], nor do they conclude with [a haftarah] from the Prophets.
בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה (6030)
4This is the general rule: on any day which has a musaf and is not a festival four read. On a festival five. On Yom Hakippurim six. On Shabbat seven; they may not decrease [from this number] but they may add [to it], and they conclude with [a haftarah] from the Prophets. The one who begins the Torah reading and the one who concludes the Torah reading blesses before it and after it.
זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה ביום טוב חמשה ביוה"כ ששה בשבת שבעה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ומפטירין בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה: (7806)
5GEMARA: A Tanna stated: This is not the case with [the public reading of] the Torah. From where does this rule come? R. Abbahu said: As the verse says, "But as for you, stand here with me" (Deuteronomy 5:28). R. Abbahu also said: Were it not written in the Scripture, it would be impossible for us to say it: as it were, the Holy One, blessed be He, also was standing.
גמ׳ תנא מה שאין כן בתורה מנהני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה, כח) ואתה פה עמד עמדי ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אף הקב"ה בעמידה (6207)
6R. Abbahu further said: How do we know that a rabbi should not sit on a couch and teach his students while they sit on the ground? Because it says, "But as for you, stand here with me." (Deuteronomy 5:27)
וא"ר אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע שנאמר ואתה פה עמד עמדי (4217)
7Our Rabbis taught: From the days of Moses until Rabban Gamaliel, they would learn Torah only while standing. When Rabban Gamaliel died, sickness descended on the world, and they learned Torah while sitting; and that is what we have learned that "When Rabban Gamaliel died, the honor of Torah was nullified."
ת"ר מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה (8017)
8One verse says, "And I sat [va'eshev] on the mountain" (Deuteronomy 9:9), and another verse says, "And I stood on the mountain"(Deuteronomy 10:10): Rav says: He [Moses] stood when he learned and sat while he repeated [what he had learned]. R. Hanina said: He was neither sitting nor standing, but stooping. R. Yohanan said: Sitting here means only "staying", as it says, "And you stayed [teshvu] in Kadesh many days" (Deuteronomy 1:46). Rava said: The easy things [he learned] standing and the hard ones sitting
כתוב אחד אומר (דברים ט, ט) ואשב בהר וכתוב אחד אומר (דברים י, י) ואנכי עמדתי בהר אמר רב עומד ולומד יושב ושונה ר' חנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוחה רבי יוחנן אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר (דברים א, מו) ותשבו בקדש ימים רבים רבא אמר רכות מעומד וקשות מיושב: (11410)
9Whether one reads it or two read it, they have fulfilled their obligation.
קראה אחד קראוה שנים יצאו וכו': (1170)
Folio 21b דף כא ע״ב
10A Tanna stated: This is not the case with [the public reading of] the Torah. Our Rabbis taught: As regards the Torah, one reads and one translates, as long as one does not read and two translate [together]. As regards the Prophets, one reads and two may translate, as long as two do not read and two translate. As regards Hallel and the Megillah, even ten may read [and ten may translate]. What is the reason? Since the people like it, they pay attention and hear. As regards Hallel and the Megillah, even ten may read [and ten may translate].
תנא מה שאין כן בתורה תנו רבנן בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין (12205)
11What is the reason? Since the people like it, they pay attention and hear
מאי טעמא כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי: (1246)
12Where it is the custom to say a blessing, he should say it. Abaye said: They taught this only about the blessing after the reading, but before the reading it is a mitzvah to say a blessing, since Rav Judah said in the name of Shmuel: All of the mitzvoth—one says a blessing on them as one passes [over] them to perform them.
מקום שנהגו לברך יברך: אמר אביי לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן (5939)
13How do we know that this “passing” means “before”? R. Nahman b. Isaac said: Scripture says, “Then Ahimaaz ran by way of the plain and overran [wa-ya’avor] the Cushite” (II Samuel 18:23). Abaye said: We prove it from here: “And he himself passed over before them” (Genesis 33:3). Or, if you want, I can say: “And their king passed on before them and the Lord at the head of them” (Micah 2:13).
מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא (שמואל ב יח, כג) וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי אביי אמר מהכא (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (7573)
14What blessing is said before the reading of the Megillah? Shesheth from Katrazya happened [once to read] in the presence of R. Ashi, and he blessed M”N”H.
לפניה מאי מברך רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי ובריך מנ"ח (3306)
15Shesheth from Katrazya happened [once to read] in the presence of R. Ashi, and he blessed M”N”H. Blessed are You, O Lord our God, king of the universe, [the God] who fought our fight and judged our judgment and avenged our vengeance and punished our adversaries for us and paid back retribution on all the enemies of our lives. Blessed are You, O Lord, who pays back retribution to all the enemies of Israel. Rava Says: [The concluding words are], “The God who saves.” R. Papa said: Therefore we should say both: “Blessed are You, O Lord, who pays back retribution to all the enemies of Israel, the God who saves.”
לאחריה מאי מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם (האל) הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע: (13448)
16On Mondays and Thursdays and on Shabbat at minhah three read. What do these three represent? R. Assi said: The Torah, the Prophets and the Writings. Rava said: Priests, Levites, and Israelites.
בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו': הני שלשה כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים (6535)
17But that which R. Shimi taught, They do not read less than ten verses [of the Torah] in the synagogue, and the verse “And [God] spoke to [Moses saying]” counts as one of the ten:” What do these ten represent?
אלא הא דתני רב שימי אין פוחתין מי' פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין הני עשרה כנגד מי (4329)
18R. Joshua b. Levi said: The ten men of leisure in the synagogue. R. Joseph said: The ten commandments which were given to Moses on Sinai. R. Levi said: The ten times Hallels [praises] which David said in the book of Psalms.) R. Yohanan said: The ten statements with which the world was created.
א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני (רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים) ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם (8792)
19What are these? The expressions “And [God] said” in the first chapter of Genesis. But there are only nine? “In the beginning” is also a statement [through which the world was created], since it is written, “By the word of the Lord the heavens were made, and by the breath of his mouth all of the hosts” (Psalms 33:6).
הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (5439)
20Rava said: If the first one reads four verses he is praiseworthy; if the second reads four verses he is praiseworthy; if the third reads four verses he is praiseworthy.
אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח (4894)
21“If the first reads four verses he is praiseworthy”, as we have learned “There were three baskets holding three se’ahs each, in which the priests take up the money-offerings out of the [shekel] chamber, and on them were written Aleph, Beth, Gimel, so as to show which was taken out first, so that sacrifices could be brought from that one first, since it is a mitzvah to offer from the first.
ראשון שקרא ד' משובח דתנן בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב"ג לידע איזו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון (10300)
22“If the middle one reads four verses, he is praiseworthy”, as it has been taught: ‘[The seven lamps] shall give light in front of the candlestick” (Numbers 8:2); this teaches that they leaned in to face the western lamp and the western lamp faced the Shekhinah. And R. Yohanan said: This shows that the middle one is praiseworthy.
אמצעי שקרא ארבעה משובח דתניא (במדבר ח, ב) אל מול פני המנורה יאירו מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר רבי יוחנן מכאן שאמצעי משובח (6804)
23“If the last reads four verses he is praiseworthy”: Because of the principle that “in dealing with holy things we go up but never go down.” R. Papa was once in the synagogue of Ave Govar, when the first one [who was called up] read four verses, and R. Papa praised him.
ואחרון שקרא ארבעה משובח משום מעלין בקדש ולא מורידין רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא: (6316)
24They may not read less, nor may they read more. It was taught: The one who reads first blesses before the reading, and the one who reads last blesses after it.
אין פוחתין מהן ואין מוסיפין: תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה (3401)
25Now all bless both before and after the reading, the reason is that the rabbis decreed this because of people entering and leaving the synagogue.
והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין: (3348)
26On Rosh Hodesh and Hol Hamoed four people read… Ulla b. Rav enquired of Rava: How is the portion of Rosh Hodesh read? “Command the children of Israel and say to them” has eight verses. How are we to deal with them?
בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו': בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי דהויין תמניא פסוקי היכי נעביד (9409)
27If two persons read three verses each, then two verses will be left [to the end of the paragraph], and we do not leave over less than three verses to the end of the paragraph. Let them read four verses each? Then seven verses will be left altogether, “And on the Shabbat day” is two, and “And on your new moons” is five. How are we to deal with this? Let him read two from one paragraph and one from the next?
ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין ניקרי ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא וחד מהנך (12601)
Folio 22a דף כב ע״א
28We do not read less than three verses together at the beginning of a paragraph. Let him read two from one and three from the other? Then only two verses are left [to the end of the second paragraph]!
אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי (5606)
29He replied: I have not heard [any halakhah] about this but I have heard a rule in a similar case, as we have learned On Sundays, [the ma’amad read the paragraph] “In the beginning” and “Let there be a firmament”, and we taught about this, “In the beginning” is read by two and “Let there be a firmament” by one”
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד (6849)
30and we were somewhat perplexed by this. It is okay that “Let there be a firmament” can be read by one since it has three verses, but how can “In the beginning” be read by two, seeing that it has only five verses, and it has been taught, He who reads in the Torah should not read less than three verses.”
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים (6906)
31He who reads in the Torah should not read less than three verses.” Rav says he should repeat, and Shmuel says he should divide a verse.
ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק (2118)
32Rav said he should repeat. Why did he not say “divide”? He was of opinion that any verse which Moses had not divided, we may not divide.
רב אמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה (2996)
33And Shmuel held that we may divide. But did not R. Hananiah the Bible teacher say: I was in great pain in the house of R. Hanina the Great, for he would not allow me to make [additional verse] divisions except for the school children, because they are there to be taught?
ושמואל אמר פסקינן ליה והא אמר רבי חנניא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין (6876)
34Now what was the reason there [why he was allowed to make divisions]? Because it could not be avoided; here too it cannot be avoided.
התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר (2356)
35Shmuel said that he divides. Why did he not say that he repeats? It is a decree to prevent error on the part of those coming in and going out.
ושמואל אמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין (2776)
36They brought an objection [against both these views]: A section of six verses is read by two people, a section of five verses must be read by one. If the first read three verses, the second reads the remaining two from this section and one from the next; And some say that he reads three from the next, because we do not begin a section with less than three verses.
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים ושל חמשה פסוקים ביחיד קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים (13272)
37Now if it is as you said, then according to the one who says he should repeat, let him repeat, and according to the one who says he should divide, let him divide?
ואם איתא למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק נפסוק (1875)
38It is different here, because this is possible.
שאני התם דאפשר בהכי (1428)
39R. Tanhum, said in the name of R. Joshua b. Levi: The halakhah follows the "others says". R. Tanhum also said in the name of R. Joshua b. Levi: Just as at the beginning of a section not less than three verses should be read, so too at the end of a section not less than three verses should be left.
אמר רבי תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים (9035)
40This is obvious! Now that in regard to the beginning of a section where the first tanna is lenient the alternative opinion is strict, is it not certain that in regard to the verses left [at the end of the section] where the first tanna is strict the alternative opinion will also be strict.
פשיטא השתא ומה אתחלתא דקא מקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי יש אומרים (6377)
41What might you have said? People who enter [the synagogue late] are common but people who go out and leave the Sefer Torah while it is being read are uncommon; therefore he tells us [that we do not think this]
מהו דתימא נכנסין שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי ספר תורה ונפקי קמ"ל (3119)
42But now with regard to the First Tanna: Why does he forbid leaving [less than three verses]? Because of people going out of synagogue. But at the beginning also he should take decree on account of people coming in? I can say that a person coming in asks [how much has been read].
ות"ק מ"ש שיורי דלא משום יוצאין אתחולי נמי גזירה משום הנכנסין אמרי מאן דעייל שיולי שייל (4543)
43Rabbah the son of Raba sent to R. Joseph: What is the law? He sent him back: The law is that the verse is repeated, and it is a middle reader who repeats.
שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה הלכתא דולג ואמצעי דולגן: (3101)
44This is the general rule: whenever there is a musaf etc. They asked: How many read on a public fast day? On Rosh Hodeah and the intermediate days of the festival when there is an additional sacrifice four read, but here where there is no additional sacrifice this is not the case? Or here also there is an additional prayer [and therefore four read]?
זה הכלל כל שיש בו מוסף וכו': איבעיא להו תענית צבור בכמה ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה (5838)
45Come and hear: On Rosh Hodesh and on the intermediate days of festivals four read. Thus on public fasts only three read But what about the previous clause: On Mondays and Thursdays and on Shabbat at minhah three read. Thus on public fasts four read! Rather we cannot learn from here.
ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה הא בתענית צבור ג' אימא רישא בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' הא תענית צבור ארבעה אלא מהא ליכא למישמע מינה (8697)
46Come and hear: Rav happened to be at Babylon during a public fast. He got up and read in the scroll [of the Torah]. He blessed when he began but he did not bless when he finished. The whole congregation [afterwards] fell on their faces, but Rav did not fall on his face.
ת"ש דרב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיה (5783)
47Since Rav read as a lay Israelite, why did he not bless after finishing? Was it not because another was to read after him?
מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה (3794)
48No, Rav read as kohen, for R. Huna also read as kohen.
לא רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני (1292)
49I can understand that R. Huna read as kohen, because even R. Assi and R. Ammi who were important kohanim of Eretz Israel were subject to the authority of R. Huna. But as for Rav, there was Shmuel, who was a kohen and who took precedence over him?
בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה (4626)
50Shmuel also was subject to the authority of Rav, and it was Rav who of his own accord honored him. But he would do so only in his presence, but not when he was not present.
שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה (2373)
51It is also reasonable to assume that Rav read as kohen, because if you should think that he read as an Israelite, why did he say a blessing before reading? It was after the enactment.
הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה (4348)
52If so, he should have said a blessing after reading also? It is different where Rav was present,
אי הכי לאחריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי (1971)
Folio 22b דף כב ע״ב
53but did not go out [during the Torah reading].
מיפק לא נפקי (501)
54Come and hear: This is the general principle: Wherever people would be prevented from working, as on a public fast and on the ninth of Av, three read.
ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג' (4220)
55Wherever people would not be prevented from working, as on Rosh Hodesh and the intermediate days of festivals, four read. Learn from this.
ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ד' שמע מינה (3011)
56R. Ashi said: But we have not taught this way: This is the general rule: wherever there is a musaf but not a festival four read: What does this come to include? Does it not include a public fast and the ninth of Av?
אמר רב אשי והא אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב (6256)
57But according to R. Ashi, who is the author of the Mishnah? It is neither the First Tanna nor R. Yose, as it has been taught: If it [the ninth of Av] falls on Monday or Thursday, three read and one [of them] says a haftarah. If on Tuesday or Wednesday, one reads and [the same] one says the haftarah. R. Yose, however, says that in all cases three read and one [of them] says the haftarah.
ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא חל להיות בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין ג' ומפטיר אחד (8064)
58But then the words “this is the general rule” are difficult! No. They include Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival.
ואלא קשיא זה הכלל לא לאתויי ראש חודש ומועד (1979)
59But these were stated explicitly: On Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival four read!
הא בהדיא קתני לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה (2268)
60The Mishnah] is merely giving a sign that you should not say that the festivals and the intermediate days have the same rule, but rather you should take this general principle in your hands: For every additional distinguishing mark an additional person reads.
סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו"ט וחולו של מועד כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא (3767)
61Therefore on Rosh Hodesh and the intermediate days of the festival, when there is an additional sacrifice, four read; on festivals (Yom Tov), when [in addition] work is prohibited, five read; on Yom Kippur when [in addition] there is a penalty of karet, six read; on Shabbat when there is a penalty of stoning, seven read.
הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ביוה"כ דענוש כרת ששה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה (6463)
62The text [above stated]: Rav happened to be in Babylon on a public fast day. He got up forward and read in the Torah scroll. He blessed before beginning, but when he finished he did not bless. The whole congregation [subsequently] fell on their faces, but Rav did not fall on his face. Why did not Rav fall on his face?
גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה מ"ט רב לא נפיל על אפיה (5847)
63There was a stone pavement there and it has been taught: “You shall not put any figured stone in your land to bow down upon it” (Leviticus 26:1): On it you may not bow down in your land, but you may bow down on the stones in the Temple. Like Ulla, who said: The Torah [here] is forbidding only a pavement of stone.
רצפה של אבנים היתה ותניא (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד (11533)
64If that is the case, why is only Rav mentioned? All the rest should also have not done so! It was in front of Rav.
אי הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי קמיה דרב הואי (1198)
65Let him then go among the congregation and fall on his face? He did not want to trouble the congregation. Or if you like I can say that Rav usually spread out his hands and feet [when he fell on his face], and he followed the opinion of Ulla, who said, The Torah forbade only the spreading out of the hands and feet.
וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד (5412)
66But let him fall on his face without spreading out his hands and feet? He did not want to change his custom.
וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה (1863)
67Or if you like I can say that an important man is different, as R. Elazar; for R. Elazar said: An important man is not permitted to fall on his face unless he is [sure of being] answered like Joshua son of Nun, as it is written, “And God said to Joshua why have you fallen on your face” (Joshua 7:10).
ואיבעית אימא אדם חשוב שאני כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו'] (6135)
68Our rabbis have taught: Kidah means falling upon the face, as it says, “Then Bathsheba bowed [vatikod] with her face to the earth” (I Kings 1:31). Keri’ah means going down on the knees, and so it says, “[Solomon arose] from kneeling [mikroa] on his knees” (I Kings 8:34). Hishtahava’ah means spreading out of the hands and feet, as it says, “Shall I and your mother and your brothers come to prostrate ourselves [lehishtahavot] before you to the ground” (Genesis 37:10).
תנו רבנן קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא אומר (מלכים א ח, נד) מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה (8919)
69Levi displayed a kidah in the presence of Rabbi and became lame.
לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע (687)
70But did this cause his lameness? Did not R. Elazar Say: One should never cast words against Heaven, because a great man complained against heaven and he became lame; and who was he? Levi? Both things caused it.
והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה (3761)
71Hiyya b. Abin said: I saw Abaye and Rava leaning over.
אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי (907)
Folio 23a דף כג ע״א
72I saw Abaye and Rava leaning over.
ורבא דמצלי אצלויי: (530)
73On festivals five read, on Yom Kippur six etc. Whose view is that of the Mishnah? It is neither R. Ishmael nor R. Akiba, as it has been taught: On festivals five read, on Yom Kippur six, and on Shabbat seven. They may not decrease or increase this number, the words of R. Ishmael. R. Akiva says: On festivals five read, on Yom Kippur seven and on Shabbat six. They may not decrease this number, but they may increase it.
ביו"ט חמשה ביוה"כ ששה כו': מתני' מני לא ר' ישמעאל ולא רבי עקיבא דתניא ביו"ט חמשה וביוה"כ ששה ובשבת שבעה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר ביו"ט חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת ששה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן (11597)
74Whom [does the Mishnah follow]? If R. Ishmael, it conflicts with him over the additional number, if R. Akiva, it conflicts with him over the question of six and seven!
מני אי ר' ישמעאל קשיא תוספת אי ר"ע קשיא ששה ושבעה (3799)
75Rava said: It follows the Tanna of the school of R. Ishmael, for in the school of R. Ishmael it was taught: On festivals five, on Yom Kippur six, on Shabbat seven, they may not add to decrease this number but they may increase it, the words of R. Ishmael.
אמר רבא תנא דבי רבי ישמעאל היא דתנא דבי ר' ישמעאל ביום טוב חמשה ביוה"כ ששה בשבת שבעה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן דברי ר' ישמעאל (6900)
76R. Ishmael is now a difficulty on R. Ishmael! Two tannaim in the name of R. Ishmael.
קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל (3504)
77Who taught the following which has been taught: On festivals people come late to synagogue and leave early. On Yom Kippur they come early and leave late. On Sabbath they come early and leave early? Shall I say it is R. Akiva who makes an extra man [read on Yom Kippur]? You may also say it is R. Ishmael, [his reason being that] the order [of the service] of the day is very long.
מאן תנא להא דתניא ביו"ט מאחרין לבוא וממהרין לצאת ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת לימא ר"ע דאית ליה גברא יתירא אפילו תימא רבי ישמעאל דנפיש סידורא דיומא (9560)
78What do these three, five and seven represent? This was a dispute between R. Isaac b. Nahmani and one who was with him, and who was he, R. Shimon b. Pazzi, or, according to others, by R. Shimon b. Pazzi and one who was with him, and who was with him, R. Isaac b. Nahmani, or according to others, R. Shmuel b. Nahmani. One said that [these represent] the [number of Hebrew words in the three verses of the] priestly blessings, while the other said "the three keepers of the door" (II Kings 25:18); [the five represent] "five of them that saw the king's face" (II Kings 25:19) [and the seven] "seven men of them that saw the king's face" (Esther 1:14).
הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה ומנו רבי שמעון בן פזי ואמרי לה ר' שמעון בן פזי וחד דעמיה ומנו רבי יצחק בר נחמני ואמרי לה ר' שמואל בר נחמני חד אמר כנגד ברכת כהנים וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך (11347)
79R. Joseph taught: Three, five and seven: "three keepers of the door", "five of them that saw the king's face", and "seven that saw the king's face". Abaye said to him: Up until now why did you not explain this to us? He replied: I did not know that you wanted to know. Did you ever ask me anything which I did not tell you?
תני רב יוסף ג' חמשה ושבעה שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך אמר ליה אביי עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר אמר ליה לא הוה ידענא דצריכתו ליה ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו (8856)
80Jacob the Min asked R. Judah: What do the six of Yom Kippur represent? He replied: The six who stood at the right of Ezra and the six who stood at his left, as it says, "And Ezra the scribe stood on a stand of wood which they had made for the purpose, and beside him stood Matatyah, Shema and Aniaah and Uriah and Hilkiah and Maasiyah, on his right hand; and on his left hand, Pedaiah, and Mishael and Malchiyah and Hashum and Hashbaddanah, Zechariah, Meshullam" (Nehemiah 8:14).
אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה הני ששה דיוה"כ כנגד מי אמר ליה כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו שנאמר (נחמיה ח, ד) ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם (12780)
81But these last are seven? — Zechariah is the same as Meshullam. And why is he called Meshullam? Because he was perfect [mishlam] in his acts.
הני שבעה הוו היינו זכריה היינו משלם ואמאי קראו משלם דמישלם בעובדיה (2571)
82Our Rabbis taught: All are qualified to be among the seven [who read], even a minor and a woman, only the Sages said that a woman should not read in the Torah out of respect for the congregation.
ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור (4668)
83The question was raised: Should the person who takes the Maftir Aliyah be counted among the seven? R. Huna and R. Jeremiah b. Abba: One said that he does count and the other that he does not count. The one who says he does count, for he too reads, while the
איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ור' ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קרי (3714)
84one who says he does not count is like Ulla, who said: Why is it proper for the one who reads the haftarah from the Prophet to read in the Torah first? To show respect for the Torah. Since he reads [only] out of respect for the Torah, he should not be counted to make up the seven.
ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק (5704)
85They objected: He who says the haftarah from the Prophet should not read less than twenty-one verses, corresponding to [those read by] the seven who have read in the Torah. Now if it is as you say, there are twenty-four? Since it is only out of respect for the Torah [that he reads],
מיתיבי המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא (6650)
Folio 23b דף כג ע״ב
86no corresponding verses are required [in the haftorah].
כנגדו נמי לא בעי (296)
87Rava raised a difficult: There is, he said, [the haftarah of] "Add your burnt-offerings" (Jeremiah 7:21) in which there are not twenty-one verses, and yet we read it! The case is different there, because the subject is completed [before twenty-one verses].
מתקיף לה רבא והרי (ירמיהו ז, כא) עולותיכם ספו דלא הויין עשרין וחד וקרינן שאני התם דסליק עניינא (4198)
88But where the subject is not completed, we do not [read less than twenty-one verses]? Didn't R. Shmuel b. Abba say: Many times I stood before R. Yohanan, and when I had read ten verses he said, Stop! In a place where there is a translator it is different, since R. Tahlifa b. Shmuel has taught: They only taught this in a place where there is no translator, but where there is a translator a stop may be made [earlier].
והיכא דלא סליק עניינא לא והאמר רב שמואל בר אבא זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן וכי הוה קרינן עשרה פסוקי אמר לן אפסיקו מקום שיש תורגמן שאני דתני רב תחליפא בר שמואל לא שנו אלא במקום שאין תורגמן אבל מקום שיש תורגמן פוסק: (11470)
891) They do not recite the Shema responsively, 2) And they do not pass before the ark; 3) And [the priests] do not lift up their hands; 4) And they do not read the Torah [publicly]; 5) And they do not conclude with a haftarah from the prophets;
מתני׳ אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא (5091)
906) And they do not make stops [at funeral] processions; 7) And they do not say the blessing for mourners, or the comfort of mourners, or the blessing of bridegrooms; 8) And they do not mention God’s name in the invitation [to say Birkat Hamazon]; a) Except in the presence of ten. 9) [For redeeming sanctified] land nine and a priest [are sufficient], and similarly with human beings.
ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן: (7509)
91GEMARA. From where do we know this? R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Yohanan: Because the verse says, "But I will be sanctified among the children of Israel" (Leviticus 22:32): every act of sanctification should not be done with less than ten.
גמ׳ מה"מ אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דאמר קרא (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (5705)
92How does the verse say this? As R. Hiyya taught: The word "among" is understood in reference to its use in another place. It is written here, "But I will be sanctified among the children of Israel" and it is written elsewhere, "Separate yourselves from among this congregation" (Numbers 16:21);
מאי משמע דתני ר' חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה (6297)
93and the word "congregation" here is understood as a reference to what is written in another place, "How long shall I bear with this evil congregation" (Numbers 14:27). Just as there it was ten, so too here there are ten.
ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה: (4245)
94Nor are stops made at funerals with less than ten: Since they must say, "Stand, dear friends, stand; sit, dear friends, sit," it is not proper [to have less than ten].
ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה: כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בציר מעשרה לאו אורח ארעא: (5635)
95Nor do they say the blessing of mourners nor the blessing of bridegrooms etc. What is the blessing of mourners? The blessing said in the public square, as R. Yitzchak said in the name of R. Yohanan: The blessing of mourners requires the presence of ten, the mourners are not counted; the blessing of bridegrooms requires the presence of ten, and the bridegroom is counted.
ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים (וכו'): מאי ברכת אבלים ברכת רחבה דא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין: (8679)
96And they do not mention God’s name in the invitation [to say Birkat Hamazon], except in the presence of ten. Since the one who invites has to say, "Let us bless our God" it is not proper to do so with less than ten.
ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה (וכו'): כיון דבעי למימר נברך לאלהינו בציר מעשרה לאו אורח ארעא: (4260)
97[For redeeming sanctified] land nine and a priest [are sufficient] From where are these words?
והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן (וכו'): מנה"מ (2113)
98Shmuel said: Ten priests are mentioned in the section [dealing with sanctifications], one for the actual priest required, and the rest constitute a limitation after a limitation, and a limitation after a limitation has the results in an addition, to include, namely, nine Israelites and one priest.
אמר שמואל עשרה כהנים כתובים בפרשה חד לגופיה (וחד למעוטי) ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות תשעה ישראלים וחד כהן (5745)
99But say rather five priests and five Israelites? This is a difficulty
ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים קשיא: (1897)
100And similarly with human beings. But can a human being become sanctified?
ואדם כיוצא בהן: אדם מי קדוש (740)
101R. Abbahu said: It refers to one who says, "My monetary [value] be upon me" as it has been taught: "One who says, My monetary [value] be upon me, we estimate his value as we would that of a slave." And a slave is compared to property, as it is written, "And you shall pass them down as an inheritance for your children after you, to hold for a possession" (Leviticus 25:46).
אמר רבי אבהו באומר דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות דכתיב (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה: (7679)
102One who reads the Torah [in public] may not read less than three verses. And he should not read to the translator more than one verse [at a time],
מתני׳ הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד (4963)
Folio 24a דף כד ע״א
103but [if reading from the book of a] prophet [he may read to him] three at a time. If the three verses constitute three separate paragraphs, he must read them [to the translator] one by one.
ובנביא שלשה היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד (3825)
104They may skip [from place to place] in a prophet but not in the Torah. How far may he skip [in the prophet]? [Only] so far that the translator will not have stopped [before he finds his place].
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק המתורגמן: (2692)
105GEMARA. What do these three verses represent? R. Assi said: The Torah, the Prophets, and the Writings.
גמ׳ הני ג' פסוקין כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים (2343)
106And he should not read to the translator more than one verse [at a time], but [if reading from the book of a] prophet [he may read to him] three at a time. If the three verses constitute three separate paragraphs, he must read them [to the translator] one by one. For instance, [the three verses], “For thus says the Lord, you were sold for nothing” … For thus says the Lord God, my people went down to Egypt in times of yore”…; Now therefore what is there for me here, says the Lord” (Isaiah 52:3-5).
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא ג' פסוקים ואם היו שלשתן שלש פרשיות קורא אחד אחד כגון (ישעיהו נב, ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם (ישעיהו נב, ד) כי כה אמר ה' אלהים מצרים ירד עמי בראשונה (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה': (9149)
107They may skip [from place to place] in a prophet but not in the Torah. They raised contradiction [between this and the following]: He [the High Priest] reads [on Yom Kippur] “After the death” (Leviticus 16) and “Only on the tenth day” (Leviticus 23:26-32). But he is skipping?
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה: ורמינהי קורא (ויקרא טז, א) אחרי מות (ויקרא כג, כז) ואך בעשור והא קא מדלג (3107)
108Abaye said: There is no contradiction; here so that the translator will have come to a stop [before the place is found] in the other case he will not have come to a stop.
אמר אביי לא קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן (3477)
109They may skip [from place to place] in a prophet but not in the Torah. How far may he skip [in the prophet]? [Only] so far that the translator will not have stopped [before he finds his place]. How far may he skip [in the prophet]? [Only] so far that the translator will not have stopped [before he finds his place].
והא עלה קתני מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא (4257)
110Rather Abaye said: There is no contradiction: Here [the reader deals] with one subject, in the other case with two; and in fact it has been taught: The reader may skip in the Torah within one subject, and in a Prophet even if he goes on to another subject’; and in both cases only so far that the translator will not have stopped [before he finds the place].
אלא אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשתי עניינות והתניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן (5958)
111It has been taught in another baraita: They may not skip from one prophet to another. In the Twelve Minor Prophets they may skip, as long as he does not skip from the end of the book to the beginning.
תניא אידך אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו: (4175)
112The one who concludes with the haftarah also leads the responsive reading of the Shema and he passes before the ark and he lifts up his hands. If he is a child, his father or his teacher passes before the ark in his place.
מתני׳ המפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו (4475)
113A child may read in the Torah and translate, but he may not pass before the ark or lift up his hands.
קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו (4614)
114A person in rags may lead the responsive reading of the Shema and translate, but he may not read in the Torah, pass before the ark, or lift up his hands.
פוחח פורס את שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו (4858)
116GEMARA. What is the reason [why the one who says the haftarah does all of these other things]? Papa said: For his honor. Rabbah bar Shimi said: So they do not come to quarrel.
גמ׳ מ"ט רב פפא אמר משום כבוד רבה בר שימי אמר משום דאתי לאינצויי (3132)
117What practical difference is there between them? There is a difference, in the case of one who reads for free.
מאי בינייהו איכא בינייהו דעביד בחנם (459)
118We learned: if he is a child, his father or his teacher passes before the ark in his place. If now you say it is to avoid quarrels, will a child pick a quarrel?
תנן ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו אי אמרת משום נצויי קטן בר נצויי הוא (3161)
119What then? It is a show of respect? Does a child receive a show of respect? What you must say is, out of respect for his father and his teacher.
אלא מאי משום כבוד קטן בר כבוד הוא אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו (1267)
Folio 24b דף כד ע״ב
120So here too, there is the question of quarrels, involving him or his teacher.
הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו: (723)
121A person in rags may publicly recite the Shema etc. Ulla b. Rab asked of Abaye: Is a child in rags allowed to read in the Torah?
פוחח פורס על שמע וכו': בעא מיניה עולא בר רב מאביי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה (3288)
123A blind man may publicly recite the Shema etc. It has been taught: They said to R. Judah: Many have seen [with their mind’s eye] to expound the Chariot, and yet they never saw it?
סומא פורס על שמע וכו': תניא אמרו לו לרבי יהודה הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם (4009)
124What says R. Judah to this? In that case all depends on the understanding of the heart, ... and the expounder directs his mind and knows, but here it is because of the benefit [he derives from light], and this one derives no benefit.
ור' יהודה התם באבנתא דליבא תליא מילתא והא קא מיכוין וידע הכא משום הנאה הוא והא לית ליה הנאה (3488)
125The Rabbis, however, hold that he does derive benefit, like R. Yose, as it has been taught: R. Jose said: ... All my life I was troubled by this verse, “And you shall grope at noonday as the blind gropes in darkness” (Deuteronomy 28:29). Now why should a blind person care whether it is dark or light?
ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי דתניא א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח, כט) והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה (7693)
126And then the following incident occurred. I was once walking on a pitch black night when I saw a blind man walking in the road with a torch in his hand. I said to him, My son, why do you carry this torch? He replied: As long as I have this torch in my hand, people see me and save me from the holes and the thorns and briars.
עד שבא מעשה לידי פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין: (8884)
127A priest whose hands are deformed should not lift up his hands [to say the priestly blessing]. Rabbi Judah says: also one whose hands are colored with woad or madder should not lift up his hands, because [this makes] the congregation look at him.
מתני׳ כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו: (5966)
128GEMARA. A Tanna stated: he deformities which they said were [disqualifying] are on the face, the hands and the feet. Joshua b. Levi said: If his hands are spotted he should not lift up his hands. It has been taught similarly: If his hands are spotted, he should not lift up his hands. If they are curved inwards or bent sideways, he should not lift up his hands.
גמ׳ תנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו אמר ר' יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו עקומות עקושות לא ישא את כפיו (8445)
129Assi said: A priest from Haifa or Beth Shean should not lift up his hands. It has been taught to the same effect: We do not allow to pass before the ark either men from Beth Shean or from Haifa or from Tivonim, because they pronounce alef as ayin and ayin as alif.
אמר רב אסי חיפני (ובשיני) לא ישא את כפיו תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין (7417)
130Hiyya said to R. Shimon b. Rabbi: f you were a Levite, you would be disqualified from [singing] on the platform, because your voice is thick. He went and told his father who said to him: Go and say to him, When you come to the verse, “And I will wait [vehikiti] for the Lord,” (Isaiah 8:17) will you not be a reviler and blasphemer?
אמר ליה רבי חייא לר' שמעון בר רבי אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן משום דעבי קלך אתא אמר ליה לאבוה אמר ליה זיל אימא ליה כשאתה מגיע אצל (ישעיהו ח, יז) וחכיתי לה' לא נמצאת מחרף ומגדף (7273)
131Huna said: A man whose eyes run should not lift up his hands. But was there not one in the neighborhood of R. Huna who used to spread forth his hands? The townspeople had become accustomed to him. It has also been taught: A man whose eyes run should not lift up his hands, but if the townspeople are accustomed to him, he is permitted.
אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר (6388)
132Yohanan said: A blind person in even one of his eyes should not lift up his hands. But was there not one in the neighborhood of R. Yohanan who used to spread forth his hands?... The townspeople had become accustomed to him. It was also taught in a baraita: A blind person even in one of his eyes should not lift up his hands, but if the townspeople are accustomed to him, he is permitted.
א"ר יוחנן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר: (7502)
133Judah says: A man whose hands are discolored should not lift up his hands. It was taught: If most of the men of the town have the same occupation it is permitted.
ר"י אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו: תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר: (4866)
134If one says, “I will not pass before the ark in colored clothes,” even in white clothes he may not pass before it. [If one says], “I will not pass before it in shoes,” even barefoot he may not pass before it.
מתני׳ האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור (3450)
135One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. If he put them on his forehead or on the palm of his hand, behold this is the way of heresy. If he overlaid them with gold or put [the one for the hand] on his sleeve, behold this is the manner of the outsiders.
העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו ה"ז דרך החיצונים: (6000)
136GEMARA. What is the reason [why he must not act as reader]? We suspect that some heresy has been put into him.
גמ׳ מ"ט חיישינן שמא מינות נזרקה בו: (1747)
137One who makes his tefillin [for the head] round, it is dangerous and has no religious value. Shall we say that that we have already taught this, as our Rabbis taught: [The obligation for] tefillin to be square is a law set down by Moses at Sinai. And Rava explained [this refers] to their stitching and their diagonal.
העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה: לימא תנינא להא דתנו רבנן תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא בתפרן ובאלכסונן (6462)
138Papa said: The Mishnah is speaking only of those which are made as round as a nut.
אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא: (1743)
139If one says
מתני׳ האומר (752)
Folio 25a דף כה ע״א
140“May the good bless you,” this is the way of heresy.[If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “May Your name be mentioned for the good,” “We give thanks, we give thanks,” they silence him.
יברכוך טובים הרי זו דרך המינות על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו (4524)
141One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden marriages, he is silenced. If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed to be passed to Moloch,” (Leviticus 18:21) “You shall not give [your seed] to pass to a Gentile woman,” he silenced with a rebuke.
המכנה בעריות משתקין אותו האומר (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה: (7352)
142GEMARA. We understand [the prohibition of saying] “We give thanks, we give thanks,” because it looks like there are two Powers; also of “Your name should be mentioned for the good”, because it implies, for good, yes, for evil, no, and we have learned: One is obligated to bless [God] for evil in the same way as he blesses for good. But what is the reason for prohibiting, “May Your mercy reach the nest of a bird”?
גמ׳ בשלמא מודים מודים דמיחזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר שמך נמי דמשמע על טוב אין ועל רע לא ותנן חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מ"ט (7564)
143Two amoraim in the West [Palestine] differed over this: R. Yose b. Abin and R. Yose b. Z’vida. One said, it is because he creates jealousy in the work of the creation, and the other says it is because he makes the qualities of the Holy One, blessed be He, acts of mercy, whereas they are only decrees.
פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות (7801)
144A certain man went down [before the ark] in front of Rabbah and said: You have shown pity on the nest of a bird, have pity and mercy on us. (You have shown pity to an animal and its young, have pity and mercy on us. Rabbah said: ... How well this Rabbi knows how to please his Master. Abaye said to him: But we have learned, they silence him?
ההוא דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו (אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו) אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה א"ל אביי והא משתקין אותו תנן (6961)
145Rabbah only wanted to sharpen Abaye.
ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא (417)
146A certain person went down before the ark in the presence of R. Hanina and said, “God, the great, the mighty, the terrible, the majestic, the strong, the powerful.”
ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ (2286)
147He said to him: Have you finished the praises of your Master? Even the first three, had it not been that Moses wrote them in the Torah and the Men of the Great Assembly came and established them, we would not say them; and you say all this. It is comparable to a man who had thousands of thousands of denarii of gold and people would praise him for having a thousand. Would this not be demeaning to him?
אמר ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא אמרינן להו ואת אמרת כולי האי משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו (באלף) דינרי כסף לא גנאי הוא לו (10685)
148Hanina said: Everything is in the hands of heaven except the fear of heaven as it says, “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you but to fear” (Deuteronomy 10:12).
אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה (4741)
149From here are we to conclude that fear is a small thing? Yes; for Moses our teacher it was a small thing. This is comparable to a man who was asked for a big vessel and who has it. To him it seems like a small thing, but if he is asked for a small vessel and he does not have it, it seems like a big thing.
מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשין הימנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול (6096)
150Zera said: One who says, “Hear, Hear” is like one who says, “We give thanks, we give thanks.”
אמר רבי זירא האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי (2264)
151They objected: He who recites the Shema and repeats is disgraceful. He is only disgraceful, but we do not silence him. There is no difficulty: In the one he repeats each word as he says it, in the other that he repeats a whole sentence.
מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה (7458)
152Papa said to him: But maybe [the reason he repeats] is because at first he did not have proper intention, and now he has proper intention? He said to him: Is he to treat heaven like an ordinary friend? If he does not have intention, I will hit him with a hammer until he does have intention.
א"ל רב פפא לרבא ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא אי לא מכוין דעתיה מחינא ליה בארזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה: (6754)
153One who uses euphemisms in the portion dealing with forbidden sexual relations, he is silenced. Joseph taught: [If, for example, he says] “The shame of his father, the shame of his mother.”
המכנה בעריות משתקין אותו: תנא רב יוסף קלון אביו וקלון אמו: (3374)
154If he says, [instead of] “And you shall not give any of your seed…”. In the school of R. Ishmael it was stated: The verse speaks of an Israelite who has intercourse with a Gentile woman and gives birth through a son for idolatry.
האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו': תנא דבי רבי ישמעאל בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב מדבר: (5481)
155The incident of Reuven is read but not translated. he story of Tamar is read and translated. The first part of the incident of the golden calf is both read and translated, but the second is read but not translated. The blessing of the priests, the stories of David and Amnon are read but not translated.
מתני׳ מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון נקראין ולא מתרגמין (10422)
156They do not conclude with the portion of the chariot as a haftarah. But Rabbi Judah permits this. Eliezer says: They do not conclude with “Proclaim Jerusalem’s [abominations]” (Ezekiel 16) as a haftarah.
אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה מתיר ר' אליעזר אומר אין מפטירין (יחזקאל טז, ב) בהודע את ירושלם: (3926)
157GEMARA. Our Rabbis taught: Some portions [of Scripture] are both read and translated, some are read but not translated, and some are neither read nor translated. The following are both read and translated: (Mnemonic: B’L’T’ ‘E’K’N’ N’SH’P’H’).
גמ׳ תנו רבנן יש נקרין ומתרגמין ויש נקרין ולא מתרגמין ויש לא נקרין ולא מתרגמין אלו נקרין ומתרגמין: בל"ת עק"ן נשפ"ה סימן: (7756)
158The account of the creation is both read and translated. This is obvious! What might you have thought? That people might ask what is above and what is below,
מעשה בראשית נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא אתו לשיולי מה למעלה מה למטה (4416)
Folio 25b דף כה ע״ב
159and what is before and what is after. Therefore it teaches us.
ומה לפנים ומה לאחור קמ"ל (727)
160The story of Lot and his two daughters is both read and translated. This is obvious! We should be concerned for the respect for Abraham. Therefore it teaches us.
מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ניחוש לכבודו דאברהם קמ"ל (4460)
161The story of Tamar and Judah is both read and translated. This is obvious! What might you have thought? We should be concerned about the honor of Judah. Therefore it teaches that this is actually to his credit.
מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודו דיהודה קמ"ל שבחיה הוא דאודי (4025)
162The first account of the making of the calf is both read and translated. This is obvious! What you have thought? That we should be concerned for the honor of Israel. Therefore it teaches us that all the more so it is to them, because it was followed by atonement.
מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל קמ"ל כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה (5439)
163The curses and blessings are both read and translated. This is obvious! What might you have thought? That we should be concerned lest the congregation should become disheartened; therefore it teaches us.
קללות וברכות נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא קמ"ל (4796)
164Warnings and penalties are both read and translated. This is obvious! What might you have thought? That they will come to observe the commandments out of fear; therefore it teaches us.
אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה קמ"ל (4604)
165The story of Amnon and Tamar is both read and translated. This is obvious! What might you have thought? That we should be concerned for the honor of David. Therefore it teaches us.
מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם [מעשה אבשלום נקרא ומתרגם] פשיטא מהו דתימא ליחוש ליקריה דדוד קמ"ל (5885)
167The passage beginning “Make known to Jerusalem her abominations” (Ezekiel 16) is both read and translated. This is obvious! This is stated to exclude the view of R. Elazar, as it has been taught: I happened that a man read in the presence of R. Elazar, “Make known to Jerusalem her abominations.” He said to him, While you are investigating the abominations of Jerusalem, go and investigate the abominations of your own mother. They investigated him, and he was found to be illegitimate.
(יחזקאל טז, ב) הודע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי אליעזר דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול: (14198)
168The following are read but not translated (Mnemonic: R’E’B’D’N’). The incident of Reuben is read but not translated. On one occasion R. Hanina b. Gamaliel went to Kabul, and the reader of the congregation read, “And it came to pass when Israel dwelled” (Genesis 35:22), and he said to the translator: Translate only the latter part of the verse, and the sages praised him.
ואלו נקרין ולא מתרגמין (רעבד"ן סימן) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת (בראשית לה, כב) ויהי בשכון ישראל ואמר לו למתורגמן (הפסק) אל תתרגם אלא אחרון ושיבחוהו חכמים (9108)
169The second account of the calf is read but not translated. What is the second account of the calf? rom “And Moses said” up to “And Moses saw.”
מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם איזה מעשה עגל השני מן (שמות לב, כא) ויאמר משה עד וירא משה (4188)
170It has been taught: A man should always be careful in wording his answers, because from the answer which Aaron made to Moses the heretics denied God were able to deny [God], as it says, “And I cast it into the fire and this calf came forth” (Exodus 32:24).
תניא ר"ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים שנאמר (שמות לב, כד) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה: (8417)
171The priestly blessing is read but not translated. What is the reason? —... Because it contains the words, “May God show favor to you.”
ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין מ"ט משום דכתיב (במדבר ו, כו) ישא: (3119)
172The accounts of David and Amnon is read but not translated. But you just said that the story of Amnon and Tamar is both read and translated? — There is no contradiction; the former statement refers to where it says “Amnon son of David,” the latter to where it says “Amnon” simply.
מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא (6891)
173Our Rabbis taught: Wherever a disgraceful expression is written in the text, we read it in a more polite way. [Thus for] yishgalenah [we read] yishkavenah (Deuteronomy 28:30); [for] ba’afolim [we read] batehorim (Deut 28:27); [for] hiryonim [we read] divyonim (II Kings 6:25); [for] le’ekhol et horehem velishtot et meme shinehem [we read] le’ekhol et zo’atham velishtot et meme raglehem (II Kings 18:27); [for] lamahara’ot [we read] lemoza’ot (II Kings 10:27).
ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון (דברים כח, ל) ישגלנה ישכבנה (דברים כח, כז) בעפולים בטחורים (מלכים ב ו, כה) חריונים דביונים (מלכים ב יח, כז) לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם (11359)
174Joshua b. Korha says that the actual word lamahara’ot [is read] because it is a term of disgrace for idolatry.
(מלכים ב י, כז) למחראות למוצאות ר' יהושע בן קרחה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים (4722)
175Nahman said: All mocking is forbidden except mocking idolatry, which is permitted, as it is written, “Bel is bowed, Nebo is cowering” and the text goes on, “They cowered, they bowed as well, they could not rescue the burden” (Isaiah 46:1-2). Jannai learns from here: The inhabitants of Samaria fear for the calf of Bet Aven, Indeed, its people and priestlings, whose joy it once was. Mourn over it for the glory that is departed from it” (Hosea 10:5). Do not read “for the glory” [kevodo], but “for the burden”.
אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא דכתיב (ישעיהו מו, א) כרע בל קרס נבו וכתיב (ישעיהו מו, ב) קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' ר' ינאי אמר מהכא (הושע י, ה) לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו (11004)
176Huna b. Manoah said in the name of R. Aha the son of R. Ika: It is permitted to an Israelite to say to a non-Jew, “Take your idol and put it in your shin tof.” Ashi said: It is permissible to disgrace a person with the term gimel shin who has terrible reports about him. It is permissible to praise a person who has good reports about him and if one does praise him, “blessings shall rest upon his head.”
אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לעובד כוכבים שקליה לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו: (12482)
177May we return to you “One who reads the megillah while standing.”
הדרן עלך הקורא את המגילה עומד (1305)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).