My LORD’s BibleBabylonian Talmud Megillah 2
Folio 17a דף יז ע״א
1If one reads the Megillah out of order, he has not fulfilled his obligation. If he reads it by heart, if he reads it in a translation [targum], or in any other language, he has not fulfilled his obligation. But they may read it to those who do not understand Hebrew in a language other than Hebrew. One who doesn't understand Hebrew who heard it in Assyrian [Hebrew], has fulfilled his obligation.
מתני׳ הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא (7195)
2If one reads it with breaks, or naps [in between readings], he has fulfilled his obligation. If he was copying it, explaining it or correcting [a scroll of Esther], if he directed his heart, he has fulfilled his obligation, but if not, he has not fulfilled his obligation.
קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא (2887)
3If it was written with arsenic, with red chalk, with gum or with sulfate of copper, or on paper or on scratch paper, he has not fulfilled his obligation, unless it is written in Assyrian on parchment and in ink.
היתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו: (6214)
4GEMARA. From where is the rule [not to read backward] derived? Rava said: As the text says, “According to their writing and according to their appointed time” (Esther 9:27): just as the appointed time cannot be backward, so too the writing must not be backward. But does the text speak here of reading?
גמ׳ מה"מ אמר רבא דאמר קרא ככתבם וכזמנם (אסתר ט, כז) מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא (3390)
5It speaks of keeping, as it is written, “That they would keep these two days (Esther 9:28) Rather from here, as it is written: “And these days should be remembered and kept” (Esther 9:28). “Remembering” is compared to “keeping”: just as keeping cannot be in the wrong order, so remembering also.
מידי קריאה כתיבה הכא עשייה כתיבה דכתיב להיות עושים את שני הימים אלא מהכא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים (אסתר ט, כח) איתקש זכירה לעשייה מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא (8486)
7From where do we derive the rule as regards Hallel? Rabbah said: Because it is written, “From the rising of the sun until the going down” (Psalms 113:3). R. Joseph said: “This is the day which the Lord has made” (Psalms 118:24). R. Avia said:
הלל מנלן רבה אמר דכתיב (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו רב יוסף אמר (תהלים קיח, כד) זה היום עשה ה' (3235)
8“Let the name of the Lord be blessed” (Psalms 113:2). R. Nahman b. Isaac — or you may also say, R. Aha b Jacob — said, It is from here: “From this time forth and forever” (Psalms 113:2).
רב אויא אמר (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מבורך ורב נחמן בר יצחק ואיתימא ר' אחא בר יעקב אמר מהכא (תהלים קיג, ב) מעתה ועד עולם (3975)
Folio 17b דף יז ע״ב
10“[And these words] shall be” (Deuteronomy 6:6) which implies, they shall be kept as they are. And what is the reason of the Sages? —Because Scripture says, “Hear” (Deuteronomy 6:4) which implies, in any language which you understand.
(דברים ו, ו) והיו בהויתן יהו ורבנן מ"ט אמר קרא (דברים ו, ד) שמע בכל לשון שאתה שומע (3390)
11But Rabbi also—is it not written, “hear”? — He requires that word to teach: Let your ear hear what comes out of your mouth. The Sages hold like the one who says: One who recites the Shema without making it heard by his ears, he has performed his obligation.
ורבי נמי הא כתיב שמע ההוא מיבעי ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא (5657)
12But the Sages too, is it not written, “And they shall be”? — They require this to teach that it should not be recited backwards. From where does Rabbi derive the rule that it should not be recited backwards? From “words” “the words.” The Sages do not accept a distinction between “words” and “the words.”
ורבנן נמי הכתיב והיו ההוא מיבעי ליה שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו (5448)
13May we say that Rabbi holds that the whole Torah can be recited in any language? For should you assume that it must be recited] only in the holy tongue, why would I need the words “and they shall be”?
לימא קסבר רבי כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי סלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה למה לי למכתב והיו (4549)
14These were necessary. For it might have occurred to you to understand “hear” as did the Sages. Therefore God wrote “and they shall be.”
אצטריך סלקא דעתך שמע כרבנן כתב רחמנא והיו (2495)
15May we then say that the Sages held that the whole of the Torah could be recited only in the holy tongue, for should you assume that it could be recited in any language, why would it write “Hear”?
לימא קסברי רבנן כל התורה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב שמע (4971)
16This word is necessary. For it might occur to you to understand “and they shall be” in the same sense as Rabbi. Therefore God wrote, “hear.”
איצטריך סלקא דעתך אמינא והיו כרבי כתב רחמנא שמע (2517)
17The Amidah prayer: From where do we know this? — As it has been taught: Shimon Hapakuli organized eighteen blessings in the presence of Rabban Gamaliel in a fixed order in Yavneh. R. Yohanan said (others report, it was stated in a baraita): A hundred and twenty elders, among whom were many prophets, drew up eighteen blessings in a fixed order.
תפלה מנא לן דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר (10577)
18Our Rabbis taught: How do we know that the blessing of the Patriarchs should be said? Because it says, “Ascribe unto the Lord the sons of might” (Psalms 29:1). And from where do we know that we say the blessing of mighty deeds? Because it says, “Ascribe unto the Lord glory and strength” (Psalms 29:1). And from where do we know that we say sanctifications? Because it says, “Ascribe unto the Lord the glory due His name, worship the Lord in the beauty of holiness.” (Psalms 29:2)
ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר (תהלים כט, א) הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר (תהלים כט, א) הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר (תהלים כט, ב) הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש (9029)
19What reason did they have for saying “understanding” after holiness? Because it says, “They shall sanctify the Holy One of Jacob and shall stand in awe of the God of Israel” (Isaiah 29:23), and next to this, “They also that err in spirit shall come to understanding” (Isaiah 29:24). What reason did they have for saying “repentance” after “understanding”? Because it is written, “Understanding with their heart, they will repent and be healed” (Isaiah 6:10).
ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר (ישעיהו כט, כג) והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה ומה ראו לומר תשובה אחר בינה דכתיב (ישעיהו ו, י) ולבבו יבין ושב ורפא לו (8372)
20If that is the reason, healing should be mentioned next to repentance? Do not think such a thing, since it is written, “And let him return to the Lord and He will have compassion upon him, and to our God, for He will abundantly forgive” (Isaiah 55:7).
אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה לא ס"ד דכתיב (ישעיהו נה, ז) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (3429)
21But what did you see to rely on this verse? Rely rather on the other! There is written another verse, “Who forgives all your iniquity, who heals all your diseases, who redeems your life from the pit”(Psalms 103:3-4). This implies that redemption and healing come after forgiveness. But it is written, “And he will repent and be healed”? That refers not to the healing of sickness but to the healing [power] of forgiveness.
ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא כתב קרא אחרינא (תהלים קג, ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא והכתיב ושב ורפא לו ההוא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא (7993)
22What reason did they have for saying redemption in the seventh blessing? Rava said: Because they [Israel] are destined to be redeemed in the seventh year [of the coming of the Messiah], therefore the mention of redemption was placed in the seventh blessing. But a Master has said, In the sixth year will be thunder, in the seventh wars, at the end of the seventh the son of David will come? War is also the beginning of redemption.
ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא (10634)
23What was their reason for saying healing in the eighth blessing? R. Aha said: Because circumcision which requires healing is given for the eighth day, therefore it was placed in the eighth blessing.
ומה ראו לומר רפואה בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית (6341)
24What was their reason for saying the blessing of the years ninth? R. Alexandri said: This was directed against those who raise the market price, as it is written, “Break the arm of the wicked” (Psalms 10:15); and when David said this, he said it in the ninth Psalm.
ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב (תהלים י, טו) שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה (8119)
25What was their reason for saying the gathering of the exiles after the blessing of the years? Because it is written, “But you, O mountains of Israel, you shall shoot forth your branches and yield your fruit to your people Israel, for they are at hand to come” (Ezekiel 36:8). And when the exiles are gather, judgment will be visited on the wicked, as it says, “And I will turn my hand upon you and purge away your dross as with lye” (Isaiah 1:25) and it is written further, “And I will restore your judges as at the first” (Isiah 1:26).
ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכתיב (ישעיהו א, כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה (13497)
26And when judgment is visited on the wicked, apostates will cease, and presumptuous sinners are included with them, as it is written, “But the destruction of the transgressors and of the sinners shall be together, and they that forsake the Lord shall be consumed” (Isaiah 1:28).
וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר (ישעיהו א, כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו (יכלו) (4188)
27And when the transgressors have disappeared, the horn of the righteous will be exalted, as it is written, “All the horns of the wicked also will I cut off, but the horns of the righteous shall be exalted” (Psalms 95:11). And “righteous converts” are included with the righteous, as it says, “Before the hoary head rise up, and honor the face of the elder”, and the text goes on, “And if a stranger sojourns with you” (Leviticus 19:32).
וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב (תהלים עה, יא) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר (ויקרא יט, לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר (10469)
28And where is the horn of the righteous exalted? In Jerusalem, as it says, “Pray for the peace of Jerusalem, may they prosper that love you” (Psalms 122:6).
והיכן מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר (תהלים קכב, ו) שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך (4495)
29And when Jerusalem is built, David will come, as it says,
וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר (2108)
Folio 18a דף יח ע״א
30“Afterwards the children of Israel shall return and seek the Lord their God, and David their king” (Hosea 3:5). And when David comes, prayer will come, as it says, “Even then will I bring them to my holy mountain, and make them joyful in my house of prayer” (Isaiah 56:7).
(הושע ג, ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי (7789)
31And when prayer has come, the Temple service will come, as it says, “Their burnt-offerings and their sacrifices shall be acceptable upon my altar” (Isaiah 56:7). And when the Temple service comes, thanksgiving will come, as it says, “Whoever offers the sacrifice of thanksgiving honors me” (Psalms 50:23).
וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני (6459)
32What was their reason for saying the priestly blessing after thanksgiving? Because it is written, “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them and he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the peace-offerings” (Leviticus 9:22).
ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים (5387)
33But say that he did this before worship? Do not think such a thing. For it is written, “And he came down from offering the sin-offering.” Is it written ‘to offer’? It is written, “from offering.”
אימא קודם עבודה לא ס"ד דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' מי כתיב לעשות מעשות כתיב (4830)
34Why not then say it [the blessing of the priests] after the [blessing of] the Temple service? Do not think such a thing, since it is written, “Whoever offers the sacrifice of thanksgiving” (Psalms 50:23).
ולימרה אחר העבודה לא ס"ד דכתיב זובח תודה (1561)
35What did you see to rely on this verse? Why not rely on the other? It is reasonable that worship and thanksgiving are one.
מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא (2487)
36What was their reason for saying “give peace” after the priestly blessing? — Because it is written, “So they [the priests] shall put my name on the children of Israel, and [then] I shall bless them” (Numbers 6:27) and the blessing of the Holy One, blessed be He, is peace, as it says, “The Lord shall bless His people with peace” (Psalms 29:11).
ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום (7230)
37Since hundred and twenty elders, among whom were many prophets, established the prayers in the proper order, what did Shimon the Pakulite arrange? They forgot them, and he went back and arranged them.
וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום (4815)
38Beyond this it is forbidden to declare the praise of the Holy One, blessed be He. For R. Elazar said: What is it that is written, “Who can express the mighty acts of the Lord, or make all his praise heard” (Psalms 106:2)? For whom is it fitting to express the mighty acts of the Lord? For one who can make all his praise heard.
מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דא"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים קו, ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו (7358)
39Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Yohanan: One who tells of the praises of the Holy One, blessed be He, in excess is uprooted from the world, as it says, “Will it be told Him if I speak? If a man says it, he will be swallowed” (Job 37:20).
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר (איוב לז, כ) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע (5677)
40R. Judah a man of Kefar Gibboraya, and some say, of Kefar Gibbor Hayil, expounded: What is it that is written, “For You silence is praise” (Psalms 65:2)? The cure for everything is silence. When R. Dimi came, he said: In the West they say: “A word is worth a sela, silence two selas.”
דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב (תהלים סה, ב) לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין: (8035)
41If he read it by heart, he has not fulfilled his obligation. From where do we know this? Rava said: The word “zekhirah” in one passage is derived from “zekhirah” in another. It is written here, “And these days shall be nizkarim [remembered]” (Esther 9:28) and it is written elsewhere, “Write this lezikaron [for a memorial] in the book” (Exodus 17:14). Just as there it was to be in a book, so here it must be in a book.
קראה על פה לא יצא וכו': מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר (6436)
42But how do we know that this zekhirah refers to reading [out loud]? Perhaps it means reading with the eyes? Do not think such a thing, since it has been taught: “Remember” [zakhor] (Deuteronomy 25:17). Do not think such a thing, since it has been taught: “Remember” [zakhor] (Deuteronomy 25:17). This might be only with the mind? When it says, “Do not forget,” forgetting in one’s heart is already stated. How then can I fulfill “remember”? With one’s mouth.
וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך (דכתיב) (דברים כה, יז) זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה: (5291)
43If he read it in translation, he has not fulfilled his obligation. How so? If you say that it was written in Hebrew and he read it in a translation? This is the same as reading by heart! It was only necessary for the case where it was written in a translation and he reads it in a translation.
קראה תרגום לא יצא וכו': היכי דמי אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום: (5800)
44But they may read it to those who do not speak Hebrew in a language other than Hebrew. But you have just said: If he read it in any other language, he has not fulfilled his obligation? Rav and Shmuel both said: In the Greek vernacular.
אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו': והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני (4698)
45How so? If you say that it is written in Hebrew and he reads it in Greek? This is the same as saying by heart? R. Aha said in the name of R. Elazar: When it was written in the Greek vernacular.
היכי דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א"ר אחא א"ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית (4692)
46R. Aha also said in the name of R. Elazar: How do we know that the Holy One, blessed be He, called Jacob El [God]? As it says, “And the God of Israel called him [Jacob] El” (Genesis 33:20). For should you think that [what the text means is that] Jacob called the altar El, then it should be written, “And Jacob called it.” Rather [it is written] “And He called to Jacob, El.” And who called him so? The God of Israel.
וא"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר (בראשית לג, כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל (7067)
47They objected [against Rav and Shmuel]: “If one reads it in Coptic, in Hebrew, in Elamean, in Median, in Greek, he has not fulfilled his obligation”!
מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מדית יוונית לא יצא (3600)
48This means only as in following: “If one reads it in Coptic to the Copts, in Hebrew to the Hebrews, in Elamean to the Elameans, in Greek to the Greeks, he has fulfilled his obligation.”
הא לא דמיא אלא להא גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא (3413)
49If that is the case, why do Rav and Shmuel explain the Mishnah to refer to the Greek vernacular? Let them make it refer to any vernacular? — Rather the Mishnah agrees with the baraita, and the statement of Rav and Shmuel was meant to be a general one: Rav and Shmuel both say that the Greek vernacular is good for all peoples.
אי הכי רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני' בלעז יוונית לוקמה בכל לעז [אלא מתניתין כברייתא] וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יווני לכל כשר (8346)
50But it is stated, “In Greek for the Greeks” — for the Greeks he may, but for others he may not? They [Rav and Shmuel] said like Rabban Shimon b. Gamaliel, as we have learned: Rabban Shimon b. Gamaliel says: When they allowed scrolls to be written in other languages, they only allowed Greek.”
והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב"ג דתנן רשב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית (6014)
51Let them then say, The halakhah follows Rabban Shimon b. Gamaliel? — Had they said, The halakhah follows Rabban Shimon b. Gamaliel, I would have said that this is the case with other books of the Scriptures but not with the Megillah, in which it is written, “According to their writing.” Therefore it teaches us [that this is not so].
ולימרו הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל: (4187)
52If one who does not understand Hebrew heard it read in Hebrew, he has fulfilled his obligation. But he does not know what they are saying? — He is like women and amei haaretz.
והלועז ששמע אשורית יצא וכו': והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהוה אנשים ועמי הארץ (3320)
53Ravina raised a difficulty: And do we know the meaning of ha-ahashteranim bene ha-ramakhim (Esther 8:10)? Rather we perform the mitzvah of reading the Megillah and proclaiming the miracle. So too they perform the mitzvah of reading the Megillah and proclaiming the miracle.
מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא: (5588)
54If one reads it with interruptions [serugin], he has fulfilled his obligation. The Rabbis did not know the meaning of serugin. They heard the maidservant of Rabbi’s household, saying to the rabbis on seeing them enter at intervals, “How long are you going to come in serugin serugin?
קראה סירוגין יצא וכו': לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין (6248)
55The Rabbis did not know the meaning of haluglugot. One day they heard the maidservant of the household of Rabbi, on seeing a man peeling purslane, say to him, How long will you be peeling your haluglugot?
לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך (4824)
56The Rabbis did not know the meaning of “Salseleah and she will exalt you” (Proverbs 4:8). One day they heard the maidservant of the house of Rabbi say to a man who was curling his hair, she said to him: How long will you be mesalsel with your hair?
לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך (5705)
57The Rabbis did not know the meaning of, “Cast upon the Lord your yehav” (Psalms 55:23) Rabbah b. Bar Hanah said: One day I was travelling with a certain Arab and was carrying a load, and he said to me, “Lift up your yehav and put it on [one of] the camels.”
לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי (3894)
58The Rabbis did not know the meaning of “And ta’atihah bemetateh of destruction” (Isaiah 14:23). They heard the maidservant of Rabbi’s household say to her friend, ” “Take the broom ta’atitah and sweep (ta’ate) the house.
לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא (5104)
59Our Rabbis taught: If one reads it with breaks,
ת"ר קראה סירוגין יצא (1346)
Folio 18b דף יח ע״ב
60if with omissions, he has not fulfilled it. R. Muna said in the name of R. Judah: Even with breaks, if he stops long enough to finish the whole of it, he must go back to the beginning. R. Joseph said: The halakhah is according to R. Muna in the name of R. Judah.
סירוסין לא יצא ר' מונא אומר משום רבי יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אמר רב יוסף הלכה כר' מונא שאמר משום ר' יהודה (6133)
61Abaye asked R. Joseph: [When it says] “long enough to finish the whole of it” does it mean from where he is to the end, or from the beginning to the end? He answered: It means from the beginning to the end, for otherwise there would be no fixed standard.
א"ל אביי לרב יוסף כדי לגמור את כולה מהיכא דקאי לסיפא או דלמא מרישא לסיפא א"ל מרישא לסיפא דא"כ נתת דבריך לשיעורין (4953)
62Abba said in the name of R. Jeremiah b. Abba who said it in the name of Rav: The halakhah accords with R. Muna. And Shmuel said: The halakhah does not accord with R. Muna. This is the version taught in Sura. In Pumbedita the following version was taught: R. Kahana said in the name of Rav: The halakhah accords with R. Muna, but Shmuel said that the halakhah does not accord with R. Muna. R. Bibi reverses the statement, [making] Rav say that the halakhah does not accord with R. Muna and Shmuel say that it does accord with R. Muna.
אמר ר' אבא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה כרבי מונא בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי אמר רב כהנא אמר רב הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה כר' מונא רב ביבי מתני איפכא רב אמר אין הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא (10032)
63R. Joseph said: Accept the version of R. Bibi, since it is Shmuel who rules according to the view of a minority opinion, as we have learned: ‘If a woman was waiting for the yavam [to make his decision], and a [younger] brother of his betrothed her sister, in the name of R. Judah b. Batera they said: They say to him, Wait till your elder brother acts [one way or the other];
אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דחייש ליחידאה דתנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה (8506)
64and Shmuel said, The halakhah accords with R. Judah b. Batera.
אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה (1597)
65Our Rabbis taught: If the scribe had omitted letters or verses and the reader read them like the translator when he is translating, he has fulfilled his obligation.
ת"ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא (4670)
66They objected: If letters in it [the scroll] are partially rubbed out or torn, if they are still legible, it may be used, but otherwise it may not be used. There is no difficulty: one statement refers to all of it, the other to part of it.
מיתיבי היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו פסולה לא קשיא הא בכולה הא במקצתה (6083)
67Our Rabbis taught: If the reader omitted one verse, he must not say, I will finish reading it [the Megillah] and I will then read that verse, but he must read [again] from that verse. If he enters the synagogue and finds that the congregation has read half, he must not say, I will read half with the congregation and then I will read the other half, but he must read it from the beginning to the end.
ת"ר השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואח"כ אקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואח"כ אקרא חציה אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה: (10436)
68If he napped he has still fulfilled his obligation What is considered napping? R. Ashi said: Sleeping, but not really sleeping. Awake, but not really awake. If they call him, he would answer. But he would not know how to offer a reasonable response, but when they remind him, he remembers.
מתנמנם יצא וכו': היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מידכר: (5476)
69If one was writing it, expounding it, or correcting it, if he directed his heart, he has fulfilled his obligation. How so? If he was arranging each verse and then writing it, what does it matter if he had intention? He is reciting it by heart! Rather he writes each verse and then recites it.
היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא וכו': היכי דמי אי דקא מסדר פסוקא פסוקא וכתב לה כי כוון לבו מאי הוי על פה הוא אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי ליה (4539)
70But does he thereby fulfill his obligation? Has not R. Helbo said in the name of R. Hama b. Guria who said it in the name of Rav, The halakhah is according to the one who says that all of it [must be recited], and even according to the one who says that it is sufficient [to recite] from "A Jew was" (Esther 2:5), it is necessary that the whole should be [already] written?
ומי יצא והאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה (4715)
71Rather a Megillah lies before him and he reads from it, verse by verse, and then writes. Shall we then say that this supports Rabbah b. Bar Hanah, for Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Yohanan: It is forbidden to write one letter [of the Megillah], not from another written copy? Perhaps [the Mishnah speaks of a case] where he just happened [to have a copy before him].
אלא דמנחה מגילה קמיה וקרי לה מינה פסוקא פסוקא וכתב לה לימא מסייע ליה לרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב דלמא דאתרמי ליה אתרמויי (7890)
72The text [above states]: Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Yohanan, It is forbidden to write one letter except from a copy. They objected: R. Shimon b. Elazar It happened that R. Meir went to intercalate the year in Assia, and there was no Megillah there and he wrote one out by heart.
גופא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב מיתיבי אמר רשב"א מעשה בר' מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה (8266)
73R. Abbahu said: R. Meir is different, because to him could be applied the verse, "Let your eyes look in front, and gaze straight before you" (Proverbs 4:25). Rami b. Hama asked R. Jeremiah from Difti: What is the meaning of "Let your eyes [af'apekha] look in front, and gaze straight before you"? He replied: This refers to the words of the Torah, of which it is written, "Will your eyes fly over it [ta'if] and it is gone?" (Proverbs 23:5). And even so, they were produced correctly by R. Meir.
א"ר אבהו שאני רבי מאיר דמיקיים ביה (משלי ד, כה) ועפעפיך יישירו נגדך אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו (משלי כג, ה) התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי מיושרין הן אצל ר' מאיר (8904)
74R. Hisda found R. Hananel writing scrolls without a written copy. He said to him: The whole Torah could be written by you by heart, but the Sages have ruled: It is forbidden to write one letter except from a copy. Since he said: The whole Torah could be written by you by heart, we may conclude that he could produce them correctly. But we see that R. Meir actually did write? In case of emergency it is different.
רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב אמר ליה ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך אלא כך אמרו חכמים אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך מכלל דמיושרין הן אצלו והא רבי מאיר כתב שעת הדחק שאני (13146)
75Abaye allowed the members of the household of Bar Habu to write tefillin and mezuzot without a copy. Whose authority did he follow? The following Tanna, as it has been taught: R. Jeremiah says in the name of our Teacher: Tefillin and mezuzot may be written out without a copy, and do not require to be written upon ruled lines.
אביי שרא לדבי בר חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא דתניא ר' ירמיה אומר משום רבינו תפלין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שרטוט (9704)
76The law, however, is that tefillin do not require lines, but mezuzot do require lines, and both may be written without a copy. What is the reason? — They are frequently recited.
והלכתא תפלין אין צריכין שרטוט מזוזות צריכין שרטוט אידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין: (5844)
77If it was written with sam etc... Sam: this is arsenic. Rabbah b. Bar Hanah said - Sekarta [red chalk or vermillion] is its name. Kumus: Kuma (gum).
היתה כתובה בסם כו': סם סמא סקרא אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס קומא (3923)
Folio 19a דף יט ע״א
79[It is not valid] unless it is written in Hebrew. As it is written, “According to their writing and according to their appointed time” (Esther 9:27).
עד שתהא כתובה אשורית: דכתיב ככתבם וכזמנם: (3211)
80On parchment and in ink. From where do we know this? The word “writing” in one place is derived from “writing” used in another place. It is written here, “And Esther the queen wrote,” (Esther 9:29) and it is written in another place, “Then Baruch said to them: He read all these words to me with his mouth, and I wrote them with ink in the book” (Jeremiah 36:18).
על הספר ובדיו וכו': מנלן אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא (אסתר ט, כט) ותכתב אסתר המלכה וכתיב התם (ירמיהו לו, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו: (7654)
81MISHANH: A resident of a town who has gone to a walled city or a resident of a walled city who has gone to a town, if he is to return to his own place he reads according to the rule of his own place, and if not reads with them.
מתני׳ בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן (4493)
82From where does a man read the Megillah and thereby fulfil his obligation? Rabbi Meir says: all of it. Rabbi Judah says: from “There was a Jew” (Esther 2:5). Rabbi Yose says: from “After these things” (3:1).
ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה י"ח ר"מ אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה: (3622)
83GEMARA. Rava said: They taught this only if he intends to return on the night of the fourteenth; but if he does not mean to return on the night of the fourteenth, he reads with the rest. Rava said: From where do I derive this ruling? As it is written, “Therefore do the Jews of the villages who dwell in the unwalled towns” (Esther 9:19). Since it is written, “the Jews of the villages” why did it need to write, “who dwell in the unwalled towns”? This teaches us that one who is a villager for one day is called a villager.
גמ׳ אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהן אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (אסתר ט, יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז (11450)
84We have proved this for a villager. How do we know that it applies also to inhabitants of walled towns? It is reasonable: If a villager of one day is called a villager, a walled-city-dweller of one day is called a walled-city-dweller.
אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף (3286)
85Rava also said: A villager who has gone to a town reads with the rest in any case. What is the reason? He should read at the same time as the townspeople — and it is the Rabbis who made a concession to the villagers so that they might supply food and drink to their brothers in the large cities. Now this applies only so long as they are in their own place, but when they are in the town, they must read like the townspeople.
ואמר רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן מאי טעמא האי כבני העיר בעי למקרי ורבנן הוא דאקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין הני מילי כי איתיה בדוכתיה אבל כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למקרי (8229)
86Abaye raised an objection: If a resident of a walled city went to a town, in any case he reads according to the custom of his own place. “A resident of a walled city” would you really think? His rule depends on whether he means to return. Rather, this is “a villager.”
איתיביה אביי בן כרך שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא כמקומו בן כרך ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר (4624)
87[Rava could respond]: But have you emended the [baraita] in any case. Read, [then] “reads with the rest.”
ולאו תרוצי מתרצת תני קורא עמהן: (2811)
88From where does he read the Megillah etc. It has been taught: R. Shimon b. Yohai says: From “On that night” (Esther 6:1).
מהיכן קורא אדם את המגילה וכו': תניא רשב"י אומר מבלילה ההוא (2357)
89R. Yohanan said: All these rabbis derived their rule from the same verse: “Then Esther the queen and Mordecai the Jew wrote all the acts of power” (9:29). He who says the whole Megillah, this refers to the power of Ahashverosh;
א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף מאן דאמר כולה תוקפו של אחשורוש (6387)
90he who says from “There was a Jew,” he power of Mordecai; he who says from “After these things” the power of Haman; and he who says, from “On that night” the power of the miracle.
ומאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי ומ"ד מאחר הדברים האלה תוקפו של המן ומ"ד מבלילה ההוא תוקפו של נס (4758)
91R. Huna said: They derived it from here: “Of what they saw in that matter and of what came upon them” (9:26).
רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם (1199)
92He who says that the whole of it must be read [interprets thus]: What did Ahashverosh see to make him use the vessels of the Temple? “In that matter”, in that he reckoned seventy years and they had not yet been redeemed; “And what came upon them?” That he killed Vashti.
מ"ד כולה מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש על ככה משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק ומה הגיע אליהם דקטל ושתי (7065)
93He who says that it should be read from “There was a Jew” [interprets thus]: What had Mordecai seen that he provoked Haman? “In that matter”, that he made himself an object of idolatry. “And what came upon them”? That a miracle occurred.
ומ"ד מאיש יהודי מה ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה דשוי נפשיה ע"ז ומה הגיע אליהם דאתרחיש ניסא (3489)
94He who says that it is to be read from “After these things,” [interprets thus]: What did Haman see to make him provoke all the Jews? “In that matter”, that Mordecai did not bow down or prostrate himself; “And what came upon him”? They hung him and his sons on the tree.
ומ"ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ומה הגיע אליהם ותלו אותו ואת בניו על העץ (5706)
95He who says that it is to be read from “On that night” interprets thus: What did Ahashverosh see to make him order them to bring the Chronicles? “In that matter” that Esther invited Haman with him. “And what came upon them”? A miracle occurred.
ומ"ד מבלילה ההוא מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות על ככה דזמינתיה אסתר להמן בהדיה ומה הגיע אליהם דאתרחיש ניסא (5491)
96R. Helbo said in the name of R. Hama b. Guria, who said it in the name of Rav: The halakhah follows the one who says that the whole of it must be read; and even according to the one who says that it need be read only from “There was a Jew” it must all be written.
א"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה (4587)
97Hama b. Guria said in the name of Rav: The Megillah is called “book” and it is also called “letter.” It is called “book” to show that if it is stitched with threads of flax, it is invalid; and it is called “letter” to show that if it is stitched with three threads of sinew, it is valid. R. Nahman said: This is only on condition that they are evenly spaced.
וא"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה אמר רב נחמן ובלבד שיהו משולשין (12038)
98R. Judah said in the name of Shmuel: If one reads from a Megillah written among the rest of the Writings, he has not fulfilled his obligation. Rava said: This is the case only if it is not a little shorter or longer than the rest, but if it is a little shorter or longer than the rest, there is no problem with it.
אמר רב יהודה אמר שמואל הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא אמר רבא לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא אבל מחסרא ומייתרא פורתא לית לן בה (7327)
Folio 19b דף יט ע״ב
100which was written among the Writings. He said to him: Behold they have said: ‘If one reads from a Megillah written among the Writings, he has not fulfilled his obligation.
הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא (3248)
101R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Yohanan: One who reads the Megillah written among the rest of the Writings, he has not fulfilled his obligation; and he at once protested against this remark: [This was stated in reference to reading]: In a congregation.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא בצבור שנו (3085)
102R. Hiyya b. Abba also said in the name of R. Yohanan: That a space should be left unstitched [in the Sefer Torah] is a halakhah from Moshe on Sinai and he at once protested the remark by saying: They only said this so that it should not be torn.
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שיור התפר הלכה למשה מסיני ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע (4037)
103R. Hiyya b. Abba also said in the name of R. Yohanan: Had there remained in the cave in which Moses and Elijah stood a hole the size of the eye of a fine needle, they would not have been able to endure the light, as it says, “For man shall not see me and live” (Exodus 33:20).
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי (5837)
104R. Hiyya b. Abba also said in the name of R. Yohanan: What is the meaning of what is written, And on them was written according to all the words which the Lord spoke with you in the Mount” (Deuteronomy 9:10)? It teaches us that the Holy One, blessed be He, showed Moses the minute details of the Torah, and the minute details of the Scribes, and the innovations which would be introduced by the Scribes; and what are these? The reading of the Megillah.
ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (דברים ט, י) ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה: (7849)
105All are valid to read the Megillah except a deaf person, an imbecile and a minor. Rabbi Judah validates a minor.
מתני׳ הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן: (4463)
106GEMARA. Who is the Tanna that holds that [even if] the deaf person has read, it does not count? R. Matanah said: R. It is R. Yose, as we have learned: One who read the Shema but doesn’t make it heard to his ears, he has fulfilled his obligation. R. Yose says that he has not fulfilled his obligation.
גמ׳ מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה ר' יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא (5515)
107But how do we know that [our Mishnah] follows R. Yose and even if the deaf person has read, it does not count? Perhaps it follows R. Judah, and [what it means is that] the deaf person should not read, but if he has read, his reading is accepted?
וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא דלמא רבי יהודה היא ולכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי (2261)
108Do not think such a thing: For a deaf person is mentioned in the same category as an imbecile and a minor; just as the reading of an imbecile and a minor is not accepted ex post facto, so the reading of a deaf man is not accepted ex post facto.
לא סלקא דעתך דקתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דיעבד נמי לא אף חרש דיעבד נמי לא (3899)
109But perhaps there is one rule for the one and another rule for the other? Since it teaches in the final clause that R. Judah validates a minor, we may conclude that the first clause does not state the opinion of R. Judah.
ודלמא הא כדאיתא והא כדאיתא מדקתני סיפא רבי יהודה מכשיר בקטן מכלל דרישא לאו ר' יהודה היא (3617)
110(But perhaps the whole of the Mishnah states the opinions of R. Judah? — Is it possible that he should disqualify in the first and permit in the second?)
ודלמא כולה ר' יהודה היא מי דמי רישא לפסולה וסיפא לכשירה (1936)
111But perhaps the whole [of the Mishnah] is R. Judah, and he teaches of two kinds of minors, and the Mishnah is lacking and it should teach this: All are qualified to read the Megillah, except a deaf man, an imbecile and a minor. What is this speaking of? Of a minor who is not old enough to be educated in the mitzvot. But a minor who is old enough to be educated in the mitzvot may read even ab initio, since R. Judah declares a minor qualified!
ודלמא כולה ר' יהודה היא ותרי גווני קטן קתני לה וחסורי מיחסרא והכי קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך אפילו לכתחלה שר' יהודה מכשיר בקטן (9343)
112How then have you explained [the first clause of the Mishnah]? Like R. Judah and ex post facto.
במאי אוקימתא כר' יהודה ודיעבד (957)
113Then that which was taught by R. Judah the son of R. Shimon b. Pazzi: One who can speak but not hear may set aside terumah ab initio. Whose view is this? If you say, R. Judah, he holds that this is only ex post facto, but not ab initio. If you say R. Yose, he invalidates the action even ex post facto.
אלא הא דתני (ר') יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני אי רבי יהודה דיעבד אין לכתחלה לא אי רבי יוסי דיעבד נמי לא (5525)
114What then will you say? That it follows R. Judah, and that he allows it even ab initio? What about this which has been taught: One should not bless birkat hamazon in his heart, but if he does do so, he has fulfilled his obligation. Whose opinion is this? It is neither that of R. Judah nor that of R. Yose. For if it were R. Judah, it would allow this even ab initio, and if R. Yose, it would disallow it even ex post facto.
ואלא מאי ר' יהודה ואפי' לכתחלה אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר' יהודה אפי' לכתחלה אי ר' יוסי אפי' דיעבד נמי לא (5012)
Folio 20a דף כ ע״א
115In fact it follows R. Judah, and he holds that the deaf person can read even ab initio, and there is no difficulty: in the first quotation he is giving his own opinion, in the second that of his teacher,
לעולם ר' יהודה ואפי' לכתחילה ולא קשיא הא דידיה הא דרביה (1720)
116as it has been taught: R. Judah says in the name of R. Elazar b. Azariah: One who recites the Shema should make it heard to his ears, as it says, “Hear, O Israel, the Lord our God is One”—Make heard to your ear what your mouth says. R. Meir says: “Which I command you this day upon your heart” according to the words follow the intention of the heart.
דתניא ר' יהודה אומר משום ר"א בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר (דברים ו, ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ר"מ אומר (דברים ו, ו) אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים (9927)
117Now that you have come to this, you may even say that R. Judah was of the same opinion as his teacher, and the statement made by R. Judah the son of R. Shimon b. Pazzi follows R. Meir.
השתא דאתית להכי אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה והא דתני יהודה בריה דר' שמעון בן פזי ר"מ היא: (4759)
118R. Judah declares a minor qualified. It has been taught: R. Judah said: When I was a young boy, I read it [the Megillah] in front of R. Tarfon and the elders in Lod. They said to him: Proof cannot be brought from the testimony of a minor.
ר' יהודה מכשיר בקטן: (דתניא) א"ר יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן (4471)
119It has been taught: Rabbi said: When I was a young boy, I read it before R. Judah. They said to him: Proof cannot be brought from the very one who allows it.
תניא אמר רבי קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה אמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר (4114)
120Why did they not say to him: Proof cannot be brought from the testimony of a minor? They gave one answer and then another. First, they said, you were a boy and moreover, even had you been an adult, proof cannot be brought from the very one who allows it.
ולימרו ליה אין מביאין ראיה מן הקטן חדא ועוד קאמרו ליה חדא דקטן היית ועוד אפילו גדול היית אין מביאין ראיה מן המתיר: (3889)
121Mishnah: They do not read the Megillah, nor circumcise, nor go to the mikveh, nor sprinkling [purificatory waters], and similarly a woman keeping day for day should not take a ritual bath until the sun has risen. But if any of these things is done after dawn, it is valid.
מתני׳ אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: (6923)
122Gemara. From where do we know this? Because the verse says, “And these days should be remembered and kept” (Esther 9:28) by day, but not by night. Shall we say that this is a refutation of R. Joshua b. Levi; for R. Joshua b. Levi said: One must read the Megillah by night and a second time by day? When the mishnah taught it, it referred to the day.
גמ׳ מנלן דאמר קרא (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי דאמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום כי קתני אדיום: (7340)
123Neither should one circumcise. As it is written, “And on the eighth day he shall be circumcised” (Leviticus 12:3).
ולא מלין וכו': דכתיב (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול: (1200)
124Neither should one immerse [in a mikveh] nor sprinkle. As it is written, “And the clean person shall sprinkle on the unclean . . . And on the seventh day” (Numbers 19:19) and immersing is compared to sprinkling.
ולא טובלין ולא מזין וכו': דכתיב (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא [וגו'] ביום השביעי ואיתקש טבילה להזיה: (2559)
125And similarly a woman keeping day for day should not immerse until the sun has risen. This is obvious! Why should a woman keeping day for day be different from all others who are obligated to immerse?
וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכו': פשיטא מ"ש שומרת יום כנגד יום מכל חייבי טבילות (5155)
126It is necessary, lest you think that she should be the same as the first observation of one who had a genital discharge, and the first observation of one who had a genital discharge has been compared to one who had a seminal issue, as it is written, “This is the law of him that has had a genital discharge (zav) and of him from whom the flow of seed has gone out.” (Leviticus 15:32) Just as one with a seminal issue immerses during the day, so too this one immerses on the same day.
איצטריך סלקא דעתך אמינא תיהוי כראיה ראשונה של זב וראיה ראשונה של זב איתקש לבעל קרי דכתיב (ויקרא טו, לב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה בעל קרי טובל ביום האי נמי ליטבול ביומיה (9906)
127This woman, however, cannot immerse on that day, because it is written, “All the days of her discharge she shall be as in the days of her menstrual impurity”; (Leviticus 15:26) so [you might say], by night at least she might keep watch for a short time and then immerse; therefore we are told that [she must not do this], because she requires to count [day for day];
והא ביממא לא מצי טבלה דכתיב (ויקרא טו, כו) כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה בליליא מיהת ליעביד מקצת שימור ותיטבול קמ"ל כיון דבעיא ספירה (4805)
Folio 20b דף כ ע״ב
128and counting must be by day.
ספירה ביממא היא: (464)
129If any of these things is done after dawn has appeared, it is valid. From where is this rule derived? Rava said: For the verse says, “And God called the light day” something which gradually becomes light he called day.
וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר: מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא (בראשית א, ה) ויקרא אלהים לאור יום למאיר ובא קראו יום (4970)
131Rather R. Zera said: We derive it from here: “And so we worked on; and half of them held the spears from the rising of the morning till the stars appeared” and it says, “That in the night they may be a guard for us, and that we may work in the day” (Nehemiah 4:15-16).
אלא אמר רבי זירא מהכא (נחמיה ד, טו) ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר (נחמיה ד, טז) (והיה) לנו הלילה (למשמר) (4229)
132What is the point of the second quotation? — You might say that from the time of the first rising of the dawn it is not yet day, though from the time the sun begins to set it is already night and they rose early and stopped work late.Therefore come and hear: ” That in the night they may be a guard for us, and that we may work in the day.”
מאי ואומר וכ"ת משעלה עמוד השחר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא ואינהו מקדמי ומחשכי ת"ש (והיה) לנו הלילה משמר והיום מלאכה: (5272)
133The whole day is a valid time for reading the Megillah; reciting Hallel; for the blowing of the shofar; for taking up the lulav; for the Musaf prayer; for Musaf sacrifices; for confession over the oxen;
מתני׳ כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין (6466)
134for the confession over the tithe; for the confession of sins on Yom HaKippurim; for laying on of hands;
ולוידוי הפרים ולוידוי מעשר ולוידוי יוהכ"פ (1282)
135for slaughtering [the sacrifices]; for waving [them]; for bringing near [the vessel with the minhah-offering to the altar]; for taking a handful; for placing it on the fire; for pinching off [the head of a bird-offering]; for receiving the blood [in a vessel]; for sprinkling [the blood on the altar]; for making the sotah drink [the bitter waters];
לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה ולקבלה ולהזיה (2522)
137The whole night is valid for reaping the Omer and for burning fat and limbs [on the altar]. This is the general principle: any matter whose commandment is during the day, is valid all day and any matter whose commandment is at night is valid all night.
כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה: (6109)
138Gemara. From where do we know this? Because the verse says, “And these days shall be mentioned and kept” (Esther 9:28). For reading the Hallel: As it is written, “From the rising of the sun to its going down” (Psalms 113:3). R. Joseph says: Because it is written, “This is the day which the Lord has made” (Psalms 118:24). For the taking of the lulav: As it is written, “And you shall take for yourself on the first day” (Leviticus 23:40).
גמ׳ מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים לקריאת ההלל דכתיב (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) אומר (תהלים קיח, כד) זה היום עשה ה' (4725)
139For the blowing of the shofar, as it is written, “It is a day of blasting for you” (Numbers 29:1). For the additional sacrifices, as it is written, “Each on its own day” (Leviticus 23:37). And for the musaf prayer: Because the rabbis made them like the additional sacrifices.
ולנטילת לולב דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון ולתקיעת שופר דכתיב (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם ולמוספין דכתיב (ויקרא כג, לז) דבר יום ביומו ולתפלת המוספין כמוספין שויוה רבנן (8364)
140And for the confession made over the oxen. For the “atonement” mentioned here is derived from the “atonement” mentioned in the context of Yom Kippur, as it has been taught in reference to Yom Kippur: “And he shall make atonement for himself and for his house” (Leviticus 16:6) the text speaks of atonement made by words. And atonement is by day, as it is written, “For on this day shall atonement be made for you” (Leviticus 16:30).
ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים דתניא גבי יוה"כ (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא הוא דכתיב (ויקרא טז, ל) ביום הזה יכפר עליכם: (6056)
141And for the confession made over the tithe: As it is written, “And you shall say before the Lord your God, I have removed the sacred things from my house” (Deuteronomy 26:13), and in an adjacent context it says, “This day the Lord your God commands you” (26:16).
ולוידוי מעשר וכו': דכתיב (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך: (4122)
142And for waving: as it is written, “And on the day when you wave the sheaf” (Leviticus 23:12).
לסמיכה ולשחיטה: דכתיב (ויקרא ג, ח) וסמך ושחט וכתיב בה בשחיטה (ויקרא יט, ו) ביום זבחכם ולתנופה דכתיב (ויקרא כג, יב) ביום הניפכם את העומר (4330)
143And for bringing near, for it is compared to waving, as it is written, “And the priest shall take the minhah offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering . . . And bring it near [to the altar]” (Numbers 5:25). And for pinching and for taking a handful and for burning and for sprinkling, as it is written, “On the day that He commanded the children of Israel [to present their offerings]” (Leviticus 7:35).
ולהגשה דאיתקש לתנופה דכתיב (במדבר ה, כה) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה ולהזיה דכתיב (ויקרא ז, לח) ביום צוותו את בני ישראל (7621)
144And for making the sotah drink: This is derived from the word “Torah” “Torah”. It is written here, “And the priest shall do to her all this Torah” (Numbers 5:30), and it is written elsewhere, “According to the Torah which they teach you and according to the judgement” (Deuteronomy 17:11):
ולהשקיית סוטה אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט (7981)
Folio 21a דף כא ע״א
145just as judgement is by day, so here it must be by day.
מה משפט ביום אף כאן ביום: (742)
146And for breaking the neck of the heifer. In the school of R. Yannai they said: [The word] “atonement” is applied to it as to holy things. And for the purification of the metzora: as it is written, “This shall be the law of the metzora on the day of his cleansing” (Leviticus 14:2).
ולעריפת העגלה: אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים: ולטהרת מצורע: דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו: (7092)
147The whole night is a proper time for harvesting the omer. As a master has said that harvesting and counting are at night and bringing is during the day. And for burning fat and limbs: As it is written, “All the night till the morning” (Deuteronomy 6:20).
כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו': דאמר מר קצירה וספירה בלילה והבאה ביום: ולהקטר חלבים ואברים: דכתיב (ויקרא ו, ב) כל הלילה עד הבוקר: (4890)
148This is the general principle: Any matter whose commandment is during the day, is valid all day. Any matter whose commandment is during the day, is valid all day. To include the arrangement of the cup and the removal of the cups, and like R. Yose,
זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום: זה הכלל לאתויי מאי לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין (3576)
149as it has been taught: R. Yose says: If he removed the old [showbread] in the morning and set the new one in the evening, there is no harm.
וכר' יוסי דתניא רבי יוסי אומר סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום (5095)
150How then do I fulfil verse, “Before me continually” (Exodus 25:3)? [This is to show that] the table of the Lord should not be without bread.
ומה אני מקיים ((ויקרא כד, ח) לפני ה' תמיד) שלא יהא שולחן בלא לחם: (1793)
151And any matter whose commandment is at night is valid all night. What does this come to include?
דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה: לאתויי מאי (2283)
152It includes eating the pesah sacrifice, and it disagrees with R. Elazar b. Azariah, as it has been taught: “And they shall eat the meat on that night” (Exodus 12:8): R. Elazar b. Azariah said: It says here, “On that night”, and it says elsewhere, “And I shall pass through the land of Egypt on that night” (Exodus 12:12): just as there up to midnight [is meant], so too here up to midnight [is meant].
לאתויי אכילת פסחים ודלא כר' אלעזר בן עזריה דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה א"ר אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות: (8203)
153May we return to you “One who reads out of order.”
הדרן עלך הקורא למפרע (1111)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).