My LORD’s BibleBabylonian Talmud Ta'anit 1
Babylonian Talmud Ta'anit: the Babylonian Gemara on Mishnah Ta'anit ("Fasts"), in the order Mo'ed (Appointed Times). Public fasts declared for rain and in times of trouble, the priestly watches, and the fifteenth of Av. The Babylonian Talmud (Talmud Bavli) was edited in the academies of Babylonia until about AD 500 or later and became the authoritative Talmud of Jewish law; it quotes each passage of the Mishnah (MISHNAH) and then discusses it (GEMARA), and is cited by folio, as on the page headings here (2a, 2b). It is rabbinic law and teaching, not scripture. English and Hebrew/Aramaic by Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain, transcribed from the page scans. Malter's Hebrew is his own critical text, edited from the manuscripts and early printings, so it differs in places from the usual (Vilna) text; he prints each chapter's Mishnah in full first and then its Gemara, and his notes are not reproduced.
Folio 2a דף ב ע״א
1Mishnah: 1. When should one begin to mention "the Power of rain?" R. Eliezer says, on the first day of the feast of Tabernacles; R. Joshua says, on the last day of that festival. Said R. Joshua: Since rain during the festival is but a sign of divine displeasure, why should one make mention of it (in his prayer)? "Indeed," replied R. Eliezer, "I did not say that one should pray for rain but that he should merely mention it with the words, 'He causeth the wind to blow and the rain to fall in its season.'" "If so," said R. Joshua, "one ought to be mentioning it all the time."
מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג אמר רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו רבי יהושע אם כן לעולם יהא מזכיר: (12791)
22. One should not pray for rain until shortly before the season of rain.
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים: (1838)
3R. Judah says in the name of Ben Bathyra: Of those who go before the ark as readers on the concluding day of the feast of Tabernacles, the last one should make mention of the rain, but the first one should not do so; conversely, on the opening day of Passover the first is to mention the rain, but not the last.
רבי יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר: (7128)
4Until what time should the prayer for rain be continued? R. Judah says, until the end of Passover; R. Jose says, until the month of Nisan is passed, as it is said (Joel, 2.23): "And He causeth to come down for you the rain, the former rain and the latter rain, in the first month."
עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח רבי יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון: (6756)
53. On the third of Marḥeshwan one is to begin praying for rain; Rabban Gamaliel says, on the seventh of that month, fifteen days after the feast of Tabernacles, so that even the tardiest Israelite may reach the Euphrates.
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת: (7148)
64. If the seventeenth of Marḥeshwan has come and there has been no rainfall, distinguished individuals begin to fast. On the nights preceding the fasts they may eat and drink, and on the fast days proper they may engage in work, may bathe, anoint themselves, wear shoes, and cohabit with their wives.
הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה: (8097)
75. If the first day of the month of Kislew has come and no rain has yet fallen, the court orders three fasts for the community. On the nights preceding the fasts the people may eat and drink, and on the fast days they may engage in work, bathe, anoint themselves, wear shoes, and cohabit with their wives.
הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה: (9028)
86. If these fast days are over and the community's prayer has not been answered, the court orders three more fasts for the community. On the days preceding these fasts one may eat and drink until sunset only, and on the fast days proper, work, bathing, anointing oneself, wearing shoes, and cohabitation are forbidden. The bath-houses must be closed. If these fast days, too, are over and the community has not been answered, the court orders seven additional fasts for the community, making in all thirteen fasts. In what respect are these (seven) fasts more rigorous than the (three) immediately preceding ones? In that on these the alarm must be sounded and the shops must be closed. On the fasts falling on a Monday, the doors of the shops may be slightly opened toward nightfall, while on Thursdays they may be kept open all day for the sake of the approaching Sabbath.
עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות: עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שבע שהן שלש עשרה תעניות על הצבור ומה אלו יתרות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות בשני מטין עם חשיכה ובחמשי מותרין כל היום מפני כבוד השבת: (21049)
97. If all these fast days are passed and the community has not been answered, all business transactions, building, planting, betrothals, marriages, and greetings should be limited, as behooves persons excommunicated in the sight of God. Distinguished individuals begin again to fast till the end of Nisan. If there is rainfall after the end of Nisan, it is the sign of a curse, as it is said (I Samuel, 12.17): "Is it not wheat harvest today?" etc.
עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ובמתן בבנין ובנטיעה בארוסין ובנשואין ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר הלוא קציר חטים היום וגו': (8967)
10Gemara: What authority has the Tanna for the requirement of mentioning the rain at all that he inquires at what time it should begin?
גמרא: תנא היכא קאי דקתני מאימתי (1907)
11The Tanna bases himself on a Mishnah (Berakot, 33a), which teaches: The Power of rain should be mentioned in the prayer for the resurrection of the dead; rain should be prayed for in connection with the prayer for a prosperous year; and the Habdalah should be inserted in the prayer for the granting of wisdom. In view of this Mishnah, the Tanna now informs us regarding the time at which we should begin to mention the Power of rain.
תנא התם קאי דתנן מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים ושואלין את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת וקתני מאימתי מזכירין גבורות גשמים (9465)
12But why did not the Tanna make the statement there? Why did he leave it for this place?
ולתנייה התם מאי שנא דשבקיה עד הכא (1879)
13The proper explanation, then, is that our Mishnah is intended as a continuation of the one in the tractate Rosh ha-Shanah, where it is taught: In the feast of Tabernacles the world is judged as to whether it should have rain. In connection with this teaching he informs us here at what time we should begin to mention the Power of rain.
אלא תנא מראש השנה סליק דתנן ובחג נדונין על המים ואיידי דתנא ובחג נדונין על המים תנא נמי מאימתי מזכירין גבורות גשמים (5751)
14But why does he not say: "At what time should we begin to mention the rain?" What is the meaning of "Power" of rain?
ולתני מאימתי מזכירין את הגשמים מאי גבורות גשמים (3194)
15Said R. Johanan: He uses the term because rain comes down by the power of God, as it is written (Job, 5.9): "Who doeth great things and unsearchable, marvellous things without number." And immediately after: "Who giveth rain upon the earth and sendeth water upon the fields."
אמר רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנאמר עשה גדלות ואין חקר וכתיב בתריה הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות: (6863)
17Said Rabbah bar R. Shila: The inference is made from the word ḥeḳer (search), used both in the verse just quoted and in a verse referring to the creation of the world; for here (Job, 5.9) Scripture says: "Who doeth great things and unsearchable" (ḥeḳer), while there (Is., 40.28) it says: "Hast thou not known? Hast thou not heard that the everlasting God, the Lord, the Creator of the ends of the earth, fainteth not, neither is weary? His discernment is past searching (ḥeḳer) out." Furthermore, Scripture says (Ps., 65.7): "Who by Thy strength settest fast the mountains, Who art girded about with might."
אמר רבה בר רב שילא אתיא חקר חקר מבריתו של עולם כתיב הכא עשה גדלות ואין חקר וכתיב התם הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה: (11514)
18But whence do we know that it is in the prayer that one is to mention the rain?
ומנא לן דבתפלה (698)
19It is found in the following Baraita (Sifre, Deut. § 41): "To love the Lord your God and to serve Him with all your heart and with all your soul" (Deut., 11.13). Now "service" is prayer. You say it is prayer, may it not be (sacrificial) service? No, Scripture says: "with all your heart"; what service is that of the heart? You must say that it is prayer; while immediately following, Scripture says: "Then I will give the rain of your land in its season, the former rain and the latter rain."
דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם עבודה זו תפלה אתה אומר תפלה או אינו אלא עבודה תלמוד לומר בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש: (9685)
20Said R. Johanan: The following three keys have not been entrusted to the keeping of any angel:—for a woman in travail, for rain, and for resurrection. For a woman in travail, it is written (Gen., 30.22): "And God hearkened to her and opened her womb"; of rain it is written (Deut., 28.12): "The Lord will open unto thee His good treasure the heaven to give the rain of thy land in its season";
ואמר רבי יוחנן שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח ואלו הן של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים של חיה דכתיב וישמע (6942)
Folio 2b דף ב ע״ב
21of resurrection it is written (Ez., 37.13): "And ye shall know that I am the Lord when I have opened your graves."
אליה אלהים ויפתח את רחמה של גשמים דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו של תחית המתים דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם: (10776)
23Why did R. Johanan omit this key? Because he thinks rain is the same as sustenance.
ורבי יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה: (2161)
24R. Eliezer says, on the first day of the feast of Tabernacles, etc.
רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג כו': (1819)
25The question was raised: Did R. Eliezer derive his view from the lulab, or from the libation of water? If he derived it from the lulab, then just as the lulab comes into use on (the morning of) the first day of Tabernacles, so also the mentioning of the rain should begin on that day. Or, perhaps, did he derive it from the libation of water, and then, just as the latter may take place on the evening preceding the first day, so the mentioning of the rain will begin on that evening [for it has been taught (Temurah, 14a): The words: "And their meal offering and their drink offering" (Num., 29.18) should be interpreted to mean that drink offerings may be brought in the evening and even at a subsequent time]? Come and listen: R. Abahu said: R. Eliezer derived his view from the lulab exclusively.
איבעיא להו רבי אליעזר מלולב גמר לה או מנסוך המים גמר לה מלולב גמר לה מה לולב ביום אף הזכרה נמי ביום או דלמא מנסוך המים גמר לה מה נסוך המים מאורתא אף הזכרה נמי מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר תא שמע דאמר רבי אבהו לא למדה רבי אליעזר אלא מלולב: (9760)
26Some say that R. Abahu had a tradition for this statement; others maintain that he had a Baraita as his authority. What Baraita? The Baraita reads as follows: At what time should one begin to mention the Power of rain? R. Eliezer says: At the time one begins to wave the lulab; R. Joshua says: At the time when it is discarded. Said R. Eliezer: Inasmuch as the Four Species are used only in order to obtain the favor of God that He may give rain, one must argue that just as these four species cannot exist without water, so the world cannot exist without rain. R. Joshua replied: Is not rain during the feast of Tabernacles but the sign of divine displeasure? Said R. Eliezer, I did not say that one should pray for rain, but that one should make mention of it. For just as one mentions the resurrection of the dead throughout the year, although it is to take place at a particular time only, so one may mention also the rain during the whole year, although it is to fall only at a given time, and hence if one actually desires to mention it throughout the year, he may do so.
איכא דאמרי רבי אבהו גמרא גמיר לה ואיכא דאמרי מתניתא שמיע ליה מאי היא דתניא מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב רבי יהושע אומר משעת הנחתו אמר רבי אליעזר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים כשם שארבעת מינין הללו אי אפשר להם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא גשמים אמר לו רבי יהושע והלא גשמים בחג אינן אלא סימן קללה אמר לו רבי אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם שמזכירין תחית המתים כל השנה כלה ואינה אלא בזמנה כך מזכירין גבורות גשמים כל השנה כלה ואינן אלא בזמנן לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כלה מזכיר: (26270)
27Rabbi said: I am of the opinion that when one ceases praying for rain, one should also cease mentioning it. R. Judah b. Bathyra said: One should begin to mention the rain on the second day of Tabernacles. R. 'Aḳiba said: One should begin to mention it on the sixth day of Tabernacles. R. Judah said in the name of R. Joshua: Of those that go before the ark as readers on the concluding day of Tabernacles, the last should mention the rain, but not the first; on the opening day of Passover, the first reader should mention it and the last one should not.
רבי אומר אומר אני משעה שפוסק מלשאול פוסק מלהזכיר רבי יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר: (13133)
28Was not R. Eliezer's argument perfectly correct?
שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע (2139)
29R. Joshua might answer, that it is quite right to mention the resurrection of the dead (during the year), because resurrection would always be in time whenever it came, but is it true of rain that it would be in time whenever it came? Do we not read: If rain falls after Nisan is passed it is a sign of a curse?
אמר לך רבי יהושע בשלמא תחית המתים מזכיר דכל אימת דאתיא זמניה הוא אלא גשמים כל אימת דאתיין זמניהו הוא והתנן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה הם: (7204)
30R. Judah b. Bathyra said: One should begin to mention the rain on the second day of Tabernacles.
רבי יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר (1822)
31What is R. Judah's reason? It is as stated in the following Baraita: R. Judah b. Bathyra says: In prescribing the order of sacrifices for the second day, scripture says (Num., 29.18): "and their drink-offerings" (ונסכיהם), in the order for the sixth day (ib., 29.31), the expression is: "and its drink-offerings" (ונסכיה), while in the order for the seventh day (ib., 29.33) we read: "After their ordinance" (כמשפטם), thus obtaining the letters mem, yod, mem, which put together read mayim (מים = water). Here we have a biblical allusion to the institution of water libation.
מאי טעמיה דרבי יהודה בן בתירה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם הרי מים מכאן רמז לנסוך המים מן התורה (7023)
32But why should R. Judah insist on the second day? Because the allusion to water is given first in the order for the second day. Accordingly it is on the second day that we must begin to mention the rain.
ומאי שנא בשני דנקט דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי הלכך בשני מדכרינן: (2741)
33R. 'Aḳiba said: One should begin to mention it on the sixth day of Tabernacles.
רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר (1556)
34What is R. 'Aḳiba's reason? It is as stated in the following Baraita: In the order of sacrifices of the sixth day the expression used is: "and its drink-offerings" (plural). Scripture, therefore, has reference to two libations, the one being the libation of water and the other that of wine. May not both be of wine? On that point R. 'Aḳiba agrees with R. Judah b. Bathyra, who says that in the quoted verse water is alluded to..
מאי טעמיה דרבי עקיבא דתניא נאמר בששי ונסכיה בשני נסוכין הכתוב מדבר אחד נסוך המים ואחד נסוך היין ואימא תרויהו דחמרא סבר לה כרבי יהודה בן בתירה דאמר מיא רמיזי הכא (6569)
Folio 3a דף ג ע״א
35But if he agrees with R. Judah b. Bathyra, let him also have the rain mentioned on the second day! R. 'Aḳiba holds that the Scriptural allusion to an additional libation is found first in the verse referring to the sixth day.
אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה לדכר בשני אמר לך רבי עקיבא נסוך יתירא כי כתיב בששי הוא דכתיב: (4820)
36A Baraita teaches: R. Nathan says: The verse (Num., 28.7): "In the holy place shalt thou pour out a drink-offering of strong drink unto the Lord," speaks of two libations, one of water and one of wine.
תניא רבי נתן אומר בקדש הסך נסך שכר לה' בשני נסוכין הכתוב מדבר אחד נסוך המים ואחד נסוך היין (4307)
37Is it not possible that both libations are meant to be of wine? In that case the text should read either hassēk hassēk or nēsek nēsek, why hassēk nēsek? This change of expression implies both ideas. But if this be so, on whose authority will you base the Mishnah (Sukkah, iv, 1): The water libation was observed during the entire week of the festival? If this Mishnah follows R. Joshua, there was only one day of libation; if it follows R. 'Aḳiba, there were two days; and if R. Judah b. Bathyra, there were six days! The Mishnah certainly follows R. Judah b. Bathyra, who, however, agrees with R. Judah (b. 'Ila'i); for we read (ib., iv, 9): R. Judah (b. 'Ila'i) says: One log of water was used daily for libation during eight days; but R. Judah b. Bathyra excludes the first day and includes the eighth. Why does he exclude the first day? Is it not because the allusion to water is found in connection with the second day? If so, the eighth day too should be excluded, since Scripture speaks of the seventh only and not of the eighth day! The only solution, therefore, is that the seven days' libation is based on a tradition; for R. 'Asi said in the name of R. Johanan, who in turn said it in the name of R. Neḥunya of the Plain of Bet-Ḥawartan: The laws concerning the ten plants, the willow-branch, and the water libation are halakas given to Moses on Sinai.
ואימא תרויהו דחמרא אם כן לכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך שמעת מינה תרתי אלא הא דתנן נסוך המים כל שבעה מני אי רבי יהושע חד יומא הוא אי רבי עקיבא תרי יומי הוו אי רבי יהודה בן בתירה שיתא יומי הוו לעולם רבי יהודה בן בתירה היא וסבר לה כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה מפיק ראשון ומעייל שמיני ומאי שנא ראשון דלא דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי שמיני נמי שביעי אמר רחמנא ולא שמיני אלא נסוך המים כל שבעה גמרא גמיר לה דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חוורתן עשר נטיעות ערבה ונסוך המים הלכה למשה מסיני: (25094)
38It was said above: R. Judah says in the name of R. Joshua. Which R. Joshua is here meant? Is it R. Joshua (b. Hananiah) who is named above in our Mishnah? If so, you will meet with the difficulty that he said: (we begin to mention the rain) "on the last day of the festival;" or is it the R. Joshua who is named above in the Baraita? He said: (we begin to mention rain) "at the time the lulab is discarded." Moreover, when we read in our Mishnah: R. Judah says in the name of Ben Bathyra, of those who go before the ark on the concluding day of the festival, the last should mention the rain, but the first one should not, the question again arises which Ben Bathyra is there referred to? Is it R. Judah b. Bathyra? He said (in the Baraita): "We begin to mention the rain on the second day of the festival!" Said R. Naḥman b. Isaac: Both designations, "R. Joshua" and "Ben Bathyra," refer to R. Joshua b. Bathyra, for he was sometimes quoted by the name of his father and sometimes by his own name. What was the reason therefor?—In the first form he was quoted before he had been ordained and in the latter after his ordination.
אמר מר רבי יהודה אומר משום רבי יהושע הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין הא אמר מיום טוב האחרון של חג אלא רבי יהושע דבריתא האמר משעת הנחתו ותו הא דתנן רבי יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר הי בן בתירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא אמר בשני בחג הוא מזכיר אמר רב נחמן בר יצחק תהא כרבי יהושע בן בתירה זמנין דקרי ליה בשמיה דאבוה וזמנין דקרי ליה בשמיה דידיה ומאי שנא הא מקמי דסמכוה והא לבתר דסמכוה: (22088)
39We read in a Baraita: The Sages did not make it obligatory to mention the dew and the winds in the prayer, but if one wishes to mention them, he may do so. What is the reason? Said R. Ḥanina, because dew and winds are never withheld. Whence do we know that dew is never withheld? It is written (I Kings, 17.1): "And Elijah the Tishbite, who was of the settlers of Gilead, said unto Ahab: 'As the Lord, the God of Israel, liveth, before whom I stand, there shall not be dew nor rain these years, but according to my word.'" Further on it is written (ib. 18.1): "Go show thyself unto Ahab, and I will send rain upon the land," but dew is not mentioned. Now, what is the reason for this omission? Certainly the reason is
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא אמר רבי חנינא לפי שאינן נעצרין וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואלו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום (12777)
Folio 3b דף ג ע״ב
40that dew is never withheld. But if dew is never withheld, why did Elijah swear (that there would be no dew)? Elijah meant to say that the dew (though never withheld) would not be of a fructifying nature. If so, why did he not, subsequently, bring back also the fructifying dew? Because it is not discernible whether or not a dew is of a fructifying nature (which would give Ahab a chance to suspect that the promise was not kept).
דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה הכי קאמר ליה אפילו טל דברכה נמי לא אתי ולהדריה לא מינכרא מלתא: (4579)
41Whence do we know that winds are not withheld? Scripture says (Zech., 2.10): "For I have spread you abroad as the four winds of the heaven, saith the Lord." Now what did God mean to say? Did the Holy One, blessed be He, intend to say: I have scattered you to the four corners of the world? If so, why ke-arba' ("as the four")? He should have said be-arba' ("to the four")! The verse therefore means to intimate that just as the world cannot exist without the four winds, so it could not exist without Israel.
ורוחות מנלן דלא מיעצרי דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה' מאי קאמר אילימא הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל בדרתינכו בארבע רוחי שמיא האי כארבע בארבע מיבעי ליה אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל: (12873)
42Said R. Ḥanina: If, during the summer months, one says in the prayer: "He causes the wind to blow," we do not order him to read the prayer over again correctly, but if he says: "He causes the rain to fall," we order him to read it over again; during the winter months if he fails to say: "He causes the wind to blow," we do not order him to read the prayer over again, but if he fails to say: "He causes the rain to fall," we order him to read the prayer over again. Moreover, even if he says: "He causes the wind to subside and the dew to vanish," we do not order him to read the prayer over again.
אמר רבי חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו: (10647)
43We read in a Baraita: The Sages did not make it obligatory to mention the clouds and the winds, but if one wishes to mention them, he may do so. What is the reason? The reason is that they are never withheld. Are they not withheld? Did not R. Joseph transmit the tannaitic teaching: "The verse (Deut., 11.17): 'He will shut up the heaven,' indicates the withholding of clouds and winds; I say 'clouds and winds,' is it not possible, you may object, that it indicates only the withholding of rain? No, for Scripture adds (in the same verse): 'and there shall be no rain,' rain is thus explicitly stated; what then is implied in the preceding 'He will shut up the heaven'? No doubt the withholding of clouds and winds?" Evidently, then, this (teaching of R. Joseph) contradicts that of the preceding Baraita as regards both clouds and winds! No, there is no contradiction as regards clouds, because the Baraita refers to clouds that appear before the rain (which are not withheld), while R. Joseph refers to such as appear after the rain (which are withheld). Nor is there a contradiction as regards winds, for the one refers to common (moderate) winds (which are not withheld), the other to uncommon (strong) winds (which are withheld). But are not even strong winds needed for winnowing? Winnowing can be done with sieves.
תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא משום דלא מיעצרי ולא מיעצרי והתני רב יוסף ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות אתה אומר מן העבים ומן הרוחות או אינו אלא מן המטר כשהוא אומר ולא יהיה מטר הרי מטר אמור הא מה אני מקיים ועצר את השמים מן העבים ומן הרוחות קשיא עבים אעבים קשיא רוחות ארוחות עבים אעבים לא קשיא הא בחרפי הא באפלי רוחות ארוחות נמי לא קשיא הא ברוח מצויה הא ברוח שאינה מצויה רוח שאינה מצויה נמי הא מיבעיא לבי דרי אפשר בנפוותא: (21393)
44We read in a Baraita: Clouds and winds rank second to rain (in fructifying value). To which clouds and winds does this refer? Said 'Ulla, or R. Judah: To those appearing after the rain. Are we to assume that such winds are beneficial? Is it not written (Deut. 28.24): "The Lord will make the rain of thy land powder and dust"—which, according to 'Ulla, or according to some, R. Judah, is to be brought about by winds following after the rain? This is no contradiction, for in the first place the reference is to winds that come gently, in the second to such as come with vehemence (thus stirring up the dust).
תנא עבים ורוחות שניות למטר מאי היא אמר עולא ואיתימא רב יהודה דבתר מטרא למימרא דמעליותא היא והכתיב יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר ואמר עולא ואיתימא רב יהודה זיקא דבתר מטרא לא קשיא הא דאתא ניחא הא דאתא רזיא (11022)
45'Ulla, or, according to some, R. Judah, further said: Winds and clouds and sunshine after rain are as good as rain. What does this enumeration exclude? It excludes the glow after sunset and sunshine between clouds.
ואמר עולא ואיתימא רב יהודה זיקא דבתר מטרא כמטרא עיבא דבתר מטרא כמטרא שמשא דבתר מטרא כמטרא למעוטי מאי למעוטי גלוהי דליליא ושמשא דביני קרחי: (6835)
46Raba said, snow is as beneficial to the mountains as five rainfalls to the level ground, for it is said (Job, 37.6): "For He saith to the snow: Fall thou on the earth; likewise to the shower of rain, and to the showers of His mighty rain." Raba further said, snow is beneficial to the mountains, a vehement rain to the trees, a gentle rain to the produce of the fields,
אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמשא מטרי לארעא שנאמר כי לשלג יאמר הוה ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו ואמר רבא תלגא לטורי מטרא רזיא לאילני מטרא ניחא לפירי (7827)
Folio 4a דף ד ע״א
47while 'urpilla (a drizzling rain) is helpful even to the kernel under hard clods. What is (the etymology of) 'urpilla? Said R. Mesharshaya, it is a combination of 'ûrû and pîlê (wake up, ye cracks). Raba further said, a young scholar is like the kernel under a clod which, having once sprouted, grows fast. Raba further said, when a scholar is hot-tempered, it is the Torah that boils within him, as it is said (Jer. 23.29): "Is not My word like as fire and like a hammer that breaketh the rock in pieces? saith the Lord."
עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא מאי עורפילא אמר רב משרשיא עורו פילי ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אוריתיה מרתחא ליה שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפצץ סלע (12084)
48R. 'Ashi said: A scholar who is not hard like iron is not a real scholar, as it is said: "And like a hammer that breaketh the rock in pieces." Said R. 'Abba to R. 'Ashi, you derive it from that verse, we derive it from the following (Deut. 8.9): "A land whose stones are iron"; do not read 'ābānēha (its stones), but bōnēha (its builders, i.e., the scholars). Said Rabina: It is nevertheless one's duty to train oneself to be gentle, as it is said (Eccl., 11.10): "Remove anger from thy heart and put away evil from thy flesh."
אמר רב אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר וכפטיש יפצץ סלע אמר ליה רב אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאינש למילף נפשיה ניחותא שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך: (14753)
49R. Samuel b. Nahamani said in the name of R. Jonathan, three men expressed their request in careless language; two of them were answered favorably, but the third was answered unfavorably. They are: Eliezer the servant of Abraham, Saul the son of Kish, and Jephthah the Gileadite. As to Eliezer, Scripture says (Gen., 24.14): "So let it come to pass that the damsel to whom I shall say, let down thy pitcher," etc. These words include one that is lame or blind. He was answered, however, favorably, in that he happened upon Rebekah. As to Saul, Scripture says (I Sam., 17.25): "And it shall be, that the man who killeth him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter." This might include a slave or a bastard, but he was answered favorably in that he happened upon David. As to Jephthah, Scripture says (Jud., 11.31): "Then it shall be, that whatsoever cometh forth of the doors of my house to meet me, when I return in peace from the children of Ammon, it shall be the Lord's and I will offer it up for a burnt-offering." This may mean even something unclean (unfit for a sacrifice), and, indeed, he was answered unfavorably, in that it was his daughter who came out of the house. It is with reference to this event that the prophet said to Israel (Jer., 8.22): "Is there no balm in Gilead? Is there no physician there? Why then is not the health of the daughter of my people recovered?" Hence it is also written (ibid., 19.5): "Which I commanded not, nor spoke it, neither came it into My mind." "I commanded not" refers to the son of Mesha king of Moab, for it is said (II Kings, 3.27): "Then he took his eldest son that should have reigned in his stead, and offered him for a burnt-offering upon the wall. And there came great wrath upon Israel"; "nor spoke it" refers to the daughter of Jephthah; "neither came it into My mind" refers to Isaac the son of Abraham.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבו כהוגן לאחד השיבו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפילו חגרת או סומא והשיבוהו כהוגן שנזדמנה לו רבקה שאול דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפילו עבד או ממזר והשיבוהו כהוגן שנזדמן לו דוד יפתח דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיהו עולה יכול אפילו דבר טמא והשיבוהו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי וכתיב אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה ויהי קצף גדול על ישראל ולא דברתי זו בתו של יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם: (40435)
50R. Berechiah said: The Congregation of Israel likewise presented her request in careless language, but the Holy One, blessed be He, answered it favorably. The Congregation of Israel said to Him: Master of the World! "Let us know, eagerly strive to know the Lord, His going forth is sure as the morning; and He shall come unto us as the rain, as the latter rain that watereth the earth" (Hos., 6.3). The Holy One, blessed be He, however, replied to her: My daughter! Thou art asking for something which is desirable at times and undesirable at others; I wish to be unto thee something that is desirable at all times, as it is said (ibid., 14.6): "I will be as the dew unto Israel; he shall blossom as the lily, and cast forth his roots as Lebanon." The Congregation further asked and said: Master of the World! "Set me as a seal upon thy heart, as a seal upon thine arm" (Cant., 8.6). The Holy one, blessed be He, replied to her: My daughter! thou askest for something that is visible at times and invisible at others; I shall make of thee something that is visible at all times, as it is said (Is., 49.16): "Behold, I have graven thee upon the palms of My hands; thy walls are continually before Me."
אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן אמרה לפניו רבונו של עולם ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש ואני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבונו של עולם שמני כחותם על לבך כחותם על זרועך אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה ואני נותנך כדבר הנראה לעולם שנאמר הן על כפים חקותיך חומתיך נגדי תמיד: (29956)
51One should not pray for rain until shortly before the season of rain. The Amoraim understood that praying for rain and mentioning it are the same thing. Who then is the author of this statement? Raba said, its author can only be R. Joshua, who said (above p. 8) that one is to mention the rain from the time when "the lulab is put away." 'Abbayi, however, replied to Raba, you might just as well say that the author of that statement is R. Eliezer, for praying for rain is one thing and mentioning it is another.
אין שואלין את הגשמים כו': סברוה שאלה והזכרה חדא מלתא היא מאן תנא אמר רבא רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו אמר ליה אביי אפילו תימא רבי אליעזר שאלה לחוד והזכרה לחוד (7856)
Folio 4b דף ד ע״ב
53that praying and mentioning are two different things. Who would then be the author of the statement? Raba said it was R. Eliezer, who said we begin the first day. 'Abbayi, however, replied, you may just as well say the author is R. Joshua, but praying and mentioning are one and the same thing.
שאלה לחוד והזכרה לחוד מאן תנא אמר רבא רבי אליעזר היא דאמר מיום טוב הראשון הוא מזכיר אמר ליה אביי אפילו תימא רבי יהושע שאלה והזכרה חדא מלתא היא: (5985)
54R. Judah says in the name of Ben Bathyra, of those who go before the ark, etc. A contradiction was pointed out (by quoting the following Mishnah): Until what time is one to pray for rain? R. Judah says, until Passover is over; R. Jose says, until after Nisan. Said R. Ḥisda, there is no contradiction, for the one passage of the Mishnah refers to praying, the other to mentioning; one may continue to pray until the end of Passover, but the mention of rain must cease on the first day. Said 'Ulla, what is here said by R. Ḥisda is "as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes" (Prov., 10.26), for if one is allowed to mention the rain even when one is not allowed to pray for it, is it not logical that one should be allowed to mention it also at times when one is allowed to pray for it? 'Ulla therefore suggested that there existed two different recensions of R. Judah's statement. R. Joseph said, do you know what "until Passover is over" means? It means until the time for the first reader of the first day of the festival is over. 'Abbayi, however, objected: Is there any opportunity at all to mention rain in the holiday prayer? Yes, answered R. Joseph, the Interpreter prays for rain. Does the Interpreter ever pray for anything which is not needed by the congregation? 'Ulla's answer is, therefore, the best. Rabbah said, do you know what "until Passover is over" means? It means until the time for slaughtering the Pascal lamb is over, for the discontinuing of the reference to rain must be like the beginning thereof: Just as in the beginning one mentions the rain, although one does not pray for it, so also at the end of the season one should mention it though not pray for it. 'Abbayi objected: It is quite correct at the beginning of the season to mention the rain without praying for it, because the mention is to serve the purpose of propitiating (God) preparatory to praying, but at the end of the season, what need is there for propitiation (since it is not to be followed by praying)? It is therefore best to accept the answer of 'Ulla.
רבי יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התבה כו': ורמינהי עד מתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח רבי יוסי אומר עד שיצא ניסן אמר רב חסדא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר משאל שאיל ואזיל הזכרה ביום טוב הראשון פסיק אמר עולא הא דרב חסדא כחמץ לשנים וכעשן לעינים ומה במקום שאינו שואל מזכיר במקום שהוא שואל אינו דין שיזכיר אלא אמר עולא תרי תנאי אליבא דרבי יהודה רב יוסף אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שליח צבור ראשון של יום טוב הראשון של פסח אמר ליה אביי שאלה ביום טוב מי איכא אמר ליה אין שואל מתורגמן וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לצבור אלא מחוורתא כדעולא רבה אמר מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת הפסח וכתחלתו כן סופו מה תחלתו מזכיר אף על פי שאינו שואל אף סופו מזכיר אף על פי שאינו שואל אמר ליה אביי בשלמא תחלתו מזכיר דהזכרה רצוי שאלה היא אלא סופו מאי רצוי שאלה איכא אלא מחוורתא כדעולא: (39310)
55Said R. 'Asi in the name of R. Johanan, the law is in accordance with R. Judah. Said R. Zera to R. 'Asi: Did R. Johanan really say so? Did we not read (above, p. 2): On the third of Marḥeshwan we begin to pray for rain; R. Gamaliel says on the seventh thereof. Now R. Eleazar, commenting upon the statement, said, the law is in accordance with R. Gamaliel! Said R. 'Asi: Do you pit one authority (R. Eleazar) against another (R. Johanan)?! Moreover, I can say that there is no contradiction between the two, for the one refers to praying and the other to mentioning. But did not R. Johanan say, whenever one prays for rain one also mentions it? This statement refers only to the time of discontinuation. But was not reference made to both, R. Johanan saying explicitly, when one begins to mention the rain he begins to pray for it, and when he stops praying for it he stops mentioning it? Nevertheless there is no difficulty, for in the one statement he has reference to us (the Babylonians), in the other to them (the Palestinians). Why such difference? Is it because we have produce in the field? (Then there should be no difference, because) they have pilgrims! R. Johanan speaks of the time after the destruction of the Temple. Now that we have arrived at this point we can say that both statements have reference to them (Palestinians), and yet there will be no contradiction, for the one refers to the time before, and the other to that after the destruction of the Temple.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה אמר ליה רבי זירא לרבי אסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו ואמר רבי אלעזר הלכה כרבן גמליאל אמר ליה גברא אגברא קא רמית ואיבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר והאמר רבי יוחנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה אתמר והא תרויהו אתמור דאמר רבי יוחנן התחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר אלא לא קשיא הא לן והא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי הא אית להו עולי רגלים כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים (29262)
56What is the proper course for us, who keep two festival days? Rab says, we should begin to mention the rain in the Musaf prayer (of the first day), omit the mention in the Afternoon, Evening, and Morning prayers, and take it up again in the Musaf prayer (of the second day). Samuel, however, said to the scholars (who reported Rab's view): go and say to 'Abba: "After having declared the day holy, art thou going to declare it again a week-day?" Samuel then decided that one should begin to mention the rain in the Musaf prayer and continue to do so in the Afternoon prayer, but omit it in the Evening and Morning prayer and take it up again in the Musaf prayer.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין אמר להו שמואל פוקו ואמרו ליה לאבא לאחר שעשיתו קדש תעשהו חול אלא אמר שמואל מתחיל במוספין ובמנחה ופוסק בערבית ושחרית וחוזר ומתחיל במוספין (13683)
Folio 5a דף ה ע״א
57Raba says: after having once begun mentioning it, one should not stop. So also said R. Sheshet. Rab, too, reversed his opinion, for R. Hananel said in the name of Rab: Beginning with the New Year's day, one should count twenty-one days, in the same way as one counts ten days from New Year to the Day of Atonement, and then begin mentioning the rain, but once having begun, one should not stop. And this is the law.
רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכן אמר רב ששת כיון שהתחיל שוב אינו פוסק ואף רב הדר ביה דאמר רב חננאל אמר רב מונה אדם עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה ימים מראש השנה ועד יום הכפורים ומתחיל וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק והלכתא כיון שהתחיל שוב אינו פוסק: (13868)
58And He causeth to come down for you, etc. (Joel 2.23): Said R. Naḥman to R. Isaac: The former rain does not fall in Nisan, but in Marḥeshwan! For a Baraita reads (Sifrē, Deut., §42): The former rain falls in Marḥeshwan and the latter rain in Nisan! "Thus said R. Johanan," replied R. Isaac, "this verse (Joel, 2.23) has proven true (only) in the days of Joel the son of Petuel, for it is written (Joel, 1.4): 'That which the palmerworm hath left hath the locust eaten,' etc. Now there is a tradition that in that year Adar had passed without rainfall, and the first rain did not appear until the first of Nisan. The Prophet then said to the Israelites: Go out and sow! But they replied: Should one who has a Ḳab of wheat or two Ḳabs of barley, eat it and live, or sow it and die? The prophet said: Nevertheless go out and sow! They then went out and sowed. Thereupon a miracle happened, that all the grain which was hidden (by mice) in the walls and in crevices (by ants) and in the holes of ants, appeared before their eyes. Again they went out and sowed on the second, third, and fourth (of Nisan); on the fifth there was the second rainfall and on the sixteenth they offered the 'Omer. Thus, produce that used to ripen in six months ripened in eleven days, and the 'Omer which was usually offered from the crop that grew six months was now offered from one that grew in eleven days! With reference to that generation the Psalmist says (Ps., 126.5-6): 'They that sow in tears shall reap in joy. Though he goeth on his way weeping, bearing forth the seed; he shall come again with joy, bringing his sheaves with him.'"
ויורד לכם גשם וכו': אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק יורה בניסן הוא יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב יתר הגזם אכל הארבה וגו' אמרו אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים וירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו יצאו וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים ומה שבסדקים ומה שבחורי נמלים יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן והקריבו עמר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדלה בששה חדשים גדלה באחד עשר יום ונמצא עמר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה נשא אלמתיו (37742)
59What does "he goeth on his way weeping" indicate? Said R. Judah, it indicates that the ox on his way sowing was crying hungrily, but on his way back he was already eating the young green from the furrows. What does "he shall come again with joy, bringing his sheaves with him" indicate? Said R. Ḥisda or, as some say, it was taught in a Baraita, it indicates that in that year the stalk was one span long and the ear two spans.
מאי הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע אמר רב יהודה אמר רב שור כשהיה זורע בהליכה היה בוכה ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם מאי נשא אלמתיו אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא אותה שנה קנה זרת שבלת זרתים היתה: (11050)
60R. Naḥman asked R. Isaac, what is the meaning of the verse (II Kings, 8.1): "For God hath called for a famine and it shall also come upon the land seven years?" What did the people eat during those seven years? "Thus said R. Johanan," R. Isaac replied, "the first year they ate what there was in the house, the second year they ate what was in the field, the third they ate the meat of clean animals, the fourth that of unclean animals, the fifth that of abominations and reptiles, the sixth the flesh of their sons and daughters, the seventh that of their own arms, so as to fulfil what is said (Is., 9.19): 'They shall eat every man the flesh of his own arm.'"
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך שבע שנים מאי אכול אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים שניה מה שבשדות וכרמים שלישית אכלו בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה חמשית בשר שקצים ורמשים ששית בשר בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר איש בשר זרעו יאכלו: (20476)
61R. Naḥman further asked R. Isaac, how do you explain the verse (Hos., 11.9): "The Holy One in the midst of thee, and I will not enter into the city?" Surely it can not mean, because the Holy One is in the midst of thee, I shall not enter into the city?! "Thus said R. Johanan," R. Isaac replied, "the Holy One, blessed be He, meant to say: I will not enter into the heavenly Jerusalem until I can enter into the earthly Jerusalem." But is there a heavenly Jerusalem? Yes, for it is written (Ps., 122.3): "Jerusalem, that art builded as a city that is compact together."
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלם של מעלה עד שאבוא בירושלם של מטה ומי איכא ירושלם למעלה אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו: (11225)
62R. Naḥman further asked R. Isaac, how do you explain the verse (Jer. 10.8): "But they are altogether brutish and foolish: the vanities by which they are instructed are but a stock"? "Thus said R. Johanan," replied R. Isaac, "there is one thing that sweeps the wicked into Gehenna, and that is idolatry; for Scripture has here: 'the vanities by which they are instructed are but a stock,' and elsewhere (ib., 10, 15): 'They are vanity, a work of delusion.'"
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים לגיהנם ומאי היא עבודה זרה כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא וכתיב התם הבל המה מעשה תעתעים: (9838)
63R. Naḥman further asked R. Isaac, how do you explain the verse (ibid., 2.13): "For My people have committed two evils: They have forsaken Me, the fountain of living waters?" Only two did they commit? Did they not commit also twenty-two other evils? Or did He remit twenty two? "Thus said R. Johanan," replied R. Isaac, "(they committed) one that
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב כי שתים רעות עשה עמי תרתי עבוד עשרין ותרתי לא עבוד או דלמא עשרין ותרתי שביק להו אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא (9879)
Folio 5b דף ה ע״ב
64is equal to two, and that is idolatry, for it is written (ibid., 2.10-11): 'For pass over to the isles of the Kittites, and see; and send unto Kedar, and consider diligently, etc. Hath a nation changed its gods, which yet are no gods? But My people hath changed its glory for that which doth not profit.'" Concerning this it is taught in a Baraita: The Kittites worship water and the Kedarites worship fire, and although they know that water quenches fire, they never changed their gods, "but My people have changed their glory for that which doth not profit."
ששקולה כשתים ומאי ניהי עבודה זרה דכתיב כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל תנא כתיים עובדים למים וקדרים עובדים לאש ואף על פי שיודעין שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודו בלא יועיל: (10668)
65R. Naḥman further asked R. Isaac, how do you explain the verse (I Sam., 8.1): "And it came to pass, when Samuel was old"? Did Samuel become old at all? Indeed, Samuel only reached the age of 52, for it is said (Mo'ed Ḳaṭan, 28a) that if one dies at the age of 52, he has attained to the age reached by Samuel the Ramathite. "Thus said R. Johanan," replied R. Isaac, "Samuel grew old prematurely, for it is said (ibid., 15.11): 'It repenteth me that I have set up Saul to be king, for he is turned back from following Me, and hath not performed My commandments. And it grieved Samuel; and he cried unto the Lord all night,' saying: Master of the world! Thou hast declared me equal to both Moses and Aaron, for it is written (Ps., 99.6): 'Moses and Aaron among His priests, and Samuel among them that call upon His name.' Now just as their work was not destroyed during their life-time, so should my work not be destroyed during my life-time. The Holy One, blessed be He, then said to Himself, what shall I do? Shall I cause Saul to die? Samuel will not let me. Shall I cause Samuel to die? Seeing he is still young, people will speak ill of him. Shall I spare both Saul and Samuel? The time for the kingdom of the house of David has arrived, and the term set for one kingdom must not overlap that of another even by a hair's breadth. Immediately Samuel was overtaken by old age, and hence it is written (I Sam., 22.6): 'And Saul was sitting in Gibeah, under the tamarisk tree in Ramah.' Now what relation is there between Gibeah and Ramah? The idea therefore is that what had enabled Saul to sit (as king) in Gibeah two and a half years was the prayer of Samuel the Ramathite." But is the life of one man set aside (cut short) on account of that of another? Yes, for R. Samuel b. Naḥamani said in the name of R. Jonathan: What is the meaning of the verse (Hos., 6.5): "Therefore have I hewed them by the prophets; I have slain them by the words of My mouth"? It is not said by the works of their hands, but "by the words of My mouth", which proves that one man may be set aside on account of another.
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב ויהי כאשר זקן שמואל ומי קש שמואל כולי האי והא בר חמשין ותרתין שנין הוה דאמר מר מת בחמשים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן זקנה הקפיץ עליו הקדוש ברוך הוא דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשי ידיהם בחייהם אף אני לא יבטלו מעשי ידי בחיי אמר הקדוש ברוך הוא היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני כולי עלמא אבתריה לא לימות לא שאול ולא שמואל כבר הגיעה מלכות בית דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא מיד הקפיץ עליו זקנה והיינו דכתיב ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי ברמה ומי מדחי גברא מקמי גברא אין דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי במעשי ידיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא מדחי גברא מקמי גברא: (49938)
66R. Naḥman and R. Isaac were dining together; said R. Naḥman to R. Isaac, tell me something haggadic, to which the latter replied: Thus said R. Johanan, one must not converse while eating, because the windpipe might open before the gullet and thus endanger one's life. After they had dined, R. Naḥman said again: Tell me something haggadic. R. Isaac then replied: Thus said R. Johanan, our father Jacob did not die. R. Naḥman thereupon asked, was it for nought that the embalmers embalmed and the wailers wailed? R. Isaac replied: Thus said R. Johanan, I am only interpreting a verse (Jer., 30.10): "Fear thou not, O Jacob My servant, saith the Lord; neither be dismayed, O Israel, for, lo, I will save thee from afar, and thy seed from the land of their captivity." This verse compares Jacob to his seed—just as his seed will then be alive, so will he be alive.
רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא לן מר מלתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת אמר ליה וכי בכדי חנטו חנטיא וספדו ספדיא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים: (18685)
67Dixit R. Isaac: Quicumque dicit Rahab, Rahab, profluvio genitali statim afficitur. Dixit R. Naḥman: Ego dixi neque tamen afficiebar! "Ego eum in mente habui," respondit R. Isaac, "qui eam intus et in cute novit."
אמר רבי יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרה אמר ליה רב נחמן הא אנא אמינא ולא איכפת לי אמר ליה כי קאמינא ביודעה ומכירה (4072)
68When R. Naḥman and R. Isaac were taking leave of one another, the former said to the latter, pray, bless me. R. Isaac replied, let me tell thee a parable: To what can thy case be compared? To that of a man who was walking in a desert, suffering fatigue, hunger and thirst, and then found a tree, whose shade was pleasant and whose fruit was sweet, while a brook flowed by it. He rested beneath its shade, ate from its fruit and drank from its water. When he was about to leave, he said: O Tree, O Tree! What blessing shall I bestow upon thee? Shall I wish thee that thy shade be pleasant?—thy shade is pleasant; shall I wish thee that thy fruit be sweet?—thy fruit is sweet; shall I wish thee that a brooklet may flow by thee?—a brooklet does flow by thee! Therefore I say, may it be the will of God that all shoots taken from thee
כי הוו מיפטרי מהדדי אמר ליה לברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך במדבר והיה עיף ורעב וצמא ומצא אילן שצלו נאה ופרותיו מתוקין ואמת המים עוברת תחתיו ישב בצלו ואכל מפרותיו ושתה ממימיו וכשבקש לילך אמר אילן במה אברכך אם אומר לך שיהא צלך נאה הרי צלך נאה שיהו פרותיך מתוקין הרי פרותיך מתוקין שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שינטעו ממך (22963)
Folio 6a דף ו ע״א
69be like thee!—So in thy case. What can I wish thee? Shall I wish thee learning?—thou hast learning; wealth? thou hast wealth; children? thou hast children! Therefore I say, may it be God's will that all thy offspring be like thee!
יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעשר הרי עשר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שכל צאצאי מעיך יהיו כמותך: (6236)
70Our Rabbis have taught (Sifrē, Deut. § 42): The former rain is called yoreh (Deut., 11.14), because it teaches the people to plaster their roofs, to gather in their fruit, and to make all other preparations for the winter. Another opinion is that it is so called because it falls gently, not vehemently. Still another opinion is: because it saturates the earth and waters it to its very depth, as it is said (Ps., 65.11): "Watering her ridges abundantly, settling down the furrows thereof. Thou makest her soft with showers; Thou blessest the growth thereof." But is it not possible that it is so called because of its damaging effect in making the fruit drop (from the trees) and in washing away the seeds? No, because Scripture has here also malḳōsh (the latter rain), and just as the latter rain comes as a blessing, so also the former rain. But may not the latter rain be called malḳōsh because it causes the houses to fall, breaks the trees, and brings the crickets? No, because Scripture has in the same verse also yoreh (the former rain), and just as the former rain comes as a blessing, so also the latter rain. But whence do you know that the former rain is a blessing? From the following verse (Joel 2.23): "Be glad then, ye children of Zion, and rejoice in the Lord your God; for He giveth you the former rain in just measure."
תנו רבנן יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס פרותיהן ולעשות כל צרכיהן דבר אחר יורה שיורד בנחת ואינו יורד בזעף דבר אחר יורה שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך או אינו אומר יורה אלא שמשיר את הפרות ומשטיף את הזרעים תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או אינו אומר מלקוש אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאי תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה ויורה גופיה מנלן דכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה: (29597)
71Why is the latter rain called malḳōsh? Said R. Ḥanilai b. 'Idi in the name of Samuel, because it crushes the stubbornness of the Israelites. A Tanna of the school of R. Ishmael reads, because it fills the grain in its stalks. Another Baraita reads, because it falls upon both the ears and the stalks.
מאי מלקוש אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל שמל קשיותיהן של ישראל דבי רבי ישמעאל תנא שממלא תבואה בקשיה במתניתא תנא שיורד על המלילות ועל הקשין: (9484)
72Our Rabbis have taught (Sifrē, ibid. 42): Yoreh is the rain that falls in Marḥeshwan, and malḳosh is the rain that falls in Nisan. You say yoreh is in Marḥeshwan, is it not the rain that falls in Kislew? No, Scripture says (Deut., 11.14): "In its season, the former rain (yoreh), and the latter rain (malḳosh)." Now just as malḳosh is that one only which falls in its season (Nisan), so yoreh is that one only which falls in its season (Marḥeshwan).
תנו רבנן יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון או אינו אלא בכסלו תלמוד לומר בעתו יורה ומלקוש מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו (7659)
73Another Baraita reads: Yoreh is the rain that falls in Marḥeshwan and malḳosh the one that falls in Nisan; this is the view of R. Meir, but the other Sages say, yoreh is the rain of Kislew. Who are the other Sages? Said R. Ḥisda, they are R. Jose, for we read (Tosefta, Ta'anit, ch. 1): When is the time of the fructification-rainfall? The earlier one on the third of Marḥeshwan, the intermediate on the seventh thereof, and the late on the seventeenth thereof; this is the view of R. Meir; R. Judah says, on the seventh, the seventeenth, and the twenty-third thereof; R. Jose says, on the seventeenth and the twenty-third of Marḥeshwan and on the first of Kislew. In accordance with this R. Jose also said that individuals should not fast for rain before the first of Kislew has come. Said R. Ḥisda, the law follows R. Judah.
תניא אידך יורה במרחשון ומלקוש בניסן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יורה בכסלו מאן חכמים אמר רב חסדא רבי יוסי היא דתניא מאימתי זמנה של רביעה בכירה בשלשה במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה בשבעה עשר בו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשבעה ובשבעה עשר ובעשרים ושלשה רבי יוסי אומר בשבעה עשר ובעשרים ושלשה ובראש חדש כסלו וכן היה רבי יוסי אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסלו אמר רב חסדא הלכה כרבי יהודה: (20732)
74'Amemar transmits the statement of R. Ḥisda as referring to the Mishnah (above, p. 2): On the third of Marḥeshwan we begin to pray for rain, R. Gamaliel says, on the seventh of that month. Hereupon R. Ḥisda remarked: The law follows R. Gamaliel.
אמימר מתני לה להא שמעתא דרב חסדא אהא דתנן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו אמר רב חסדא הלכה כרבן גמליאל: (6864)
75Whose opinion is represented in the following Baraita (Tos., ibid.): R. Simeon b. Gamaliel says, if rain falls seven days without interruption, I consider it either as the combined first and second or as the combined second and third rainfalls? It is the opinion of R. Jose.
כמאן אזלא הא דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר גשמים שירדו שבעה ימים בזה אחר זה ולא פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית כמאן כרבי יוסי: (6929)
76It is quite proper to set a date for the first rainfall, because from that date on we are to pray for rain; it is also proper to fix a date for the third rainfall, because from that date on distinguished individuals begin to fast; but what is the object in fixing a date for the second rainfall? Said R. Zera: It is of importance for vows, for we read
בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות אלא שניה למאי אמר רבי זירא לנדרים דתנן (5587)
Folio 6b דף ו ע״ב
77in a Mishnah (Nedarim, 62b): If one sets the rainfall as the time limit to a vow, he must keep his vow until the appearance of the second rainfall. R. Zebid said: It is of importance with reference to olives, for we read (Peah, 8.1): From what time on is everybody free to take the gleanings, the forgotten sheaves, and the corners of the field? From the time the Gropers have gone. Fallen single grapes and small bunches of grapes may be taken from the time the poor have searched the place more than once. Olives may be taken after the second rainfall.
הנודר עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה רב זביד אמר לזיתים דתנן מאימתי כל אדם מותרין בלקט ובשכחה ובפאה משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו עניים בכרם ויבאו בזיתים משתרד רביעה שניה (10704)
78What is meant by "Gropers"? R. Johanan said, old men walking on staffs; Resh Laḳish said, the last gleaners.
מאי נמושות אמר רבי יוחנן סבי דאזלי אתיגדא ריש לקיש אמר לקוטי דבתר לקוטי (4080)
79R. Papa said: The date (for the second rainfall) is of importance as regards walking through private property, for we read (Baba Ḳamma, 81a): One may walk through private property until the second rainfall. R. Naḥman b. Isaac said: It is of importance with regard to the removal of the fruits of the Sabbatical year, for we read (Shebi'it, 9.7): Until what time are we allowed to use or destroy the straw and stubble of the Sabbatical year? Until the second rainfall, as it is written (Lev., 25.7): "And for thy cattle and for the beasts that are in thy land, shall all the increase thereof be for food." This means to say that as long as the beasts find food in the field, you may feed your domestic animals from what there is in the house, but when there is nothing left in the field for the beasts, you must also stop feeding the cattle from what is in the house.
רב פפא אמר להלך בשבילי הרשות דאמר מר מהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה רב נחמן בר יצחק אמר לבער שביעית דתנן עד מתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית עד שתרד רביעה שניה מאי טעמא דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית: (20349)
80Why is the rainfall called rebi'ah (fructification)? Said R. 'Abahu, because it fructifies the soil. This agrees with R. Judah, who said that the rain is the husband of the soil, as it is said (Isaiah, 55,10): "For as the rain cometh down and the snow from heaven, and returneth not thither, except it water the earth, and make it bring forth and bud."
מאי לשון רביעה אמר רבי אבהו שרובעת את הקרקע כדרב יהודה דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה: (8858)
81R. 'Abahu further said: The first rainfall is satisfactory if there is enough of it to enter the ground to the depth of a handbreadth; the second is satisfactory when the soil is fit to be used for sealing the mouth of a cask. R. Ḥisda said: If there is rainfall enough to make the soil fit to be used for sealing the mouth of a cask, the verse in Deuteronomy (11.17): "He will shut up (the heavens)," etc., has no application. R. Ḥisda further said: If rain fell before the reading of the verse just mentioned in the Shema', the verse in question no longer has application. Said 'Abbayi, this applies to the Shema' read in the evening, but if rain falls before the reading of the Shema' in the morning, the verse in question still has application, for R. Samuel, son of R. Isaac, said (Berakot, 59a): Those morning clouds have no real value, as it is written (Hos., 6.4): "Your goodness is as a morning cloud, and as the dew that early passeth away." Said R. Papa to 'Abbayi: But do not people say: "If there is rain at the opening of the doors (in the morning)—lay down thy bag, O ass-driver, and sleep"? That is no contradiction, for the proverb refers to a case when the rain pours down from a heavy cloud, while R. Samuel refers to a case when the rain comes from a light cloud.
אמר רבי אבהו רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח שניה כדי לגוף פי חבית אמר רב חסדא גשמים שירדו כדי לגוף פי חבית אין בהן משום ועצר ואמר רב חסדא גשמים שירדו קודם ועצר אין בהן משום ועצר אמר אביי לא אמרן אלא קודם ועצר דאורתא אבל קודם ועצר דצפרא יש בהן משום ועצר דאמר רב שמואל בר רב יצחק הני ענני דצפרא לית בהו מששא דכתיב וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי מטרא במפתח בבי בר חמרא מוך שקיך וגני לא קשיא הא דאתא בעיבא הא דאתא בעננא: (22839)
82Said R. Ḥisda: Auspicious is the year whose Ṭēbēt is a widow (without rain). Some say this is so because in that case the fields do not have to lie waste; others say, because the grain of such a year will not be subject to blast. But did not R. Ḥisda say: Auspicious is the year whose Ṭēbēt is slushy (rainy)? This is no contradiction, for in the one case he has in mind a year in which there was rain previously, in the other a year in which there was no rain during the previous months.
אמר רב חסדא טבא שתא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי תרביצי ואיכא דאמרי דלא שקיל שודפנא והאמר רב חסדא טבא שתא דטבת מנוולתא לא קשיא הא דאתא מטרא מעקרא הא דלא אתא: (8937)
83R. Ḥisda further said: If rain falls in some parts of the country but not in others, the verse, "He will shut up the heavens," etc., does not apply. But is it not written (Amos, 4.7): "And I also have withholden the rain from you, when there were yet three months to the harvest, and I caused it to rain upon one city, and caused it not to rain upon another city; one piece was rained upon, and the piece whereupon it rained not withered," which verse was interpreted by R. Judah in the name of Rab to the effect that both are meant as a punishment?! This is no contradiction, for the Bible speaks of over-abundant rain, while R. Ḥisda has in mind a rain that comes in normal quantity. R. 'Ashi thereupon remarked, this is indeed the meaning of Scripture, as can be proved from the word timmatēr, which means that the piece will be a place deluged by rain. Accept, therefore, this interpretation of the passage.
ואמר רב חסדא גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהן משום ועצר איני והכתיב וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש ואמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה לא קשיא הא דאתא טובא הא דאתא כדמבעי ליה אמר רב אשי דיקא נמי דכתיב תמטר תהא מקום מטר שמע מינה: (20492)
84Said R. 'Abahu: When are we to pronounce the blessing over the rain? When the groom goes forth to meet the bride. How does the blessing read? Said R. Judah in the name of Rab: "We thank Thee, O Lord our God, for every drop Thou hast caused to descend for us"; and R. Johanan concluded this prayer thus: "Were our mouth full of song as the sea (is of water) and our tongue as loud as its roaring billows," etc., till "behold, they shall give thanks, bless, and praise unto Thy name, blessed art Thou, O Lord to whom many thanks are due." "Many thanks," and not "all thanks"?! Raba therefore directed to say, "God to whom thanks are due." R. Papa said: Let us therefore
אמר רבי אבהו מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה מאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ורבי יוחנן מסיים בה הכי ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו' עד הן הם יודו ויברכו וישבחו את שמך ברוך אתה ה' רוב ההודאות רוב ההודאות ולא כל ההודאות אמר רבא אימא אל ההודאות אמר רב פפא הילכך (13867)
Folio 7a דף ז ע״א
85say both: "Blessed be He to whom many thanks are due," and "God to whom thanks are due."
נימרינהו לתרויהו ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות: (2355)
86Said R. 'Abahu: The day of rain is more important than the day of resurrection, for the day of resurrection is for the righteous only and not for the wicked, while the day of rain is for the righteous and for the wicked. This disagrees with the view of R. Joseph, who said that because the rain is as important as the day of resurrection it was inserted in the prayer for resurrection.
אמר רבי אבהו גדול יום הגשמים יותר מתחית המתים דאלו תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים ואלו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחית המתים קבעוה בתחית המתים: (11885)
87R. Judah said: The day of rain is as important as the day on which the Torah was given to Israel, as it is said (Deut., 32.2): "My doctrine shall drop as the rain." "Doctrine" means the Torah, as it is said (Prov., 4.2): "For I give you good doctrine; forsake ye not my teaching." Raba said: (The day of rain is) more important than the day on which the Torah was given, for it is said: "My doctrine shall drop as the rain." Now, which is usually compared to which? The more important to the less important, or the reverse? No doubt, it is the less important that is compared to the more important.
אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה לישראל שנאמר יערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו רבא אמר יותר מיום שנתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר לקחי מי נתלה במי קטן נתלה בגדול או גדול בקטן הוי אומר קטן נתלה בגדול: (14907)
88Raba pointed out an incongruity: It is written: "My doctrine shall drop as the rain," and then: "My speech shall distil as the dew"! The explanation is that if the scholar is worthy, the Torah will distil on him like dew, but if he is not, it will drop on him like rain.
רבא רמי כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי הא כיצד אם תלמיד חכם הגון הוא תזל עליו כטל ואם לאו עורפהו כמטר: (5378)
89We read: R. Bannaah used to say: If one studies the Torah for its own sake, it becomes to him an elixir of life, for it is said (Prov., 3.18): "She is a tree of life to them that lay hold upon her," and it is further said (ibid., 3.8): "It shall be health to thy navel," and again it is said (ibid., 4.22): "For they are life unto those that find them"; but if one studies the Torah not for its own sake, it becomes to him a deadly poison, for it is said (Deut., 32.2): "My doctrine shall drop as the rain," the term used here for dropping (ya'arof) being used elsewhere for killing, as it is said (Deut., 21.4): "And they shall break the heifer's neck" (we-'arefū).
תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר רפאות תהי לשרך ואומר כי חיים הם למצאיהם וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה: (14822)
90R. Jeremiah said to R. Zera: Come, Master, teach me something. R. Zera replied: My heart feels faint, and I cannot do it. Then (said R. Jeremiah) tell me something haggadic. R. Zera thereupon said: Why is it written (Deut., 20.19): "For man is the tree of the field?" Is man, indeed, a tree of the field? But the explanation is this: Having said immediately before: "for thou mayest eat of them, and thou shalt not cut them down," the Bible adds the expression in question to intimate that if a scholar is a worthy man, thou mayest eat (learn) from him and shalt not cut him down, but if not, thou shalt destroy and cut him down.
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ליתי מר וליתני אמר ליה חליש לבאי ולא יכילנא ולימא מר מלתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא אלא משום דכתיב ברישא כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת בא לומר לך אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואתו לא תכרת ואם לאו אתו תשחית וכרת: (15698)
91R. Ḥanina b. Papa pointed out an inconsistency. It is written (Is., 21.14): "Unto him that is thirsty bring ye water," and again it is written (ibid., 55.1): "Ho, every one that thirsteth, come ye to the waters?!" If he is a worthy scholar, then "unto him that is thirsty bring ye water," but if he is not worthy, then: "ho, every one that thirsteth, come ye to the waters." R. 'Aḥa b. Ḥanina pointed out an inconsistency. It is written (Prov., 5.16): "Let thy springs be dispersed abroad," and directly after it is written: "Let them be only thine own, and not strangers with thee!" If he is a worthy scholar, "let thy springs be dispersed abroad," but if not, "let them be only thine own."
רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים הא כיצד אם תלמיד חכם הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואם לאו הוי כל צמא לכו למים: רב אחא בר רב חנינא רמי כתיב יפצו מעינתיך חוצה וכתיב יהיו לך לבדך הא כיצד אם תלמיד חכם הגון הוא יפצו מעינתיך חוצה ואם לאו יהיו לך לבדך: (11001)
92R. Ḥanina b. 'Idi said: Why are the words of the Torah likened unto water, as it is written, "Ho, every one that thirsteth, come ye to the waters"? In order to indicate that just as the water leaves high places and goes to low places, so the words of the Torah leave him who is haughty and stay with him who is humble.
אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה מניחין מי שדעתו גבוהה והולכין למי שדעתו שפלה: (7680)
93R. 'Osha'ya said: Why are the words of the Torah likened unto these three liquids: water, wine, and milk?—As to water, it is written (Is., 55.1): "Ho, every one that thirsteth, come ye to the waters"; as to wine and milk, it is written (ibid.): "And he that hath no money come ye, buy, and eat; yea, come, buy wine and milk without money and without price"?—To indicate to you that just as these three liquids can be preserved only in the cheapest kind of vessels, so will the words of the Torah be preserved only in him whose mind is lowly. This explains the story of the daughter of a Roman emperor, who said to R. Joshua b. Ḥananiah: "What brilliant wisdom in such an ugly vessel!" Whereupon he exclaimed: "Oh, you daughter of a man who puts wine in vessels of clay!" "Wherein should he put it?" she asked. "You nobles should put it in vessels of gold and silver!" Whereupon she went home and told her father, who ordered the wine to be put into vessels of gold and silver, and the wine became sour. They then went to R. Joshua and asked him, "Why did you give her such advice?" "As she spoke to me, so I spoke to her," R. Joshua replied. "But there are also handsome people that are learned!" they said.
אמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו למים וליין ולחלב למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים ליין ולחלב דכתיב ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה והיינו דאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אי בת רמי חמרא במאני דפחרא אמרה ליה אלא במאי כו נרמייה אמר לה אתון דחשיביתו רמו במאני דדהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייה לחמרא במאני דדהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמאי אמרת לה הכי אמר להו כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי (26380)
Folio 7b דף ז ע״ב
94"If the same people were ugly, they would be still more learned," was R. Joshua's answer.
אמר להו אי הוו סנו טפי הוו גמירי (805)
95Another explanation: Just as these three liquids become spoiled through neglect, so will the words of the Torah be forgotten through neglect.
דבר אחר מה שלשה משקין הללו נפסלין בהסח הדעת אף דברי תורה משתכחין בהסח הדעת: (4790)
96Rabbah b. Bar Ḥana said: Why have the words of the Torah been likened unto fire, as it is said (Jer., 23.29): "Is not My word like as fire?" In order to indicate that just as fire does not burn when isolated, so will the words of the Torah not be preserved when studied by oneself, alone. It is in keeping herewith that R. Jose b. Ḥanina said: What is the meaning of the verse (ibid., 50.36): "A sword is upon the boasters, and they shall become fools"? It means: a sword upon the necks of the enemies of the learned who are occupied in the study of the Torah each one by himself. Nay, more, they become dull, as it is said: "And they shall become fools." The same idea may be derived from the following verse (Is., 19.13): "The princes of Zoan are become fools."
אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה לאש שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינה דולקת יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונאלו חרב על צוארי שונאיהן של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונאלו ואיבעית אימא מהכא נואלו שרי צוען: (15337)
97R. Naḥman b. Isaac said: Why have the words of the Torah been likened unto a tree, as it is said (Prov., 3.18): "She is a tree of life to them that lay hold upon her"? In order to indicate that just as a small piece of wood sets on fire a big piece of wood, so minor scholars sharpen the minds of greater ones. It is in harmony with this view that Rabbi said (Makkot, 10a): I learned much from my teachers, more from my colleagues and most of all from my pupils.
אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ זה הקטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים הקטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר רבי הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכלם: (11182)
98R. Ḥama b. Ḥanina said: What is the meaning of the verse (Prov., 27.17): "Iron sharpeneth iron; so a man sharpeneth the countenance of his friend"? It indicates that just as one piece of iron sharpens the other, so do scholars sharpen one another's minds in the study of the Law.
אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חברו אף תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה: (5176)
99R. Ḥama b. Ḥanina said: The day of rain is as important as the day on which heaven and earth were created, as it is said (Is., 45.8): "Drop down, ye heavens, from above, and let the skies pour down righteousness; let the earth open, that they may bring forth salvation, and let her cause righteousness to spring up together: I, the Lord, have created it." It does not say "I have created them," but "I have created it."
אמר רבי חמא בר חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר אלא בראתיו: (9840)
100R. 'Osha'ya said: Great is the day of rain, for then even salvation becomes fruitful and multiplies, as it is said: "let the earth open, that they may bring forth salvation."
אמר רבי אושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו שנאמר תפתח ארץ ויפרו ישע: (5114)
101R. Tanḥum b. Ḥanilai said: No rain falls unless the sins of Israel first have been forgiven, as it is said (Ps. 85.2-3): "Lord, Thou hast been favourable unto Thy land; Thou hast turned the captivity of Jacob. Thou hast forgiven the iniquity of Thy people, Thou hast pardoned all their sin, Selah." Said Ze'iri of Dahabat to Rabina: You derive this teaching from that verse, we derive it from this verse (I Kings, 8.36): "Then hear Thou in heaven and forgive the sin of Thy servants, and of Thy people Israel, when Thou teachest them the good way wherein they should walk; and send rain upon Thy land, which Thou hast given to Thy people for an inheritance."
אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמין יורדין אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה אמר ליה זעירי מדהבת לרבינא אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה: (21482)
102R. Tanḥum son of R. Ḥiyya of Kefar 'Akko said: Rain is not withheld unless the enemies of Israel have been condemned to destruction, as it is said (Job, 24, 19): "Drought and heat consume the snow waters, so doth the nether-world those that have sinned." Said Ze'iri of Dahabat to Rabina: You derive this teaching from that verse, we derive it from this (Deut., 11.17): "And He will shut up the heaven, that there be no rain, etc., and ye perish quickly."
אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אין הגשמין נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה שנאמר ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו אמר ליה זעירי מדהבת לרבינא אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו': (12194)
103R. Ḥisda said: Rain is withheld only on account of the neglect to give the heave-offering and the tithes, as it is said, "Drought and heat consume the snow waters." How do you derive your statement? Answer: A disciple of the school of R. Ishmael said: On account of the things which I have commanded you for the summer and which you did not carry out, you will be deprived of the snow waters in the winter.
אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חם יגזלו מימי שלג מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים: (11497)
104R. Simeon b. Pazzi said: Rain is withheld only on account of the slanderers, as it is said (Prov., 25.23): "The north wind bringeth forth rain, and a backbiting tongue an angry countenance."
אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמין נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר: (6731)
105R. Salla said in the name of R. Hamnuna: Rain is withheld only on account of the insolent people, as it is said (Jer., 3.3): "Therefore the showers have been withheld, and there hath been no latter rain; yet thou hadst a harlot's forehead, thou refusedst to be ashamed." R. Salla further said in the name of R. Hamnuna: Everyone who is insolent will in the end fall a victim to sin, as it is said: "Thou hadst a harlot's forehead." R. Naḥman said, it is certain that he has already fallen a victim to sin, as it is said: "Thou hadst a harlot's forehead," it is not said thou wilt have, but thou hadst.
אמר רב סלא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ואמר רב סלא אמר רב המנונא כל אדם שיש בו עזות פנים לסוף נכשל בעברה שנאמר ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם רב נחמן אמר בידוע שנכשל בעברה שנאמר היה יהיה לא נאמר אלא היה: (13249)
106Rabbah b. R. Huna said: A man who is insolent may be called wicked to his face, as it is said (Prov., 21.29): "A wicked man hardeneth his face." R. Naḥman b. Isaac said, it is commendable to hate him, as it is said (Eccl., 8.1): "And the hardness of his face is changed," do not read yeshunne (is changed), but yissane (is hated).
אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו עזות פנים מותר לקרותו רשע בפניו שנאמר העז איש רשע בפניו רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאתו שנאמר ועז פניו ישנא אל תקרי ישנא אלא ישנא: (11208)
107R. Ḳeṭina said: Rain is withheld only on account of the neglect of the Torah, as it is said (Eccl., 10.18): "By slothfulness the rafters sink in," that is to say on account of the indolence of the Israelites, who neglect the study of the Torah, the enemy of the Holy One, blessed be He, becomes impoverished; for mak means poor, as it is said (Lev., 27.8): "But if he be poorer than thy estimation," while meḳāreh denotes the Holy One, blessed be He, as it is said (Ps., 104.3): "Who layest the beams of Thine upper chambers in the waters." R. Joseph said: I derive it from this verse (Job, 37.21): "And now men see not the light which is bright in the skies, but the wind passeth and cleanseth them," for or (light) means the Torah, as it is said (Prov., 6.23): "For the commandment is a lamp and the law is light."
אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עצלות תורה שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיתה בהם בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר המקרה במים עליותיו רב יוסף אמר מהכא ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (20244)
108What is the meaning of "bright in the skies"? Said a disciple of the school of R. Ishmael: Even when the skies are full of cloudy spots, ready to send down dew and rain, "the wind passeth and cleareth them."
מאי בהיר הוא בשחקים תנא דבי רבי ישמעאל אפילו בשעה שהשמים עומדין בהורין להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם: (5222)
109R. 'Ami said: Rain is withheld only as a punishment for violence, as it is said (Job, 36.32): "He covereth His hands with the lightning." Now, "hands" stands for violence, as it is said (Jon., 3.8): "And from the violence, that is in their hands," and "lightning" signifies rain, as it is said (Job, 37.11): "He spreadeth abroad the cloud of His lightning." What is the remedy? The people should pray fervently, as it is said (Job, 36.32): "And giveth it a charge that it strike the mark." Now pegi'ah means prayer, as it is said (Jer., 7.16): "Therefore pray not thou for this people, neither lift up cry nor prayer for them, neither make intercession to Me."
אמר רבי אמי אין הגשמין נעצרין אלא בשביל גזל שנאמר על כפים כסה אור ואין כפים אלא גזל שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא מטר שנאמר יפיץ ענן אורו מאי תקנתן ירבו בתפלה שנאמר ויצו עליה במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי: (14463)
110R. 'Ami further said: What is the meaning of the verse (Eccl., 10.10): "If the iron be blunt and one do not whet the edge"? If thou seest a generation over which the heavens are as tough as iron, sending neither dew nor rain, it is due to the people's corrupt deeds, as it is said, "and one do not whet the edge." What is the remedy? They should pray much, as it is said (ibid.): "Then must he put to more strength, but wisdom is profitable to direct," the latter part of which means to say that the additional praying will prove more profitable if the people's deeds are still good. Resh Laḳish explains it thus: When thou seest a scholar
ואמר רבי אמי מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל אם ראית דור שהשמים קהין עליו כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשיהן שהן מקולקלין שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתן יגבירו ברחמים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה וכל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא: ריש לקיש אמר אם ראית תלמיד חכם (15254)
Folio 8a דף ח ע״א
111to whom his studies are as tough as iron, it is because his lesson is not properly ordered in his mind, as it is said, "and one do not whet the edge." What is his remedy? He should attend more diligently the sessions of the scholars, as it is said, "then must he put to more strength, but wisdom is profitable to direct," the latter part of which means to say that increased diligence will prove still more profitable if the scholar's studies have always been well ordered. Resh Laḳish used to arrange his studies in proper order forty times, corresponding to the forty days during which the Torah was given to Israel, before he appeared before R. Johanan. R. 'Adda b. 'Ahabah used to arrange his lessons in proper order twenty-four times, corresponding to the number of the books of the Pentateuch, Prophets, and Hagiographa, before he appeared before Raba.
שתלמודו קהה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה לו שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה וכל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא: ריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה בהן תורה ועייל לקמיה דרבי יוחנן רב אדא בר אהבא הוה מסדר מתניתיה עשרין וארבע זמנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא: (19703)
112Raba explained the above verse as follows: If thou seest a disciple to whom his studies are as tough as iron, it is due to his master's lack of kindness toward him, as it is said, "and one do not whet the edge." What is his remedy? He should send many friends to the master, as it is said, "then must he put to more strength, but wisdom is profitable to direct," which means to say that the intercession of the friends will prove the more profitable when prior to that the pupil's ways had been improved before his master.
רבא אמר אם ראית תלמיד שתלמודו קהה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה וכל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא: (11438)
113R. 'Ami further said: What is the meaning of the verse (Eccl., 10.11): "If the serpent bite before it is charmed, then the charmer hath no advantage"? When thou seest a generation over whom the heavens are rust-colored like copper and do not let down dew or rain, it is because there are no whisperers in that generation. What is their remedy? They should turn to one who understands to whisper and he shall whisper. But if he who understands to whisper is unwilling to do it—what benefit will there accrue to him? Again, if he does whisper and obtains his desire, but then becomes presumptuous, he brings wrath upon the world, as it is said (Job, 36.33): "The cattle also concerning the storm that cometh up."
ואמר רבי אמי מאי דכתיב אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון אם ראית דור שהשמים משותכין עליו כנחשת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש וילחוש וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו ואם לחש ועלתה בידו והגיס דעתו מביא אף לעולם שנאמר מקנה אף על עולה: (16694)
114Raba interprets the latter verse thus: If two scholars living in the same city are unpleasant toward one another because of differences in their interpretations of the law, they solicit wrath and bring it upon themselves, as it is said, "the cattle also concerning the storm that cometh up."
רבא אמר שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו שנאמר מקנה אף על עולה: (5523)
115Resh Laḳish said: What is the meaning of the verse (Eccl., 10.11): "If the serpent bite before it is charmed, then the charmer hath no advantage"? In the time to come all beasts will gather together and approach the serpent, saying to him: A lion attacks with his paws and eats his prey, a wolf tears and eats, but what pleasure hast thou in biting and killing? The serpent will reply: "The charmer hath no advantage."
אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך והוא אומר להם אין יתרון לבעל הלשון: (11077)
116R. 'Ami further said: One's prayer is not accepted unless he puts his heart in his hands, as it is said (Lam., 3.41): "Let us lift up our heart with our hands unto God in the heavens." After R. 'Ami had left, R. Samuel b. Nahamani placed an Amora by his side and discoursed as follows: "But they beguiled Him with their mouth, and lied unto Him with their tongue. For their heart was not steadfast with Him, neither were they faithful in His covenant." And yet "He, being full of compassion, forgiveth iniquity" (Ps., 78.36-38). Do not R. 'Ami and R. Samuel contradict one another? No, one refers to individual, the other to communal, prayers.
ואמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים לבתר דנפק אוקים רבי שמואל בר נחמני אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון קשיין אהדדי לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור: (12700)
117R. 'Ami also said: Rain comes down only for the sake of men of faith, as it is said (Ps., 85.12): "Truth springeth out of the earth and righteousness hath looked down from heaven." R. Ḥanina said: Come and learn the greatness of men of faith from the story about the weasel and the well. If this is the reward of one who trusts in a weasel and a well, how much more so when one trusts in God, the Holy One, blessed be He!
ואמר רבי אמי אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אמר רבי חנינא בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנלן מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה: (8468)
118R. Johanan said: He who conducts himself righteously here below is judged strictly in the heaven above, as it is said, "Truth springeth out of the earth and righteousness hath looked down from heaven." R. Ḥiyya b. 'Abba derives this lesson from this verse (Ps., 90.11): "And Thy wrath according to the fear that is due unto Thee." Resh Laḳish derives it from this verse (Is., 64.4): "Thou didst take away him that joyfully worked righteousness."
אמר רבי יוחנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו את הדין מלמעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר רב הונא מהכא וכיראתך עברתך ריש לקיש אמר מהכא פגעת את שש ועשה צדק: (11585)
119R. Joshua b. Levi said: He who accepts gladly the sufferings of this world, brings salvation to the world, as it is said (ibid.): "Upon them have we stayed of old, that we might be saved."
אמר רבי יהושע בן לוי כל השמח ביסורין הבאין עליו בעולם הזה מביא ישועה לעולם שנאמר בהם עולם ונושע: (3868)
120Said Resh Laḳish: Why is it written (Deut., 11.17): "And He will shut up the heavens"? Because when the heavens are prevented from sending down dew and rain, they are to be compared to a woman that travails, but cannot give birth. This is in keeping with what Resh Laḳish said in the name of Bar Ḳappara: The expression "shut up" is used in connection with a woman and in connection with rain;
אמר ריש לקיש מאי דכתיב ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד טל ומטר דומים לאשה שמחבלת ואינה יולדת והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה באשה ונאמרה עצירה בגשמים (11011)
Folio 8b דף ח ע״ב
121the expression "bear" is used in connection with a woman and with reference to the soil; the expression "remember" is also used both in reference to a woman and the soil. "Shutting up" is said with reference to woman (Gen., 20.18): "For the Lord had fast closed up all the wombs"; and with reference to rain, it is said (Deut., 11.17): "And He will shut up the heavens"; "bear" is said of a woman, as it is written (Gen., 30.23): "And she conceived and bore a son"; and is also said of the soil, as it is written (Is., 55.10): "And maketh it bring forth and bud"; "remember" is used in connection with woman, as it is said (Gen., 21.1): "And the Lord remembered Sarah"; and it is said also of the soil, as it is written (Ps. 65.10): "Thou hast remembered the earth, and watered her, greatly enriching her with the river of God that is full of water."
נאמרה לדה באשה ונאמרה לדה בקרקע נאמרה פקידה באשה ונאמרה פקידה בקרקע נאמרה עצירה באשה דכתיב כי עצר עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמרה לדה באשה דכתיב ותהר ותלד בן ונאמרה לדה בקרקע דכתיב והולידה והצמיחה נאמרה פקידה באשה דכתיב וה' פקד את שרה ונאמרה פקידה בקרקע דכתיב פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים: (19634)
122What is the meaning of "the river of God"? It was taught that there is a sort of compartment in heaven, out of which rains descend upon the world.
מאי פלג אלהים תנא כמין קבה יש ברקיע שממנה גשמים יורדין לעולם: (2904)
123R. Samuel b. Nahamani said in the name of R. Jonathan: What is the meaning of the verse (Job, 37.13): "Whether it be for correction, or for His earth, or for mercy, that He cause it to come"? If the rain is 'for correction,' it falls on mountains and hills, but if 'for mercy,' He causes it to come (where it is needed).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו אם לשבט להרים וגבעות אם לחסד ימצאהו: (5140)
124In the days of R. Samuel b. Nahamani there was a famine accompanied with pestilence. Said the Rabbis, what are we to do? One cannot pray at once for the cessation of two afflictions; let us therefore pray for the staying of the pestilence and let us suffer famine. But R. Samuel b. Nahamani advised: Let us pray for the cessation of the famine, for when the Merciful gives plenty, He gives it to the living, as it is said (Ps., 145.16): "Thou openest Thy hand and satisfiest every living thing with favour." But whence do we know that it is not proper to pray for two things at the same time? It is written (Ezra, 8.23): "So we fasted and besought our God for this." The word "this" implies that there was yet another thing to pray for. In Palestine it was derived in the name of R. Zera from this verse (Dan., 2.18): "That they would desire mercies of the God of heaven concerning this secret." The implication of "this" is that there was also another thing to be desired.
בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד אתרתי לא בעינן רחמי אלא נבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול אמר להו רבי שמואל בר נחמני נבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שבעא לחיי הוא דיהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ומנלן דלא בעינן רחמי אתרתי דכתיב ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל דאיכא אחריתי במערבא אמרי משמיה דרבי זירא מהכא ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנה מכלל דאיכא אחריתי: (17557)
125In the days of R. Zera there was a religious persecution and the Jews were forbidden to fast. R. Zera therefore said: Let us for the present resolve to fast, and when the persecution ceases we will carry out our resolution. On what did he base his opinion? It is written (Dan., 10.12): "Then said he unto me: Fear not, Daniel; for from the first day that thou didst set thy heart to understand, and to humble thyself before thy God thy words were heard, and I am come because of thy words."
בימי רבי זירא הוה שמדא וגזור דלא למיתב בתעניתא אמר להו רבי זירא נקבלה עילון ולכי בטיל שמדא ניתבה אמרו ליה מנא לך הא אמר להו דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך: (11978)
126R. Isaac said: Even in years like those in the time of Elijah rain on the eve of Sabbath is but a sign of divine displeasure. This agrees with Rabbah b. R. Shila, who said that a rainy day is as calamitous as a day of judgment. 'Amemar said: Were it not that the rain is a necessity for the world, we would pray and have it abolished.
אמר רבי יצחק אפילו שנים כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה והיינו דאמר רבה בר רב שילא קשה יומא דמטרא כיומא דדינא אמר אמימר אי לא דצריך לבריתא בעינן רחמי ומבטלינן ליה: (8468)
127R. Isaac further said: Sunshine on Sabbath is a benefit to the poor, as it is said (Mal., 3.20): "Unto you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings." R. Isaac further said: Great is the day of rain, for even the money in the purse is blessed thereby, as it is said (Deut., 28.12): "To give the rain of thy land in its season, and to bless all the work of thy hand." R. Isaac further said: Blessing rests only on a thing which is hidden from sight, as it is said (ibid., 28.8): "The Lord will command the blessing with thee in thy barns." A disciple of the school of R. Ishmael taught: Blessing is found only in things upon which the eye does not rest, as it is said: "The Lord will command the blessing with thee in thy barns." The Rabbis teach: One who is about to measure his grain should say: May it be Thy will, O Lord our God, that Thou bestow a blessing upon the work of our hands. As soon as he has begun to measure, he should say: Blessed be He who sendeth a blessing upon this pile. But if he measured first and then pronounced the benediction, the prayer is in vain, for a blessing is not bestowed upon anything that is measured, numbered, or weighed, but only upon things hidden from sight, as it is said: "The Lord will command the blessing with thee in thy barns."
ואמר רבי יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא: ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך: ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך: תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצוה ה' אתך את הברכה באסמיך: תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואחר כך ברך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי ולא בדבר השקול אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך: (33350)
128R. Johanan said: The day of rain is as important as that of the gathering of the exiled (Israelites), for it is said (Ps., 126.4): "Turn our captivity, O Lord, as the streams in the dry land," the word 'afiḳim (streams) meaning rain, as it is said (Ps. 18.16): "And the channels of water appeared." R. Johanan further said: Great is the day of rain, for then even armies must stop fighting, as it is said (Ps. 65.11): "Watering her ridges abundantly, settling down the furrows thereof." R. Johanan further said: Rain is withheld only on account of those who subscribe to charity in public and refuse to pay, for it is said (Prov., 25.14): "As vapours and wind without rain, so is he that boasteth himself of a false gift." R. Johanan further said: What is the meaning of the verse (Deut., 14.22):
קבוץ גייסות צדקה מעשר פרנס סימן: אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי מים: ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה: ואמר רבי יוחנן אין הגשמין נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר: ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (20566)
Folio 9a דף ט ע״א
129"Thou shalt surely tithe"? Tithe, in order that thou mayest become rich. R. Johanan once met the young son of Resh Laḳish and said to him: "Tell me thy verse." "Thou shalt surely tithe," said the boy, "pray, explain it to me." "Give tithe that thou mayest become rich," said R. Johanan. Whereupon the boy said: "Is man allowed to try God? Is it not written (Deut., 6.16): 'Ye shall not try the Lord'?" "Thus said R. 'Osha'ya," replied R. Johanan, "(trying is forbidden) except in this particular instance, for it is said (Mal., 3.10): 'Bring ye the whole tithe into the store-house, that there may be food in My house, and try Me now herewith, said the Lord of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency.'" [What is the meaning of the words: "that there shall be more than sufficiency"? Said Rami son of R. Yud in the name of Rab: It means that your lips will grow tired saying, it is enough]. The boy then said to R. Johanan: "If I had come to that verse, I should not have needed either you or 'Osha'ya, your teacher."
עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר: רבי יוחנן אשכחיה לינוקיה דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה עשר תעשר אמר ליה לפריש לי מר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר אמר ליה ומי שרי לנסויי לקודשא בריך הוא והכתיב לא תנסו את ה' אמר ליה הכי אמר רבי אושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר רב יוד אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די אמר ליה אי מטאי להתם לא הוה צריכנא לך ולאושעיא רבך: (30158)
130Another time R. Johanan again met the same child and said to him: Tell me thy verse! The boy replied: "The foolishness of man perverteth his way; and his heart fretteth against the Lord" (Prov., 19.3). After pondering for a while over the matter R. Johanan said, is it possible that there is something in the Hagiographa to which Moses did not allude in the Pentateuch? Said the boy: "Is not this verse alluded to in the Pentateuch? Is it not written (Gen., 42.28): 'And their heart failed them, and they turned trembling one to another, saying, what is this that God hath done unto us?'" R. Johanan lifted his eyes and looked at the boy (in astonishment). The boy's mother then came in and took him away, saying: "Get away from him, that he may not do to you as he did to your father!"
ותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו הוה קא תמה רבי יוחנן אמר מי איכא מלתא בכתובי דלא רמזה משה באוריתא אמר ליה אטו הא לא רמיזא והכתיב ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו דלי עיניה וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה תא מקמיה דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך: (13839)
131R. Johanan further said: Rain is granted for the sake of an individual, means of sustenance are granted for the sake of a multitude only. That rain is granted for the sake of an individual we learn from the verse (Deut., 28.12): "The Lord will open unto thee His good treasure, the heaven, to give the rain of thy land." That means of sustenance are granted for the sake of a multitude only, we learn from the verse (Exod., 16.4): "Behold I will cause to rain bread from heaven for you." But are not means of sustenance granted also for the sake of an individual? Do we not read: "R. Jose b. Judah said, three good leaders have arisen for Israel; they are Moses, Aaron and Miriam; and three precious gifts were presented to Israel for their sake. These are, the well, the pillar of cloud and the manna. The well was given for the merits of Miriam, the pillar of cloud for the merits of Aaron, and the manna for the merits of Moses. When Miriam died the well was taken away, for it is said (Num., 20.1): 'And Miriam died there,' and immediately after it is written: 'And there was no water for the congregation.' Subsequently the well came back on account of the merits of Moses and Aaron. When Aaron died the pillar of cloud disappeared, as it is said (ibid., 21.1): 'And the Canaanite, the king of Arad, heard.' What did he hear? He heard that Aaron had died and the clouds of glory were taken away from Israel, so he thought that now permission was given to wage war against them. Therefore it is written (ibid., 20.29): 'And all the congregation saw that Aaron was dead,' [concerning which R. 'Abahu said that one should not read 'they saw,' but 'they were seen'—agreeing herein with what Resh Laḳish said, namely, that ki (כי) has four meanings: if, perhaps (lest), but, because]. Both (well and cloud) later came back on account of the merits of Moses, but when Moses died all three disappeared, as it is said (Zech., 11.8): 'And I cut off the three shepherds in one month.' But is it true that they died in one month? Did not Miriam die in Nisan, Aaron in Ab, and Moses in Adar? The meaning therefore can only be that the three precious gifts which had been given to Israel through them were taken away in one month." Now, does it not follow from the foregoing Baraita that means of sustenance are granted also for the sake of an individual?! Moses is an exception; since all his requests were for a multitude, he was himself regarded as a multitude.
ואמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבים מטר בשביל יחיד דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך פרנסה בשביל רבים דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ופרנסה בשביל יחיד לא והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הן משה אהרן ומרים ושלש מתנות טובות נתנו להם על ידם ואלו הן באר עמוד ענן ומן באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן ומן בזכות משה מתה מרים נסתלקה הבאר שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלק עמוד הענן דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מישראל וכסבור נתנה רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן ואמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא ויראו וכדדריש ריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בארבע לשונות אי דילמא אלא דהא חזרו שניהם בזכות משה מת משה נסתלקו שלשתן שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנסתלקו שלש מתנות טובות אלו שנתנו לישראל על ידן בירח אחד אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד שאני משה כיון דלרבים קא בעי כרבים דמי: (59964)
132R. Samuel b. 'Idi, R. Huna b. Manoah and R. Ḥiyya of Vastania used to study under Raba. After Raba's death they studied under R. Papa. Whenever the latter taught them something which did not appeal to them, he noticed that they were winking to one another. R. Papa therefore felt discouraged,
רב שמואל בר אידי ורב הונא בר מנוח ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי בידיהו להדדי חלש דעתיה (8260)
Folio 9b דף ט ע״ב
133whereupon he dreamt that he read the verse: "And I cut off the three shepherds in one month." The next morning, when they took leave from him, he said to them: Go ye scholars in peace!
אקריוה בחלמיה ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד למחר כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו זילו רבנן בשלמא: (4244)
134R. Shimi b. 'Ashi, studying under R. Papa, used to argue against him very much. One day R. Shimi noticed R. Papa falling on his face and saying: May the Lord save me from being put to shame through Shimi! R. Shimi then resolved to keep silence, and raised no more questions.
רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזייה דנפל על אפיה שמעיה דקאמר רחמנא לצלן מכסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה: (7162)
135Resh Laḳish was likewise of the opinion that rain is granted also for the sake of an individual, for he said, whence do we infer that rain is granted for the sake of an individual? It is written (Zech., 10.1): "Ask ye of the Lord rain in the time of the latter rain, even of the Lord that maketh lightnings; and He will give them showers of rain, to every one grass in the field." Now, from the words "He will give them," one might conclude that He gives it only when everybody needs it; Scripture therefore adds "to every one"; but if it said only "to every one," we might think that He gives it only when that one needs it for all his fields; Scripture therefore says "field" (singular); but the word "field" might still be understood to mean a whole (large) field; Scripture therefore says "grass." This finds its illustration in the following case: R. Daniel b. R. Ḳeṭina had a garden which he used to examine every day, and say: This bed needs rain, and this one does not need it. The next day it was found that rain fell upon the one, but not upon the other.
ואף ריש לקיש סבר מטר בשביל יחיד דאמר ריש לקיש מנין למטר בשביל יחיד שנאמר שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה יכול לכל תלמוד לומר לאיש אי לאיש יכול לכל שדותיו תלמוד לומר שדה אי שדה יכול לכל השדה תלמוד לומר עשב כי הא דרב דניאל בר רב קטינא הויא ליה ההיא גנתא כל יומא הוה אזיל וסייר לה אמר האי מישרא בעי מיא והאי מישרא לא בעי מיא למחר להאי אתא מטרא ולהאי לא אתא מטרא: (19487)
136What is the meaning of "The Lord maketh lightnings" (Zech., 10.1)? Said R. Jose b. Ḥanina, it teaches us that the Holy One prepares a cloud for every righteous man. What are ḥazizim? Said R. Judah, poreḥot. But what are poreḥot. Said R. Papa, a thin cloud under a thick one. R. Johanan said, poreḥot are a sign of coming rain. 'Ulla happened to be in Pumbedita and, seeing poreḥot, said, move your things, for rain is due to come presently. But rain did not come, whereupon 'Ulla remarked: As the Babylonians are deceivers so are their rains. ['Ulla once happened to be in Pumbedita and seeing that a basketful of dates was selling for a zuz, he remarked: A basket of honey for a zuz and yet the Babylonians are not studying the Torah! He ate some and became indisposed. He then said: A basketful of knives for a zuz and yet the Babylonians study the Torah!].
מאי ה' עשה חזיזים אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק עושה לו הקדוש ברוך הוא חזיז בפני עצמו מאי חזיזים אמר רב יהודה פורחות מאי פורחות אמר רב פפא עיבא קלישא דתותי עיבא סמיכא אמר רבי יוחנן סימן למטר פורחות: עולא איקלע לפומבדיתא חזא פורחות אמר להו פנו מניכו דהשתא אתי מטרא לסוף לא אתא מטרא אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מטרידהו עולא איקלע לפומבדיתא חזא מלא צנא דתמרי בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באוריתא אכל מניהו ואצטער אמר מלא צנא דסכיני בזוזא ובבלאי עסקי באוריתא: (21615)
137R. Judah said: A mist before rain is a sign of coming rain; and in order to remember this, think of a sieve. A mist after rain indicates the cessation of rain; and in order to remember this, think of the excrements of goats.
אמר רב יהודה נהילא קמי מטרא אתי מטרא וסימניך מהולתא נהילא בתר מטרא פסק מטרא וסימניך חריא דעיזי: (4262)
138We read in a Baraita ('Erubin, 45b): R. Eliezer said, the whole universe drinks from the ocean, as it is said (Gen., 2.6): "There went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground." Said R. Joshua to R. Eliezer, is not the water of the ocean salty?! Said R. Eliezer, it gets sweetened in the clouds. R. Joshua said, the whole universe drinks from the waters above (the firmament), as it is said (Deut., 11.11): "A land that drinketh water as the rain of heaven cometh down." How then can one explain the verse: "There went up a mist from the earth"? This verse teaches that the clouds rise and soar upward, where they open their mouths like a leathern bottle and receive the rain water, as it is said (Job, 36.27): "They distil rain from His vapour." They (the clouds) are perforated like a sieve and distil water to the ground, as it is said (II Samuel, 22.12): "Gathering of waters, thick clouds of the skies." Between each drop of rain there is no more space than the breadth of a hair, which is to impress upon us the truth that the day of rain is as miraculous a phenomenon as the day on which heaven and earth were created, for it is said (Job, 5.9): "Who doeth great things and unsearchable, marvellous things without number," and further on (ib., 5.10): "Who giveth rain upon the earth, and sendeth waters upon the fields," and elsewhere (Is., 40.28): "Hast thou not known? hast thou not heard that the everlasting God, the Lord, the Creator of the ends of the earth, fainteth not, neither is weary? His discernment is past searching out."
תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחין הן אמר לו מתמתקין הן בעבים רבי יהושע אומר כל העולם כלו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברין ועולין לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר שנאמר יזקו מטר לאדו והן מנוקבין ככברה ומחשרין אותן על גבי קרקע שנאמר חשרת מים עבי שחקים ואין בין טפה וטפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר וכתיב הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות ולהלן הוא אומר הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו: (35876)
139It has been said above: "R. Eliezer said, it gets sweetened in the clouds"—whence did he derive this? He derived it in the way reported by R. Isaac b. Joseph in the name of R. Johanan: In one passage we find it written (Ps., 18.12): "darkness (ḥeshkat) of waters," in another we find (II Sam., 22.12): "gathering (ḥashrat) of waters"; take the kaf (of ḥeshkat) and add it to the resh (in ḥashrat) and then read hakshārat (=improvement) of waters. What use does R. Joshua make of these two verses? He explains the matter on the basis of what was later reported by R. Dimi who, upon returning from Palestine to Babylon, said that the Palestinians used to say: when the clouds are dark they contain much water, but when they are light they contain little water.
אמר מר אמר לו רבי אליעזר מתמתקין הן בעבים מנא ליה דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כתיב חשכת מים וכתיב חשרת מים שקול כף ושדי אריש וקרי ביה הכשרת מים ורבי יהושע בהני קראי מאי דריש בהו סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא חשוך ענני סגיין מוהי נהור ענני זעירין מוהי: (14789)
140Whose view is represented in the following Baraita (Bereshit Rabba, 4, 3): The upper waters are suspended (in the air) by a divine ordinance, and the rain is the fruit thereof, as it is said (Ps., 104.13): "The earth is full of the fruit of Thy work"? Whose view? Answer—that of R. Joshua! [R. Eliezer, however, refers this verse to the handiwork of the Holy One, blessed be He.]
כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלויים ופרותיהן מי גשמים שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כרבי יהושע (ורבי אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא כתיב): (6119)
141Whose view is expressed in the verse (Ps., 104.13): "Who waterest the mountains from Thine upper chambers,"—which was interpreted by R. Johanan to mean the upper waters of the Holy One, blessed be He? Whose view?—that of R. Joshua! But how does R. Eliezer explain this verse? He would say that inasmuch as the moisture first rises to the upper regions, it appears as if the rain came from the upper waters.
כמאן אזלא הא דכתיב משקה הרים מעליותיו ואמר רבי יוחנן מעליותיו של הקדוש ברוך הוא כמאן כרבי יהושע ורבי אליעזר כיון דסלקי להתם כמאן דקא אתי מהתם דמי: (7205)
142Whose view does R. Ḥanina follow who, commenting upon the verse (Ps., 33.7): "He gathereth the waters of the sea together as a heap, He layeth up the deeps in storehouses," says, that it is the deeps that cause the storehouses to fill themselves with grain? Whose view?—that of R. Eliezer! But how does R. Joshua explain this verse? According to him this verse
כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא כנס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר תהומות כמאן כרבי אליעזר ורבי יהושע ההוא (7262)
Folio 10a דף י ע״א
143refers to the creation of the world.
בבריתו של עולם כתיב: (1528)
144Our Rabbis have taught: Palestine is watered first, and then the rest of the world; Palestine is watered by rain and the rest of the world by the residue (of the rain) for Palestine, which may be illustrated by the procedure of a man who is making cheese, and in so doing takes up what is eatable and leaves the refuse; Palestine is watered by God Himself, the rest of the world by a messenger, as it is said (Job, 5.10): "Who giveth rain upon the earth, and sendeth waters upon the fields."
תנו רבנן ארץ ישראל שותה תחלה וכל העולם כולו שותה בסוף ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו שותה מי תמצית משל לאדם שמגבן את הגבינה נוטל את האכל ומניח את הפסלת ארץ ישראל הקדוש ברוך הוא משקה אותה בעצמו וכל העולם כלו משקהו על ידי שליח שנאמר הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות: (17584)
145R. Joshua b. Levi said: The whole world is watered by the residue of the garden of Eden, for it is said (Gen., 2.10): "And a river went out of Eden to water the garden." It was taught that the residue in a vessel watering a kor will suffice to water a tarkab.
אמר רבי יהושע בן לוי כל העולם כלו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן תנא מתמצית בית כור שותה תרקב: (8984)
146Our Rabbis have taught: Egypt extends over four hundred square parasangs and is one sixtieth as large as Aethiopia; Aethiopia is one sixtieth as large as the universe, and the universe is one sixtieth as large as (the Garden of) Eden; (the Garden of) Eden is one sixtieth as large as Gehenna, so that in comparison to Gehenna the whole world is like the lid of a pot. Some say that neither Eden nor Gehenna has a limit.
תנו רבנן מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ומצרים אחד מששים בכוש וכוש אחד מששים בעולם ועולם אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם נמצא כל העולם כלו ככסוי קדרה לגיהנם ויש אומרים עדן אין לו שעור וגיהנם אין לה שעור: (11089)
147R. 'Osha'ya said, what is the meaning of the verse (Jerem., 51.13): "O thou that dwellest upon many waters, abundant in treasures"? The verse intimates that it is because she (Babylon) dwells upon many waters that her treasures are abundant. Rab said: Babylonia is rich because she harvests without rain. 'Abbayi said, it is generally accepted that a flooded (swampy) land is better than a dry land.
אמר רבי אושעיא מאי דכתיב שכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיתרבו אוצרותיה מים רבים ששוכנת עליהם אמר רב עתירה בבל דחצדא בלא מטרא אמר אביי נקיטינן טובעני ולא יובשני: (10068)
148On the third of Marḥeshwan one is to begin praying for rain; Rabban Gamaliel says, on the seventh of that month.
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו: (3439)
149Said R. Eleazar, the law is in accordance with the view of R. Gamaliel.
אמר רבי אלעזר הלכה כרבן גמליאל: (1207)
150A Baraita reads: Ḥananiah said, in the diaspora we must wait until the sixtieth day after the autumnal equinox. R. Huna b. Ḥiyya said in the name of Samuel, the law follows Ḥananiah. This cannot be so! For when Samuel was asked when we must begin to say: "And give dew and rain," he replied: From the time when the employees of Ṭabūt the Fowler begin to carry in the twigs! Answer: Both of these time-limits may be the same.
תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים יום בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה איני והא בעו מיניה משמואל מאימתי מדכרינן טל ומטר ואמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא דילמא אידי ואידי חד שעורא הוא: (8029)
151The question was raised: Is the sixtieth day to be counted with those that precede it or with those that follow? Rab said, the sixtieth day belongs to the days that succeed it, but Samuel said, the sixtieth day belongs to the days that precede it. Said R. Naḥman b. Isaac, the sign for it should be: Those high up need water, those below need no water. R. Papa said, the law is that the sixtieth day is to be treated like those following it.
איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים: (11918)
152If the seventeenth of Marḥeshwan has come, and there has been no rainfall, distinguished individuals begin to fast.
הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין: (3457)
153Who is meant by "individuals"? Said R. Huna, Scholars. R. Huna further said, the individuals fast three days, Monday, Thursday and Monday. What does he teach us? Do we not read: Public fasts should not be decreed to begin on Thursday in order not to cause a sudden rise in market prices, but the first three fast-days should be in the order of Monday, Thursday, and Monday? Answer. You might think that this refers only to congregational fasts but not to the fasts of individuals, therefore he teaches us (that it applies also to fasts of individuals). The same is taught in a Baraita: Individuals fast three days, Monday, Thursday and Monday, but must refrain from fasting if these days coincide with the New moon
מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ואמר רב הונא יחידים מתענין שלש תעניות שני וחמישי ושני מאי קא משמע לן תנינא אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמשי ושני מהו דתימא הני מילי צבור אבל יחיד לא קא משמע לן תניא נמי הכי יחידים מתענין שני וחמישי ושני ומפסיקין בראשי חדשים (19160)
Folio 10b דף י ע״ב
154or any of the holidays recorded in the Scroll of Fasts.
ובימים טובים הכתובין במגלת תענית: (2073)
155Our Rabbis have taught: One should not say I am merely a student of the Law and not yet worthy of assuming the rôle of a (distinguished) individual, for all students are fit therefor. Who is to be considered as a (distinguished) individual, and who as a student? A distinguished individual is whoever is worthy of being appointed leader of a community, a student is whoever can reply satisfactorily to all questions put before him concerning any subject of halakah within the range of his studies, including even the treatise of the Kallah.
תנו רבנן לא יאמר יחיד תלמיד אני איני ראוי לכך אלא כל התלמידים ראויין לכך איזהו יחיד ואיזהו תלמיד יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרו ואפילו במסכתא דכלה: (8809)
156Our Rabbis have taught: Not every one who wants to act as a distinguished individual may do so, but students may; this is the view of R. Meir; R. Jose says, everybody is entitled thereto and deserves to be well thought of, for so acting brings him no distinction, but rather causes him suffering.
תנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והתלמידים עושין דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו (6721)
157Another Baraita reads: Not every one who wishes to act as a distinguished individual is entitled to do so; students, however, are entitled thereto: this is the view of R. Simeon b. Eleazar, Rabban Simeon b. Gamaliel says, if it is a case where acting as a distinguished individual would bring him distinction, he may not do so, if it would bring him suffering, he is well entitled to it.
תניא אידך לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והתלמידים עושין דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר דבר של שבח אינו עושה דבר של צער עושה: (8245)
158Our Rabbis have taught: If one is fasting for the recovery of a sick person and in the meantime the person has recovered, or for the relief from some affliction and in the meantime the affliction has passed, he must nevertheless fast to the end of the day. One who, while fasting, goes from a place where the people fast to a place where they do not fast, must fast to the end of the day; if he goes from a place where the people do not fast to a place where they fast, he must fast with the latter. If, forgetting his fast, he ate or drank, he must not make it appear before the people, nor must he indulge himself in delicacies.
תנו רבנן הרי שהיה מתענה על החולה ונתרפא על הצרה ועברה הרי זה מתענה ומשלים ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהם שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם ואל ינהג עדונין בעצמו: (14000)
159"And Jacob said unto his sons, Why do ye look one upon another?" (Gen., 42. 1). Said R. Judah in the name of Rab, Jacob said to his sons, make no show of your plenty before the sons of Esau and of Ishmael, lest they become jealous of you.
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר רב יהודה אמר רב אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם בפני בני עשו ובפני בני ישמעאל כאלו אתם שבעין כדי שלא יתקנאו בכם: (7194)
160"See that ye fall not out by the way" (ib., 45.24)—Joseph said to his brethren, Do not engage in discussions of the Law, lest the road become unsafe for you. This cannot be so! For R. 'El'ai b. Berechiah said: Two scholars who travel on the road and do not discuss among themselves the words of the Torah deserve to be burned, as it is said (II Kings, 2. 11): "And it came to pass, as they still went on, and talked, that behold, there appeared a chariot of fire and horses of fire, which parted them both asunder," which shows that the reason they were saved (from the fire) was that there was talking (about the Torah) among them, but had there been none, they would not have been saved! This is no contradiction, for in the one case reference is had to the mere recitation of one's studies, in the other to the speculation about them.
אל תרגזו בדרך אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך איני והאמר רבי עילאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראוין לישרף לא קשיא הא במגרס הא בעיוני: (12959)
161We read in a Baraita: Joseph instructed his brethren, do not march in wide (hasty) steps, and bring the sun into town. "Do not march in wide (hasty) steps," because it was said a wide step takes away one five-hundredth of one's eye-sight, and "bring the sun into town," because it was said by R. Judah in the name of Rab, one should always enter (town) in day-time and leave it in day-time, for it is said (Gen., 44. 3): "As soon as the morning was light, the men were sent away."
במתניתא תנא אמר להם יוסף לאחיו אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו חמה לעיר כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו: (11796)
162R. Judah said in the name of Rab, who received it from R. Ḥiyya: One who travels on the road must not eat more than one eats in years of famine. What is the reason therefor? Here (in Babylonia) it was explained that it is in order to prevent disorder of the bowels; in Palestine they said that it is in order to prevent shortage of provisions. Does it make any practical difference what reason we adopt? Answer: The difference arises with regard
אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא המהלך בדרך לא יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא במערבא אמרי משום מזוני מאי איכא ביניהו (5814)
Folio 11a דף יא ע״א
163to one travelling on a ship, or one travelling from station to station. R. Papa ate a loaf of bread each parasang, for he was of the opinion that the reason for recommending a short diet was to prevent disorder of the bowels (of which he was not afraid).
דיתיב בארבא אי נמי דקאזיל מאוונא לאוונא רב פפא אכל פרסה ופרסה הוה אכיל חדא ריפתא קסבר משום מעיינא: (3913)
164R. Judah said in the name of Rab, who said it in the name of R. Ḥiyya: He who denies himself food in years of famine will be saved from an unnatural death, for it is said (Job, 5. 20): "In famine He will redeem thee from death, and in war from the power of the sword." Now, for "In famine He shall redeem thee from death" he should have said "from famine"! The meaning, therefore, is that for denying food to oneself in years of famine one will be saved from an unnatural death.
ואמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא כל המרעיב עצמו בשני רעבון נצל ממיתה משונה שנאמר ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב פדך ממות פדך מרעב מבעי ליה אלא מתוך שהרעיב עצמו בשני רעבון נצל ממיתה משונה: (9823)
165Resh Laḳish said: In years of famine one must refrain from conjugal relations, for it is said (Gen., 41. 50): "And unto Joseph were born two sons before the year of famine came." It was taught, however, that people who have no children may perform their marital duty even in years of famine.
אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון: (9171)
166Our Rabbis have taught: If an individual separates from the community when the latter is in distress, the two ministering angels that accompany every man, place their hands upon his head and say, such and such a man who separated himself from the community shall not live to see the comfort of the community. Another Baraita reads: When the community is in distress one should not say, I will go home, eat and drink, and peace will be upon my soul. And if he does so, Scripture says of him (Is., 22.13): "And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine—'let us eat and drink, for to-morrow we shall die.'" Now, what are the words that follow this verse? "And the Lord of hosts revealed Himself in mine ears, surely this iniquity shall not be expiated by you till ye die." This is the way of the average people, but what is the way of the wicked? "Come ye (say they), I will fetch wine and we will fill ourselves with strong drink; and tomorrow shall be as this day, and much more abundant" (Is., 56.12). But what are the words that follow? "The righteous perisheth, and no man layeth it to heart" (ibid., 57. 1). One should therefore afflict himself with the community, for thus we find that Moses afflicted himself out of sympathy with the community, as it is said (Ex., 17. 12): "But Moses's hands were heavy and they took a stone and put it under him, and he sat thereon." Now, did not Moses have a cushion or a pillow to sit upon? But Moses said to himself, as Israel is in trouble I will also share it with them. If a person should say, however, Who is going to testify against me? Yea, the stones of a man's house and the beams of a man's roof testify against him, as it is said (Hab., 2.11): "For the stone shall cry out of the wall, and the beam out of the timber shall answer it." R. Shila said, the two ministering angels that accompany a man testify against him, for it is said (Ps., 91. 11): "For He will give His angels charge over thee, to keep thee in all thy ways." R. Ḥidḳa says, one's soul testifies against him, for it is said (Micah, 7. 5): "Keep the doors of thy mouth from her that lieth in thy bosom." The other sages said, one's own limbs testify against him, for it is said (Is., 43. 12): "Ye are My witnesses, saith the Lord, and I am God."
תנו רבנן בזמן שהצבור שרויין בצער יחיד הפורש מהן שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרין פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור: תניא אידך בזמן שהצבור שרויין בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון זו מדת בינונים במדת רשעים מהו אומר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד מה כתיב בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב אלא יצער אדם את עצמו עם הצבור שכן מצינו במשה רבנו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: רבי שילא אומר שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך רבי חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה בו שנאמר משכבת חיקך שמר פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם הן מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל: (57970)
167"A God of faithfulness and without iniquity" (Deut., 32. 4). "A God of faithfulness" means to say that just as the Holy One, blessed be He, pays reward to the righteous in the world to come for every light precept they have performed in this world, so does He pay to the wicked in this world for every light precept they perform in this world.
אל אמונה כשם שהקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים על מצוה קלה שעושין בעולם הזה לעולם הבא כך משלם שכר לרשעים על מצוה קלה שעושין בעולם הזה בעולם הזה: (7202)
168"Without iniquity" means that just as He punishes the wicked in the world to come for every slight transgression they have committed in this world, so He punishes the righteous in this world for every slight transgression they commit in this world.
ואין עול כשם שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים על עברה קלה שעושין בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מן הצדיקים על עברה קלה שעושין בעולם הזה בעולם הזה: (6567)
169"Just and right is He" (ibid.): It was said that when man departs this life, all his deeds are enumerated before him and he is told, thus hast thou done in that place on that day. He, admitting it, says: Yes! and is then told: Sign (the record)! and he signs, as it is said (Job, 37. 7): "He sealeth up the hand of every man." Not only that, but he even acknowledges the justice of the verdict and says, you have judged me rightly, as it is said (Ps., 51. 6): "That Thou mayest be justified when Thou speakest, and be in the right when Thou judgest."
צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם כל מעשיו נפרטין לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן ואומרים לו חתום וחותם שנאמר ביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר יפה דנתוני שנאמר למען תצדק בדברך תזכה בשפטך: (13017)
170Said Samuel: He that fasts (for self-affliction) is called a sinner, wherein Samuel agrees with this Baraita: R. Eleazar ha-Kappar Berebi said: Why is it said (Numbers, 6. 11): "And make atonement of him, for that he sinned by reason of the dead"? Against what soul did he sin? It can only mean that he denied himself the enjoyment of wine. Now, if a person who denies himself only the enjoyment of wine is called a sinner, all the more so one who denies himself all the enjoyments of life.
אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר לה כי הא דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שצער עצמו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא צער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה (12136)
171R. Eleazar says: He that fasts is called holy, for it is said (ib., 6. 5): "He shall be holy." Now, if this man (the Nazirite) who denied himself only the enjoyment of wine is called holy, all the more so one who denies himself all the enjoyments of life.
רבי אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר קדש יהיה והלא דברים קל וחמר ומה זה שלא צער עצמו אלא מן היין נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה (6705)
172How does Samuel account for the fact that he (the Nazirite) is called holy? This term is applied to him only in view of his having purified himself (after the defilement). How does R. Eleazar account for the fact that he is also called sinner? This term is applied to him only in view of his having defiled himself (by contact with a dead body). But did R. Eleazar say so? Did he not say one should always consider oneself
ולשמואל נמי הא איקרי קדוש ההוא דמדכי נפשיה ולרבי אלעזר נמי הא איקרי חוטא ההוא דמסאב נפשיה ומי אמר רבי אלעזר הכי והאמר רבי אלעזר לעולם יראה אדם את עצמו (6034)
Folio 11b דף יא ע״ב
173as if the Holy One were within him, because it is said (Hos., 11. 9): "The Holy One in the midst of thee"? This is no contradiction, for in one instance he has in mind one who can stand privations, in the other one who cannot.
כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש לא קשיא הא דמצי מצער נפשיה הא דלא מצי מצער נפשיה: (5325)
174Resh Laḳish said: He is called pious, for it is said (Prov., 11. 17): "The merciful man doeth good to his own soul." R. Jeremiah b. 'Abba said in the name of Resh Laḳish, a scholar is not allowed to impose fasts upon himself, because it makes him lessen his heavenly work. R. Sheshet said, if a student takes upon himself such a fast, his meal should be given to the dogs.
ריש לקיש אמר נקרא חסיד שנאמר גמל נפשו איש חסד: אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה: (13486)
175If the first day of Kislew has come, etc. Said R. Jeremiah b. 'Abba: There are no communal fasts in Babylonia except on the Ninth of Ab.
הגיע ראש חדש כסלו כו': אמר רבי ירמיה בר אבא אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד: (4142)
176R. Ze'ira said in the name of R. Huna: If an individual takes upon himself a fast for the next day, he may pray on the following morning the prayer provided for fast days, although he ate and drank during the whole intervening night. If, however, he continued fasting also during the following night, he is not to say on the next morning the prayer provided for fasts. Said R. Joseph: What is the reason of R. Huna? Does he hold that fasting by hours does not count, or does he hold that fasting by hours does count, but that he who fasts by hours is not supposed to say the prayer provided for fasts? Said Abbayi to R. Joseph: He certainly holds that fasting by hours counts and that he who fasts by hours may also say the prayer provided for fasts; in the case under consideration, however, the matter is different, inasmuch as he had not taken upon himself at all the fasting of that intervening night.
אמר רבי זעירא אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה כלו למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא מסבר קסבר אין מתענין לשעות או דילמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אין מתפלל תפלת תענית אמר ליה אביי לעולם קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דלא קבלה עילויה: (26257)
177R. Aḳiba happened to come to Ginzak (Gazaka), where he was asked the following questions: Does fasting by hours count or not? When may the wine-vessels of idolaters be used? In what garments did Moses officiate during the seven days of consecration (Lev., 8. 33)? He had no answer and went to the Bet ha-Midrash for information, where he was told: The law is that fasting by hours counts; wine-vessels of idolaters may be used after twelve months; Moses officiated during the seven days of consecration in a white frock. R. Kahana's version is: In a white frock without border.
רבי עקיבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות קנקנין של גוים אימתי מותרין במה שמש משה כל שבעת ימי המלואים לא הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו לו הלכה מתענין לשעות קנקנין של גוים לאחר שנים עשר חדש מותרין ושמש משה כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין בו אימרא: (17864)
178Said R. Ḥisda:
אמר רב חסדא (516)
Folio 12a דף יב ע״א
179The statement that fasting by hours counts holds good only when the person in question did not taste any food during the whole day. Said Abbayi to him. Is not such a fast a complete one?! The statement of R. Ḥisda refers to one who only late in the day made up his mind to fast until evening. R. Ḥisda further said: A fast upon which the sun did not set does not deserve the name of fast. An objection was raised thereto from the Mishnah (below, p. 105): "The 'priests of the guard' fast, but not to the end of the day!" Answer. There they do it merely for the purpose of undergoing some suffering.
הא דאמרת מתענין לשעות הוא שלא טעם כלום כל אותו היום אמר ליה אביי הא תעניתא מעליתא היא לא צריכא דאימלך אימלוכי: ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית מיתיבי אנשי משמר מתענין ולא משלימין התם לצעורי נפשיהו בעלמא הוא דעבוד: (13438)
180Come and hear: R. Eleazar b. Zadok said: I am a descendant of Senaah from the tribe of Benjamin. Once the Ninth of Ab happened to fall on a Sabbath and we postponed it to the day after Sabbath. On that day we fasted, but did not finish the fast, because it was our holiday! Answer. There, too, they fasted merely to inflict pain upon themselves.
תא שמע דאמר רבי אלעזר ברבי צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימן פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה התם נמי לצעורי נפשיהו בעלמא הוא דעבוד: (10207)
181Come and hear: R. Johanan used to say: I am going to fast until I come home! Answer. There he said so merely to escape invitations from the house of the Patriarch.
תא שמע דאמר רבי יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי התם לשמוטי נפשיה מבי נשיאה הוא דעבד: (4962)
182Samuel said: A fast which one did not take upon oneself before sunset of the preceding day has not the validity of a fast. But what if one did fast? Said Rabbah b. R. Shila: Such a one is comparable to a bellows full of wind. What is the exact time for one to take a fast upon himself? Rab says, during the hours of Minḥah (afternoon); Samuel says, he must insert the vow in the Minḥah prayer itself. Said R. Joseph; Samuel's view is reasonable, because it is written in the Scroll of Fasts—"People for whom the time of fasting has arrived because of previous resolutions are required to fast only in case they bound themselves by a vow during prayer." Now, does that not mean that they have bound themselves to fast while praying? No, it means only they have bound themselves.
אמר שמואל כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לאו שמה תענית ואי יתיב מאי אמר רבה בר רב שילא דמי למפוחא דמלי זיקא אימת מקבל לה רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה אמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתברא דכתיב במגלת תענית להן כל אינש דייתי עלוהי מן קדמת דנא ייסר בצלו מאי לאו ייסר עצמו בצלו לא ייסר עצמו: (15964)
183R. Ḥiyya and R. Simeon b. Rabbi disagree with regard to this matter. One reads yēsar (he bound himself by a vow), the other reads yĕ'ĕsar (is forbidden). If we read yēsar we must understand it in the way we explained it above, but if we read yĕ'ĕsar, we must understand it in accordance with the following Baraita: "'People for whom the time of fasting has arrived because of previous resolutions are required to fast only in case they bound themselves by a vow during prayer.' This means that if an individual has taken upon himself to fast on Mondays and Thursdays of the whole year, and it happens that those days conflict with some of the holidays recorded in the Scroll of Fasts, the following rule is to be observed. If his vow preceded our proclamation of the holidays, our proclamation must be disregarded on account of his vow, but if our proclamation preceded his vow, his vow must be disregarded on account of our proclamation."
פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי חד אמר ייסר וחד אמר יאסר מאן דאמר ייסר כדאמרן ומאן דאמר יאסר מאי היא דתניא להן כל אינש דייתי עלוהי מן קדמת דנא ייסר בצלו כיצד יחיד שקבל עליו תענית שני וחמשי של כל השנה כלה ופגעו בו ימים טובים הכתובין במגלת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו: (17313)
184(On the nights preceding the fasts) they may eat and drink, etc. The Rabbis have taught: Until what time in the night (preceding a fast) may one eat and drink? Until the morning dawn; this is the opinion of Rabbi. R. Eleazar b. Simeon says, until one hears the crowing of the cock. Said Raba, this applies only to one who has not finished his meal, but if one has finished his meal, he should not start eating again. 'Abbayi objects hereto from the following Baraita: If one has eaten and gotten up, he may eat again! Answer: This refers to one who has not yet put away the table. Some give to the foregoing passage the following wording: Said Raba, this applies only to one who has not yet slept, but if he has slept, he should not start eating again. In objection hereto 'Abbayi quoted: If he slept and then got up, he may eat again! Answer: This refers only to one who merely dozed. What is meant by dozing? Said R. 'Ashi:
אוכלין ושותין משחשיכה כו': תנו רבנן עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד קרות הגבר אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם שלא סלק: איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי (17792)
Folio 12b דף יב ע״ב
185Sleep which is no sleep, a wakefulness which is no wakefulness, so that if he is called by name he answers, but can not reply intelligently, though if something is recalled to his mind, he remembers.
נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני ולא ידע אהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר: (3210)
186R. Kahana said in the name of Rab: An individual who took upon himself a fast is not allowed to wear shoes while fasting, because we apprehend that he might have taken upon himself a communal fast. What expression must he use in his vow to be allowed to wear shoes? Said Rabba b. R. Shila: He should say thus: To-morrow I shall fast before Thee a private fast.
אמר רב כהנא אמר רב יחיד שקבל עליו תענית אסור בנעילת הסנדל חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו היכי עביד אמר רבה בר רב שילא דאמר למחר הריני לפניך בתענית יחיד: (8981)
187R. Sheshet was told that some scholars came to the fast-meeting with their shoes on. R. Sheshet became angry and said: Who knows if they have not also indulged in eating?
אמרו ליה לרב ששת קא אתי רבנן לבי תעניתא כי סיימי מסאני איקפד אמר דילמא מיכל נמי קא אכלי: (4515)
188'Abbayi and Raba used to wear shoes without soles. Maremar and Mar Zuṭra used to transfer the right shoe to the left foot and the left shoe to the right foot. The scholars of the school of R. 'Ashi, however, wore their shoes in the usual way, agreeing with Samuel, who said, there are no public fasts in Babylonia except the Ninth of Ab.
אביי ורבא סיימי אפנתא מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא רבנן דבי רב אשי סיימי כי אורחיהו סברי לה כשמואל דאמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד: (7789)
189R. Judah said in the name of Rab: One may borrow a fast and pay it on another day. When I made this statement in the presence of Samuel, he said: Has a resolution to fast the force of a vow, so that one must perforce pay it? It is merely self-affliction that one has taken upon himself. If he feels that he can endure the affliction let him do so, but if he cannot endure it, he need not! Some relate the above in the following form: R. Judah said in the name of Rab: One may borrow a fast and pay it on another day. When I made this statement before Samuel, he said to me: This is a matter of course! Let us assume that his intention has merely the force of a vow, is not one in duty bound to pay a vow the next day or at a later time?
אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם צערא הוא דקביל עליה אי מצי מצער נפשיה אי לא מצי לא מצער נפשיה: איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא משלם למחר וליומא אחרינא: (13555)
190R. Joshua, son of R. 'Idi, happened to come to R. 'Ashi, where meat of a three-year-old calf was prepared in his honor. They asked him to eat, but he replied, I am keeping a fast. They said to him: Can you not postpone it and make it up another time? Do you not agree with the statement which R. Judah transmitted in the name of Rab, namely, that one may postpone his fast and make it up at another time? "It is a fast on account of a bad dream," he replied, and Raba b. Maḥseya said in the name of R. Ḥama b. Gurya, who reported it in the name of Rab: Fasting is good for a bad dream even as fire is for consuming flax. R. Ḥisda said: But the fast must take place on the same day, to which R. Joseph added: Even if that day is the Sabbath.
רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי עבדו ליה עגלא תלתא אמרו ליה לטעום מר מידי אמר להו בתעניתא יתיבנא אמרו ליה ליזוף מר וליפרע לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע אמר להו תענית חלום הוא ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנערת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפילו בשבת: (16959)
191If these fast-days are over and the community's prayer has not been answered, etc., work, etc., are forbidden.
עברו אלו ולא נענו כו' ואסורין במלאכה: (985)
192It is right to forbid all the other actions, because they give pleasure, but why should work be forbidden which causes pain? Said R. Ḥisda in the name of R. Jeremiah b. 'Abba: Scripture says (Joel, 1. 14): "Sanctify ye a fast, call a solemn assembly," which indicates that just as on days of a solemn assembly work is forbidden, so also on fast days. If this is the reason, then, just as on days of solemn assembly work must be stopped on the evening before, so it should be stopped on the evening before fast days! Said R. Zera, to me the matter was thus explained by R. Jeremiah b. 'Abba: Since Scripture says (ibidem): "Gather the elders," the fast must be similar to the gathering of the elders, hence just as the gathering of the elders takes place during the day, so the fast is obligatory only during the day. Said R. Shisha, son of R. 'Idi, this statement supports that of R. Huna, who said: The fast-meeting takes place in the morning. What do they do the whole day? Said 'Abbayi: From morning to midday they consider communal affairs, from midday to evening, one quarter of the day is spent in reading the portions from the Pentateuch and the Prophets and the other quarter in praying and asking for mercy, for it is said (Nehem., 9. 3): "And they stood up in their place, and read in the book of the law of the Lord their God a fourth part of the day; and another fourth part they confessed, and prostrated themselves before the Lord their God."
בשלמא כולהו אית בהו תענוג אלא מלאכה צער הוא אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר קרא קדשו צום קראו עצרה מה עצרת אסור בעשית מלאכה אף צום אסור בעשית מלאכה אי מה עצרת מאורתא אף צום נמי מאורתא אמר רבי זירא לדידי מיפרשא ליה מיניה דרבי ירמיה בר אבא אמר קרא אספו זקנים דומיא דאסיפת זקנים מה אסיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא דאמר מצפרא כנופיא היכי עבדי אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעייני במילי דמתא מפלגיה דיומא לפניא רבעא דיומא קרו ומיפטרו ורבעא דיומא מצלו ובעו רחמי דכתיב ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם (28353)
Folio 13a דף יג ע״א
193Why not invert the order of proceedings? No, you should not think of it, for it is written (Ezra, 9. 4-5): "Then were assembled unto me every one that trembled at the words of the God of Israel, because of the faithlessness of them of the captivity; and I sat appalled until the evening offering. And at the evening offering I arose up from my fasting, even with my garment and my mantle rent; and I fell upon my knees, and spread out my hands unto the Lord my God."
איפוך אנא לא סלקא דעתך דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי: (8869)
194Said Rafrem b. Papa in the name of R. Ḥisda: On every fast which was decreed for the sake of mourning, like the Ninth of Ab and the fast of a mourner, both warm and cold baths are forbidden; but on fasts which were decreed merely to prevent indulgence in pleasure, like the communal fast, warm, but not cold, baths are forbidden. Said R. 'Idi b. 'Abin, we indeed, read in the Mishnah: "the bath-houses must be closed." Said 'Abbayi to him: Suppose the Mishnah had meant to forbid also cold baths, how should it then have expressed itself? Should it have read: "the rivers must be stopped"? Said R. Shisha, son of R. 'Idi, my father (in making his statement) felt this difficulty: Inasmuch as the Mishnah had said that bathing is forbidden, what was the idea of adding that the bath-houses must be closed? Does this not indicate that only warm baths are forbidden, while cold baths are allowed? It stands proved.
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות אמר ליה אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות איבעי ליה למתני אמר רב שישא בריה דרב אידי אבא הכי קא קשיא ליה מכדי קתני אסורין ברחיצה למה לי למתני ונועלין את המרחצאות לאו למימרא דבחמין אסור ובצונן מותר שמע מינה: (21090)
195Shall we say that R. Ḥisda's view is supported by the following Baraita: "All those bound to take an immersion, immerse as usual even on the Ninth of Ab or on the Day of Atonement"? What kind of immersion is here intended? It cannot be in warm water, for such water is drawn. The Baraita means therefore immersion in cold water and yet it permits it only to those "bound to take an immersion," while all other people are excluded! Said R. Ḥama b. R. Ḳeṭina, the Baraita has reference to the hot springs of Tiberias. If so, how will you understand the following statement that was made with relation to the above Baraita: "R. Ḥanina, the Segan of the priests, said, the house of our God is worth that one should give up for its sake one bath in a year"? If, as you say, the Baraita permits immersion in cold water, they could immerse in cold water (and would not have to give it up even once a year). Said R. Papa, R. Ḥanina refers to a place where there is no cold water (for bathing). Come and hear: "When it was said that bathing on a fast day is forbidden, it was said only with regard to the whole body, but washing the face, hands, and feet is allowed; when it was said that work on a fast day is forbidden, it was said only with regard to the day, but during the preceding night it is allowed; and when it was said that wearing shoes is forbidden, it was said only with reference to the city, but on the road it is allowed. How is it done? When one comes on the road, he puts his shoes on, but as soon as he reaches the city, he must take them off. Thou wilt find the same law applied also to an excommunicated person and to a mourner." Now, does not the last statement (that the same law applies also to mourners) cover all three points (bathing, working, and wearing shoes)? No, it refers only to the latter two.
לימא מסייע ליה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין כולי עלמא לא אמר רב חנא בר רב קטינא לא נצרכא אלא לחמי טבריה אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואי אמרת בצונן שרי הא קא טבלי בצונן אמר רב פפא באתרא דלא שכיחי צונן: תא שמע כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ וכן אתה מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו לא אשארא: (24386)
196Come and hear: "R. 'Abba the Priest said in the name of R. Jose the Priest, it happened that when the sons of R. Jose b. R. Ḥanina died, he bathed in cold water during all the seven days of mourning!" Answer: There the deaths followed closely one after the other, for we read in a Baraita: If several deaths follow closely upon one another, the mourner may, if his hair becomes too thick, make it thinner with a clipper and he may wash his garments in water. Said R. Ḥisda: He may cut the hair with a clipper, but not with scissors; he may wash his garments in water, but not with natron or aloe. R. Ḥisda further said, this Baraita proves that a mourner is not allowed to wash his garments.
תא שמע דאמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של רבי יוסי ברבי חנינא ורחץ בצונן כל שבעה התם בשתכפוהו אבליו הוה דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מקל בתער ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים במים אבל לא בנתר ולא באהל אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבסת: (15027)
197Raba said, a mourner is not allowed to bathe in warm water, but he may bathe in cold water. What is the reason?
אמר רבא אבל בחמין אסור ובצונן מותר מאי טעמא מידי דהוה אבשרא וחמרא מיתיבי (3190)
Folio 13b דף יג ע״ב
198Because it is something that can be classed with the enjoyment of meat and wine. An objection was raised against Raba. We read: "A maiden that has reached maturity should not neglect herself during the days of her mourning for her father." This statement indicates that a maiden who did not reach maturity is in duty bound to neglect herself. Now, in what respect is she supposed to neglect herself? By abstaining from warm baths? And is not a mature maiden allowed to neglect herself in this way? Did not R. Ḥisda say, a mourner is not allowed to put even a finger into warm water? You must therefore admit that the prohibition of self-neglect refers only to bathing in cold water (which proves that to other mourners cold bathing, too, is forbidden)! Answer: No, by neglect is meant only painting the eyelids and fixing the hair.
אין הבוגרת רשאה לנול עצמה בימי אבל אביה הא נערה רשאה במאי אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא כי קתני אכחול ופרכוס: (6683)
199Some give the passage in the following version: Raba said, a mourner is not allowed to bathe either in warm or in cold water during the seven days. Why should bathing be different from the enjoyment of meat and wine? In the case of meat and wine, indulgence is permitted because it is done merely to lessen the mourner's suffering, while bathing is a matter of (avoidable) pleasure. Is not Raba's statement supported by the following passage: "A maiden that has reached maturity should not neglect herself during the days of her mourning for her father?" This wording certainly indicates that a maiden who did not yet reach maturity is in duty bound to neglect herself. Now, what is meant by neglect? Does it mean abstaining from bathing in warm water? Is a maiden of maturity, then, not allowed so to neglect herself? Did not R. Ḥisda say, a mourner is not allowed to put even a finger into warm water? You must therefore admit that the prohibition of neglect refers only to bathing in cold water! Answer: No, by neglect is meant painting her eyelids and fixing her hair.
איכא דאמרי אמר רבא אבל אסור בין בחמין בין בצונן מאי שנא מבשרא וחמרא התם לפכוחי פחדיה הכא לתענוג לימא מסייע ליה אין הבוגרת רשאה לנול עצמה בימי אבל אביה הא נערה רשאה במאי אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא כי קתני אכחול ופרכוס: (10953)
200The law is that a mourner is not allowed to bathe his entire body either in warm or in cold water during the whole week of mourning, but as to face, hands, and feet, he is forbidden to wash them in warm water, but may wash them in cold water; he is not allowed to anoint his body to any extent whatever, but if he intends only to use the oil in order to remove dirt he may do so.
והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו כל שבעה בין בחמין בין בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר: (6138)
201R. Isaac, with the permission of his father R. Judah, delivered the following discourse: An individual who has taken upon himself a fast must recite the prayer provided for fasts. Where does he insert it? Between the benediction ending with "Redeemer" and that ending with "Healer" (of Israel). R. Isaac objected: Is an individual entitled to insert a benediction for himself? He should rather, said R. Isaac, include it in the benediction ending with the words: "Who hearest prayer." The same opinion was given also by R. Sheshet. An objection was raised to this view from the following Baraita: There is no difference between an individual and a community, except that the former recites eighteen benedictions, while the latter recites nineteen. Now what is meant by "individual" and "community"? Is "individual" to be understood literally and "community" in the sense of representative of the community? If so, the benedictions here spoken of would not be nineteen, but twenty-four! Consequently by "individual" can be meant only one who takes upon himself a fast which is known as a "private fast," while by "community" is meant an individual who takes upon himself a "public fast," and yet the Baraita reads: "except that the former recites eighteen benedictions and the latter nineteen," which proves that an individual may insert a benediction for himself! Answer: No, by "community" is no doubt meant its representative, but (as to your objection that in this case twenty-four benedictions are recited, it must be understood that) the Baraita has reference to the first three public fasts, during which the number of benedictions is not increased to twenty-four. Is this true? Is it not stated in a Baraita: "There is no difference between the three first and the three intermediary public fasts, except that during the former work is allowed, while during the latter it is prohibited," from which you must infer that with regard to the number of benedictions they are alike!? Answer: The author of this Baraita mentioned one difference and omitted the other. Is there anything else that he omitted, so that we may be justified in assuming that he omitted this difference? I will say this, then: The teacher of the Baraita was concerned only in pointing out a difference regarding things prohibited on fast days, but did not care to mention a difference in the number of benedictions recited. If you prefer, I may also say that the number of benedictions is not increased to twenty-four even during the intermediary public fasts. Is this true? Is it not stated in a Baraita: "There is no difference between the three intermediary and the seven (last) public fasts except that during the latter the alarm is sounded and the shops are closed," which proves that with regard to the twenty-four benedictions both groups of fasts are alike? If, however, you should say that here, too, the author of the Baraita mentions one difference and omits the other, what will you do, then, with the explicit words of the Baraita, saying that "there is no difference between them except"? Answer: Do you mean to say that the phrase "there is no difference" is to be taken literally?
אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקבל עליו תענית מתפלל תפלת תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה וכן אמר רב ששת בשומע תפלה מיתיבי אין בין יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה מאי יחיד ומאי צבור אילימא יחיד יחיד ממש וצבור שליח צבור הני תשע עשרה הויין עשרין וארבע הויין אלא לאו יחיד שקבל עליו תענית יחיד וצבור יחיד שקבל עליו תענית צבור וקתני שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו לא לעולם שליח צבור ובקמייתא דליכא עשרים וארבע ולא והתניא אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשית מלאכה ובאלו אסורין בעשית מלאכה הא לעשרים וארבע זה וזה שוין תנא ושייר מאי שייר דהא שייר אלא באסורי קא מיירי בתפלות לא קא מיירי ואיבעית אימא באמצעייתא נמי ליכא עשרין וארבע ולא והתניא אין בין שלש אמצעיות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לעשרים וארבע זה וזה שוין וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא אין בין קתני ותסברא אין בין דוקא (56692)
Folio 14a דף יד ע״א
202Did not the Baraita omit to mention the procession with the ark? No, this is no omission, because the Baraita meant to point out only things done privately, not such as are done in public.
והא שייר תבה אי משום תבה לאו שיורא הוא מילי דצנעא קתני מילי דפרהסיא לא קתני: (4215)
203Said R. 'Ashi: The same view can be deduced from the text of our Mishnah, for it reads: "In what respect are these (seven) fasts more rigorous than the (three) immediately preceding ones? In that on these (seven) fast days the alarm is sounded and the shops are closed," which shows that with respect to the twenty-four benedictions both groups of fasts are alike. If, however, you should say that here, too, the Mishnah mentions one difference and omits another, what will you do with the words of the Mishnah: "In what respect"? Answer: Do you think that the phrase "in what respect" is to be taken strictly? Did not the Mishnah omit mentioning the ark? No, this is no omission, because the Mishnah mentions it in the next chapter. Now that you have arrived at this point, you may just as well say that failing to mention the increase in the number of benedictions to twenty-four is no omission either, because the Mishnah speaks of it in the next chapter.
אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני מה אלו יתרות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לעשרים וארבע זה וזה שוין וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא מה אלו קתני ותסברא מה אלו דוקא והא שייר תבה אי משום תבה לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פרקין השתא דאתית להכי עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פרקין: (18952)
204What has been decided about the matter? Said R. Samuel b. Sasarṭai in the name of R. Ḥiyya b. 'Ashi, who said it in the name of Rab: The benediction should be inserted between "Redeemer" and "Healer" (of Israel), but R. 'Asi said in the name of R. Jannai b. Ishmael, it should be included in the benediction: "Who hearest prayer," and this is the accepted law.
מאי הוי עלה אמר רב שמואל בר ססרטאי אמר רב חייא בר אשי אמר רב בין גואל לרופא רבי אסי משום רבי ינאי בר ישמעאל אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה: (7560)
205One Baraita teaches: Pregnant or nursing women must fast during the first three days, but not during the last seven days; another Baraita teaches that they must fast during the last but not during the first, while a third Baraita teaches, they need not fast either during the first or the last! Said R. Sheshet, take it that the intermediary fast days are meant, which will harmonize all three Baraitot.
תני חדא עוברות ומיניקות מתענות בראשונות ואין מתענות באחרונות ותניא אידך מתענות באחרונות ואין מתענות בראשונות ותניא אידך אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות אמר רב ששת נקוט מציעתא בידך (דמיתרצון כולהו): (15045)
206In what respect are these fasts more rigorous than the preceding ones? In that on these the alarm must be sounded and the shops must be closed. How is the alarm sounded? R. Judah says, by blowing the shofar; R. Judah, son of R. Samuel b. Shilat says in the name of Rab, by the supplication: "Answer us!" It was thought that the one who advocates blowing the shofar is opposed to the use of the supplication: "Answer us!" and that the one who is in favor of the supplication: "Answer us!" is opposed to blowing the shofar. If so, the latter authority would disagree with this Baraita: No less than seven fast days are enjoined upon the community, and on each of them eighteen alarms are sounded; in order to remember this, take Jericho as a sign. Now, in Jericho it was done by blowing the shofar! You must therefore say that everybody admits that blowing the shofar is a proper means of sounding the alarm, but a difference of opinion exists regarding the supplication: "Answer us!" the one authority considering it a mode of sounding the alarm, the other not considering it as such. But has the supplication: "Answer us!" ever been called alarm-sounding? Does not a Baraita state: "For other calamities that break forth and come upon a community, as epidemic eruptions on the skin, locusts, flies, hornets, mosquitoes and a plague of serpents and scorpions, no alarm was sounded (for their disappearance), but cries were uttered"? Now, crying certainly is by mouth! Answer: There are different opinions of teachers in this matter, for we read in the Mishnah: "On the following occasions the alarm is sounded on the Sabbath: When a city is surrounded by troops of the enemy or is threatened by the overflow of a river, and for a ship which is near foundering; R. Jose says, we may do so in order to secure the people's help, but not in the form of crying to God." Now, how is that sounding to be done? By the use of the Shofar? Is it allowed to blow the Shofar on a Sabbath? Undoubtedly, then, the Mishnah means by crying "Answer us!" And yet it terms it "sounding"! It stands proved.
מה אלו יתרות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות: במאי מתריעין רב יהודה אמר בשופרות רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בעננו קא סלקא דעתיה מאן דאמר בשופרות לא אמר בעננו ומאן דאמר בעננו לא אמר בשופרות ולא והתניא אין פוחתין משבע תעניות על הצבור ובהן שמונה עשרה התרעות וסימן לדבר יריחו ויריחו בשופרות הוה אלא בשופרות דכולי עלמא לא פליגי דקרי לה התרעה כי פליגי בעננו מר סבר עננו קרי לה התרעה ומר סבר לא קרי לה התרעה ועננו מי קרי לה התרעה והתניא ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור כגון החכוך והגובאי והזבוב והצרעה והיתושין ושלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין והא צעקה בפה היא תנאי היא דתנן על אלו מתריעים בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל הספינה המטרפת בים רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה במאי אילימא בשופרות שופרות בשבת מי שרי אלא לאו בעננו וקא קרי לה התרעה שמע מינה: (47867)
207R. Judah Nesiah
רבי יהודה נשיאה (608)
Folio 14b דף יד ע״ב
208ordained thirteen fast days, but the prayers were not answered. He therefore intended to ordain more fasts, but R. 'Ami said to him, has it not been said that it is not proper to trouble the community too much? Said R. 'Abba son of R. Ḥiyya b. 'Abba: R. 'Ami was thinking of his own convenience (because he did not want to fast), for thus said R. Ḥiyya b. 'Abba in the name of R. Johanan, that statement (quoted by R. 'Ami) applies only to fasts ordained on account of lack of rain, but in the case of other calamities the people must continue fasting until their prayer is answered. The same was taught in a Baraita: When it was ordained that the people should fast (twice) three days and again seven days, it had reference to drought, but in case of other kinds of calamities they must continue fasting until their prayers are answered. Should we say that this Baraita is a refutation of R. 'Ami? Answer: R. 'Ami can defend himself by replying that the matter is the subject of dispute between different Tannaim, for a Baraita states: No more than thirteen fasts should be enjoined upon the community, as it is not proper to trouble the community too much; this is the opinion of Rabbi; Rabban Simeon b. Gamaliel says, this is not the reason, but it is because (after the thirteen fasts) the time for rainfall is passed.
גזר תליסר תעניתא ולא איעני סבר למגזר טפי אמר ליה רבי אמי הרי אמרו אין מטריחין על הצבור יותר מדאי אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו: תניא נמי הכי כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו לימא תהוי תיובתיה דרבי אמי אמר לך רבי אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה: (29998)
209The inhabitants of Nawe sent the following question to Rabbi: Inasmuch as we are in need of rain at the time of the solstice of Tammuz, are we to be compared to individuals and hence to include our prayer for rain in the benediction "Who hearest Prayer," or are we regarded as a community and should insert it in the "Blessing of the Years"? Rabbi replied: You are regarded as individuals, and should insert your prayer in the benediction: "Who hearest Prayer." An objection was raised: R. Judah says, the given order of fasts applies only to times when the seasons of the year were divided on the basis of their normal recurrence and Israel was dwelling in its land, but in the present time all depends upon the nature of the seasons and upon the nature of the localities! What! You quote a Baraita to contradict Rabbi! Rabbi is an authority of the Mishnah and is entitled to differ.
שלחו ליה בני נוה לרבי כגון אנן דצריכינן למטרא אפילו בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כצבור דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן מתניתא קא רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג (16928)
210What has been decided in this matter? R. Naḥman said, in such a case the prayer for rain may be inserted in the "Blessing of the Years," but R. Sheshet said, it must be included in "Who hearest Prayer," and the law is that it must be included in "Who hearest Prayer."
מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה: (5568)
211On the fasts falling on a Monday the doors of the shops may be slightly opened toward nightfall, while on Thursdays they may be kept open all day for the sake of the approaching Sabbath.
בשני מטין עם חשיכה ובחמשי מותרין כל היום מפני כבוד השבת: (3026)
212The question was raised: What does this Mishnah teach? Does it mean to say that on Thursdays we leave the doors slightly open all day, or that we may keep them wide open all day for the sake of the Sabbath? Come and hear: A Baraita states: on Mondays toward evening we leave the doors slightly open, but on Thursdays we keep them wide open all day for the sake of the Sabbath; if the shop has two doors, one only should be opened and the other closed; if the owner had a stand before the door, he may open and close the latter as he pleases.
איבעיא להו היכי קתני בחמשי מטין כל היום או דילמא פותחין כל היום מפני כבוד השבת תא שמע דתניא בשני מטין לעת ערב ובחמשי פותחין כל היום מפני כבוד השבת יש לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד ואם יש לו אצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש: (12051)
213If all these fast days are passed and the community has not been answered, all business transactions, building, planting . . . should be limited. It was taught: By building is meant such as is undertaken for pleasure and, likewise, by planting is meant such as is intended for pleasure. What is a building for pleasure? A structure that one erects for the wedding of his son. What are plantings for pleasure? Bowers, as they are built by kings.
עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה: תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה אי זהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו ואיזו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אכורנקי של מלכים: (8331)
214Greetings. The Rabbis have taught: Scholarly people should not greet one another (during the fast days), and if an uneducated man greets, the greeting is to be returned in an undertone and with a serious mien; they should wrap themselves up and sit like mourners and like people reprimanded by God, (waiting) for heaven to show them mercy.
ובשאילת שלום: תנו רבנן חברים אין שאילת שלום ביניהן ועם הארץ ששאל מחזירין לו בשפה רפה ובכבד ראש והן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד שירחמו עליהם מן השמים: (9281)
215R. Eleazar said: A prominent man is not allowed to fall upon his face in prayer unless he knows that he will be answered, as was Joshua, as it is said (Josh., 7. 10): "And the Lord said unto Joshua: 'Get thee up; wherefore, now, art thou fallen upon thy face?'" R. Eleazar further said: A prominent man is not allowed to put on sackcloth unless he knows that he will be answered, as was Jehoram, as it is said (II Kings, 6. 30): "And the people looked, and, behold, he had sackcloth within upon his flesh." R. Eleazar further said: Not all were to fall upon their faces (for prayer) and not all were to rend their clothes, but Moses and Aaron were to fall upon their faces, while Joshua and Caleb were to rend their clothes. As to Moses and Aaron, it is said (Num., 14. 5-6): "Then Moses and Aaron fell on their faces"; and as to Joshua and Caleb, it is said (ibidem, 14. 6): "And Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were of them that spied out the land, rent their clothes." R. Zera or, as some say, R. Samuel b. Naḥamani, raised an objection: If Scripture had only the word "Joshua," it would mean what you said, but since it has "and Joshua," Scripture indicates that they (Joshua and Caleb) did both.
אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי לפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קם לך למה זה אתה נפל על פניך: ואמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אלא אם כן נענה כיהורם שנאמר וירא העם והנה השק על בשרו מבית: ואמר רבי אלעזר לא הכל בנפילה ולא הכל בקריעה אלא משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב ויפל משה ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני אי הוה כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עבוד: (26330)
216R. Eleazar further said: Not all will have to rise and not all to prostrate themselves before the Israelites; but kings will have to rise, and princes will have to prostrate themselves. "Kings will have to rise," as it is written
ואמר רבי אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחואה אלא מלכים בקימה ושרים בהשתחואה מלכים בקימה דכתיב (4174)
Folio 15a דף טו ע״א
217(Is., 49. 7): "Kings shall see and arise." "Princes will have to prostrate themselves," as it is written (ibid.): "Princes and they shall prostrate themselves." R. Zera or, as some say, R. Samuel b. Nahamani, raised an objection: If Scripture said, "they shall prostrate themselves," it would mean what you maintained, but since it says, "and they shall prostrate themselves," it indicates that they will have to do both. Said R. Naḥman: We say in addition that not all will share in light and not all in gladness, but the righteous will have light and the upright will have gladness. As to the righteous having light, it is written (Ps., 97. 11): "Light is sown for the righteous," and as for the upright having gladness, it is written (ibidem): "And gladness for the upright in heart."
מלכים יראו וקמו שרים בהשתחואה דכתיב שרים וישתחוו מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני אי הוה כתיב ישתחוו כדקאמרת השתא דכתיב וישתחוו הא והא עבוד: אמר רב נחמן בר יצחק אף אנו נאמר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה צדיקים לאורה דכתיב אור זרע לצדיק וישרים לשמחה דכתיב ולישרי לב שמחה: (17638)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).