My LORD’s BibleBabylonian Talmud Ta'anit 2
Folio 15a דף טו ע״א
1Mishnah: 1. What is the order of procedure on the (last seven) fast days? The ark is carried out into the open place of the town and wood-ashes are strewn upon it, upon the head of the Nasi, and the head of the Ab Bet Din, and every one present takes some of it and puts upon his own head. The Elder among them addresses them in words of exhortation, saying: Brethren: Of the people of Nineveh it is not said: And God saw their sackcloth and their fasting, but (Jonah, 3. 10): "And God saw their works, that they turned from their evil way," and in the Prophets it is said (Joel, 2. 13): "And rend your heart, and not your garments, and turn unto the Lord your God, for He is gracious and compassionate, long-suffering and abundant in mercy, and repenteth Him of the evil."
מתניתין: סדר תעניות כיצד מוציאין את התבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה (18897)
22. When they stand up for prayer, they place before the ark an old and experienced man, who has children and whose house is empty, so that his heart may be wholly devoted to his prayer. He recites before them twenty-four benedictions, namely the eighteen that are read every day, to which, he adds six more.
עמדו בתפלה מורידין לפני התבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש (8884)
33. These are the additional benedictions: the Zikrōnōt, the Shōfārōt, and Psalms 120, 121, 130, 102. R. Judah said, he does not have to recite the Zikrōnōt and the Shōfārōt, but, instead, he recites the passages: I Kings, 8. 37-41, and Jer., 14. 1-10. To each of these six he adds the appropriate concluding eulogy.
ואלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי אשא עיני אל ההרים ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטף רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ וגו' אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמותיהן (13087)
44. The first benediction he closes with the words: He who answered Abraham on Mount Moriah may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who redeemest Israel. The second Benediction he closes thus: He who answered our ancestors on the Red Sea, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who rememberest things forgotten. The third he closes thus: He who answered Joshua in Gilgal, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who hearest the sounding of the trumpet. The fourth he closes thus: He who answered Samuel in Mizpah, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who hearest cries. The fifth he closes thus: He who answered Elijah on Mount Carmel, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who hearest prayer. The sixth he closes thus: He who answered Jonah in the belly of the fish, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who answerest in time of distress. The seventh he closes thus: He who answered David and Solomon, his son, in Jerusalem, may answer you and hear the crying of your voice this day, blessed art Thou who hast mercy on the land.
על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה על החמשית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה על הששית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ: (42412)
55. It happened
מעשה (415)
Folio 15b דף טו ע״ב
6in the days of R. Ḥalafta in Sepphoris and R. Ḥanina b. Teradyon in Siknin that one went before the ark, recited the benediction, and the congregation responded Amen.—"Blow, ye priests, blow!"—He who answered Abraham on mount Moriah may answer you and hear the voice of your cry this day.—"Sound the alarm, ye sons of Aaron, sound!"—He who answered our ancestors on the Red Sea, may answer you, and hear the voice of your cry this day; and so after each benediction. When the matter came up before the Sages they said this procedure was customary only before the eastern gates (of the Temple).
בימי רבי חלפתא בצפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסיכני שעבר אחד לפני התבה וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה וכן בכל ברכה וברכה וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח (17025)
76. On the first three fast days the priests of the guard fast, but not to the end of the day, while the priests of the sub-division do not fast; on the second (intermediary) three fast days the priests of the guard fast to the end of the day, while those of the sub-division fast but part of the day; on the seven last fast days both divisions fast to the end of the day; this is the opinion of R. Joshua, but the Sages say: On the first fast days none of the divisions fasts; on the second fast day the priests of the guard fast but part of the day, while the sub-division does not fast at all; on the seven last fast days the priests of the guard fast to the end of the day, while the sub-division fasts but part of the day.
שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין אנשי בית אב לא היו מתענין שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין שבע אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי רבי יהושע וחכמים אומרים שלש תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענין שלש שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין אנשי בית אב לא היו מתענין שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין (28096)
87. Members of the priests of the guard may drink wine at night, but not during the day, while the members of the sub-division should not drink either during the day or at night; the priests of the guard and the members of the lay division are not allowed to cut their hair or to wash their clothes; on Thursday, however, they are allowed to do so for the honor of the Sabbath.
אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת (8744)
98. Wherever the "Scroll of Fasts" records a day as one on which mourning is forbidden, it is not allowed to mourn even on the preceding day; on the day following, however, it is allowed; R. Jose says, it is forbidden both on the preceding and on the following day. Wherever a day is recorded in the "Scroll of Fasts" as one on which fasting is forbidden, fasting is allowed both on the preceding and on the following day; R. Jose says, it is forbidden on the preceding, but allowed on the following day.
כל הכתוב במגלת תענית דילא למספד לפניו אסור לאחריו מותר רבי יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור דילא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר (8554)
109. Fasts should not be decreed so as to begin on a Thursday, in order not to cause a sudden rise in market prices; thus the first three fasts should be in the order of Monday, Thursday, and Monday, while the second three may be in the order of Thursday, Monday and Thursday; R. Jose says, just as the first three fasts are not to begin on a Thursday, so also should the second three and the last seven not begin on that day.
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי שלא להפקיע את השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמשי ושני שלש שניות חמשי ושני וחמשי רבי יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמשי כך לא שניות ולא אחרונות (14406)
1110. No fasts should be enjoined upon the community on the days of the New Moon, Ḥanukkah, and Purim, but if the fasts began prior to these days, they should not be interrupted; this is the opinion of R. Gamaliel. Said R. Meir: Although R. Gamaliel said that if the fasts had begun they should not be interrupted, he admitted that one should not fast to the end of the respective days. The same rule applies to the Ninth of Ab that happens to be on a Friday.
אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר רבי מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת: (10309)
12Gemara: What is the order of procedure on the fast days? The ark is carried out, etc. Does this order of procedure apply also to the first six fasts? This would contradict a Baraita which reads: On the first three and the second three fast days the people go to the synagogue and pray in the same way as they do during the whole year, but on the seven last fast days the ark is carried into the open place of the town and ashes are strewn on it (on the head of the Nasi, and on the head of the Ab Bet Din, and everyone else takes ashes and puts on his head; R. Nathan said, it was wood-ashes that were used)! Said R. Papa: Our Mishnah also has reference to the last seven fasts only.
גמרא: סדר תעניות כיצד מוציאין את התבה כו': ואפילו בקמייתא והתניא שלש תעניות ראשונות ושניות נכנסין לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כלה ובשבע אחרונות מוציאין את התבה לרחובה של עיר ונותנין אפר על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו רבי נתן אומר אפר מקלה היו מביאין אמר רב פפא כי קתני מתניתין נמי אשבע אחרונות קתני: (23381)
13On the head of the Nasi and the head of the Ab Bet Din. And then "everyone present takes some of it and puts upon his own head"? Does not a Baraita state: Rabbi said: For distinction the most important person comes first, but for degradation the least important comes first; for distinction the most important person comes first, because it is said (Levit., 10. 6): "And Moses spake unto Aaron and unto Eleazar and unto Ithamar his son." For degradation the least important comes first because the serpent was degraded first, then Eve, and then Adam?! Answer. In our case, too, it is a sign of distinction for them, for we thus demonstrate to them that they are the men to pray for mercy for all of us.
ובראש הנשיא ובראש אב בית דין: והדר כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן בגדולה מתחילין מן הגדול שנאמר ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ובקלקלה מתחילין מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם הא נמי חשיבותא היא לדידהו דאמרינן להו אתון חשיביתו למבעי עלן רחמי: (16977)
14And everyone present takes some of it and puts upon his own head. Why do not the Nasi and the Ab Bet Din take the ashes themselves and put them on their heads? Why is it that someone else has to take them and put them on their heads? Said R. 'Abba of Cæsarea: Because self-humiliation is not the same as
וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו: נשיא ואב בית דין נמי נשקלו אינהו ונגחו בראשיהו מאי שנא דשקיל אינש אחרינא ומנח להו אמר רבי אבא דמן קסרי לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו (7398)
Folio 16a דף טז ע״א
15being humiliated by others. On what part of the head are the ashes put? Said R. Isaac: On the place of the phylacteries, as it is said (Isaiah, 61. 3): "To appoint unto them that mourn in Zion, to give unto them a garland for ashes."
למתבייש מאחרים היכא מנח ליה אמר רבי יצחק במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר: (6160)
16Why did they go out for these ceremonies to the open place of the town? Said R. Ḥiyya b. 'Abba: Because they wished to say thereby: We have cried privately and were not answered, now let us humiliate ourselves publicly. Resh Laḳish said, they meant to say: We have exiled ourselves from our synagogues, and exile atones for sin. Does it make any practical difference what reason we adopt? The difference arises with regard to a case where the community leave one synagogue and enter another.
(רחוב תיבה ושקים אפר אפר קבורה ומוריה סימן) למה יוצאין לרחובה של עיר אמר רבי חייא בר אבא לומר צעקנו בצנעא ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ריש לקיש אמר גלינו וגלותנו מכפרת עלינו מאי ביניהו איכא ביניהו דגלו מבי כנשתא לבי כנשתא: (8182)
17Why is the ark carried into the open place of the town? Said R. Joshua b. Levi, this is to say: We had a vessel that we kept hidden, and it has been thus exposed on account of our sins.
למה מוציאין את התבה לרחובה של עיר אמר רבי יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוננו: (4210)
18Why did they cover themselves in sackcloth? Said R. Ḥiyah b. Abba, it is as though they said: We regard ourselves before Thee as beasts.
למה מתכסין בשקים אמר רבי חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין לפניך כבהמה: (2981)
19Why do they put wood-ashes on the Torah scroll? Said R. Judah b. Pazzi, this means to say: "I will be with him in trouble" (Ps., 91. 15); Resh Laḳish said, it means to say: "In all their affliction He was afflicted" (Is., 63. 9). Said R. Zera: When I saw wood-ashes put on the Torah, I trembled in my whole body.
למה נותנין אפר מקלה על גבי ספר תורה אמר רבי יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי בצרה ריש לקיש אמר בכל צרתם לו צר אמר רבי זירא כי הוה חזינא דיהבי אפר מקלה על גבי ספר תורה הוה מזדעזע כוליה גופאי: (8615)
20Why does everyone put ashes on his head? R. Levi b. Laḥma and R. Ḥama b. Ḥanina differ as to the reason therefor, the one maintains that it signifies: We regard ourselves before Thee as dust, while according to the other it means: That Thou mayest remember in our favor the ashes of Isaac and have mercy upon us. Does it make any difference what reason we adopt? The difference arises with regard to ordinary dust.
למה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד פליגי בה רבי לוי בר לחמא ורבי חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כעפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק וירחם עלינו מאי ביניהו איכא ביניהו עפר סתם: (7511)
21Why do they go to the cemetery? R. Levi b. Laḥma and R. Ḥama b. Ḥanina differ as to the reason, the one maintains that it signifies: We are before Thee as dead, while according to the other it is in order that the departed ones should pray for mercy in our behalf. What practical difference is there? The difference arises with regard to non-Jewish cemeteries.
למה יוצאין לבית הקברות פליגי בה רבי לוי בר לחמא ורבי חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו מאי ביניהו איכא ביניהו קברי גוים: (6850)
22What is the meaning of "Mount Moriah" (II Chron., 3. 1)? R. Levi b. Laḥma and R. Ḥama b. Ḥanina differ, the one saying it means a mount from which instruction (horaah) went forth to Israel, while the other says it means a mount which imposed fear (mora) upon the nations of the world.
מאי הר המוריה פליגי בה רבי לוי בר לחמא ורבי חמא בר חנינא חד אמר הר שיצאה ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לאומות העולם: (5459)
23The Elder among them addresses them in words of exhortation. The Rabbis have taught: If there was an elder among them, he addresses them, if not, a scholar addresses them. Are we to assume that the term "elder" here used applies also to one who is not a scholar? Said 'Abbayi, the Rabbis mean to say this: If there is an elder who at the same time is a scholar, this elder and scholar addresses them; if there is not such an elder, a (younger) scholar addresses them, but if there is neither an elder nor a scholar, some man of imposing presence addresses them, saying: Brethren, it is neither sackcloth nor fasting that brings about God's favor, but it is repentance and good deeds, for thus we find that in the case of the people of Nineveh it was not said: And God saw their sackcloth and their fasting, but (Jonah, 3. 10): "And God saw their works, that they turned from their evil way."
הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין: תנו רבנן יש שם זקן אומר זקן אין שם זקן אומר חכם אטו זקן דקאמרינן אף על גב דלאו חכם הוא אמר אביי הכי קאמר יש שם זקן והוא חכם אומר זקן והוא חכם אין שם זקן והוא חכם אומר חכם אין שם לא זקן ולא חכם אומר אדם של צורה אחינו לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים גורמין שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה: (19677)
24"Let them be covered with sackcloth, both man and beast" (Jonah, 3. 8). What did they do (with the beasts)? Said Samuel, they separated the dams from their sucklings, saying: Master of the world, if Thou wilt have no mercy upon us, we will have none upon these. "And let them cry mightily unto God" (ibidem). What did they say? Said Samuel, they said: Master of the world, if one is humbled and the other is not, if one is mighty and the other is not, if one is righteous and the other is wicked, which one should yield?
ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי עבוד אמר שמואל אסרו את הבהמות לחוד ואת הולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו: ויקראו אל אלהים בחזקה מאי אמור אמר שמואל אמרו לפניו רבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב יכול ושאינו יכול צדיק ורשע מי נדחה מפני מי: (11476)
25"Let them turn every one from his evil way, and from the violence that is in their hands" (ibidem). What is meant by "the violence in their hands"? Said Samuel, if one had stolen a joist, even though he had used it in the building of a fort, he should pull down the entire fort and restore the joist to its owner.
וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כלה ומחזיר מריש לבעליו: (6265)
26Our Rabbis have taught: If a man is guilty of a sin and confesses it, but does not change his way, unto what is he like? He is like a man who holds a reptile in his hand, to whom, though he should immerse himself in all the waters of the world, it will avail nothing; but as soon as he throws away the defiling reptile, an immersion in forty se'ah of water will be accounted to him as a cleansing bath, as it is said (Prov., 28. 13): "But whoso confesseth and forsaketh them shall obtain mercy," and as it is further said (Lament., 3. 41): "Let us lift up our heart with our hands unto God in the heavens."
תנו רבנן אדם שיש בידו עברה ומתודה עליה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שתופש שרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועזב ירחם ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים: (10769)
27When they stand up for prayer, they place before the ark an old and experienced man, etc. The Rabbis have taught: When they stand up for prayer, even if there is among them an elder and a scholar, they send to the ark only one who is experienced; R. Judah said, they send up one who toils without success, who has his labor invested in the field, and whose house is empty; an elderly person whose youth was spent decently, who is modest and agreeable to the people, who knows how to chant and has a sweet voice; one who is well versed in the Scriptures, the Mishnah, the Talmud, Halakot and Haggadot and in all the prayers. The Rabbis (after this description) fixed their eyes upon R. Isaac of the school of R. 'Ami.
עמדו בתפלה מורידין לפני התבה זקן כו': תנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התבה אלא אדם רגיל רבי יהודה אומר מטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן זקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובתלמוד בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כלן ויהבו ביה רבנן עיניהו ברבי יצחק דבי רבי אמי: (17689)
Folio 16b דף טז ע״ב
28It was said above: "Who labors without success and whose house is empty." Are not both the same thing? Said R. Ḥisda, the latter phrase means one whose house is free of sin.
אמר מר מטפל ואין לו וביתו ריקן היינו מטפל ואין לו היינו ביתו ריקן אמר רב חסדא ביתו ריקן מעברה: (4340)
29What is the meaning of "an elderly person whose youth was spent decently"? Said 'Abbayi, it means one who had no evil reputation in his younger years.
מאי זקן ופרקו נאה אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו: (2536)
30"My heritage is become unto Me as a lion in the forest; she has uttered her voice against Me; therefore have I hated her" (Jerem., 12. 8). Said R. Zuṭra b. Tobiah in the name of Rab or, as some report, said R. 'Aḥa in the name of R. Eleazar: This verse applies to an unworthy person, who goes before the ark as a messenger of the congregation.
היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי אחא אמר רבי אלעזר זה שליח צבור היורד לפני התבה שאינו הגון: (7925)
31He recites before them twenty-four benedictions, namely, the eighteen that are read every day, to which he adds six more. You say six, are they not seven, as we read in the Mishnah: "The seventh he closes thus"? Said R. Naḥman b. Isaac: Do you know what "seventh" means? It means the seventh of the longer benedictions, as it is stated in a Baraita: The reader must prolong the benediction: "Redeemer of Israel" and, in closing it, he is to say: "He who answered Abraham our ancestor on mount Moriah, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou, O Lord, redeemer of Israel"; the congregation responds: Amen! and the sexton of the synagogue says, "Blow, ye priests, blow! He who answered our fathers on the Red Sea, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou, O Lord, who rememberest things forgotten!" The congregation answers: Amen! and the sexton of the synagogue says, "Sound the alarm, ye sons of Aaron, sound!" The same order was observed in all other benedictions, namely, that in one case he would say "blow!" and in the other "sound the alarm!" However, the rule (of responding Amen) applies only to services in the country, but in the Sanctuary it was not so, because it was not customary to respond Amen in the Sanctuary. Whence do we know that they did not respond Amen in the Sanctuary? It is said (Nehem., 9. 5): "Stand up and bless the Lord your God from everlasting to everlasting; and let them say: 'Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise.'" One might think that after all the benedictions there was one doxology, Scripture therefore says: "exalted above all blessing," which means to say: Give praise after each blessing (benediction). What then was said in the Sanctuary? The reader said: "Blessed is the Lord, Our God, the God of Israel from everlasting to everlasting, blessed art Thou, O Lord, redeemer of Israel," to which the congregation responded: "Blessed be the Name of His glorious kingdom for ever and ever!" The sexton of the synagogue then said: "Blow, ye priests, blow!" whereupon the reader again said: "He who answered Abraham on mount Moriah, may answer you and hear the voice of your crying this day, blessed art Thou who rememberest things forgotten," to which they responded: "Blessed be the Name of His glorious kingdom for ever and aye!" The sexton of the synagogue then said: "Sound the alarm, ye sons of Aaron, sound!" The same procedure was observed in all other benedictions, namely, that in connection with the one he would say "blow!" and with the other, "sound the alarm!" until he had finished them all. This procedure was introduced also by R. Ḥalafta in Sepphoris and by R. Ḥanina b. Teradyon in Siknin, but when the matter came before the other Sages they said, this was customary only before the Eastern Gates and on the Temple Mount.
ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש: הני שש שבע הוין כדתנן על השביעית הוא אומר אמר רב נחמן בר יצחק מאי שביעית שביעית לארכות כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו אמן וחזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו במה דברים אמורים בגבולין אבל במקדש אינו כן לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול על כל הברכות כלן תהלה אחת תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם עד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר להם תקעו הכהנים תקעו חוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שגומר את כלן וכן הנהיג רבי חלפתא בצפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית: (67606)
32Some give the foregoing passage in the following version: As is stated in a Baraita, he recites before them twenty-four benedictions, namely, the eighteen daily benedictions, to which he adds six more. Where are the latter inserted? Between "Redeemer" and "Healer." The benediction of redemption is prolonged and Amen is responded after each benediction. This was the custom in the country, but in the Sanctuary they used to say: "Blessed is the Lord our God, the God of Israel, from everlasting to everlasting, blessed art Thou, O Lord, who redeemest Israel," whereupon the congregation responded: "Blessed is the Name of His glorious kingdom for ever and aye," because it was not customary to respond Amen in the Sanctuary. And whence do we know that it was not customary to respond Amen in the Sanctuary? For it is said (Neh., 9. 5): "Stand up and bless the Lord your God from everlasting to everlasting; and let them say: 'Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise.'" One might think that there was one general doxology pronounced after all the benedictions, Scripture therefore says, "exalted above all blessing and praise", which means to say: Give praise after each blessing (benediction). Thus before closing the first he says: Blessed is the Lord our God, the God of Israel, from everlasting to everlasting, blessed art Thou, O Lord, who redeemest Israel, to which the congregation responds: "Blessed be the Name of His glorious kingdom for ever and aye!" The sexton of the synagogue then says: "Blow, ye priests, blow!", whereupon the reader repeats: "He who answered Abraham on mount Moriah", etc. They then blow, sound the alarm and blow again. The second he closes by saying: "Blessed is the Lord our God, the God of Israel, from everlasting to everlasting, blessed art Thou who rememberest things forgotten," to which the congregation responds: "Blessed be the Name of His glorious kingdom for ever and aye," whereupon the sexton of the synagogue says: "Sound the alarm, ye sons of Aaron, sound!" The reader then repeats: "He who answered our fathers on the Red Sea", etc. This order is observed in all benedictions, namely that in connection with one he would say first "blow!" and with the other "sound the alarm," until he had finished them all. R. Ḥalafta in Sepphoris and R. Ḥanina b. Teradyon in Siknin introduced the same order, but when the matter came before the other Sages they said, this was customary only before the Eastern Gates and on the Temple mount.
ואית דאמרי כדתניא אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש והיכן אומרן בין גואל לרופא ומאריך בגאולה והן עונין אחריו אמן על כל ברכה וברכה וכן היו נוהגין בגבולין אבל במקדש היו אומרים ברוך ה' אלהינו ואלהי ישראל מן העולם עד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול על כל הברכות כלן תהלה אחת תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה על הראשונה אומר ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם עד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר תקעו הכהנים תקעו חוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ותוקעין ומריעין ותוקעין ועל השניה הוא אומר ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם עד העולם ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו חוזר ואומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ומריעין ותוקעין ומריעין וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שיגמור את כלן וכן הנהיג רבי חלפתא בצפורי ורבי חנינא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית: (58868)
33R. Judah said, he does not have to recite the Zikronot and the Shofarot, etc. Said R. 'Adda of Joppa: What is R. Judah's reason? He is of the opinion that Zikronot and Shofarot
רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות: אמר רבי אדא דמן יפו מאי טעמיה דרבי יהודה לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות (6368)
Folio 17a דף יז ע״א
35The first benediction he closes with the words: He who answered Abraham, etc. It was taught: There are some that reverse the order, putting the word "crying" in the benediction referring to Elijah, and the word "prayer" in the one referring to Samuel. This would be correct so far as Samuel is concerned, because in connection with him crying as well as prayer are found in the Bible, but in the case of Elijah, the expression used is 'prayer', not 'crying'. Answer. The words (I Kings, 18. 37) "Hear me, O Lord, hear me," are equivalent to crying.
על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם כו': תנא יש מחליפין צעקה לאליהו ותפלה לשמואל בשלמא גבי שמואל כתיב תפלה וכתיב צעקה אלא גבי אליהו תפלה כתיב צעקה לא כתיב ענני ה' ענני לשון צעקה היא: (9561)
36The sixth he closes thus: He who answered Jonah, etc. The seventh he closes thus: He who answered David, etc. Did not Jonah live after David and Solomon? Why then is he mentioned first? Because it is intended that the last closing should be: "Blessed be He who has mercy upon the land." It was taught: It is reported in the name of Symmachos that the seventh benediction is closed with the words: "Blessed be He who lowereth the haughty."
על הששית הוא אומר מי שענה את יונה כו' על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד וכו': מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מאי טעמא מקדים ליה ברישא משום דבעי למחתם ברוך מרחם על הארץ: תנא משום סומכוס אמרו על השביעית הוא אומר ברוך משפיל רמים: (11818)
37On the first three fast days the priests of the guard fast, but not to the end of the day, etc. The Rabbis have taught: Why was it decreed that the priests of the guard might drink wine by night, but not by day? Because the day-work might become too heavy for those in the sub-division, so that the priests of the guard would have to assist them; why was it decreed that the members of the sub-division should not drink either by day or by night? Because they are usually at work. On the basis of this law it was decreed that every priest who can trace his pedigree to his division and sub-division and knows that the members of that sub-division were appointed to the work, is not allowed to drink wine during that particular day, but if he can trace his pedigree to the chief division, but not to the sub-division, while knowing that the latter was appointed to the work, he is not allowed to drink wine during that entire week; if, however, he is unable to trace his pedigree either to the chief division or the sub-division, but knows that the latter was appointed to the work, he is not allowed to drink wine during that entire year. Rabbi says: I say that from this point of view the priest should never be allowed to drink wine, but what can I do (in favor of such an injunction) seeing that his misfortune has turned out to his benefit. Said 'Abbayi: In accordance with whose view do the priests drink wine now-a-days? According to whose opinion? Of course according to that of Rabbi!
שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין וכו': תנו רבנן מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו ויסייעו אותן ומפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה מפני שהן רגילין בעבודה מכאן אמרו כל כהן המכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין הן אסור לשתות יין כל אותו היום מכיר משמרתו ואינו מכיר משמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין הן אסור לשתות יין כל אותה שבת אינו מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין הן אסור לשתות יין כל השנה כלה רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו אמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כמאן כרבי: (41867)
38The priests of the guard and the members of the lay division are not allowed to cut their hair or to wash their clothes; on Thursday, however, they are allowed to do so for the honor of the Sabbath. What is the reason? Said Rabba bar Ḥana in the name of R. Johanan: In order that they may not enter their division looking neglected.
אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת: מאי טעמא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין: (8049)
39Our Rabbis have taught: A king should have his hair trimmed every day, a high priest every Friday, an ordinary priest once a month. A king everyday—what is the reason? Said R. 'Abba b. Zabda in the name of Rab, because it is written (Is., 33. 17): "Thine eyes shall see the king in his beauty." A high priest every Friday—what is the reason? Said R. Samuel b. R. Isaac, because new divisions of priests come in every Saturday. An ordinary priest once a month—what is the reason? This rule is derived from the occurrence of the word pera' (lock) both in connection with the Nazirite and the priest, for it is written in one place (Ez., 44. 20): "Neither shall they (the priests) shave their heads nor suffer their locks to grow long," and it is written in another place (Num., 6. 5): "He (the Nazirite) shall let the locks of the hair of his head grow long," which leads us to the analogy that just as there (in the instance of the Nazirite) the growing of the locks is meant for a period of thirty days, so also here (in the instance of the priests). But whence do you know it to be so in the case of the Nazirite himself? Scripture (ibid.) uses the word yihyeh (יהיה = he shall be), the numerical value of which is thirty. Said R. Papa to 'Abbayi: Is it not possible that the verse (in Ezekiel) means to say that they should not suffer their locks to grow at all? If it were written, Abbayi replied, "they shall not suffer locks to grow long," your interpretation might be correct, but since it is written, "the locks they shall not suffer to grow long", it indicates that they may have locks, but must not let them grow too long. If so, the law ought to apply also to the priests of the present time! No, the prohibition of growing the hair is analogous to that of drinking of wine, so that just as the latter applies only to the time when they enter the Temple for service, so also the former applies only to the time when they might enter the Temple, but when there is no Temple which they might enter, they may let the hair grow. But is it true that wine is permitted when there is no Temple to enter? Does not the following Baraita intimate the contrary? Rabbi says, I would say that a priest should never drink wine, but what can I do, seeing that his misfortune has turned out to be his benefit, whereupon 'Abbayi asked according to whose view the priests of our time drink wine
תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת כהן הדיוט אחד לשלשים יום מלך מסתפר בכל יום מאי טעמא אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אמר קרא מלך ביפיו תחזינה עיניך כהן גדול מערב שבת לערב שבת מאי טעמא אמר רב שמואל בר רב יצחק הואיל ומשמרות מתחדשות כהן הדיוט אחד לשלשים יום מנלן אתיא פרע פרע מנזיר כתיב הכא וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים והתם מנלן אמר קרא יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא הכי קאמר רחמנא לא לרבו כלל אמר ליה אי הוה כתיב לא ישלחו פרע כדקאמרת השתא דכתיב ופרע לא ישלחו פרע ליהוי שלוחי הוא דלא לשלחו אי הכי האידנא נמי דומיא דיין מה יין בזמן ביאה הוא דאסור שלא בזמן ביאה שרי אף גדול שער נמי בזמן ביאה הוא דאסור שלא בזמן ביאה שרי ויין שלא בזמן ביאה שרי והתניא רבי אומר אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כמאן (44165)
Folio 17b דף יז ע״ב
40and was told that they do so in accordance with the view of Rabbi. This proves that the other scholars forbade it, their reason being that the Temple might soon be rebuilt, and we should have no priest fit for the service. Now, does not the same reason hold good also here (in the case of the priests growing their hair long)? No, in this case the priest may have his hair cut and then enter upon his duty. If so, an intoxicated priest might likewise sleep a while and then go to his duty, as Rami b. 'Abba said, a walk of a mile, or a little sleep causes the wine to evaporate? No, for did not R. Naḥman say in the name of Rabbah b. 'Abuha, this holds good only if one drank about a fourth (of a log), but if he drank more than that, walking makes him still more weary and sleep makes him still more drunk?
כרבי מכלל דרבנן אסרי התם מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא הכא נמי מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא הכא אפשר דמספר ועייל אי הכי שתוי יין נמי אפשר דגני פורתא ועייל דאמר רמי בר אבא דרך מיל ושנה כל שהו מפיגין את היין לאו איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך מטרידתו ושנה משכרתו: (20461)
41R. 'Ashi said, in the case of intoxicated priests the Rabbis were apprehensive, because they desecrate the service, but priests with long hair do not desecrate the service, hence the Rabbis felt no apprehension. Rabina raised an objection from the following Baraita (Tosefta, Zebaḥim, 12. 17): "The following priests die a premature death, those who perform their service while drunk, and those who perform it with long (neglected) hair." As regards drunken priests it is explicitly stated (Levit., 10. 9): "Drink no wine nor strong drink, thou, nor thy sons with thee, when ye go into the tent of meeting, that ye die not." And how do we know that long hair is in the same category? It is written (Ezek., 44. 20): "Neither shall they shave their heads, nor suffer their locks to grow long," and immediately following it is written (ib., 44. 21): "Neither shall any priest drink wine, when they enter into the inner court." Priests with long hair are thus compared to priests who are drunk, and we conclude that just as drunken priests die prematurely, so also priests with long hair. Now, does it not follow from this that the reason is because long hair is a desecration of the service as well as drink? Said R. 'Ashi in reply to Rabina: (this analogy based on Ezekiel has no force, for) who knew of it prior to the time of Ezekiel? If you use such argument, retorted Rabina, you must apply it also to the statement of R. Ḥisda (Zebaḥim, 22b): This law (that an uncircumcized priest is not fit for service) we do not derive from the Torah of our teacher Moses, but from the words of Ezekiel the son of Buzi (44. 9): "No alien, uncircumcized in heart and uncircumcized in flesh, shall enter into my sanctuary." How could any one have knowledge of this law before Ezekiel? You will have to say therefore that the law in question was a tradition and Ezekiel expressed it in a verse; why not say the same in our case, namely, that the law (of long hair desecrating the service) was known by tradition and that Ezekiel expressed it in a verse? No, the burden of that tradition was only that long-haired priests die prematurely, but not that they desecrate the service.
רב אשי אמר שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בהו רבנן מתיב רבינא ואלו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש שתויי יין בהדיא כתיב בהו יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו פרועי ראש מנלן דכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה אמר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה אמר ליה ולטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבנו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא כי גמירי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי: (38947)
42Wherever the "Scroll of Fasts" records a day as one on which mourning is forbidden, it is not allowed to mourn even on the preceding day; on the day following, however, it is allowed. The Rabbis have taught: On the following days fasting, and on some of them also mourning, is forbidden: From the first until the eighth day of the month of Nisan, during which time the Daily Offering was established, mourning is forbidden; from the eighth thereof until the close of the festival (of Passover), during which the date for the Feast of Weeks was fixed (in accordance with the Pharisaic view), mourning is likewise forbidden.
כל הכתוב במגלת תענית דילא למספד לפניו אסור לאחריו מותר: תנו רבנן אלין יומיא דילא להתענאה בהון ומקצתהון דילא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה אתוקם תמידא דילא למספד מתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דילא למספד: (11275)
43It is said above, "from the first day of the month of Nisan", etc.—why from the first? Why does he not say from the second day of Nisan, since the first day of Nisan is a holiday, on which mourning is anyhow forbidden? Said Raba: The first of Nisan is mentioned in order that the prohibition may include also the preceding day. But could not this be inferred from the fact that the day following is New Moon? The New Moon is of biblical origin, and biblical laws require no reënforcement, for it is stated in a Baraita: The prohibition (of fasting and mourning) on the days recorded in the Scroll of Fasts includes also, in each case, the preceding as well as the following day; as regards, however, the Sabbaths and holidays, fasting on these days is forbidden, but is permitted on the days preceding or following them. Why is such a difference made between the two? Because these (Sabbaths and holidays) are biblical laws, which need no reënforcement, while the others are soferic laws, which need reënforcement.
אמר מר מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה אתוקם תמידא דילא למספד למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן וראש חדש גופיה יום טוב הוא אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו שלפניו נמי תיפוק לי דהוה ליה יום שלפני ראש חדש ראש חדש דאוריתא הוא ודאוריתא לא בעי חזוק דתניא הימים האלה הכתובין במגלת תענית הן ולפניהם ולאחריהם אסורין שבתות וימים טובים הן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין ומה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה והללו דברי סופרים הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין חזוק והללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק: (25950)
44"From the eighth thereof until the close of the festival, etc." Why did he not say, "until the festival", since the festival is a holiday (on which fasting and mourning are anyhow forbidden)? Said R. Papa, Raba's statement above
מתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דילא למספד למה לי למימר עד סוף מועדא לימא עד מועדא ומועד גופיה יום טוב הוא אמר רב פפא כדאמר רבא (4817)
Folio 18a דף יח ע״א
45will apply here. There the first of Nisan was mentioned to extend the prohibition to the day preceding. Here the festival is included in order to extend the prohibition to the day following. With whose view does this tally? With that of R. Jose, who said that the prohibition includes "both the preceding and the following day?" If so, why base the inclusion of the twenty-ninth of Adar on the fact that it is the day preceding the first of Nisan, on which day the Daily Offering was established, when the prohibition might have been derived from the fact that it follows upon the twenty-eighth of Adar (which was likewise proclaimed a holiday) as we read: On the twenty-eighth of Adar the good news reached the Jews that they were no longer to be restrained from the study of the Torah? [It had namely happened that the wicked government issued a decree against Israel, that they should not study the Torah nor circumcize their children, and that they should profane the Sabbath, whereupon Judah b. Shammu'a and his colleagues took counsel with a prominent lady with whom all the noblemen of Rome associated, who advised them to make an appeal during the night; they made the appeal during the night, saying: "O Heavens! Are we not your brethren, are we not the sons of one father and one mother? Wherein do we differ from all other nations and tongues, that you issue such cruel decrees against us?", whereupon the decrees were annulled and the day was declared a holiday.] Said 'Abbayi in reply to the above: The twenty-eighth of Adar would be of no avail for the last day if it were a full month. R. 'Ashi said, the same thing would be true if Adar was deficient, for on a day following immediately upon a holiday only fasting is forbidden, while mourning is allowed, whereas the twenty-ninth of Adar, being placed between two holidays, has been made as important as if it were itself a holiday.
לאסור יום שלפניו הכי נמי לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור אי הכי עשרים ותשעה נמי מאי איריא דהוה ליה יומא דמקמי דאתוקם תמידא תיפוק לי דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה דתניא בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן פתגמי אוריתא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו הלכו ונטלו עצה ממטרונית אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה להם באו והפגינו בלילה עמדו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות ובטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב אמר אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר רב אשי אמר אפילו תימא חדש חסר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו: (39770)
46"From the eighth thereof until the close of the festival", etc. Why does he say "from the eighth thereof", why not from the ninth thereof, since the eighth is anyhow a holiday? Because if for some reason we should have to abolish the first seven days of Nisan as holidays, mourning would still be forbidden on the eighth because it immediately precedes the days on which the date for the Feast of Weeks was legally fixed. Now that you have arrived at this point, the matter becomes clear also regarding the twenty-ninth of Adar, for if it happened that we should have to abolish the twenty-eighth of Adar as a holiday, fasting on the twenty-ninth would still be prohibited on the ground that it immediately precedes the time during which the Daily Offering was established.
מתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דילא למספד למה לי למימר מתמניא ביה לימא מתשעה ביה ותמניא גופיה יום טוב הוא דאי מקלעא מלתא ובטלניה לשבעה תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא דמקמי דאתותב ביה חגא דשבועיא השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי דאי מקלעא מלתא ובטלניה לעשרים ותמניא עשרין ותשעה גופיה אסור דהוה ליה יומא דמקמי דאתוקם תמידא: (16836)
47It was reported: R. Ḥiyya b. 'Ashi said in the name of Rab, the law is in accordance with R. Jose, but Samuel said, it is in accordance with R. Meir. Did Samuel say so? Is it not stated in a Baraita: R. Simeon b. Gamaliel said: Why is the word behon (בהון = on them) used (in the Scroll of Fasts) twice in succession? In order to indicate that the prohibition applies only to the days specified, but not to the days immediately preceding or following them—to which Samuel remarked that the law is in accordance with R. Simeon b. Gamaliel! Answer: Originally Samuel was of the opinion that there was no authority as lenient in the matter as was R. Meir, and therefore he said that the law is in accordance with R. Meir, but when he heard of the view of R. Simeon b. Gamaliel, who is still more lenient, he said, the law is in accordance with R. Simeon b. Gamaliel. Bali, too, said in the name of R. Ḥiyya b. 'Abba, who had it from R. Johanan: The law is in accordance with R. Jose, whereupon R. Ḥiyya b. Abba said to Bali, I must inform you that when R. Johanan said the law is in accordance with R. Jose, he referred only to those days on which the Scroll of Fasts forbids fasting (but not mourning). Did R. Johanan say so? Did he not say, the law always follows the anonymous opinion of a Mishnah? Now, we read in an anonymous Mishnah: Although it has been decided that under certain circumstances the Megillah of Esther should be read several days before, instead of after, Purim,
איתמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כרבי יוסי ושמואל אמר הלכה כרבי מאיר ומי אמר שמואל הכי והתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים לומר לך הן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין ואמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מעיקרא סבר רבי מאיר הוא דמיקל אמר הלכה כרבי מאיר כיון דשמעיה לרבן שמעון בן גמליאל דמיקל טפי אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכן אמר באלי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי אמר ליה רבי חייא בר אבא לבאלי אסברה לך כי קאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי אדילא להתענאה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין (24776)
Folio 18b דף יח ע״ב
48mourning and fasting during these days is allowed. Now, which of these days is here meant? If you say that the Mishnah refers to those people who under ordinary circumstances would have to read the Megillah on the fifteenth of Adar but, as it happens, read it on the fourteenth, the question must be asked, is it true that in this event mourning and fasting are allowed on the fourteenth? Is it not written in the Scroll of Fasts that the fourteenth and fifteenth must be celebrated as Purim days, on which mourning is forbidden—, a rule on which Raba commented, saying that their listing in the Scroll was needed only for the purpose of emphasizing that whatever was prohibited on the one day should be prohibited also on the other? If, however, you say that the Mishnah refers to those who would have to read the Megillah on the fourteenth, but for given reasons are to read it on the thirteenth, you, then, face the difficulty that the thirteenth is Nicanor Day (on which fasting is likewise forbidden); if, finally, you say that the Mishnah refers to those who would have to read the Megillah on the fourteenth but, as it happens, have to read it on the twelfth, you face again the difficulty that the twelfth is Trajan's Day (on which, too, fasting is forbidden). You will therefore have to say that the Mishnah refers to those that would have to read the Megillah on the fourteenth but happen to be compelled to read it on the eleventh, and it is thus with reference to this day that the anonymous Mishnah teaches that mourning and fasting thereon are allowed! No, the Mishnah, no doubt, refers to those who would ordinarily have to read the Megillah on the fourteenth but who by reason of circumstances are permitted to read it on the twelfth, and as to your objection that the twelfth is Trajan's Day, the festive character of that day was later abolished, as is instanced by R. Naḥman who ordered a public fast on the twelfth, and when the Rabbis objected thereto, pointing out that it was Trajan's Day, he replied that Trajan's Day had been abolished, because on that day Shemaiah and Ahijah were executed. But ought not fasting on that day be prohibited on the ground that it precedes Nicanor Day? Said R. 'Ashi, if Trajan Day itself was abolished, should we declare it a holiday because it comes before Nicanor Day?
מותרין בהספד ובתענית אימת אילימא בני חמיסר דקא קרו בארבסר ומי שרי והכתיב במגלת תענית את יום ארבעה עשר בו ואת יום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דילא למספד ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה ואלא בני ארבסר דקרו בתליסר יום נקנור הוא ואלא בני ארבסר דקרו בתריסר יום טורינוס הוא ואלא בני ארבסר דקרו בחד סר וקתני מותרין בהספד ובתענית לא לעולם בני ארבסר דקרו בתריסר ודקאמרת יום טורינוס הוא יום טורינוס בטולי בטלוה כי הא דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן יום טורינוס הוא אמר להו יום טורינוס בטולי בטלוה הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה ותיפוק לי דהוה ליה יום שלפני נקנור אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטולי בטלוה משום יום שלפני נקנור ניקום ונגזור: (33549)
49What was Nicanor Day? It is taught in a Baraita: Nicanor was one of the Greek generals. Every day he used to wave his hand in the direction of Judah and Jerusalem saying, when will that nation fall into my hands that I might crush it! When the Hasmonean Kings prevailed and defeated the Greeks, they broke through his legions, cut off his thumbs and big toes, hung them at the gates of Jerusalem and said: Upon the mouth that spoke so haughtily and the hands that waved against Judah and Jerusalem such vengeance is executed.
מאי נקנור דתניא נקנור אחד מהפרכי יונים היה ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלם ואומר מתי תפול בידי וארמסנה וכשגברו מלכי בית חשמונאי ונצחוהו נכנסו לחילות שלו וקצצו בהנות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלם אמרו פה שהיה מדבר בגאות וידים שהיו מניפות על יהודה וירושלם תעשה בהם נקמה זאת: (14323)
50What was Trajan Day? It was reported that when Trajan had ordered the execution of Lulianus (Julianus) and his brother Pappos in Laodicea (Lydia), he said to them, if you are of the people of Hananiah, Mishael, and Azariah, let your God come and save you from my hands, as He saved them from the hand of Nebuchadnezzar; to which they replied: Hananiah, Mishael, and Azariah were wholly righteous men and worthy of a miracle being performed for their sake; Nebuchadnezzar, too, was a respectable king, worthy of being the medium through which a miracle should be performed, but you are a wicked and ignoble man, not deserving that a miracle should be performed through you. Now, we have been found guilty of death in the eyes of God, and if you do not slay us, God has enough other slayers; He has plenty of bears and leopards and lions to attack and kill us, and the only reason for God's delivering us into your hand is that He intends to avenge our blood on you. It is reported that he had not yet moved from the place, when two deputies arrived from Rome and split his skull with clubs.
מאי טורינוס אמרו כשהרג טורינוס את לולינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר אמרו לו חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורים היו (וראויין היו ליעשות להם נס) ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו ואנו נתחייבנו הריגה למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום הרבה דבים הרבה נמרים והרבה אריות יש לו שפוגעין בנו והורגין אותנו אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמנו מידך אמרו לא זז משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגזירין: (25204)
51Fasts should not be decreed so as to begin on a Thursday, etc. No fasts should be enjoined upon the community on the days of New Moon, Hanukkah and Purim, but if the fasts began, etc. What constitutes a beginning? R. Aḥa said, three fasts, R. Jose said, even one fast. R. Judah said in the name of Rab, this view (that one should not fast to the end of the day) is the view of R. Meir, who offered it in the name of Rabban Gamaliel, but the other Sages say, one must fast to the end of the day. Mar Zuṭra lectured in the name of R. Huna that the law is, one must fast to the end of the day.
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי כו' אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנכה ובפורים ואם התחילו כו': וכמה הויא התחלה רבי אחא אמר שלש רבי יוסי אמר אחת אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים: (15610)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).