My LORD’s BibleBabylonian Talmud Ta'anit 3
Folio 18b דף יח ע״ב
1Mishnah: 1. The order of these fasts, as given above, applies only to (a drought) during the first season, but if the sprouts show signs of decay, the alarm must be sounded at once. And if there was absence of rain for forty days between the first and second rainfall, the alarm is likewise sounded at once, because this is a calamity of drought.
מתניתין: סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד וכשפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת בצרת (9950)
22. If rains came down which benefited the plants, but not the trees, or the trees but not the plants, or so as to benefit both but not in a measure to fill the cisterns, ditches and caves, the alarm must also be sounded at once.
ירדו לצמחים אבל לא לאילן לאילן אבל לא לצמחין לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות מתריעין עליהן מיד (4061)
33. Similarly if it did not rain upon a certain city, as it is written (Amos, 4. 7): "And I caused it to rain upon one city, and caused it not to rain upon another city; one piece was rained upon, and the piece whereupon it rained not withered",
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כדכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש (7784)
Folio 19a דף יט ע״א
4that city should fast and sound the alarm, while the people of surrounding places should fast, but not sound the alarm: R. 'Aḳiba says, they should sound the alarm but not fast.
אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות (7829)
54. Similarly if a city is visited by an epidemic or its houses are falling in, that city should fast and sound the alarm, while the surrounding places should fast but should not sound the alarm. R. 'Aḳiba says, they should sound the alarm, but need not fast. What is considered an epidemic? When, in a city capable of furnishing five hundred foot soldiers, three men die in succession within three successive days.
וכן עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה (13618)
65. On the following occasions the alarm must be sounded everywhere. If there appeared a plague of blast, mildew, locust, cricket, wild beasts, and also when armies are passing through the country, because they are all moving plagues.
ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב מתריעין עליהן מפני שהיא מכה מהלכת (5441)
76. It happened that certain elders as they travelled from Jerusalem to their home cities ordered a fast because there was seen in Ashkelon a blast injuring a quantity of grain sufficient to fill an oven (with bread made thereof). They further decreed a fast, because wolves had devoured two children beyond the Jordan; R. Jose said, it was not because the wolves had devoured children, but because they (the wolves) had appeared there.
מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו (10953)
87. On the following occasions the alarm is sounded even on the Sabbath: When a city is surrounded by troops of the enemy, or is threatened with a flood, and when a ship is foundering on the sea; R. Jose says, in this case the alarm may be sounded only as a signal for help, but not as a form of supplication; Simeon the Temanite said (the alarm is sounded on the Sabbath) also on account of an epidemic, but the other Sages did not agree with him.
על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל הספינה המטרפת בים רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים (6978)
98. The alarm is sounded on account of any calamity that comes upon the community, except that of excessive rain. It happened that Ḥoni (Onias) the Circle-drawer was asked to pray for rain. He replied: Go and take in the Passover ovens, so that they should not be dissolved. He then prayed, but no rain came down. He therefore drew a circle and placed himself in the center of it. Then he said: Master of the world! Thy children have set their faces on me, because I am looked upon as one of Thy household. Now, I swear by Thy great Name that I will not move from here until Thou have mercy upon Thy children. The rain began to trickle. Ḥoni, however, said, not for such rain did I pray, but for a rain that would fill the cisterns, ditches, and caves. The rain then came down with vehemence. Ḥoni again said, not for such rain did I pray, but for a rain of benevolence, blessing and graciousness. The rain then continued coming down in proper fashion until the Israelites had to go up from Jerusalem to the Temple mount on account of the flood. They then said to him, just as thou hast prayed for the rain to come down, so pray now that it should stop. He replied: "Go out and see whether the stone of losers has been washed away." Simeon b. Sheṭaḥ then sent word to him saying, thou deservest to be excommunicated, but what can I do to thee since thou art petulant before God like a son that is petulant toward his father and the latter does his will. With regard to thee Scripture says (Proverbs, 23. 25): "Let thy father and thy mother be glad, and let her that bore thee rejoice."
על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה עמד בתוכה ואמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שילכו להן אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועים שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה לנדות אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך (39592)
109. If the people begin to fast and then rain begins to fall, if this happens before sunrise, they need not continue the fast to the end of the day, but if it was after sunrise they must complete the fast; R. Eliezer said, (if the rain came) before noon they need not complete the fast, but (if it came) after noon they must complete it. It happened that a fast was ordered in Lydda and the rain came before noon; R. Tarfon then said to the people: Go out, eat and drink and make a holiday. They went out, ate and drank and made a holiday. In the afternoon they assembled and recited the great hallel.
היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו רבי אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול: (13574)
11Gemara: The order of these fasts as given above applies only to a drought during the first season, etc. A contradiction was pointed out from a Baraita: If the rain fails to come in its first and second season, we should pray for it, but if it fails to come also in its third season, we should begin to fast. Said R. Judah in the name of Rab, our Mishnah must be understood as follows: The order of these fasts, as enumerated above, applies only when the first, second and third seasons had passed without rain, but if there was rain in the first season and the seeds sprouted, but then changed for the worse, the alarm must be sounded at once. Said R. Naḥman, the alarm should be sounded only if they changed, but not if they dried up. This is self-evident, since the Mishnah says explicitly "changed!" No, this remark (of R. Naḥman) is needed in case the seeds recovered (so far as to) produce stalks; you might then think that this producing of stalks is something to rely on for a full recovery; he therefore informs you that producing of stalks is nothing to count upon.
גמרא: סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה וכו': ורמינהי רביעה ראשונה ושניה לשאול שלישית להתענות אמר רב יהודה הכי קאמר סדר תעניות האלו האמור אימתי בזמן שיצתה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מתריעין עליהן מיד אמר רב נחמן דוקא שנו אבל יבשו לא פשיטא שנו תנן לא צריכא דהדר אקון מהו דתימא אקנתא מלתא היא קא משמע לן דאקנתא לאו מלתא היא: (23083)
12If there was absence of rain for forty days between the first and second rainfall, the alarm is likewise sounded at once because this is a calamity of drought, etc. What is to be understood by a calamity of drought (מכת בצרת)? Said R. Judah in the name of Rab, a calamity that is the cause of scarcity. Said R. Naḥman, when provision has to be imported from one city to another by water,
וכשפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת בצרת: מאי מכת בצרת אמר רב יהודה מכה המביאה לידי בצרת אמר רב נחמן נהרא אנהרא (8423)
Folio 19b דף יט ע״ב
13it is scarcity, but when from one country to another, it is famine. R. Ḥanina said, if a Se'ah (measure of grain) is sold for one Sela', and is obtainable, it is scarcity; if four measures are sold for a Sela', but are obtainable with difficulty, it is famine. (Said Rabbah bar b. Ḥana in the name of R. Johanan, this applies only to a time when money is plentiful but food is dear, but if money is scarce and food is plentiful, the alarm must be sounded at once.) Said R. Johanan, I clearly remember when four Se'ah stood at a Sela', and yet many people were swollen from starvation in Tiberias, because there was not a coin (lit. 'asarion') to be had.
בצרתא מדינתא אמדינתא כפנא אמר רבי חנינא סאה בסלע ושכיחא בצרתא ארבעה ולא שכיחי כפנא (אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בזמן שמעות בזול ופרות ביקר אבל מעות ביקר ופרות בזול מתריעין עליהן מיד ו)אמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו קיימן ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר: (7967)
14If rains came down which benefited the plants but not the trees, etc. It is quite possible that a rain may be good for plants but not for trees; when, for example, it comes down gently; it may be good for trees but not for plants, when it comes down vehemently; it may be good for both, but not for cisterns, ditches and caves, when it comes down in both forms, but not in abundance. But when do you find that, as is stated in a Baraita, there is rain for cisterns, ditches and caves, and not for plants or trees? This happens when the rain comes down in a cloudburst.
ירדו לצמחין אבל לא לאילן וכו': בשלמא לצמחים ולא לאילן משכחת לה דאתיא ניחא לאילן ולא לצמחין דאתיא רזיא לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות דאתיא הכי והכי מיהו טובא לא אתיא אלא הא דתניא לבורות לשיחין ולמערות אבל לא לזה ולא לזה היכי משכחת לה דאתיא בשפיכותא: (11337)
15Our Rabbis have taught: The alarm for rain for the trees must be sounded in the middle of the Passover season, while the alarm for rain for cisterns, ditches, and caves must be sounded in the middle of the Tabernacles season: if there is no water for drinking purposes, the alarm is to be sounded at once. What is meant by "at once"? The first Monday, Thursday, and Monday. In all these cases the alarm is sounded only in the province concerned. If there is an epidemic of croup the alarm is sounded, provided the disease proves fatal, but if it is not fatal, the alarm is not sounded. The alarm is sounded on account of the appearance of locusts, no matter in what numbers; R. Simeon b. Eleazar said, the alarm is sounded also on account of grasshoppers.
תנו רבנן מתריעין על האילנות בפרס הפסח על הבורות על השיחין ועל המערות בפרס החג ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד ואיזהו מיד שלהן שני וחמשי ושני וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן ואסכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעין עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעין עליה ומתריעין על הגובאי בכל שהו רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על החגב: (17833)
16Another Baraita teaches: The alarm is sounded for rain for the trees during the six years of the Septenary (but not during the Sabbatical year); for the cisterns, ditches, and caves it is sounded also during the Sabbatical year; Rabban Simeon b. Gamaliel said, for the trees also we sound during the Sabbatical year, because they furnish a livelihood to the poor. Another Baraita teaches: The alarm is sounded for the trees during the six years of the Septenary (but not during the Sabbatical year); for cisterns, ditches, and caves, it is sounded even during the Sabbatical year; R. Simeon b. Eleazar said, also for what grows of itself we sound during the Sabbatical year, because it furnishes a livelihood to the poor.
תניא אידך מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע על הבורות על השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים: תניא אידך מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע על הבורות על השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על הספיחין בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים: (20133)
17It is taught in a Baraita: Said R. Eleazar b. Peraṭa: Ever since the Temple was destroyed rain is diminishing in the world; there are years with abundant rain and years with but little rain; there are years in which the rain comes in its proper season and years in which it comes out of season. A year with seasonable rains may be compared to the treatment of a slave by his master who gives him his weekly fare on the first day of the week; the result then is that the dough is properly baked and palatable. A year with unseasonable rains may be compared to the treatment of a slave by his master who gives him his weekly fare on the eve of the Sabbath; the result is that the dough is not well baked and not palatable. In a year with abundant rain the situation is like that of a slave to whom his master gives his provision for the whole year at once; the waste in the mill in grinding a kor is the same as in grinding a ḳab; likewise the waste in the trough in kneading the dough of a kor is the same as in kneading the dough of a ḳab. In a year with but little rain the situation is like that of a slave to whom his master gives his provision little by little. The waste in grinding a ḳab is the same as in grinding a kor, and the waste in kneading a ḳab is the same as in kneading a kor.
תניא אמר רבי אלעזר בן פרטא מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים סקימיון בעולם יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן ויש שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנותן לו רבו פרנסתו באחד בשבת נמצאת עסה נאפת כתקנה ונאכלת כתקנה שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנותן לו רבו פרנסתו בערב שבת נמצאת עסה נאפת שלא כתקנה ונאכלת שלא כתקנה שנה שגשמיה מרובין למה הוא דומה לעבד שנותן לו רבו פרנסתו בבת אחת נמצאות רחים כמה שאוכלות מן הקב אוכלות מן הכור נמצאת עסה כמה שאוכלת מן הקב אוכלת מן הכור שנה שגשמיה מועטין למה הוא דומה לעבד שנותן לו רבו פרנסתו מעט מעט נמצאות רחים כמה שאוכלות מן הכור אוכלות מן הקב נמצאת עסה כמה שאוכלת מן הכור אוכלת מן הקב (44380)
18Another version compares the situation to that of a man moulding clay. If the water is abundant, it will not give out and the moulding will proceed well, but if the water is scanty, it will soon give out and the moulding will not proceed well.
דבר אחר משל לאדם שהיה מגבל את הטיט מימיו מרובין מים אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין מים כלין וטיט אינו מתגבל יפה: (4180)
19Our Rabbis have taught: It once happened that the Israelites went up to Jerusalem for the festival and there was not enough water in the city for drinking purposes. Naḳdimon (Nicodemos) b. Gorion therefore betook himself to a general who possessed water and said to him: Lend me twelve wells of water and I will return to you twelve wells of water or, in case I cannot do so, I will give you twelve talents of silver. He stipulated the sum of money and fixed the day for payment. When the time arrived, the general sent word to Naḳdimon that he should deliver either the water or the money. The latter replied, the day is not yet over. At noon he sent to him again saying, deliver the water or the money. Naḳdimon again replied, I have still time. In the afternoon the general sent again the demand that either the water or the money be delivered and Naḳdimon again replied, the day is not yet over. The general said: There has been no rain for a whole year
תנו רבנן פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלם ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד שהיה לו מים אמר לו הלוני שתים עשרה מעינות מים ואני אתן לך שתים עשרה מעינות מים ואם לאו הריני נותן לך שנים עשר ככרי כסף קצץ לו מעות וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן שלח לו שגר לי מים או מעות שלח לו עדין יש לי שהות ביום בצהרים שלח לו שגר לי מים או מעות שלח לו עדין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי מים או מעות שלח לו עדין יש לי שהות ביום אמר אותו הגמון כל השנה כלה לא ירדו גשמים (26299)
Folio 20a דף כ ע״א
20and you expect it to come now? He then went in good spirits to the bath-house. But while the general was on his way to the bath-house, Naḳdimon went to the Temple, wrapped himself in his cloak and prayed; Master of the world! It is well known before Thee that I did not do it for my own glory or for that of my father's house, but for Thy glory, that the pilgrims should have water. Immediately the skies became clouded and rain began to fall, so that all wells overflowed with water. While the general was coming from the bath-house, Naḳdimon came from the Temple, and when they met, the former said to the latter: I know that it is for you alone that your God disturbed His world. However, I can still maintain my claim against you, so as to get my money from you, for the sun had set and the rain came during the time that belonged to me. Naḳdimon returned to the Temple, wrapped himself and again stood in prayer, saying: Master of the world! As Thou hast performed a miracle for me before, do it also now! Immediately the wind blew, the clouds were dispersed and the sun shone. The general then said: Were it not that the sun shone, I would have had a claim against you, to collect my money from you.
ועכשו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהגמון נכנס לבית המרחץ נקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו כל המעינות מים והותירו עד שיצא הגמון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו יודע אני שלא הרעיש אלהיך את העולם אלא בשבילך אלא עדין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי שכבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו חזר נקדימון בן גוריון ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם כשם שעשית לי נס בראשונה כך עשה לי נס באחרונה מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר אותו הגמון אלו לא נקדה חמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי: (41118)
21It has been taught that his name was not Naḳdimon but Bunai. Why then was he surnamed Naḳdimon? Because the sun shone for him.
תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדה חמה בעבורו: (3370)
22The Rabbis have taught: There were three men for whom the sun shone, namely Moses, Joshua, and Naḳdimon b. Gorion. The case of Naḳdimon was mentioned before; as to Joshua, it is written (Joshua, 10. 13): "And the sun stood still, and the moon stayed," etc., but whence do we know it as regards Moses? Said R. Eleazar, it is derived from the analogous use of 'āḥēl (אחל = I will begin), for it is written with reference to Moses (Deut., 2. 25): "I will begin to put the dread of thee" (upon the peoples), and it is written with reference to Joshua (Josh., 3. 7): "I will begin to magnify thee." R. Samuel b. Naḥamani said, it is derived through the analogous use of têt (תת = to give, put, deliver), for it is written (Deut., 2. 25): "I will begin to put the dread of thee," and again (Josh., 10. 12): "In the day when the Lord delivered up the Amorites." R. Johanan said, it can be derived from the content of that verse (Deut., 2. 25) itself: "(the peoples) who shall hear the report of thee, shall tremble, and be in anguish because of thee;" when did it happen that they trembled and were in anguish? At the time the sun was delayed for Moses.
תנו רבנן שלשה נקדה להם חמה משה ויהושע ונקדימון בן גוריון בשלמא נקדימון בן גוריון הא דאמרן יהושע דכתיב וידם השמש וירח עמד וגו' אלא משה מנלן אמר רבי אלעזר אתיא אחל אחל כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב התם אחל גדלך רבי שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת כתיב הכא תת פחדך וכתיב התם ביום תת ה' את האמרי רבי יוחנן אמר אתיא מגופיה דקרא אשר ישמעון שמעך רגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה למשה: (22820)
23Similarly, if it did not rain upon a certain city, etc. Said R. Judah in the name of Rab: Both cities are here (in the verse of Amos quoted in the Mishnah) pointed out as being punished. "Jerusalem is among them as one unclean" (Lament., 1. 17). Said R. Judah in the name of Rab, this verse contains a promise of (future) blessing, for just as an unclean (menstruating) woman becomes clean again, so also Jerusalem. "She is become as a widow" (ib., 1. 1). Said R. Judah in the name of Rab, this verse also is meant as a blessing, for Scripture says, 'as a widow', not a 'widow', but as a woman whose husband went to a country beyond the sea and intends to come back to her. "Therefore have I also made you contemptible and base before all the people" (Malachi, 2. 9). Said R. Judah in the name of Rab, this is also meant as a blessing, for (in thus despising us) they do not appoint us as overseers of rivers, and as bailiffs. "The Lord will smite Israel, as a reed is shaken in the water" (I Kings, 14. 15). Said R. Judah in the name of Rab, this too is meant in a good sense, for R. Samuel b. Naḥamani said in the name of R. Jonathan: What is the meaning of the verse (Prov., 27. 6): "Faithful are the wounds of a friend; but the kisses of an enemy are importunate"? It means to say that the curse uttered by Ahijah the Shilonite against Israel was better than the blessing given them by the wicked Balaam; Ahijah the Shilonite cursed them by comparing them to a reed; now the reed rises in water, always drives young shoots and has many roots, so that even if all the winds of the world come and blow against it, the reed will move with the winds hither and thither, and when the winds have subsided the reed still stands firm in its place. Not so wicked Balaam. He blessed them by comparing them to a cedar tree, as is said (Numbers, 24. 6): "As cedars beside the waters;" now the cedar tree does not grow in water, does not drive young shoots and its roots are not many, and when the winds come and blow against it, it does not yield to them; hence when a strong southern wind arises, it uproots it and turns it upside down.
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו': אמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה היתה ירושלם לנדה ביניהם אמר רב יהודה אמר רב לברכה כנדה מה נדה יש לה היתר אף ירושלם יש לה היתר היתה כאלמנה אמר רב יהודה אמר רב לברכה כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים אמר רב יהודה אמר רב לברכה דלא מוקמי מינן לא רישי נהרי ולא גזירפטי והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים אמר רב יהודה אמר רב לברכה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכן בלעם הרשע אחיה השילוני קללן בקנה מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן דממו הרוחות קנה עומד במקומו אבל בלעם הרשע ברכן בארז שנאמר כארזים עלי מים מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין וכשהרוחות באות ונושבות בו אינו הולך ובא עמהן כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו: (46692)
24Our Rabbis have taught: It happened that R. Simeon b. Eleazar once came from the house of his teacher at Migdal-Geder. He was riding leisurely on an ass along the lake-shore and felt greatly elated over the fact that he had acquired so much learning..
תנו רבנן מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל גדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים והיה שמח שמחה גדולה על שלמד תורה הרבה (7225)
Folio 20b דף כ ע״ב
25While in this mood he chanced upon a man who was extremely ugly. "Raca!" R. Simeon said, "Are all the people of thy town as homely as thou art?" "Go to the artisan, who made me," the man replied, "and say to him: 'How ugly is this vessel which thou hast made'!" As soon as R. Simeon realized his error he alighted from the ass and bowing before the man said: "I submit myself to thee, forgive me!" "No!" the man replied, "I will not forgive thee, until thou goest to the artisan who made me and sayest unto him, 'O how ugly is this vessel which thou hast made'!" R. Simeon followed him until he reached his town. When he arrived there, people of the town came to meet R. Simeon and greeted him with the words, "Peace be with thee, Master!" The man then asked them, "Whom do you address as Master?" "Him that follows thee," they replied. "If this man is a Master," he said, "may there not be many like him in Israel!" "Why? God beware!" they exclaimed, "What did he do to you?" "So and so he behaved toward me," he answered. "Nevertheless, forgive him," the people pleaded, "for he is a great scholar." "I will forgive him," the man said, "but on condition that he should never act in this manner again." R. Simeon b. Eleazar thereupon entered the Bet Hamidrash and lectured: "A man should always be soft as a reed and not hard as a cedar tree. And it is because of its softness that the reed was privileged to be used for the making of pens with which Torah scrolls, phylacteries and mezuzot are written".
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו ריקה שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו לך ואמור לו לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו כיון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קורין רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו חס ושלום מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אף על פי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי שמעון בן אלעזר לבית המדרש ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז לפיכך זכה קנה לטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפלין ומזוזות: (36703)
26Similarly if a city is visited by an epidemic, or its houses are falling in, etc. It was taught: The falling in of houses here spoken of refers to sound houses and not shaky ones, to such as are not liable to fall in and not to such as are liable to fall in. Are not "sound" and "not liable to fall in," the same? And are not "shaky" and "liable to fall in," the same? No, we must needs distinguish between the two, as for instance in a case where the walls (were sound but) fell, because they were too high or stood on the banks of a river.
וכן עיר שיש בה דבר או מפלת כו': תנא מפלת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות לפול הינו בריאות והינו שאינן ראויות לפול הינו רעועות והינו ראויות לפול לא צריכא דנפלו מחמת גובהיהו אי נמי דקימן אגודא דנהרא: (12267)
27There was a ruinous wall in Nehardea near which Rab and Samuel would not pass, although it had stood on its place for thirteen years. One day R. 'Adda b. 'Ahabah came to that place. On their way Samuel said to Rab, "Let us go roundabout," to which the latter replied: "Now it is not necessary, as we have R. Adda b. 'Ahabah with us, whose merits are very great (and will protect us), hence I am not afraid."
ההיא אשיתא רעיעתא דהות בנהרדעא דלא הוה חליף רב ושמואל תחותה אף על גב דקימא באתרה תליסר שנין יומא חד איקלע רב אדא בר אהבה להתם אמר ליה שמואל לרב ניתי מר נקיף אמר ליה לא צריכנא האידנא איכא רב אדא בר אהבה בהדן דנפישא זכותיה ולא מסתפינא: (11742)
28R. Huna had wine in a ruinous house and wanted to remove it. He therefore engaged R. Adda b. 'Ahabah in a learned discussion until the wine was removed. As soon as they left the house, it fell in. When R. Adda b. 'Ahabah noticed that he was used for such a purpose, he became angry, saying, "Is not this an instance with regard to which R. Jannai said, one should never stay in a place of danger and say, I shall be saved by a miracle, for it might be that no miracle will be performed for him, and even if one should be performed, such performance would be charged against his merits?" Said R. Hanan, where is the biblical verse to prove it? "I am not worthy of all the mercies, and of all the truth" (Gen., 32. 11).
רב הונא הוה ליה חמרא בההוא ביתא דהוה רעיע בעא לפנויה משכיה לרב אדא בר אהבה בשמעתא עד דפנייה בתר דנפק נפל ביתא ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד אמר לאו היינו דרבי ינאי דאמר רבי ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר רבי חנין מאי קראה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת: (13341)
29What were the meritorious deeds of R. Adda b. 'Ahabah? They are as follows: R. Adda b. 'Ahabah's pupils once asked him, "Through what merits was such long life granted you?" He replied to them: I never lost my temper in my house, never walked in front of one who was my superior in learning, never thought of sacred subjects in filthy alleys, never walked four ells without meditating about the Torah or without the phylacteries, never slept or took a nap in the house of learning, never rejoiced in the misfortune of a fellow-man, and never called my neighbor by an opprobrious surname, which I gave him. Some say R. Adda said, "which others gave him."
מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אהבה כי הא דאתמר שאלו תלמידיו את רב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין ולא ישנתי בבית המדרש לא שנת קבע ולא שנת ארעי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחברי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו: (19549)
30Raba said to Rafrem b. Papa, tell me some of the noble deeds performed by R. Huna. Said Rafrem, of his earlier days I remember nothing; as to his later years I remember that after cloudy (stormy) days he used to be taken out in a gilt carriage, in which he inspected the whole city, and wherever there was a damaged wall, he ordered it to be torn down. If the owner was in a position to build a new wall, he had to do so, if not, R. Huna would have it built at his own expense. Every Friday toward evening R. Huna would send a servant to the market who would buy up all the vegetables left over with the gardeners and throw them into the river. Why did he not rather give them to the poor? Because they would sometimes rely on these gifts and fail to provide themselves for the Sabbath. Why did he not throw it to the animals? He was of the opinion that food proper for human beings should not be given to animals. Why did he buy them at all? Because if he had not done so, it would lead the gardeners to sin in the future (by failing to provide the community with vegetables).
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהנך מילי מעליתא דהוה עביד רב הונא אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בסיבותיה דכירנא ביומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא והוה סייר לה לכולה מתא כל אשיתא דהות רעיעא הוה סתר לה אי אפשר למרה בני לה ואי לא בני לה איהו מדידיה כל בהדי פניא דמעלי שבתא הוה משדר שליחא לשוקא וכל ירקא דהוה יתיר להו לגנאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא וליהביה לעניים אמר זמנין דסמכא דעתיהו ולא אתו למזבן ולשדייה לבהמה קסבר מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה ולא לזבניה כלל נמצאת מכשילן לעתיד לבא (19679)
31When R. Huna was in possession of some medicament, he would take a pitcherful thereof, hang it on the door-post and say: "Whoever wishes to have some, let him come and take it." Some report that he knew of a medicine against a disease called shibta, and he would place it on a jug of water, hang the latter outside and say: "Anyone who needs it, let him come (and use it) to avoid danger (of contagion)." When he was about to sit down to a meal, he would open the doors, saying: "Anyone who desires to eat, let him come in and eat." Said Raba, I could do all these things myself, except this last one,
כי הוה ליה מלתא דאסותא הוי מלי כוזא דמיא ותלי ליה בסיפא דביתא ואמר כל דבעי ליתי ולשקול ואיכא דאמרי מלתא דשיבתא הוה גמיר והוה מנח לה אכוזא דמיא ותלי ליה אמר כל דצריך ליתי וליעול דלא לסתכן כי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבביה אמר כל מאן דצריך ליתי וליכול אמר ליה כולהו מצינא מקיימנא להו לבר מהא (11800)
Folio 21a דף כא ע״א
32for there are too many soldiers in Maḥoza.
משום דנפישי בני חילא במחוזא: (1015)
33'Ilfa and R. Johanan were greatly distressed by poverty and therefore said to one another, let us go into business and thus make true in our own lives the words (Deut., 15. 4): "Howbeit there shall be no needy among you." They then went and sat down under a ruined wall. While eating, R. Johanan overheard one angel saying to another, "Let us throw down the wall upon them and kill them, for they are going to neglect the life everlasting and busy themselves with the life of the moment." The other angel, however, replied, "Let them alone, for one of them has a great future before him." Said R. Johanan to 'Ilfa: "Did you hear anything?" 'Ilfa replied, "No." R. Johanan then said to himself, "I must be the one with the great future before him; I will therefore go back (to my studies) and make true of myself the words (Deut., 15. 11): 'For the poor shall never cease out of the land.'" Before 'Ilfa returned to the city, R. Johanan had been appointed head of the academy, and when 'Ilfa came, the people of the town said to him: "Had you remained here and devoted yourself to study, you would have been made the head." 'Ilfa thereupon climbed up to the top of the mast and said: "If any one will put to me a question regarding a Baraita handed down by R. Ḥiyya and R. 'Osha'ya and I will be unable to answer it by quoting a corroborating parallel from the Mishnah, I will throw myself from the mast into the water and drown." An old man appeared and recited to him the Baraita: If a dying man says (to the trustees of his estate), "Give to my children one sheḳel a week," and it happens that the children need a sela', the trustees may give them a sela', but if he said, "Do not give them more than a sheḳel a week," the trustees are not allowed to give them more than a sheḳel; if the father adds: "In case my children die, others shall inherit the amount in their place," they should give them only a sheḳel, no matter whether the father said, "give them a sheḳel" or "Do not give them more than a sheḳel." "The authority of this Baraita," exclaimed 'Ilfa, "is none other than R. Meir, who holds that it is a religious duty to carry out the request of the dead."
אילפא ורבי יוחנן הוה דחיקא להו מילתא טובא אמרי ניקום ניזיל נעביד עסקא ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון אזלו איתיבו תחותי ההיא אשיתא רעיעתא הוו קא כרכי ריפתא שמעיה רבי יוחנן למלאך דקאמר ליה לחבריה תא נשדייה עליהו ונקטלינהו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו דחד מיניהו קיימא ליה שעתא אמר ליה רבי יוחנן לאילפא שמע מר מידי אמר ליה לא אמר שמע מינה אנא הוא דקיימא לי שעתא איהדר אזיל אנא אקיים בנפש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ עד דאתא אילפא מלך רבי יוחנן כי אתא אילפא אמרו ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא אמר כל מאן דשאיל לי מלתא בדבי רבי חייא ובדבי רבי אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתין נפילנא מאסקריא וטבענא אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל הא מני רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת: (43671)
34It was told of Nahum of Gamzo that he was blind in both eyes, stumped in both hands, crippled in both legs, that his whole body was covered with sores and his bed stood in four basins of water to prevent ants climbing up (the legs of the bed). Once he was lying in a ruinous house and his disciples desired to remove him, but he said to them: "Remove first the furniture and then remove my bed, for you can be sure that as long as I am in the house, the house will not fall in." They removed the furniture and then the bed, and immediately after the house fell in. His disciples then asked him: "Master! Since thou art so wholly righteous, why did all this come upon thee?" "I caused it myself", he replied. "Once I was going to the house of my father-in-law and had with me a load carried by three asses, one part consisting of food, another of drinks and the third of all sorts of delicacies. Suddenly there appeared before me a man, who said to me: 'Master, give me something to eat.' I said to him, 'Wait until I alight from the ass.' After I had alighted, I turned around and found that the man was dead. I then threw myself upon him and said: 'My eyes that had no pity upon thine eyes shall become blind; my hands that had no pity upon thy hands shall become stumped; and my feet that had no pity upon thy feet shall become crippled.' But even then my mind was not set at rest until I said: 'May my body become covered with sores.'" Said they to him: "Woe unto us that we must see thee in such a condition!" Nahum, however, replied: "Woe would it be to me if you did not see me in this condition."
אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא בשתי עיניו גדם בשתי ידיו קטע בשתי רגליו והיה כל גופו מלא שחין והיתה מטתו מונחת על גבי ספלים של מים כדי שלא יעלו אליו נמלים פעם אחת היתה מטתו מונחת בבית רעוע ובקשו תלמידיו לפנותה אמר להם פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתי שכל זמן שמטתי בתוך הבית מובטח לכם שאין הבית נופל פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתו מיד נפל הבית אמרו לו תלמידיו רבנו וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה בך כך אמר להם אני עשיתי בעצמי פעם אחת הייתי מהלך לבית חמי והיה עמי משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים נזדמן לי אדם אחד אמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרק מן החמור לאחר שפרקתי חזרתי לאחורי ומצאתיו מת נפלתי עליו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי יהיה כל גופי מלא שחין אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך: (46248)
35Why was he called Nahum of Gamzo? Because whenever something untoward happened to him he would say: "This, too, is for a good purpose." Once the Rabbis wished to send a present to the Emperor and they deliberated through whom they should send it. They then said: Let us send it through Nahum of Gamzo, because he is one to whom miracles always happen. So they sent the present through him. On the way, Nahum stopped at an inn over night. During the night the occupants (of the inn) got up, took out everything that was in the bags and filled the bags with dust. When he arrived at his destination, the bags were untied and it was found that they were filled with dust. The emperor, insulted, said, the Jews are mocking me, and gave an order to have Nahum executed. Nahum, however, said: "This too is for the good." Thereupon the prophet Elijah appeared in the disguise of one of them and said to the emperor: This is perhaps some of the dust of Abraham, for when Abraham threw dust against an enemy it turned into swords, and when he threw stubble it turned into arrows, as it is written (Isaiah, 41.2): "His sword maketh them as the dust, his bow as the driven stubble." Now, there was a certain province which they had been thitherto unable to conquer. They tried some of the dust against this province and succeeded in conquering it. Thereupon the emperor took Nahum into the treasury, filled his bags with precious stones and pearls, and dismissed him with great honors. When on his way back he came again to the same inn, the occupants asked him: "What did you bring with you for the emperor that they honored you so?" "I brought them what I took from here," replied Nahum. Thereupon the occupants of the inn took some of the same dust and brought it to the emperor. It was tried, but did not turn into swords and arrows. All the inhabitants were then executed.
ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מאי דהוה סליק ביה הוה אמר גם זו לטובה זמנא חדא בעו רבנן לשדורי דורון לקיסר אמרו בהדי מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסין הוא שדור בהדיה אזל גנא בההוא דורא קמו בליליא הנך דיוראי שקלו כל מה דהוה בספטיהו ומלונהו עפרא כי מטא להתם שרונהו לספטיהו חזנהו דמלו עפרא אמר קיסר אחוכי קא מחכו בי יהודאי פקיד עליה למקטליה אמר גם זו לטובה אתא אליהו אידמי ליה כחד מיניהו אמר ליה דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דהוה שדי מיניה והוו חרבי גילי והוו גירי דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו הויא ההיא מדינתא דלא הוו מצי למכבשה בדקו מיניה עלה וכבשוה עייליה לבי גנזא ומלינהו לספטיהו אבנים טובות ומרגליות ושדרוה ביקרא רבא כי אתא בההוא דיורא אמרו ליה מאי אמטית בהדך לבי מלכא דעבדו לך יקרא כולי האי אמר להו מאי דשקלי מהכא קמו אינהו נמי אמטו מההוא עפרא בדקו מיניה ולא הוו חרבי וגירי וקטלינהו לכולהו דיוראי: (27492)
36What is considered an epidemic? When in a city capable of furnishing five hundred foot-soldiers etc. The Rabbis taught: If in a small town capable of furnishing five hundred foot-soldiers as, for instance, Kefar 'Imḳi, three men died within three successive days, it is to be considered an epidemic, but if the three men died in one day or in four days, it does not constitute an epidemic; if in a larger city, capable of furnishing fifteen hundred men as, for instance, Kefar 'Akko, nine men died successively within three days, it constitutes an epidemic,
איזהו דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי כו': תנו רבנן עיר קטנה המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר עיר גדולה המוציאה אלף וחמש מאות רגלי כגון כפר עכו ויצאו ממנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר (13282)
Folio 21b דף כא ע״ב
37but if they died in one day or in four days, it is not an epidemic.
ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר: (737)
38In Droḳeret, a town of five hundred men, there died once three men in one day, wherefore R. Naḥman b. R. Ḥisda intended to decree a public fast. R. Naḥman b. Isaac, however, said to him: In accordance with whose view do you intend to do this? That of R. Meir, who said, if an ox that gores at long intervals (three times in three days) has to pay the full damage, all the more so one that gores at short intervals (three times in one day)? Said R. Naḥman b. R. Ḥisda to R. Naḥman b. Isaac: "Come and take a seat beside me," to which the latter replied: I hold to what is taught in a Baraita: R. Jose said: It is not the place that honors the man, but it is the man that honors the place, for thus we find that as long as the Shekinah was present on Sinai, the law was (Exod., 34. 3): "Neither let the flocks nor herds feed before that mount," but as soon as the Shekinah departed from there, the Torah prescribed (ib., 19.13): "When the ram's horn soundeth long, they shall come up to the mount." The same, we find, was the case with the tent of meeting, namely, when the tent was pitched, the order of the Torah was (Numbers, 5. 2): "They shall put out of the camp every leper, and every one that hath an issue," but as soon as the curtains were folded up (for removing the tent), those that had an issue as well as lepers were permitted to enter. "Then I shall come to your place," said Naḥman b. R. Ḥisda. R. Naḥman b. Isaac, however, replied, "It is proper that an eminent man who is the son of one less eminent, should go to one who is eminent and is the son of an eminent man, but it is not proper that a man of eminence who is the son of an eminent man should go to an eminent man who is the son of one less eminent."
דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הואי ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד סבר רב נחמן בר רב חסדא למגזר תעניתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק כמאן כרבי מאיר דאמר רחק נגיחותיו חייב קרב נגיחותיו לא כל שכן אמר ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליקום מר להכא אמר ליה תנינא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו שכן מצינו בסיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשך היבל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שכל זמן שאהל מועד נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב הוגללו הפרכות הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם אמר ליה אזיל אנא לגבי מר אמר ליה מוטב שיבא מנה בן פרס אצל מנה בן מנה ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה בן פרס: (31370)
39An epidemic once broke out in Sura, but in the neighborhood of Rab's residence the epidemic did not appear. The people thought that this was due to Rab's merits, but in a dream they were told that the miracle was too slight to be attributed to Rab's great merit and that it happened because of the merits of a man who willingly lent hoe and shovel to a cemetery (for the digging of graves).
בסורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות סבור מינה משום זכותיה דרב אתחזי להו בחלמא רב נפישא זכותיה טובא והא זוטרא ליה לרב אלא משום ההוא גברא דקא מושיל מרא וזבילא לבי קבורה: (8050)
40A fire once broke out in Droḳeret, but the neighborhood of R. Huna was spared. The people thought that it was due to the merit of R. Huna, but they were told in a dream that R. Huna's merits were too great and the sparing of his neighborhood from fire too small a matter to attribute it to him, and that it was due to the merits of a certain woman who used to heat her oven and place it at the disposal of her neighbors.
בדרוקרת הוות דליקתא בשיבבותיה דרב הונא לא הוות סבור מינה משום זכותיה דרב הונא אתחזי להו בחלמא רב הונא נפישא זכותיה טובא והא זוטרא ליה לרב הונא אלא משום ההיא אתתא דמחממא תנורא ומשיילא לשיבבתא: (10268)
41R. Judah was apprised of the appearance of locusts and ordered a public fast. The people, however, told him that the locusts were not doing any damage, whereupon he remarked, "Did the locusts bring along provisions?"
אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי גזר תעניתא אמרו ליה והא לא קא מפסדין אמר להו זודי אייתו בהדיהו: (3790)
42R. Judah was once informed that a pest broke out among the swine and he ordered a public fast. Are we to say that R. Judah was of the opinion that an epidemic which breaks out among one kind (of living beings) is liable to spread also among the other kinds? No, it is different in the case of swine, because their intestines are similar to those of human beings.
אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי גזר תעניתא נימא קסבר רב יהודה מכה משולחת במין אחד משולחת בשאר מינין לא שאני חזירי דדמיין מעיהו לדבשרא ודמא: (7031)
43Samuel was told that there was an epidemic among the people of Khuza. He ordered a public fast. The people objected, saying that the place was far off, whereupon Samuel said, "Do you think that the (absence of a) ferry will prevent the epidemic from spreading?"
אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי גזר תעניתא אמר ליה והא מרחק אמר להו וכי מברי פסקי ליה: (3924)
44R. Naḥman was told that there was an epidemic in Palestine, so he ordered a fast, saying, "If the mistress is stricken, how much the more so her servant!" Is the fact that the one is mistress and the other servant the reason for ordaining a fast? Suppose both were servants, would we not order a fast? Is it not a fact that when Samuel was told of an epidemic among the people of Khuza, he ordered a fast (in Neharde'a)? In that case it was different, for caravans were frequently travelling between the two places and might have carried the infection (to Neharde'a).
אמרו ליה לרב נחמן איכא מותנא בארעא דישראל גזר תעניתא אמר גבירה לוקה שפחה לא כל שכן טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה ושפחה לא והא אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי וגזר תעניתא שאני התם כיון דשכיחן שיירתא דאזלן ואתין מיגרי: (11637)
45'Abba the Bleeder received every day a greeting from the heavenly academy while 'Abbayi received one every Friday, and Raba every year on the eve of the Day of Atonement. 'Abbayi felt discouraged on account of the greater distinction of 'Abba the Bleeder. 'Abbayi was therefore told, "Thou canst not perform deeds like those of 'Abba the Bleeder!" What were the deeds of 'Abba the Bleeder? When he performed the operation (of bleeding), he had a separate place for men and another for women. He had a garment ready in which there were numerous slits, and when a woman came, he made her put it on, so that he should not have to look upon her bare body. Outside of his office he had a place (box) where his fees were to be deposited. Whoever had money could put it in, but those who had none could come in without feeling embarrassed. When he saw a person who was in no position to pay, he would offer him some money, saying to him: "Go, strengthen thyself." One day 'Abbayi sent a pair of scholars to him to find out the truth about him. When they came to his house, he gave them to eat and to drink and laid cushions before them to sleep on.
אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא לאביי ממעלי שבתא למעלי שבתא לרבא ממעלי יומא דכפורי למעלי יומא דכפורי הוה קא חלשא דעתיה דאביי על דאבא אומנא אמרו ליה לא מצית למיעבד כעובדיה מאי עובדיה דאבא אומנא כי הוה עביד מלתא הוה עביד ליה דוכתא דגברי לחודיהו ודנשי לחודיהו והוה ליה לבושא דאית ביה בזעי בזעי דכי הוות אתיא אתתא הוה מלביש לה כי היכי דלא לסתכל בה והוה ליה דוכתא מאבראי למרמי ביה פריטי דאית ליה רמי דלא אית ליה הוה אתי יתיב ולא מיכסיף וכד הוה חזי אינש דלא אפשר ליה הוה יהיב ליה פריטי אמר ליה זיל איברי נפשך זמנא חדא שדר אביי זוגא דרבנן למבדקיה אזול לביתיה אוכלינהו ואשקינהו ומך להו בסתרקי (23102)
Folio 22a דף כב ע״א
46The next morning the scholars took the cushions with them and brought them to the market place. 'Abbayi then sent for 'Abba, and the scholars requested him to appraise the value of the cushions. 'Abba said, they are worth so and so much. "But, perhaps, they are worth more?" the scholars inquired. "This is what I paid for them," he replied. "Of what did you suspect us?" the scholars asked. "I thought," he said, "the gentlemen happened to be in need of money for some charitable purpose and were ashamed to tell me." "Take them back now," they said. "No," he replied, "from that moment I diverted my mind (from them), considering them consecrated to charity."
לצפרא כרכינהו ואייתינהו לשוקא שדר אביי וקרייה אמרו ליה לשימינהו מר אמר להו הכי והכי שוו אמרו ליה דילמא שוו טפי אמר להו בהכי שקלי להו אמרו ליה במאי חשדתינן אמר להו אמינא מלתא דמצוה איזדמנא להו לרבנן וכסיפא להו מלתא למימר לי אמרו ליה לשקלינהו מר אמר להו מההיא שעתא אסחתה לדעתאי לצדקה: (12843)
47Raba felt discouraged on account of 'Abbayi's greater distinction; he was therefore told: "It is honor enough to you that your merits protect the whole city."
הוה קא חלשא דעתיה דרבא על דאביי אמרו ליה מסתיך דקא מגנא זכותך אכוליה כרכא: (3066)
48R. Beroḳah of Khuza frequented the market of Lapet. One day Elijah appeared to him there, and R. Beroḳah asked him: "Is there among the people of this market any one that is destined to share in the world to come?" Elijah replied, "There is none." In the meantime there came a man who wore black shoes and had no fringes on his garment. "This man," Elijah remarked, "is one who will share in the world to come." R. Beroḳah thereupon called to the man, but the latter did not heed the call, so R. Beroḳah went over to him and asked him what his occupation was. "I am a jailer," the man declared, "and I keep men and women separate. At night I place my bed between the men and the women, so that no wrong be committed. When I see among the prisoners a Jewish woman, upon whom the Gentiles around her have fixed their eyes, I risk my life for her and save her. One day a betrothed maiden happened to be placed in my prison and the Gentiles were about to assault her, so I took lees of red wine and put them around the lower part of her skirt, saying to them that she was menstruating." R. Beroḳah then asked him, "Why do you wear black shoes?" "Because I mourn for Jerusalem." "And why did you not put fringes on your garment?" "In order that the people should not recognize me as a Jew, so that when they have some secret plot against us and are about to issue hard decrees, they may reveal it to me and I would advise the Rabbis thereof, in order that they may pray to God and avert the menace." "But why did you not come when I called you?", R. Beroḳah continued. "At that moment," he replied, "they had just issued a decree, and I thought I must first find out what it was and send word to the Rabbis, in order that they may pray to God (and thus frustrate the plan)."
רב ברוקא חוזאה הוה קאי בשוקא דבי לפט אתא אליהו אתחזי ליה אמר ליה מי איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי אמר ליה לא איניש אדהכי והכי אתא ההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא הוה רמי חוטי אמר ליה האי בר עלמא דאתי הוא קרא ליה ולא אתא לגביה אזל בתריה אמר ליה מאי עובדך אמר ליה זנדוקנא אנא ואסרנא גברי לחודיהו ונשי לחודיהו ובליליא רמינא פוריי בין גברי לנשי כי היכי דלא לתעבד אסורא כי חזינא בת ישראל דיהבי גוים עיניהו עלה מסרנא נפשי ומצילנא לה זמנא חדא אתרמאי נערה מאורסה בעו למנסה שקלי דורדיא דחמרא שדאי לה בשפולה ואמינא להו דשתנא היא מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי דקא מתאבלנא על ירושלם ומאי טעמא לא רמית חוטי כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא דכי הויא מלתא דצנעא ובעו למגזר גזירתא מגלו לי ואמינא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לה מאי טעמא כי קריתך לא אתית בההיא שעתא הוו קא גזרי גזירתא אמינא ברישא אשמעה ואשלח להו לרבנן דלבעו רחמי עלה דמלתא (31834)
49In the meantime two other men appeared on the scene, and Elijah said to R. Beroḳah, these two will also share in the world to come. R. Beroḳah then asked them, "What is your occupation?" "We are merry-makers; when we see a man who is down-cast we cheer him up; also when we see two people quarrelling with one another, we endeavor to make peace between them."
אדהכי והכי אתו הנך בי תרי אחריני אמר ליה הני נמי בני עלמא דאתי נינהו אמר להו מאי עובדיכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן כי חזינן איניש דעציבא דעתיה מבדחינן ליה אי נמי בי תרי דאית להו תיגרא בהדי הדדי טרחינן ועבדינן להו שלמא: (8078)
50On the following occasions the alarm must be sounded, etc. Our Rabbis have taught: In case of blast and mildew, the alarm must be sounded in whatever quantity they appear; in case of locust and crickets, the alarm must be immediately sounded, even if only one of these winged creatures appeared in the whole land of Palestine.
ועל אלו מתריעין כו': תנו רבנן שדפון וירקון כל שהוא ארבה וחסיל אפילו לא נראה אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל מתריעין עליהן מיד: (5695)
51Wild beasts, etc. Our Rabbis have taught: In cases of wild beasts the alarm must be sounded only when they appear as a visitation, but if they do not appear as a visitation, we do not sound the alarm. How are we to know whether it is the one or the other? If the wild beasts appear in the town, it is a visitation, but if only in the fields, it is not a visitation; if by day, it is a visitation, if by night it is not a visitation; if a beast saw two men together and ran after them, it is a visitation, but if on seeing them it fled, it is not a visitation; if it tore two persons but devoured only one of them, it is a visitation, but if it devoured both of them, it is not a visitation; if it climbed upon the roof and took a child out of the cradle, it is a visitation.
ועל חיה רעה: תנו רבנן חיה רעה בזמן שהיא משולחת מתריעין עליה בזמן שאינה משולחת אין מתריעין עליה כיצד נראתה בעיר משולחת בשדה אינה משולחת נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת ברחה מפניהם אינה משולחת טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת שניהם אינה משולחת עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת (20639)
52Is not the foregoing Baraita contradictory? First it says: If the beasts appear in the towns it is a visitation, making no distinction between day and night, later again it says that it is a visitation only when they appear by day and not when they appear by night. It is no contradiction, and the meaning is this: If the beasts appear in the town by day, it is a visitation, if by night, it is not. "If the beast saw two people and ran after them it is a visitation." This would imply that if the beast remained standing in its place it is not a visitation, and yet in the following clause it is taught that "if the beast fled it is not a visitation," which implies that if it remained standing in its place, it is a visitation! This too is no contradiction, because in the one case the reference is to a beast standing in a field that is near reedland, in the other, to one standing in a field that is not near reedland. "If it tore two persons and devoured only one of them, it is a visitation." But just above it was said that even if it only ran after them it is a visitation! Answer. This sentence refers to a beast standing in the very midst of the reeds. "If it climbed upon the roof and took a child out of a cradle, it is a visitation." Is this not a matter of course? Said R. Papa, the statement is needed in order to include the case of a beast taking a child out of a cradle standing in a hunter's cave.
הא גופא קשיא אמרת נראתה בעיר משולחת ואפילו בלילה והדר תני ביום ולא בלילה הכי קאמר בעיר ביום משולחת בלילה אינה משולחת ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת הא עמדה אינה משולחת והא קתני סיפא ברחה מפניהם אינה משולחת הא עמדה משולחת לא קשיא כאן בשדה הסמוכה לאגם כאן בשדה שאינה סמוכה לאגם טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת והא אמרת אפילו רצתה כי תניא ההיא באגם גופיה עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת פשיטא אמר רב פפא לא צריכא דאפילו בכוכא דציידי: (22942)
53When armies are passing, etc. Our Rabbis have taught: Not only when a hostile army is invading the country (must the alarm be sounded), which is a matter of course, but also when a friendly army is passing through the country; for there was no more friendly army than that of Pharaoh-necoh, and yet king Josiah met his doom through it, as it is said (II Chron., 35.21):
ועל החרב: תנו רבנן אין צריך לומר חרב שאינה של שלום אלא אפילו חרב של שלום שאין לך חרב של שלום יותר משל פרעה נכה ואף על פי כן נכשל בה יאשיהו המלך שנאמר (8608)
Folio 22b דף כב ע״ב
54"He sent ambassadors to him, saying, what have I to do with thee, thou king of Judah? I come not against thee this day, but against the house wherewith I have war; and God hath given command to speed me; forbear thee from meddling with God, who is with me, that He destroy thee not." [What God (did Pharaoh refer to)? Said R. Judah in the name of Rab, he referred to his idol. Josiah therefore thought, since Pharaoh relies on his idol, I shall prevail over him.] And it is further written (ib., 35. 23): "And the archers shot at king Josiah." [Said R. Judah in the name of Rab: This verse teaches us that they made his body (perforated) like a sieve. And R. Judah further said in the name of Rab: Why was Josiah so punished? Because he should have taken counsel with Jeremiah, but failed to do so.] On what verse did he base his attitude? On the verse (Lev., 26. 6): "And the sword shall not go through your land." What sword, Josiah asked himself, can here be meant? Does Scripture refer to the sword of an enemy? This can not be the case, because it is written (in the same verse), "And I will give peace in the land;" it must therefore mean even the sword of a friend. He did not realize, however, that his generation did not appear good enough (in the eyes of God). When Josiah was expiring, Jeremiah came to inquire about him. He then noticed that Josiah's lips were moving, wherefore he said, is it possible that in his agony he is uttering some blasphemy against God! He therefore bent over him and heard him justify God's verdict against him, saying (Lament., 1. 18): "The Lord is righteous; for I have rebelled against His word." Jeremiah then said of him: "The breath of our nostrils, the anointed of the Lord" (ib., 4.20).
וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך מאן אלהים אמר רב יהודה אמר רב זו עבודה זרה אמר הואיל וקא בטח בעבודה זרה יכילנא ליה וכתיב וירו הירים למלך יאשיהו אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך מאי דרש וחרב לא תעבר בארצכם מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום בארץ אלא אפילו חרב של שלום והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה כי הוה קא ניחא נפשיה אתא ירמיהו לשיולי ביה חזייה דקא מרחשן שפותיה אמר דילמא חס ושלום אגב צעריה קאמר מלתא כלפי שמיא גחין עליה שמעיה דקא מצדיק עליה דינא וקאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פתח עליה רוח אפינו משיח ה': (30596)
55It happened that certain elders, as they travelled from Jerusalem to their home cities, etc. The question was raised: Does the Mishnah mean a quantity of grain sufficient to fill an oven, or a quantity of grain sufficient to fill an oven with bread? Come and hear: A Baraita teaches, "A quantity sufficient to close the opening of an oven" (which can refer only to loaves of bread). The question still remains whether this means as many loaves as would cover the opening (on top) of the oven or a row of loaves reaching up to the opening of the oven? This remains undecided.
מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם כו': איבעיא להו כמלא תנור תבואה או דילמא כמלא תנור פת תא שמע כמלא פי תנור ועדין תבעי לך כמלא פי תנור ככסויא דתנורא או דילמא כי דרא דריפתא דהדר ליה לפומיה דתנורא תיקו: (11327)
56They further decreed a fast because wolves had devoured, etc. 'Ulla said in the name of R. Simeon b. Jehozadak, it once happened that wolves devoured two children beyond the Jordan and discharged them through the excretory canal. When the fact came before the Sages, they declared the excreted (digested) flesh as clean, but the excreted bones as unclean.
ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים כו': אמר עולא משום רבי שמעון בן יהוצדק מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן והקיאום דרך בית הרעי ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר וטמאו את העצמות: (9927)
57On the following occasions the alarm is sounded even on the Sabbath, etc. Our Rabbis have taught: When a city is surrounded by enemy troops, or is threatened with a flood; when a ship is foundering on the sea; when a person is pursued by Gentiles or by wild beasts or by bandits, the alarm is sounded even on the Sabbath. For any of these things individuals may volunteer to afflict themselves by fasting; R. Jose said, an individual is not allowed to afflict himself by fasting, for he might become dependent upon the public [by reason of incapacity for work] and find no mercy on their part. Said R. Judah in the name of Rab, what is R. Jose's (Scriptural) reason? It is written (Gen., 2. 7): "And man became a living soul;" the Torah means to say, keep alive the soul which I gave you.
על אלו מתריעין בשבת כו': תנו רבנן עיר שהקיפוה גוים או נהר וספינה המטרפת בים ויחיד הנרדף מפני גוים או מפני חיה רעה או מפני לסטים מתריעין עליהן בשבת ועל כלן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית רבי יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמיה דרבי יוסי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה אמרה תורה נשמה שנתתי בך החייה: (20615)
58Simeon the Temanite said (the alarm is sounded on the Sabbath) also on account of an epidemic, but the other Sages did not agree with him, etc. The question was raised: Did the Rabbis disagree with Simeon only so far as the Sabbath was concerned, but agreed with him with regard to week-days, or did they disagree with him in both? Come and hear: Simeon the Temanite said, the alarm is sounded on the Sabbath for an epidemic, and all the more so on week days; Hanan b. Phineas, the disciple of R. 'Aḳiba, said in the name of R. 'Aḳiba, the alarm is not to be sounded either on the Sabbath or on week days.
שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים: איבעיא להו לא הודו לו בשבת אבל בחול הודו לו או דילמא לא הודו לו כלל תא שמע דתניא שמעון התימני אומר מתריעין על הדבר בשבת (ואין צריך לומר בחול) רבי חנן בן פנחס תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר אין מתריעין על הדבר כל עקר: (11839)
59The alarm is sounded on account of any calamity that comes upon the community, except that of excessive rain. What is the reason? Said R. 'Abba in the name of Samuel, because it is not allowed to pray for the cessation of too much good. R. 'Abba further said in the name of Samuel, whence do we learn that one is not to pray for the cessation of too much good? From the statement (Malachi, 3. 10): "Bring ye the whole tithe into the store-house, that there may be food in My house, and try Me now herewith, saith the Lord of hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency." What is the meaning of "that there shall be more than sufficiency?" Said Rami b. R. Yud in the name of Rab, it means that your lips will grow tired saying, "it is enough".
על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים: מאי טעמא אמר רבי אבא אמר שמואל לפי שאין מתפללין על רוב הטובה ואמר רבי אבא אמר שמואל מנין שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' והריקתי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר רב יוד אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (15657)
60R. Judah said in the name of Rab, in the Exile we do sound the alarm at once (for excessive rain). The same is taught in a Baraita: When there was excessive rain, the people belonging to the division (of that week) would send word to their delegates in Jerusalem: "Look ye out for your brethren in the Exile, that their houses should not become their graves!"
אמר רב יהודה אמר רב ובגולה מתריעין עליהן מיד תניא נמי הכי שנה שגשמיה מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יעשו בתיהם קבריהם: (8388)
61R. Eleazar was asked, how long must a rainfall last without our being allowed to pray for its cessation? "Until," he replied, "a man can sit on the Ḳeren 'Ofel and have his foot dabble in the water." Did not another Baraita teach "hand" (instead of feet)? Said 'Abbayi, by saying "foot" the situation is so conceived that the man could also wash his hands while sitting there. Said Rabbah b. Bar Ḥanah: I saw that place, and [while I was standing on it], an Arab riding on a camel and holding a spear in his hand passed beneath me, and he looked to me as small as a flax worm.
שאלו את רבי אלעזר עד מתי גשמים יורדין ולא יהו מתפללין עליהם שלא ירדו אמר להם כדי שישב אדם על קרן אפל וישכשך רגלו במים והתניא ידו אמר אביי רגלו כידו אמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא דוכתא וחליף טייעא כי רכיב גמלא ונקיט רומחא בידיה ומתחזי כיאניכא: (10554)
62Our Rabbis have taught: "I will give your rains in their season" (Lev., 26. 4) means that the soil will be neither soaked nor thirsty, for whenever the rain is excessive it washes away the soil, so that it yields no fruit. Another interpretation
תנו רבנן ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית שבזמן שהגשמים מרובין מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות דבר אחר (8228)
Folio 23a דף כג ע״א
63is that "in their season" means that the rain will fall only on the eves of Wednesday and Friday, for thus we find that in the time of Simeon b. Shetaḥ the rain fell on the eves of Wednesday and Friday with the result that the wheat grains became as big as kidneys, and the barley grains as big as the kernels of olives, and the lentils as big as gold dinars. The Sages have preserved samples of them for future generations in order to demonstrate how much loss is caused by sin, as it is said (Jerem., 5. 25): "Your iniquities have turned away these things, and your sins have withholden good from you." Similarly, we find that in the days of Herod, when they were rebuilding the Temple, rain fell during the night, and in the morning the wind blew, the clouds dispersed, and the sun shone, so that everyone would rise early for his work—all of which demonstrated to the people that their work was for the sake of Heaven.
בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם חכמים דוגמא לדורות להודיע כמה חטא גורם שנאמר עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם וכן מצינו בימי הורודוס בזמן שהיו עוסקין בבנין בית המקדש ירדו להם גשמים בלילות למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכל אחד ואחד משכים למלאכתו להודיע שמלאכת שמים בידיהם: (22261)
64It happened that Ḥoni, the Circle-drawer, was asked to pray for rain, etc. Our Rabbis have taught: It happened once that the greater part of the month of Adar had passed and no rain had yet fallen. Ḥoni the Circle-drawer was therefore asked to pray that rain should fall. He did so, but rain did not fall. He then drew a circle and placed himself in its center, as did the prophet Habakkuk, who said (Habakkuk, 2. 1): "I will stand upon my watch," and said before God: "Master of the world! Thy children have set their face upon me, because I am, as it were, Thy intimate. I swear by Thy great Name that I will not move from here until Thou showest mercy to Thy children." Rain began to trickle. The people therefore said to him: Master, we see thee, and this is a warranty to us that we shall not die, but it seems to us that this rain comes only in order to free thee from thy oath. "Ye have seen me and ye shall not die," Ḥoni replied, and continuing his prayer said, "Not for such rain did I pray, but for rain sufficient to fill the cisterns, ditches and caves." The rain then came down with vehemence, each drop as big as the opening of a barrel, and the Rabbis estimated that none of them contained less than a log. The people again said to him: Master, we see thee, and this is a warranty that we shall not die, but it seems to us that this rain comes only to destroy the world. "Ye have seen me and ye shall not die," he replied, and then continued: "Not for such rain did I pray, but for a rain of benevolence, blessing and graciousness!" The rain then continued coming in proper measure so that the Israelites had to go up from the streets of Jerusalem to the Temple Mount on account of the rain. They then said to him: "Just as thou hast prayed for the rain to come, so pray now that it should stop." He, however, replied: "I have a tradition that it is not proper to pray for the cessation of too much good; however, bring ye to me a bullock for the confession of my sins!" They brought him a bullock, upon which Ḥoni laid both his hands and said: "Master of the world! Thy people Israel, whom Thou hast brought out of Egypt, can stand neither too much good, nor too much punishment; when Thou becamest wroth (withholding rain), they could not stand it, and now that Thou hast showered much good upon them, they again cannot stand it; let it be Thy will that there be ease in the world." Immediately the wind blew, the clouds dispersed and the sun began to shine and the people went out into the field and brought home morils and truffles. Thereupon Simeon b. Shetaḥ sent word to Ḥoni saying: "Wert thou not Ḥoni I would order thy excommunication; if these years were like those of Elijah, would not the name of God be profaned through thee? However, what can I do since thou behavest petulantly before God as a son behaves before his father, who then grants the son's desire, so that if the son says to him, bathe me in warm water, the father bathes him in warm water; wash me with cold water, he washes him in cold water; give me nuts, peaches, almonds and pomegranates, he gives him nuts, peaches, almonds and pomegranates. With regard to one like thee Scripture says (Proverbs, 23.25): 'Let thy father and thy mother be glad, and let her that bore thee rejoice.'"
מעשה שאמרו לחוני המעגל וכו': תנו רבנן פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמרו לו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין הגשמים יורדין אלא להתיר שבועתך אמר להם ראיתוני לא תמותו אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף כל טפה וטפה כמלא פי חבית ושערו חכמים אין טפה פחותה מלוג אמרו לו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין הגשמים יורדין אלא לשחת את העולם אמר להם ראיתוני לא תמותו אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אף על פי כן הביאו לי פר הודאה הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת להם טובה אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיהא רוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי שאלו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו אומר לו רחצני בחמין רוחצו שטפני בצונן שוטפו תן לי אגוזים אפרסקים שקדים ורמונים נותן לו עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך: (76114)
65R. Naḥman b. R. Ḥisda discoursed: What message did the Synhedrin of the Hewn-Stone-Hall send to Ḥoni the Circle-drawer? (They expounded to him the verses) (Job, 22. 28-30): "Thou shalt also decree a thing and it shall be established unto thee, and light shall shine upon thy ways. When they cast thee down, thou shalt say: 'There is lifting up'; for the humble person He saveth. He shall deliver even him that is not innocent, yea, thou shalt be delivered through the cleanness of thy hands."—"Thou shalt also decree a thing, and it shall be established unto thee," that is, thou hast decreed here below and the Holy One, blessed be He, established thy decree there above.—"And light shall shine upon thy ways," that is, a generation that was in gloom, thou hast brightened by thy prayer—"When they cast thee down, thou shalt say: 'There is lifting up'", that is, a generation that was cast down, thou hast lifted up by thy prayer. "For the humble person He saveth," that is, a generation whose eyes drooped down, thou hast saved by thy prayer. "He shall deliver even him that is not innocent," that is, a generation that is not innocent, thou hast saved by thy prayer. "Yea, thou shalt be delivered through the cleanness of thy hands," that is, through the work of thy clean hands.
דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי שלחו ליה בני לשכת הגזית לחוני המעגל ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך ותגזר אמר ויקם לך אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא קיים אמרך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארתו בתפלתך כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושח עינים יושע דור שהיו עיניו שחות הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שהיה לא נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבר כפיך במעשה ידיך הברורים: (25185)
66Said R. Johanan: All his life long this righteous man (Ḥoni) was troubled about this verse (Psalms, 126. 1): "When the Lord brought back those that returned to Zion, we were like unto them that dream." Did anybody ever sleep seventy years (without interruption)? One day while walking on the road he noticed a man planting a carob-tree. Said Ḥoni to the man: "You know that it takes seventy years before a carob-tree bears fruit; are you so sure that you will live seventy years and eat therefrom?" "I found this world provided with carob-trees," the man replied, "as my ancestors planted them for me, so I plant them for my progeny." Thereupon Ḥoni sat down to eat and was overcome by sleep. As he slept, a grotto was formed around him, so that he was screened off from the human eye, and thus he slept for seventy years. When he awoke, he saw a man gathering carobs from the carob-tree and eating them. "Do you know who planted this carob-tree?" Ḥoni asked. "My grandfather," the man replied. "I must have slept seventy years!" Ḥoni exclaimed. (He saw the many herds that had descended from his she ass.) He then went to his house and inquired whether the son of Ḥoni the Circle-drawer was still alive. He was told that the son was no longer among the living, but that his grandson was still alive. "I am Ḥoni," he said, but the people did not believe him. He betook himself to the Bet ha-Midrash where he heard the scholars say, "Our studies are as clear to us today as they used to be in the times of Ḥoni the Circle-drawer, for when he came to the Bet ha-Midrash he used to explain to the scholars all their difficulties." He then said to them: "I am Ḥoni," but they would not believe him nor would they show him the respect due him. [This grieved him very much], and he therefore prayed to God (that he should die), and he died. Said Raba, hence comes the popular proverb, "either a companion or death!"
אמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים אמר שבעין שנין כחלמא יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא ההוא גברא דקא נטע חרובא אמר ליה מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין פשיטא לך דחיית שבעין שנין ואכלת מיניה אמר ליה אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלו לי אבהתי אנא נמי אשתיל לבראי איתיב קא כריך ריפתא אתיא ליה שנתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא נים שבעין שנין כי קם חזא גברא דקא מנקיט חרובי מההוא חרובא וקא אכיל אמר ליה ידעת מאן שתליה להאי חרובא אמר ליה אבוה דאבא אמר ודאי שבעין שנין כחלמא (חזא לחמרתיה דילדא ליה רמכי רמכי) אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתיה בר בריה איתיה אמר להו אנא הוא לא הימנוה אזל לבי מדרשא שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין האידנא כבשני חוני המעגל דכי הוה עייל לבי מדרשא כל קושיא דהוה להו לרבנן הוה מפרק לה אמר להו אנא הוא לא הימנוה ולא נהגו ביה יקרא כדמבעי ליה בעא רחמי ונח נפשיה אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא או מיתותא: (39393)
67'Abba Hilkiah was the grandson of Ḥoni the Circle-drawer. Once the Rabbis sent to him a pair of scholars that he should pray for rain. When they came to his house they did not find him at home. They went to see him in the field and found him ploughing the ground. They greeted him,
אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה זמנא חדא אצטריך עלמא למטרא שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי ומיתי מטרא אזלו לביתיה לא אשכחוה אזלו לגביה לדברא אשכחוה דהוה קא רפיק רפקא יהבו ליה שלמא (6865)
Folio 23b דף כג ע״ב
68but he did not heed them. Towards evening he was picking up chips of wood and, on his way home, carried the chips on one shoulder and his cloak on the other. The whole way long he did not put on his shoes, but when he had to cross the water he put them on. When he came across thorns and shrubs he lifted up his garments, and when he reached the city, his wife came to meet him bedecked with her finery. When he arrived at the door of his house, he let her enter first, then he followed. He sat down to eat, but did not invite the scholars to join him. Distributing cakes to the children, he gave to the older child one and to the younger two. Turning to his wife, he said: "I know that these scholars came to see me on account of rain; let us go up to the roof and pray; the Holy One, blessed be He, will, perhaps, accept our prayer and there will be rain." When on the roof, he stood praying in one corner and she in another. The clouds appeared first over the corner where his wife stood. He came down and asked the scholars: "Why did the Rabbis come?" "The Rabbis sent us to the Master, that you might pray for rain to come," they replied. Said he: "Blessed be the Lord who put you beyond the need of Abba Hilkiah's prayer!" They, however, replied: "We know well that this rain is come through you, but be that as it may, we should like you to explain to us those actions of yours that greatly surprised us: Why, when we greeted you, did you not heed us?" "I hired myself out for the day, so I thought I had no right to interrupt my work." "Why did you carry the chips of wood on one shoulder and your cloak on the other?" "It is a borrowed garment," he said, "and it was loaned to me for the purpose of wearing, but not for the purpose of placing wood on it." "Why did you not put on your shoes the entire way," the scholars continued, "but when you had to cross the water you put them on?" "Because the entire way," he replied, "I could see (what I was stepping on), in the water I could not see." "Why did you lift up your garments when you came upon thorns and shrubs?" "Because the one (a scratch on the body) heals up, the other (a rent in the garment) does not heal up." "Why did your wife come to meet you so well dressed?" "In order that I should not cast an eye upon another woman." "Why did your wife enter the house first and you after her?" "Because ye are not known to me". "Why did you not invite us to eat with you?" "Because there was not enough food and I did not want to get your thanks for nothing." "Why did you give one cake to the older child and two to the younger?" "The older one stays at home, while the younger goes to school." "Why did the clouds appear first over the corner where your wife was standing?" "Because the woman is usually in the house, and the good she does is direct. (Or it may be because there were some highwaymen living in my neighborhood; I prayed that they should die, while she prayed that they should improve their ways)."
ולא אסבר להו אפי בפניא הוה קא מנקט ציבי כי קא אתי דרא ציבי אחד כתפיה וגלימיה אחד כתפיה כולה אורחא לא סיים מסאניה כי מטא למיא סיים מסאניה כי מטא להיזמי והיגי דלינהו למניה כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מקשטא כי מטא לביתיה עיילא דביתהו ברישא והדר עייל איהו אבתרה יתיב כרך ריפתא ולא אמר להו לרבנן תו כרוכו פלג ריפתא לינוקי לקשישא יהב ליה חדא ולזוטרא תרתי אמר לה לדביתהו ידענא דרבנן אמטול מטרא אתו להו קום ניסק לאיגרא ונבעי רחמי אפשר דמרצי קודשא בריך הוא ואתי מטרא קם איהו בחדא זויתא ודביתהו בחדא זויתא קדים סליק עננא מזויתא דדביתהו נחית אמר להו אמאי אתו רבנן אמרו ליה שדרונן רבנן לגביה דמר למבעי רחמי ומיתי מטרא אמר להו ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה אמרו ליה ידעינן דמטרא מחמת מר הוא דאתא אלא לימא לן מר הני מלי דתמיהא לן מאי טעמא כי יהבינן ליה שלמא למר לא אסבר לן מר אפי אמר להו אגיר יומא הואי ואמינא לא איפגר מאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימיה אחד כתפיה טלית שאולה היא להכי שאולה לי להכי לא שאולה לי מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה כי מטא למיא סיים מסאניה כולה אורחא קא חזינא במיא לא קא חזינא מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה מאי טעמא נפקא דביתהו דמר לאפיה כי מקשטא שלא אתן עיני באשה אחרת מאי טעמא עיילא איהי ברישא ומר אבתרה לא בדיקיתו לי מאי טעמא לא אמר לן מר כרוכו ריפתא לא הוה נפישא ריפתא ואמינא לא אחזיק בהו ברבנן טובת חנם מאי טעמא יהב מר לקשישא חדא ולזוטרא תרתי האי קאי בביתא והאי קאי בבי כנשתא מאי טעמא קדים סליק עננא מההיא זויתא דהות קימא דביתהו דמר משום דאתתא שכיחא בביתא ומקרבא אהניתה (אי נמי הנך בריוני דהוו בשיבבותן אנא בעינא רחמי דלימתו והיא בעיא רחמי דלהדרו בתיובתא): (61018)
69Hanin Ha-Neḥba was the son of the daughter of Ḥoni the Circle-drawer. When the world needed rain, the Rabbis would send school-children to him, who would pull him by the corners of his garments and say to him: "Father, Father! Give us rain!" Said Hanin: "Master of the world! Do it for the sake of these, who do not distinguish between the Father Who gives rain and a father who does not give rain." And rain came. Why was he named Hanin ha-Neḥba? Because (in his modesty) he used to hide himself.
חנין הנחבא בר ברתיה דחוני המעגל הוה כי הוה מצטריך עלמא למטרא הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה (ונקטי ליה בשפולי גלימיה) ואמרי ליה אבא אבא הב לן מטרא אמר לפניו רבונו של עולם עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מטרא לאבא דלא יהיב מטרא ואתי מטרא ואמאי קרי ליה חנין הנחבא שהיה מחביא עצמו בבית הכסא: (9693)
70Said R. Zeriḳa to R. Safra: Come and see the difference between the imperious men of Palestine and the pious men of Babylonia. The pious men of Babylonia (namely R. Huna and R. Ḥisda), when there was need of rain, would say: "Come let us meet together in prayer; peradventure the Holy One, blessed be He, will accept our prayer and rain will come;" but as to the imperious men of Palestine, there is, for example, R. Jonah, the father of R. Mani, who, when they needed rain, would go into the house and say: "Get me my haversack and I will go and buy grain for a zuz," whereupon he would go to some cave-like, hidden place, cover himself in sackcloth and pray until rain came. When he came back he was asked, "Did you bring anything?" "No," he answered, "I thought that after this rainfall there would be relief everywhere."
אמר ליה רבי זריקא לרב ספרא תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל חסידי דבבל (רב הונא ורב חסדא) כי הוה מצטריך עלמא למטרא אמרי נכניף לגבי הדדי ונבעי רחמי אפשר דמרצי קודשא בריך הוא ואתי מטרא תקיפי דארעא דישראל כגון רבי יונה אבוה דרבי מני כי הוה מצטריך עלמא למטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו הבו לי גואלקי אזיל אייתי בזוזא עבורא אזל קאים בדוכתא עמיקתא וצניעא מכסי שקא ובעי רחמי ואתי מטרא כי הוה אתי אמרי ליה אייתי מר מידי אמר להו אמינא הואיל ואתא מטרא רווח עלמא: (18412)
71R. Mani, the son of R. Jonah, was annoyed by members of the Patriarchal house, so he went and prostrated himself upon the burial cave of his father. One day when members of the Patriarchate happened to pass before the cave, the legs of their horses were caught in the ground and they could not move until they took upon themselves not to annoy R. Mani again.
רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה אזל אשתטח אמערתא דאבוה יומא חד הוו קא חלפי התם אינקוט כרעי דסוסותייהו עד דקבילו עליהו דלא לצערו ליה: (5596)
72R. Mani used to attend the lectures of R. Isaac b. Eliashib. Once he complained before the latter that the rich members of his father-in-law's house annoyed him. Said R. Isaac: "May they become poor!" and they became poor. (R. Mani then complained): "They press me for support" (whereupon R. Isaac said): "May they become rich again!" and they became rich. (R. Mani then complained): "I am not pleased with my wife." (Whereupon R. Isaac asked him): "What is her name?" "Hannah" (was the reply). "May Hannah become beautiful!" and Hannah became beautiful. "Now she lords it over me;" (whereupon R. Isaac said): "May Hannah become ugly again!" and Hannah became ugly again.
הוה שכיח קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמר ליה עתירי דבי חמי קא מצערו לי אמר ליענו איענו קא דחקו לי ליעתרו איעתרו לא מקבלי אינשי ביתאי עלאי מה שמה חנה תתיפה חנה נתיפתה חנה קא מגנדרא עלי תחזור חנה לשחרירותה חזרה חנה לשחרירותה: (12472)
73Two disciples, who used to attend the lectures of R. Isaac b. Eliashib, once said to him: "Pray for us that we may become more learned!" R. Isaac replied, "This power was once in my possession, but I have given it up."
הנהו תרי תלמידי דהוו שכיחי קמיה דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה לבעי מר רחמי עלן דנחכים טפי אמר להו עמי היתה ושלחתיה: (5387)
74R. Jose b. 'Abin used to attend the lectures of R. Jose of Yodḳart, later he left him and went over to R. 'Ashi.
רבי יוסי בר אבין הוה שכיח קמיה דרבי יוסי דמן ידקרת שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי (3709)
Folio 24a דף כד ע״א
75One day he heard R. 'Ashi teaching in the name of Samuel: He that takes a fish out of the water on Sabbath is guilty of having desecrated the Sabbath (by killing) as soon as a piece (of the fish's body) as large as a sela' has become dry. To this statement R. Jose remarked that the dry spot must be between the fins. Said R. 'Ashi: Are you not aware of the fact that what you remarked was said by Jose b. 'Abin? "I am Jose b. 'Abin", he replied. "But were you not studying under R. Jose of Yodḳart?" "Yes, I was." "Why did you leave him and come here?" "How should a man who has no pity for his son and his daughter have any for me?" replied R. Jose b. 'Abin.
יומא חד שמעיה דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע חייב אמר ליה איהו ובין סנפיריו אמר ליה ולא סבר לה מר דההיא רבי יוסי בר אבין אמרה אמר ליה אנא הוא יוסי בר אבין ולאו קמיה דרבי יוסי דמן ידקרת הוה שכיח מר אמר ליה אין ומאי טעמא שבקיה מר ואתא אמר ליה גברא דעל בריה ועל ברתיה לא חס עלי דידי חייס: (12147)
76To what circumstance did he refer? He referred to the following event: One day R. Jose of Yodḳart had employed some laborers in the field. It became dark before R. Jose brought them something to eat. The laborers therefore complained to R. Jose's son that they were hungry. A fig-tree happened to be in the neighborhood, so the son of R. Jose turned to that tree saying, "Fig-tree, fig-tree! bring forth thy fruit, in order that the laborers of my father may eat." The tree immediately brought forth fruit and the laborers ate. In the meantime his father (R. Jose) arrived and, addressing the laborers, said, "Do not bear me a grudge, the reason I came late is because I was occupied by a matter of charity, and it is only now that I was able to come." They replied: "May the Merciful satisfy thy hunger as thy son has satisfied ours!" Said R. Jose, "What do you mean by that?" They told him what had happened, whereupon R. Jose said, "My son! Thou hast troubled thy Creator to make the fig-tree yield fruit before its time, so mayest thou be gathered in before thy time."
בריה מאי היא יומא חד הוו אגירי ליה אגירי בדברא נגה ולא אייתי להו ריפתא אמרו ליה לבריה כפנינן הוה תמן תאנה אמר תאנה תאנה הוציאי פרותיך ויאכלו פועלי אבא אפקא ואכול אדהכי והכי אתא אבוה אמר להו לא תנקטו בדעתיכו דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא ועד השתא הוא דסגאי אמרו ליה רחמנא לשבעך כי היכי דאשבען ברך אמר להו היכי הוה אמרו ליה הכי והכי הוה אמר ליה בני אתה הטרחת את קונך להוציא פרות תאנה שלא בזמנה תאסף שלא בזמנך: (17033)
77What was the incident with his daughter? It was the following: R. Jose of Yodḳart had a beautiful daughter. One day he noticed a man making a hole in the fence and gazing at her. R. Jose asked him why he did that, whereupon the man said, "If I had not the good fortune to marry her, may I not have at least the privilege of looking at her?" R. Jose then said: "Daughter, daughter! Thou art a cause of trouble to humanity, return to thy dust, in order that the people should not stumble on thy account".
ברתיה מה היא הויא ליה ברתא בעלת יופי יומא חד חזייה לההוא גברא דהוה קא כרי בהוצי וקא חזי לה אמר ליה מאי האי אמר ליה אם ללקחה לא זכיתי לראותה לא אזכה אמר לה ברתי קא מצערת לברייתא תובי לעפריך ואל יכשלו ביך בני אדם: (8798)
78The same R. Jose had a she-ass which he used to hire out. Those who hired her would place the hire upon her back, and she would walk home. If the amount was too much or too little, the ass would not move from the spot. One day a pair of sandals was forgotten on the ass, and she refused to proceed until the shoes were taken off.
הוייא ליה ההיא חמרא דכד הוו אגרי לה הוו מותבי אגרא עילוה ואתיא לבי מרה ואי טפו לה או בצרו לה לא אתיא יומא חד אינשי זוגא דסנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלוה מנה: (4491)
79The collectors of charity funds used to hide themselves whenever they saw Eleazar of the village of Bartota, because he was in the habit of giving them everything he happened to possess. One day he was going to the market in order to buy a wedding outfit for his daughter, when the collectors espied him and tried to hide themselves. Eleazar, however, followed them and said: "I adjure you to tell me for what purpose you are collecting?" "For a marriage between an orphaned boy and an orphaned girl," they replied. "By the Service of the Temple! they have precedence over my daughter," exclaimed he, and putting together all that he had, he gave it to them, except one zuz that remained in his possession. For this he bought wheat and deposited it in the granary. Thereupon his wife inquired of her daughter what her father had brought her. "All that he brought he took up to the granary," the daughter replied. The wife then went up to the granary and found it full of wheat, to the extent that it came through the door hinges. When Eleazar returned from the Bet ha-Midrash, she said to him, "Come and see what thy Friend (God) has done for thee!" Said he: "By the service of the Temple! This wheat shall be sacred property and thy share in it shall not be more than that of any among the poor of Israel."
אלעזר איש כפר ברתותא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה דכל דהוה נקיט הוה יהיב להו יומא חד סליק לשוקא למזבן נדוניא לברתיה חזיוה גבאי צדקה טשו מיניה אזל בתריהו אמר להו אשבעתיכו במאי עסקיתו אמרו ליה ביתום ויתומה אמר להם העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו פש בהדיה חד זוזא אזל זבן ביה חטי ואסיק שדייה באכלבא אתאי דביתהו אמרה לה לברתה מאי איתי לך אבוך אמרה לה כל דאייתי לאכלבא אסקיה סלקא חזיא לאכלבא דמליא חטי וקא נפקא בצנורא דדשא כי אתא מבי מדרשא אמרה ליה בא וראה מה עשה לך אוהבך אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל: (21032)
80R. Judah Nesiah (Patriarch) once ordained a fast during which he prayed for rain, but rain did not come. Said he: "What a difference between Samuel the Ramathite and Judah b. Gamaliel! [Samuel the Ramathite did not decree any fast and yet rain fell, while Judah decrees a fast and no rain comes!] Woe unto a generation that is placed in such a position! Woe unto him in whose lifetime such a thing happens!" and became very much discouraged, whereupon rain came.
רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר (כמה) משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל אוי לו לדור שנתקע בכך אוי לו למי שעלתה בימיו כך חלש דעתיה אתא מטרא: (8088)
81The Patriarchal house once ordered a public fast, without informing R. Johanan and Resh Laḳish thereof. They informed them, however, the next morning. Resh Laḳish therefore said to R. Johanan: "How can we observe the fast, since we did not take it upon ourselves yester-night?" Said R. Johanan, "We must follow their (the Patriarchs') ordinances."
דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ולריש לקיש לצפרא אודעינהו אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן הא לא קבלינן עלן מאורתא אמר ליה אנן בתריהו גרירינן: (7835)
82The Patriarchal house once ordered a fast (during which they prayed for rain), but rain failed to come. 'Osha'yah, the younger from Ḥabraya, therefore, quoted to them the verse (Num., 15. 24): "Then it shall be, if it be done in error by the congregation, it being hid from their eyes," and illustrated it by the following simile: As long as a bride (in her paternal house) has beautiful eyes, the rest of her body needs no examination, but if her eyes are not beautiful, her entire body must be examined. Hearing this, the servants of the Patriarch seized 'Osha'ya, put a towel (sudary) around his neck and began to choke him, but some townspeople who saw it said to them: "Let him go, for he used to harass us too, but when we saw that all his deeds were for the sake of Heaven we let him alone."
דבי נשיאה גזור תעניתא בעו רחמי ולא אתא מטרא תנא להו אושעיא זעירא דמן חברייא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה משל לכלה בזמן שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה אין עיניה יפות כל גופה צריך בדיקה אתו עבדי ורמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה אמרו להו בני מאתיה שבקוה דהא נמי מצער לן כיון דחזינן דכל מליה לשום שמיא לא אמרינן ליה ולא מידי: (14323)
83Rabbi once ordered a fast, and 'Ilfa or, as some say, R. 'Ilfi, went down at Rabbi's request to the praying desk, and as soon as he said the words, "He causes the wind to blow," a wind blew, and when he said, "He causes the rain to come down," rain fell. Rabbi thereupon asked him, "What is thy occupation?" to which he replied: "I live in a poverty-stricken place (where there is no wine for Ḳiddush and Habdalah), but I make efforts and obtain wine for Ḳiddush and Habdalah and thus make the community discharge their duty."
רבי גזר תעניתא נחית קמיה אילפא ואמרי לה רבי אילפי אמר משיב הרוח נשא זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה דיירנא בקוסא רחיקא טרחנא ומיתינא קדושא ואבדלתא ומפיקנא להו לצבורא ידי חובתיהו: (9761)
84Rab happened to come to a certain place, where he ordered a fast. The reader of the congregation then went down to the praying desk and recited, "He causes the wind to blow," and immediately a wind blew, and when he recited, "He causes the rain to fall," rain fell. Rab therefore asked him: "What is thy occupation?" "I am a teacher of young children," he replied, "and I teach the children of the poor as well as those of the rich, and if any one is so poor that he is unable to pay, I take no fee from him. I possess a fish-pond, and if a child is careless in his studies, I bribe him by giving him some of the fish and thus win him over to study."
רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח נשא זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה מקרי ינוקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי וכל דלא אפשר ליה לא שקילנא מיניה מידי ואית לי פירא דכוורי וכל מאן דפשע בינוקי משחידנא ליה בכוורי (ומשדלנא ליה ומפייסנא ליה) עד דאתי וקרי: (13672)
85R. Naḥman once ordered a public fast, during which he prayed for rain, which, however, failed to come. He therefore said: "Take Naḥman and throw him down from the wall!" He felt greatly discouraged, and then rain came.
רב נחמן גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר שקלוה לנחמן טריוה מגודא לארעא חלש דעתיה אתא מטרא: (5436)
86Raba ordered a fast, prayed for rain, but rain did not come. He was therefore asked: "Why is it that when R. Judah ordered a fast rain came?" "What can I do?" replied Raba. "As far as learning goes, we are superior to them; for in his time all studies
רבא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמרו ליה והא רב יהודה גזר תעניתא ואתא מטרא אמר להו מאי אעביד אי משום תנויי אנן עדיפינן מינייהו דבשני דרב יהודה כולהו תנויי (7643)
Folio 24b דף כד ע״ב
87were confined to the Section Neziḳin (Damages), while our studies embrace much more; when R. Judah reached in his studies the Mishnah (Ṭeharot, II, 1): 'If a woman was pressing vegetables in a pot,' or, as some say, the Mishnah ('Uḳḳaẓin, II, 1): 'Olives which have been pressed with their leaves are clean,' he would say: 'I see here problems as difficult as the discussions of Rab and Samuel,' while we to-day teach the tractate 'Uḳḳaẓin in thirteen different recensions. [And yet when R. Judah took off one of his shoes rain fell, while we cry (for rain) the whole day and nobody heeds us! Should it be because of our conduct—if there is anybody who has noticed anything wrong, let him testify against me.] However, what can the leaders do when the generation does not appear good enough in the eyes of God!"
בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן טובא וכי הוה מטי רב יהודה האשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן אמר הויי דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא (ואלו רב יהודה כי הוה שליף חד מסנא אתי מטרא ואנן קא צוחינן כולי יומא וליכא דמשגח בן אי משום עובדא אי איכא דחזא מידי לימא) אלא מה יעשו פרנסי הדור שאין דורן דומה יפה: (10773)
88R. Judah, seeing two men who were using bread in a wasteful manner, said: "It seems that there is too great plenty in the world." He cast an angry look about him and a famine came. Said the Rabbis to R. Kahana, son of R. Neḥunya, the disciple of R. Judah: "Try thou, who art his disciple, to prevail upon him (R. Judah) that he should go out to the market-place." He (R. Kahana) prevailed upon him. R. Judah went to the market, and noticing people crowding together, he asked: "What is the matter?" He was told that they were standing around a mass of offals of ground dates which was for sale. "There is evidently a famine in the country," said R. Judah, and ordered his disciple to pull his shoes from his feet. The disciple pulled off one of his master's shoes, and when he was about to pull off the other, Elijah appeared to him saying: "If you pull off the other shoe, you will destroy the world."
רב יהודה חזנהו להנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא אמר שמע מינה איכא שבעא בעלמא יהב עיניה הוה כפנא אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה מר דשכיח קמיה נעשייה דליפוק לשוקא עשייה נפק לשוקא חזא כנופיא אמר להו מאי האי אמרו ליה אכוספא דתמרי דקא מזדבן אמר שמע מינה איכא כפנא בעלמא אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאני שלף ליה חד מסנא כי מטא למשלף אחרינא אתא אליהו אתחזי ליה אמר ליה אי שלפת אחרינא מחרבת ליה לעלמא: (17550)
89Said R. Mari, son of the daughter of Samuel: I was standing (on the day the miracle was performed by R. Judah) on the bank of the River Papa, and saw angels, disguised as sailors, filling ships with sand, which turned into fine flour. Everybody tried to obtain some, but they were told that they should not buy that kind of flour, because it was the product of a miracle. The next morning ships laden with wheat arrived from Parzina.
אמר רב מרי ברה דבת שמואל אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא חזאי למלאכי (דאידמו למלחי) דאיתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא וסמידא אתו כולי עלמא למזבן אמרי להו מהא לא תזבנון דמעשה נסים הוא למחר אתיאן חטי דפרזינאי: (7034)
90Raba once came to Hagrunya, where he ordered a fast and prayed for rain, but rain did not come. He therefore advised the people to continue their fast over night. The next morning he said to them: "Is there any one among you who saw something in a dream last night?" Said to him R. Eleazar of Hagrunya, I dreamed that I read the following words: "Good health to the good master from the good Lord, who will grant of His goodness to His people." Raba then said: "It is evident that the time is propitious;" accordingly he prayed and rain fell.
רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתיכו למחר אמר להו מי איכא דחזא מידי בחלמא אמר ליה רב אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמא שלם טב לרב טב מרבון טב דמטוביה מיטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון היא בעא רחמי ואתא מטרא: (10991)
91A certain man was sentenced in the court of Raba to be lashed because he had sexual intercourse with a Gentile woman. Raba had the lashing administered to him, and the man died of the effects. The matter came to the hearing of king Shabur (Sapor), who wanted to punish Raba for the deed, but 'Ifra 'Ormuzd, mother of king Shabur, said to him: "Have no quarrels with the Jews, because anything they ask of their God, He does for them." Said he: "What, for instance?" "They pray for rain," she replied, "and rain comes." Said he: "That is because it is the season when rain is due, let them pray for it now, in the equinox of Tammuz, and bring down rain!" 'Ifra 'Ormuzd thereupon sent word to Raba that he should concentrate his mind and pray for rain. Raba did so, but no rain came. Said he: "Master of the world! 'O God, we have heard with our ears, our fathers have told us, what work Thou didst in their days, in the days of old' (Ps., 44.2), but we did not see it with our own eyes." Immediately a heavy rain fell, so that the gutters of Maḥuza carried the water into the Tigris. Thereupon Raba's father appeared to him in a dream, saying: "Is there another man who puts Heaven to so much trouble! Change thy place." (He did so and) the next morning he found that his bed was scratched with knives.
ההוא גברא דאיחייב נגדא בי דיניה דרבא דבעל גויה נגדיה רבא ומית אשתמעא מלתא בי שבור מלכא בעו לצעוריה אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך פיקר בהדי יהודאי דכל דבעין ממריהו עביד להו אמר לה מאי היא בעון רחמי ואתי מטרא אמר לה ההוא משום דזמנא דמטרא הוא לבעי רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מטרא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר לפניו רבונו של עולם אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם אבל אנו בעינינו לא ראינו אתא מטרא עד דשפוך מרזבי דמחוזא לדיגלת אתחזי ליה אבוה בחלמיה אמר ליה מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי שני דוכתיך שני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני: (26589)
92R. Papa ordered a fast but, feeling very weak, took some food. He then prayed, but no rain came. R. Naḥman b. 'Ish Prati (of the Euphrates) then said to him: "If you had swallowed a plate of grit, rain would have come." R. Papa felt humiliated, and then rain came.
רב פפא גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר ליה רב נחמן בר איש פרתי אי שריף מר חדא פנכא דדיסא הוה אתי מטרא חלש דעתיה אתא מטרא: (8181)
93R. Ḥanina b. Dosa once travelled on the road, when it began to rain. Said he: "Master of the world! The whole world is at ease, but Ḥanina alone is in distress!" The rain stopped. When he came home, he said again: "Master of the world! The whole world is in distress, while Ḥanina alone is at ease!" The rain came again. Said R. Joseph, what good did the prayer of the high priest do if R. Ḥanina could make it to naught? For we read in a Mishnah that the high priest used to recite a short prayer in the outer hall. What was the prayer? R. 'Abin b. R. 'Adda and Raba b. R. 'Adda said, both in the name of R. Judah, the prayer ran thus: "May it be Thy will, Lord our God, that this year be one of heat and rain." Is a hot year of any benefit? On the contrary, it is a calamity! But the prayer read thus: "If the year is to be hot, let it also be blessed with ample rain, and may the prayers of travellers find no hearing before Thee." R. Aḥa the son of Raba reported in the name of R. Judah the following conclusion (of the prayer): "May the rulership never depart from the house of Judah and may Thy people Israel never be in need of supporting one another or of assistance from other people."
רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מטרא אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כלו בנחת וחנינא בצער פסק מטרא כי מטא לביתיה אמר רבונו של עולם כל העולם כלו בצער וחנינא בנחת אתא מטרא אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא דתנן מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון מאי מצלי רבין בר רב אדא ורבא בר רב אדא תרויהו משמיה דרב יהודה אמרי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו שחונה וגשומה שחונה מעליותא היא אדרבא גריעותא היא אלא אם שחונה תהא גשומה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה זה מזה ולא לעם אחר: (27554)
94Said R. Judah in the name of Rab: Every day a Heavenly Voice comes forth and says: "The whole world is supplied with food only on account of my son Ḥanina, while he is satisfied with one ḳab of carobs from one Sabbath eve to the other." Every Friday R. Ḥanina's wife would throw some smoke-producing matter into the oven,
אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כלו אינו נזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו קב חרובים מערב שבת לערב שבת: כל מעלי שבתא הות רגילא דביתהו דשדיא אקטרתא בתנורא (10045)
Folio 25a דף כה ע״א
95because she was ashamed (to have it known that she had nothing to bake for the Sabbath). She had, however, a certain neighbor who said: "I surely know that she has nothing (to bake), let me go and see what causes that smoke." She went in and found the stove full of bread and a kneading-trough full of dough. She therefore exclaimed: "Hear! Hear! Bring a shovel, for your bread is getting charred!" It is taught in a Baraita that R. Ḥanina's wife actually went for a shovel, because she was used to miracles (and therefore did not assume that the woman was mocking her).
משום כסופא הות לה ההיא שיבבתא אמרה מכדי ידענא דמידי לית לה איזיל אחזי מאי האי אזלא אשכחתיה לתנורא דמלי ריפתא ואגנא דמלי לישא אמרה לה פלניתא פלניתא איתא מסא דחריכא ליך ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה מפני שמלומדת בנסין: (10772)
96Once the wife of R. Ḥanina said to her husband: "Pray that some of the good which is stored up for the righteous in the world to come may be given to you here." He prayed and a leg of a golden table was swung into his house, but subsequently he saw in a dream that all other people would dine on a table with three legs, while he would dine on a table with two legs. She then said to him: "Pray that they should take it (the golden leg) back." He did so and it was taken back. It was taught in a Baraita that the latter miracle was greater than the former, for there is a tradition that things prayed for may be granted, but (when granted) are never taken back.
אמרה ליה דביתהו מטיבותא דגניזא להו לצדיקי לעלמא דאתי בעי רחמי דלתנון לך מידי בעא רחמי שדו ליה חד כרעא דאכואנא דדהבא חזא בחלמא דכולי עלמא קא אכלי אכואנא דתלתא כרעי ואיהו על דתרתין כרעי אמרה ליה בעי רחמי דלשקלוה בעא רחמי ושקלוה תנא גדול נס האחרון יותר מן הראשון דגמירי מיהב יהבי משקל לא שקלי: (12708)
97One Friday eve Ḥanina saw that his daughter was sad. He asked her, "Why are you so downcast?" "Because I mistook a vessel containing vinegar for a vessel containing oil and poured the vinegar into the lamp." "My daughter," said Ḥanina, "He who ordained that oil should burn, will ordain that vinegar should burn." It was reported that the lamp continued burning, so that on Saturday evening they still used its light for Habdalah.
חד בי שמשי חזייה לברתיה דהות עציבא אמר לה אמאי עציבת דאיחלף לי מנא דמשחא במנא דחלא ורמאי בשרגא אמר לה בתי מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחמץ וידלוק תנא היה דולק והולך עד שנטלו ממנו אור להבדלה: (8655)
98R. Ḥanina had some goats and was told that they were damaging people's property. Said he: "If they really do damage, may bears devour them, but if not, may they bring the bears impaled on their horns." In the evening each of the goats brought a bear on its horns.
הוין ליה הנך עיזי אמרו ליה קא מפסדן אמר אי קא מפסדן ניכלינהי דובי ואי לא ליתיין דובי בקרניהי לאורתא אתיא כל חדא וחדא דובא בקרנה: (4168)
99R. Ḥanina had a neighbor who once said to him: "I have built a house for myself and the joists are not long enough to reach from one wall to the other." Said he: "What is thy name?" "My name is 'Eiku," she replied. Said he: "'Eiku, 'Eiku! May thy joists reach the walls."
הויא ליה ההיא שיבבתא אמרה ליה בנאי לי ביתא ולא קמטו כשורי אמר לה מה שמיך אמרה ליה איכו אמר איכו נימטו כשוריך (4306)
100It was taught: Pelimo said, I saw that house; its beams protruded an ell on each side, and people told me: This is the house which R. Ḥanina b. Dosa covered with beams through his prayer. Some say that joints were added to the beams by a miracle.
תנא פלימו אומר אני ראיתי אותו הבית והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי זהו הבית שקרה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו ויש אומרין סניפין עשאום: (7949)
101R. Eleazar b. Pedat was greatly distressed by poverty. One day he was bled, and after the operation had nothing to eat. He found some garlic and swallowed it, whereupon he fainted. Some of the Rabbis went to visit him and noticed that he was weeping and laughing, and that a ray of light proceeded from his forehead. When he awoke, they asked him: "Why did you weep and laugh, and why did a ray of light proceed from your forehead?" "I saw the Shekinah," he replied, "and complained before her, saying, 'how long shall I continue to live in this poverty?' and the Shekinah replied to me: 'Would it be acceptable to thee that I should destroy the world and create it anew? Perhaps thou wilt then be born in an hour that will betoken plenty for thee.' I said, 'So much trouble for a mere perhaps?' [I further said: 'Is the time which I have already lived greater than the time I am yet to live, or the reverse?' I was told: 'The time thou hast lived is greater.' 'If so,' said I, 'I do not care to be reborn.'] I then asked: 'What wilt thou give me in the world to come?' 'Thou wilt be given,' the answer was, 'thirteen rivers flowing with balsam oil, in which thou wilt find pleasure.' Said I, 'Is that all?' [The Shekinah replied: 'What am I to give to thy fellowmen if thou takest everything?' But I said: 'Do I ask it of one who is not in a position to give?']. I was then struck on my forehead by the snapping of a thumb and was asked: 'Eleazar my son, do my arrows irritate thee?'"
רבי אלעזר בן פדת הוה דחיקא ליה מלתא טובא עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם אשכח ברה דתומא שדא פומיה חלש לביה עיילי רבנן לשיולי ביה חזיוה דבכא וחייך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה כי אתער אמרו ליה מאי טעמא בכא מר וחייך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה אמר להו דחזאי שכינה ואמרי קמיה עד אימת אידבר ואיזיל בהאי דוחקא אמר לי ניחא לך דאחרביה לעלמא והדר אבריה אפשר דנפלת בשעתא דמזוני אמרי קמיה כולי האי ואפשר (דחיי נפיש או דחיינא אמר לי דחיית אמרי קמיה אי הכי לא בעינא) אמרי קמיה לעלמא דאתי מאי יהבת לי אמר לי יהיבנא לך תליסר נהרי דמשכי אפרסמא דמענגת בהו אמרי קמיה ותו לא (אמר לי ולחברך מאי יהיבנא אמרי קמיה ואנא מגברא דלית ליה קא בעינא) טרק לי באסקוטלא באפותאי ואמר לי אלעזר ברי איגרו בך גירי: (23935)
102R. Ḥanina b. Ḥama ordered a fast, but no rain came. The people asked, "Why is it that when R. Joshua b. Levi orders a fast rain does fall?" R. Ḥanina replied: "I am I (Ḥanina) and he is the son of Levi!" They sent for him (R. Joshua), and R. Ḥanina said to him: "Come let us put our minds in the right spirit of prayer; perchance the community too will become contrite and pray, and rain will come." They all prayed, but there was no rain. R. Ḥanina then said: "Is it your desire that rain shall descend for our sake?" They said "Yes!" R. Ḥanina then called: "Sky! sky! cover thy face (with clouds)!" But the sky did not cover itself. Then he said: "How impudent art thou, O sky!" The sky thereupon covered itself and rain came.
רבי חנינא בר חמא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמרו ליה והא רבי יהושע בן לוי גזר תעניתא ואתא מטרא אמר להו הא אנא והא בר ליואי שלחו וקרו ליה אמר ליה ניתי ונכוין דעתין אפשר דתברי צבורא לביהו ובעו רחמי ואתי מטרא בעון רחמי ולא אתא מטרא אמר להם רצונכם שיבא מטר בשבילנו אמרו לו הין אמר רקיע רקיע כסה פניך לא איכסי אמר כמה עזין פני רקיע איכסי ואתא מטרא: (17056)
103Levi ordered a fast, prayed for rain, but none came. Said he: "Master of the world! Thou hast gone up and taken Thy seat in heaven and showest no consideration for (the suffering of) Thy children." Rain fell, but Levi became lame. Said R. Eleazar, one must never reproach God, for a great man once reproached God and became lame. Was that the cause thereof? Was it not stated that Levi showed to Rabbi how to make a certain kind of prostration and on that occasion became lame? Both incidents were the cause of his lameness.
לוי גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא אמר לפניו רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואי אתה משגיח על בניך אתא מטרא ואטלע: אמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי למעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואטלע ומנו לוי והא גרמא ליה והאמר מר לוי אחוי קדה קמיה דרבי ואטלע הא והא גרמא ליה: (11472)
104R. Ḥiyya b. Luliani overheard the clouds saying: "Let us pour rain on Ammon and Moab." Said he to them: When the Holy One, blessed be He, offered His Torah to the various nations and tongues they did not accept it, until Israel came and accepted it. Now ye are ready to pass over Israel and pour your rain upon Ammon and Moab! Pour down the rain on the spot below you! And they did so.
רבי חייא בר לולייני שמעינהו לענני דקאמרי ניזיל נשדי מטרא בעמון ומואב אמר להו כשהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה ואתון שבקתון ישראל ושדיתון בעמון ומואב שדו אדוכתיכו שדונהו אדוכתיהו: (11391)
105R. Ḥiyya b. Luliani once discoursed: Why is it written (Ps., 92. 13): "The righteous shall flourish like the palm-tree; he shall grow like a cedar in Lebanon?" If the righteous is compared to a palm-tree, why is he compared to a cedar, and if he is compared to a cedar why should he be compared to a palm-tree? Because if Scripture had only mentioned the palm-tree and not the cedar, one might have said that just as a palm-tree
דרש רבי חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אלו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר (9397)
Folio 25b דף כה ע״ב
106does not produce young shoots, so neither does the righteous. Scripture therefore compares him also to a cedar; if, on the other hand, Scripture only mentioned the cedar and not the palm-tree, one might have said that just as a cedar bears no fruit, so neither does the righteous, therefore Scripture has both palm-tree and cedar.
אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז ואלו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פרות אף צדיק אין עושה פרות לכך נאמר תמר ונאמר ארז (7976)
107Does a cedar produce young shoots? Do we not read in a Baraita: He who buys a tree from his neighbor in order to fell it, must cut it a hand-breadth above the ground; if the tree is a virgin-sycamore, he must cut it three hand-breadths above the ground; and if it is a truncated sycamore, he must cut it two hand-breadths above ground; if he buys reeds and vine, he must cut them above the knot; in case of palm-trees and cedars he may dig deep in the ground and uproot them, because they do not produce young shoots! Answer. In the passage above (of R. Ḥiyya) reference is had to different kinds of cedars, which is in keeping with a statement of Rabbah b. R. Huna; for Rabbah b. R. Huna said that it was taught in the School of Rab: There are ten kinds of cedars, as it is said (Is., 41. 19): "I will plant in the wilderness the cedar, the acacia-tree, and the myrtle, and the oil-tree; I will set in the desert the cypress, the plane-tree and the larch together."
וארז גזעו מחליף והתניא הלוקח אילן מחברו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת שקמה שלשה טפחים סדן שקמה שני טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הם שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו: (18572)
108Our Rabbis have taught: It happened once that R. Eliezer decreed thirteen fast days for the community and yet no rain came. Finally, the people began to leave the synagogue. Said he to them: "Did you prepare graves for yourselves?" All the people burst forth crying, whereupon rain descended.
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים (9814)
109Another time it happened again that R. Eliezer went before the ark and said the twenty-four benedictions, but his prayer was not answered. R. 'Aḳiba then succeeded him before the ark and said: Our Father, our King! We have sinned before Thee, our Father, our King, we have no king beside Thee. Our Father, our King! have compassion upon us! His prayer was answered, and the Rabbis therefore began to utter suspicion against R. Eliezer. However, a heavenly voice came forth and proclaimed: Not that R. 'Aḳiba is greater than R. Eliezer, but the one is of a forbearing disposition, while the other is not.
שוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד אחריו רבי עקיבא ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו ונענה הוו קא מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו: (12485)
110Our Rabbis have taught: How much rain must fall in order that the congregation may stop fasting? There must be rain enough to penetrate the cavity made by the plough; this is the opinion of R. Meir; R. Judah said, if the soil is dry (hard), it is enough if the rain penetrates to the depth of a hand-breadth, in moderately soft soil the penetration of two hand-breadths is required, and in tilled (loose) ground three hand-breadths.
תנו רבנן עד מתי יהיו גשמים יורדין ויהיו צבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך המחרשה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בחרבה טפח בבינונית טפחים ובעבודה שלשה טפחים: (7544)
111We read in a Baraita: R. Simeon ben Eleazar said, Not a hand-breadth of rain comes from above, but that the deep below comes up to meet it with two hand-breadths. But did we not read three hand-breadths (instead of two)? There is no contradiction, for one passage refers to tilled ground and the other to fallow ground.
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחים והא תניא שלשה טפחים לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה: (6879)
112R. Eleazar said: When the libation is offered during the Feast of Tabernacles, one deep says to the other: "Let thy water spring forth, I hear the voice of two comrades," for it is said (Ps., 42. 8): "Deep calleth unto deep at the voice of Thy cataracts." Said Rabbah bar Bar Ḥanah, I saw that Ridya; he resembles a heifer of three years old; his lip is split and he is stationed between the upper and the lower deep; to the upper deep he says: "Pour down thy water," and to the lower deep: "Let thy water spring up," as it is said (Cant., 2. 12): "The flowers appear on the earth; the time of the singing is come, and the voice of the turtle is heard in our land."
אמר רבי אלעזר בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני רעים אני שומע שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך: אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעגלא תלתא ופריטא שפתיה וקאים בין תהומא עילאה לתהומא תתאה לתהומא עילאה אמר ליה חשור מימך לתהומא תתאה אמר ליה אבע מימך שנאמר הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו: (19091)
113If the people begin to fast and then the rain begins to fall, if this happens before sunrise, etc. Our Rabbis have taught: If while the people are fasting rain falls, if it is before sunrise, they need not finish the fast, but if it is after sunrise, they must finish the fast. This is the opinion of R. Meir; R. Judah said, if it rains before noon they need not finish, but if it rains after noon they must finish; R. Jose said, if it rains before three o'clock in the afternoon, they need not finish, if after three, they must finish; for thus we find that Ahab fasted after three, as it is said (I Kings, 21.29): "Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? Because he humbleth himself before Me, I will not bring the evil in his days; but in his son's days will I bring the evil upon his house."
היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה: תנו רבנן היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו רבי יוסי אומר קודם תשע שעות לא ישלימו לאחר תשע שעות ישלימו שכן מצינו באחאב שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו: (20317)
114R. Judah Nesiah (Patriarch) ordered a fast, and rain came after sunrise. He then thought to finish the fast, but R. 'Ami said to him, in our Mishnah we read about "forenoon" and "afternoon."
רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא ירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה סבר לאשלומה אמר ליה רבי אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו: (5891)
115Samuel the Little ordered a fast and rain came before sunrise. The people therefore thought that it was due to the merit of the congregation, but Samuel said, I will illustrate the event to you by a simile: The situation is to be compared to that of a slave who asks reward of his master, and the master says to his servants, "Give it to him so that I may hear his voice no more." Another time Samuel the Little ordered a fast and rain came after sunset. The people again thought that it was due to the merits of the congregation, but Samuel said to them, I will explain the matter by a simile: The situation is to be likened unto that of a slave who asks the master for his reward, and the latter says to his servants: "Wait until he shows contrition and is worried, and then you can give it to him." But if this interpretation of Samuel the Little is accepted, how will it ever be possible to recognize the merit of a congregation? It can be recognized if when the reader recites: "He causes the wind to blow," a wind blows, and when he recites: "He causes the rain to descend," rain descends.
שמואל הקטן גזר תעניתא ירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבח צבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב פעם אחת שמואל הקטן גזר תעניתא ירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורין העם לומר שבח צבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו אלא לשמואל הקטן שבח צבור היכי משכחת לה דאמר משיב הרוח ונשא זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא: (25069)
116It happened that a fast was ordered in Lydda, etc. Why did they not recite the great Hallel before they ate and drank? Both 'Abbayi and Raba said, the great Hallel must be read only
מעשה וגזרו תענית בלוד וכו': ולימרו הלל הגדול מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרויהו אין אומרים הלל הגדול (4052)
Folio 26a דף כו ע״א
117when the appetite is satisfied and the stomach filled. This is not so, for did not R. Papa once chance to be in the synagogue of 'Abi Gubar, where he ordered a fast and rain fell before noon-time (of the fast-day), yet he advised them: "Read the great Hallel and then eat and drink!" With city people it is different, as drunkenness is a frequent occurrence among them.
אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה איני והא רב פפא איקלע לבי כנשתא דאבי גובר גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם חצות ואמר להם אמרו הלל הגדול והדר איזילו איכלו ואישתו שאני בני מחוזא דשכיחא בהו שכרות: (8910)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).