My LORD’s BibleBabylonian Talmud Ta'anit 4
Folio 26a דף כו ע״א
1Mishnah: 1. At three periods of the year the priests must raise their hands (in blessing the people) four times during the day—namely, during the morning, the Musaf, the Minḥah, and the Ne'ilah prayers:—on public fast days, on the fast days of the Ma'amadot, and on the Day of Atonement.
מתניתין: בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים (8406)
22. This is the order of the Ma'amadot [It is said (Num., 28.2): "Command the children of Israel, and say unto them: My food which is presented unto Me for offering made by fire of a sweet savour unto me, shall ye observe to offer unto me in its due season." Now, how can the offering of a person be presented, if he does not stand by it? The Early Prophets have therefore instituted twenty-four divisions. (Corresponding to each division there was present in Jerusalem a post of priests, Levites and Israelites.) When the turn of a division came to go up to Jerusalem, the priests and Levites (as well as the lay representatives of the Israelites) of that division went up to Jerusalem, while the bulk of the Israelites belonging to that division assembled in the synagogues of their respective towns and read the chapter on Creation (Gen., 1. 1-31; 2. 1-3)]:
אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל הגיע זמן המשמר לעלות כהניו ולוייו עולים לירושלם וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית (21317)
33. On the first day of the week they read Genesis, 1, verses 1-8; on the second, verses 6-13; on the third, verses 9-19; on the fourth, verses 14-23; on the fifth, verses 20-31; on the sixth, verses 24-31, and chapter 2, verses 1-3. A long portion was divided between two men, and a short one was read by one. This procedure was adhered to only during the morning and Musaf prayers, but in the afternoon prayer everybody recited (the whole text) for himself by heart in the manner one recites for himself the Shema'. On Fridays the assemblage in the synagogues for the afternoon prayer did not take place, because the time was needed for preparations in honor of the Sabbath.
ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מארת ברביעי יהי מארת וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהם כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת (17945)
44. On days when Hallel is recited, there is no Ma'amad service in the morning (שחרית); on days when an additional (Musaf) offering is brought, there is no Ma'amad service during the Minḥah prayer; on days when a wood-offering is brought, there is no Ma'amad service during the Ne'ilah (closing) prayer; this is the opinion of R. 'Aḳiba. Ben 'Azzai said to him: thus R. Joshua taught: On days when an additional offering is brought, there is no Ma'amad service during the Ne'ilah prayer, but when a wood-offering is brought, there is no Ma'amad service during the Minḥah prayer. R. 'Aḳiba then accepted the version of Ben 'Azzai.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין במנחה קרבן עצים אין בנעילה דברי רבי עקיבא אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה חזר רבי עקיבא להיות שונה כדברי בן עזאי (8768)
55. There were nine days on which the priests and the people used to bring their wood-offerings: on the first of Nisan wood was donated by the family of Arah of the tribe of Judah (Nehemiah, 7. 10); on the twentieth of Tammuz, by the family of David from the tribe of Judah; on the fifth of Ab, by the family of Parosh from the tribe of Judah (ib., 7. 8); on the seventh of Ab, by the family of Jonadab, son of Rechab (Jeremiah, 35. 6); on the tenth thereof, by the family of Senaah of the tribe of Benjamin (Nehemiah, 7. 38); on the fifteenth, by the family of Zattu of the tribe of Judah (ib., 7. 13). With the last mentioned family wood was offered also by priests, Levites and all Israelites who were not sure of their tribe, as also by those who deceived (the Roman officials) by a pestle and dry figs; on the twentieth, by the family of Pahath-Moab of the tribe of Judah (ib., 7. 11); on the twentieth of Elul, by the family of Adin of the tribe of Judah (ib., 7. 20); on the first of Ṭebet, by the family of Parosh for the second time.
זמן עצי הכהנים והעם תשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימן בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה (14034)
6On the first of Ṭebet there were no Ma'amad services at all, because on that day Hallel was recited and an additional offering as well as a wood-offering were brought.
באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים (2146)
76. Five calamities befell our ancestors on the seventeenth of Tammuz and five on the ninth of Ab. On the seventeenth of Tammuz
חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז (5711)
Folio 26b דף כו ע״ב
8the tables of the law were broken, the daily offering ceased, a breach was made in the walls of the city (of Jerusalem), Apostomos burned the Torah and set up an idol in the Temple. On the ninth of Ab it was decreed that our ancestors should not enter the Holy Land, the first and the second Temples were destroyed, Bettar was taken and the City of Jerusalem was plowed over.
נשתברו הלוחות ובטל התמיד והבקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר (10191)
97. With the beginning of Ab we should limit our rejoicing. During the week in which the ninth of Ab falls, one should not cut one's hair or wash (one's clothes) but one may do so on Thursday in honor of the coming Sabbath. On the day before the ninth of Ab, one should not partake of two courses, nor eat meat or drink wine; Rabban Simeon b. Gamaliel said, one should merely modify (his usual way of living). R. Judah made it obligatory to turn over the couches, but the other Sages did not agree with him.
משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפית המטה ולא הודו לו חכמים (12965)
108. Said Rabban Simeon b. Gamaliel: The Israelites never had such joyous days as the fifteenth of Ab and the Day of Atonement, for on those days the sons of Jerusalem used to go out dressed in white garments, which they borrowed from one another in order not to cause shame to him who had none of his own. All these garments had to be immersed (before they were used). The daughters of Jerusalem too used to go out on these days and dance in the vineyards, saying, "Young man, lift up thine eyes, and consider what thou wilt select for thyself (as a wife); do not fix thine eyes upon beauty, but consider the family." And the young man replied (Cant. 3.11): "Go forth, O ye daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, even upon the crown wherewith his mother hath crowned him in the day of his espousals, and in the day of the gladness of his heart."
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונים טבילה ובנות ירושלם יוצאות וחלות בכרמים וכך היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכך הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (18539)
11"The day of his espousals" refers to the day on which the Torah was given, while "the day of the gladness of his heart" refers to the day on which the building of the Temple was completed. May the latter soon be rebuilt in our days!
ביום חתנתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: (4607)
12Gemara: At three periods of the year the priests must raise their hands, etc. Is there a Musaf prayer on days of public fasts or on the days of the Ma'amadot? Answer. There is an omission in this text, it should read as follows: At three periods of the year the priests must raise their hands each time they pray, occasionally even four times daily, namely during the Shaḥarit, Musaf, Minḥah and Ne'ilah prayers, and these are the three periods: On public fast days, on the days of the Ma'amadot, and on the Day of Atonement. Said R. Naḥman in the name of Rabbah b. 'Abuha, this is the opinion of R. Meir, but the Sages say, there is raising of hands only during the Shaḥarit and Musaf prayers, but not during the Minḥah and Ne'ilah prayers. Who is meant by "the Sages"? R. Judah; for a Baraita teaches: There is raising of hands in the Shaḥarit, Musaf, Minḥah, and Ne'ilah. This is the opinion of R. Meir; R. Judah said there is raising of hands in the Shaḥarit and Musaf prayers, but none in the Minḥah and Ne'ilah prayers; R. Jose said there is raising of hands in the Ne'ilah prayer, but not in the Minḥah prayer. What is the underlying principle of their diverging opinions? It is this: R. Meir argues that since the priests are allowed to raise their hands daily, during the Shaḥarit and Musaf prayers, because drunkenness is not common at that time of the day, they ought to be allowed to do so on fast days even during the Minḥah and Ne'ilah prayers, since on fast days drunkenness is out of the question; R. Judah, however, is of the opinion that inasmuch as drunkenness during the time of the Shaḥarit and Musaf prayers is not a common occurrence even on ordinary days, it is not necessary to prohibit the raising of hands during these prayers on fast days either, but in the Minḥah and Ne'ilah prayers, during the time of which drunkenness on ordinary days is a common occurrence, it is necessary to prohibit the raising of hands during these prayers even on fast days; R. Jose holds that in the service of Minḥah, which is a prayer of every day, the raising of hands is to be forbidden even on fast days, but in the service of Ne'ilah, which is not a matter of every day, the raising of hands need not be forbidden.
גמרא: בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהן כו': תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף חסורי מחסרא והכי קתני בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה ואלו הן שלשה פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפורים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאות כפים מאן חכמים רבי יהודה היא דתניא שחרית ומוסף מנחה ונעילה כלן יש בהן נשיאות כפים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאות כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאות כפים רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאות כפים מנחה אין בה נשיאות כפים במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר שחרית ומוסף דכל יומא טעמא מאי פרסי כהני ידיהו משום דלא שכיחא בהו שכרות מנחה ונעילה דהאידנא לא שכיחא בהו נמי שכרות רבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא בהו שכרות גזרינן ורבי יוסי סבר מנחה דאיתה בכל יומא גזרינן נעילה דליתה בכל יומא לא גזרינן: (47261)
13R. Judah said in the name of Rab, R. Meir's view is law; R. Huna said, it is established usage; R. Johanan said, the people adopted it as a usage. [The opinion of him who says that a view is law, carries with it that we must teach it in the school sessions; if one says that a view is established usage, it means that we do not teach it in the school sessions, but, if asked, decide accordingly; if one says that the people have adopted a view as usage, it means that we do not even decide according to it, but that when someone has already acted in accordance with it, we do not nullify his action.] R. Naḥman said, R. Jose's view is law and, indeed, R. Jose's view has been recognized as law. Why then do the priests nowadays spread their hands during the Minḥah service of public fasts? Inasmuch as they do it close to sunset, it is as if it were done during the Ne'ilah service.
אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר ורב הונא אמר מנהג כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר מאן דאמר הלכה דרשינן לה בפרקא מאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי נמי לא מורינן ואי עבוד לא מהדרינן להו ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי ואלא האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידיהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי כתפלת נעילה דמיא: (15422)
14It is at all events generally admitted that a drunken priest is not allowed to raise his hands. Whence is this view derived? Said R. Simeon b. Pazzi in the name of R. Joshua b. Levi, who reported it in the name of Bar Ḳappara, Why is the portion dealing with the blessing priest placed (in the Bible) immediately after the portion dealing with the Nazir? In order to convey the lesson that as the Nazir is forbidden to drink wine, so is the priest who is to pronounce a blessing. An objection was raised against this statement by 'Ahabah, son of R. Zera, or, as some say, by Joshua b. Gizora: If this deduction is correct, we ought also to say that as the Nazir is forbidden to eat the kernel (Num 6.4), so is the blessing priest! Said R. Isaac, Scripture says (Deut., 10.8): "To minister unto Him, and to bless in His name," which indicates that as the ministering priest is allowed to eat the kernel, so is the priest who is to pronounce a blessing.
דכולי עלמא מיהת שכור אסור בנשיאות כפים מנהני מילי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף לה אהבה בריה דרבי זירא ואמרי לה יושוע בר גיזורא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן אמר רבי יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן (20737)
Folio 27a דף כז ע״א
15If you go by such analogy, then, just as a ministering priest must not have any blemish, so must a priest pronouncing the blessing be without blemish! No, in this respect the latter has been compared to a Nazir! But why do you choose your analogies so as to derive a lenient rule? You should rather make the analogies so that a rigorous view is obtained! Answer. The analogies are merely a suggestion of the Rabbis for the purpose of supporting their own view, hence any rule derived therefrom must be in the direction of leniency.
אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומאי חזית דמקשת לקולא אקיש לחומרא אסמכתא דרבנן היא ולקולא: (6172)
16This is the order of the Ma'amadot. It is said: Command the children of Israel, etc. What does he mean to say? He means to say this: This is the order of the Ma'amadot; but why have the Ma'amadot been instituted? Because it is written: "Command the children of Israel, and say unto them: My food which is presented unto Me for offerings made by fire of a sweet savour unto Me, shall ye observe to offer unto Me in its due season." Now, how could the offering of a person be presented, if that person did not stand by it? The Early Prophets have therefore instituted twenty-four divisions.
אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וכו': מאי קאמר הכי קאמר אלו הן מעמדות ומה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות: (15275)
17Twenty-four divisions [corresponding to each division there was present in Jerusalem a post of Israelites] of priests, Levites, and Israelites. When the turn of a division came to go up to Jerusalem, the priests and Levites of that division went up to Jerusalem.
על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל הגיע זמן המשמר לעלות כהניו ולוייו עולין לירושלם: (6079)
18The Rabbis have taught: Twenty-four divisions were in the land of Israel and twelve in Jericho (and twelve in Jericho? That would amount to more than twenty-four! Read "twelve thereof were in Jericho"). When the turn of a division arrived, half of the division would go up to Jerusalem, while the other half would go to Jericho, in order to supply from there water and food to their brethren in Jerusalem.
תנו רבנן עשרים וארבעה משמרות היו בארץ ישראל ושתים עשרה ביריחו שתים עשרה ביריחו נפישו להו טובא אלא אימא ושתים עשרה מהן ביריחו הגיע זמן המשמר לעלות חצי המשמר עולה לירושלם וחצי המשמר עולה ליריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם: (13565)
19Said R. Judah in the name of Samuel: The priests, Levites, and Israelites were all indispensable for the offering up of the sacrifices. In a Baraita it was taught: R. Simeon b. Eleazar said: Priests, Levites, Israelites and musical instruments were indispensable for the sacrifice. What is the underlying principle of this difference of opinion? The one authority (Samuel) holds that the essential feature of the Temple music was singing, while the other authority holds that it was the playing of an instrument.
אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים ולוים וישראל מעכבין את הקרבן במתניתא תנא רבי שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראל וכלי שיר מעכבין את הקרבן במאי קמיפלגי מר סבר עקר שירה בפה ומר סבר עקר שירה בכלי: (10989)
20Said R. Ḥisda in the name of R. Ḥama b. Gurya, who had it in the name of Rab: Moses instituted for the Israelites eight divisions, four from the descendants of Eleazar and four from those of Ithamar; later, Samuel brought the divisions up to sixteen; finally, David brought them up to twenty-four, as it is said (I Chron., 26. 31): "In the fortieth year of the reign of David they were sought for, and there were found among them mighty men of valour at Jazer of Gilead." An objection was raised from the following: Moses instituted eight divisions for the Israelites, four from the descendants of Eleazar and four from those of Ithamar; later, David and Samuel (conjointly) brought them up to twenty-four, as it is said (I Chron., 9. 22): "Whom David and Samuel the seer did ordain in their set office!" This passage is to be understood thus: From the original institution of Samuel the Ramathite the number was increased by David to twenty-four. Another objection was raised from the following: Moses instituted for the Israelites sixteen divisions, eight from the family of Eleazar and eight from that of Ithamar, but when the children of Eleazar became more numerous than those of Ithamar they were redivided into twenty-four, as it is said (ibid., 24.4): "And there were more chief men found of the sons of Eleazar than of the sons of Ithamar; and thus were they divided: of the sons of Eleazar there were sixteen, heads of fathers' houses; and of the sons of Ithamar, according to their fathers' houses, eight"; further it is said (ibid., 24. 6): "One father's house being taken from Eleazar, and proportionately for Ithamar." Now why does this Baraita add "further it is said"? Because you might otherwise assume that just as the divisions of the sons of Eleazar increased in number (from four to sixteen), so also those of the sons of Ithamar increased (from four to eight), and that originally each had only four divisions. The Baraita therefore calls your attention to the verse: "One father's house being taken for Eleazar, and proportionately for Ithamar." This Baraita is thus a refutation of the view of R. Ḥisda! R. Ḥisda can answer your objection by saying that there are two different opinions of Tannaim on this matter, and that he agrees with that Tanna (who says that Moses instituted only eight divisions, four of each).
אמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב משה תקן להם לישראל שמונה משמרות ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר בא שמואל והעמידן על ששה עשר בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה שנאמר (בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד מיתיבי משה תקן להם לישראל שמונה משמרות ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר בא דוד ושמואל והעמידום על עשרים וארבעה שנאמר) המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם (הכי קאמר מיסודו של שמואל הרמתי העמידום על עשרים וארבעה) מיתיבי משה תקן להם לישראל ששה עשר משמרות שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום לעשרים וארבעה שנאמר וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ואומר בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר מאי ואומר וכי תימא כי היכי דנפישי בני אלעזר הכי נפישי בני איתמר ומעיקרא ארבעה הוו תא שמע בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר תיובתא דרב חסדא אמר לך רב חסדא תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא: (38991)
Folio 27b דף כז ע״ב
22subdivided them into twenty-four. Signal-cards for the thus formed twenty-four divisions were then mixed together and put in an urn. A member of the division of Jedaiah drew first a card which showed his division, then five additional cards, which likewise showed his division; that made six. The same was done by Harim, Pashhur and Immer, for the prophets that were among them had stipulated that even if the house of Jehojarib which, at the time of the First Temple, headed all the twenty-four divisions (I Chron., 24. 7), should happen to go up to Jerusalem, Jedaiah should not be removed from his place as the first, but should form the head-division, while Jehojarib should take rank as his inferior.
וחלקום לעשרים וארבעה בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבריו שש בא חרם ונטל חלקו וחלק חבריו שש וכן פשחור וכן אמר וכן התנו נביאים שביניהם שאפילו יהויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עקר ויהויריב טפל לו: (10393)
23The bulk of the Israelites belonging to that division assembled in the synagogues of their respective towns and read the Chapter on Creation. What is the basis for this provision? Said R. Jacob b. 'Aḥa in the name of R. 'Asi: Were it not for the Ma'amadot, heaven and earth would not exist, as it is said (Gen., 15. 8): "And he (Abraham) said, O Lord, whereby shall I know that I shall inherit it?" Abraham said to the Holy One, blessed be He: "Master of the world! Peradventure the Israelites will sin before Thee, and Thou wilt then do unto them as Thou hast done unto the generation of the Flood and the generation of the Dispersion!" The Holy One replied: "No" (I will not do so unto them)! Whereupon Abraham said: "Master of the world! Whereby shall I know it?" The Holy One then said to him (ibid., 15. 9): "Take me a heifer of three years old." Abraham again said: "Master of the world! This may well be done when the Temple is in existence, but what shall become of them when the Temple is not in existence?" Said the Holy One: "I have already ordained for them the recitation of the order of sacrifices. Whenever they will recite it, I will account it unto them as if they offered up the sacrifices themselves and thus forgive them all their sins."
וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית: מנהני מלי אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משלשת אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם: (29651)
24Our Rabbis have taught: Members of the division prayed that the offering of their brethren should be favorably accepted, while those of the Ma'amad assembled in the synagogues and observed four fasts in the week. On Monday they fasted for the safety of those who were on the high sea; on Tuesday for those travelling in the desert; on Wednesday, that the croup should not spread among the children; on Thursday for pregnant and for nursing women, for the former, that they should not miscarry and for the latter, that they should succeed in raising their infants. On Friday they did not fast, in honor of the Sabbath and, of course, not on Sabbath.
תנו רבנן אנשי משמר מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות ברביעי על אסכרא שלא תפול בתינוקות בחמשי על עוברות ומיניקות עוברות שלא יפילו ומיניקות שיגדלו את בניהם בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת וכל שכן בשבת עצמה (21101)
25Why did they not fast on Sunday? Said R. Johanan, because of the Christians; R. Samuel b. Naḥamani said, because Sunday is the third day after the creation of man; Resh Laḳish said, because of the additional soul; for Resh Laḳish holds that an additional soul is given to man on Friday eve, which is taken away from him at the expiration of the Sabbath, as it is said (Ex., 31.17): "He ceased from work and rested"—alas, the soul is gone after the Sabbath is over.
באחד בשבת מאי טעמא לא אמר רבי יוחנן מפני הנוצרים רבי שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה ריש לקיש אמר מפני נשמה יתרה דאמר ריש לקיש נשמה יתרה נתנת בו באדם בערב שבת ובמוצאי שבת נטלת הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש: (16015)
26On the first day of the week they read Genesis, 1, verses 1-8. It was taught: The portion "In the beginning" (Gen., 1. 1-5) was divided between two readers, but the portion "Let there be a firmament" (ibid., 6-8) was read by one. It is quite correct that "Let there be a firmament" should be recited by one, because it contains only three verses, but how could "In the beginning," which has only five verses, be divided into two? Was it not taught in a Mishnah that no one who is called up to read in the Torah should read less than three verses? Rab answered this by declaring that the second reader goes back (repeats verse 3), while Samuel said that he divides the third verse into two halves. Why does Rab advise to go back instead of dividing? Because he holds that we must not divide any verse that has not been divided by Moses. Samuel, however, holds that we may divide. But did not R. Ḥanina, the Bible teacher, say: I had much difficulty with R. Ḥanina the Great, who did not allow me to divide a verse in two, except for little school children, because it was for educational purposes? Answer: Samuel is of the opinion that as division was allowed for children by reason of necessity, it is allowed here also by reason of necessity. But why does Samuel insist upon division, instead of advising to go back? Because of the apprehension that those who come in or leave the synagogue (while the third verse is being read) will misjudge the situation. An objection was raised from the following: A portion containing six verses must be divided between two readers, but if it contains only five verses, it should all be read by one person. If, however, the first reader reads only three, the second should read the two remaining verses and an additional verse from the immediately following portion. Others, however, say that the second reader must take three additional verses from the following portion, because one should never begin a portion unless he reads at least three verses. Now (according to Rab who advises to go back), this Baraita, too, ought to teach that the second reader should go back? Answer: This Baraita offers an entirely different case, where the second reader
ביום הראשון בראשית ויהי רקיע: תנא בראשית בשנים יהי רקיע באחד בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותנן הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים הא איתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק רב אמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה ושמואל סבר פסקינן ליה והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק פסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין ושמואל התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר ושמואל אמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג גזרה משום הנכנסין וגזרה משום היוצאין מיתיבי פרשה של ששה פסוקין קורין אותה בשנים ושל חמשה באחד קרא הראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין אמאי נדלוג דלוגי שאני התם (42899)
Folio 28a דף כח ע״א
27has the whole ensuing portion at his disposal.
דאית ליה רווחא: (681)
28This procedure was adhered to only during the morning and Musaf prayers, but in the afternoon prayer everybody recited (the whole text) for himself by heart, etc. The question was asked: How is this passage to be understood? Does it mean to say that in the morning and Musaf prayers the portion is read from the book (Scroll) and in the afternoon by heart, as one reads the Shema', or that in the morning prayer it is read from the Scroll and in the Musaf and afternoon prayers by heart, as one reads the Shema'? Come and hear the reply: It is taught in a Baraita: During the morning and Musaf prayers the people assemble in the synagogue and read from the Torah in the same way as they do during the entire year, but during the afternoon prayer one individual recites the whole portion by heart. Said R. Jose: Is an individual ever allowed to recite the Torah for the congregation by heart? You must therefore say that all the congregants read it individually (for themselves) by heart, as one reads the Shema'.
בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על פיהם כו': איבעיא להו היכי קאמר בשחרית ובמוסף קורין בספר ובמנחה קורין על פיהם כקורין את שמע או דילמא בשחרית קורין בספר במוסף ובמנחה קורין על פיהם כקורין את שמע תא שמע דתניא בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת וקורין כדרך שקורין כל השנה כלה ובמנחה יחיד קורא על פה אמר רבי יוסי וכי יחיד יכול לקרות על פה בצבור אלא כלן קורין על פיהם כקורין את שמע: (19734)
29On days when Hallel was to be recited, there was no Ma'amad, etc. Why should there be such a distinction between the one (the day with a Musaf offering) and the other (the day with a wood offering)? Answer: The Musaf offering is a biblical ordinance and therefore requires no additional protection by the Rabbis (hence it is enough when it is made to supersede the Ma'amad during Minḥah service only), but the wood offering is a rabbinical enactment and therefore must have special protection (hence the wood offering is made to supersede both the Minḥah and the Ne'ilah services of the Ma'amad).
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כו': מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חזוק והללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק: (5885)
30There were nine days on which the priests and the people used to bring their wood offerings. Our Rabbis have taught: Why was it necessary to set special days for the wood offerings of the priests and those particular families? Because it is reported that when the Babylonian exiles returned to Jerusalem, they found no wood in the chamber and the families here enumerated donated wood of their own, wherefore it was ordained by the prophets of their generation that even if the chamber was full of wood, these families should have the privilege of donating from their own, as it is said (Neh., 10. 35): "And we cast lots, the priests, the Levites, and the people for the wood-offering, to bring it into the house of our God, according to our fathers' houses, at times appointed, year by year, to burn upon the altar of the Lord our God, as it is written in the Law."
זמן עצי הכהנים והעם כו': תנו רבנן למה הוצרכו זמן עצי הכהנים והעם לימנות אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים יהו אלו מתנדבין משלהן שנאמר והגרלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה: (15482)
31With the family of Zattu wood was offered also by priests, Levites, and all Israelites who were not sure of their tribe, as also by those who deceived (the Romans) by a pestle and dry figs. Our Rabbis have taught: Who is meant by "those who deceived the Romans by a pestle and dry figs?" It is reported that once persecution was decreed by the wicked government (of Rome) upon the Israelites, forbidding them to bring their first fruit-offerings to Jerusalem and placing guards on the roads, as did Jeroboam the son of Nebat, to prevent the people from journeying as pilgrims to Jerusalem for the festivals. What did the sin-fearing men of that generation do? They took baskets containing first fruits, covered them with dry figs, put a pestle on their shoulders and proceeded. When they reached the guards and the latter asked them where they were going, they replied: With this pestle on our shoulders we are going to make two cakes of pressed figs in that mortar, yonder! As soon as they passed the guards they decorated the first fruits in the baskets and brought them to Jerusalem.
ועמהן כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות: תנו רבנן מה הן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אמרו פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו בכורים לירושלם והושיבו פרדסיות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא שבאותו הדור הביאו סלי בכורים וחפום בקציעות ועלי על כתפיהן והלכו להם כיון שהגיעו אצל פרדסיות אמרו להם להיכן אתם הולכין אמרו להם לעשות שני עגולי דבלה במכתשת שלפנינו בעלי שעל כתפינו כיון שעברו מהן עטרום בסלים והביאום לירושלם: (25407)
32It was taught that the sons of Salmai of Netofah were also among the donors of wood. Who are meant by the sons of Salmai of Netofah? It was reported that at one time the wicked government decreed persecution over Israel, forbidding them to bring wood for the altar and placing guards on the roads, as did Jeroboam the son of Nebat, to prevent the people from going to Jerusalem for the festivals. What did the sin-fearing men of that generation do? They took pieces of wood, formed them into a sort of ladders, put them on their shoulders and proceeded. When they came to the guards and the latter asked them where they were going, they replied: We are going to fetch two doves from that dove-cote yonder by means of the ladders on our shoulders. As soon as they passed the guards, they took the ladders apart and carried the wood thereof as an offering to Jerusalem. Of them and their like it is said (Prov., 10. 7): "The memory of the righteous shall be for a blessing," but of Jeroboam and his like it is said (ibidem): "But the name of the wicked shall rot."
תנא ובני סלמי הנטופתי מה הן בני סלמי הנטופתי אמרו פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרדסיות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא שבאותו הדור הביאו עצים ועשאום כמין סולמות והניחום על כתפיהם והלכו להם כיון שהגיעו אצל פרדסיות אמרו להם להיכן אתם הולכין אמרו להם להביא שני גוזלות משובך שלפנינו בסולמות שעל כתפינו כיון שעברו מהן פרקום והביאום לירושלם ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב: (25575)
33On the twentieth, by the family of Pahath-Moab from the tribe of Judah. Our Rabbis have taught: The sons of Pahath-Moab of the tribe of Judah are identical with the sons of David of the tribe of Judah; this is the opinion of R. Meir, but R. Jose said they are identical with the sons of Joab, the son of Zerujah.
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה: תנו רבנן בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר בני יואב בן צרויה: (4686)
34On the twentieth of Elul, by the family of Adin of the tribe of Judah. Our Rabbis have taught: The sons of Adin of the tribe of Judah are identical with the sons of David of the tribe of Judah; this is the opinion of R. Judah; R. Jose said they are identical with the sons of Joab, the son of Zerujah.
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה: תנו רבנן בני עדין בן יהודה הן הן בני דוד בן יהודה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בני יואב בן צרויה: (3720)
35On the first of Ṭebet by the children of Parosh for the second time. With whom does the Mishnah agree? It agrees neither with R. Meir, nor with R. Judah, nor with R. Jose! For if it agreed with R. Meir, it should read, "by the children of David of the tribe of Judah for the second time"; if it agreed with R. Judah, it should likewise read, "by the children of David of the tribe of Judah for the second time"; and if it agreed with R. Jose, it should read: "by the children of Joab and the son of Zerujah for the second time." The Mishnah indeed agrees with R. Jose, but there were two Tannaim with diverging opinions as to the view of R. Jose.
באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה: מני מתניתין לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי רבי מאיר לתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יהודה לתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יוסי לתני שבו בני יואב בן צרויה שניה לעולם רבי יוסי היא ותרי תנאי אליבא דרבי יוסי: (11185)
36On the first of Ṭebet there were no Ma'amad services, etc. Said Mar Ḳashshisha, son of R. Ḥisda, to R. 'Ashi:
באחד בטבת לא היה בו מעמד כו': אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי (2943)
Folio 28b דף כח ע״ב
37Why is it that the recital of the Hallel (which took place in the Temple during the morning prayer) eliminates the corresponding morning prayer of the Ma'amad, while the Musaf prayer does not eliminate the corresponding Musaf prayer of the Ma'amad? "What!" replied R. 'Ashi, "is it possible that the Musaf prayer which eliminates even a non-corresponding service of the Ma'amad (that of Minḥah) should not eliminate the corresponding Musaf service of the Ma'amad?" Said Mar Ḳashshisha: What I meant to say is this: Let the Musaf prayer eliminate only a Ma'amad service that corresponds to it (the Musaf but not the Minḥah). R. Jose actually agrees with this opinion of yours, replied R. 'Ashi, for we find in a Baraita: R. Jose said, on all days on which a Musaf service is held a Ma'amad service is likewise held. Now, to which Ma'amad service does he refer? To that of Shaḥarit? This (the retention of the Ma'amad's Shaḥarit service on days which have the Musaf prayer) is admitted also by the first authority of the Mishnah (R. 'Aḳiba)! Or does he refer to the Ma'amad service during the Musaf prayer? Does not the Musaf eliminate even its own Ma'amad service? Or does he refer to the Ma'amad's Minḥah service? That service is eliminated by the wood offering! No other alternative, then, is possible than to say that he refers to the Ma'amad's Ne'ilah service, which proves that the Musaf eliminates only that Ma'amad service which is simultaneous (and hence conflicts) with it (namely the Ma'amad's Musaf), but none of the services which are not simultaneous with it (as those of Minḥah and Ne'ilah). It stands proved.
מאי שנא הלל דדחי דידיה ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה אמר ליה השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן אמר ליה הכי קאמינא לך לא לדחי אלא דידיה אמר ליה איכא רבי יוסי דקאי כוותך דתניא רבי יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד מעמד דמאי אילימא דשחרית הא תנא קמא נמי הכי קאמר אלא דמוסף דידיה נמי לא דחי אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה ושמע מינה דידיה דחי דלאו דידיה לא דחי שמע מינה (11962)
38Why does the Mishnah not say also that on the first of Nisan there was no Ma'amad service, because on that day there was the recital of Hallel, a Musaf and a wood offering? Said Raba, this omission proves that the recital of Hallel on New Moon is not a biblical ordinance, for thus said R. Johanan in the name of R. Simeon b. Jehozadak: On eighteen days of the year the whole Hallel is recited, namely, on the eight days of the Feast of Booths, the eight days of Ḥanukkah, the first day of Passover, and on Pentecost; in the Diaspora, however, Hallel is recited on twenty-one days: nine days of the Feast of Booths, eight days of Ḥanukkah, the (first) two Days of Passover, and the two days of Pentecost.
ולתני נמי באחד בניסן לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלל דראש חדש לאו דאוריתא הוא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום ואלו הן תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת: (19543)
39Rab once came to Babylonia and, noticing that the people were reciting the Hallel on New Moon, intended to interrupt them, but seeing that they skipped over some portions thereof he concluded that they were following a custom of their ancestors. It was taught that individuals need not commence the recital of the Hallel on New Moon, but having commenced they may finish it.
רב אקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מנה מנהג אבותיהם בידיהם: תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר: (5822)
40Five calamities befell our ancestors on the seventeenth of Tammuz, etc. Whence is it known that on that day the tables of the Law were broken (by Moses)? It is stated in a Baraita: On the sixth of the month (of Siwan) the Ten Commandments were given to Israel; R. Jose said on the seventh thereof. He who says that it was on the sixth is of the opinion that the giving of the Commandments took place on the sixth, and the ascendance (of Moses to Mount Sinai) on the seventh; while he who says that it was on the seventh is of the opinion that both events took place on the seventh. Now, Scripture says (Exod., 24. 18): "And Moses was on the mount forty days and forty nights." Further it is written (ibid., 32. 19): "And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf and the dancing; and Moses' anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands and broke them beneath the mount."
חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז כו': נשתברו הלוחות מנלן דתניא בששה בחדש נתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו מאן דאמר בששה בששה נתנו ובשבעה עלה מאן דאמר בשבעה בשבעה נתנו ובשבעה עלה וכתיב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר: (22745)
42A breach was made in the walls of the city. Was that on the seventeenth of Tammuz? Is it not written (Jerem., 52. 6-7): "In the fourth month, in the ninth day of the month, the famine was sore in the city," and further on it is said (ibid., 52. 7): "Then a breach was made in the city"? Said Raba, this is no difficulty, for one statement refers to the time of the First Temple, and the other to the time of the Second, as is stated in a Baraita: On the ninth day of the month a breach was made in the city during the time of the First Temple, but during the time of the Second Temple the breach was made on the seventeenth thereof.
הבקעה העיר בשבעה עשר בתמוז הוה והכתיב בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה ותבקע העיר אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בתשעה לחדש הבקעה העיר בראשונה ובשניה בשבעה עשר בו: (12572)
43Apostomos burned the Torah. This is a tradition.
שרף אפוסטומוס את התורה: גמרא: (2109)
44He set up an idol in the Temple. Whence is this known? It is written (Dan., 12. 11): "And from the time that the continual burnt-offering shall be taken away, and the detestable thing that causeth appalment set up." Was there only one (detestable thing)? Is it not written (ibid., 9. 27): "And upon the wing of detestable things?" Said Raba, there were two, but one fell upon the other, breaking off its hand. On the idol the following inscription was later found:
העמיד צלם בהיכל: מנלן דכתיב ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם וחד הוה והכתיב ועל כנף שקוצים משמם אמר רבא תרי הוו ונפל חד אחבריה וקטעיה לידיה ואשתכח דהוה כתיב עילויה (8671)
Folio 29a דף כט ע״א
45"Thou wert desirous to destroy His house, but I delivered thy hand to Him."
אנת צבית לאחרובי ביתיה וידך אשלימת ליה: (2503)
46On the ninth of Ab it was decreed that our ancestors should not enter the Land. Whence is this known? It is written (Exod., 40. 17): "And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was reared up;" and it is further written (Num., 10. 11): "And it came to pass in the second year in the second month on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from over the Tabernacle of the testimony." [It was also taught that in the first year Moses had prepared the Tabernacle, but reared it up in the second year and then sent spies.] It is further written (ibid., 10. 33): "And they set forward from the mount of the Lord three days' journey," which R. Ḥama b. Ḥanina interpreted to mean that on that day they turned aside from the Lord. Further it is written (ibid., 11. 4): "And the mixed multitude that was among them fell a lusting, and the children of Israel also wept on their part," etc. Further it is written (ibid., 11. 20): "A whole month" (which brings it to the 22nd of Siwan). Further it is written (ibid., 12. 15): "And Miriam was shut up without the camp seven days" (which brings it to the 29th of Siwan). Further it is written (ibid., 13. 2): "Send thou men," and it is stated in a Baraita that Moses sent the spies on the 29th of Siwan. Further it is written (ibid., 13. 25): "And they returned from spying out the land at the end of forty days." ["Forty days?" It is only forty minus one! Said 'Abbayi, Tammuz of that year was made a full month, as it is written (Lament., 1. 15): "He hath called a solemn assembly against me to crush my young men."] Further it is written (Numb., 14. 1): "And all the congregation lifted up their voice, and cried; and the people wept that night," which verse was thus commented upon by Rabbah in the name of R. Johanan: That day was the ninth of Ab, the Holy One, blessed be He having said to the Israelites: You wept without cause, therefore I shall establish for you a weeping (on that day) that will last throughout generations.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ: מנלן דכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן וכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים את המשכן ושלח מרגלים וכתיב ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים ואמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב עד חדש ימים וכתיב ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים וכתיב שלח לך אנשים ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ארבעים נכי חד הוו אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד לשבר בחורי וכתיב ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא ואמר רבה אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות: (44957)
47(On the ninth of Ab) the first Temple was destroyed. Whence is this known? It is written (II Kings, 25. 8): "In the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, a servant of the king of Babylon, unto Jerusalem." Further it is written (ibid., 25. 9): "And he burnt the house of the Lord," etc. Further it is written (Jerem., 52. 12): "In the fifth month, in the tenth day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadrezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, who stood before the king of Babylon, into Jerusalem." Further it is written (ibid., 52. 13): "And he burned the house of the Lord," etc. Now, a Baraita, commenting upon these verses, reads: "On the seventh" is impossible, because the other passage has "on the tenth"; "on the tenth" is impossible, because the other passage has "on the seventh"; how is this to be understood? On the seventh of the month the heathen entered the Temple, eating and drinking therein and breaking down its walls throughout the following eighth and ninth days until the (ninth) day declined, as it is said (ibid., 6. 4): "Woe unto us! for the day declineth, for the shadows of the evening are stretched out." Towards the evening of that day they set it afire and toward sunset of the tenth of the month it had burned down. Therefore R. Johanan b. Zakkai said, had I lived in that generation, I would have fixed the tenth (as the day of mourning), for the greater part of the Temple was burnt on the tenth. Why did the Sages of that time select the ninth? Because they held that the beginning of the punishment is the main event.
חרב הבית בראשונה: מנא לן דכתיב ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וכתיב וישרף את בית ה' וגו' וכתיב ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וכתיב וישרף את בית ה' וגו' ותניא אי אפשר לומר בשבעה שכבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שכבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה בו נכנסו גוים להיכל ואכלו ושתו וקרקרו בו שמיני ותשיעי עד שפנה היום שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב לעתותי הערב הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחדש והיינו דאמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עקר: (41784)
48(On the ninth of Ab) the second Temple was destroyed. Whence is this known? It is taught in a Baraita: R. Jose said, fortunate events are assigned to a lucky day, but calamities are assigned to an unlucky day. It was reported that when the Temple was destroyed for the first time it was on the ninth of Ab which happened to be on a Sunday, while the year was one following immediately upon a sabbatical year; further it was in the week in which the division of priests from the house of Jehojarib was on duty; the Levites were standing on their platform. [What song did they intone? They sang the verse (Ps., 94. 23): "And He hath brought upon them their own iniquity, and will cut them off in their own evil;" but before they were able to add the words: "The Lord our God will cut them off," the heathen came in and subdued them.] All this happened also in the second Temple.
בשניה: מנלן דתניא רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכות וחובה ליום חובה אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והלוים עומדין על דוכנם ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו גוים וכבשום וכן בשניה: (16246)
49Bettar was taken. This is a tradition.
נלכדה ביתר: גמרא: (965)
50The City of Jerusalem was plowed over. This is a tradition. We read in a Baraita: When the wicked Tyrant (Titus Annius) Rufus plowed the site of the Temple Hall, Rabban Gamaliel was condemned to death. A certain general then appeared and, standing up in the school-house, said, "The man with the nose is wanted! the man with the nose is wanted!" When Rabban Gamaliel heard the call, he hid himself from the Romans, but the general called on him secretly and said to him: "If I save you will you bring me to the future world?" "Yes!" replied R. Gamaliel. "Swear it unto me!" and R. Gamaliel swore it unto him. The Roman thereupon went up to the roof, threw himself down and died. The decree against R. Gamaliel was then annulled, because there was a custom that if a decree was issued and one of those who signed it died, the decree was annulled. A heavenly voice then came forth declaring that the general was sure to have a share in the life of the world to come.
נחרשה העיר: גמרא: תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את האולם נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אותו הגמון ועמד בבית המדרש ואמר בעל החוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש שמע רבן גמליאל אזל טשא מיניהו אזל לגביה בצנעא אמר ליה אי מצילנא לך מיתית לי לעלמא דאתי אמר ליה אין אמר ליה אשתבע לי אשתבע ליה סליק לאגרא נפל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מיניהו מבטלי לה לגזירתא יצתה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העולם הבא: (20792)
51Our Rabbis have taught: When the first Temple was destroyed, groups of young priests assembled and, holding the keys of the Temple court in their hands, went up to the roof of the Temple and said: Master of the world! Since we have not been considered worthy of being Thy treasurers, we hand over the keys to Thee. So saying, they threw the keys towards heaven, and something like a hand appeared and received the keys from them, whereupon they threw themselves down into the fire beneath. In allusion to them Isaiah laments (Is., 22. 1-2): "The burden concerning the valley of vision. What aileth thee now, that thou art wholly gone up to the housetops, thou that art full of uproar, a tumultuous city, a joyous town? Thy slain are not slain with the sword, nor dead in battle." And even the Holy One, blessed be He, cried over them like a hen that clucks for her chickens, for it is said (ib., 22. 5): "Kir shouting and crying at the mount."
תנו רבנן כשחרב הבית בראשונה נתקבצו כתות כתות של פרחי כהנה ומפתחות העזרה בידיהם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים לפניך הרי מפתחות מסורין לך וזרקום כלפי למעלה יצתה כמין פסת יד וקבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהן קונן ישעיהו משא גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה ואף הקדוש ברוך הוא מקרקר עליהן כתרנגולין שנאמר מקרקר קיר ושוע אל ההר: (24769)
52With the beginning of Ab we should limit our rejoicing. Said R. Judah the son of R. Samuel b. Shilat in the name of Rab: Just as we reduce the indulgence in amusements with the beginning of Ab, so we increase it with the beginning of Adar.
משנכנס אב ממעטין בשמחה: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה (7092)
Folio 29b דף כט ע״ב
53Said R. Papa, therefore a Jew who has a lawsuit with a heathen in the month of Ab, should try to avoid it, because his luck is bad, but if he has a lawsuit in the month of Adar, he should prosecute it, because in that month his luck is good.
אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב לשתמיט מיניה דריע מזליה באדר ליזיל בהדיה דבריא מזליה: (3917)
55"See, the smell of my son is as the smell of a field which the Lord hath blessed" (Gen., 27. 27). Said R. Judah the son of R. Samuel b. Shilat in the name of Rab: As the smell of a field of apples.
ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כריח שדה של תפוחים: (6004)
56During the week in which the ninth of Ab falls one should not cut one's hair or wash (one's clothes). Said R. Naḥman, this applies only to washing for immediate wear, but it is allowed to wash the clothes in order to lay them aside (for future wear). R. Sheshet, however, said, even to wash and lay aside is also forbidden. Said R. Sheshet, you can derive it from the fact that (during the week preceding the ninth of Ab) the fullers of the house of Rab were idle. R. Hamnuna raised an objection from the following sentence of the Mishnah: On Thursday it is allowed (to wash clothes) in honor of the Sabbath. Now what is the supposed purpose of the washing to which the Mishnah here refers? Will you say that it refers to washing for immediate wear? What has washing for such purpose to do with the honoring of the Sabbath? The Mishnah can thus mean only washing for the purpose of putting aside (for a later time), and yet the reason given for its permission is that it is Thursday, when the washing is done in honor of the next Sabbath, but in the preceding days of the week it would not be allowed! You may nevertheless say that the Mishnah refers to washing for immediate wear, but has in view one who possesses only one shirt, which interpretation is in keeping with what was said by R. Asi in the name of R. Johanan, namely, that one who possesses only one shirt is allowed to wash it on the Half-festivals.
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפילו לכבס ולהניח אסור אמר רב ששת תדע דבטלי קצרי דבי רב מתיב רב המנונא ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת למאי אילימא לכבס וללבוש מאי כבוד השבת איכא אלא לאו לכבס ולהניח וטעמא דבחמשי מותרין מפני כבוד השבת אבל בשאר יומי לא לעולם לכבס וללבוש ובמי שאין לו אלא חלוק אחד וכי הא דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד: (22230)
57R. Benjamin b. Jephet also said in the name of R. Eleazar that the prohibition of washing refers only to washing for immediate wear, but washing for the purpose of putting aside is allowed. An objection was again raised from the following Baraita: It is not allowed to wash before the ninth of Ab (within the same week) even when the intention is to put the clothes aside for use after the ninth of Ab; our (Babylonian) fine laundry work is under the same rule as their (Palestinian) plain washing; linen garments are not subject to the law forbidding laundering! This, indeed, is a refutation.
איתמר נמי אמר רבי בנימן בר יפת אמר רבי אלעזר לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר מיתיבי אסור לכבס לפני תשעה באב ואפילו להניח לאחר תשעה באב וגהוץ שלנו ככבוס שלהן וכלי פשתן אין בהן משום גהוץ תיובתא: (10982)
58R. Isaac b. Jacob Bar-Giyore sent the following statement in the name of R. Johanan: Although it was said that linen garments are not subject to the law forbidding washing, it is nevertheless forbidden to put on washed linen garments during the week in which the ninth of Ab occurs. Said Rab, this prohibition applies only to the days preceding the ninth (within the same week), but on the days following, the wearing is permitted. Samuel, however, said, it is forbidden even on the days following. An objection was raised from this Baraita: During the week in which the ninth of Ab occurs, one is not allowed to cut one's hair or to wash one's clothes. What is the exact meaning of this law? It is as follows: If the ninth happens to be on Sunday, it is allowed to wash during all the following days of the week; if it be on Monday, Tuesday, Wednesday, or Thursday, it is not allowed to wash on any of the days (of the week) preceding it, while on the days following, it is allowed; if the ninth happens to be on Friday, it is allowed to wash on Thursday for the honor of the Sabbath; if, however, one failed to wash on Thursday, he may do so on Friday from Minḥah time and onward, but prior to Minḥah time it is forbidden. ['Abbayi, however, or, as some say, R. 'Aḥa b. Jacob, deprecated this deed.] If the ninth be on Monday or Thursday, three men are called up to read the Torah, the last one of whom reads also the Haftarah, but if it be on Tuesday or Wednesday, one man reads both the Torah and the Haftarah; R. Jose said, always three men must read the Torah, the last one of whom also reads the Haftarah. Now, is not this Baraita (which teaches explicitly that on the days following the ninth, washing is allowed) a refutation of Samuel? Samuel can answer that the Tannaim differ regarding this matter, for it is taught in a Baraita: If the ninth of Ab or the eve of the ninth of Ab is on Saturday, one may continue eating as much as one wants and one may place on his table a royal banquet like that of king Solomon in his time; cutting the hair and washing clothes are forbidden from the first of the month of Ab to the day of the fast; this is the opinion of R. Meir; R. Judah said, cutting the hair and washing are forbidden during the entire month; Rabban Simeon b. Gamaliel says, they are forbidden only during the week in which the ninth occurs. Another Baraita teaches: Mourning must be observed from the first of the month to the day of the fast; this is the opinion of R. Meir; R. Judah says, it must be observed during the entire month; Rabban Simeon b. Gamaliel says, only during the week in which the ninth occurs.
שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גהוץ אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו נמי אסור מיתיבי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס כיצד חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה חל להיות בשני או בשלישי או ברביעי או בחמשי לפניו אסור לאחריו מותר חל להיות בערב שבת מותר לכבס בחמשי מפני כבוד השבת ואם לא כבס בחמשי מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה לייט עלה אביי ואיתימא רב אחא בר יעקב אהא חל להיות בשני או בחמשי קורין שלשה ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד תיובתא דשמואל אמר לך שמואל תנאי היא דתניא תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל החדש כלו אסור רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אסור אלא אותה שבת בלבד ותניא אידך ונוהג אבל מראש חדש ועד התענית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל החדש כלו אסור רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אסור אלא אותה שבת בלבד (60868)
59Said R. Johanan: All of these three authorities base their opinions on one and the same verse (Hosea, 2. 13): "I will cause all her mirth to cease, her feasts, her new moons, and her sabbaths, and all her appointed seasons." The authority that says: "from the first of the month to the day of the fast"
אמר רבי יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה מאן דאמר מראש חדש ועד התענית (7382)
Folio 30a דף ל ע״א
60derives it from the word "ḥaggah" (her feast, which sometimes designates new moon); he who says "the entire month" derives it from "ḥodshah" (her new moon, which means also the whole month), while he who says: "only during the week in which the ninth occurs," derives it from "shabbattah" (her sabbath, which means also week).
מחגה מאן דאמר כל החדש כלו אסור מחדשה ומאן דאמר אין אסור אלא אותה שבת בלבד משבתה: (4040)
61Said Raba, the law is in accordance with R. Meir; Raba further said, the law is in accordance with Rabban Simeon b. Gamaliel. Both these statements of Raba were made for the purpose of indicating a lenient view, and both were needed; for if he had said only the law is in accordance with R. Meir, one might have understood it to mean that the prohibition is in force from the very beginning of the month to the fast day (as is actually the opinion of R. Meir), therefore he adds that the law is in accordance with Rabban Simeon b. Gamaliel (who restricts it to the week of the ninth); if, on the other hand, he had said only the law is in accordance with Rabban Simeon b. Gamaliel, one might have understood him to mean that the prohibition extends even to the days following immediately upon the ninth (as is the opinion of Rabban Simeon), therefore he said also the law is in accordance with R. Meir (who denies this).
אמר רבא הלכה כרבי מאיר ואמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ותרויהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי מאיר הוה אמינא אפילו מראש חדש קא משמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואי אשמעינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא אפילו לאחריו קא משמע לן הלכה כרבי מאיר: (10476)
62On the day before the ninth of Ab one should not partake of two courses, etc. Said R. Judah in the name of Rab, this provision applies only to the time after twelve o'clock noon, but not to the time prior to this hour. Some report that R. Judah said in the name of Rab: This provision applies only to the last meal before the fast, but if it is not the last meal before the fast, one may eat of two courses. Both these statements were made to indicate leniency and both are needed for the purpose, for had it been said only that the provision applies to the last meal, one might have understood it to include a meal taken (as the last) in the morning, therefore we are told that it applies only to a meal taken after noon; if, on the other hand, it had been said only that the provision applies to a meal taken after noon, I might have understood it to include even a meal which is not the last, therefore we are informed that it applies only to the last meal before the fast.
ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו': אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרויהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפילו משש שעות ולמטה קא משמע לן משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה קא משמע לן בסעודה המפסיק בה: (21136)
63There is one Baraita that agrees with the first statement, while another Baraita agrees with the second statement. The Baraita that agrees with the second statement reads: He who takes a meal on the eve of the ninth of Ab, may, if he expects to take another meal at a later hour, eat meat and drink wine, but if he does not expect to eat again, he is not allowed to do so. The Baraita that agrees with the first statement reads: On the eve of the ninth of Ab one should not eat of two courses, neither eat meat nor drink wine; Rabban Simeon b. Gamaliel says, he should change his usual mode of living. Said R. Judah: How is this change to be made? If he was used to eat of two courses, he should eat of only one; if he was used to dine in the company of ten people, he should now dine with five; and if he was used to drink wine out of ten successive glasses, he should now drink the same quantity in five glasses; the foregoing prohibitions apply only to meals taken in the afternoon, but not to the forenoon.
תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא תניא כלשנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין תניא כלשנא קמא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה אמר רבי יהודה כיצד משנה אם היה רגיל לאכול שני תבשילין אוכל אחד היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות בעשרה כוסות שותה בחמשה במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר: (29617)
64Another Baraita reads: On the eve of the ninth of Ab one should not eat of two courses, nor eat meat or drink wine; this is the opinion of R. Meir, but the other Sages said, he should make a change, while in the case of meat and wine he should reduce the quantity. How is he to reduce it? If he was used to eat a pound of meat, he should now eat only half a pound; if he was used to drink a log of wine, he should drink half a log; and if he was not used to meat or wine, he should not partake of them at all. R. Simeon b. Gamaliel said, if he was used to eat radishes or salted food after the meals, he may do so.
תניא אידך ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ישנה בבשר וביין ימעט כיצד ממעט אם היה רגיל לאכול לטרא בשר אוכל חצי לטרא היה רגיל לשתות לוג יין שותה חצי לוג ואם אינו רגיל כל עקר אסור רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מליח הרשות בידו: (15171)
65Our Rabbis have taught: One is not allowed to eat meat or to drink wine at any meal that is intended to be the last before the ninth of Ab; nor is it allowed to bathe after this meal. If it is not the last before the ninth of Ab, meat and wine are allowed, and one may still bathe after the meal. R. Ishmael b. R. Jose said in the name of his father, as long as one is allowed to eat (any kind of food), he is allowed also to bathe.
תנו רבנן כל שהוא משום תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ וכל שאינו משום תשעה באב מותר לאכול בשר ומותר לשתות יין ומותר לרחוץ רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ: (14949)
66Our Rabbis have taught: All the laws that apply to a mourner apply also to the ninth of Ab; on that day eating, drinking, bathing, anointing, wearing shoes, and cohabitation are forbidden; it is also forbidden to read in the Pentateuch, the Prophets and the Hagiographa, or to study the Mishnah, Midrash, Talmud, Halakot and Haggadot; one may read, however, parts of the Torah which he was not used to read before, and study parts of the Mishnah etc., which he was not used to study before; one may read also the Book of Lamentations, Job, and the sad portions of Jeremiah; the children are not free from school; this is the opinion of R. Meir; R. Judah says, one is not allowed to read even parts of the Torah which he was not used to read before, nor to study parts of the Mishnah which he was not used to study before, but he may read the Lamentations, Job, and the sad portions of Jeremiah; and the children are free from school; the reason for the prohibition (of study) is that it is said (Ps., 19. 9): "The precepts of the Lord are right, rejoicing the heart."
תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובתלמוד ובהלכות ובאגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקנות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן אינן בטלין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקנות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלים בו משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב: (30554)
67One should not eat meat or drink wine. It was taught in a Baraita: But one may eat salted (pickled) meat and drink wine from his vat. How long does pickled meat retain its original (natural) taste (so that it is prohibited on the eve of the ninth of Ab)? Said R. Ḥinena b. Kahana in the name of Samuel, as long as it is within the time set for the eating of the meat of a peace offering (i. e., 60 hours). How long is wine to be considered as coming fresh from the vat? As long as it is fermenting. It was taught in a Baraita: New wine that is still fermenting does not come under the law forbidding to drink liquids left uncovered. How long does the fermentation last? Three days.
לא יאכל בשר ולא ישתה יין: תנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל כל זמן שהוא כשלמים יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס: תניא יין תוסס אין בו משום גלוי וכמה תסיסתו שלשה ימים: (11827)
Folio 30b דף ל ע״ב
70We read in a Mishnah (Pesaḥim, 54b): Wherever it is customary to work on the ninth of Ab, one may do so, but if it is the custom of the place not to work, one must refrain from work; scholars must abstain from work in whatever place they may happen to be; Rabban Simeon b. Gamaliel said: Everybody should in this respect always conduct himself as if he were a scholar. We further read in a Baraita: Rabban Simeon b. Gamaliel said, one should always conduct himself as a scholar (and abstain from work), so that he may be more conscious of his fast; Rabban Gamaliel said, he who eats and drinks on the ninth of Ab, is as if he ate on the Day of Atonement; R. 'Aḳiba said, he who works on the ninth of Ab will never see a sign of blessing (success); the other Sages said, he who eats and drinks on the ninth of Ab, will not live to see the rejoicing of Jerusalem, for it is said (Is., 66. 10): "Rejoice ye with Jerusalem, and be glad with her, all ye that love her; rejoice for joy with her, all ye that mourn for her"—that is to say, all those who mourn for her will witness her rejoicing, while those who do not mourn for her, will not witness her rejoicing; moreover, of him who eats meat and drinks wine on the ninth of Ab, Scripture says (Ezek., 32. 27): "And their iniquities are upon their bones."
תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם ותניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם כדי שיתענה רבן גמליאל אומר כל האוכל ושותה בתשעה באב כאלו אכל ושתה ביום הכפורים רבי עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלם שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה וכל שאינו מתאבל על ירושלם אינו זוכה לראות בשמחתה וכל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמתם: (37804)
71R. Judah made it obligatory to overturn the couches, but the other Sages did not agree with him. It is taught in a Baraita: The Sages said to R. Judah: If your opinion be accepted, what shall become of pregnant and nursing women? Said R. Judah in reply to the other Sages: I am speaking only of those who can do it. The same is taught also in the following Baraita: The Sages accept R. Judah's opinion in the case of people who can do it (overturn their couches), while R. Judah accedes to the opinion of the Sages in the case of those who can not do it. What then is the difference between the two views? Said 'Abbayi, there is a difference with regard to other couches in the house (upon which he does not sleep), as is evident from this Baraita: One should overturn not only the couch upon which he sleeps, but also all the other couches in the house. Said Raba, the law is in accordance with the version given by the author of our Mishnah, namely that the Sages did not accept R. Judah's opinion at all.
רבי יהודה מחייב בכפית המטה ולא הודו לו חכמים: תניא אמרו לו לרבי יהודה לדבריך עוברות ומיניקות מה תהא עליהן אמר להם אף אני לא אמרתי אלא ביכול תניא נמי הכי מודים חכמים לרבי יהודה ביכול ומודה רבי יהודה לחכמים בשאינו יכול מאי בינייהו אמר אביי שאר מטות איכא בינייהו כדתניא הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה אמר רבא הלכתא כתנא דידן דאמר ולא הודו לו חכמים כל עקר: (15645)
72Said Rabban Simeon b. Gamaliel, the Israelites never had such joyous holidays as the fifteenth of Ab and the Day of Atonement. This is quite right so far as the Day of Atonement is concerned, which is a day of pardon and forgiveness, a day on which the second Tables were given, but why the fifteenth of Ab? Said R. Judah in the name of Samuel, the fifteenth of Ab is the day on which the (twelve) tribes were given permission to intermarry. What was the Scriptural basis for this permission? The verse (Numb., 36. 6): "This is the thing which the Lord hath commanded concerning the daughters of Zelophehad," etc., which means that 'this thing' (forbidding intermarriage) shall apply only to this generation (of Moses).
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים: בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה ויום שנתנו בו לוחות האחרונות אלא חמשה עשר באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו' דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה: (12568)
73Rabbah b. Bar-Ḥanah said in the name of R. Johanan, the fifteenth of Ab is the day on which the tribe of Benjamin was permitted to enter the congregation of Israel (to marry the daughters of the other tribes), as it is said (Jud., 21. 1): "Now the men of Israel had sworn in Mizpah, saying: There shall not any of us give his daughter unto Benjamin to wife." How did they derive the permission? The phrase "any of us" was interpreted to imply: "but not of our descendants."
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו: (7966)
74R. Dimi b. Joseph said in the name of R. Naḥman, the fifteenth of Ab is the day on which the last one of the generation that was doomed to die in the desert, died; for it was stated by some authority, God did not address Himself to Moses until the last one of that generation had died, as it is said (Deut., 2. 16-17): "So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people, that the Lord spoke unto me saying," that is to say: To me then came a message through speech.
רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וגו' וכתיב וידבר ה' אלי לאמר אלי היה בדבור: (8086)
75'Ulla said, it is the day on which Hosea (son of Elah) abolished the guards whom Jeroboam son of Nebat had stationed on the roads in order to prevent the Israelites from going up to Jerusalem for the festivals.
עולא אמר יום שבטל הושע בן אלה פרדסיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל: (4662)
Folio 31a דף לא ע״א
76R. Matnah said, it is the day on which permission was given to bury those slain at Bettar, which accords with what R. Matnah said elsewhere, that on the day on which the slain of Bettar were given over for burial, there was introduced in Jabneh (Jamnia) the benediction, "Who is good and beneficent," good, because the corpses had not become putrid, beneficent, because they were given over for burial.
רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה: (8962)
77Both Rabbah and R. Joseph said, it is the day on which they ceased cutting wood (trees) for the altar, for we read in a Baraita: R. Eliezer the Great said, from the fifteenth of Ab and onward the power of the sun weakens and therefore they cut no more wood for the altar. Said R. Menashiya: And this day was called, "the day of Breaking the Axe." From that time on any one who increases his study of the Torah (because of the lengthened evenings), will lengthen his life, and he who does not increase his study, will be taken away. What does "taken away" mean? R. Joseph taught: His mother will bury him.
רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו יום שהיו פוסקין בו מלכרות עצים למערכה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יאסף מאי יאסף תני רב יוסף תקבריה אמיה: (14035)
78On those days the sons of Jerusalem used to go out dressed in white garments which they borrowed from one another, etc. Our Rabbis have taught: The daughter of a king borrowed from the daughter of the High Priest, the daughter of the High Priest from the daughter of the Segan, the daughter of the Segan from the daughter of the priest anointed as chaplain of the army, and the daughter of the anointed army chaplain from the daughter of the ordinary priest, and all the Israelites borrowed from one another, in order not to cause shame to him who had no garments of his own.
שבהן בני ירושלם וכו': תנו רבנן בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת כהן גדול שואלת מבת סגן בת סגן שואלת מבת משוח מלחמה בת משוח מלחמה שואלת מבת כהן הדיוט וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא לבייש את מי שאין לו: (12357)
79All these garments had to be immersed. Said R. Zeriḳa in the name of R. Eleazar, this had to be done even though the garments had been folded up and lying in a chest.
וכל הכלים טעונין טבילה: אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונחין בקופסא: (2806)
80The daughters of Jerusalem used to go out ... and dance in the vineyards. It was taught in a Baraita that all single men used to betake themselves to those places (to select wives).
ובנות ירושלם יוצאות וחלות בכרמים: תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם: (4084)
81Young man, etc. The beautiful ones among them said: "Fix your eyes upon beauty, for a woman is made only for beauty!" Those who were of distinguished families said: "Give your choice to family, for the purpose of woman is to raise a family." The homely girls said, "Make your purchase for the sake of Heaven, in order that you may be adorned with wealth."
וכך היו אומרות בחור וכו': תנו רבנן יפפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ביפי שאין אשה אלא ליפי מיוחסות שבהן אומרות תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים מכוערות שבהן אומרות קחו מקחכם לשום שמים בשביל שתתעטרו בזהובים: (13012)
82Said R. Ḥelbo in the name of R. 'Ulla of Bir, who said it in the name of R. Eleazar, in the future the Holy One, blessed be He, will arrange a chorus for the righteous in Paradise. He will sit in the center and each of the righteous will be able to point to Him with his finger, as it is said (Is., 25. 9): "And it shall be said in that day: Lo, this is our God, for whom we waited, that He might save us; this is the Lord, for whom we waited, we will be glad and rejoice in His salvation."
אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהן וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: (8681)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).