My LORD’s BibleBabylonian Talmud Sukkah 4
Folio 42b דף מב ע״ב
11) [The rituals of] the lulav and the aravah are for six or seven [days]; 2) The Hallel and the rejoicing are for eight [days]; 3) The sukkah and the water libation are for seven [days]; 4) The flute is for five or six [days].
מתני׳ לולב וערבה ששה ושבעה ההלל והשמחה שמונה סוכה וניסוך המים שבעה החליל חמשה וששה (4436)
25) “The lulav for seven.” How so? a) If the first day of the festival fell on Shabbat, the lulav [is taken for] seven days; on any other day, [it is taken] for six.
לולב שבעה כיצד יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים ששה (4702)
36) “The aravah—seven days.” How is this? a) If the seventh day of [the ritual of] the aravah fell on Shabbat, [it lasts] seven days; if it fell on any other day, [it lasts only] six.
ערבה שבעה כיצד יום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה ושאר כל הימים ששה (5252)
47) The mitzvah of the lulav—how was it carried out? 8) If the first day of the festival fell on Shabbat, they brought their lulavim to the Temple Mount, and the attendants would receive them and arrange them on top of the portico, and the elders laid theirs in the chamber. And they would teach the people to say, “Whoever gets my lulav in his hand, let it be his as a gift.”
מצות לולב כיצד (בשבת) יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גבי איצטבא והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה (9876)
59) The next day they got up early, and came [to the Temple Mount] and the attendants threw down [their lulavim] before them, and they snatched at them, and so they used to come to blows with one another. 10) When the court saw that they reached a state of danger, they instituted that each man should take [his lulav] in his own home.
למחר משכימין ובאין והחזנין זורקין אותם לפניהם והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב"ד שבאו לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו: (5831)
6GEMARA. But why [should it be forbidden to take the lulav on Shabbat]? It involves only a mere movement, why then should it not override the Shabbat? Rabbah said: It is a restrictive decree, lest one take [the lulav] in his hand and go to an expert in order to learn [how to wave it]
גמ׳ אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד (2644)
Folio 43a דף מג ע״א
7and thereby he will be carrying it for four cubits through a public domain. And the same reason applies to the shofar, and the same reason applies to the megillah.
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה (3335)
8But if so, the same should be true of the first day? The first day! The Rabbis enacted that he should take it at home [on the first day that falls on Shabbat]. That is true after the enactment, but what can you say about before the enactment?
אי הכי יום ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן בביתו התינח אחר תקנה קודם תקנה מאי איכא למימר (5000)
9Rather the first day, since the obligation to take the lulav is from the Torah even in the provinces the rabbis did not decree, but with regard to the other days for which there is no obligation from the Torah to take the lulav in the provinces, the Rabbis did decree.
אלא ראשון דאיתיה מן התורה בגבולין לא גזרו בהו רבנן הנך דליתנהו מן התורה בגבולין גזרו בהו רבנן (4310)
10But if so, the same should be true now! We do not know how to fix the New Moon. But they, who know how to fix the New Moon, let it override [the Shabbat]?
אי הכי האידנא נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו דידעי בקיבועא דירחא לידחו (1599)
11This is indeed so; for in our Mishnah we have learned: If the first day of the festival, fell on Shabbat, all the people brought their lulavim to the Temple Mount, while in another Mishnah we have learned [that they brought them] to the Synagogue, consequently you may deduce from these that the former refers to the time when the Temple was in existence while the latter refers to the time when the Temple was no longer in existence. This is conclusive.
אין הכי נמי (דתני) חדא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית (ותניא) אידך לבית הכנסת שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שמע מינה (9282)
12From where do we derive that [the taking of the lulav] is Torah obligation in the Provinces? As it has been taught: "And you shall take" that the lulav must be taken in the hand by everyone of you; "for yourself" that it must be yours, thus excluding a borrowed or a stolen [lulav];
דאיתיה מן התורה בגבולין מנא לן דתניא (ויקרא כג, מ) ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד (3416)
13On the day" even on Shabbat; "First" even in the Provinces; "The first" this teaches that it overrides only the first day of the Festival.
לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול ביום ואפילו בשבת ראשון אפי' בגבולין הראשון מלמד שאינו דוחה אלא יום טוב הראשון בלבד (5280)
14The Master said, "On the day" even if it is Shabbat. But since [the taking of the lulav] is just ordinary carrying, do we need a verse to permit ordinary carrying? Rava said: It was necessary only with regard to those things that enable the lulav, and this is in accordance with a ruling of that Tanna of whom it has been taught, The lulav and all the things that enable it override the Shabbat, the words of R. Eliezer. What is the reason of R. Eliezer?
אמר מר ביום ואפילו בשבת מכדי טלטול בעלמא הוא איצטריך קרא למישרי טלטול אמר רבא לא נצרכא אלא למכשירי לולב ואליבא דהאי תנא דתניא לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר' אליעזר (8166)
15Scripture says: "On the day," implying, even on Shabbat. But what do the rabbis do with the words "on the day"? They need it to infer from it that on the day, [the lulav is taken] but not at night. And R. Eliezer, from where does he deduce that [the lulav is to be taken] by day, and not at night? He deduces it from the conclusion of the verse, "And you shall rejoice before the Lord your God for seven days" "days" but not nights. And the Rabbis? If I learned it from that verse, I might have said that we ought to compare ‘days’ [mentioned here] with ‘days’ mentioned with regard to the Sukkah so that just as there [the expression of] ‘days’ includes nights, so here also [the expression of] ‘days’ includes nights.
מ"ט דר' אליעזר אמר קרא ביום ואפי' בשבת ורבנן האי ביום מאי עבדי ליה מיבעי ליה ביום ולא בלילה ור' אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מסיפא דקרא (ויקרא כג, מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ימים ולא לילות ורבנן אי מהתם הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן נמי ימים ואפי' לילות (10210)
16And with regard to the Sukkah itself from where do we derive [that days includes nights]? From what our Rabbis have taught: You shall dwell in booths for seven days,” (Leviticus 23:42) “days” includes the nights. You say that “days’ includes the nights. But maybe it means “days” but not the nights. And this would be logical. For the word “days” is used here, and it is also used in connection with lulav; just as there it means days and not nights, so here also it must mean days and not nights.
וסוכה גופה מנלן דת"ר (ויקרא כג, מב) בסוכות תשבו שבעת ימים ימים ואפי' לילות אתה אומר ימים ואפי' לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ודין הוא נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף כאן ימים ולא לילות (8306)
17Or take it another way: The word “days” is mentioned here, and also in connection with the [seven days of the] preparation, (Leviticus 8:35) just as there it means days and also nights, so here also it must mean days and also the nights.
או כלך לדרך זו נאמר כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפי' לילות (3026)
18Let us then see to what it is more comparable. We should deduce a thing whose performance is a matter of the whole day from a thing whose performance is a matter of the whole day, and let no proof be adduced from something whose performance is only for one moment. Or take it another way: We might deduce a thing which is a mitzvah for future generations from something whose mitzvah is for future generations, but we will not deduce a proof from the preparations which were not for future generations.
נראה למי דומה דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח דבר שמצותו שעה אחת או כלך לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות מדבר שמצותו לדורות ואל יוכיחו מלואים שאין נוהגין לדורות (10027)
19So it was taught.
ת"ל (430)
Folio 43b דף מג ע״ב
20Scripture says “You shall dwell” “You shall dwell” in order to point an analogy (gezerah shavah). It is stated here, “You shall dwell,” and with regard to the [seven days of] preparation it is also stated, “You shall dwell,” so that just as in that case the word “days” includes also the nights, so here also “days” includes the nights.
תשבו תשבו לגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר במלואים (ויקרא ח, לה) תשבו מה להלן ימים ואפי' לילות אף כאן ימים ואפילו לילות: (5870)
21The aravah for seven days. How so? Why does the [ritual of the] aravah on the seventh day override Shabbat? R. Yohanan said: In order to publicize the fact that it is a [commandment] of the Torah. But if so, let the lulav also override Shabbat in order to publicize the fact that it is a from the Torah?
ערבה שבעה כיצד: ערבה בשביעי מ"ט דחיא שבת א"ר יוחנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה אי הכי לולב נמי לידחי כדי לפרסמו שהוא מן התורה (5763)
22In the case of lulav there is a restrictive enactment on account of the reason of Rabbah. But if so, let us make the same restrictive enactment with regard to the aravah also? In the case of the aravah the agents of the Bet Din would bring it but the lulav is entrusted to everyone.
לולב גזרה משום דרבה אי הכי ערבה נמי נגזור ערבה שלוחי בית דין מייתי לה לולב לכל מסור (3635)
23But if so, ought it not override [the Shabbat] on any day? [If that were done] people would come to hold the lulav in light esteem. Let it [the aravah] override [Shabbat] on the first day of the Festival? It will not be clear [that it is the aravah that overrides Shabbat, for] people might say that it is the lulav which overrides it.
אי הכי כל יומא נמי לידחי אתי לפקפוקי בלולב ולידחי ביום טוב ראשון לא מוכחא מלתא אמרי לולב הוא דקא דחי (2937)
24Let it override one of the other days? Since [the permission to override Shabbat] was removed from the first day, it was transferred to the seventh.
ולידחי בחד מהנך כיון דקא מפקת לה מראשון אוקמה אשביעי (2185)
25But if so, let it override Shabbat at the present time also? We do not know when New Moon was set.
אי הכי האידנא נמי לידחי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא (1019)
26But in their case since they know when the New Moon was fixed, why should it not override [Shabbat]? When Bar Hadya came, he explained that this never happened. When, however, Ravin came and all the company that used to go down [from Palestine to Babylon] they stated that it did happen, and that it did not override [the Sabbath].
אינהו דידעי בקיבועא דירחא לידחי כי אתא בר הדיא אמר לא איקלע כי אתא רבין וכל נחותי אמרי איקלע ולא דחי (3528)
28Abaye raised an objection against him: The lulav and the aravah are for six or seven days. Does [this not imply that the aravah is] as the lulav: just as the [ritual of the] lulav is [performed] by its being taken, so too [the ritual] of the aravah is performed by its being taken? What kind of argument is that? This one is performed in its way, and this one in its way.
איתיביה אביי לולב וערבה ששה ושבעה מאי לאו כלולב מה לולב בנטילה אף ערבה בנטילה מידי איריא הא כדאיתיה והא כדאיתיה (3863)
29Abaye raised another objection against him: Every day they circled the altar once, but on that day they walked round it seven times. Does not this mean, with the aravah? No, with the lulav. But did not R. Nahman state in the name of Rabbah b. Abbuha ... [that they circled] with the aravah? He said to him: He told you with the aravah and I say to you with the lulav. It was stated: R. Elazar stated [that they circled the altar] with the lulav. Rav Shmuel bar Natan said in the name of R. Hanina: with the aravah. And so too said R. Nahman in the name of Rabbah b. Abbuha: with the aravah....
איתיביה אביי בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים מאי לאו בערבה לא בלולב והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בערבה א"ל הוא אמר לך בערבה ואנא אמינא בלולב אתמר ר' אלעזר אומר בלולב רב שמואל [בר נתן] אמר ר' חנינא בערבה וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בערבה (11066)
30Rava said to R. Yitzchak the son of Rabbah b. bar Hana: O Son of the Torah, come and I will tell you an excellent statement which your father made. With reference to what we have learned: Every day they circled the altar once, and on that day they circled it seven times, thus said your father in the name of R. Eleazar: with the lulav.
א"ל רבא לרב יצחק בריה דרבה בר בר חנה בר אוריא תא ואימא לך מלתא מעליתא דהוה אמר אבוך הא דתנן כל היום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים הכי אמר אבוך משמיה דר' אלעזר בלולב (8910)
31He raised an objection against him: The lulav overrides Shabbat on the first day, and the aravah on the last day. On time the seventh day of the [ritual of the] aravah fell on Shabbat, and they brought saplings of aravot on the eve of Shabbat and placed them in the courtyard of the Temple. The Boethusians discovered them and took them and hid them under some stones.
איתיביה לולב דוחה את השבת בתחלתו וערבה בסופו פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים (10707)
32The next day the ammei ha’aretz discovered them and removed them from under the stones, and the priests brought them in and stood them up on the sides of the altar. For the Boethusians do not admit that the beating of the aravah overrides Shabbat.
למחר הכירו בהן עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת (5838)
33Thus we see clearly that [the aravah ritual] is in the taking of it? This is a refutation.
אלמא בנטילה היא תיובתא (1013)
34Then why should it not override [Shabbat]? Since for us it does not override [Shabbat] it does not override it for them either. But is there not the first day of the Festival which for us does not override [Shabbat], but it does for them?
ואלא נדחו כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחו והא יום טוב הראשון דלדידן לא דחי ולדידהו דחי (1560)
Folio 44a דף מד ע״א
35I can answer: For them also it does not override [Shabbat]. Does not then a contradiction arise between those two mishnayot, since one teaches “all the people brought their lulavim to the Temple Mount,” and the other mishnah teaches... that they brought them] to the synagogue, and we answered, that the one referred to Temple times and the other to the time after the destruction of the Temple? No; both refer to Temple times, but there is nevertheless no contradiction
אמרי לדידהו נמי לא דחי ואלא קשיא הני תרתי דתנא חדא כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית ותני' אידך לבית הכנסת ומתרצינן כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים (9339)
36since the one refers to the Temple and the other to the provinces.
לא אידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין (2646)
37Abaye said to Rabbah: Why in the case of the lulav do we perform the ritual for seven days in memory of the Temple, whereas in the case of the aravah we do not perform the ritual for seven days in memory of the Temple? He answered him: Since one fulfils the obligation [of taking the aravah] with the aravah on the lulav. He said to him: But that one he does on account of the lulav? And if you will answer that one first raises it once and then raises it again, is it not a daily occurrence that we do not do so?
א"ל אביי לרבא מאי שנא לולב דעבדינן ליה שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדינן לה שבעה זכר למקדש א"ל הואיל ואדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב א"ל ההוא משום לולב הוא דקא עביד ליה וכי תימא דקא מגבה ליה והדר מגבה ליה והא מעשים בכל יום דלא קא עבדינן הכי (8109)
38R. Zevid said in the name of Rava: In the case of the lulav which is a Torah commandment we perform the ceremony for seven days in memory of the Temple in the case of the aravah which is only a rabbinic commandment, we do not perform the ceremony for seven days in memory of the Temple.
אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאורייתא עבדינן שבעה זכר למקדש ערבה דרבנן לא עבדינן לה שבעה זכר למקדש (4945)
39According to whom? If you will say, According to Abba Shaul,did he not say: It is written, “willows of the brook” implying two, one referring to the [aravah in the] lulav and the other to [the aravah for use in] the Temple? If you will say it is according to the rabbis, did they not have it as an accepted tradition, since R. Assi said in the name of R. Yohanan who said it in the name of R. Nehunya of the Valley of Beth Hovartan: The laws of the ten plants, the aravah and water libation were given to Moses upon Mount Sinai.
למאן אילימא לאבא שאול האמר (ויקרא כג, מ) ערבי נחל כתיב שתים אחת ללולב ואחת למקדש אי לרבנן הלכתא גמירי לה דא"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (10390)
40Rather, R. Zevid said in the name of Rava: In the case of the lulav, which has its Torah origin when performed in the provinces, we perform it for seven days in memory of the Temple; in the case of the rite of the aravah, which has no Torah origin for its performance in the Provinces, we do not perform it for seven days in commemoration of the Temple. Resh Lakish said:
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאית ליה עיקר מה"ת בגבולין עבדינן ליה שבעה זכר למקדש ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין לא עבדינן שבעה זכר למקדש (7105)
41Kohanim with physical blemishes enter between the Sanctuary and the altar in order to fulfil the mitzvah of the aravah. Rabbi Yohanan to him: ... Who said so? ‘Who said so?’ id he not himself say so, since R. Assi said in the name of R. Yohanan who said it in the name of R. Nehunya of the Valley of Beth Hovartan: The laws of the ten plants, the aravah and the water libation were given to Moses upon Mount Sinai?
אמר ר"ל כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה א"ל ר' יוחנן מי אמרה מי אמרה הא איהו אמר דא"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (8896)
42He rather meant this: Who said that [the mitzvah is fulfilled] by taking, perhaps it is fulfilled by standing [the aravah] up [next to the altar]? Who said that it may be done by priests with a blemish, perhaps it [may be done] only by unblemished priests?
אלא מי אמרה בנטילה דלמא בזקיפה מי אמרה בבעלי מומין דלמא בתמימים (1886)
43It was stated: R. Yohanan and R. Joshua b. Levi disagree: One holds that the aravah is an institution of the prophets, the other holds that the aravah is a custom of the prophets. It can be concluded that it was R. Yohanan who said: It is an institution of the prophets since R. Abbahu stated in the name of R. Yohanan: The rite of the aravah is an institution of the prophets. This is conclusive.
אתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר (ערבה) מנהג נביאים תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים דא"ר אבהו א"ר יוחנן ערבה יסוד נביאים הוא תסתיים (6497)
44R. Zera sad to R. Abbahu, Did R. Yohanan really say that? Did not R. Yohanan say in the name of R. Nehunya of the Valley of Beth Hovartan that ‘the law of the ten plants, the aravah ... and the water libation were given to Moses on Mount Sinai? He was silent for a while (Daniel 4:16), and then he answered: They were forgotten and the prophets re-instituted them.
א"ל ר' זירא לר' אבהו מי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (דניאל ד, טז) אשתומם כשעה חדא ואמר שכחום וחזרו ויסדום (8522)
45But did R. Yohanan really say this? Did not R. Yohanan in fact state What I said was yours was in fact theirs? Rather: This is no difficulty–
ומי א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא ל"ק (1354)
Folio 44b דף מד ע״ב
46one statement refers to the Temple and the other to the Provinces.
כאן במקדש כאן בגבולין (691)
47R. Ami said: The aravah must have a minimum size, it must be taken separately only, and one does not fulfill his obligation with the aravah in the lulav. Since the Master said: It must be taken separately only is it not obvious that one cannot fulfill his obligation with the aravah in the lulav?
א"ר אמי ערבה צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב כיון דאמר מר אינה ניטלת אלא בפני עצמה פשיטא דאין אדם יוצא בערבה שבלולב (6485)
48What might I have said? That that applies only where one does not lift [the lulav] a second time, but not where one does lift it a second time [he would fulfill his obligation], therefore he teaches us that it is not so. R. Hisda said in the name of R. Yitzchak: One may fulfill his obligation with the aravah in the lulav.
מהו דתימא הני מילי היכא דלא אגבהיה והדר אגבהיה אבל אגבהיה והדר אגבהיה אימא לא קמ"ל ורב חסדא א"ר יצחק אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב בי"ט ראשון של חג (4408)
49What is its minimum measure? R. Nahman said: Three fresh twigs with leaves. But R. Sheshet said: Even one leaf and one twig. One leaf and one twig! Could you really think such a thing? Rather say: Even one leaf on one twig.
וכמה שיעורה אמר רב נחמן ג' בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפילו עלה אחד ובד אחד עלה אחד ובד אחד ס"ד אלא אימא אפילו עלה אחד בבד אחד (3806)
50Aibu said: I was once standing in the presence of R. Elazar b. Zadok when a man brought an aravah before him, and he took it and shook it over and over again without reciting any blessing, or he was of the opinion that it was merely a custom of the prophets. Aibu and Hezekiah, the sons of the daughters of Rav, brought an aravah before Rav, and he shook it over and over again without reciting a blessing, for he was of the opinion that it was merely a custom of the prophets.
אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב חביט חביט ולא בריך קא סבר מנהג נביאים הוא (6752)
51Aibu stated: I was standing in the presence of R. Elazar b. Zadok. A certain man came before him and said to him: I have cities, vineyards and olive trees, and the inhabitants of the cities come and hoe the vineyards and eat the olives [on the Sabbatical year]. Is this proper or improper? [R. Yohanan] rules that indeed it is improper As the man was about to leave him and depart, [R. Elazar] said I have now lived in the land for forty years, and I have never seen a man walking in the paths of righteousness as this man. The man went back and said to him: ‘What should be done?’ He answered him: Abandon the olives to the poor and pay the workers for hoeing the vineyards
אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דרבי אלעזר בר צדוק אתא לקמיה ההוא גברא א"ל קרייתא אית לי כרמיא אית לי זיתיא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיא ואוכלין בזיתיא אריך או לא אריך א"ל לא אריך הוה קא שביק ליה ואזיל אמר כדו הויתי דיירי בארעא הדא מ' שנין ולא חמיתי בר אינש מהלך בארחן דתקנן כדין הדר ואתי וא"ל מאי מיעבד א"ל אפקר זיתיא לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים (17291)
52But is hoeing permitted [during the Sabbatical year]? Has it not in fact been taught: “But the seventh year let it rest and lie still” (Exodus 23:11), Let it rest” from hoeing and “lie still” from the removal of stones? R. Ukba b. Hama said: There are two kinds of hoeing; one consists in closing up the fissures and the other in aerating the soil. Aerating the soil is forbidden but closing up the fissures is permitted.
וקשקושי מי שרי והא תניא (שמות כג, יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל אמר רב עוקבא בר חמא תרי קשקושי הוו חד סתומי פילי וחד אברויי אילני אברויי אילני אסור סתומי פילי שרי (12011)
53Aibu said in the name of R. Elazar b. Zadok: One should not walk more than three parasangs on erev Shabbat. R. Kahana said: They made this statement only [in reference to a man who was going to] his home, but if he was going to his inn he relies upon [the food] which he has with him.
אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך (6684)
54There are those that say that R. Kahana said: The statement was necessary even in the case of a man [who was going] to his home. R. Kahana said: It actually happened with me, and I did not find even small fried fish.
ואיכא דאמרי אמר רב כהנא לא נצרכא אלא אפי' לביתיה אמר רב כהנא בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכח: (3326)
55The mitzvah of the lulav. How so? A tanna recited in front of R. Nahman: They arranged them upon the roof of the portico. He said to him:
מצות לולב כיצד: תני תנא קמיה דרב נחמן סודרין על גג האיצטבא א"ל (2733)
Folio 45a דף מה ע״א
56What, does he really want to dry them out? Rather say on top of the portico. Rehava said in the name of R. Judah: The Temple Mount had a double colonnade, one colonnade being within the other.
וכי לייבשן הוא צריך אלא אימא על גב האיצטבא אמר רחבא אמר (רב) יהודה הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו: (3083)
57The mitzvah of the aravah—how was it [performed]? 1) There was a place below Jerusalem called Moza. They went down there and gathered tall branches of aravot and then they came and stood them up at the sides of the altar, and their tops were bent over the altar. They then sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [staccato blast] and again a teki’ah. 2) Every day they went round the altar once, saying, “O Lord, save us, O Lord, make us prosper” (Psalms 118: 25). 3) Rabbi Judah says: “Ani vaho, save us.” 4) On that day they went round the altar seven times. 5) When they departed, what did they say? “O altar, beauty is to you! O altar, beauty is to you!” 6) Rabbi Eliezer said: [they would say,] “To the Lord and to you, O altar, to the Lord and to you, O altar.”
מתני׳ מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח ר"א אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח (17284)
581) As was its performance on a weekday, so was its performance on Shabbat, except that they would gather them on the eve of Shabbat and place them in golden basins so that they would not become wilted. 2) Rabbi Yohanan ben Beroka says: they used to bring palm branches and they would beat them on the ground at the sides of the altar, and that day was called “[the day of] the beating of the palm branches.” 3) Immediately after beating the willows (or palm branches) the children undo their lulavs and eat their etrogim.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותן מערב ומניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא חבוט חריות מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן: (12768)
60And they came and stood them up at the sides of the altar… A tanna taught: they were large and long and eleven cubits high, so that they might bend over the altar one cubit.
ובאין וזוקפין אותן בצדי כו': תנא רבות וארוכות וגבוהות אחד עשר אמה כדי שיהו גוחות על המזבח אמה (4658)
61Maremar said in the name of Mar Zutra: Deduce from this that they were laid upon the base [of the altar]. or if you were to assume that they were placed on the ground [then you have the following problem]: It (the altar) rose up one cubit and drew in one cubit, and this formed the base. It then rose up five cubits and drew in one cubit, and this formed the circuit; it [then] rose up three cubits, and this was the place of the horns. Now how could they bend over the altar? Consequently learn from this that they were placed on the base. This is conclusive.
אמר מרימר משום מר זוטרא שמע מינה על היסוד מנח להו דאי סלקא דעתך אארעא מנח להו מכדי עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד עלה חמש וכנס אמה זהו סובב עלה שלש זהו מקום הקרנות גוחות על גבי המזבח היכי משכחת לה אלא לאו ש"מ איסוד מנח להו שמע מינה (9051)
62R. Abbahu said: What is its Scriptural proof? As it is said, “Order the festival procession with boughs, up to the horns of the altar” (Psalms 118:27). R. Abbahu said n the name of R. Elazar: Whoever takes the lulav with its binding and the hadas in its thickness is regarded by Scripture as though he had built an altar and offered on it a sacrifice. For it is said,
אמר רבי אבהו מאי קראה שנאמר (תהלים קיח, כז) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א"ר אבהו אמר ר"א כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (6830)
Folio 45b דף מה ע״ב
63“Bind the festival with myrtle branches up to the horns of the altar.” and R. Yohanan said in the name of R. Shimon of Mahoz who said in the name of R. Yohanan of Makkut: Whoever makes an addition to the Festival by eating and drinking is regarded by Scripture as though he had built an altar and offered on it a sacrifice. For it is said, Make an addition to the Festival with fat cattle, even to the horns of the altar.
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א"ר ירמיה משום ר"ש בן יוחי ור' יוחנן משום ר"ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנא' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח (10881)
64Hezekiah said in the name of R. Yirmiyah in the name of R. Shimon b. Yohai: For all of the commandments, one does not fulfil one’s obligation unless [the objects involved] are in the same condition as when they grow, for it is said, “Acacia wood standing up” (Exodus 26:15).
אמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כו, טו) עצי שטים עומדים (4745)
65So it was also taught, “Acacia wood standing up”: that they should stand in the manner of their growth. Another interpretation: “Standing up” implies that they held their [gold] overlaying. Another interpretation: “Standing up.” Lest you may say, ‘Their hope is lost, their chances have disappeared” Scripture states, “Acacia wood standing up” implying that they will stand for ever and to all eternity.
תנ"ה עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את ציפוין דבר אחר עומדים שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין ת"ל עצי שטים עומדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים (8363)
66Hezekiah further stated in the name of R. Yirmiyah who said it in the name of R. Shimon b. Yohai: I am able to exempt the whole world from judgement from the day that I was born until now, and Eliezer, my son, were to be with me [we could exempt it] from the day of the creation of the world to the present time, and were Yotam the son of Uzziah with us, [we could exempt it] from the creation of the world to its final end.
ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו (8468)
67Hezekiah further stated in the name of R. Yirmiyah who said it in the name of R. Shimon b. Yohai: I have seen the sons of heaven and they are but few. If there be a thousand, I and my son are among them; if a hundred, I and my son are among them; and if only two, they are I and my son. Are they then so few? Did not Rava say, There is a row of 18,000 righteous men before the Holy One, blessed be He, for it is said, “It shall be eighteen thousand round about [and the name of the city from that day on shall be ‘The Lord Is There'” (Ezekiel 48:35)? This is no difficulty: The former number refers to those who see Him through a bright speculum, the latter to those who do not see him through a bright speculum.
ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר (יחזקאל מח, לה) סביב שמנה עשר אלף ל"ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה (11546)
68But are those who see Him through a bright speculum so few? Did not Abaye in fact state: The world never has less than thirty-six righteous people who see the Shekhinah every day, for it is said, “Happy are they that wait lo [for Him]” (Isaiah 30:18) and the numerical value of lo is thirty-six? There is no difficulty: The latter number refers to those who may enter [the Divine Presence] with permission, the former to those who may enter without permission.
ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי והא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר (ישעיהו ל, יח) אשרי כל חוכי לו ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו ל"ק הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר: (9268)
69When they departed, what did they say? But doesn’t he associate the name of God with something else and it has been taught: however associates the name of God with something else is uprooted from the world, as it is said, Save to the Lord alone (Exodus 22:19)?” This is what he meant: To the Lord we give thanks, and to You we praise; to the Lord we give thanks and You we admire.
בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו': והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר ותניא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסין: (10520)
70As was its performance on a weekday. R. Huna said: What is the reason of R. Yohanan b. Beroka? As it is written, “Branches” which implies two, one for the lulav and one for the altar. But the Rabbis say: The word “branches” is written defectively (כפת).
כמעשהו בחול: אמר רב הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב (ויקרא כג, מ) כפות שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי כפת כתיב (5576)
72Rav Judah said in the name of Shmuel: The blessing is recited over] the lulav for seven [days] and over the Sukkah for only on one day. What is the reason? In the case of the lulav where the nights interrupt the days, each day is a separate commandment; in the case of the Sukkah where the nights do not interrupt the days, all seven days are regarded as one long day.
אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום אחד מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו (5379)
73Rabbah b. Bar Hana said in the name of R. Yohanan: [The blessing is recited over] the Sukkah for seven days and over the lulav for one day. What is the reason? For the Sukkah which is a Toraitic commandment [the blessing must be recited all] seven [days]; in the case of the lulav which is only a rabbinical commandment [a blessing on] one day suffices.
ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד מאי טעמא סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא (3702)
74When Rabin came he said in the name of R. Yohanan: Both this one and that one for seven days. R. Yoseph said: Hold fast to the decision of Rabbah b. Bar Hana, since with regard to Sukkah, all the amoraim adopt the same position as he.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחד זה ואחד זה שבעה אמר רב יוסף נקוט דרבה בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה (4221)
75They objected:
מיתיבי (472)
Folio 46a דף מו ע״א
76He who makes a lulav for his own use says, “Blessed [are You, O Lord our God, King of the Universe] who has kept us in life, and has preserved us, and enabled us to reach this season.” When he takes it to fulfill his obligation, he says, “Blessed [are You, O Lord our God, King of the Universe] who hast sanctified us by His commandments, and commanded us concerning the taking of the lulav” And even though he has recited the blessing on the first day, he must again recite it on all seven days. He who makes a Sukkah for his own use says, “Blessed [are You, O Lord our God, King of the Universe] who has kept us in life, and sustained us etc.” When he enters the Sukkah to dwell in it he says, ‘. . . Who has sanctified us by His commandments and commanded us to dwell in the Sukkah.” And once he has recited the blessing on the first day, he does not bless again.
העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו' נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך (14546)
77There is contradiction between the one statement concerning the lulav and the other, and between the one concerning Sukkah and the other.
קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה (1142)
78The difficulty between the one statement concerning the lulav and the other is resolvable, since one refers to Temple times and the other to the time when the Temple was no longer in existence; But there is a contradiction between the two statements concerning the sukkah.
בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים אלא סוכה סוכה קשיא (4620)
79The question is one in dispute between Tannas, as it has been taught, Whenever a man puts on his tefillin he must recite the blessing, the words of Rabbi. But the Sages say, He recites the blessing in the morning only.
תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד (4720)
80It was stated: Abaye said he law is in agreement with Rabbi. But Rava said: The law is in agreement with the sages. R. Mari the son of Shmuel’s daughter, I noticed that Rava himself did not act in accordance with his own ruling but rising early, he would go to the toilet, come out and wash his hands, put on his tefillin and recite the blessing, and when he had to go a second time he would go to the toilet, come out and wash his hands, put on his tefillin and recite the blessing again. We too act in accordance with the ruling of Rabbi and recite the blessing all seven days.
אתמר אביי אמר הלכתא כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אחרינא עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה (12759)
81Mar Zutra said: I noticed that R. Papi recited the blessing whenever he put on his tefillin. The sages of the school of R. Ashi recited the blessing whenever they touched their tefillin.
אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי (4987)
82Rav Judah said in the name of Shmuel: The mitzvah of the lulav is for all seven days. But R. Joshua b. Levi said: The mitzvah of the lulav is for the first day only. From that point onward it is a mitzvah of the elders. And R. Yitzchak said: Every day it is a mitzvah of the elders, even the first. But have we not an established that on the first day it is a toraitic commandment? Say rather “except for the first day.” But if so, is this opinion not the same as that of R. Joshua b. Levi? — Say, “And so said R. Yitzchak.”
אמר רב יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה ור' יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים ורבי יצחק אמר כל יומא מצות זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא וכן אמר רבי יצחק (11489)
83Rav also holds that the mitzvah of the lulav is for all seven days, f or R. Hiyya b. Ashi said in the name of Rav: One who lights the Hanukkah lamp must recite a blessing. R. Yirmiyah said: One who sees the Hanukkah lamp must recite the blessing. What blessing does one recite? Rav Judah said: On the first day the one who lights must recite three blessings and the one who sees it must recite two. From that day on the one who lights recites two blessings and the one who sees them only one.
ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש הרואה מברך שתים מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת (12602)
84What is the blessing? — ‘Blessed [are You, O Lord our God, King of the Universe] who has sanctified us by Your commandments, and commanded us to kindle the light of Hanukkah’. But where did He command us? “Do not turn aside” (Deuteronomy 17:11). R. Nahman b. Yitzchak said: “Ask your father, and he will tell you” (Deuteronomy 32:7)
ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר (של) חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק אמר (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך (5132)
85Which [blessing] does one omit? — The blessing on the time. Say that one omits the blessing of the miracle? The miracle occurred every day. R. Nahman b. Yitzchak taught this explicitly: Rav said: The commandment of the lulav applies to all seven days.
(מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא איתיה) רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות לולב (2791)
86Our rabbis taught: He who makes a Sukkah for his own use recites the blessing, “Blessed are You. . . who has kept us in life” etc. When he enters it to dwell in it, he says, “Blessed are You . . . who has sanctified us” etc. If it was already made and standing: if he can make some renovation in it he blesses; and if not, when he enters it to dwell in it he recites both blessing. R. Ashi said: I saw that R. Kahana recited all of them over the cup of Kiddush.
ת"ר העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו' נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו' היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא (10547)
87Our rabbis taught: One who has to perform many commandments [simultaneously] shall say, “Blessed . . . who has sanctified us by His commandments and commanded us concerning the commandments.” R. Judah said: One must recite a blessing over each one separately. R. Zera or, as some say, R. Hanina b. Papa said: The halakhah is according to R. Judah. R. Zera or, as some say, R. Hanina b. Papa further stated: What is the reason of R. Judah? Because it is written, “Blessed be the Lord day by day” (Psalms 68:20). Now do we bless Him by day and not by night? Rather this comes to teach you: Give Him every day His appropriate blessings. So too here: Give Him for every single thing, its appropriate blessings.
ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה א"ר זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ"ט דרבי יהודה דכתיב (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו (17055)
88R. Zera or, as some say, R. Hanina b. Papa further stated: Come and see that the ways of a human being are not like the ways of the Holy One, blessed be He. According to the ways of a human being, an empty vessel
ואמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן (5349)
Folio 46b דף מו ע״ב
89is able to contain [what is put into it], and a full vessel cannot contain it but according to the ways of the Holy One, blessed be He, a full vessel is able to contain it while an empty one cannot; as it is said, “And it shall come to pass, if listening you shall listen” (Deuteronomy 28:8): if you listen, you will continue to listen, but if not, you will not listen. Another interpretation: If you will listen to the old, you will be able to listen to the new,” but if you turn your heart away, you will no longer listen” (Deuteronomy 30:17).
מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנא' (דברים כח, א) והיה אם שמוע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש (דברים ל, יז) ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: (9079)
90Immediately the children [throw down their lulavs and eat their etrogs]. R. Yohanan said: The etrog is forbidden on the seventh day, and permitted on the eighth; the Sukkah is forbidden even on the eighth And Resh Lakish said: The etrog is permitted even on the seventh day.
מיד תינוקות וכו': א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפי' בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר (7652)
91What do they disagree about? One Master holds that it is set aside only for the performance of its commandment, while the other Master holds that that it is set aside for the whole day.
במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומ"ס לכולי יומא אתקצאי (2863)
92Resh Lakish raised an objection against R. Yohanan: Immediately the children throw down their lulavs and eat their etrogs. Does not this equally apply to adults also? No; specifically to children.
איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא תינוקות דוקא (5921)
93There are others who say that R. Yohanan raised the objection against Resh Lakish: Immediately the children throw down their lulavs and eat their etrogs. Children only, not adults! No; the same law applies to adults as well, and the reason that it mentions children is that it states what was customary.
איכא דאמרי איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני (9090)
94R. Papa said to Abaye: To R. Yohanan what is the difference between the Sukkah and the etrog?
א"ל רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה מאי שנא אתרוג (2318)
95He said to him: The Sukkah is fit to be used at twilight [after the seventh day], for if he by chance has a meal at that time he would have to sit in it and eat therein, therefore it is set aside for its ritual purpose during twilight, and since it is set aside during twilight, it is also set aside for the whole of the eighth day. The etrog, however, which is not suitable during twilight, is not set aside for its ritual purpose during twilight, hence it is not set aside for the whole day.
א"ל סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל (בה) בגווה אתקצאי לבין השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא חזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא דשמיני (12764)
96But Levi said: The etrog is forbidden even on the eighth day; And the father of Shmuel said The etrog is forbidden on the seventh day, but permitted on the eighth. The father of Shmuel subsequently adopted the view of Levi. R. Zera adopted the [earlier] view of the father of Samuel, for R. Zera ruled:... It is forbidden to eat an etrog [even one] that has become invalid, all the seven days.
ולוי אמר אתרוג אפילו בשמיני אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי קם ר' זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל דא"ר זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה (10038)
97R. Zera said: One should not transfer possession of the hoshana to a child on the first day of the Festival. What is the reason? — Because a child is able to acquire possession but not to transfer possession, and it will turn out that he will fulfil his duty with a lulav which is not his.
א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו (4694)
98R. Zera further said: One should not promise a child to give him something and then not give it to him, because he will thereby teach him lying, as it is said, “They have taught their tongues to speak lies” (Jeremiah 9:4).
וא"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנא' (ירמיהו ט, ד) למדו לשונם דבר שקר (4780)
99The following dispute is based on the same principles] as the one between R. Yohanan and Resh Lakish. For it was stated: If one set apart seven etrogs for the seven days: Rav said: He may fulfil his obligation with each one and eat it immediately. R. Assi said: He may fulfil his obligation with each one and eat it the next day. What do they argue about? One Master holds that it is set apart for its mitzvah while the other holds that it is set apart for the whole day.
ובפלוגתא דר' יוחנן ור"ש בן לקיש דאיתמר הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומ"ס לכולי יומא אתקצאי (11535)
100And as for us who have two days [of the Festival] what are we to do? Abaye said: On the eighth day which may be the seventh it is forbidden; on the ninth day which may be the eighth, it is permitted. Meremar said: Even on the eighth day, which may be the seventh, it is permitted.
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר מרימר אמר אפי' שמיני ספק שביעי מותר (7678)
101In Sura they acted in accordance with the ruling of Meremar. R. Shisha the son of R. Idi acted in accordance with the ruling of Abaye. And the law is in agreement with Abaye.
בסורא עבדי כמרימר רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי והלכתא כאביי (2760)
102R. Judah the son of R. Shmuel b. Shilat said in the name of Rav: The eighth day which may be the seventh is regarded as the seventh in respect of the Sukkah and as the eighth in respect of the blessing. R. Yohanan said It is regarded as the eighth for this and that. Dwelling [in the Sukkah on the eighth day] all agree that one does dwell, they only disagree over
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה ור' יוחנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כ"ע לא פליגי דיתבינן כי פליגי (7510)
Folio 47a דף מז ע״א
103the blessing. According to him who regards the day as the seventh in respect of the Sukkah, we also recite the blessing [of the Sukkah], while according to him who holds that it is regarded as the eighth in respect of both, we do not recite the blessing [of the Sukkah]. R. Yoseph said: Hold fast to the ruling of R. Yohanan, since R. Huna b. Bizna and all the greats of his generation were in a Sukkah on the eighth day which may have been the seventh, they sat there, but they did not recite the blessing.
לברוכי למ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידך דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי (7528)
104But is it not possible that they were of the same opinion as the one who said that once a man has recited the blessing on the first day, he has no more need to recite it? There was a tradition that they had just come from the fields.
ודלמא סבירא להו כמ"ד כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך גמירי דמאפר אתו (3291)
105There are those who say that all agree that one does not recite the blessing [on the Sukkah], and that they only disagree over whether one must sit [in the Sukkah] according to the one who ruled that it is regarded as the seventh day in respect of the Sukkah, we must indeed sit in it, while according to the one who ruled that it is regarded as the eighth day in respect of both, we do not even sit in it. R. Yoseph said:... Hold fast to the ruling of R. Yohanan. For who is the authority of the statement? R. Judah the son of R. Shmuel b. Shilath, and he himself sat outside the Sukkah on the eighth day which might be the seventh. And the law is that we must indeed sit in the Sukkah but may not recite the blessing.
איכא דאמרי ברוכי כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב למ"ד שבעה לסוכה מיתב יתבינן ולמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידך דמרא דשמעת' מני רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן (13352)
106R. Yohanan said: We recite the blessing of the season (shehiyanu) on the Eighth Day of the Festival [of Sukkot], but we do not recite the blessing of the season on the seventh day of Pesah.
אמר ר' יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג ואין אומרים זמן בשביעי של פסח (3045)
107And R. Levi b. Hama or, as some say, R. Hama b. Hanina said: Know [that this is so], since [the Eighth Day] is different [from the preceding days] in three things: ... In the Sukkah, lulav and water libation, And according to R. Judah who holds that with one log of water that they performed the water libation for eight days, it is different in two respects.
וא"ר לוי בר חמא ואיתימא ר' חמא בר חנינא תדע שהרי חלוק בג' דברים בסוכה ולולב וניסוך המים ולרבי יהודה דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה הרי חלוק בב' דברים (5174)
108If so, is not the seventh day of Pesah also different in respect of the commandment to eat matzah, since the Master said, On the first night it is an obligation [to eat matzah], from that point onward it is voluntary? How now! here it is different from the first night, but not from the day whereas in the case of the Eighth Day, it is different even from the preceding day.
אי הכי שביעי של פסח נמי הרי חלוק באכילת מצה דאמר מר לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות הכי השתא התם מלילה חלוק מיום אינו חלוק הכא אפילו מיום נמי חלוק (6445)
109Ravina said: This one is different from the day immediately preceding it, whereas that one is different from the day that is prior [to the period] which precedes it.
רבינא אמר זה חלוק משלפניו וזה חלוק משלפני פניו (1994)
110R. Papa said: In one case it is written “bullock”, in the other “bullocks”.
(אמר רב פפא) הכא כתיב פר התם כתיב פרים (1945)
111R. Nahman b. Yitzchak said: In this case it is written, “on the day”, in the other, “and on the day”.
רב נחמן בר יצחק אמר הכא כתיב ביום התם כתיב וביום (2458)
112R. Ashi said: In this case it is written, “According to the ordinance” while in the case of the seventh day it is written, “according to their ordinance”
רב אשי אמר הכא כתיב (במדבר כט, ו) כמשפט התם כתיב כמשפטם (3027)
113Can we say that [the following statement] supports [the view of R. Yohanan]: The bullocks, the rams and the lambs each prevent the fulfillment of the other. But R. Judah says, The bullocks do not prevent the fulfillment of the other, since they diminish in number progressively.
לימא מסייע ליה הפרים האילים והכבשים מעכבין זה את זה ורבי יהודה אומר פרים אין מעכבין זה את זה שהרי מתמעטין והולכין (4511)
114They said to him: But are not all of them diminished in number on the Eighth Day? He answered them: The Eighth Day is a separate festival, for, just as the seven days of the Festival must have [their own] sacrifices, song, blessing and staying overnight, so the Eighth Day must have its own sacrifices, song, blessing and staying overnight.
אמרו לו והלא כולן מתמעטין והולכין בשמיני אמר להן שמיני רגל בפני עצמו הוא שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה (7951)
Folio 47b דף מז ע״ב
115Now is this not the blessing of the season? No, it refers to Birkat Hamazon and to Tefillah.
מאי לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה (1467)
116This is also reasonable, for if you were to think that it refers to [the blessing of] the season, is there a blessing over the season all seven days? This is really not a difficulty, for if he did not recite the blessing [of the season] during the first day, he has to recite it the next day, or on any subsequent day.
הכי נמי מסתברא דאי ס"ד זמן זמן כל שבעה מי איכא הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא מברך למחר או ליומא אחרינא (3321)
117But, in any case must not the blessing [of the season] be recited over a cup [of wine]? Shall we then say that this supports the view of R. Nahman, for R. Nahman said [that the blessing of the] season may be recited even in the market-place? For if you will say that the cup [of wine] is essential, has one then a cup [of wine] every day? This might apply to a case where one chanced to have a cup [of wine].
מ"מ כוס בעינן לימא מסייע ליה לר"נ דאמר רב נחמן זמן אומרו אפילו בשוק דאי אמרת בעינן כוס כוס כל יומא מי איכא דלמא דאיקלע ליה כוס (4044)
118Does R. Judah hold that the Eighth Day requires staying overnight? Has it not been taught: R. Judah says: From where do we know that Pesah Sheni does not require staying overnight? As it is said, "And you shall turn in the morning and go to you tents" (Deuteronomy 16:7) and [immediately afterwards] it is written, "Six days you shall eat matzot" thus implying that that which has six days [of observance] requires staying overnight, but that which does not have six days [of observance] does not require staying overnight. What does this exclude? Does this not exclude also the Eighth Day of the festival?
וסבר ר' יהודה שמיני טעון לינה והא תניא רבי יהודה אומר מנין לפסח שני שאינו טעון לינה שנא' (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך וכתיב (דברים טז, ח) ששת ימים תאכל מצות את שטעון ששה טעון לינה את שאינו טעון ששה אינו טעון לינה למעוטי מאי לאו למעוטי נמי שמיני של חג (12413)
119No, to exclude only the Second Passover which is similar to it. This is also reasonable, for we have learned, The bikkurim require a sacrifice, a psalm, waving and staying overnight. Now who is it that you heard saying that waving is required? R. Judah, and it states that it requires staying overnight.
לא למעוטי פסח שני דכוותיה הכי נמי מסתברא דתנן הביכורים טעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה מאן שמעת ליה דאמר תנופה רבי יהודה וקאמר טעון לינה (7052)
120For it has been taught: R. Judah said "And you shall set it down" (Deuteronomy 26:8)— this refers to waving. You say that it refers to waving but perhaps it means literally "setting it down"? When it says, "And set it down," (26:4) setting down is mentioned. How then do I fulfill, "And you shall set it down"? That refers to waving
דתניא ר' יהודה אומר (דברים כו, י) והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה (6267)
121But perhaps it follows R. Eliezer b. Yaakov, for it has been taught, “And the priest shall take the basket out of your hand” (Deuteronomy 26:4) this teaches that bikkurim require waving, the words of R. Eliezer b. Jacob.
ודלמא ר"א בן יעקב היא דתניא (דברים כו, ד) ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הביכורים שטעונין תנופה דברי ר"א בן יעקב (3524)
122What is the reason of R. Eliezer b. Jacob? He deduces it from the word “hand” occurring here and in the case of the shelamim-offering. Here it is written, “And the priest shall take the basket out of your hand,” and there it is written, “His own hands shall bring the offering to the Lord,” (Leviticus 7:3)– just as here the priest [takes it and waves it] so there the priest [takes it and waves it],
מ"ט דר"א בן יעקב אתיא יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם (ויקרא ז, ל) ידיו תביאינה את אשי ה' (4317)
123and just as there the owner [brings and waves it] so here also the owner [brings and waves it]. How is this possible? The priest places his hand under the hand of the owner and waves it.
מה כאן כהן אף להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף (2577)
124What is the decision? R. Nahman said: We say [the blessing of the] season on the Eighth Day of the Festival But R. Shesheth said: We do not say [the blessing of the] season on the Eighth Day of the Festival. And the law is that we say [the blessing of the] season on the Eighth Day of the Festival.
מאי הוי עלה רב נחמן אמר אומרים זמן בשמיני של חג ורב ששת אמר אין אומרים זמן בשמיני של חג והלכתא אומרים זמן בשמיני של חג (6181)
125It has been taught in agreement with R. Nahman, The Eighth Day
תניא כוותי' דרב נחמן שמיני (1667)
Folio 48a דף מח ע״א
126is a separate festival with regard to P’Z’R’ K’SH’B': with regard to drawing (p) it is a separate festival, with regard to the blessing of the season it is a separate festival (z), with regard to the nature of the festival it is a separate festival (r), with regard to its sacrifice it is a separate festival (k), with regard to its psalm it is a separate festival (sh), and with regard to its blessing it is a separate festival (b).
רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו קרבן בפני עצמו שירה בפני עצמו ברכה בפני עצמו: (5152)
127The Hallel and rejoicing are on all eight days: How is this so? This teaches that one is obligated for the Hallel, for rejoicing and for honoring the festival on the last day, just as he is on all the other days of the festival.
מתני׳ ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג: (4143)
128GEMARA. How do we know this? As our Rabbis taught, The verse], “And you shall be altogether joyful” (Deuteronomy 16:15) includes the night of the last day of the Festival. But perhaps it only refers to [the night of] the first day of the Festival? When it says, “akh” it divides.
גמ׳ מנה"מ דת"ר (דברים טז, טו) והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא יו"ט הראשון כשהוא אומר אך חלק (4074)
129But why have you seen fit to include the last night of the Festival and to exclude the first night? I include the last night since it is preceded by rejoicing and exclude the first night which is not preceded by rejoicing.
ומה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו: (6179)
130Mishnah: The sukkah is for seven days. How so? Once he finished eating [his meal on the seventh day], he should not untie his sukkah, but he removes its contents from the time of minhah and onward in honor of the last day of the festival.
מתני׳ סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט האחרון של חג: (5032)
131GEMARA. If he has no vessels to remove, what should he do? If he has no vessels! What then did he use when he was in [his Sukkah]? Rather say: If he had no place to put his vessels what shall he do? R. Hiyya b. Ashi said, He removes four handbreadths [of the roof], And R. Joshua b. Levi said, he should kindle a lamp in it.
גמ׳ אין לו כלים להוריד מהו אין לו כלים אלא כי אשתמש במאי אשתמש אלא אין לו מקום להוריד כליו מהו ר' חייא בר (רב) אמר פוחת בה ארבעה ור' יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר (6861)
132In fact, however, they do not disagree, the latter referring to us [Babylonians], and the former to them [the Palestinians].
ולא פליגי הא לן והא להו (309)
133This is good for a small sukkah but what can be said with regard to a large Sukkah? One might bring into it eating utensils, since Rava said: Eating utensils must be kept outside the Sukkah; drinking vessels in the Sukkah.
הא תינח סוכה קטנה סוכה גדולה מאי איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא דאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא מאני משתיא במטללתא: (4410)
134How was the water libation [performed]? A golden flask holding three logs was filled from the Shiloah. When they arrived at the water gate, they sounded a teki’ah [long blast], a teru’ah [a staccato note] and again a teki’ah. [The priest then] went up the ascent [of the altar] and turned to his left where there were two silver bowls. Rabbi Judah says: they were of plaster [but they looked silver] because their surfaces were darkened from the wine They had each a hole
מתני׳ ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש ופנה לשמאלו שני ספלים של כסף היו שם ר' יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין ומנוקבין (10837)
Folio 48b דף מח ע״ב
135like a slender snout, one being wide and the other narrow so that both emptied at the same time. The one on the west was for water and the one on the east for wine. If he poured the flask of water into the bowl for wine, or that of wine into that for water, he has fulfilled his obligation.
כמין שני חוטמין דקין (ואחד) מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו של מים מזרחו של יין עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא (7039)
136Rabbi Judah says: with one log he performed the ceremony of the water-libation all eight days. To [the priest] who performed the libation they used to say “Raise your hand”, for one time, a certain man poured out the water over his feet, and all the people pelted him with their etrogs.
ר' יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומר לו הגבה ידך שפעם אחד נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן (3815)
137As it was performed on weekdays, so was it was performed on Shabbat, save that on the eve of Shabbat he would fill a non-sanctified golden barrel from the Shiloah, and place it in the chamber. If it was poured away or uncovered, he would refill it from the laver, f... or wine or water which has become uncovered is invalid for the altar.
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח: (8792)
138GEMARA. From where do we know this? R. Ena said, As the verse says, “You shall draw water with rejoicing” (Isaiah 12:3).
גמ׳ מנא הנ"מ אמר רב עינא דאמר קרא (ישעיהו יב, ג) ושאבתם מים בששון וגו' (2861)
139There were once two minim one was called Sason and the other Simha. Sason said to Simha: ‘I am better than you, since it is written, “They shall obtain Sason and Simha” (Isaiah 35:10). Simha said to Sason, “I am better than you, since it is written, “The Jews had Simha and Sason.” Sason said to Simha: One day they will take you out and make you a messenger, since it is written, “For with Simha shall they go forth.” Simha said to Sason: One day they will take you out and draw with you water, for it is written, “Therefore with Sason shall you draw water.”
הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב (ישעיהו לה, י) ששון ושמחה ישיגו וגו' א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב (אסתר ח, יז) שמחה וששון ליהודים א"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא דכתיב (ישעיהו נה, יב) כי בשמחה תצאו א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון (16131)
140A certain min whose name was Sason once said to R. Abbahu: You are destined to draw water for me in the world to come, for it is written, “Therefore be-Sason shall you draw water.” He said back to him: If it had been written, “le-sason” it would be as you say, but as it is written “be-sason” the meaning must be that a water-skin will be made of your skin, and water will be drawn with it’.
א"ל ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא: (10549)
141[The priest] went up the ascent [of the altar] and turned to his left etc. Our Rabbis taught: All who ascend the altar turned to the right, proceeded round and descended by the left, except for those ascending for the following three purposes, who ascended by the left, turned on their heel and returned [the same way]. These are the three: the water-libation and wine-libation, and the burnt-offering of a fowl when the altar was full on [its south] east side.
עלה בכבש ופנה לשמאלו כו': ת"ר כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב ואלו הן ניסוך המים וניסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח: (8928)
142[But they looked silver] because their surfaces were darkened. It is well [as regards the flagon of the wine] since wine darkens, but how was that of the water darkened? Since the Master has said, if one poured the flagon of water into the bowl for wine, or that of wine into that for water, he has fulfilled his obligation, the [flagon] of water may also become darkened.
אלא שהיו משחירין: בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי משחיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי: (7542)
143They had each a hole like a slender snout [one being wide and the other narrow so that both emptied at the same time]. Shall we say that our Mishnah agrees with R. Judah and not with the Rabbis as we have learned R. Judah stated, with one log he performed the ceremony of the water-libation all eight days; for if it agrees with the Rabbis, could they not both pour together?
ומנוקבים כמין ב' חוטמין וכו': לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה דאי רבנן כי הדדי נינהו (4323)
144[No,] You may say that it agrees even with the Rabbis, [the reason for the different sizes of the holes being that] wine is viscous and water is fluid.
אפי' תימא רבנן חמרא סמיך מיא קליש (1714)
145This is also reasonable to say for if [our Mishnah went according to] R. Judah, [it should have used the terms] “wide” and “short” which he used; as it has been taught, R. Judah stated: There were two vessels there, one of water and one of wine, the mouth of the wine [vessel] was broad, and that of the water was strait, so that both should empty themselves together. This is conclusive.
הכי נמי מסתברא דאי רבי יהודה רחב וקצר אית ליה דתניא רבי יהודה אומר שני קשוואות היו שם אחד של מים ואחד של יין של יין פיה רחב של מים פיה קצר כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת ש"מ: (9136)
146The one on the west was for water. Our Rabbis taught: It once happened that a certain Sadducee who poured the water libation over his feet and all the people pelted him with their etrogs. On that day the horn of the altar became damaged, and they brought a handful of salt and stopped it up, not because the altar was thereby rendered valid for the service, but merely in order that it should not appear damaged.
מערבו של מים: ת"ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום (8063)
Folio 49a דף מט ע״א
147For any altar which does not have the ascent, the horn, the base and a square shape is invalid for the service. R. Jose b. Judah adds, Also the circuit
שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב (3212)
148Rabbah b. Bar Hana said in the name of R. Yohanan: The pits were created during the six days of creation, for it is said, “The roundings of your thighs are like the links of a chain the work of the hands of a skilled workman” (Song of Songs 7:2): “The rounding of your thighs” refers to the pits; “like the links of a chain (חלאים)” implies that they are carved out (מחוללים) and descend to the abyss; “the work of the hands of a skilled workman” means that they are the skillful handiwork of the Holy One, blessed be He. The school of R. Ishmael taught: Bereshit; read not bereshit but bara shit.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן חמוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה תנא דבי ר' ישמעאל (בראשית א, א) בראשית אל תיקרי בראשית אלא ברא שית (15236)
149It has been taught, R. Yose says The cavity of the pits descends to the abyss, for it is said, “Let me sing of my beloved, a song of my lover for his vineyard. My beloved had a vineyard on a very fruitful hill. And he dug it, and cleared it of stones, and planted it with the choicest vine, and built a tower in the midst of it, and also hewed out a vat therein” (Isaiah 5:1). “And planted it with the choicest vine” refers to the Temple; “and built a tower in the midst of it” refers to the altar; ‘and also hewed out a vat therein’, refers to the pits.
תניא ר' יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד תהום שנאמר (ישעיהו ה, א) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויטעהו שורק זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין (11642)
150It has been taught: R. Elazar b. Zadok said: There was a small empty space between the ascent and the altar, on the west side of the ascent, and once in seventy years the young of the priesthood used to descend there and gather up from there the congealed wine which looked like round cakes of pressed figs, and they would come and burn it in a state of sanctity as it is said, “In the holy place you shall pour out a drink-offering of strong drink to the Lord” (Numbers 28:7)
תניא א"ר אלעזר בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה שנא' (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך שכר לה' (10260)
Folio 49b דף מט ע״ב
151just as its libation was done in sanctity, so too was its burning be done in sanctity. But what does [this midrash] mean? Ravina said: An analogy is made between two appearances of the word holy.” It is written here, ‘In the holy place your shall pour out a drink-offering of strong drink to the Lord’, and it is written elsewhere, “Then you shall burn the remainder with fire, it shall not be eaten, because it is holy” (Exodus 29:34).
כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב הכא (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך וכתיב התם (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא (9758)
152Whose view is followed in what we learned, The law of sacrilege applies to drink-offerings at the beginning, but after they have descended into the pits, the law of sacrilege does not apply to them.” Must we say that it is that of R. Elazar b. Zadok, for if it were that of the rabbis–the pits descended to the abyss?
כמאן אזלא הא (דתניא) נסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא רבי אלעזר בר צדוק היא דאי רבנן הא נחתו להו לתהום (4726)
153You may even say that it is that of the rabbis, [but it refers to] where it was collected.
אפילו תימא רבנן בדאיקלט (1036)
154There are some who say: Shall we say that it is that of the Rabbis, and not that of R. Eleazar b. Zadok, for if it were that of R. Elazar b. Zadok, [the objection would arise:] Are they not still in their state of holiness?... You may even say that it is that of R. Elazar, for sacrilege cannot apply to anything whose commandment has already been fulfilled. Resh Lakish said: When they pour the wine-libation on the altar, they would stop up the pits, in order to fulfill what is said, “In holiness you shall pour out a drink-offering of strong drink to the Lord.”
ואיכא דאמרי לימא רבנן היא ולא ר' אלעזר בר צדוק דאי רבי אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא רבי אלעזר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו אמר ריש לקיש בזמן שמנסכין יין על גבי מזבח פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה' (12106)
155But how does this mean that? R. Papa answered, Shekhar—the language of drink, satiation and drunkenness. R. Papa said: Learn from that when a man is satiated with wine, it is due to his filling of his throat. Rava said: A young scholar who does not have much wine should swallow it in gulps. Rava used to gulp down the cup of blessing.
מאי משמע אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות אמר רב פפא שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא ליגמע גמועי רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי (10930)
156Rava made the following exposition What is it that is written, “How beautiful are your steps in sandals, O prince’s daughter?” (Song of Songs 7:2): How beautiful are the steps of Israel when they go up [to Jerusalem] to celebrate a festival. “O prince’s daughter”: Daughter of our father Abraham, who is called prince, as it is said, “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The God of Abraham! And not the God of Isaac and Jacob? But the meaning is, The God of Abraham who was the first of the converts.
דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנא' (תהלים מז, י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים (10587)
157The School of R. Anan taught: It is written, “The roundings of your thighs” (Song of Songs 7:2). Why are the words of the Torah compared to the thigh? To teach you that just as the thigh is hidden, so should the words of the Torah be hidden.
תנא דבי רב ענן מאי דכתיב (שיר השירים ז, ב) חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (6161)
158And this is what R. Elazar said: What is the implication of the text, “It has been told to you, O man, what is good, and what the Lord requires of you: Only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with thy God?” (Micah 6:8): ‘To do justly’ means [to act in accordance with] justice; ‘to love mercy’ refers to acts of loving kindness’, ‘and to walk humbly with your God’ refers to attending to funerals and providing a bride with a dowry for her wedding. Now can we not make an a fortiori deduction: If in matters which are normally performed publicly the Torah says ‘to walk humbly’, how much more so in matters that are normally done privately?
והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה (16034)
159R. Elazar stated: Greater is he who performs charity than [he who offers] all the sacrifices, for it is said, “To do charity and justice is more acceptable to the Lord than sacrifice” (Proverbs 21:3). R. Elazar further stated: Acts of loving kindness (gemilut hasadim) are greater than charity (tzedakah), for it is said, “Sow to yourselves according to your charity (tzedakah), but reap according to your hesed” (Hosea 10: 12); when one sows, it is doubtful whether he will eat [the harvest] or not, but when one reaps, he will certainly eat.
א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר (משלי כא, ג) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וא"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל (9978)
160R. Elazar further stated: The reward of charity depends entirely upon the extent of the kindness in it, for it is said, “Sow to yourselves according to charity, but reap according to the kindness.”
וא"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד (4303)
161Our rabbis taught: In three respects gemilut hasadim is superior to charity: charity can be done only with one’s money, but gemilut hasadim can be done with one’s person and one’s money. Charity can be given only to the poor, but gemilut hasadim both to the rich and the poor. Charity can be given to the living only, gemilut hasadim can be done both to the living and to the dead.
ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים (8045)
162R. Elazar further stated: He who performs acts of charity and justice is regarded as though he had filled all the world with kindness, for it is said, “He who loves charity and justice, he has filled the earth with the loving kindness of God” (Psalms 33:5). But lest you say that whoever wishes to do good succeeds without difficulty, Scripture says, “How precious is Your loving kindness, O God” (Psalms 36:8). One might say that this applies also one who fears God, Scripture says, “But the loving kindness of the Lord is from everlasting time to everlasting time on those that fear Him” (Psalms 103:17).
וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר (תהלים לג, ה) אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת"ל (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו (8426)
163R. Hama b. Papa stated: Any man who is endowed with grace is known to be a God-fearing man, for it is said, ‘But the loving kindness of the Lord is from everlasting time to everlasting time to them that fear Him.” R. Elazar further stated: What is it that is written, “She opens her mouth with wisdom, and the Torah of loving kindness is on her tongue?” (Proverbs 31:26): Is there then a Torah of loving kindness and a Torah which is not of loving kindness? Rather Torah [which is studied] for its own sake is a ‘Torah of loving kindness’, whereas Torah [which is studied] for an ulterior motive is a Torah which is not of loving kindness. There are those who say, Torah [which is studied] in order to teach it is a ‘Torah of loving kindness’, but Torah [which is] not [studied] in order to teach it is a Torah which is not of loving kindness.
א"ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנא' חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וא"ר אלעזר מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד יש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד: (18023)
164As it was performed on weekdays, so was it was performed on Shabbat, [save that on the eve of Shabbat he would fill a non-sanctified golden barrel from the Shiloah, and place it in the chamber.] But why [bring the water in a non-sanctified vessel]? Let him bring it in a sanctified one? Zeiri said: [The author of our Mishnah] is of the opinion that no fixed amount has been prescribed for the water [of libation] and that the ministering vessels sanctify their contents even if there was no intention
כמעשהו בחול כו': ואמאי נייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת (5885)
Folio 50a דף נ ע״א
165If he were to bring it in a sanctified vessel it would have been rendered invalid by remaining in there overnight. Hezekiah said: Ministering vessels do not sanctify their contents where there was no intention, but [the use of a sanctified vessel was here forbidden] as a preventive measure lest it be assumed that there was intention that the contents should be sanctified.
ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו (6309)
166R. Yannai said in the name of R. Zera: You may even say that there is a fixed amount for the water [of libation] and that ministering vessels of ministry do not sanctify their contents unless there was intention, [but the use of a sanctified vessel was nevertheless forbidden] as a preventive measure lest people will think that it was filled with the water for the purpose of using it for the washing of the hands and the feet [of the High Priest].
א"ר ינאי א"ר זירא אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן: (6115)
167If it was poured away or uncovered, [he would refill it from the laver, for wine or water which has become uncovered is invalid for the altar.] But why? Let him filter it through a strainer? Shall we say that our Mishnah does not agree with R. Nehemiah, for it has been taught, [Liquid that has passed through] a strainer is forbidden under the law of uncovering. R. Nehemiah said: When does this apply? Only when the receptacle underneath was uncovered, but when the receptacle underneath is covered, even although the upper one was uncovered, the law of uncovering does not apply, since the venom of a serpent is like a fungus which floats on the surface and remains where it is
נשפכה או נתגלתה כו': ואמאי ליעביר במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דתניא מסננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל בזמן שהתחתונה מכוסה אע"פ שהעליונה מגולה אין בה משום גילוי מפני שארס נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו (12003)
168You may even say that it agrees with R. Nehemiah. Say that R. Nehemiah’s ruling referred to ordinary use, but for divine use, did he really say this? Does not R. Nehemiah uphold [the lesson of the verse,] “Just offer it to your governor: Will he accept you? Will he show you favor?—said the Lord of hosts” (Malakhi 1:8).
אפילו תימא רבי נחמיה אימר דאמר ר' נחמיה להדיוט אבל לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נחמיה (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות: (5462)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).