My LORD’s BibleBabylonian Talmud Sukkah 5
Folio 50a דף נ ע״א
1Mishnah: The flute was for five or six days. This refers to the flute at the Bet Hashoevah [the place of the water-drawing] which does not override Shabbat or the festival day.
מתני׳ החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב: (4749)
Folio 50b דף נ ע״ב
2Gemara: It was stated: Rav Judah and R. Ina: One of them taught Shoevah and the other taught Hashuvah Mar Zutra said: He who teaches, Shoevah is not in error, and he who teaches Hashuvah is not in error. He who teaches Shoevah is not in error, since it is written, “And you shall draw water in joy” (Isaiah 12:3) and he who teaches Hashuvah is not in error, since R. Nahman stated: It is an important mitzvah, dating from the very creation.
גמ׳ איתמר רב יהודה ורב עינא חד תני שואבה וחד תני חשובה אמר מר זוטרא מאן דתני שואבה לא משתבש ומאן דתני חשובה לא משתבש מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב (ישעיהו יב, ג) ושאבתם מים בששון ומאן דתני חשובה לא משתבש דאמר רב נחמן מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית (16381)
3Our Rabbis taught: The [playing of the] flute overrides the Shabbat, the words of R. Yose bar Judah. But the Sages say: It does not override even the Festival. R. Yoseph said: The dispute concerns only the song that accompanied the sacrifices, since R. Yose holds that the essential feature of the [Temple] music is with an instrument, so it is considered Temple service and it overrides the Shabbat, whereas the Rabbis hold that the essential feature of the [Temple] music is the singing by voice, so the [playing of the instruments] is not considered Temple service and does not, therefore, override Shabbat But with regard to the singing at the Festival of Water-Drawing, all agree that it is a just an expression of rejoicing and does not, therefore, override the Sabbath.
ת"ר החליל דוחה את השבת דברי ר' יוסי בר יהודה וחכ"א אף י"ט אינו דוחה אמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דר' יוסי סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת ורבנן סברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת אבל שיר של שואבה דברי הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת (13846)
4R. Yoseph said: From where do I derive that the dispute concerns only [the flute that accompanies the sacrifices]? From that which has been taught: Ministering vessels made of wood: Rabbi declares them invalid and R. Yose b. Judah declares them valid. Now do they not differ on this: the one who declares them valid is of the opinion that the essential feature of the [Temple] music is with an instrument and [its validity may, therefore,] be deduced from that of the reed-flute of Moses. While he who holds them to be invalid is of the opinion that the essential feature of the Temple music is the vocal singing and its validity, therefore, cannot be deduced from that of the reed-flute of Moses?
אמר רב יוסף מנא אמינא דבהא פליגי דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר מאי לאו בהא קמיפלגי מאן דמכשיר סבר עיקר שירה בכלי וילפינן מאבובא דמשה ומאן דפסיל סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן מאבובא דמשה (10150)
5No; both of them may agree that the essential feature of the [Temple] music is with an instrument, but in this case they differ over whether we may deduce what it is possible [to manufacture from another material] from that which it is impossible [to manufacture from another material]. He who declares them valid is of the opinion that we do deduce that which it is possible [to manufacture from another material], from that which is impossible [to manufacture from another material], whereas he who holds them to be invalid is of the opinion that we do not deduce the possible from the impossible.
לא דכ"ע עיקר שירה בכלי והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי מאן דמכשיר סבר דנין אפשר משאי אפשר ומאן דפסיל סבר לא דנין אפשר משאי אפשר (7771)
6And if you want you may say that all are in agreement that the essential feature of the [Temple] music is the vocal singing, and that we do not deduce the possible from the impossible, but in this case they differ on the question whether, in making the deduction concerning the candlestick, we apply the principle of “the general and the particular” or the rule of “inclusion and exclusion.” Rabbi applies the principle of “the general and the particular” while R. Yose b. Judah applies the principle of “exclusion and inclusion.”
ואיבעית אימא דכ"ע דעיקר שירה בפה ואין דנין אפשר משאי אפשר והכא במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר' יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי (7421)
7Rabbi applies the principle of the “general and particular:” “And you shall make a candlestick” is a general statement, “of pure gold” is a particular, “of beaten work shall the candlestick be made” is again a general statement; [the instruction thus consists of] two general [statements] with a particular [statement between], in which case it includes only such things as are similar to the particular [statement], so that as the particular is specified to be of metal, so must all [vessels] be of metal.
רבי דריש כללי ופרטי (שמות כה, לא) ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תעשה המנורה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת (9917)
8R. Yose b. Judah applies the principle of ‘inclusion and exclusion [thus:] “And you shall make a candlestick” is an inclusion, “of pure gold” is an exclusion, “of beaten work shall the candlestick be made” is again an inclusion. It includes, then excludes, then includes, in which case it includes everything. What does it include? All materials, and what does it exclude? [Only] earthenware.
ר' יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי ועשית מנורת ריבה זהב טהור מיעט מקשה תעשה המנורה חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט של חרס (7816)
9R. Papa said:
אמר רב פפא (604)
Folio 51a דף נא ע״א
10This dispute is like the one between the following Tannas as we have learned: [The flute players in the Temple] were the slaves of the priests, the words of R. Meir. R. Yose says: They were the families of Beth Ha-Pegarim, and Beth Zipporia who hailed from Emmaus and were married into the priestly stock.
כתנאי (דתניא) עבדי כהנים היו דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר משפחת בית הפגרים ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו שהיו משיאין לכהונה (6143)
11R. Hanina b. Antigonus says: They were Levites. Now do they not differ on the following principles: He who says that they were slaves is of the opinion that the essential feature of the [Temple] music was the vocal singing, while he who says that they were Levites holds the opinion that the essential feature of the [Temple] music was the instrument?
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים היו מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה ומאן דאמר לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי (4883)
12But do you really think this? What then does R. Yose really hold? If he is of the opinion that the essential feature of the [Temple] music was the singing, then even slaves [should be allowed to play the instruments], and if he is of the opinion that the essential feature was the instrument, then only Levites should [be allowed to play] but not Israelites?
ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר עיקר שירה בפה אפילו עבדים נמי אי קסבר עיקר שירה בכלי לוים אין ישראלים לא (5187)
13Rather all agree that the essential feature of the [Temple] music was the vocal singing, but it is on this that they differ: One Master holds this was how it was done while the other Master holds that this was how it was done.
אלא דכולי עלמא עיקר שירה בפה ובהא קא מיפלגי דמר סבר הכי הוה מעשה ומר סבר הכי הוה מעשה (3459)
14So then what does this matter? To elevate a man who had sung on the platform for matters of genealogy and tithes.
למאי נפקא מינה למעלין מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי (1861)
15they were slaves holds that we don’t elevate from the platform to genealogy; he who says that they were Israelites [from good families] holds that we that we do elevate from the platform for matters of genealogy, but not for tithes; while he who says that they were Levites holds that we do elevate from the platform for matters of genealogy and tithes.
מאן דאמר עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשר ומאן דאמר ישראל היו קסבר מעלין מדוכן ליוחסין אבל לא למעשר ומאן דאמר לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשר (6610)
16R. Yirmiyah b. Abba said that the dispute concerns only the music at the Simchat Bet Hashoevah, since R. Yose b. Judah holds that even an added expression of rejoicing overrides the Shabbat, while the Rabbis hold that an added expression of rejoicing does not override [either] the Shabbat [or the Festival], but as regards the music which accompanied the sacrifices, all agree that it is [an integral part of] the worship and it overrides the Shabbat.
ורבי ירמיה בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבה דרבי יוסי בר יהודה סבר שמחה יתירה נמי דוחה את השבת ורבנן סברי שמחה יתירה אינה דוחה את השבת אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת (11168)
17They raised an objection: [It was taught:] The music which accompanied the Simchat Bet Hashoevah overrides Shabbat, the words of R. Yose b. Judah. The sages, however, rule that it does not override even the Festival. Is not this a refutation of R. Joseph? It is indeed a refutation.
מיתיבי שיר של שואבה דוחה את השבת דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף תיובתא (6168)
18Can we also say that they dispute only concerning the music which accompanied the Simchat Bet Hashoevah, but that with regard to the music that accompanied the sacrifices all agree that it overrides Shabbat, and this would, therefore, constitute a double refutation of R. Joseph?
לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את השבת לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי (6720)
19R. Joseph could answer you: They dispute concerning the music that accompanied the Simchat Bet Hashoevah and the same applies also to [that which accompanied] the sacrifices, and the reason that they disagree with regard to the Simchat Bet Hashoevah was in order to inform you of the extent of the view of R. Yose b. Judah, that even the music of the Simchat Bet Hashoevah overrides [the Shabbat].
אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של שואבה והוא הדין לקרבן והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה דאפילו דשואבה נמי דחי (5146)
20But didn’t we teach: This refers to the flute at the Bet Hashoevah, which overrides neither Shabbat nor the festival day. This [playing] does not override the Shabbat, but the playing which accompanied the sacrifices does override [the Shabbat]? Now whose view is it? If you were to say that it is that of R. Yose b. Judah, did he not state that the playing which accompanies the Simchat Bet Hashoevah also overrides Shabbat? Consequently it must be, the view of the Rabbis, and thus there is a double refutation of R. Joseph? It is indeed a refutation.
והא קתני זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב זהו דאינו דוחה אבל דקרבן דוחה מני אי נימא רבי יוסי בר יהודה האמר שיר של שואבה נמי דוחה אלא לאו רבנן ותיובתא דרב יוסף בתרתי תיובתא (9947)
21What is the reason of the one who stated that the essential feature of the [Temple] music was the instrument? Because it is written, “And Hezekiah commanded to offer the burnt-offering upon the altar. And when the burnt-offering began, the song of the Lord began also, and the trumpets together with the instruments of David, King of Israel” (II Chronicles 29:27).
מאי טעמא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי דכתיב (דברי הימים ב כט, כז) ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל (5897)
22What is the reason of him who stated that the essential feature of the Temple music was the vocal singing? Because it is written, “It came even to pass, when the trumpeters and the singers were as one, to make one sound to be heard” (II Chronicles 5:13).
מ"ט דמאן דאמר עיקר שירה בפה דכתיב (דברי הימים ב ה, יג) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד (3815)
23As to the other also, is it not written, “And Hezekiah commanded etc.”? This is what he meant: “The song of the Lord began” vocally “together with the instruments of David, King of Israel,” which were but to sweeten the voice.
ואידך נמי הא כתיב ויאמר חזקיהו הכי קאמר החל שיר ה' בפה על ידי כלי דויד מלך ישראל לבסומי קלא (3111)
24And as to the other one too, is it not written, “It came even to pass, when the trumpeters and singers were as one”? This is what he meant: The singers’ performed in the same manner as the trumpeters. Just as the trumpeters [performed] with instruments, so did the singers [perform] with instruments.
ואידך נמי הא כתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים הכי קאמר משוררים דומיא דמחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי: (5222)
25Mishnah: They said: he who has not seen the Simchat Bet Hashoevah has never seen rejoicing in his life 1) At the conclusion of the first festival day of Sukkot they descended to the Women’s Court (Ezrat Nashim) and they would make there a great enactment. 2) And golden candlesticks were there, and four golden bowls on the top of each of them and four ladders to each, and four youths drawn from the young priests, and in their hands there were jars of oil containing one hundred and twenty logs which they poured into the bowls. 1) From the worn-out pants and belts of the priests they made wicks and with them they kindled the lamps. 2) And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated by the light of the Bet Hashoevah.
מתני׳ מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה (17975)
Folio 51b דף נא ע״ב
27with lighted torches in their hands, and they would sing songs and praises. 2) And Levites with innumerable harps, lyres, cymbals and trumpets and other musical instruments stood upon the fifteen steps leading down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, corresponding to the fifteen songs of ascents in the Psalms, and it was on these [steps] that the Levites stood with their musical instruments and sang their songs.
באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה (16024)
283) Two priests stood by the upper gate which leads down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, with two trumpets in their hands. When the cock crowed they sounded a teki’ah [drawn-out blast], a teru’ah [staccato note] and again a teki’ah. When they reached the tenth step they sounded a teki’ah, a teru’ah and again a teki’ah. ... When they reached the Court [of the Women] they sounded a teki’ah, a teru’ah and again a teki’ah.
ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו (12027)
29When they reached the Court [of the Women] they sounded a teki’ah, a teru’ah and again a teki’ah. They would sound their trumpets and proceed until they reached the gate which leads out to the east. 4) When they reached the gate which leads out to the east, they turned their faces from east to west and said, “Our fathers who were in this place ‘their backs were toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east’, but as for us, our eyes are turned to the Lord.” Rabbi Judah said: they used to repeat [the last words] and say “We are the Lord’s and our eyes are turned to the Lord.”
(הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו) היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה עינינו: (9866)
30GEMARA. Our rabbis taught: He who has not seen the Simchat Bet Hashoevah has never seen rejoicing in his life. He who has not seen Jerusalem in its splendor, has never seen a beautiful city in his life. He who has not seen the Temple in its full construction has never seen a glorious building in his life. Which Temple? Abaye, or if you want, R. Hisda said: This refers to the building of Herod.
גמ׳ ת"ר מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם מי שלא ראה בהמ"ק בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם מאי היא אמר אביי ואיתימא רב חסדא זה בנין הורדוס (9636)
31What did he build it from? Rabbah said: Of yellow and white marble. There are those who say: With yellow, blue and white marble. The building rose in tiers in order to provide a hold for the plaster. He intended at first to overlay it with gold, but the Rabbis told him, Leave it alone for it is more beautiful as it is, since it has the appearance of the waves of the sea.
במאי בניה אמר (רבא) באבני שישא ומרמרא איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דלקבל סידא סבר למשעיין בדהבא אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיתחזי כאדותא דימא (7933)
32It has been taught: R. Judah stated: He who has not seen the double colonnade of Alexandria in Egypt has never seen the glory of Israel. It was said that. it was like a huge basilica, one colonnade within the other, and it sometimes held twice the number of people that went forth from Egypt. There were in it seventy-one chairs of gold, corresponding to the seventy-one members of the Great Sanhedrin, not one of them containing less than twenty-one talents of gold. And a wooden platform was in the middle on which the attendant of the Synagogue stood with a scarf in his hand. When the time came to answer Amen, he waved his scarf and all the congregation would respond “Amen.”
תניא רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל אמרו כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים והיו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן (16586)
33They did not sit all mixed up, but goldsmiths sat separately, silversmiths separately, blacksmiths separately, metalworkers separately and weavers separately, so that when a poor man entered the place he would recognize the members of his craft and he would turn there, and receive a livelihood for himself and for the members of his family.
ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבין בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו (9117)
34Abaye stated: Alexander of Macedonia slew them all. Why were they so punished? Because they transgressed this verse: “You shall not return and come back on this way” (Deuteronomy 17:16) and they did return.
אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן מ"ט איענשו משום דעברי אהאי קרא (דברים יז, טז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור אתו (4658)
35When he came he found them reading from the Torah, “The Lord will bring a nation against your from afar” (Deuteronomy 28:49) he said, “It should have taken my ships ten days” journey, but to arrive but a strong wind arose and they arrived in five days! He fell upon them and slew them.
כי אתא אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא (דברים כח, מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק אמר מכדי ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי נפל עלייהו וקטלינהו: (6794)
36At the conclusion of the first festival day etc. What was the great enactment? R. Elazar said: Like that of which we have learned: Originally [the walls of the Court of the Women] were smooth, but [later the Court] was surrounded with a gallery, and it was enacted that the women should sit above and the men below.
במוצאי יום טוב כו': מאי תיקון גדול אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה (7157)
37Our rabbis have taught: Originally the women used to sit within [the Court of the Women] while the men were outside, but this would cause levity, it was instituted that the women should sit outside and the men inside. But they would still come to levity. It was instituted that the women should sit above and the men below.
תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה (10567)
38But how could they do so? Is it not written, “All this [do I give you] in writing as the Lord has made me wise by His hand upon me?” (I Chronicles 28:19).
היכי עביד הכי והכתיב (דברי הימים א כח, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (1622)
39Rav said: They found a verse and expounded it:
אמר רב קרא אשכחו ודרוש (1595)
Folio 52a דף נב ע״א
40“And the land shall mourn, every family apart; the family of the house of David apart, and their wives apart” (Zechariah 12:12). They said: Is there not an a fortiori (kal vehomer) argument? If in the future when they will be engaged in mourning and the evil inclination will have no power over them, the Torah nevertheless says, men separately and women separately, how much more so now when they are engaged in rejoicing and the evil inclination has sway over them.
(זכריה יב, יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה (11363)
41What is the cause of the mourning [mentioned in the last cited verse]? R. Dosa and the rabbis differ on this point. One said: Over the slaying of Messiah the son of Joseph, and the other explained, over the slaying of the Evil Inclination.
הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה"ר שנהרג (4148)
42It goes well according to him who explains that the cause is the slaying of Messiah the son of Joseph, as it is written, “And they shall look upon me because they have thrust him through, and they shall mourn for him as one mourns for his only son,” but according to him who explains the cause to be the slaying of the Evil Inclination, was this an occasion for mourning? Is it not rather an occasion for rejoicing? Why then should they weep?
בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב (זכריה יב, י) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו (7080)
43As R. Judah expounded: In the time to come the Holy One, blessed be He, will bring the Evil Inclination and slay it in the presence of the righteous and the wicked. To the righteous it will have the appearance of a towering hill, and to the wicked it will have the appearance of a hair thread. Both the former and the latter will weep; the righteous will weep saying, “How were we able to overcome such a towering hill!” The wicked also will weep saying, “How is it that we were unable to conquer this hair thread!” And the Holy One, blessed be He, will also marvel together with them, as it is said, “Thus says the Lord of Hosts, If it be marvelous in the eyes of the remnant of this people in those days, it shall also be marvelous in My eyes” (Zechariah 8:6).
כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר (זכריה ח, ו) כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא (13971)
44R. Assi stated: The Evil Inclination is at first like the thread of a spider, but ultimately becomes like cart ropes, as it is said, “Woe unto them that draw iniquity with cords of vanity, and sin as it were with a cart-rope” (Isaiah 8:18).
א"ר אסי יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה (4888)
45Our Rabbis taught: The Holy One, blessed be He, will say to the Messiah, the son of David (May he reveal himself speedily in our days!): Ask of me anything, and I will give it to you, as it is said, “I will tell of the decree etc. This day have I given birth to you. Ask of me and I will give the nations as your inheritance” (Psalms 2:7) But when he will see that the Messiah the son of Joseph is slain, he will say to Him,... ‘Lord of the Universe, I ask from You only the gift of life.” He will answer him: By your life, before you even asked, your father David has already prophesied this concerning you’, as it is said, “He asked life of You, You gave it him, [even length of days for ever and ever]” (Psalms 21:5).
תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר (תהלים ב, ז) אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך (תהלים ב, ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר (תהלים כא, ה) חיים שאל ממך נתתה לו וגו' (15262)
46R. Avira or, as some say, R. Joshua b. Levi, expounded: The Evil Inclination has seven names. 1) The Holy One, blessed be He, called it Evil, as it is said, “For the inclination of man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). 2) Moses called it a foreskin, as it is said, “Circumcise therefore the foreskin of your heart” (Deuteronomy 10:16). 3) David called it unclean, as it is said, “Create me a clean heart, O Lord,” (Psalms 51:12), which implies that there is an unclean one.
דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר (דברים י, טז) ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר (תהלים נא, יב) לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא (11299)
474) Solomon called it the enemy, as it is said, “If your enemy is hungry, give him bread to eat and if he is thirsty give him water to drink. For you will heap coals of fire upon his head, and the Lord will reward you” (Proverbs 25:21); do not read, “will reward you” but “will cause it to be at peace with you.”
שלמה קראו שונא שנאמר (משלי כה, כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך (6846)
485) Isaiah called it the stumbling block, as it is said, “Build up, build up! Clear the way, Take up the stumbling-block out of the way of my people” (Isaiah 57:14). 6) Ezekiel called it a stone, as it is said, “And I will take away the heart of stone out of your flesh and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26). 7) Joel called it the Hidden One, as it is said, “But I will remove far off from you the hidden one” (Joel 2:20). Our Rabbis taught: “But I will distance from you the northern one (tz’foni)” (Joel 2:20): This refers to the Evil Inclination which is constantly hidden (tzafun) in the heart of man;
ישעיה קראו מכשול שנאמר (ישעיהו נז, יד) סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם ת"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם (13184)
49“And will drive him into a land barren and desolate” to a place where there are no men for him to attack; “With his face toward the eastern sea (hadkomoni)”: that he set his eyes against the First Temple and destroyed it and slew the scholars who were in it; “And his back part toward the western sea”: that he set his eyes against the Second Temple and destroyed it and slew the scholars who were in it. “And the stench of it shall go up and the foul smell rise”: that he leaves the other nations in peace and attacks only Israel. “Because he has done great things”: Abaye explained: Against scholars more than against anyone else;
והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם (18008)
50as was the case when Abaye heard a certain man saying to a woman, “Let’s get up early and go on our way.” Abaye said: I will follow them in order to keep them away from transgression” and he followed them for three parasangs across the meadows. When they parted company he heard them say, “Our company is pleasant, the way is long.”
כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא (8454)
51Abaye said: If that had been I could not have restrained myself. He went and leaned in deep anguish against a doorpost, when a certain old man came up to him and taught him: The greater the man, the greater his Evil Inclination.
אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (5107)
52R. Isaac stated: The [Evil] Inclination of a person grows stronger within him from day to day, as it is said, “Only
אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק (3102)
Folio 52b דף נב ע״ב
53evil all the day” (Genesis 6:5). R. Shimon b. Lakish stated: The Evil Inclination of a person grows in strength from day to day and seeks to kill him, as it is said, “The wicked watches the righteous and seeks to slay him” (Psalms 37:32); and were it not that the Holy One, blessed be He, is his help he would not be able to withstand it, as it is said, “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:33).
רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (תהלים לז, לג) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו (9483)
54The school of R. Ishmael taught: If this repulsive wretch meets you, drag him to the Bet Hamidrash. If he is of stone, he will dissolve, if he is of iron he will burst into fragments. “If he is of stone he will dissolve,” for it is written, “Hoy, every one that is thirsty come to the water” (Isaiah 55:1) and it is written, “The waters wear the stones” (Job 14:19). “If he is of iron, he will burst into fragments,” for it is written, “Is not my word like fire? Says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29).
תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים וכתיב (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע (9138)
55R. Shmuel ben Nahmani said in the name of R. Yohanan: The Evil Inclination entices man in this world and testifies against him in the world to come, as it is said, “He that delicately brings up his servant from a child shall have him become a ruler (manon) at the end” (Proverbs 29:21), and according to the Atbah of R. Hiyya a witness is called manon.
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון (7024)
56R. Huna pointed out a discrepancy between verses: It is written, “For the spirit of harlotry has led them astray” (Hosea 4:12) but is it not also written, [For the spirit of harlotry] is within them” (Hosea 5:4)? First it only causes them to err, but ultimately it enters into them.
רב הונא רמי כתיב (הושע ד, יב) כי רוח זנונים התעה וכתיב (הושע ה, ד) בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם (4103)
57Rava said: First he is called a passer-by, then he is called a guest, and finally he is called a man, for it is said, “And there came a passer-by to the rich man, and he spared to take of his own flock and of his own herd, to prepare a meal for the guest and then it is written, “And he took the poor man’s lamb and prepared it for the man that came to him.” (II Samuel 12:4).
אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו (9873)
58R. Yohanan said: There is a small organ in man. When he starves it, it is satisfied, when he satisfies it, it is starving, as it is said, “When they were starved they became full…” (Hosea 13:6).
אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר (הושע יג, ו) כמרעיתם וישבעו וגו' (4540)
59R. Hana b. Abba stated: It was said at the house of the Rav: There are four things that the Holy One, blessed be He, regrets having created, and they are the following: Exile, the Chaldeans, the Ishmaelites and the Evil Inclination. “Exile”: as it is written, “Now, therefore, what am I doing here, says the Lord, seeing that My people is taken away in vain” (Isaiah 52:5). “The Chaldeans” as it is written, “Behold the land of the Chaldeans — this is the people that was not” (Isaiah 23:13).
אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב, ה) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה (8664)
60“The Ishmaelites,” as it is written, “The tents of the robbers prosper, and they that provoke God are secure since God brought them with His hand” (Job 12:6). “The Evil Inclination”, since it is written, “And her that I have afflicted” (Micah 4:6).
ישמעאלים דכתיב (איוב יב, ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעתי (5357)
61R. Yohanan said, Were it not for following three Scriptural verses, the feet of the enemies of Israel would have sunk. One is the verse, “And her that I have afflicted”; the other is the verse, “Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in My hand, O House of Israel” (Jeremiah 18:6); and the third, “And I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh” (Ezekiel 36:26).
אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו, כו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (11144)
62R. Papa observed: The following verse as well, “And I will put My spirit into you” (Ezekiel 36:27)....
רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' (2302)
63“And the Lord showed me four craftsmen” (Zechariah 2:3). Who are these ‘four craftsmen’? R. Hana b. Bizna said in the name of R. Shimon Hasida: The Messiah the son of David, the Messiah the son of Joseph, Elijah and the Righteous Priest. R. Sheshet objected: If so, was it correct to write, “These are the horns which scattered Judah,” whereas these come to restore them.
(זכריה ב, ג) ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי הכי היינו דכתיב (זכריה ב, ד) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה אתו (10543)
64He said to him: ] Go to the end of the verse: “These have come to frighten them, to cast down the horns of the nations, which lifted up their horns against the Land of Judah, to scatter it. He said to him: Why should I argue with Hana in Aggada?
א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא למה לי (5807)
65And this shall be peace: when the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise up against him seven shepherds and eight princes among men” (Micah 5:4). Who are the “seven shepherds”? — David in the middle, Adam, Seth and Methuselah on his right, and Abraham, Jacob and Moses on his left. And who are the “eight princes among men”? — Yishai, Shaul, Shmuel, Amos, Zephaniah, Zedekiah, the Messiah, and Elijah.
(מיכה ה, ד) והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו: (10861)
66And four ladders etc: It was taught: The height of each lamp was fifty cubits. And four youth from the priesthood in whose hands were jars of oil containing one hundred and twenty log. It was asked: Were there one hundred and twenty log for all of them or one hundred and twenty log for each? Come and hear: With jars of oil in their hands, each of thirty log making a total of one hundred and twenty log.
ארבעה סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו מאה ועשרים לוג כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג (10325)
67It was taught: And they were superior to the son of Martha bat Baytos It was said of the son of Martha the daughter of Boethus, that he could take two sides of a huge ox which cost one thousand zuz and walk with them, heel to toe, but the Sages would not permit him to do so because in the multitude of the people is the King’s glory.
תנא והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך (11989)
68In what respect, ... however, were they superior? If you will say because of the weight, these are heavier! Rather, in that case there was an ascent and it wasn’t straight up, whereas here it perpendicular.
מאי משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא: (3892)
69And there was no courtyard in Jerusalem… It was taught:
ולא היה חצר בירושלים: תנא (1404)
Folio 53a דף נג ע״א
70A woman could sift wheat by the light of the Bet Hashoevah.
אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה: (2899)
71Men of piety and men of good deeds, etc. Our Rabbis have taught: Some of them, used to say: “Happy is our youth that has not disgraced our old age.” These were the men of piety and good deeds. Others used to say, “Happy is our old age which has atoned for our youth.” These were the penitents. Both said: “Happy is he who has not sinned, but let him who has sinned return and He will pardon him.”
חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו (12215)
72It was taught: They said about Hillel the Elder that when he used to rejoice at the Simchat Bet Hashoevah, he used to say: If I am here, everyone is here; but if I am not here, who is here?’ He also used to say: “To the place that I love, there my feet take me. If you will come into my House, I will come into your house. If you will not come to my House, I will not come to your house, as it is said, “In every place where I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you” (Exodus 20:21).
תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך (13057)
73He once saw a skull floating upon the face of the water. He said to it: Because you drowned others, they have drowned you, and they that drowned you shall be drowned too R. Yohanan stated: A man’s feet are his guarantors; they lead him to the place where he is wanted.
אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה (7416)
74There were once two Cushites who attended on Solomon, and these were Elihoreph and Ahyah, the sons of Shisha, scribes, of Solomon (I Kings 4:3). One day Solomon observed that the Angel of Death was distressed. He asked him: Why are you distressed? He responded: They have demanded from me the two Cushites who sit here. [Solomon] gave them over to the demons and sent them to the district of Luz. When they reached the district of Luz they died.
הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו (10078)
75On the following day he observed that the Angel of Death was smiling He said to him: Why are you smiling? He responded: To the place where they expected them from me, there did you send them!’ Solomon immediately began to say: A man’s feet are his guarantors; they lead him to the place where he is wanted.
למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה (8470)
76It was taught: They said of R. Shimon b. Gamaliel that when he rejoiced at the Simchat Bet Hashoevah, he used to take eight fire torches and throw them in the air and catch one and throw one and they did not touch one another; and when he prostrated himself, he used to dig his two thumbs in the ground, bend down, kiss the ground, and stand himself up again, a feat which no other man could do, and this is what is meant by Kidah.
תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה (12632)
77Levi showed a Kidah in the presence of Rabbi and he became lame. But was this the cause? Did not R. Elazar state: One should never cast reproach against Heaven, for a great man cast reproach against Heaven and was as a result rendered lame. And who was he? Levi? Both this and that were the cause [of his lameness].
לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה (4347)
78Levi used to juggle in the presence of Rabbi with eight knives, Shmuel before King Shapur with eight glasses of wine, and Abaye before Rabbah with eight eggs or, as some say, with four eggs.
לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי (4564)
79It was taught: R. Joshua b. Hanania stated: When we used to rejoice at the Simchat Bet Hashoeavh our eyes saw no sleep. How so? The first hour [was occupied with] the daily morning sacrifice; from there [we proceeded] to prayers; from there [we proceeded] to the additional sacrifice, then the additional prayers, then to the Bet Midrash, then to eating and drinking, then to Minhah, then to the daily evening sacrifice, and after that the Simchat Bet Hashoevah.
תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה (17670)
80But is that so! For did not R. Yohanan say: [He who says], “I take an oath not to sleep for three days” is to be lashed and he may sleep immediately? Rather, this is what he meant: We did not enjoy the taste of sleep’, for they dozed on one another’s shoulder.
איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי: (6017)
81Fifteen steps. R. Hisda said to a certain rabbi who was arranging his aggadot before him. Have you heard concerning these fifteen Songs of Ascent, what did David compose them to correspond to? — He said to him: Thus said R. Yohanan: When David dug the Pits the Deep (tehom) rose up and threatened to submerge the world. David recited the fifteen Songs of Ascent and caused it to subside.” But if so Songs of Ascent, it should be of Descent?
חמש עשרה מעלות: אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה (13847)
82He said to him: Since you have reminded me, this is how it was stated: When David dug the Pits, the Deep arose and threatened to submerge the world. David asked, “Is there anyone who knows whether it is permitted to inscribe the [Divine] Name upon a sherd,
אמר ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם (6472)
Folio 53b דף נג ע״ב
83and cast it into the Deep so that it should subside?” No one said a word. David said, “Whoever knows the answer and does not speak, may he be suffocated”. Ahitophel adduced an a fortiori argument to himself: “If, for the purpose of establishing harmony between man and wife, the Torah said, Let My name that was written in sanctity be blotted out by the water,how much more so may it be done in order to establish peace in the world!” He [Ahitophel] said to him, “It is permitted!”
אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה אמר ליה שרי (12179)
84[David] wrote the [Divine] Name upon a sherd, cast it into the Deep and it subsided sixteen thousand cubits. When he saw that it had subsided to such a great extent, he said “The nearer it is to the earth, the better the earth can be kept watered” and he uttered the fifteen Songs of Ascent and the Deep ascended fifteen thousand cubits and remained one thousand cubits [below the surface]. Ulla remarked: Learn from that: the thickness of the earth’s surface is one thousand cubits. But don’t we see that we dig a little and the waters emerge? R. Mesharsheya said: That is due to the high level [of the source] of the Euphrates.
כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי גרמידי אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת: (13710)
85Two priests stood by the upper gate which leads down etc. R. Jeremiah asked: [What is meant by] “the tenth step”? Does it mean that they descended five [of the fifteen] and stood upon the remaining ten, or rather that they descended ten and stood upon the five? The question stands.
ועמדו כהנים בשער העליון שיורד כו': בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית חמשה וקאי אעשרה או דלמא דנחית עשרה וקאי אחמשה תיקו (6886)
86Our Rabbis taught: Since it is said, “And their faces toward the east,” (Ezekiel 8:16) is it not obvious that “their backs were toward the Temple of the Lord”?
תנו רבנן ממשמע שנאמר (יחזקאל ח, טז) ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' (3011)
87Why then does Scripture state “their backs were toward the Temple of the Lord”? It teaches that they uncovered themselves and defecated toward God.
אלא מה תלמוד לומר אחוריהם אל היכל ה' מלמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי מטה: (3222)
88We are the Lord’s and our eyes are turned to the Lord etc But can it be so? Did not R. Zera say, One who says Shema, Shema is as though he said Modim, Modim [and he is silenced]? Rather this is what they used to say, “They worshipped toward the east” but as for us we give thanks to the Lord, and to the Lord do our eyes hope.”
אנו ליה וליה עינינו כו': איני והאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה (אנחנו מודים) ועינינו ליה מיחלות: (4928)
891) They never have less than twenty-one blasts in the Temple, and never more than forty-eight. 2) Every day there were twenty-one blasts in the Temple, three at the opening of the gates, nine at the morning tamid sacrifice, and nine at the evening tamid sacrifice. 3) At the musafim (additional sacrifices) they would add another nine.
מתני׳ אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע (15341)
915) On the eve of Shabbat in the intermediate days of the [Sukkoth] festival, there were [therefore] forty-eight blasts: three at the opening of the gates, three at the upper gate, three at the lower gate, three at the water-drawing, three at the altar, nine at the daily morning sacrifice, nine at the daily evening sacrifice, nine at the additional sacrifices, three as a sign to the people to cease from work, and three to mark a distinction between the holy and the profane.
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש לשער התחתון ושלש למילוי המים ושלש על גבי מזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול: (17961)
92GEMARA. Our Mishnah does not agree with R. Judah, for it has been taught: R. Judah ruled, The minimum number of blasts is seven, and the maximum sixteen. What is the basis of their dispute? R. Judah holds that tekiah, teruah and tekia are counted as one, whereas the Rabbis hold that the tekiah and the teruah are separate and distinct notes.
גמ׳ מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר"י אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי קא מיפלגי ר"י סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד (10370)
93What is the reason of R. Judah? — Scripture says, “And you shall sound (utekatem) a teruah,” (Numbers 10:5) showing that the How is this so? tekiah and the teruah are regarded as one. What then is the reason of the Rabbis? — That verse is required to teach that the Teru'ah must be preceded and followed by a sustained blast. (From Where does R. Judah deduce the necessity for a sustained blast preceding and following the Teru'ah? — He deduces it from the expression, a second time (Numbers 6:6).
מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תקיעה ותרועה אחת היא ורבנן ההוא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתא ור' יהודה לפניה ולאחריה מנליה נפקא ליה משנית (9556)
94What then is the reason of the Rabbis? Because it is written, “And when the congregation is to be gathered together, you shall sound a tekiah, but not a teruah” (Numbers 10:7). Now if you should think that the tekiah and the teruah form one note, would the Torah say, ‘Perform one half of the commandment, but not the other half’? And R. Judah? — That sounding was a mere signal.
ורבנן מאי טעמייהו דכתיב (במדבר י, ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי ס"ד תקיעה תרועה אחת היא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ור' יהודה ההוא לסימנא בעלמא הוא דאתא (7242)
95And the rabbis? — It was indeed a signal, but the Torah made it into a commandment. Whose view does the following statement by R. Kahana go according to: There must be no interval between the tekiah and the teruah? In agreement with whose view [you ask]? In agreement with that of R. Judah. But is not this obvious?
ורבנן סימנא הוא ורחמנא שויה מצוה כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה אי רבי יהודה פשיטא (4505)
Folio 54a דף נד ע״א
96What might you have thought? That it is also in agreement with the view of the rabbis, and that it excludes the view of R. Yohanan who said that if a man heard the nine tekiahs in nine hours during the day he has still fulfilled his obligation.
מהו דתימא אפילו כרבנן ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא קמ"ל (5856)
97Might it not be suggested that it is indeed so? If it were so, what was meant by “no interval whatever”?
ואימא הכי נמי אם כן מאי ולא כלום: (488)
98On the eve of Shabbat during the intermediate days of the festival etc. But [the sounding of the shofar] on the tenth step is not mentioned. Who is in agreement with our Mishnah? It is in agreement with that of R. Eliezer b. Jacob, for it has been taught: Three blasts on the tenth step. R. Eliezer b. Jacob ruled, Three at the altar.
ע"ש שבתוך החג כו': ואילו למעלה עשירית לא קתני מתניתין מני רבי אליעזר בן יעקב היא דתניא שלש למעלה עשירית ר' אליעזר בן יעקב אומר שלש על גבי המזבח (8855)
99He who says three on the tenth step omits the three at the altar; and he who says three at the altar omits the three on the tenth step.
האומר למעלה עשירית אינו אומר ע"ג המזבח והאומר ע"ג המזבח אינו אומר למעלה עשירית (3738)
100What is the reasoning of R. Eliezer b. Jacob? Since one sounded the shofar for the opening of the gates, why should one sound it on the tenth step? Is it not a gate! Therefore on the altar is preferable. The rabbis hold that since one sounded the shofar for the Water-Drawing, why should one sound it at the altar? Therefore, it is preferable on the tenth step.
מ"ט דר' אליעזר בן יעקב כיון דתקע לפתיחת שערים למעלה עשירית למה לי דתקע האי לאו שער הוא הלכך ע"ג המזבח עדיף ורבנן סברי כיון דתקע למילוי המים ע"ג המזבח למה לי הלכך למעלה העשירית עדיף (8996)
101When R. Aha b. Hanina came from the south, he brought a baraita with him: “And the sons of Aaron, the priests, shall blow with trumpets” (Numbers 10:8). For Scripture would not have needed to state explicitly “shall blow” since it is also written, “You shall blow with the trumpets over your burnt-offering sand over the sacrifices of your peace-offerings” (Numbers 10:10). Why then was it stated, “shall blow”? [To teach you that] the sounding of the trumpets is in accordance with the number of the additional offerings. He taught this [baraitha] and he also explained it to mean that the trumpet is to be sounded for every single additional offering.
כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא אייתי מתניתא בידיה (במדבר י, ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות שאין ת"ל יתקעו שכבר נאמר (במדבר י, י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם ומה ת"ל יתקעו הכל לפי המוספין תוקעין הוא תני לה והוא אמר לה לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף (14392)
102We have learned “On the eve of Shabbat during the intermediate days of the festival there were [therefore] forty-eight blasts.” Now if it were so, why was it not stated that on Shabbat during the festival it was possible to have fifty-one blasts? R. Zera answered, Because the trumpet was not sounded at the opening of the gates on the Shabbat.
תנן ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח ואם איתא ליתני שבת שבתוך החג משכחת לה חמשין וחד א"ר זירא לפי שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת (9445)
103Rava said: Who is not concerned about the flour [he grinds out]? First, because we have learned every day; And secondly, even if there were the same number, it should still have been stated “on the Shabbat of the Festival they blew forty-eight blasts” since from this statement you could make two deductions, that of R. Eliezer b. Jacob and that of R. Aha b. Hanina.
אמר רבא מאן הא דלא חש לקימחא חדא דבכל יום תנן ועוד אי נמי כהדדי נינהו ליתני שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה דשמעת מינה תרתי שמעת מינה דרבי אליעזר בן יעקב ושמעת מינה דר' אחא בר חנינא (10164)
104Rather Rava explained: Because the trumpet was not sounded for the Water-Drawing on the Sabbath, so that the number was far less. But let it also teach Rosh Hashanah that fell on Shabbat for on it there are three additional sacrifices: The additional offering of Rosh Hashanah, the additional offering of Rosh Hodesh, and the additional offering of Shabbat?
אלא אמר רבא לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת דבצרי טובא וליתני נמי ר"ה שחל להיות בשבת דהא איכא תלתא מוספין מוסף דר"ה מוסף דר"ח מוסף דשבת (7945)
105It was necessary to teach the instance of the eve Shabbat during Hol Hamoed in order to teach us that the law is in agreement with R. Eliezer b. Jacob. Did he say let it teach one case instead of the other? [The question in fact was] let this one and that one be taught? [The Tanna of our Mishnah] might mentioned some and omitted others. But what else did he omit to justify this omission also?
ע"ש שבתוך החג אצטריך ליה לאשמעינן כדרבי אליעזר בן יעקב אטו מי קאמר ליתני הא ולא ליתני הא ליתני הא וליתני הא תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר (7390)
106He omitted the instance of the eve of Pesah.
שייר ערב הפסח (945)
Folio 54b דף נד ע״ב
107If [the omission is to be justified] on account of the omission of the eve of the Pesah, this is not really an omission, for this statement is made according to R. Judah who stated: Never did the third group reach the verse, “I love the Lord, for He hears my voice” (Psalms 116:1) for they were few in number.
אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא דהא מני רבי יהודה היא דאמר מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר (תהלים קטז, א) אהבתי כי ישמע ה' מפני שהיו עמה מועטין (6020)
108But did you not say that the earlier part of our Mishnah is not in agreement with R. Judah? Is it not possible that our Tanna agrees with R. Judah on one point though he disagrees with him on another point?
הא אוקימנא דלא כר' יהודה ודלמא האי תנא סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא (2065)
109Rather, What else then was omitted that we might say that this also was similarly omitted? The other omission was the eve of Pesah which fell on the eve of Shabbat, when six blasts are to be subtracted and six are to be added.
אלא מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל להיות בערב שבת אפיק שית ועייל שית: (5590)
110And never more than forty-eight. No? But is there not the eve of Pesah which falls on Shabbat, on which according to R. Judah, there were fifty-one blasts, and according to the Rabbis there were fifty-seven?
ואין מוסיפין על מ"ח: ולא והא איכא ערב הפסח שחל להיות בשבת דאי לרבי יהודה חמשין וחדא אי לרבנן חמשין ושבע (4313)
111[Our Mishnah] mentioned only those which recur every year, but the eve of the Pesah which falls on the Sabbath, since it does not occur every year, it did not teach. Does then erev Shabbat during the Festival of Sukkot occur every year? Sometimes it does not happen at all, and when is this so, for instance, the first day of the Festival coincides with the eve of Shabbat?
כי קתני מידי דאיתיה בכל שנה ערב הפסח שחל להיות בשבת דליתיה בכל שנה ושנה לא קתני אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה זימנין דלא משכחת ליה והיכי דמי כגון שחל יום טוב ראשון בערב שבת (10383)
112When the first day of the Festival [of Sukkot] would coincide with the eve of Shabbat, they postpone it. What is the reason? Because if the first day of the Festival of Sukkot were to fall on the eve of Shabbat, when would Yom Kippur be? On the [previous] Sunday. Therefore it is postponed.
כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב שבת מדחי דחינן ליה מאי טעמא כיון דאיקלע יו"ט הראשון של חג להיות בע"ש יוה"כ אימת הוי בחד בשבת הלכך דחינן ליה (5911)
113But do we postpone it? Have we not in fact learned: The fats [of offerings performed on] Shabbat may be offered on Yom Kippur; And R. Zera stated:
ומי דחינן ליה והא תנן חלבי שבת קריבין ביוה"כ (1902)
114When I was in the school of Rav in Babylon I used to say that which has been taught, "If Yom Kippur fell on the eve of Shabbat, they did not sound the trumpet, and if it fell at the conclusion of Shabbat they did not recite the Havdalah" is agreed to by all, but when I came up to Palestine I found R. Judah the son of R. Shimon b. Pazzi sitting and teaching that it was in agreement with R. Akiba only?
ואמר רבי זירא כי הוינן בי רב בבבל הוה אמרי הא דתניא יום הכפורים שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל היא כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא (10252)
115This is no difficulty since the one statement is according to the Rabbis and the other according to "the Others’,
לא קשיא הא רבנן הא אחרים היא (1031)
116for it has been taught, "Others say: There cannot be more than four weekdays difference between Shavuot of one year and the next, and between Rosh Hashanah and the next" and if the year was prolonged, there would be five days.
דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה (6916)
117An objection was raised: If Rosh Hodesh fell on Shabbat, the Psalm of Rosh Hodesh supersedes the Psalm of Shabbat. Now if the law were [as R. Aha stated], why should not one say both that of the Rosh Hodesh and that of Shabbat?
מיתיבי ראש חדש שחל להיות בשבת שיר של ראש חדש דוחה שיר של שבת ואי איתא לימא דשבת ולימא דראש חדש (8116)
118R. Safra replied: What is meant by “supersedes”? It supersedes it to be recited first. But why? That which is frequent takes precedence over that which is not frequent?
אמר רב ספרא מאי דוחה דוחה לקדם ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (3478)
119R. Yohanan said: To let people know that the New Moon has been fixed at its proper time. Do we then use this as a distinguishing sign? Do we not in fact use another distinguishing sign, as we have learned: “The fats of the Morning Tamid offering were placed on the lower half of the Ascent [of the altar] on its east side, while those of the additional offerings were placed on the lower half of the Ascent on its west side; while those of the New Moon were placed beneath the rim of the altar below,”
אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו והאי היכירא עבדינן הא היכירא אחריתא עבדינן דתניא חלבי תמיד של שחר ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב ושל ראש חדש ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה (11739)
Folio 55a דף נה ע״א
120and in connection with this R. Yohanan stated that [the reason for this was] that to let people know that the New Moon has been fixed at its proper time? Two distinguishing signs were made, so that some might see the one while others might see the other.
ואמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו תרי היכירא עבדינן דחזי האי חזי וחזי בהאי חזי (2667)
121An objection was raised: Rava b. Samuel taught: It might have been that that just as they sound a blast for Shabbat on its own and for Rosh Hodesh on its own, so too they sound a blast for each additional offering (musaf) separately. scripture says, “And on your New Moons” (Numbers 10:10). This is a refutation of R. Aha. It is indeed a refutation.
מיתיבי דתני רבא בר שמואל יכול כשם שתוקעין על שבת בפני עצמו ועל ראש חדש בפני עצמו כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף ת"ל (במדבר י, י) ובראשי חדשיכם תיובתא דרבי אחא תיובתא (9927)
122But how is this learning made? Abaye said: The verse says, “And on your New Moons,” whereby all the months are compared with one another. R. Ashi answered: It is written, “Your month” and it is written “On the beginnings of.” What month is it that has two beginnings? It is, you must say, Rosh Hashanah, and the Torah nevertheless says, “your month” — it is to be regarded as one.
מאי תלמודא אמר אביי אמר קרא ובראשי חדשיכם הוקשו כל חדשים כולם זה לזה רב אשי אמר כתיב חדשכם וכתיב ובראשי ואיזה חדש שיש לו שני ראשים הוי אומר זה ר"ה ואמר רחמנא חדשכם חד היא (9062)
123Moreover it has been taught: On Hol Hamoed: What did they recite on the first day?”Ascribe to the Lord, O divine beings” (Psalms 29:1). On the second day what did they recite? “But to the wicked God says” (Psalms 50:16). On the third day what did they recite? “Who will rise up for me against the evil-doers” (Psalms 94:16)? On the fourth day what did they recite? “Take heed, you most brutish people” (Psalms 94:8). On the fifth day what did they recite? “I relieved his shoulder of the burden” (Psalms 81:7). On the sixth day what did they recite? “All the foundations of the earth are moved” (Psalms 82:8);
ועוד תניא בחולו של מועד בראשון מה היו אומרים (תהלים כט, א) הבו לה' בני אלים בשני מה היו אומרים (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים בשלישי מה היו אומרים (תהלים צד, טז) מי יקום לי עם מרעים (5551)
124And if Shabbat occurred on any of these days”are moved” is to be superseded.
ברביעי מה היו אומרים (תהלים צד, ח) בינו בוערים בעם בחמישי מה היו אומרים (תהלים פא, ז) הסירותי מסבל שכמו בששי מה היו אומרים (תהלים פב, ה) ימוטו כל מוסדי ארץ ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה (5579)
125R. Safra assigned to them the mnemonic Humbahi. R. Papa assigned to them the mnemonic Humhabi; And the mnemonic for you is “the escort (ambuha) of the scribes (sofrim).”
רב ספרא מנח בהו סימנא הומבה"י רב פפא מנח בהו סמנא הומהב"י וסימנך אמבוהא דספרי (2171)
126Now is not this a refutation of R. Aha b. Hanina? It is indeed a refutation. But did not R. Aha b. Hanina quote both a verse and a baraita [in support of his view]?
תיובתא דר' אחא בר חנינא תיובתא והא ר' אחא בר חנינא קרא ומתניתא קאמר (4265)
127Ravina answered: It means that the trumpet blasts are lengthened. The Rabbis of Caesarea in the name of R. Aha stated: It means that the number of the trumpeters is to be increased.
אמר רבינא לומר שמאריכין בתקיעות רבנן דקיסרי משמיה דר' אחא אמרי לומר שמרבה בתוקעין (5406)
128And we who keep two days [of the Festival], how do we proceed? Abaye ruled: The [paragraph for the] second day is to be omitted. Raba ruled,
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אביי אמר שני ידחה (2160)
129[That of] the seventh day is omitted. It was taught in agreement with Raba: If the Sabbath falls on one of them “are moved” is omitted.
רבא אמר שביעי ידחה תניא כותיה דרבא אם חל שבת להיות באחד מהן ימוטו ידחה (3412)
130Amemar instituted in Nehardea to go back and repeat the previous portions.
אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי: (1328)
Folio 55b דף נה ע״ב
131Mishnah. On the first festival day of Sukkot there were thirteen bulls, two rams and one goat. Fourteen lambs remained for the other eight priestly watches. 1) On the first day, six [watches] offered two each and the remaining [two] one each.
מתני׳ יום טוב הראשון של חג היו שם י"ג פרים אילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם י"ד כבשים לשמונה משמרות ביום ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד (9359)
1322) On the second day five offered two each and the remaining [four] one each. 3) On the third day four offered two each and the remaining [six] one each.
בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשלישי ד' מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד (4871)
1334) On the fourth day three offered two each and the remaining [eight] one each. 5) On the fifth day two offered two each and the remaining [ten] one each. 6) On the sixth day one offered two and the remaining [twelve] one each.
ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד (7114)
1347) On the seventh day all were equal. 8) On the eighth day they again cast lots as on the other festivals. 9) They said: the [watch] that offered bulls on one day should not offer them on the next, but that they should take their turns in rotation.
בשביעי כולן שוין בשמיני חזרו לפייס כברגלים אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה: (4326)
135Gemara. Shall we say that our mishnah represents the view of Rabbi [Judah Hanasi], and not that of the other rabbis, since it has been taught: For the bull which is offered on the Eighth Day lots are cast as at first,the words of Rabbi. But the sages say: One of the two watches which did not have a third turn in the bulls offered it.
גמ׳ נימא מתני' רבי היא ולא רבנן דתניא פר הבא בשמיני בתחילה מפיסין עליו דברי רבי וחכמים אומרים אחת משתי משמרות דלא שלשו בפרים עושה אותו (7988)
136You may even say that it represents the view of the Rabbis, for do not two watches still require the casting of lots?
אפילו תימא רבנן אטו שתי משמרות לא אפוסי בעי (2862)
137Whose view is followed in that which has been taught: All the watches repeated a second and a third time, except for two who repeated a second time but not a third one? Must we say that it follows that of Rabbi, and not that of the Rabbis? You could even say that this follows the view of the rabbis. And what does "they did not participate a third time" mean? In [offering] the bulls for the festival.
כמאן אזלא הא דתניא כל המשמרות שונות ומשלשות חוץ משני משמרות ששונות ואין משלשות נימא רבי ולא רבנן אפי' תימא רבנן מאי לא שלשו בפרי החג (9723)
138What then does this teach us? It is this that it teaches us: He who offered bulls on one day shall not offer them the next, but they must all take their turns in rotation.
ומאי קמ"ל הא קמ"ל מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה (2488)
139R. Elazar stated: These seventy bulls [that were offered during the seven days of the Festival], to what do they correspond? To the seventy nations. To what does the single bull [of the Eighth Day] correspond?
א"ר אליעזר הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה (2978)
140To the unique nation.This may be compared to a flesh and blood king who said to his servants, “Prepare for me a great banquet”; but on the last day he said to his beloved friend, “Prepare for me a simple meal that I may have the pleasure of being with you.”
משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך (4175)
141R. Yohanan said: Woe to the idolaters, for they had a loss and do not know what they have lost.When the Temple was in existence the altar atoned for them, but now who shall atone for them?
א"ר יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן: (3760)
1421) At three periods in the year all the priestly watches shared equally in the festival sacrifices and in the division of the showbread.
מתני׳ בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים (4675)
1432) On Shavuot they used to say to the priest, “Here is matzah for you, here is chametz for you 3) A watch whose period of service was fixed [for that festival week] offered the tamid, vow-offerings and freewill-offerings and all other public offerings; and it offered them all.
בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את הכל: (6636)
144GEMARA. But are not the emurim the Most High's? R. Hisda said: [The meaning is], that which is said [amur], that which is said [amur]
גמ׳ אימורי הרגלים של גבוה נינהו אמר רב חסדא מה שאמור ברגלים (2458)
145Our Rabbis taught: From where do we know that all the watches share equally in the sacrifices of the Festival? Scripture says, "And he comes with all the desire of his soul ... and he serves" (Deuteronomy 18:6). It might have been that the same applies to all the days of the year, Scripture says "From one of your gates" [meaning this:] I have said so, [says the Lord], Only when all Israel enters by one gate.
ת"ר מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים ת"ל (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת יכול אף בשאר ימות השנה כן תלמוד לומר מאחד שעריך לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד: (11352)
146And in the division of the showbread. Our Rabbis taught: From where do we know that all the watches share equally in the division of the showbread?
ובחילוק לחם הפנים כו': תנו רבנן מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים (3831)
Folio 56a דף נו ע״א
147Scripture says, "They shall receive equal portions to eat," (Deuteronomy 18:8) meaning, as the division of the service [is equal for all], so is the division of the food. Now what food [could this mean]? If you will say that it means the sacrifices, do we not deduce that from a different verse, "It shall be the priest's that offers it?" (Leviticus 7:9). Rather this must refer to the showbread.
תלמוד לומר (דברים יח, ח) חלק כחלק יאכלו כחלק עבודה כך חלק אכילה ומאי אכילה אילימא קרבנות מהתם נפקא (ויקרא ז, ט) לכהן המקריב אותה לו תהיה אלא לחם הפנים (4922)
148It might have been that the same applies also to obligatory offerings that are offered on the Festival, though not on account of the Festival, Scripture says, "Except for that which is sold according to the fathers’ houses" (Deuteronomy 18:8). Now what is it that the fathers have sold to each other? "I shall be in charge in my week and you in your week."
יכול אף בחובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל ת"ל (דברים יח, ח) לבד ממכריו על האבות מה מכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך: (6263)
149On Shavuot they used to say to the priest etc. It was stated, Rav said: [The blessing of] the Sukkah[comes first] and then that of the season. Rabbah b. Bar Hannah said: [The blessing of] the season [is first] and then that of the Sukkah.
בעצרת אומר לו הילך וכו': איתמר רב אמר סוכה ואח"כ זמן רבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה (3817)
150Rav ruled, [The blessing of] the Sukkah [comes first] and then that of the season, since the obligation of the day is more important. Rabbah b. Bar Hannah said: [The blessing of] the season [is first], since that which is frequent precedes that which is infrequent.
רב אמר סוכה ואחר כך זמן חיובא דיומא עדיף רבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (4861)
151Shall we say that Rav and Rabbah b. Bar Hannah differ on the same principles as those on which Bet Shammai and Beth Hillel differed? For our rabbis have taught, These are the points of difference between Beth Shammai and Beth Hillel with regard to [the ritual at] a meal: Beth Shammai says that one recites the blessing of the day and then the blessing over the wine, whereas Beth Hillel says that one recites the blessing over the wine and then the blessing of the day.
לימא רב ורבה בר בר חנה בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי דת"ר דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום (9693)
152Beth Shammai says that one recites the blessing of the day and then the blessing over the wine since it is the day which causes the wine to be brought and the day has been sanctified before the wine was brought. Whereas Bet Hillel says that one recites the blessing over the wine first and then the blessing of the day, since the wine is the cause of the sanctification being recited. Another reason: The blessing over wine is frequent,and the blessing of the day is infrequent,and that which is frequent takes precedence over that which is infrequent.
בית שמאי אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקידושא שתאמר ד"א ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (12906)
153Shall we say that Rav is in agreement with Beth Shammai and Rabbah b. Bar Hannah with Beth Hillel?
לימא רב דאמר כבית שמאי ורבה בר בר חנה דאמר כבית הלל (2733)
154[No,] Rav could say to you: I can state my view even according to Bet Hillel, for Bet Hillel stated their ruling only in that case, since the wine is the cause of the sanctification being recited, but not in this case, since even if there were no blessing of the season, would we not still say [the blessing of] the Sukkah?
אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לבית הלל עד כאן לא קאמרי בית הלל התם אלא שהיין גורם לקידושא שתאמר אבל הכא אי לאו זמן מי לא אמרינן סוכה (5658)
155And Rabbah b. Bar Hannah could say to you: I could state my view even according to Beth Shammai, for Beth Shammai stated their ruling only in that case, since it is the day which causes the wine to be brought, but in this case, if it were not for the Sukkah, would we not still recite [the blessing of] the season?
ורבה בר בר חנה אמר לך אנא דאמרי אפילו לבית שמאי עד כאן לא אמרי בית שמאי התם אלא שהיום גורם ליין שיבא אבל הכא אי לאו סוכה מי לא אמרינן זמן (5615)
156We have learned: On Shavuot they used to say to the priest, “Here is matzah for you, here is leavened bread.” Now here, surely, the leavened bread is the essential feature [of the Festival] and the matzah a secondary one, and yet it teaches, “Here is matzah for you, here is leavened bread.” Is this not then a refutation of Rav?
תנן בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל וקתני הילך מצה והילך חמץ תיובתא דרב (4768)
157Rav could say to you: This is a tannaitic dispute; for it has been taught, “Here is matzah for you, here is leavened bread for you.” Abba Shaul says: [They said,] “Here is leavened bread for you, here is matzah.
אמר לך רב תנאי היא דתניא הילך מצה הילך חמץ אבא שאול אומר הילך חמץ הילך מצה (2829)
158R. Nahman b. R. Hisda expounded: The law is not according to Rav who said, [First the blessing over] the Sukkah and then [that of] the season, rather first [is the blessing of] the season and then [that of] the Sukkah. R. Shesheth the son of R. Idi said: First [the blessing of] the Sukkah and then [that of] the season. And the halakhah is that the blessing of the Sukkah is first and then that of the season.
דרש רב נחמן בר רב חסדא לא כדברי רב דאמר סוכה ואחר כך זמן אלא זמן ואחר כך סוכה ורב ששת בריה דרב אידי אמר סוכה ואחר כך זמן והלכתא סוכה ואחר כך זמן: (6208)
159The watch of priests whose period of service was fixed etc., and all other congregational sacrifices. What does [this] come to include? It includes the bull brought as a result of a transgression caused by the forgetfulness of the congregation and the he-goats brought as atonement for idolatry.
משמר שזמנו קבוע [וכו'] ושאר קרבנות צבור: לאתויי מאי לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים: (6156)
160And it offered them all. What does this include? It includes the sacrifices offered when the altar was not otherwise occupied.
והוא מקריב את הכל לאתויי מאי לאתויי קייץ המזבח: (2063)
161Mishanh. 1) A festival which fell next to Shabbat, either before or after it, all the watches shared equally in the distribution of the showbread. 2) If one day intervened between them [Shabbat and Yom Tov], the watch whose time of service was fixed [for that week] took ten [of the] loaves, while they that were detained took two. 3) On all other days of the year the incoming watch took six loaves and the outgoing watch six. a) Rabbi Judah said, the incoming watch took seven and the outgoing five.
מתני׳ יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין לאחריה היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים חל להיות יום אחד [להפסיק] בינתים משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש (13975)
163Gemara. What is meant by before and what by after? If you say that before refers to the first day of the Festival and after to the last day of the festival, isn't this then the Shabbat of Hol Hamoed?
גמ׳ מאי מלפניה ומאי מלאחריה אילימא לפניה יום טוב ראשון לאחריה יום טוב אחרון היינו שבת שבתוך החג (3676)
164Rather, before refers to the last day of the festival and after refers to the first day of the festival. What is the reason? Since the one watch had to arrive early and the other had to leave late, the Rabbis made an enactment in order that they might eat together
אלא לפניה יום טוב אחרון לאחריה יום טוב ראשון מ"ט כיון דהני מקדמי והני מאחרי תיקנו רבנן מילתא כי היכי דניכלו בהדי הדדי: (3745)
165If there was one day…. .
חל יום אחד: (107)
Folio 56b דף נו ע״ב
166But why the extra two? R. Yitzchak said: As a reward for the closing of the doors. But [why should not the outgoing watch] say to the other, "Take less for less"? Abaye said: A young pumpkin [in hand] is better than a full grown one [in the field].
והני תרתי מאי עבידתייהו אמר ר' יצחק בשכר הגפת דלתות ונימא ליה דל בדל אמר אביי בוצינא טבא מקרא (5146)
167Rav Judah said: [And so too] do they divide the musaf offerings. They objected: "The outgoing watch offered the morning Tamid and the musaf offerings, and the incoming watch offered the evening Tamud and the incense dishes" and it does not state, that they divided the musaf offerings? — This Tanna does not deal with the question of division.
אמר רב יהודה ובמוספין חולקין מיתיבי משמרה היוצאת עושה תמיד של שחר ומוספין משמרה הנכנסת עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין ואילו מוספין חולקין לא קתני האי תנא בחלוקה לא קא מיירי (9368)
168Rava said: But the Tanna of the house of Shmuel does deal with the question of division, and yet does not mention the division of the additional offerings, as it was taught in the school of Shmuel: The outgoing watch offered the morning Tamid and the musaf offerings; the incoming watch offered the Evening Tamid and the incense dishes. Four priests entered there, two from one watch and two from the other and they divided the showbread. But it does not mention that they divided the musaf offerings. This is a refutation of Rav Judah? It is indeed a refutation.
אמר רבא והא תנא דבי שמואל דמיירי בחלוקה ובמוספין חולקין לא קתני דתנא דבי שמואל משמרה היוצאת עושה תמיד של שחר ומוספין משמרה הנכנסת עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין ארבעה כהנים היו נכנסין שם שנים ממשמר זו ושנים ממשמר זו וחולקין לחם הפנים ואילו במוספין חולקין לא קתני תיובתא דרב יהודה תיובתא: (15992)
169The incoming watch divided it in the north. Our Rabbis taught: The incoming priests divided their shares in the north in order that it should be seen that they were incoming, and the outgoing priests divided theirs in the south, so that it should be seen that they were the outgoing watch.
הנכנסין חולקין בצפון: ת"ר הנכנסין חולקין בצפון כדי שיראו שהן נכנסין והיוצאין חולקין בדרום כדי שיראו שהן יוצאין: (4807)
170[The course of] Bilgah always divided it in the south. Our Rabbis taught: It happened that Miriam the daughter of Bilgah became an apostate and married an officer of the Greek kings. When the Greeks entered the Sanctuary, she stamped with her sandal upon the altar, crying out, ‘Lukos! Lukos! How long will you consume Israel’s money and not stand by them in the time of oppression! And when the Sages heard of the incident, they made her ring immovable and blocked up her alcove.
בילגה לעולם חולקת בדרום: ת"ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה (14629)
171Some however, say that the course [of Bilgah] was late in coming and [that of] Yeshbav its fellow entered in its place and served in their stead. Although the neighbors of the wicked are not rewarded the neighbors of were rewarded, since [after the imposition of the penalty, the course of] Bilgah always divided their shares in the south, while that of his brother Yeshbav did so in the north.
ויש אומרים משמרתו שוהה לבא ונכנס ישבב אחיו עמו ושימש תחתיו אע"פ ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה נשתכרו שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון (9853)
172It goes well according to the one who stated that this watch was late in arriving, since for this reason the whole course might be penalized; but according to the one who stated that it was because of Miriam the daughter of Bilgah who apostatized, do we penalize [even a] father on account of his daughter? Abaye said: Indeed, as people say, “The talk of a child in the market-place, is either that of his father or of his mother.” May we then penalize the whole watch on account of her father or mother?
בשלמא למ"ד משמרתו שוהה לבא היינו דקנסינן לכולה משמר אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה (8466)
173Abaye said: Woe to the wicked, woe to his neighbor; it is good for the righteous and good for his neighbor; as it is said, “Say you of the righteous, that it shall be well with him, for they shall eat the fruit of their doings.”.
ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (5173)
174We have now completed the chapter “the flute” and all of Masekhet Sukkah.
הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה (1315)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).