My LORD’s BibleBabylonian Talmud Berakhot 6
Folio 35a דף לה ע״א
1MISHNAH What benediction do we say over fruit ? Over the fruit of trees, one says, "[Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe] Who Createst the fruit of the tree," except over wine ; for over wine ons says, "...Who createst the fruit of the vine." Over the fruits of the earth one says : "... Who createst the fruit of the ground," except over bread; for over bread one says, "...Who bringest forth bread from the earth." Over vegetables one says, "... Who createst the fruit of the ground" ; but R. Judah declares : "... Who createst divers kinds of herbs."
מתני׳ כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים: (12355)
2GEMARA Whence is this derived ? For our Rabbis have taught: "The fruit thereof shall be holy, for giving praise [hillulim] unto the Lord" (Lev. xix. 24) — this teaches that they require a benediction before and after partaking of them. Hence said R. 'Akiba : A man is forbidden to taste anything without previously saying a benediction. But is the phrase "holy for giving praise" intended to teach that ?
גמ׳ מנא ה"מ דתנו רבנן (ויקרא יט, כד) קדש הלולים לה' מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר ר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך (5019)
3Surely it is required [to teach as follows :] First, that the All-merciful declares [the owner] must redeem it and then eat it ; and second, only those things which require "a song of praise" require redemption, but if they do not require "a song of praise," redemption is unnecessary ! This is according to the statement of R. Samuel b. Nahmani in the name of R. Jonathan who said : [not translated] Whence is it that we say "a song of praise" only over wine ? As it is said, "And the vine said unto them, Should I leave my wine which cheereth God and man?" (Judges ix. 13). If it cheereth man, how does it cheer God ? Hence it is to be inferred that we have "a song of praise" only over wine.
והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה חד דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה ואידך דבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אין טעון חלול וכדר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר (שופטים ט, יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין (16594)
4It is quite right according to him who teaches "the planting of the fourth year"; but according to him who teaches "the vineyard of the fourth year" what is there to say? For it has been reported : R. Hiyya and R. Simeon b. Rabbi [differ] ; one teaches "The vineyard of the fourth year," the other teaches "The planting of the fourth year."
הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא למימר דאתמר ר' חייא ור' שמעון ברבי חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי (6295)
5According to him who teaches "the vineyard of the fourth year" it is quite right if he argues by analogy of expression ; for there is a teaching : Rabbi says : It is stated here, "That it may yield unto you more richly the increase thereof" (Lev. xix. 25), and it is stated elsewhere, "the increase of the vineyard" (Deut. xxii. 9) — as in the latter passage "increase" refers to the vineyard, so also in the former passage it refers to the vineyard ; and there thus remains over one hillul to be interpreted as meaning that a benediction is required [when partaking of fruits].
ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף ג"ש דתניא ר' אומר נאמר כאן (ויקרא יט, כה) להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן (דברים כב, ט) ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם אייתר ליה חד הלול לברכה (7351)
6But if he does not resort to this argument from analogy, whence does he derive the necessity for a benediction ? And even if he resort to this method of reasoning, we find that a benediction is required after eating ; but whence is it that a benediction is necessary before eating ?
ואי לא יליף גזרה שוה ברכה מנא ליה ואי נמי יליף גזרה שוה אשכחן לאחריו לפניו מנין (2800)
7This is no difficulty ; for we can use a fortiori reasoning — if he is to bless God when he is satisfied, how much more so when he is hungry ! We find this in connection with
הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן (3277)
8[the produce of] the vineyard; whence is it [that a benediction is required with] other species ?
אשכחן כרם שאר מינין מנין (1450)
9It can be derived from the instance of the vineyard — as the vineyard, a thing that is enjoyed, requires a benediction, so also everything which is enjoyed requires a benediction.
דיליף מכרם מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה (2832)
10But it is possible to object : Why [is a benediction required with the fruit of] the vineyard ? Because there is the obligation of the gleanings.
איכא למפרך מה לכרם שכן חייב בעוללות (1681)
12Then let the instance of the vineyard show [whether this point is material]! The argument has therefore to be reinstated, because the feature of the first case is not like that of the second and vice versa ; but the factor common to both is that each is something which is enjoyed and consequently requires a benediction. Hence everything which is enjoyed requires a benediction.
כרם יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה (4469)
14Does, then, the olive need inclusion because of the factor of the altar ? Behold, the expression kerem "vineyard" is explicitly written in connection therewith ; for it is stated, "And he burnt up the shocks and the standing corn, and also the olive-yards" (Judges xv. 5) ! Rab Pappa answered : It is called "a kerem of olives" but not kerem without qualification.
וזית מצד מזבח אתי והא בהדיא כתיב ביה כרם דכתיב (שופטים טו, ה) ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית אמר רב פפא כרם זית אקרי כרם סתמא לא אקרי (6526)
15Nevertheless the difficulty remains, "How is this the factor common to them both ? [That they are both brought upon] the altar is likewise a common factor." One can, however, derive [the necessity for a benediction] from "the seven species" — as "the seven species" are things enjoyed and require a benediction, so everything that is enjoyed requires a benediction.
מ"מ קשיא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח אלא דיליף לה משבעת המינין מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה (6479)
16But why do "the seven species" [require a benediction]? Because they are under the obligation of first-fruits. And further, it is right [that a benediction is necessary] after partaking of them, but whence is it [that a benediction is necessary] before partaking of them ?
מה לשבעת המינין שכן חייבין בבכורים ועוד התינח לאחריו לפניו מנין (2892)
17That is no difficulty ; because it can be derived by a fortiori reasoning — if he says a benediction when satisfied, how much more so when hungry ! According to him
הא לא קשיא דאתי בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכ"ש (3175)
18who teaches "the planting of the fourth year" it is quite right [that a benediction is required] for everything that is planted; but whence [does he derive the necessity for a benediction] for things not planted, like meat, eggs, fish? It is, however, a generally held opinion that a man is forbidden to enjoy anything of this world without a benediction.
ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח כל דבר נטיעה דלאו בר נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנא ליה אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה: (4768)
19Our Rabbis have taught : A man is forbidden to enjoy anything of this world without a benediction, and whoever does so commits sacrilege. What is the remedy ? Let him go to a Sage.
ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם (3810)
20Let him go to a Sage ! What can he do for him, seeing that he has done what is forbidden ? But, said Raba : [The meaning is,] let him from the first go to a Sage who will teach him the benedictions, so that he should not come to commit sacrilege.
ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה איסורא אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה (3353)
21Rab Judah said in the name of Samuel : Whoever enjoys anything of this world without a benediction is as though he had partaken of the holy things of Heaven ; as it is said, "The earth is the Lord's, and the fulness thereof" (Ps. xxiv. 1). R. Levi asked : t is written, "The earth is the Lord's and the fulness thereof," and it is written, "The heavens are the heavens of the Lord, but the earth hath He given to the children of men" (ibid. cxv. 16) ! There is no contradiction ; the former passage referring [[fol. 35 b.]] to before the benediction [has been uttered],
אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' (תהלים כד, א) לה' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה (7924)
Folio 35b דף לה ע״ב
22the latter to after the benediction.
כאן לאחר ברכה (537)
23R. Hannina b. Pappa said : Whoever enjoys anything of this world without a benediction is as though he robbed the Holy One, blessed be He, and the Community of Israel ; as it is said, "Whoso robbeth his father or his mother and saith, It is no transgression, the same is the companion of a destroyer" (Prov. xxviii, 24) — "father" is none other than the Holy One, blessed be He ; as it is said, "Is not He thy father that hath gotten thee?" (Deut. xxxii. 6) ; and "mother" is none other than the Community of Israel ; as it is said, "Hear, my son, the instruction of thy father, and forsake not the teaching of thy mother" (Prov. i. 8).
א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' (משלי כח, כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנא' (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך (10207)
25R. Hannina b. Pappa asked : It is written, "Therefore will I take back My corn in the time thereof" etc. (Hosea ii. 11), and it is written, "And thou shalt gather in thy corn" etc. (Deut. xi. 14) !
ר' חנינא בר פפא רמי כתיב (הושע ב, יא) ולקחתי דגני בעתו וגו' וכתיב (דברים יא, יד) ואספת דגנך וגו' (3555)
26There is no contradiction; the latter referring to the time when Israel perform the will of the All-present, the former to when Israel neglect His will.
ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום (4821)
27Our Rabbis have taught : "And thou shalt gather in thy corn" — what has this teaching to tell us ? Since it is written, "This book of the law shall not depart out of thy mouth [but thou shalt meditate therein day and night]" (Josh. i. 8), it is possible to think that these words [are to be understood] as they are written; therefore there is a teaching to say, "And thou shalt gather in thy corn," ie. conduct at the same time a worldly occupation. These are the words of R. Ishmael.
ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל (7148)
28R. Simeon b. Johai says : Is it possible for a man to plough at the time of ploughing, sow at seed-time, reap at harvest-time, thresh at the time of threshing, and winnow at the time of wind — what is to become of Torah? But when Israel perform the will of the All-present, their work is done by others; as it is said, "And strangers shall stand and feed your flocks," etc. (Is. Ixi. 5) ; and at the time when Israel perform not the will of the All-present, their work has to be done by themselves ; as it is said, "And thou shalt gather in thy corn." Not that alone, but the work of others will be done by them ; as it is said, "And thou shalt serve thine enemy" etc. (Deut. xxviii. 48).
ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעיהו סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' (דברים יא, יד) ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' (דברים כח, מח) ועבדת את אויביך וגו' (23689)
29Abbai said : Many acted in accord with the teaching of R. Ishmael and it proved efficacious ; but he who acted in accord with R. Simeon b. Johai did not find it so.
אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן (3492)
31Rabbah b. Bar Hannah stated that R. Johanan said in the name of R. Judah b. R. El'ai : Come and see that the later generations are not like the former generations. The former generations made their Torah their principal concern and their work only occasional, and both flourished in their hand ; whereas the later generations made their work their principal concern and their Torah only occasional and neither flourished in their hand.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן (13697)
32Rabbah b. Bar Hannah also stated that R. Johanan said in the name of R. Judah b. R. El'ai : Come and see that the later generations are not like the former generations. The former generations used to bring their fruits home by way of the kitchen-garden in order to make them liable to the tithe ; whereas the later generations bring their fruits home by way of the roof, or courts, or enclosures in order to exempt them from the tithe. For R. Jannai has said : Produce is not subject to the tithe until it sees the face of the house ; as it is said, "I have put away the hallowed things out of my house" (Deut. xxvi. 13).
ואמר רבה בר בר חנה אר"י משום ר"י בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנא' (דברים כו, יג) בערתי הקדש מן הבית (18737)
33R. Johanan said : Even [if it see] a fixed court [it is subject to the tithe] ; as it is said, "That they may eat within thy gates and be satisfied" (ibid. v. 12).
ור' יוחנן אמר אפי' חצר קובעת שנא' (דברים כו, יב) ואכלו בשעריך ושבעו: (2938)
34Except over wine, etc. Why is wine different ? Should one say because it is changed [from the grape] into something higher [in value], therefore there is a change in the benediction, but lo, oil which is changed [from the olive] into something higher [in value] has no alteration in the benediction ; for Rab Judah said in the name of Samuel, and similarly said R. Isaac in the name of R. Johanan : Over olive-oil we pronounce the benediction "...Who createst the fruit of the tree" !
חוץ מן היין וכו': מאי שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע (9066)
35The answer is : In this case [of oil, the benediction is unaltered] because none other is possible. What other benediction could he say? Should he use the formula "...Who createst the fruit of the olive," the olive itself is called "fruit"!
אמרי התם משום דלא אפשר היכי נבריך נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי (4351)
36Then let him say "...Who createst the fruit of the olive-tree." But said Mar Zotra : Wine nourishes, oil does not.
ונבריך עליה בורא פרי עץ זית אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין (2998)
37Oil does not nourish ? Lo, there is a Mishnaic teaching : He who vows [to abstain] from food may partake of water and salt ! And we argue that water and salt are not called "food," but everything else is so called ; and we further say that this is a refutation of Rab and Samuel who maintain that
ומשחא לא זיין והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא אקרי מזון הא כל מילי אקרי מזון (3590)
38we pronounce the benediction "...Who createst various kinds of food" only over the five species. Moreover Rab Huna said : [The quoted Mishnah means,] Whoever declares "Everything that nourishes [I forbid] myself" —
נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכין בורא מיני מזונות אלא בה' המינין בלבד וא"ר הונא באומר כל הזן עלי (4388)
39hence conclude that oil does nourish ! But wine satisfies and oil does not. Does wine satisfy? Lo, Raba used to drink wine the whole of the day preceding Passover to whet his appetite in order to eat the unleavened bread with greater zest ! A large quantity whets the appetite, but a little satisfies [hunger].
אלמא משחא זיין אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד וחמרא מי סעיד והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי טובא גריר פורתא סעיד (5753)
40But does it satisfy at all? For lo, it is written, "And wine that maketh glad the heart of man, making the face brighter than oil, and bread that stayeth man's heart" (Ps. civ. 15) — it is bread, not wine, that is a stay! Nay, wine does both, it satisfies and makes glad, whereas bread is only a stay, but does not cheer.
ומי סעיד כלל והכתיב (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' נהמא הוא דסעיד חמרא לא סעיד אלא חמרא אית ביה תרתי סעיד ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח (6316)
41If so, let him utter three benedictions ! But men do not fix their meals for its sake.
אי הכי נבריך עליה שלש ברכות לא קבעי אינשי סעודתייהו עלויה (2977)
42Rab Nahman b. Isaac asked Raba : How is it if a man did fix his meal on its account? He replied : When Elijah comes, let him say whether such can be fixed for a meal ; at present, at least, such a thought does not exist amongst men.
א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא אי קבע עלויה סעודתיה מאי א"ל לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם: (4763)
43It was stated above : "Rab Judah said in the name of Samuel, and similarly said R. Isaac in the name of R. Johanan : Over olive-oil we pronounce the benediction '...Who createst the fruit of the tree'." How is this meant? Should I say that he drinks it as a beverage, it does him harm; for there is a teaching : He who drinks the oil of an offering repays its value but not a fifth in addition ; but he who anoints himself with the oil of an offering repays its value plus a fifth!
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא דקא שתי ליה (משתה) אוזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הסך שמן של תרומה משלם את הקרן ומשלם את החומש (14042)
44But [perhaps it is here meant that] he eats it together with bread. If so, the bread is the principal food and the oil is only accessory ; and we have the Mishnaic teaching : This is the general rule : In the case of a food which is the principal thing and together with it something accessory, the benediction is to be uttered over the former, and there is no necessity for a benediction over the latter ! But [perhaps what is meant is] he drinks it with elaiogaron. (Rabbah b, Samuel said : Elaiogaron is the juice of beets ; oxygaron is the juice
אלא דקא אכיל ליה על ידי פת אי הכי הויא ליה פת עיקר והוא טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה אלא דקא שתי ליה ע"י אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסלקא אנסיגרון מיא (8446)
Folio 36a דף לו ע״א
45of all other kinds of boiled vegetables.)
דכולהו שלקי (511)
46If so, the elaiogaron is the principal thing and the oil an accessory ; and we have the Mishnaic teaching : This is the general rule : In the case of a food which is the principal thing and together with it is something accessory, the benediction is to be uttered over the former, and there is no necessity for a benediction over the latter !
א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה (4466)
47With what are we here dealing ? With the case of one who has a sore throat; for there is a teaching : One suffering from a sore throat may not directly mollify it with oil on the Sabbath, but he should put a large quantity of oil into an elaiogaron and swallow it.
הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע (6660)
48This is evident! But shouldest thou imagine that because he intends it as a cure no benediction at all is necessary, therefore it informs us that since he derives enjoyment from it, he is required to pronounce a benediction.
פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי: (3245)
49Over wheaten-flour, Rab Judah says : [The benediction is] "...Who createst the fruit of the ground." Rab Nahman said : It is "...By Whose word all things exists."
קמחא דחיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו (2453)
50Raba said to Rab Nahman : Thou shouldest not differ from Rab Judah, because R. Johanan and Samuel agree with him ; for Rab Judah said in the name of Samuel, and similarly said R. Isaac in the name of R. Johanan : We pronounce over olive-oil the benediction "... Who createst the fruit of the tree" — hence infer that although it has undergone change, it still remains essentially the same; and like-wise here [with wheaten-flour] although it has undergone change, it still remains essentially the same.
א"ל רבא לרב נחמן לא תפלוג עליה דרב יהודה דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאשתני במלתיה קאי ה"נ אע"ג דאשתני במלתיה קאי (9658)
51Are, however, the two cases analogous ? There [with oil], it has not another and higher value ; but here it has by being made into bread !
מי דמי התם לית ליה עלויא אחרינא הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת (2772)
52But if [the wheaten-flour] have another and higher value, should we no longer use the benediction "...Who createst the fruit of the ground," but say instead "...By Whose word all things exist"? And lo, R. Zera said in the name of Rab Mattena in the name of Samuel : Over raw cabbage and barley-flour we use the benediction "...By Whose word all things exist"; is it not then to be supposed that wheaten-flour requires the benediction "...Who createst the fruit of the ground"?
וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה אלא שהכל והא"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו שהכל נהיה בדברו מאי לאו דחיטי בורא פרי האדמה (7215)
53No; wheaten-flour also requires "...By Whose word all things exist."
לא דחיטי נמי שהכל נהיה בדברו (811)
54Then he should have specified wheaten-flour, and [we could have argued for ourselves] how much more so barley-flour!
ולשמעינן דחיטי וכ"ש דשערי (1507)
55If he had specified wheaten-flour, I might have thought that it applies only to wheat, but barley requires no benediction at all ; therefore he mentioned it for us.
אי אשמעינן דחיטי הוה אמינא ה"מ דחיטי אבל דשערי לא לבריך עליה כלל קמ"ל (2052)
56Is, then, [barley-flour] of less value than salt and brine? For there is a teaching: Over salt and brine one says "...By Whose word all things exist." It was necessary ; for otherwise it might have entered thy mind to item, the rest being accessory; consequently it is established that there is a circumstance where oil requires a benediction. say that salt or brine a man is accustomed to convey to his mouth [with his food, and therefore a benediction is required], but since barley-flour is injurious by creating tape-worms no benediction should be uttered at all ; therefore he teaches us that since there is some enjoyment therefrom, it is necessary to pronounce a benediction.
ומי גרע ממלח וזמית דתנן על המלח ועל הזמית אומר שהכל נהיה בדברו אצטריך סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי: (8159)
57Over the palm-heart, Rab Judah said: [The benediction is] "...Who createst the fruit of the ground" ; but Samuel said : It is "...By Whose word all things exist."
קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו (2597)
58Rab Judah said : It is "...Who Greatest the fruit of the ground" because it is fruit. Samuel said : It is "...By Whose word all things exist" because in the end it hardens.
רב יהודה אמר בורא פרי האדמה פירא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו הואיל וסופו להקשות (3644)
59Samuel said to Rab Judah : Thou keen-witted one! Thy opinion is correct: because over the radish, though it in the end grows hard, we say "...Who createst the fruit of the ground." But it is not so ! For people plant radishes for the sake of the tuber, but people do not plant palms for the sake of the heart ! Is it, then, [to be assumed] that
אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא (7559)
60in every case where men do not plant specifically to obtain that article of food, we do not pronounce the benediction over it? Lo, the caper-bush men plant for the purpose of the caper-blossom ; and we have a Mishnaic teaching : In the case of the various kinds of capers, over the leaves and young shoots one says "...Who createst the fruit of the ground," but over the berries and buds "...Who createst the fruit of the tree" !
וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ (8656)
61Rab Nahman b. Isaac said : Men do plant caper-bushes for the sake of the shoots, but not the palm for the sake of the heart ; and although Samuel praised Rab Judah, the Halakah is in agreement with Samuel.
אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כותיה דשמואל: (6567)
62Rab Judah said in the name of Rab : As for the caper-bush which is still in a state of 'Orlah outside the [Holy] Land, one throws away the berries but eats the buds ; that is to say, the berries are fruit but not the buds. Against this [deduction] I quote : ln the case of the various kinds of capers, over the leaves and their young shoots one says "...Who createst the fruit of the ground," but over the berries and buds "...Who createst the fruit of the tree!"
אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי ורמינהו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ (11392)
63He speaks according to the view of R. 'Akiba ; for there is a Mishnaic teaching : R. Eliezer says : In the case of the caper-bush, we give tithe of the young shoots and the berries and buds ; R. 'Akiba says : We only give tithe of the berries because they are fruit.
הוא דאמר כר"ע דתנן רבי אליעזר אומר צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי (7996)
64Then let him say that the Halakah is in agreement with R. 'Akiba! If he had said that the Halakah is in agreement with R. 'Akiba, I might have thought that [that is so] even in the Land of Israel ; therefore he informs us : Whoever takes a lenient view within the Land, the Halakah is in accord with him outside the Land, but not within.
ונימא הלכה כרבי עקיבא אי אמר הלכה כרבי עקיבא הוה אמינא אפי' בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אבל בארץ לא (3830)
65Then let him say : The Halakah is in agreement with R. 'Akiba outside the Land; for everyone who takes the lenient view within the Land, the Halakah is in accord with him outside the Land ! If he had stated that, I might have said : This applies to the tithe of trees which within the Land is a Rabbinical ordinance ; but with regard to 'Orlah, which within the Land is ordained by the Torah, I must suppose that likewise outside the Land we must apply it ! Therefore he informs us.
ונימא הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אי אמר הכי הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא אימא בח"ל נמי נגזור קמ"ל (6017)
66Rabina found Mar b. Rab Ashe throwing away the berries and eating the caper-buds. He said to him : What is thy opinion — like R. 'Akiba's who takes the lenient view? Then let the master act in accord with Bet Shammai who take a still more lenient view. For there is a Mishnaic teaching : In the case of the caper-bush. Bet Shammai say : It constitutes Kila'im in a vineyard ; but Bet Hillel say : It does not. Both, however, admit that it is subject to 'Orlah.
רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין א"ל מאי דעתך כר' עקיבא דמיקל ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי דתנן צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם וב"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה (8523)
67This is self-contradictory ! Thou declarest, "In the case of the caper-bush, Bet Shammai say : It constitutes Kila'im in a vineyard" — hence it is a kind of vegetable ! It then goes on to state, "Both, however, admit that it is subject to 'Orlah" — hence it is a kind of tree!
הא גופא קשיא אמרת צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא (4571)
68There is no contradiction; for Bet Shammai, being in doubt, take the stricter view in both cases. Nevertheless Bet Shammai have a doubt whether it is subject to 'Orlah; and we have a Mishnaic teaching: Where there is a doubt [whether a thing is subject to] 'Orlah — in the Land of Israel it is prohibited [to be used], in Syria it is permitted, and outside the Land one may go down and buy it,
הא לא קשיא ב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה ותנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובח"ל יורד (5594)
Folio 36b דף לו ע״ב
69but he must not see the man gathering it [from the bushes].
ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט (937)
70When R. 'Akiba is in opposition to R. Eliezer, we act according to his view; but when Bet Shammai are in opposition to Bet Hillel, [the opinion of the former] is not Mishnah.
רבי עקיבא במקום ר"א עבדינן כותיה וב"ש במקום ב"ה אינה משנה (2375)
71Thou mayest, however, derive [a conclusion] from the fact that [the bud] constitutes a protection of the fruit, and the All-merciful declared, "Ye shall deem it an uncircumcision with its fruit" (Lev. xix. 23) — the word "with" meaning to include what is attached to the fruit ; and what is that ? The protection of the fruit.
ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ורחמנא אמר (ויקרא יט, כג) וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי (6482)
72Raba replied : When do we declare a thing to be the protection of the fruit ? When it is so either plucked or attached [to the tree] ; but here [the bud is only a protection] when attached, but not when plucked.
אמר רבא היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר הכא במחובר איתיה בתלוש ליתיה (5615)
73Abbai quoted in objection: The top-piece of a pomegranate is reckoned in but not the blossom; and since it is stated that the blossom is not reckoned in, conclude that it is not food. And we have a Mishnaic teaching with reference to 'Orlah : The skins of the pomegranate and its blossom, and the shells of nuts and the kernels are subject to 'Orlah !
איתיביה אביי פיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף אלמא דלאו אוכל הוא ותנ' גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה (7428)
74But, said Raba : When do we declare that a thing constitutes the protection of the fruit ? When it is there at the time the fruit has ripened ; but the caper-bud is not there at the time the fruit has ripened.
אלא אמר רבא היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי היכא דאיתיה בשעת גמר פירא האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא (6198)
75But it is not so ! For Rab Nahman has said in the name of Rabbah b. Abbuha : The calyces surrounding dates are forbidden because of 'Orlah, since they are the protection of the fruit ; and when are they the protection of the fruit? In the early stages [of the fruit's growth], then are they called the protection of the fruit !
איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר לפירי (6841)
76Rab Nahman holds the same view as R. Jose ; for there is a Mishnaic teaching : R. Jose said : The grape-bud is forbidden because it is fruit ; but the Rabbis differ from him.
רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתנן רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה (3923)
77Rab Shimi of Nehardea asked : But do the Rabbis differ from him in the case of other trees? For lo, there is a Mishnaic teaching : From what time must we cease cutting down the trees in the seventh year? Bet Shammai say : All trees, as soon as they produce fruit. Bet Hillel say : Carob trees when they begin to form chains, vines when they form globules, olive-trees when they bloom, and all other trees when they produce fruit.
מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ב"ש אומרים כל האילנות משיוציאו וב"ה אומרים החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו (12813)
78And Rab Assi said : Boser and Garua' and the white bean are the same. [The same as] the white bean, dost thou imagine ? Nay, the meaning is : The size [of Boser and Garua'] is like that of the white bean. Whom hast thou heard declaring that the Boser is [to be considered fruit] but not the grape-bud? The Rabbis. It states : "All other trees when they produce fruit."
ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן פול הלבן ס"ד אלא אימא שיעורו כפול הלבן מאן שמעת ליה דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר כל האילנות משיוציאו (6711)
79But, said Raba: When do we say a thing is the protection of the fruit? When, if the protection is removed, the fruit perishes ;
אלא אמר רבא היכא אמרינן דהוי שומר לפרי היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא הכא כי שקלת ליה לא מיית פירא (5739)
80but here [in the case of the caper] the fruit does not perish if the protecting [bud] is removed. The experiment was made ; they removed the blossom of the pomegranate and the fruit withered ; they removed the flower of the caper but the caper survived.
הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא ושקלוה לפרחא דביטיתא ואיקיים ביטיתא (3443)
81The Halakah is according to Mar b. Rab Ashe who threw away the berries and ate the buds ; and since these are not regarded as fruit for the purpose of 'Orlah, they are likewise not so regarded for the purpose of the benediction. We accordingly utter over them not "...Who createst the fruit of the tree" but "...Who createst the fruit of the ground."
(והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה) (0)
82Over pepper, Rab Sheshet said: [The benediction is] "...By Whose word all things exist" ; Raba said : None at all [is required]. Raba is consistent with his opinion [expressed elsewhere] ; for he has said : If one chews pepper-corns on the Day of Atonement he is free [from guilt]; if he chews ginger on the Day of Atonement he is likewise free.
פלפלי רב ששת אמר שהכל רבא אמר לא כלום ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כס פלפלי ביומי דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור (5283)
83It is quoted in objection : R. Meir has declared : From the statement of Scripture, "Ye shall deem it an uncircumcision with its fruit" (Lev. xix. 23), do I not know that a food-bearing tree is intended ? Why, then, is there a teaching to tell us "trees for food" (ibid.)? To include a tree whose wood and fruit taste alike. And which is that? Pepper ; to teach thee that pepper is subject to 'Orlah, and to teach thee that the Land of Israel lacks nothing ; as it is said, "A land wherein thou shalt eat bread without scarceness, thou shalt not lack any thing in it" (Deut. viii. 9)!
מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה ת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזהו זה הפלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר (דברים ח, ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה (13511)
84There is no contradiction ; the latter refers to moist [pepper], the other to dried.
לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא (1793)
85The Rabbis said to Maremar : He who chews ginger on the Day of Atonement is free [from guilt]. But lo, Raba declared : The preserved ginger which comes from India is permitted, and we pronounce the benediction "...Who createst the fruit of the ground" over it! There is no contradiction; the latter referring to moist [ginger], the other to dried.
אמרי ליה רבנן למרימר כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור והא אמר רבא האי המלתא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכין עליה בפה"א לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא (6302)
86Over Habis boiled in a pot and also pounded grain, Rab Judah said : [The benediction is] "...By Whose word all things exist" ; Rab Kahana said : It is "...Who createst various kinds of food." With plain pounded grain all agree that "...Who createst all kinds of foods" is the correct benediction, the disagreement arising in connection with pounded grain made like a boiled Habis. Rab Judah maintained [that the benediction should be] "...By Whose word all things exist," being of the opinion that the honey is the principal ingredient ; whereas Rab Kahana maintained it is "...Who createst various kinds of foods," holding that the flour is the principal ingredient. Rab Joseph said : The view of Rab Kahana seems more probable, because Rab and Samuel both say that a dish which contains one of the five species requires the benediction "...Who createst various kinds of foods."
חביץ קדרה וכן דייסא רב יהודה אמר שהכל נהיה בדברו רב כהנא אמר במ"מ בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דבמ"מ כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה רב יהודה אמר שהכל סבר דובשא עיקר רב כהנא אמר בורא מיני מזונות סבר סמידא עיקר א"ר יוסף כותיה דרב כהנא מסתברא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות: (13795)
87It has just been mentioned : "Rab and Samuel both say : A dish which contains one of the five species requires the benediction '...Who createst various kinds of foods'." It has likewise been reported : Rab and Samuel both say: A dish which is of the five species requires the benediction "...Who createst various kinds of foods."
גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות ואיתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות (9275)
88It was necessary [to give both these statements]. If we had been taught only the second, I might have said that [that benediction is required] because the dish has the appearance [of one of the five species], but not if mixed with other ingredients ;
וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינא משום דאיתיה בעיניה אבל על ידי תערובות לא (3578)
Folio 37a דף לז ע״א
89therefore we are informed that a dish which contains it [requires that benediction]. If, on the other hand, we had been taught only the first, I might have said a dish containing any of the five species does [require that benediction], but not rice or millet because these are mixed with other ingredients. Should, however, it have the appearance [of one of the five species], we might say that even with rice or millet we pronounce the benediction "...Who createst various kinds of foods"; therefore we are informed, "A dish which is of the five species requires the benediction '...Who createst various kinds of foods'," to the exclusion of rice and millet ; for even if it retain its appearance we do not say that benediction.
קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעינן כל שיש בו הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים אין אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו בורא מיני מזונות קמ"ל כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות לאפוקי אורז ודוחן דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות (13389)
90And over rice and millet do we not bless "...Who createst various kinds of foods"? Lo, there is a teaching : If they brought before a man bread of rice or of millet, he pronounces a benediction before and after as with any other cooked dish. And with reference to a cooked dish there is a teaching : Before partaking thereof one should bless "...Who createst various kinds of foods" and after it one benediction which is an abstract of three!
ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות והתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה וגבי מעשה קדרה תניא בתחלה מברך עליו בורא מ"מ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש (9478)
91[Bread of rice or of millet] is like a cooked dish [in one respect] but unlike a cooked dish [in another]. It is like a cooked dish in so far as there is a benediction before and after partaking thereof. But it is unlike a cooked dish; for over a cooked dish one says at first "...Who createst various kinds of foods," and in the end one benediction which is an abstract of three. [With rice and millet], however, one first says "...By Whose word all things exist" and in the end "...Who createst many living beings with their wants," etc.
כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף ולא כמעשה קדרה דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא (11586)
92Is not rice a cooked dish? And lo, there is a teaching ; The following are cooked dishes : grist, groats, fine flour, split grain, barley-meal and rice!
ואורז לאו מעשה קדרה הוא והתניא אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס סולת זריז וערסן ואורז (4038)
93Who said this? R. Johanan b. Nuri ; for there is a teaching : R. Johanan b. Nuri says : Rice is a species of corn, and through its fermentation [during Passover] one incurs the penalty of excision; but a man can comply with the requirements of the law therewith during Passover. The Rabbis, however, do not agree with him.
הא מני רבי יוחנן בן נורי היא דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אבל רבנן לא (4619)
94Do they not? Lo, there is a teaching : He who chews wheat should say the benediction "...Who createst the fruit of the ground"; if he ground it, baked and then boiled it, should the pieces of bread be still whole, before partaking thereof he says "...Who bringest forth bread from the earth" and afterwards he says the three benedictions; but if the pieces are no longer whole, he first says "...Who createst various kinds of foods" and afterwards one benediction which is an abstract of three.
ורבנן לא והתניא הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליה ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג' (11620)
95He who chews rice says the benediction "...Who createst the fruit of the ground"; if he ground it, baked and then boiled it, although the pieces are still whole, he first says "...Who createst various kinds of foods" and afterwards one benediction which is an abstract of three.
הכוסס את האורז מברך עליו ב"פ האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש (7334)
96According to whom [is this teaching]? If I say it is R. Johanan b. Nuri who declared "Rice is a kind of corn," then one should say "...Who bringest forth bread from the earth" and the three benedictions!
מני אילימא ר' יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי (3678)
97Must it not be the Rabbis? This is a refutation of Rab and Samuel,
אלא לאו רבנן היא ותיובתא דרב ושמואל (1801)
98and it remains unanswered.
תיובתא: (819)
99The teacher stated : "He who chews wheat should say the benediction '...Who createst the fruit of the ground'." But there is a teaching: [He should say] "...Who createst divers kinds of seeds"! There is no contradiction; the latter being the opinion of R. Judah, the other of the Rabbis. For our Mishnah teaches : Over vegetables one says : "...Who createst the fruit of the ground" ; but R. Judah declares: "...Who createst divers kinds of herbs."
אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה והתניא בורא מיני זרעים לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתנן ועל ירקות אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: (7379)
100The teacher stated : "He who chews rice says the benediction '...Who createst the fruit of the ground'; if he ground it, baked and then boiled it, although the pieces are still whole, he first says '...Who createst various kinds of foods' and afterwards one benediction which is an abstract of three."
אמר מר הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (7734)
101But there is a teaching: After partaking thereof no benediction is required ! Rab Sheshet said : There is no contradiction : one being the opinion of Rabban Gamaliel, the other of the Rabbis. For there is a teaching : This is the general rule — Any food which belongs to the seven species, Rabban Gamaliel says : Three benedictions [are required after partaking thereof], whereas the Rabbis say : One benediction which is an abstract of three.
והתניא לבסוף ולא כלום אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא רבנן דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש (8810)
102It once happened that Rabban Gamaliel and the Elders were reclining in an upper chamber in Jericho ; dates were set before them and they ate. Rabban Gamaliel gave permission to R. 'Akiba to say Grace. R. 'Akiba sat up and said one benediction which is an abstract of three. Rabban Gamaliel said to him, "'Akiba, how long wilt thou put thy head between strife!" He replied, "Our master ! Although thou sayest thus and thy colleagues say otherwise, thou hast taught us, our master, that where the individual and the many differ, the Halakah is in accord with the view of the many ! "
ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים (14396)
103R. Judah said in his name : Any food which belongs to the seven species
רבי יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים (2204)
Folio 37b דף לז ע״ב
104and is not a kind of corn, or if a kind of corn it has not been made into bread, Rabban Gamaliel declares three benedictions [are required after partaking thereof], but the Sages declare: Only one benediction. And any food which does not belong to the seven species and is not a kind of corn, for instance, bread of rice or millet, Rabban Gamaliel declares: One benediction which is an abstract of three, but the Sages declare : None at all.
ולא מין דגן הוא או מין דגן ולא עשאו פת ר"ג אומר שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין שלש וחכ"א ולא כלום (8163)
105According to whom, then, dost thou confirm [the teaching: After partaking of rice one benediction which is an abstract of three is necessary] ? According to Rabban Gamaliel. I will quote the latter part of the first teaching, viz. : "If the pieces are no longer whole, he first says '...Who createst various kinds of foods' and afterwards one benediction which is an abstract of three." Whose teaching is this ? If Rabban Gamaliel's, since he has just declared that for dates and pounded grain three benedictions are necessary, how much more necessary should they be if the pieces are no longer whole!
במאי אוקימתא כר"ג אימא סיפא דרישא אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש מני אי ר"ג השתא אכותבות ואדייסא אמר ר"ג ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות מיבעיא (11204)
106Nay, it is evident that it must be the Rabbis'. If so, the Rabbis contradict themselves! But it is certainly the view of the Rabbis ; and with reference to rice the teaching is: After partaking thereof no benediction is required.
אלא פשיטא רבנן אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן אלא לעולם רבנן ותני גבי אורז ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום: (3771)
107Raba said : Over the Rihata of the field labourers which contains a large admixture of flour, the benediction is "...Who createst various kinds of food." Why? Because the flour is the principal ingredient. [Over the Rihata] of townspeople which does not contain so much flour, the benediction is "...By Whose word all things exist." Why? Because honey is the principal ingredient. Raba afterwards said : Over both kinds the benediction is "...Who createst various kinds of foods"; because Rab and Samuel both declare : Over any food which contains one of the five species, the benediction is "...Who createst various kinds of foods."
אמר רבא האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא מברך במ"מ מ"ט דסמידא עיקר דמחוזא דלא מפשי ביה קמחא מברך עליו שהכל נהיה בדברו מ"ט דובשא עיקר והדר אמר רבא אידי ואידי במ"מ דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות (9941)
108Rab Joseph said : Over the Habis which contains pieces of bread the size of an olive, before partaking thereof the benediction is "...Who bringest forth bread from the earth," and afterwards three benedictions. If it does not contain pieces of bread the size of an olive, before partaking thereof the benediction is "...Who createst various kinds of foods" and afterwards one benediction which is an abstract of three.
א"ר יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית בתחלה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליו שלש ברכות דלית ביה פרורין כזית בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (9873)
109Rab Joseph said : Whence have I this? There is a teaching: If one were standing and bringing meal-offerings in Jerusalem, he says "Blessed [art Thou, O Lord our Grod, King of the universe], Who has kept us in life, and hast preserved us, and enabled us to reach this season." If he takes them to eat, he says the benediction "...Who bringest forth bread from the earth"; and it is taught in this connection : They must all be broken into pieces about the size of an olive.
אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ ותני עלה וכולן פותתן כזית (7466)
110Abbai said to him : But according to the Tanna of the school of R. Ishmael who declared, "He must crumble [the meal-offerings] until they return to the condition of flour [before eating thereof]," it would then be unnecessary to pronounce the benediction "...Who bringest forth bread from the earth." And if thou sayest that is so, lo there is a teaching : If he gathered together from all of them about the size of an olive and ate them, should it be leaven he incurs the penalty of excision, and if unleaven, a man can therewith comply with the requirements of the law during Passover!
א"ל אביי אלא מעתה לתנא דבי ר"י דאמר פורכן עד שמחזירן לסלתן ה"נ דלא בעי ברוכי המוציא לחם מן הארץ וכי תימא ה"נ והתניא לקט מכולן כזית ואכלן אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח (8224)
111With what are we here dealing? When he rekneaded the crumbs into a compact mass. In that case, I shall quote the latter part of the Baraita: That is, only if he eats them the time it takes to eat half [a roll]. But if he rekneaded them, it should have stated "he eats it" not "he eats them"!
הכא במאי עסקינן בשערסן אי הכי אימא סיפא והוא שאכלן בכדי אכילת פרס ואי בשערסן האי שאכלן שאכלו מיבעי ליה (4256)
112With what are we here dealing ? When [the crumbs] are from a whole loaf.
הכא במאי עסקינן בבא מלחם גדול (585)
113How is it then in this matter? Rab Sheshet said : Over Habis, although it does not contain pieces of bread the size of an olive, he blesses "...Who bringest forth bread from the earth." Raba said : This is only so if it has the semblance of bread.
מאי הוה עלה אמר רב ששת האי חביצא אף על גב דלית ביה פרורין כזית מברך עליו המוציא לחם מן הארץ אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא (6096)
114Troknin is subject to Hallah. When Rabin came, R. Johanan said: It is exempt from Hallah. What is Troknin ? Abbai said : Dough baked in a cavity made in the ground.
טרוקנין חייבין בחלה וכי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא (3548)
115Abbai also said : Tarita is exempt from Hallah. What is Tarita? Some say : A scalded puff-pastry. Others declare it to be Indian bread. Yet others declare it to be bread made into Kuttah.
ואמר אביי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי גביל מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח (4758)
116R. Hiyya taught : Bread made into Kuttah is exempt from Hallah. But there is a teaching ; It is subject to Hallah ! Yes, but there it mentions the reason, viz. : R. Judah says : The way they are made decides.
תני רבי חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה והא תניא חייב בחלה התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחין עליה עשאן (5346)
Folio 38a דף לח ע״א
117If he made them into cakes, they are subject [to Hallah]; but if he made them into "shingles," they are exempt. Abbai asked Rab Joseph : Which benediction is to be said over dough baked in a cavity made in the ground ? He said to him : Dost thou consider it to be bread ? It is only a thick mass, and the benediction is "...Who createst various kinds of foods."
כעבין חייבין כלמודין פטורים א"ל אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א"ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות (4329)
118Mar Zotra made a meal of it and said the benediction "...Who bringest forth bread from the earth" and [afterwards] the three benedictions.
מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות (3540)
119Mar b. Rab Ashe said : A man can comply with the requirements of the law therewith on the Passover. On what ground ? We may apply to it the term "bread of affliction" (Deut. xvi. 3).
אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מ"ט (דברים טז, ג) לחם עוני קרינן ביה (2697)
120Mar b. Rab Ashe also said : Over the honey of the date-palm we use the benediction "...By Whose word all things exist." What is the reason ? Because it is only the moisture [of the tree].
ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו מ"ט זיעה בעלמא הוא (3563)
121According to whom is this ? According to the Tanna of the following Mishnaic teaching : In the case of the honey of the date-palm, cider, the vinegar of winter-grapes and other fruit-juices which are brought as an offering, [if a non-priest in error partake thereof] R. Eliezer condemns him to pay the value plus a fifth; but R. Joshua exempts him.
כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספוניות ושאר מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר (7938)
122One of the Rabbis asked Raba : How is it with Trimma ? Raba was not sure what he had asked him. Rabina was sitting in the presence of Raba and said [to the questioner] : Dost thou mean a brew of sesame seeds, or of saffron, or of grape-kernels ?
א"ל ההוא מרבנן לרבא טרימא מהו לא הוה אדעתיה דרבא מאי קאמר ליה יתיב רבינא קמיה דרבא א"ל דשומשמי קא אמרת או דקורטמי קא אמרת או דפורצני קא אמרת (6942)
123In the meantime Raba recalled it and he said to him : Thou must surely mean a brew of ground dates ; and thou remindest me of something that R. Assi said, viz. : It is permissible to make Trimma from dates brought as an offering, but one must not make strong drink of them. And the Halakah is : Over dates made into Trimma we say the benediction "...Who createst the fruit of the tree." On what ground ? Because [the dates are considered] as remaining in their original condition [as fruit].
אדהכי והכי אסקיה רבא לדעתיה אמר ליה חשילתא ודאי קא אמרת ואדכרתן מלתא הא דאמר רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא. (13538)
124Over Shattit Rab said : [The benediction is] "...By Whose word all things exist"; Samuel said: It is "...Who createst various kinds of foods."
שתיתא רב אמר שהכל נהיה בדברו ושמואל אמר בורא מיני מזונות (3645)
125Rab Hisda said : There is no difference of opinion between them ; the latter referring to a thick mass, the other to a thin mass. The thick mass is used as food, the thin as a remedy.
אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי לה (2067)
126Rab Joseph quoted in objection : "[R. Judah and R. Jose] both hold that we may stir up a Shattit on the Sabbath and drink Egyptian beer" ! If, then, thou thinkest that [the Shattit] is intended as a remedy, is it permitted to compound a remedy on the Sabbath ?
מתיב רב יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת ושותין זיתום המצרי ואי ס"ד לרפואה קא מכוין רפואה בשבת מי שרי (7840)
127Abbai said to him : Art thou not of the opinion [that it is permitted to compound a remedy on the Sabbath] ? Lo, there is a Mishnaic teaching : All foods may be eaten as a remedy, and likewise all liquids may be drunk ! What is there for thee to say? The man intended it as a food [and therefore it may be prepared on the Sabbath] ; so here also [in the case of the Shattit] the man intended it as a food.
א"ל אביי ואת לא תסברא והא תנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה בשבת וכל המשקין שותה אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין ה"נ גברא לאכילה קא מכוין (6210)
128(Another version is : What is there for thee to say? The man intended it as a food, and it became a remedy of itself ; so here also [the Shattit] was intended as a food, and it became a remedy of itself.)
לישנא אחרינא אלא מה אית לך למימר גברא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא ה"נ לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא (3510)
129It was necessary to have the statements of Rab and Samuel. For from that [quotation from the Mishnah] I might have said that [only when the Shattit] is intended as a food and becomes a remedy of itself [is a benediction required] ; but here, since it was from the outset intended as a remedy, no benediction is at all required. Therefore [from Rab and Samuel's statement] we are informed that since one derives enjoyment therefrom, it is necessary to say a benediction.
וצריכא דרב (ושמואל) דאי מהאי ה"א לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא קא הויא אבל הכא כיון דלכתחלה לרפואה קא מכוין לא לבריך עלויה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי: (4372)
130For over bread one says : "... Who bringest forth bread from the earth." Our Rabbis have taught : What does he say ? "...Who bringest forth [hammosi'] bread from the earth." R. Nehemiah stated : It is "...Who brought forth [mosi'] bread from the earth." Raba said : Nobody disagrees about mosi that it has the meaning "brought forth" ; as it is said, "God Who brought them forth [mosiam] out of Egypt" (Num. xxiii. 22). In what do they differ? In the word hammosi'. The Rabbis hold that hammosi' means "Who brought forth," for it is written "Who brought thee forth [hammosi'] water out of the rock of flint" (Deut. viii. 15) ; and R. Nehemiah holds it means "Who bringeth forth," as it is said, "Who bringeth you out [hammosi'] from under the burden of the Egyptians" (Exod. vi. 7).
שעל הפת הוא אומר המוציא וכו': ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע דכתיב (במדבר כג, כב) אל מוציאם ממצרים כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב (דברים ח, טו) המוציא לך מים מצור החלמיש ורבי נחמיה סבר המוציא דמפיק משמע שנאמר (שמות ו, ז) המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים (14218)
131The Rabbis explain this verse as follows : Thus spake the Holy One, blessed be He, to Israel, "When I bring you forth, I will do that for you whereby you may know that I am He that brought you forth from Egypt; for it is written 'And ye shall know that I am the Lord your God Who brought you out [hammosi']'" (ibid.).
ורבנן ההוא הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים דכתיב (שמות ו, ז) וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא (6471)
132The Rabbis praised Rab Zebid the father of R. Simeon b. Rab Zebid to R. Zera as being a great man and expert in the benedictions. R. Zera said to them, "Should he come to you bring him to me." On one occasion Rab Zebid paid him a visit. He was handed some bread, and began the benediction [using the word] mosi'. R. Zera exclaimed, "Is this he of whom they declare he is a great man and expert in the benedictions ! It would have been right if he had said hammosi';
משתבחין ליה רבנן לרבי זירא [את] בר רב זביד אחוה דר"ש בר רב זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא אמר להם לכשיבא לידכם הביאוהו לידי זמנא חדא איקלע לגביה אפיקו ליה ריפתא פתח ואמר מוציא אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא בשלמא אי אמר המוציא (9938)
Folio 38b דף לח ע״ב
133then he would have informed us of the explanation and also intimated that the Halakah is in accord with the Rabbis. But since he said mosi', what does he wish us to infer?" But Rab Zebid acted thus to exclude himself from the divergence of opinion,
אשמעינן טעמא ואשמעינן דהלכתא כרבנן אלא דאמר מוציא מאי קמ"ל ואיהו דעבד לאפוקי נפשיה מפלוגתא (3935)
134the Halakah being in agreement with the Rabbis, viz. : hammosi', for it is established in accord with the Rabbis who declare the word to mean "Who brought forth."
והלכתא המוציא לחם מן הארץ דקי"ל כרבנן דאמרי דאפיק משמע: (2444)
135Over vegetables one says : He teaches that vegetables resemble bread [in this respect] : as bread is changed by the fire [in appearance, but the benediction remains unaltered], so also are vegetables changed by the fire [but the benediction is the same]. Rabbanai said in the name of Abbai : This means that the benediction over boiled vegetables is "...Who createst the fruit of the ground." (From whence is this derived ? Since he taught that vegetables resemble bread.)
ועל הירקות אומר וכו': קתני ירקות דומיא דפת מה פת שנשתנה ע"י האור אף ירקות נמי שנשתנו ע"י האור אמר רבנאי משמיה דאביי זאת אומרת שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה (ממאי מדקתני ירקות דומיא דפת) (11002)
136Rab Hisda expounded in the name of our teacher — and who is he? Rab: Over boiled vegetables we pronounce the benediction "...Who createst the fruit of the ground" ; but our teachers who came down from the land of Israel [to Babylon] — and who are they ? 'Ulla in the name of R. Johanan — said : Over boiled vegetables we pronounce the benediction "...By Whose word all things exist." I say that any article of food which in its original state requires "...Who createst the fruit of the ground," if cooked requires "...By Whose word all things exist" ; and whatever in its original state requires "...By Whose word all things exist," if cooked requires "...Who createst the fruit of the ground."
דרש רב חסדא משום רבינו ומנו רב שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה (14542)
137It is quite right that food which in its original state requires "...By Whose word all things exist," if cooked requires "...Who createst the fruit of the ground" ; for it is found thus in the instances of cabbage, beet and the pumpkin. But something which in its original state requires "...Who createst the fruit of the ground," if cooked requires "...By Whose word all things exist" — where is such to be found ? Rab Nahman b. Isaac said : There are the instances of garlic and leek.
בשלמא כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בפה"א משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא אלא כל שתחלתו בפה"א שלקו שהכל היכי משכחת לה א"ר נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי (9871)
138Rab Nahman expounded in the name of our teacher — and who is he? Samuel : Over boiled vegetables we pronounce the benediction "...Who createst the fruit of the ground"; but our colleagues who came down from the land of Israel — and who are they ? 'Ulla in the name of R. Johanan — said : Over boiled vegetables the benediction is "... By Whose word all things exist."
דרש רב נחמן משום רבינו ומנו שמואל שלקות מברכין עליהם בפה"א וחברינו היורדים מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו (7952)
139I say that [their difference of opinion] is taught in the following controversy; for there is a teaching : One complies with the requirements of the law with a wafer which has been soaked or cooked, provided it has not dissolved. These are the words of R. Meir ; but R. Jose says : One complies with the requirements of the law with a wafer which has been soaked, but not with one which has been cooked even if it has not dissolved.
ואני אומר במחלוקת שנויה דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי ר"מ ור' יוסי אומר יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נמוח (6772)
140It is not so ; for it is agreed by all that over boiled vegetables the benediction is "...Who createst the fruit of the ground" ; and only in this case does R. Jose say so because we require the taste of the unleavened bread, and it is not there [if the wafer is cooked]. Hence, however, even R. Jose admits it.
ולא היא דכ"ע שלקות מברכין עליהן בפה"א ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפי' רבי יוסי מודה (4240)
141R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan : Over boiled vegetables we pronounce the benediction "...Who createst the fruit of the ground." But R. Benjamin b. Jephet said in the name of R. Johanan: Over boiled vegetables the benediction is "...By Whose word all things exist." Rab Nahman b. Isaac said : 'Ulla confirmed this error according to R. Benjamin b. Jephet.
אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שלקות מברכין עליהם בפה"א ור' בנימין בר יפת א"ר יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו א"ר נחמן בר יצחק קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת (8898)
142R. Zera asked in astonishment : What has the statement of R. Benjamin b. Jephet to do by the side of that of R. Hiyya b. Abba ! R. Hiyya b. Abba paid careful attention and learnt the teaching from R. Johanan his master, but R. Benjamin b. Jephet was not so attentive. Also, R. Hiyya b.Abba used to revise his study in the presence of R. Johanan his master every thirty days, but R. Benjamin b. Jephet did not do so. Besides, apart from these two reasons, there is the incident when lupines were cooked seven times in a pot and eaten as a dessert ; they came and questioned R. Johanan, and he replied, "...Who createst the fruit of the ground."
תהי בה ר' זירא וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ר' חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה ורבי בנימין בר יפת לא דייק ועוד רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה ור' בנימין בר יפת לא מהדר ועוד בר מן דין ובר מן דין דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה ואכלי ליה בקנוח סעודה אתו ושאלו לר' יוחנן ואמר להו מברכין עלויה בורא פרי האדמה (16206)
143And R. Hiyya b. Abba likewise said : I saw R. Johanan eat a salted olive, and he pronounced a benediction before and after. This is quite right if thou maintainest that food when cooked is to be regarded as remaining the same ; then, before partaking [of the salted olive] the benediction is "...Who createst the fruit of the tree," and afterwards he says one benediction which is an abstract of three. Shouldest thou, however, maintain that cooked food is not to be regarded as remaining the same, it is right that before partaking thereof one should say "...By Whose word all things exist" ; but what benediction is to be said afterwards ?
ועוד אמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף אי אמרת בשלמא שלקות במילתייהו קיימי בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש אלא אי אמרת שלקות לאו במילתייהו קיימי בשלמא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו אלא לבסוף מאי מברך (14601)
144Perhaps "...Who createst many living beings with their wants" etc.
דילמא בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא (2816)
145Rab Isaac b. Samuel quoted in objection : In the case of herbs wherewith one complies with the requirements of the law on Passover, they or their stalk are legitimate, but not if they have been pickled or cooked or sodden ! If thou thinkest they are to be regarded as remaining the same, why not when [these herbs are cooked] ? There it is different ;
מתיב רב יצחק בר שמואל ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח יוצא בהן ובקלח שלהן אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ואי ס"ד במילתייהו קאי שלוקין אמאי לא (6701)
146because we require the taste of the bitter herbs and it is not there [if they are cooked].
שאני התם דבעינן טעם מרור וליכא (1624)
Folio 39a דף לט ע״א
148the minimum quantity is wanting?"
בצר ליה שיעורא (924)
149He replied, "Dost thou think that the quantity equivalent to a large olive is necessary [to constitute the minimum] ? About the size of an average olive is sufficient ; and there was that quantity, because the olive which they brought to R. Johanan was of a large size, so that although the stone was removed, the minimum still remained."
אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן (והא איכא) וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן זית גדול הוה דאע"ג דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא (6181)
150For there is a Mishnaic teaching : The olive which they mention [as constituting the minimum] is neither small nor large but an average size, viz. : the kind called Egori. R. Abbahu said : Its name is not Egori but Ibroti; and some say Simrosi. Why is it called Egori ? Because its oil is stored up [agur] within it.
דתנן זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזהו אגורי ואמר רבי אבהו לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו ואמרי לה סמרוסי שמו ולמה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו (7170)
151We can say that this is like [the discussion of] the Tannaim. For two disciples were sitting in the presence of Bar Kappara, When there were set before him cabbage, Damascene plums and poultry. Bar Kappara gave one of the disciples permission to say the benediction. He sat up and said the benediction over the poultry. His companion laughed at him, and Bar Kappara became angry, saying, "Not with him who uttered the benediction, but with him who laughed, am I angry. If thy companion is like one who has never tasted meat, wherefore dost thou laugh at him?" Then he said, "Not with him who laughed am I angry, but with him who uttered the benediction" ; and he continued, "If there is no wisdom here, is there no old age here?"
נימא כתנאי דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך קפץ וברך על הפרגיות לגלג עליו חבירו כעס בר קפרא אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת עליו חזר ואמר לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס ואמר אם חכמה אין כאן זקנה אין כאן (15808)
152It has been taught that both of them did not survive that year.
תנא ושניהם לא הוציאו שנתן (1811)
153Is it not that they differed in the following point : He who said the benediction thought that for cooked vegetables and poultry it is "...By Whose word all things exist," and therefore what is best liked is to be preferred [for the benediction] ; but he who laughed thought that for cooked vegetables it is "...Who createst the fruit of the ground" and for poultry "...By Whose word all things exist," and therefore the fruit should be given precedence ?
מאי לאו בהא קא מיפלגי דמברך סבר שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו הלכך חביב עדיף ומלגלג סבר שלקות ב"פ האדמה פרגיות שהכל נהיה בדברו הלכך פירא עדיף (6554)
154No ; they both agreed that for cooked vegetables and poultry it is "...By Whose word all things exist" ; and here they differed on the following point : One thought that what is best liked is to be preferred [for the benediction], whereas the other thought that the cabbage should receive precedence
לא דכ"ע שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו והכא בהאי סברא קא מיפלגי מר סבר חביב עדיף ומר סבר כרוב עדיף דזיין (4561)
155because it is nourishing. R. Zera said : When we were at the school of Rab Huna he said to us : For the tops of turnips, if he cut them into large pieces, the benediction is "...Who createst the fruit of the ground"; if into small pieces, it is "...By Whose word all things exist." But when we came to the school of Rab Judah he said : In either case it is "...Who createst the fruit of the ground," because one cuts them up a great deal to sweeten the taste.
אמר ר' זירא כי הוינן בי רב הונא אמר לן הני גרגלידי דלפתא פרמינהו פרימא רבא בפה"א פרימא זוטא שהכל נהיה בדברו וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן אידי ואידי בפה"א והאי דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמיה (6809)
156Rab Ashe said : When we were at the school of Rab Kahana he said to us : For a broth of beet, into which one does not put much flour, the benediction is "...Who createst the fruit of the ground " ; for a broth of turnip, into which much flour is put, it is "...Who createst various kinds of foods." Afterwards he said : In either case it is "...Who createst the fruit of the ground," and that they put much flour into it is only done to make it adhere.
אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן תבשילא דסלקא דלא מפשו בה קמחא בורא פרי האדמה דלפתא דמפשו בה קמחא טפי בורא מיני מזונות והדר אמר אידי ואידי בורא פרי האדמה והאי דשדי בה קמחא טפי לדבוקי בעלמא עבדי לה (7730)
157Rab Hisda said : The broth of beet is pleasant to the heart and good for the eyes, how much more so for the bowels. Abbai said : That is only so when it remains on the stove and makes the sound Tuk, Tuk.
אמר רב חסדא תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים אמר אביי והוא דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך (5375)
158Rab Pappa said : It is evident to me that the water of the beet is like the beet, the water of the turnip like the turnip, and the water of all vegetables like the vegetables themselves. Rab Pappa asked : How is it with dill-water ? Is it used to sweeten the taste or to remove the bad smell?
אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי בעי רב פפא מיא דשיבתא מאי למתוקי טעמא עבדי או לעבורי זוהמא עבדי לה (6260)
159Come and hear: Dill, when it gives a taste to the dish, does not come under the law of Terumah and does not contract the impurity of foods. Conclude from this that it is used to sweeten the taste! Draw that conclusion.
ת"ש השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלים שמע מינה למתוקי טעמא עבדי לה שמע מינה (6384)
160Rab Hiyya b. Ashe said : Over stale bread [which has been placed] in a pot [to soak], the benediction is "...Who bringest forth bread from the earth." This is at variance with R. Hiyya who said : This benediction must conclude with [the cutting or breaking of] the bread.
אמר רב חייא בר אשי פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגא דר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת (5356)
161Raba retorted : Why is stale bread different, that no [benediction should be pronounced before partaking thereof] ? Is it because when the benediction is concluded, it is concluded over a divided loaf ? But in the case of [fresh] bread also, when the benediction is concluded, it is likewise concluded over a divided loaf !
מתקיף לה רבא מאי שנא צנומה דלא משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא על הפת נמי כי קא גמרה אפרוסה גמרה (4382)
Folio 39b דף לט ע״ב
162But, declared Raba : One says the benediction and afterwards breaks [the bread].
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע (941)
163The people of Nehardea acted according to R. Hiyya, but the Rabbis acted according to Raba. Rabina said : My mother told me, "Thy father acted according to R. Hiyya, for R. Hiyya maintained that the benediction must conclude with [the breaking of] the bread ; but the Rabbis acted according to Raba." The Halakah is in agreement with Raba who maintained that one should say the benediction and afterwards break the bread.
נהרדעי עבדי כר' חייא ורבנן עבדי כרבא אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא דאמר ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת ורבנן עבדי כרבא והלכתא כרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע: (6869)
164It has been reported : If pieces of bread and whole loaves were set before them, Rab Huna declares that the benediction is to be pronounced over the pieces and it is not necessary over the loave. R. Johanan declared : [To say the benediction over] the whole loaf is the best way to perform the religious duty ; but should there be a piece of wheaten-bread and a loaf of barley-bread, all agree that the benediction should be pronounced over the former and is unnecessary over the latter.
איתמר הביאו לפניהם פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין ור' יוחנן אמר שלמה מצוה מן המובחר אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין (12020)
165R. Jeremiah b. Abba said : It is like [the discussion of] the Tannaim, viz.: We take Terumah with a whole onion, though small in size, but not with half of a large onion. R. Judah says : Not so, but we take it with the half of a large onion. Do they not differ on the following point : One maintains that which is of greater value is to be preferred, while the other maintains that which is whole is to be preferred ?
א"ר ירמיה בר אבא כתנאי תורמין בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חשוב עדיף ומר סבר שלם עדיף (6087)
166Where there is a priest present, there is no difference of opinion that what is of greater value is to be preferred, the disagreement arising where there is no priest. For there is a Mishnaic teaching : Wherever there is a priest present, the Terumah is to be taken from the best, but where there is no priest, it is to be taken from that which is most durable ; R. Judah says : It is only to be taken from the best.
היכא דאיכא כהן כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף כי פליגי דליכא כהן דתנן כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים ר' יהודה אומר אין תורם אלא מן היפה (6991)
167Rab Nahman b. Isaac said : He who fears Heaven complies with the regulation of the law according to the teaching of both ; and who is it [that acts thus]? Mar b. Rabina, for he used to place the piece of bread with the whole loaf and break both.
אמר רב נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שניהן ומנו מר בריה דרבינא דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע (5149)
168A Tanna taught in the presence of Rab Nahman b. Isaac : One should place the piece of bread with the whole loaf and break them both and then say the benediction. Rab Nahman said to him, "What is thy name?" He replied, "Shalman." He said to him, "Peaceful art thou and peaceful thy teaching, for thou hast restored peace between the disciples."
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך אמר ליה מה שמך א"ל שלמן א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים (8707)
169Rab Pappa said : All agree that on Passover one should place the piece together with the whole and break them both. What is the reason ? "Bread of affliction" (Deut. xvi. 3) it is written.
אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע מאי טעמא (דברים טז, ג) לחם עוני כתיב (3462)
170R. Abba said : On the Sabbath one should break bread over two loaves. What is the reason ? "Twice as much bread" (Exod. xvi 22) it is written.
א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות מ"ט (שמות טז, כב) לחם משנה כתיב (3598)
171Rab Aahe said : I saw Rab Kahana take two loaves but only break one. R. Zera used to break off [on the Sabbath a piece of bread to suffice] for the whole of the meal. Rabina said to Rab Ashe : But this must have looked like voracity ! He replied : Since he did not act so every day but only now [on the Sabbath] it would not have that appearance.
א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא ר' זירא הוה בצע אכולא שירותא א"ל רבינא לרב אשי והא קא מתחזי כרעבתנותא אמר [ליה] כיון דכל יומא לא קעביד הכי והאידנא קא עביד לא מתחזי כרעבתנותא (9084)
172When R. Ammi and R. Assi had occasion to use the bread of 'Erub, they would pronounce over it the benediction "...Who bringest forth bread from the earth," saying, "Since one religious duty is being fulfilled therewith, let us perform still another."
רב אמי ורב אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי (5226)
Folio 40a דף מ ע״א
173Rab declared: [If one broke the bread and pronounced the benediction, and before eating handed a piece to another saying,] "Take it, the benediction has been made; take it, the benediction has been made ! " it is unnecessary for him to pronounce it again [before partaking of the bread]. [But if before eating he says,] "Bring salt, bring the relish," he must repeat the benediction. R. Johanan declared that even if he said, "Bring salt, bring the relish," he likewise need not repeat the benediction. [Should he, however, say,] "Mix food for the oxen ! Mix food for the oxen !" the benediction must be repeated. Rab Sheshet declared that even if he said "Mix food for the oxen," he also need not repeat the benediction. For Rab Judah said in the name of Rab: A man must not eat his meal before giving food to his cattle ; as it is said, "And I will give grass in thy fields for thy cattle" and then "thou shalt eat and be satisfied" (Deut. xi. 15).
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא' (דברים יא, טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: (16574)
174Raba b. Samuel said in the name of R. Hiyya : The one who is about to break bread is not permitted to do so until they place salt or relish before each person. Raba b. Samuel visited the house of the Exilarch. They set bread before him and he broke it forthwith. They said to him, "Has the master retracted his teaching?" He replied, "This bread requires no condiment."
אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש: (10333)
175Raba b. Samuel also said in the name of R. Hiyya : Urine is only completely evacuated in a sitting posture. Rab Kahana said : Where there is loose earth, this is so even when standing; and should there be no loose earth, let him stand on an elevated place and urinate on to a declivity.
ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון: (6564)
176Raba b. Samuel also Said in the name of R. Hiyya : After every food eat salt, and after every beverage drink water, and thou wilt not come to harm. There is a teaching to the same effect : After every food eat salt, and after every beverage drink water, and thou wilt not come to harm. There is another teaching : Who has partaken of any food without eating salt or drunk any beverage without drinking water will be troubled during the day with a bad odour in his mouth and at night with croup.
ואמר רבא בר שמואל משמיה דר' חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה: (13557)
177Our Rabbis have taught: He who makes his food float in water will not suffer with indigestion. How much [should he drink] ? Rab Hisda said : A cupful to a loaf.
ת"ר המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת (3390)
178Rab Mari said in the name of R. Johanan : He who makes it a habit to eat lentils once in thirty days keeps croup away from his house ; but not every day. What is the reason ? Because it is bad for the breath of the mouth.
אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לריח הפה (5556)
179R. Mari also said in the name of R. Johanan : He who makes it a habit to eat mustard once in thirty days keeps illnesses away from his house ; but not every day. What is the reason ? Because it is bad for heartweakness.
ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום דקשה לחולשא דלבא (5509)
180Rab Hiyya b. Ashe said in the name of Rab : He who makes it a habit to eat small fish will not suffer with indigestion ; more than that, small fish make a man's whole body fruitful and strong.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם (4513)
181Rab Hamma b. R. Hannina said: He who makes it a habit to use black cumin will not suffer with pain of the heart. It is quoted in objection : Rabban Simeon b. Gamaliel says : Black cumin is one of the sixty deadly poisons, and he who sleeps to the east of his store [of cumin], his blood is on his own head ! There is no contradiction ; the latter referring to its odour, the other to its taste. The mother of R. Jeremiah used to bake bread for him and sprinkle [black cumin] upon it, and then scrape it off.
א"ר חמא ברבי חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה: (8114)
182But R. Judah declares : "...Who createst divers kinds of herbs." R. Zera (another version : R. Hinnana b. Pappa) said : The Halakah is not in accord with R. Judah. R. Zera (another version: R. Hinnana b. Pappa) also said: What is R. Judah's reason? The Scriptures state, "Blessed be the Lord day by day" (Ps. Ixviii. 20) — are we to bless Him by day and not by night ! Nay, it means to tell thee : Day by day give Him the appropriate blessing ; so here also, for every species of food give Him an appropriate benediction.
ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. (11076)
183R. Zera (another version : R. Hinnana b. Pappa) also said : Come and see that the attribute of the Holy One, blessed be He, is not like that of the human being. The attribute of the human being is to support the empty vessel but not the full ; but the Holy One, blessed be He, is not so — He supports the full vessel, not the empty. As it is said, "And He said. If hearing, thou wilt hear" (sic ! Exod. xv. 26) — i.e. if thou wilt hear [once], thou wilt hear again; but if not, thou wilt not hear. Another explanation is : If thou wilt hear the old, thou wilt also hear the new; but should thine heart turn aside [from the Torah], thou wilt never again hear.
וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות טו, כו) ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: (14337)
184MISHNAH If one said the benediction "... Who createst the fruit of the ground" over fruits of the tree, he has complied with the requirements of the law. If, over fruits of the earth, he said "...Who createst the fruit of the tree," he has not so complied. If over all of them he said "...By Whose word all things exist," he has complied with the requirements of the law.
מתני׳ בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא: (5397)
185GEMARA Who is it that teaches that the main feature about the tree is the earth? Rab Nahman b. Isaac said: It is R. Judah ; for there is a Mishnaic teaching: If the water-supply dried up or the tree was cut down, one brings [the first-fruits to Jerusalem] but does not make the declaration. R. Judah says: He both brings [the first-fruits] and makes the declaration.
גמ׳ מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא: (5294)
186If, over fruits of the earth, etc. This is evident ! Rab Nahman b. Isaac said : It is only necessary for R. Judah who declares that wheat is a kind of tree ; for there is a teaching : The tree from which Adam ate was — so says R. Meir — the vine, because thou hast nothing which brings lamentation upon man as does wine; as it is said, "And he drank of the wine, and was drunken" (Gen. ix. 21). R. Nehemiah says: It was the fig-tree, for by the very thing that they were disgraced were they restored ; as it is said, "And they sewed fig-leaves together" (ibid. iii. 7). R. Judah said : It was wheat, because a child does not know to call "Father, mother" before it has tasted wheat.
על פירות הארץ וכו': פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג, ז) ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן (18097)
187It may enter thy mind to say that since R. Judah maintains that wheat is a kind of tree, the benediction over it should be "...Who createst the fruit of the tree"! Therefore we are informed that we say the benediction "...Who createst the fruit of the tree" only where, if thou takest away the fruit, a stem remains which again produces ;
ס"ד אמינא הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק (5878)
Folio 40b דף מ ע״ב
188but where, if thou takest away the fruit, there is no stem to produce again fruit, we do not say the benediction "...Who createst the fruit of the tree" but "...Who createst the fruit of the ground."
אבל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בפה"א: (3561)
189If over all of them he said "...By Whose word all things exist," etc. It has been reported : Rab Huna said : Except bread and wine ; but R. Johanan said : Even bread and wine.
ועל כולן אם אמר שהכל וכו': אתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ורבי יוחנן אמר אפי' פת ויין (4107)
190Let us say that this is like [the following controversy of] the Tannaim : If one sees bread and exclaims, "How fine is this bread ; blessed be the All-present Who created it," he has complied with the requirements of the law. If he sees a fig and exclaims, "How fine is this fig, blessed be the All-present Who created it," he has likewise complied. These are the words of R. Meir ; but R. Jose says : Whoever changes the form which the Sages assigned to the benedictions has not fulfilled his obligation. Let us say that Rab Huna is in agreement with R. Jose and R. Johanan with R. Meir!
נימא כתנאי ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו נימא רב הונא דאמר כר' יוסי ור' יוחנן דאמר כר' מאיר (11170)
191Rab Huna could tell thee: I am even in agreement with R. Meir ; for R. Meir only speaks above of a case where one mentions the name of bread, but where he does not mention the name of bread, even R. Meir admits [that the man's words do not constitute a valid benediction].
אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' מאיר עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו ר' מאיר מודה (6064)
192R. Johanan, on the other hand, could tell thee : I am in agreement even with R. Jose ; for R. Jose only disagrees above because the man used a form of benediction which the Rabbis had not ordained, but if he had said "...By Whose word all things exist" which the Rabbis had ordained, even R. Jose admits [that it would be valid].
ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתקינו רבנן אפילו ר' יוסי מודה (6777)
193Benjamin the shepherd used to double the bread and say "Blessed be the Lord of this bread." Rab said: He thereby complied with the requirements of the law. But Rab has declared : A benediction which contains no mention of the Divine Name is no benediction! What Benjamin did say was "Blessed be the All-merciful, the Lord of this bread."
בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא (7074)
194But lo, we require three benedictions! What means, then, "he has complied with the requirements of the law" as stated by Rab? He has complied so far as the first benediction is concerned.
והא בעינן שלש ברכות מאי יצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה (3165)
195What does he intend to teach us? That [it is valid] although he said it in a non-holy tongue! We have already learnt : The following may be said in any language :
מאי קמשמע לן אע"ג דאמרה בלשון חול (1437)
196The portion of the Sotah, the declaration concerning the tithe, the Shema', Tefillah and the Grace after meals! [Nevertheless Rab's statement] was necessary ; for it might have entered thy mind to say that this only applies when one utters the benediction in a non-holy language exactly as the Rabbis ordained it in the holy tongue ; but should he not say it in the non-holy language exactly as the Rabbis ordained it in the holy tongue, I am to declare that he has not [complied]. Therefore he informs us [that the benediction is valid even when the wording does not exactly conform to the Hebrew original].
תנינא ואלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון אצטריך סד"א הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא קמ"ל: (11128)
197It was stated above : "Rab said : A benediction which contains no mention of the Divine Name is no benediction." But R. Johanan has said : A benediction which contains no reference to the Divine Kingship is no benediction! Abbai said: Rab's opinion seems more probable ; for there is a teaching : [It is written] "I have not transgressed any of Thy commandments, neither have I forgotten" (Deut. xxvi. 13) — "I have not transgressed," i.e. by omitting the benediction, "neither have I forgotten," i.e. to mention Thy Name thereby ; but he does not teach here [that it is necessary to refer to] the Kingship.
גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא (דברים כו, יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני (12372)
198(R. Johanan, however, explains : "Neither have I forgotten," i.e. to mention Thy Name and Kingship thereby.)
ור' יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו: (2875)
199MISHNAH Over anything whose growth is not from the earth, one says "...By Whose word all things exist." Over vinegar, fruit which falls unripe from the tree and locusts, one says "...By Whose word all things exist." R. Judah declares: No benediction is to be pronounced over anything which comes under the category of a curse.
מתני׳ ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל נהיה בדברו ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו (5970)
200If there were several kinds of food before him, R. Judah says: Should there be among them one of the seven species, he pronounces the benediction over that. The Sages declare: He may say it over whichever of them he pleases.
היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה מהן שירצה: (3511)
201GEMARA Our Rabbis have taught : Over anything whose growth is not food the earth, e.g. the flesh of cattle, beasts, birds and fish, one says "...By Whose word all things exist." Over milk, eggs and cheese, one says "...By Whose word." Over bread which has become mouldy, wine over which a film has formed, and cooked food which has gone bad, one says "...By Whose word." Over salt, brine, morils and truffles, one says "...By Whose word." That is to say that morils and truffles are not grown from the soil. There is, however, a teaching : He who vows not to eat fruits grown from the earth is forbidden to eat the fruits of the earth but is allowed morils and truffles; if he declares, "All that is grown from the earth shall be forbidden me," he is also prohibited from eating morils and truffles !
גמ׳ תנו רבנן על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעבר צורתו אומר שהכל על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל למימרא דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו והתניא הנודר מפירות הארץ אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות (21788)
202Abbai replied: These grow from the earth but do not derive their nutriment therefrom.
אמר אביי מירבא רבו מארעא מינקי לא ינקי מארעא (1760)
203But lo, the Mishnah reads : Anything whose growth is not from the earth! Read, "Anything which does not derive nutriment from the earth,"
והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני תני על דבר שאין יונק מן הארץ: (3353)
204Over fruit which falls unripe from the tree [nobelot]. What are nobelot? R. Zera and R. El'a [differ in their explanation]. One says: They are the fruit scorched by the sun; the other says : They are dates blown from the tree by the wind.
ועל הנובלות: מאי נובלות ר' זירא ור' אילעא חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא (3779)
205Our Mishnah states : R. Judah declares : No benediction is to be pronounced over anything which comes under the category of a curse. That is quite right according to him who says nobelot means "Fruit scorched by the sun," for that may be called a kind of curse ; but according to him who says it means "Dates blown from the tree by the wind," how is this a kind of curse?
תנן ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקרי ליה מין קללה אלא למאן דאמר תמרי דזיקא מאי מין קללה (5350)
206[R. Judah's statement refers] to the remainder.
אשארא (503)
207Another version : It is quite right according to him who says nobelot means "Fruit scorched by the sun" that over it we pronounce the benediction "...By Whose word"; but according to him who says [it means] "Dates blown from the tree by the wind" the benediction "...By Whose word" should rather be "...Who createst the fruit of the tree" !
איכא דאמרי בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא היינו דמברכינן עלייהו שהכל אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי (4910)
208Nay, everybody agrees that nobelot without further qualification means "Fruit scorched by the sun"; where they differ is with reference to nobelot temarah. For there is a Mishnaic teaching: Those fruits with which, in case of doubt as to the tithe, the law deals leniently are: Shitin, Rimin, 'Uzradin, Benot Shuah, Benot Shikmah, Gofnin, Nispah and Nobelot Temarah.
אלא בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דבושלי כמרא נינהו כי פליגי בנובלות תמרה דתנן הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין בנות שוח ובנות שקמה וגופנין ונצפה ונובלות תמרה (9093)
209Shitin, Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan, are a species of figs. Rimin are lote. 'Uzradin are crab-apples. Benot Shuah, Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan, are white figs. Benot Shikmah, Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan, are sycamore-figs. Gofnin are late grapes. Nispah is the caper-bush. Nobelot Temarah — R. El'a and R. Zera [differ in their explanation] — One says "Fruit scorched by the sun" ; the other says "Dates blown from the tree by the wind."
שיתין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מין תאנים רימין כנדי העוזרדין טולשי בנות שוח אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן תאיני חיורתא בנות שקמה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דובלי גופנין שילהי גופני נצפה פרחה נובלות תמרה ר' אילעא ור' זירא חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא (14004)
210It is quite right according to him who says [it means] "Fruit scorched by the sun," that is what he teaches, viz. "Those fruits with which, in case of doubt as to the tithe, the law deals leniently" — it is the doubt that exempts them [from the tithe], but if there is certainty, then they are subject. But according to him who says it means "Dates blown from the tree by the wind," how can they be subject [to the tithe] in the case of certainty, since they are public property? With what are we here dealing?
בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למאן דאמר תמרי דזיקא ודאן חייב הפקרא נינהו (4729)
211With a case where he has arranged them for storage; for R. Isaac stated that R. Johanan said in the name of R. Eliezer b. Jacob : Gleanings, forgotten sheaves, and the produce of the corner of the field, if he arranged them for storage, they become subject to the tithe.
הכא במאי עסקינן שעשאן גורן דא"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשר (5669)
212Others say:
איכא דאמרי (287)
Folio 41a דף מא ע״א
213It is quite right according to him who maintains it means "Dates blown from the tree by the wind" — then that is why he mentions here [in our Mishnah] nobelot without further specification and there [in the Mishnaic quotation] he calls it [nobelot] temarah. But according to him who says [nobelot temarah] means "Fruit scorched by the sun," let him teach in both passages either nobelot temarah or nobelot without further specification ! The question [remains unanswered].
בשלמא למ"ד תמרי דזיקא היינו דהכא קרי לה נובלות סתמא והתם קרי לה תמרה אלא למ"ד בושלי כמרא ניתני אידי ואידי נובלות תמרה או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא: (8010)
214If there were several kinds of food before him, etc. 'Ulla said : The difference of opinion arises when the benediction is the same for them ; for R. Judah holds that one of the seven species is to be given preference, whereas the Rabbis hold that the kind which is best liked should be given preference. Where, however, the benediction is not the same, all agree that he should first say it over that which he likes best and then say it over the others.
היו לפניו מינין הרבה כו': אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה (8040)
215Against this is quoted : If radishes and olives were before him, he pronounces the benediction over the radishes and he is exempt from saying it over the olives ! With what are we here dealing? With the case where the radishes are the principal item.
מיתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית הב"ע כשהצנון עיקר (3953)
216If so, I will quote the continuation : R. Judah says : He pronounces the benediction over the olive, because it belongs to the seven species ! Does not R. Judah agree with the Mishnaic teaching : In the case of a food which is the principal thing and together with it is something accessory, the benediction is to be uttered over the former and there is no necessity for a benediction over the latter? Shouldest thou declare that here also R. Judah is not in agreement, lo there is a teaching : R. Judah says : If the olive is only there on account of the radish, he pronounces the benediction over the radish and it is unnecessary over the olive !
אי הכי אימא סיפא ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה לית ליה לר' יהודה הא דתנן כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכי תימא ה"נ דלית ליה והתניא רבי יהודה אומר אם מחמת צנון בא הזית מברך על הצנון ופוטר את הזית (11399)
217We certainly deal here with the case where the radish is the principal item ; and where R. Judah and the Rabbis differ is in another matter. The text is defective and should read thus : [There were before him] If radishes and olives were before him, he says the benediction over the former and it is unnecessary over the latter. Of what does it speak here? When the radish is the principal item ; but should that not be so, all agree that he says the benediction over one and then over the other. Where there are two species, the benediction for which is the same, he says the benediction over any one he pleases R. Judah says : He utters it over the olive, because it is one of the seven species.
לעולם בצנון עיקר עסקינן וכי פליגי רבי יהודה ורבנן במילתא אחריתי פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית בד"א כשהצנון עיקר אבל אין הצנון עיקר ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ושני מינין בעלמא שברכותיהן שוות מברך על איזה מהן שירצה רבי יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה (15305)
218R. Ammi and R. Isaac Nappaha are at variance over this matter. One declares that the difference of opinion arises when the benediction is the same, for R. Judah holds that one of the seven species is to be given preference, whereas the Rabbis hold that the kind which is best liked is to be given preference. Where, however, the benediction is not the same, all agree that he says the benediction over one and then over the other. The second [Rabbi] declares that there is difference of opinion even where the benediction is not the same.
פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת (11372)
219It is quite right according to him who declares that there is difference of opinion where the benediction is the same; that is clear. But according to him who declares that they disagree where the benediction is not the same, in what do they differ? R. Jeremiah said : In which is to come first ;
בשלמא למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת שפיר אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות פליגי במאי פליגי א"ר ירמיה להקדים (6760)
220for Rab Joseph (another version : R. Isaac) said : Whatever is given precedence in the Scriptural verse must take precedence for the benediction ; as it is said, "A land of wheat and barley, and vines and fig-trees and pomegranates, a land of olive trees and honey" (Deut. viii. 8).
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש (6247)
221This teaching, however, conflicts with the statement of R. Hanan who said: This whole verse only speaks of "standards."
ופליגא דרבי חנן דא"ר חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר (2097)
222"Wheat" — for there is a Mishnaic teaching : Whoever enters a plague-infected house with his garments upon his shoulders, his sandals and rings in his hand, he and they immediately become unclean. If he was clothed in his garments, his sandals upon his feet and his rings upon his finger, he immediately becomes un-clean, but they remain undefiled until he tarries there a sufficient time to eat a peras of wheaten-bread, but not barley-bread, reclining and eating it with a relish.
חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן (9377)
224"Vine" — it requires a fourth [of a Log] of wine for a Nazirite. "Fig-tree" — to carry as much as a dried fig [from a private to a public court or vice versa] constitutes a breach of the Sabbath. "Pomegranate" — as we have the Mishnaic teaching : The vessels of house-owners
גפן כדי רביעית יין לנזיר תאנה כגרוגרת להוצאת שבת רמון כדתנן כל כלי בעלי בתים (5242)
Folio 41b דף מא ע״ב
225have the standard size of a pomegranate.
שיעורן כרמונים (1002)
226"A land of Olive-trees" — R. Jose b. R. Hannina said: [This means], a land where the standard for everything is the size of the olive. The standard for everything, dost imagine? Lo, there are the others just mentioned ! Nay, [the meaning is], a land where the standard for most things is the size of the olive.
ארץ זית שמן אמר ר' יוסי ברבי חנינא ארץ שכל שיעוריה כזיתים כל שיעוריה סלקא דעתך והא איכא הנך דאמרן אלא ארץ שרוב שיעוריה כזיתים (7356)
227"Honey" — one must have eaten as much as a large date on the Day of Atonement [to have incurred the penalty for breaking the fast]. But the other [Rabbi]? [He asks] : Are these standards explicitly stated in this verse ? No, they are ordained by the Rabbis, and this verse serves only as a support.
דבש ככותבת הגסה ביום הכפורים ואידך הני שיעורין בהדיא מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא (4262)
228Rab Hisda and Rab Hamnuna were sitting at a meal, when dates and pomegranates were set before them. Rab Hamnuna took and pronounced the benediction over the dates first. Rab Hisda said to him, "Does not the master agree with the statement of Rab Joseph (another version : R. Isaac), viz. : That which is given precedence in the verse (Deut. viii. 8) must precede for the benediction?"
רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא אמר ליה רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה (8964)
229He replied, " 'Dates' is the second word after 'land,' 'pomegranate' the fifth word after 'land'." Rab Hisda said to him, "Would that we had iron feet so that we could always [follow and] listen to thee!"
אמר ליה זה שני לארץ וזה חמישי לארץ אמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך: (3301)
230It has been reported : If they set before them figs and grapes in the middle of a meal, Rab Huna declared that they require a benediction before partaking thereof but not after. Similarly said Rab Nahman : They require a benediction before partaking thereof but not after. But Rab Sheshet said : They require a benediction both before and after, because there is nothing which requires a benediction before partaking thereof which does not require one after it, bread offered as a dessert being alone excepted. This is at variance with the statement of R. Hiyya who said : [The benediction over] bread exempts all other articles of food, and that over wine exempts all other kinds of beverage [from the necessity of another benediction].
איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם וכן אמר רב נחמן טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם ורב ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד ופליגא דר' חייא דא"ר חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים (14561)
231Rab Pappa said : The Halakah is — Articles of food which are brought in connection with the meal, in the course of the meal, require a benediction neither before nor after; if they are not brought in connection with the meal, in the course of the meal, they require a benediction before but not after ; if brought after the meal, they require a benediction before and after.
אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם (8027)
232They asked Ben Zoma : Why is it said, "Articles of food brought in connection with the meal, in the course of the meal, require a benediction neither before nor after"? He replied : Because [the benediction over] the bread makes it unnecessary. If so, let the bread make [a benediction] unnecessary also for the wine ! It is different with wine,
שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת פוטרתן אי הכי יין נמי נפטריה פת שאני יין (7016)
Folio 42a דף מב ע״א
233because it necessitates a benediction for itself.
דגורם ברכה לעצמו (716)
234Rab Huna ate thirteen rolls, three to a Kab in size, and said no Grace. Rab Nahman said to him, "Is there still hunger!" But everything which others fix as a meal requires Grace.
רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך א"ל רב נחמן עדי כפנא אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך (6131)
235Rab Judah was holding the wedding-feast for his son in the house of Rab Judah b. Habiba. They set before him bread as dessert ; and when it came, he heard them say hammosi. He said to them, "What is the sisi I hear? Perhaps it is the benediction hammosi' that you have said ?" They replied, "It is ; for there is a teaching : R. Mona said in the name of R. Judah : We do pronounce hammosi over bread-dessert, and Samuel declared that the Halakah is in agreement with R. Mona."
רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין כי אתא שמעינהו דקא מברכי המוציא אמר להו מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו אמרי ליה אין דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא ואמר שמואל הלכה כרבי מונא (10870)
236He said to them, "The Halakah is not in agreement with him." It is reported that they said to him, "But lo, the master has himself declared in the name of Samuel : The bread-wafers used as dessert may be utilised as an 'Erub and we say the benediction hammosi' over them!" [He replied,] "It is different there [with the 'Erub)] because one makes a meal of them ; but here where one does not make a meal of them, no [benediction is necessary]."
אמר להו אין הלכה כרבי מונא אתמר אמרי ליה והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו לא (7233)
237Rab Pappa went on a visit to the house of Rab Huna b. Rab Nathan. After they had finished their meal, they set before them several things to eat. Rab Pappa took of them and ate. They said to him, "Does not the master hold that if one has finished [his meal], he must not eat anything further?" He replied, "This has only been said when the table has been cleared."
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל שקל רב פפא וקא אכיל אמרי ליה לא סבר לה מר גמר אסור מלאכול אמר להו סלק אתמר (7620)
238Raba and R. Zera went on a visit to the house of the Exilarch. After the tray had been taken away from before them, there was sent to them from the Exilarch's house a gift [of fruit]. Raba ate it, but R. Zera did not. The latter said to him, "Does not the master hold that if the table has been cleared, it is forbidden to eat?" He replied, "We depend upon the Exilarch's tray."
רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל א"ל לא סבר לה מר סלק אסור מלאכול א"ל אנן אתכא דריש גלותא סמכינן: (9309)
239Rab said : He who is accustomed [to anoint his hands] with oil [after finishing a meal], the oil impedes him Rab Ashe said : When we were at the school of Rab Kahana, he said to us, "For instance we are accustomed to the use of oil, and the oil impedes us." But the Halakah is in agreement with none of these teachings, but with that which Rab Hiyya b. Ashe said in the name of Rab, viz.: There are three actions which have to be performed with dispatch : the putting on of hands must be followed immediately by the act of slaughtering ; the Tefillah must follow immediately on the Ge'ullah ; and the Grace after meals must follow immediately on the washing of the hands.
אמר רב הרגיל בשמן שמן מעכבו אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כגון אנן דרגילינן במשחא משחא מעכבא לן ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לגאולה תפלה תכף לנטילת ידים ברכה (13343)
240Abbai declared : We also add : A benediction [immediately alights upon him who entertains] disciples of the wise ; as it is said, "The Lord hath blessed me for thy sake" (Gen. xxx. 27); or, if thou wilt, from this passage, as it is said, "The Lord blessed the Egyptian's house for Joseph's sake " (ibid. xxxix. 5).
אמר אביי אף אנו נאמר תכף לתלמידי חכמים ברכה שנאמר (בראשית ל, כז) ויברכני ה' בגללך איבעית אימא מהכא שנאמר (בראשית לט, ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף: (5865)
241MISHNAH If a man said the benediction over wine before the meal, he is exempt from saying it over the wine after the meal. If he said it over the dainty served before the meal, he is exempt from saying it over the dainty served after the meal. If he said it over the bread, he is exempt from saying it over the dainty; over the dainty, he is not exempt from saying it over the bread. Bet Shammai declare : Nor from saying it over a cooked dish.
מתני׳ ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת בש"א אף לא מעשה קדרה (12926)
242If men were sitting [at the meal], each one says Grace for himself. If they were reclining, one may say it for all.
היו יושבין כל אחד מברך לעצמו הסבו אחד מברך לכולן (1444)
Folio 42b דף מב ע״ב
243If wine is set for them in the course of the meal, each one says the benediction for himself; after the meal, one may say it for all. The same one says the benediction over the perfume, although they do not bring the perfume until after the meal.
בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אחר המזון אחד מברך לכולם והוא אומר על המוגמר ואע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה: (4383)
244GEMARA Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan : The teaching applies only to Sabbaths and Festivals, for then a man arranges his meal with wine; but on other days of the year, a benediction is to be said over each cup of wine.
גמ׳ אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס (5929)
245It has been similarly reported : Rabbah b. Mari said in the name of R. Joshua b. Levi : The teaching applies only to Sabbaths and Festivals and the time when one comes from the bath-house and the meal after blood-letting, for then a man arranges his meal with wine; but on the other days of the year, a benediction is to be said over each cup of wine.
אתמר נמי אמר רבה בר מרי א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות וימים טובים ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם הואיל ואדם קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס (9941)
246Rabbah b. Mari visited the house of Raba on a week-day, and noticed him pronounce the benediction [over the wine] before the meal and again after it ; and he said to him, "That is correct, and so also said R. Joshua b. Levi."
רבה בר מרי איקלע לבי רבא בחול חזייה דבריך לפני המזון והדר בריך לאחר המזון א"ל יישר וכן אמר ריב"ל (3619)
247Rab Isaac b. Joseph visited the house of Abbai on a Festival and noticed that he pronounced the benediction over each cup. He said to him, "Does not the master agree with the opinion of R. Joshua b. Levi ?" He replied, "It only just occurred to me."
רב יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי בי"ט חזייה דבריך אכל כסא וכסא א"ל לא סבר לה מר להא דריב"ל א"ל נמלך אנא (2664)
248The question was asked : How is it if wine is brought in the course of the meal — does it make the benediction over the wine after the meal unnecessary? Shouldest thou wish to quote our Mishnah : If a man said the benediction over wine before the meal, he is exempt from saying it over the wine after the meal — this is because both of them are for drinking ; but here, since one is for steeping and the other for drinking, it is not so ; or perhaps that makes no difference ?
איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון אם תימצי לומר ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשתות אבל הכא דזה לשתות וזה לשרות לא או דילמא לא שנא (11220)
249Rab said : He is exempt [from repeating the benediction] ; but Rab Kahana said : He is not. Rab Nahman said: He is exempt; but Rab Sheshet said : He is not. Rab Huna, Rab Judah and all the pupils of Rab say : He is not. Raba quoted against Rab Nahman : If wine is set for them in the course of the meal, each one says the benediction for himself ; after the meal, one may say it for all! He replied : This is what he means to say, If no wine was set for them in the course of the meal, only after it, then one may say the benediction for all.
רב אמר פוטר ורב כהנא אמר אינו פוטר רב נחמן אמר פוטר ורב ששת אמר אינו פוטר רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי אינו פוטר איתיביה רבא לרב נחמן בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם א"ל הכי קאמר אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון אחד מברך לכולם: (11169)
250If he said it over the bread, he is exempt from saying it over the dainty ; over the dainty, he is not exempt from saying it over the bread. Bet Shammai declare : Nor from saying it over a cooked dish.
ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת ב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה: (6168)
251The question was asked : Are Bet Shammai in disagreement with the first clause of this teaching, or is it perhaps with the second clause? They are in disagreement with the first clause; for the first Tanna declares : If he said it over the bread, he is exempt from saying it over the dainty, so how much more [is it unnecessary for him to say a benediction] over a cooked dish ; then Bet Shammai come to declare that not only does [the benediction over] the bread not exempt that over the dainty, but it does not even exempt that over a cooked dish ! Or is it perhaps with the second clause that Bet Shammai disagree? For it teaches : [Having said the benediction] over the dainty, he is not exempt from saying it over the bread ; it is [the benediction over] the bread from which he is not exempt, but he is exempt from that over the cooked dish ; and then Bet Shammai come to say : He is not even exempt from that over the cooked dish!
איבעיא להו ב"ש ארישא פליגי או דילמא אסיפא פליגי דקאמר תנא קמא ברך על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה קדרה ואתי ב"ש למימר לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת אלא אפילו מעשה קדרה נמי לא פטרה או דילמא אסיפא פליגי דקתני ברך על הפרפרת לא פטר את הפת פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה פטר ואתו ב"ש למימר ואפי' מעשה קדרה נמי לא פטר (17801)
252The question [remains unanswered].
תיקו: (516)
253If men were sitting [at the meal], each one says Grace for himself. If they were reclining, then yes; but if they were not reclining. no ! Against this I quote the following : If ten were journeying by the way, although they all partake of one loaf, each of them says Grace for himself ; should they sit down to eat, although each eats of his own loaf, one may say Grace for all. Note that he here states "they sit," i.e. although they are not reclining !
היו יושבין כל אחד ואחד כו': הסבו אין לא הסבו לא ורמינהו עשרה שהיו הולכים בדרך אע"פ שכולם אוכלים מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ישבו לאכול אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אחד מברך לכולם קתני ישבו אע"פ שלא הסבו (6968)
254Rab Nahman b. Isaac said : [This Baraita refers to the case where] for instance men say, "Let us go and eat our meal in a certain place."
אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן (1835)
255When Rab died, his disciples followed his cortege. On their return they said, "Let us go and have our meal by the River Danak." After they had eaten, they sat on and the question was asked : Does our Mishnah intend that only when they recline [does one say the benediction for all] and not if they sit ; or is it perhaps that where people say, "Let us go and eat our meal in a certain place" this is to be regarded the same as reclining? They were unable [to answer the question].
כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק בתר דכרכי יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא או דילמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי לא הוה בידייהו (8351)
256Rab Adda b. Ahabah stood up,
קם רב אדא בר אהבה (563)
Folio 43a דף מג ע״א
257turned the torn part of his garment to the rear and made a fresh tear, exclaiming, "Rab has died and we have not learnt [the regulations of] the Grace after meals!" In the meanwhile an Elder came and pointed out the disagreement between our Mishnah and the Baraita, and taught them : When men say, "Let us go and eat our meal in a certain place," it is the same as if they had reclined.
אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כהסבו דמי: (7773)
258If they were reclining, one may say Grace for all. Rab said : This teaching applies only to bread for which reclining is necessary, but for wine reclining is not necessary. R. Johanan, however, said : Even for wine likewise reclining is needed.
הסבו אחד מברך: אמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל יין לא בעי הסבה ור' יוחנן אמר אפילו יין נמי בעי הסבה (3158)
259(Another version : Rab said : This teaching applies only to bread where it is beneficial to recline, but with wine it is not beneficial to recline. R. Johanan, however, said : Even with wine it is likewise beneficial to recline.)
איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין לא מהניא ליה הסבה ורבי יוחנן אמר אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה (3316)
260Against this teaching is quoted : What is the procedure of reclining? The guests enter and seat themselves upon stools and chairs until all are assembled. Then water is brought to them, and each washes one hand. Wine is set for them, and each says the benediction for himself. They thereupon ascend [the couch] and recline, and water is brought before them ; and although each one has washed one hand, he again washes both hands. Wine is brought to them, and although each has said the benediction for himself, one may now say it for all !
מיתיבי כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלין ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולם הביאו להם מים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת בא להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והסבו ובא להם מים אף על פי שכל אחד ואחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו בא להם יין אף על פי שכל אחד ואחד ברך לעצמו אחד מברך לכולם (9859)
261According to one version of Rab's statement, viz. : "This teaching applies only to bread for which reclining is necessary, but for wine reclining is not necessary," the first part [of this Baraita] is in disagreement!
להאיך לישנא דאמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל יין לא בעי הסבה קשיא רישא (3171)
262It is different with guests, because it is their intention to move their position.
שאני אורחין דדעתייהו למיעקר (1595)
263And according to the other version of Rab's statement, viz. : "This teaching applies only to bread where it is beneficial to recline, but with wine it is not beneficial to recline," the latter part [of the Baraita] is in disagreement !
ולהאיך לישנא דאמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין לא מהניא ליה הסבה קשיא סיפא (2955)
264It is different there, because while it is beneficial to recline for the bread, it is at the same time beneficial to recline for the wine.
שאני התם דמגו דקא מהניא ליה הסבה לפת מהניא ליה הסבה ליין: (2020)
265If wine is set for them in the course of the meal. Ben Zoma was asked : Why is it stated : If wine is set for them in the course of the meal, each one says the benediction for himself; after the meal, one may say it for all ? He replied : Because the gullet is not empty.
בא להם יין בתוך המזון: שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי: (5127)
266The same one says the benediction over the perfume, etc. Since he teaches, The same one says the benediction over the perfume, it is to be inferred that there may be somebody more worthy than he ; why, then, [is it his privilege] ?
והוא אומר על המוגמר כו': מדקתני והוא אומר על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה ואמאי (2441)
267Because he is the first to wash his hands at the conclusion of the meal.
הואיל והוא נטל ידיו תחלה באחרונה (904)
268This supports the statement of Rab ; for Rab Hiyya b. Ashe said in the name of Rab : He who is the first to wash his hands at the conclusion of the meal has the privilege of saying Grace. Rab and R. Hiyya were sitting at table in the presence of Rabbi. Rabbi said to Rab, "Arise, wash thy hands." R. Hiyya noticed that Rab was trembling, and said to him, "O son of princes! See it is for the privilege of saying Grace after meals that Rabbi tells thee [to wash]."
מסייע ליה לרב דאמר רב חייא בר אשי אמר רב הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי בסעודתא א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה דהוה מרתת אמר ליה רבי חייא בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך: (9549)
269R. Zera said in the name of Raba b. Jeremiah : From what time may we say the benediction over the smell [of the perfume]? From the time its column of smoke ascends. R. Zera said to Raba b. Jeremiah , "But one has not yet smelt it!" He replied, "According to thy reasoning, one says the Grace before meals but has not yet eaten ! His intention is to eat, and so here likewise it is his intention to smell."
אמר רבי זירא אמר רבא בר ירמיה מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו א"ל רבי זירא לרבא בר ירמיה והא לא קא ארח אמר ליה ולטעמיך המוציא לחם מן הארץ דמברך והא לא אכל אלא דעתיה למיכל הכא נמי דעתיה לארוחי (9101)
270R. Hiyya b. Abba b. Nahmani stated that Rab Hisda said in the name of Rab (another version : Rab Hisda said in the name of Ze'iri) : Overall kinds of perfumes the benediction is "...Who Greatest fragrant woods," excepting musk which comes from a species of animal and its benediction is "...Who createst various kinds of spices."
אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים (7844)
271Against this teaching is quoted : We only say "...Who createst fragrant woods" over the balsam-trees of the house of Rabbi and the balsam-trees of the Emperor's palace and over the myrtle-tree wherever it comes from !
מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום (5522)
272This refutation [remains unanswered].
תיובתא (819)
273Rab Hisda asked Rab Isaac, "What is the benediction over balsam-oil?" He replied, "Thus said Rab Judah : It is '...Who createst the oil of our land '." Rab Hisda said to him, "Leave out Rab Judah, because the land of Israel is very dear to him ; what is the benediction generally?"
אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל לכולי עלמא מאי (5560)
274He replied, "Thus said R. Johanan : It is '...Who createst fragrant oil'."
א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב (1514)
275Rab Adda b. Ahabah said: Over costum the benediction is "...Who createst fragrant woods," but not over the oil in which it is steeped. Rab Kahana said : [That is the benediction] even for the oil in which it is steeped, but not the oil with which it is ground. The men of Nehardea said : [That is the benediction] even for the oil in which it is ground.
אמר ר' אדא בר אהבה האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא לא ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא נהרדעי אמרי אפי' משחא טחינא (6492)
Folio 43b דף מג ע״ב
276Rab Giddel said in the name of Rab : Over jasmine the benediction is "...Who createst fragrant woods." Rab Hananel said in the name of Rab: Over sea-rush the benediction is "...Who createst fragrant woods." Mar Zotra said : What is the Scriptural authority? "She had brought them up to the roof, and hid them with the stalks of flax" (Josh. ii. 6).
אמר רב גידל אמר רב האי סמלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים אמר רב חננאל אמר רב הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים אמר מר זוטרא מאי קראה (יהושע ב, ו) והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ (8036)
277Rab Mesharsheya said : Over the garden-narcissus the benediction is "...Who createst fragrant woods," but over the wild narcissus "...Who createst fragrant herbs." Rab Sheshet said : Over violets the benediction is "...Who createst fragrant herbs." Mar Zotra said : He who smells the citron or quince should say "Blessed be He Who setteth a beautiful fragrance in fruits."
(רב משרשיא אמר) האי נרקום דגנוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים דדברא בורא עשבי בשמים אמר רב ששת הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות (10617)
278Rab Judah said : He who goes out during the days of Nisan and sees the trees budding should say "Blessed be He Who has caused nothing to be lacking in His Universe and created therein beautiful creations and beautiful trees where-from men may derive pleasure." Rab Zotra b. Tobiah said in the name of Rab : Whence is it learnt that one should pronounce a benediction over a fragrant smell? As it is written, "Let every soul praise the Lord" (Ps. cl. 6). From what is it that the soul, but not the body, derives enjoyment? Say it is a fragrant smell.
אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח (12442)
279Rab Zotra b. Tobiah also said in the name of Rab : The young men of Israel will in the future give forth a sweet fragrance like Lebanon ; as it is said, "His branches shall spread, and his beauty shall be as the olive-tree, and his fragrance as Lebanon" (Hosea xiv. 7).
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון שנאמר (הושע יד, ז) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון: (5961)
280Rab Zotra b. Tobiah also said in the name of Rab : What means that which is written, "He hath made everything beautiful in its time" (Eccles. iii. 11)? It teaches that the Holy One, blessed be He, makes every occupation agreeable in the eyes of those who follow it.
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מאי דכתיב (קהלת ג, יא) את הכל עשה יפה בעתו מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו (4630)
281Rab Pappa said : Hence the proverb, "Hang the heart of a palm-tree around a sow, and it will act as usual."
אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי תלה ליה קורא לדבר אחר ואיהו דידיה עביד (2690)
282Rab Zotra b. Tobiah also said in the name of Rab : [Walking by the light of] a torch is equal to two; by moonlight is equal to three. The question was asked : Is the light of the torch equal to two, including himself ; or perhaps it is equal to two excluding himself? Come and hear: [It is stated,] "By moonlight is equal to three." That is quite right if thou sayest it means including himself, well and good ; but if thou sayest it means excluding himself, why are four necessary? For lo, the teacher has said : To a single person an evil spirit appears and injures him ; to two it appears but does not injure them ; to three it does not appear at all ! Certainly it is to be concluded that the expression "torchlight is equal to two" means including himself. Draw that conclusion.
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אבוקה כשנים וירח כשלשה איבעיא להו אבוקה כשנים בהדי דידיה או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה ת"ש וירח כשלשה אי אמרת בשלמא בהדי דידיה שפיר אלא אי אמרת לבר מדידיה ארבעה למה לי והאמר מר לאחד נראה ומזיק לשנים נראה ואינו מזיק לשלשה אינו נראה כל עיקר אלא לאו שמע מינה אבוקה כשנים בהדי דידיה שמע מינה: (14021)
283Rab Zotra b. Tobiah also said in the name of Rab (another version : Rab Hanna b. Bizna in the name of R. Simeon Hasida ; still another version : R. Johanan said in the name of R. Simeon b. Johai) : It were better for a man to cast himself into the midst of a fiery furnace rather than cause the face of his fellow-creature to blanche in public. Whence is this derived ? From Tamar ; as it is said, "When she was brought forth" etc. (Gen. xxxviii. 25).
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנלן מתמר שנאמר (בראשית לח, כה) היא מוצאת וגו': (10139)
284Our Rabbis have taught: If they set before him oil and myrtle, Bet Shammai declare : He first says the benediction over the oil and then over the myrtle ; Bet Hillel declare : He first says the benediction over the myrtle and then over the oil. Rabban Gamaliel said : I will decide — Oil we use for its fragrance and for anointing, whereas we use the myrtle only for its fragrance and not for anointing. R. Johanan said : The Halakah is in accord with him who decided.
ת"ר הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן אמר ר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו א"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע (8830)
285Rab Pappa visited the house of Rab Huna b. Rab Ika; they set before him oil and myrtle. He took and made the benediction first over the myrtle and then over the oil. Rab Huna said to him : Does not the master hold that the Halakah is in accord with the words of him who decided ? He replied : Thus said Raba : The Halakah is in accord with Bet Hillel. But it was not so, and he only did this to extricate himself.
רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן אמר ליה לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כב"ה ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד (8687)
286Our Rabbis have taught : If oil and wine are set before him, Bet Shammai declare : He should take hold of the oil in his right hand and the wine in his left, say the benediction over the oil and then over the wine ; Bet Hillel declare : He should take hold of the wine in his right hand and the oil in his left, say the benediction over the wine and then over the oil. And he should rub the oil upon the head of the attendant ; but if the attendant be a disciple of the wise, he should rub it upon the wall, because it is a disgrace for a disciple of the wise to go into the street perfumed.
ת"ר הביאו לפניהם שמן ויין ב"ש אומרים אוחז השמן בימינו ואת היין בשמאלו מברך על השמן וחוזר ומברך על היין ב"ה אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו מברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש ואם שמש ת"ח הוא טחו בכותל מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם (13823)
287Our Rabbis have taught : Six things are a disgrace to a disciple of the wise : He should not go out into the street perfumed ; nor go out alone at night ; nor go out with patched sandals ; nor converse with a woman in the street ; nor recline in the company of 'Amme ha'ares ; nor be the last to enter the House of Study. Some declare that he should also not walk with a big stride, nor walk with an erect carriage.
ת"ר ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטולאים ואל יספר עם אשה בשוק ואל יסב בחבורה של עמי הארץ ואל יכנס באחרונה לבית המדרש ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה ואל יהלך בקומה זקופה (9639)
288He should not go out into the street perfumed. R. Abha b. R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan : This refers to a place where people are suspected of pederasty. Rab Sheshet said : They mean only with his garment [perfumed], but on his body [it is permitted] because it removes [the odour of] perspiration. Rab Pappa said : [To perfume] his hair is like [perfuming] his garment; but some declare that it is like [perfuming] his body.
אל יצא כשהוא מבושם לשוק א"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במקום שחשודים על משכב זכור אמר רב ששת לא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא ליה אמר רב פפא ושערו כבגדו דמי ואמרי לה כגופו דמי (8407)
289He should not go out alone at night, because of the suspicion [it may arouse] ; and they mean only where he has no fixed hour [for going out at night], but if he have a fixed hour, it will be well known that he goes out as is his usual custom.
ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידניה קא אזיל (2658)
290He should not go out with patched sandals. This supports the statement of R. Hiyya b. Abba who said : It is a disgrace for a disciple of the wise to go out with patched sandals. But it is not so; for R. Hiyya b. Abba went out thus! Mar Zotra b. Rab Nahman said : It means with a patch on top of a patch, and it refers only to the legging ; but as for the sole, we have no objection. And even in the case of the legging, it means only when walking by the way ; but as for wearing such in the house, we have no objection. It further refers to the days of Summer, but in the days of Winter we have no objection.
ואל יצא במנעלים המטולאים מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים איני והא ר' חייא בר אבא נפיק אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה (11486)
291He should not converse with a woman in the street. Rab Hisda said : Even if it be his wife. There is a teaching to the same effect : Even if it be his wife, or his daughter, or his sister, because everybody is not well acquainted with his female relations.
ואל יספר עם אשה בשוק אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו תניא נמי הכא אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו (6588)
292He should not recline in the company of 'Amine ha'ares. What is the reason ? He may perhaps be induced to be drawn after them.
ואל יסב בחבורה של עמי הארץ מאי טעמא דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו (2785)
293He should not be the last to enter the House of Study; because such an one is called "a transgressor."
ואל יכנס אחרונה לבית המדרש משום דקרו ליה פושע (2635)
294Some declare he should not walk with a big stride. For the teacher has said : A big stride takes away one five hundredth part of the light of a man's eyes. What is the remedy for if ? He may restore it [by drinking the wine of] Sanctification on the [Sabbath] night.
וי"א אף לא יפסיע פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם מאי תקנתיה להדריה בקדושא דבי שמשי (5635)
295He should not walk with an erect carriage. For the teacher has said: He who walks with an erect carriage, even a distance of four cubits, is as though he pushed against the feet of the Shekinah; for it is written, The whole earth is full of His glory" (Is. vi. 3).
ואל יהלך בקומה זקופה דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות כאילו דוחק רגלי שכינה דכתיב (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו: (3940)
Folio 44a דף מד ע״א
296MISHNAH If they set before him salted food first and with it bread, he says the benediction over the salted food and this makes it unnecessary over the bread, because the bread is something accessory to it. This is the general rule : In the case of a food which is the principal thing and together with it is something accessory, the benediction is to be uttered over the former and there is no necessity for a benediction over the latter.
מתני׳ הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה: (7083)
297GEMARA Is there any salted food which is the principal thing and the bread, accessory ? Rab Aha b. Rab 'Awira said in the name of Rab Ashe : They refer to one who eats the fruits of Gennesareth.
גמ׳ ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר שנו (4655)
298Rabbah b. Bar Hannah said : At the time we were following R. Johanan to eat the fruits of Gennesareth, when we were a hundred in number we used each to take ten for him, and when we were ten we used each to take a hundred for him ; and a basket of the capacity of three Saot could not hold a hundred of them. But he ate them all and swore that he had tasted no food. No food, dost imagine? But say, [He meant that he had eaten no] satisfying meal.
אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר כי הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה וכי הוינן בי עשרה מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו ומשתבע דלא טעים זיונא זיונא ס"ד אלא אימא מזונא (9500)
299R. Abbahu ate so many of them that a fly would glide down his face. R. Ammi and R. Assi ate so many of them that their hair fell out. R. Simeon b. Lakish ate so many of them that he began to rave. R. Johanan reported this to the household of the Prince, and R. Judah the Prince sent officials after him and brought him to his house.
רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה (8164)
300When Rab Dimai came [from Palestine] he said : Jannaeus the king had a city on the king's mountain from which they obtained sixty myriad basins of salted fish for the hewers of the fig-trees from one Sabbath-eve to the next.
כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע"ש לע"ש (6530)
301When Rabin came he said : Jannaeus the king had a tree on the king's mountain from which they took down forty Saot of young pigeons monthly from three broods. When R. Isaac came he said : There was a city in the land of Israel named Gofnit in which were eighty pairs of brothers of a priestly family married to eighty pairs of sisters of a priestly family ; and the Rabbis searched from Sura to Nehardea and could not find [a similar case] with the exception of the daughters of Rab Hisda who were married to Rammi b. Hamma and Mar 'Ukba b. Hamma ; but although the women belonged to a priestly family, the men did not.
כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני (17111)
302Rab said : A meal without salt is no meal. R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan : A meal without some acrid substance is no meal.
אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה: (3672)
303MISHNAH If one ate grapes, figs or pomegranates, he says after them the three benedictions. These are the words of Rabban Gamaliel ; but the Sages declare : One benediction which is an abstract of three. R. 'Akiba says : Even if one eats [nothing but] boiled vegetables and makes a meal of it, he pronounces thereover the three benedictions. If one drinks water to slake his thirst, he says the benediction "...By Whose word all things exist "; R. Tarphon says : "...Who createst many living beings and their wants."
מתני׳ אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכ"א ברכה אחת (מעין שלש) ר"ע אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג' ברכות השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן: (11543)
304GEMARA What is Rabban Gamaliel's reason? Because it is written, "A land of wheat and barley and vines and fig-trees and pomegranates" (Deut. viii. 8), and it is written, "A land wherein thou shalt eat bread without scarceness" (ibid. v. 9), and it is written "And thou shalt eat and be satisfied, and bless the Lord thy God" (ibid. v. lO).
גמ׳ מ"ט דר"ג דכתיב (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו' וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכתיב (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך (6813)
305And the Rabbis? [The reference to] the "land" interrupts the subject-matter. But for Rabban Gamaliel likewise [the reference to] the "land" interrupts the subject-matter ! He requires that to exclude the case of one who chews wheat.
ורבנן ארץ הפסיק הענין ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה (3007)
306R. Jacob b. Iddi said in the name of R. Hannina : Over any food which belongs to the five species, before partaking thereof one says the benediction "...Who createst various kinds of foods," and afterwards one benediction which is an abstract of three.
א"ר יעקב בר אידי א"ר חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (4770)
307Rabbah b. Mari said in the name of R. Joshua b. Levi : Over any food belonging to the seven species, before partaking thereof one says the benediction "...Who createst the fruit of the tree," and afterwards one benediction which is an abstract of three.
אמר רבה בר מרי אריב"ל כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש (5473)
308Abbai asked Rab Dimai : What is the one benediction which is an abstract of three? He replied : For the fruit of the tree it is: "[Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe,] for the tree and the fruit of the tree and for the produce of the field; for the desirable, good and ample land which Thou didst give as an heritage unto our fathers, that they might eat of its fruits and be satisfied with its goodness. Have mercy, O Lord our God, upon Israel Thy people, upon Jerusalem Thy city, upon Thy Sanctuary and altar. Rebuild Jerusalem, Thy holy city, speedily in our days ; lead us up thither and make us rejoice in its rebuilding ; for Thou art good and beneficent unto all."
א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש א"ל אפירי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל (14060)
309For the five species it is : "[Blessed... universe] for the sustenance and the nourishment, and for the produce of the field," etc. And the benediction is concluded : "[Blessed art Thou, O Lord,] for the land and for the sustenance."
דחמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו' וחותם על הארץ ועל המחיה (3635)
310In the case of fruit how should the benediction conclude ? When Rab Dimai came he said : Rab concluded on the New Moon thus, "Blessed [art Thou, O Lord] Who sanctifiest Israel and the beginnings of the months." So how should it be concluded in this case of fruit ?
מיחתם במאי חתים כי אתא רב דימי אמר רב חתים בר"ח ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי (4987)
311Rab Hisda said : "[Blessed art Thou, O Lord,] for the land and its fruits." R. Johanan said: "For the land and for the fruits." R. 'Amram said : There is no contradiction, Rab Hisda's wording being customary with us [in Babylon] and R. Johanan's with them [in Palestine].
רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות א"ר עמרם ולא פליגי הא לן והא להו (4363)
312Rab Nahman b. Isaac objected : They eat and we make the benediction ! Nay, the wording should be reversed ; Rab Hisda said : "For the land and for the fruits" and R. Johanan said : "For the land and its fruits."
מתקיף לה ר"נ בר יצחק אינהו אכלי ואנן מברכין אלא איפוך רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה (5533)
Folio 44b דף מד ע״ב
313Rab Isaac b. Abdemi said in the name of our teacher : Over an egg and various kinds of meat, before partaking thereof one says the benediction "...By Whose word all things exist" and afterwards "...Who createst many living beings" etc. ; but not over vegetables. R. Isaac declared : Even over vegetables, but not over water. Rab Pappa said : Even over water.
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וכו' אבל ירקא לא ור' יצחק אמר אפילו ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפילו מיא (7667)
314Mar Zotra acted in accord with Rab Isaac b. Abdemi, and Rab Shimi b. Ashe in accord with R. Isaac. (A mnemonic for thee is : One in accord with two and two in accord with one.)
מר זוטרא עביד כרב יצחק בר אבדימי ורב שימי בר אשי עביד כר' יצחק וסימנך חד כתרי ותרי כחד (4319)
315Rab Ashe said : When I think of it, I act in accord with them all.
א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנ' עבידנא ככולהו (1234)
316We have a Mishnaic teaching : Everything that requires a benediction after it requires one before it ; but there are things which require a benediction before but not after. This is quite right for Rab Isaac b. Abdemi, since it is to exclude vegetables, and for R.Isaac to exclude water ; but for Rab Pappa what is it to exclude ?
תנן כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו בשלמא לרב יצחק בר אבדימי לאפוקי ירקא לר' יצחק לאפוקי מיא אלא לרב פפא לאפוקי מאי (6882)
317It excludes the commandments.
לאפוקי מצות (763)
318But for the sons of the West who on removing the Tefillin say the benediction, "[Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe] Who didst sanctify us with Thy commandments and commanded us to observe Thy statutes," what is it to exclude ?
ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חקיו לאפוקי מאי (3171)
319Fragrant odours.
לאפוקי ריחני (505)
320R. Jannai said in the name of Rab : Any food [whose minimum standard is the size of] an egg, the egg is superior to it [as nourishment]. When Rabin came he said : Better is a light-roasted egg than six measures of fine flour. When Rab Dimai came he said: Better is a light-roasted egg than six [measures of fine flour] and a hard-baked egg than four. Of a boiled egg [it is said], any food [whose minimum is the size of] an egg, the egg is superior to it [as nourishment] with the exception of meat.
א"ר ינאי א"ר כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו כי אתא רבין אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מארבע מבושלתא כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבשרא: (10368)
321R. 'Akiba says : Even if one eats boiled vegetables, etc. Is there any boiled vegetable which is to be regarded as nourishment? Rab Ashe said: It refers to cabbage-stalks.
רע"א אפילו אכל שלק כו': ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני א"ר אשי בקלח של כרוב שנו (3186)
322Our Rabbis have taught : Milt is good for the teeth but bad for the bowels ; horse-beans are bad for the teeth but good for the bowels. All raw vegetables make the complexion pale ; anything not fully grown makes the body shrink ; every living being restores the soul and everything near to the soul restores the soul. Cabbage [is good] as nourishment and beet as a remedy ; but woe to the body through which vegetables keep constantly passing.
ת"ר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש וכל קרוב לנפש משיב את הנפש כרוב למזון ותרדין לרפואה אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו: (12368)
323The master said above, "Milt is good for the teeth but bad for the bowels." What is the remedy? Let him chew it and then throw it away.
אמר מר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים מאי תקנתיה נלעסיה ונשדייה (3358)
324"Horse-beans are bad for the teeth but good for the bowels." What is the remedy? Let him boil them well and swallow them.
כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים מאי תקנתיה לשלקינהו ונבלעינהו (3674)
325"All raw herbs make the complexion pale." R. Isaac said : This refers only to the first meal after blood-letting.
כל ירק חי מוריק א"ר יצחק בסעודה ראשונה של אחר הקזה (2508)
326R. Isaac also said : It is forbidden to converse with him who has eaten [raw] herbs before the fourth hour of the day. For what reason ? Because of the evil odour. R. Isaac also said : It is forbidden for a man to eat raw herbs before the fourth hour of the day.
וא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו מאי טעמא משום ריחא וא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות (6205)
327Amemar, Mar Zotra and Rab Ashe were sitting [at table], and they set before them raw herbs before the fourth hour. Amemar and Rab Ashe ate, but not so Mar Zotra. They said to him, "What is thy opinion ? Is it because R. Isaac declared : It is forbidden to converse with him who has eaten [raw] herbs before the fourth hour of the day on account of the evil odour ? Behold we have eaten, and still thou talkest with us!"
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אייתו קמייהו ירק חי קודם ארבע שעות אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא לא אכל אמרו ליה מאי דעתיך דא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו משום ריחא והא אנן דקא אכלינן וקא משתעית בהדן (11262)
328He replied, "I agree with the other statement of R. Isaac, viz. : It is forbidden for a man to eat raw herbs before the fourth hour of the day."
אמר להו אנא כאידך דר' יצחק ס"ל דא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות (3534)
329"Anything not fully grown makes the body shrink." Rab Hisda said : Even a young kid worth a Zuz ; and it only refers to that which is not a fourth [of its full natural size], but if it be a fourth, we have no objection.
כל קטן מקטין אמר רב חסדא אפילו גדיא בר זוזא ולא אמרן אלא דלית ביה רבעא אבל אית ביה רבעא לית לן בה (3657)
330"Every living being restores the soul." Rab Pappa said : Even the small fishes from the swamps.
כל נפש משיב נפש אמר רב פפא אפילו גילדני דבי גילי (2169)
331"Everything near to the soul restores the soul." Rab Aha b. Jacob said : This is the neck. Raba said to his attendant, "When thou bringest me a piece of meat, take the trouble and obtain it from a place near to where the benediction is pronounced."
כל הקרוב לנפש משיב את הנפש אמר רב אחא בר יעקב עונקא א"ל רבא לשמעיה כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך (6745)
332"Cabbage is good as nourishment and beet as a remedy." Is the cabbage good as food but not as a remedy ? Lo, there is a teaching : Six things cure a man from his sickness and their remedy is [an efficacious] remedy, viz.: Cabbage, beet, a decoction of dry poley, the maw, the womb and the large lobe of the liver! But say : Cabbage is good also as nourishment.
כרוב למזון ותרדין לרפואה כרוב למזון אין ולרפואה לא והא תניא ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד אלא אימא כרוב אף למזון (9294)
333"Woe to the body through which vegetables keep constantly passing." But it is not so! For lo, Raba said to his attendant, "If thou seest vegetables in the market, never ask me, With what wilt thou wrap thy bread?"
אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו איני והא אמר ליה רבא לשמעיה כי חזית לפתא בשוקא לא תימא לי במאי כרכת ריפתא (6730)
334Abbai said : [It means vegetables] without meat; and Raba said : Without wine. It has been reported: Rab said: [It means vegetables] without meat; Samuel said: Without wood; and R. Johanan said : Without wine.
אמר אביי מבלי בשר ורבא אמר מבלי יין איתמר רב אמר מבלי בשר ושמואל אמר מבלי עצים ורבי יוחנן אמר מבלי יין (4779)
335Raba asked Rab Pappa the brewer, "We break [the harmful effects of vegetables] by means of meat and wine ; but you who do not use much wine, how do you break it ?" He replied, "With chips of wood." For example, Rab Pappa's wife, when cooking it, broke [its harmful effects] with eighty twigs of Persian trees.
א"ל רבא לרב פפא סודני אנן תברינן לה בבשרא וחמרא אתון דלא נפיש לכו חמרא במאי תבריתו לה א"ל בציבי כי הא דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה תברא לה בתמנן אופי פרסייתא (8735)
336Our Rabbis have taught : A small salted fish sometimes kills on the seventh, the seventeenth and twenty-seventh, and some say the twenty-third day. This applies only to the case where it has been roasted but not roasted [thoroughly] ; but if it has been well-roasted, there is no objection. And when it has been well-roasted, it only applies to the case where one does not drink beer after it ; but if he drinks beer after it, there is no objection.
תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה בשבעה עשר ובעשרים ושבעה ואמרי לה בעשרים ושלשה ולא אמרן אלא במטוי ולא מטוי אבל מטוי שפיר לית לן בה ודלא מטוי שפיר לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא אבל שתה בתריה שכרא לית לן בה: (13023)
337If one drinks water to slake his thirst, etc. What does this intend to exclude ? Rab Iddi b. Abin said : To exclude him whom
והשותה מים לצמאו וכו' לאפוקי מאי א"ר אידי בר אבין לאפוקי למאן (2128)
Folio 45a דף מה ע״א
338a piece of food chokes.
דחנקתיה אומצא: (715)
339R. Tarphon says : "...Who createst many living beings and their wants." Raba b. Rab Hanan said to Abbai (another version : to Rab Joseph) : How is the Halakah? He replied : Go and see how the people act.
רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן: אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי ואמרי לה לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר: (5943)
340May we return unto thee : What benediction do we say !
הדרן עלך כיצד מברכין (825)
English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).