Babylonian Talmud Berakhot 7

Folio 45a דף מה ע״א

1MISHNAH Three who ate together are under the obligation of Zimmun. One who has eaten Demai, or the first tithe from which Terumah has been taken, or the second tithe or food belonging to the Sanctuary which had been redeemed, and the attendant who has eaten food the size of an olive and the Samaritan may be included for Zimmun.

מתני׳ שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו מעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליו (8887)

2One who has eaten of the untithed, or the first tithe from which Terumah has not been taken, or the second tithe or food belonging to the Sanctuary which had not been redeemed, and the attendant who has eaten Iess than the size of an olive, and the idolator may not be included for Zimmun. Women, slaves and minors may not be included. How much [must one have eaten at the meal] to be included for Zimmun ? The size of an olive. R. Judah says : The size of an egg.

אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליו נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה: (9937)

3GEMARA Whence is this derived? Rab Assi said : Because the Scriptures state, "O magnify ye the Lord with me, and let us exalt His name together" (Ps. xxxiv. 4). R. Abbahu said : From the following, "For I will proclaim the name of the Lord; ascribe ye greatness unto our God" (Deut. xxxii. 3).

גמ׳ מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב, ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו (3796)

4Rab Hanan b. Abba said : Whence is it that he who responds "Amen" must not raise his voice above him who pronounces the benediction? As it is said, "O magnify ye the Lord with me, and let us exalt His name together."

אמר רב חנן בר אבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו (4436)

5R. Simeon b. Pazzi said : Whence is it that the translator is not permitted to raise his voice above that of the reader? As it is said, "Moses spoke, and God answered him by a voice" (Exod. xix. 19) — there was no need to say "by a voice" ; what, therefore, does the teaching "by a voice" tell us? By a voice [equal to that] of Moses.

אמר ר' שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול בקולו של משה (8573)

6There is a similar teaching : The translator is not permitted to raise his voice above that of the reader ; and if the translator is not able to pitch his voice as loud as the reader, then the reader should lower his voice and read.

תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא: (5920)

7It has been reported : If two ate together, Rab and R. Johanan differ in opinion — One declares that if they wish to arrange Zimmun they may do so ; but the other declares tha if they wish to do so, they may not.

אתמר שנים שאכלו כאחת פליגי רב ורבי יוחנן חד אמר אם רצו לזמן מזמנין וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין (4399)

8There is, however, the Mishnaic teaching : Three who ate together are under the obligation of Zimmun — three, yes ; two, no !

תנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן שלשה אין שנים לא (3265)

9There [in the case of three] it is obligatory, but here [with two] it is voluntary.

התם חובה הכא רשות (1398)

10Come and hear : Three who ate together are under the obligation of Zimmun and are not permitted to divide themselves up. [Hence it is to be inferred that] three can and two cannot make Zimmun !

תא שמע שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק שלשה אין שנים לא (4382)

11It is different there, because they originally [being three in number] laid upon themselves the obligation.

שאני התם דקבעו להו בחובה מעיקרא (1473)

12Come and hear : The attendant who was waiting upon two men should eat with them, even if they did not give him permission. If he waited upon three, he should only eat with them when they give him permission !

תא שמע השמש שהיה משמש על השנים הרי זה אוכל עמהם אע"פ שלא נתנו לו רשות היה משמש על השלשה הרי זה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות (8867)

13It is different there,

שאני התם (806)

Folio 45b דף מה ע״ב

14because it is proper for them to be placed under the obligation of Zimmun from the outset of the meal.

דניחא להו דמקבע להו בחובה (מעיקרא) (394)

15Come and hear: Women may arrange Zimmun for themselves and slaves for themselves; but women, slaves and minors may not include each other should they desire Zimmun. And although a hundred women are like two men, yet it teaches "Women arrange Zimmun for themselves and slaves for themselves" !

ת"ש נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין וקתני נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן (7766)

16It is different there, because there are many persons.

שאני התם דאיכא דעות (1322)

17If so, I will quote the sequel : "Women and slaves may not include each other, should they desire Zimmun" — why not ? Are they not many persons !

א"ה אימא סיפא נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין אמאי לא והא איכא דעות (2070)

18It is different there, because [there is the fear] of licentiousness.

שאני התם משום פריצותא (1979)

19It is to be concluded that it was Rab who said above, "If they wish to arrange Zimmun, they may not" ; for Rab Dimai b. Joseph said in the name of Rab : If three ate together, and one of them went out into the street, they call to him [that they desire to include him for Zimmun, and should he consent, even in his absence] they may reckon him in for Zimmun. The reason [why they can have Zimmun without him is] that they called to him ; hence if they did not call to him, they are not [to have Zimmun].

תסתיים דרב דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא (7187)

20It is different there, because from the outset [by being three] they placed upon themselves the obligation of Zimmun.

שאני התם דאקבעו להו בחובה מעיקרא (1474)

21Nay, it is to be concluded that it was R. Johanan who said above, "If they wish to have Zimmun, they may not" ; for Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan : If two ate together, one of them may comply with the requirements of the law by means of the Grace said by the other ;

אלא תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שנים שאכלו כאחת אחד מהן יוצא בברכת חבירו (5754)

22and we ask the question : What does he intend to inform us ? For we have the teaching : If a man heard [Grace said by another], although he does not make the responses, he has complied with the requirements of the law ! And R. Zera said : He means to tell us that there can be no Grace with Zimmun between the two of them. Thus it is to be concluded [that R. Johanan is the author of the above statement].

והוינן בה מאי קא משמע לן תנינא שמע ולא ענה יצא ואמר רבי זירא לומר שאין ברכת המזון ביניהם תסתיים (5081)

23Raba b. Rab Huna said to Rab Huna : But the Rabbis who come from the West declare : If [two] wish to have Zimmun they may ! Is it not to be supposed that they heard this from R. Johanan? No, they heard it from Rab before he went down to Babylon.

א"ל רבא בר רב הונא לרב הונא והא רבנן דאתו ממערבא אמרי אם רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו מר' יוחנן לא דשמיע להו מרב מקמי דנחית לבבל: (5365)

24It was stated above : "Rab Dimai b. Joseph said in the name of Rab : If three ate together and one of them went into the street, they call to him and include him for Zimmun." Abbai said : That is only if they called to him and he makes the responses.

גופא אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני (4955)

25Mar Zotra said : This teaching only applies to three ; but with ten [they cannot include him] unless he comes back.

אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דנייתי (2869)

26Rab Ashe objected ; On the contrary, the reverse is more probable, because nine look like ten, but two do not look like three !

מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא תשעה נראין כעשרה שנים אין נראין כשלשה (5313)

27But the Halakah is in agreement with Mar Zotra. What is the reason ? Since it is necessary to mention the Divine Name, which is not customary with less than ten.

והלכתא כמר זוטרא מ"ט כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא (3608)

28Abbai said : We have it by tradition that if two ate together, it is a meritorious act on their part to separate. There is a teaching to the same effect : If two ate together, it is a meritorious act on their part to separate. Of what does it speak here ? When both of them are learned ; but if one is learned and the other illiterate, the former says Grace and the other fulfils his obligation [by listening].

אמר אביי נקיטינן שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק תניא נמי הכי שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק במה דברים אמורים כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא: (7418)

29Raba stated : The following have I said and it has been similarly reported in the name of R. Zera : If three ate together, one should interrupt his meal for the other two but two need not interrupt their meal for one.

אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה משמיה דרבי זירא כוותי שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד (6582)

30They need not ? Lo, Rab Pappa, i.e. he and another, interrupted the meal for Abba Mar, his son ! Rab Pappa is different, because he acted within the bounds of strict justice.

ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד (3284)

31Judah b. Maremar, Mar b. Rab Ashe and Rab Aha of Difti dined together, and there was not one amongst them who was more distinguished than his associates to say Grace for them. They sat on and said : The Mishnah teaches : Three who ate together are under the obligation of Zimmun. That must refer only to where there is an eminent man present, but where they are all equal, it is preferable to separate for the purpose of the Grace.

יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה לברוכי להו (יתבי וקא מיבעיא להו) הא דתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חלוק ברכות עדיף (7891)

32Thereupon each said Grace for himself; but when they came before Maremar, he said to them : The duty of Grace you have fulfilled, but not the duty of Zimmun ; and should you say, "Let us go back and have Grace with Zimmun," there cannot be a Zimmun retrospectively.

בריך איניש לנפשיה אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע (5655)

33If one comes in and finds them saying Grace, what response does he make ? Rab Zebid said, "Blessed be His name, yea, continually to be blessed for ever and ever." Rab Pappa said : He responds with "Amen."

בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן (3233)

34There is no disagreement here ; the former refers to where he finds them saying, "Let us say Grace," the other to where he finds them saying "Blessed." If he finds them saying "Let us say Grace," he responds "Blessed be His name" etc., and if he finds them saying "Blessed," he responds "Amen."

ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן (5191)

35One taught : He who responds "Amen" after his own benedictions is praiseworthy ; but another taught : He is to be reprimanded.

תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה (2969)

36There is no contradiction; the former refers to "Who...rebuildest Jerusalem," the latter to the other benedictions.

לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות (2246)

37Abbai responded ["Amen" to his benediction "Who...rebuildest Jerusalem"] with a loud voice for the day-labourers to hear and stand up, because "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah. Rab Ashe used to make that response softly, so that the day-labourers should not hold "Who art kind and dealest kindly" in contempt.

אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא רב אשי עני ליה בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב (3432)

Folio 46a דף מו ע״א

38R. Zera was ill. R. Abbahu went in to visit him, and took [a vow] upon himself, "If the little one with the scorched legs recovers, I will make a joyous day for the Rabbis." He did recover, and R. Abbahu made a feast for all the Rabbis. When it was time to commence the meal, he said to R. Zera, "Let the master begin for us." He replied, "Does not the master hold with R. Johanan's statement, 'The master of the house should break the bread'?" He commenced for them.

ר' זירא חלש על לגביה ר' אבהו קביל עליה אי מתפח קטינא חריך שקי עבידנא יומא טבא לרבנן אתפח עבד סעודתא לכולהו רבנן כי מטא למשרי אמר ליה לר' זירא לישרי לן מר א"ל לא סבר לה מר להא דר' יוחנן דאמר בעל הבית בוצע שרא להו (9478)

39When the time came to say Grace after meals, he said to R. Zera, "Let the master say Grace for us." He replied, "Does not the master hold with the statement of Rab Huna of Babylon, 'The one who breaks bread should say Grace after meals'?"

כי מטא לברוכי אמר ליה נבריך לן מר אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר בוצע מברך (3197)

40With whose opinion was R. Abbahu in agreement?

ואיהו כמאן סבירא ליה (457)

41With that which R. Johanan said in the name of R. Simeon b. Johai : The master of the house breaks bread so that he may do so with a good will, and the guest says Grace so that he may bless his host.

כי הא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי בעל הבית בוצע ואורח מברך בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית (5901)

42What benediction does he use? "May it be Thy will that the master of this house may not be put to shame in this world nor confounded in the world to come."

מאי מברך יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא (2338)

43Rabbi added to this : "And may he prosper in all his possessions; may all his and our possessions be successful and near to the city; may not Satan have power over the works of his hands nor over ours ; and may there not leap before him or us any thought of sin, transgression or iniquity from now and for evermore."

ורבי מוסיף בה דברים ויצלח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם: (7100)

44Up to where is the benediction of Zimmun?

עד היכן ברכת הזמון (889)

45Rab Nahman said: Until "We will bless"; but Rab Sheshet said: Until "[Blessed art Thou, O Lord,] Who givest food unto all."

רב נחמן אמר עד נברך ורב ששת אמר עד הזן (2522)

46Let us say [that their difference is] like that of the Tannaim ; for one taught : The Grace after meals [may be said by] two or three ; and there is another teaching : Three or four. They hold that everybody admits that "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah. Are we, then, not to suppose that they differ on the following point : He who says, "[The Grace may be said by] two or three" holds that [the benediction of Zimmun extends] until "Who givest food unto all" ; and he who says "Three or four" holds that it extends until "We will bless"?

נימא כתנאי דתני חדא ברכת המזון שנים ושלשה ותניא אידך שלשה וארבעה סברוה דכולי עלמא הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא מאי לאו בהא קמיפלגי מאן דאמר שתים ושלש קסבר עד הזן ומאן דאמר שלש וארבע קסבר עד נברך (10062)

47No ; Rab Nahman reconciles [the two conflicting versions] according to his opinion, and so does Rab Sheshet.

לא רב נחמן מתרץ לטעמיה ורב ששת מתרץ לטעמיה (3377)

48Rab Nahman reconciles them according to his opinion — Everybody agrees that [the Zimmun benediction extends] until "We will bless" ; that is quite right for him who said "Three or four," but as for him who said "Two or three," he could tell thee that we are here dealing with the Grace of the day-labourers ; for the teacher has said: Such an one opens with "Who feedest" and includes "Who ...rebuildest Jerusalem" in the benediction of "the land."

רב נחמן מתרץ לטעמיה דכ"ע עד נברך מאן דאמר שלש וארבע שפיר ומ"ד שתים ושלש אמר לך הכא בברכת פועלים עסקינן דאמר מר פותח בהזן וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ (9186)

49Rab Sheshet reconciles them according to his opinion — Everybody agrees that [the Zimmun benediction extends] until "Who givest food unto all" ; that is quite right for him who said "Two or three," but he who said "Three or four" is of the opinion that "Who art kind and dealest kindly" is ordained by the Torah.

רב ששת מתרץ לטעמיה דכ"ע עד הזן מ"ד שתים ושלש שפיר ומ"ד שלש וארבע קסבר הטוב והמטיב דאורייתא היא (6409)

50Rab Joseph said : Thou mayest know that "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah because day-labourers may omit it.

אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלים עוקרים אותה (3429)

51Rab Isaac b. Samuel b. Marta said in the name of Rab : Thou mayest know that "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah, because it opens with "Blessed" and does not conclude with "Blessed"; according to the teaching: One commences all benedictions with "Blessed" and concludes them with "Blessed," excepting the benediction over fruits, commandments, one benediction which follows immediately on another, and the last benediction of the reading of the Shema'. In some of these instances one opens with "Blessed" but does not conclude with it ;

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואין חותם בה בברוך כדתניא כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקריאת שמע יש מהן שפותח בהן בברוך ואין חותם בברוך (16534)

Folio 46b דף מו ע״ב

52and in others one concludes with "Blessed" but does not commence with it. Since one opens the benediction "Who art kind and dealest kindly" with "Blessed" but does not conclude with it, the inference is that it is a benediction by itself.

ויש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בברוך והטוב והמטיב פותח בברוך ואין חותם בברוך מכלל דברכה בפני עצמה היא (4532)

53Rab Nahman b. Isaac said : Thou mayest know that "Who art kind and dealest kindly" is not ordained by the Torah, because they omit it in the house of a mourner; according to the teaching : What do they say in the house of a mourner ? "Blessed... Who art kind and dealest kindly." R. 'Akiba said, "Blessed be the true Judge."

ואמר רב נחמן בר יצחק תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל כדתניא מה הם אומרים בבית האבל ברוך הטוב והמטיב ר"ע אומר ברוך דיין האמת (6974)

54Is, then, "Who art kind and dealest kindly" to be said but not "The true Judge"? Nay, the meaning is, "Who art kind and dealest kindly" is also to be said.

הטוב והמטיב אין דיין אמת לא אלא אימא אף הטוב והמטיב (960)

55Mar Zotra visited the house of Rab Ashe whom some bereavement had befallen. [In the Grace after meals] he opened with the benediction : "Who art kind and dealest kindly, true God and Judge, Who judgest with righteousness and in judgment takest [the souls of men unto Thyself], Who rulest in Thy world, doing therein according to Thy will, for all Thy ways are judgment and all is Thine. We are Thy people and Thy servants, and in all circumstances it is our duty to give thanks unto Thee and to bless Thee. O Thou Who repairest the breaches in Israel, mayest Thou also repair this breach in Israel, granting us life."

מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מלתא פתח ובריך הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים (13447)

56To where does he return? Rab Zebid said in the name of Abbai : He returns to the commencement ; but the Rabbis say : To the place where he made the interruption. The Halakah is — He returns to the place where he made the interruption.

להיכן הוא חוזר רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש ורבנן אמרי למקום שפסק והלכתא למקום שפסק: (4521)

57The Exilarch said to Rab Sheshet, "Although you are old Rabbis, the Persians are more expert than you in the etiquette of a meal. When there are two couches, the more important guest reclines first and the other above him ; when there are three, the chief guest reclines in the centre, the next important above him and the third below him."

א"ל ריש גלותא לרב ששת אע"ג דרבנן קשישי אתון פרסאי בצרכי סעודה בקיאי מינייכו בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראש ושני לו למעלה הימנו ובזמן שהם שלש גדול מסב באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו (10803)

58Rab Sheshet said to him, "But should the chief guest wish to converse with him [who is above him], he would have to straighten himself and sit up to do so!" The Exilarch replied, "It is otherwise with the Persians, because he would communicate with him by gesture."

אמר ליה וכי בעי אשתעויי בהדיה מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה א"ל שאני פרסאי דמחוי ליה במחוג (4868)

59[Rab Sheshet asked the Exilarch], "With whom do [the Persians] commence to wash previous to the meal ?" He replied, "With the chief guest."

מים ראשונים מהיכן מתחילין אמר ליה מן הגדול (1794)

60"Does, then, the chief guest watch his hands until all the others wash?" He replied, "They immediately set a tray before him."

ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן א"ל לאלתר מייתו תכא קמיה (3316)

61"With whom do they commence to wash at the conclusion of the meal?" He answered, "With the person of least importance."

מים אחרונים מהיכן מתחילין אמר ליה מן הקטן (1618)

62"Then the chief guest sits with his hands stained until they all wash!" He replied, "They do not remove the tray from before him until they set water before him."

וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן א"ל לא מסלקי תכא מקמיה עד דנמטי מיא לגביה (2852)

63Rab Sheshet said [to the Exilarch] : I know a teaching, viz. : What is the procedure of reclining ? When there are two couches, the more important person reclines first, and the other below him. When there are three couches, the chief person reclines first, the next important above him, and the third below him. They begin the washing previous to the meal with the chief guest. As for the washing at the conclusion of the meal, when there are five, they commence with the chief guest; but when there are a hundred they commence with the person of least importance until they reach the last five, and then they commence with the principal guest. To whom the water after the meal returns, [the privilege of saying] Grace likewise returns.

אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא דתניא כיצד סדר הסבה בזמן שהן שתי מטות גדול מסב בראש ושני לו למטה הימנו בזמן שהן שלש מטות גדול מסב בראש שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימנו מים הראשונים מתחילין מן הגדול מים אחרונים בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעים אצל ה' וחוזרין ומתחילין מן הגדול ולמקום שמים אחרונים חוזרין לשם ברכה חוזרת (18374)

64This supports the statement of Rab ; for Rab Hiyya said in the name of Rab : He who washes his hands first at the end of a meal is delegated to say Grace.

מסייע ליה לרב דא"ר חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה (2964)

65Rab and R. Hiyya were sitting at table in the presence of Rabbi. Rabbi said to Rab, "Arise, wash thy hands." R. Hiyya noticed that Rab was trembling and said to him, "O son of princes! See, it is for the privilege of saying Grace after meals that Rabbi tells thee [to wash]."

רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי אמר ליה רבי לרב קום משי ידך חזייה דקא מרתת אמר ליה בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך (6492)

66The Rabbis have taught : We do not honour a man on a road or bridge,

ת"ר אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים (1686)

Folio 47a דף מז ע״א

67or with [washing] the hands stained [in the course of the meal].

ולא בידים מזוהמות (607)

68Rabin and Abbai were journeying along a road ; the ass of Rabin went in front of Abbai's, and he did not say to him, "Let the master go [first]." Abbai said [to himself], "Since this young Rabbi has come from the West, he has grown very conceited." When he reached the entrance of the Synagogue, Rabin said to him, "Let the master enter [first]." He retorted, "And up to now have I not been master !" He replied, "Thus spake R. Johanan ; We only honour a man [by making way for him] in the case of a door which has a Mezuzah."

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה (9655)

69"If there is a Mezuzah, one does ; but if there is no Mezuzah, one does not ? Then, in the case of a Synagogue or House of Study which has no Mezuzah, there also one should not honour a man [by making way for him]!" "Nay, [the meaning is,] A door which is liable to have a Mezuzah affixed."

דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה (5295)

70Rab Judah the son of Rab Samuel b. Shelat said in the name of Rab: Those who recline at table are not permitted to eat anything until he who breaks bread partakes thereof. Rab Safra sat there and said, "To taste" was said [by Rab, riot "to eat"].

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר (6594)

71What is to be deduced therefrom ? That a man is in duty bound to repeat [a statement] in the exact language of his teacher.

למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו (1664)

72Our Rabbis have taught : Two may wait upon each other with a dish, but three may not. The one who breaks bread puts forth his hand first; but if he wishes to show respect to his teacher or his superior, he has the power to do so.

ת"ר שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו (6338)

73Rabbah b. Bar Hannah was marrying his son into the family of Rab Samuel b. Rab Kattina. He sat beforehand and taught his son : He who is to break the bread is not permitted to do so until the response "Amen" has been completed by all. Rab Hisda said : By the majority.

רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים (6686)

74Rammi b. Hamma asked him, "What difference does the majority make since the benediction has not been completed, the minority having not yet completed it?"

א"ל רמי בר חמא מ"ש רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה (2390)

75He replied, "I declare that whoever makes the response 'Amen' unduly [prolonged] acts in error."

א"ל שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה: (1776)

76Our Rabbis have taught: In responding "Amen" one should not make the word hurriedly pronounced or cut short or an "orphan" ; nor should he hurl the benediction from his mouth.

ת"ר אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו (2717)

77Ben 'Azzai says: Whoever responds with an "orphan Amen," his sons will be orphaned, with a "hurried Amen" his days will be hurried, with a "cut short Amen" his days will be cut short. But whoever prolongs the "Amen," his days and years will be prolonged for him.

בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו (4924)

78Rab and Samuel were sitting at a meal. Rab Shimi b. Hiyya came and hurriedly ate his food. Rab said to him, "What is thine intention — to join with us [in saying Grace with Zimmun]? We have concluded the meal. " Samuel said to him, "If they brought me mushrooms or Abba pigeons, should we not eat?"

רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן (6360)

79Rab's disciples were sitting at a meal, and Rab entered. They said, "A great man has come who will say Grace for us." He said to them, "Are you of opinion that a great man must say Grace? No, one who was at the main part of the meal should say Grace." But the Halakah is — The most important person says Grace, although he arrived at the end of the meal.

תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא לבסוף: (7235)

80One who has eaten Demai, etc. But he had no right [to eat it] ! If he so choose, he can renounce his possessions and become a poor man, and then he would have the right [to eat it] ; for we have a Mishnaic teaching : We may feed the poor and soldiers on Demai. But Rab Huna has said : It has been taught : Bet Shammai declare that we may not feed the poor and soldiers on Demai.

אכל דמאי וכו': הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי: (6190)

81The first tithe from, which Terumah has been taken. This is evident ! No ; it is necessary to state it for the case where [the Levite] anticipated with the ears of corn and separated therefrom the Terumah of the tithe before [the priest] had separated the great Terumah. This is in accord with R. Abbahu who said in the name of R. Simeon b. Lakish : The first tithe, which [the Levite] anticipated and separated from the ears, is exempt from the great Terumah ; as it is said, "Ye shall set apart of it a gift for the Lord, even a tithe of the tithe" (Num. xviii. 26) — i.e. "a tithe of the tithe" I tell thee [to set apart], but not a great Terumah or a Terumah of a tithe of a tithe.

מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר (במדבר יח, כו) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר (21959)

82Rab Pappa said to Abbai : In that case, even if [the Levite] anticipated [and separated his tithe] from the corn-heap, it would likewise [be exempt from the great Terumah] ! He replied : To meet thy objection the Scriptures state,

אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא (2330)

Folio 47b דף מז ע״ב

83"Out of all your tithes ye shall set apart" (Num. xviii. 29). What, however, seest thou? The latter is corn but the other is not.

(במדבר יח, כח) מכל מעשרותיכם תרימו ומה ראית האי אידגן והאי לא אידגן: (2699)

84The second tithe or food belonging to the Sanctuary which had been redeemed. This is evident ! With what are we here dealing ? For instance, if he paid its value but not the additional fifth ; hence he informs us that [not having paid] the additional fifth does not prevent him [from being included for Zimmun].

מעשר שני והקדש שנפדו: פשיטא הב"ע כגון שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והא קמ"ל דאין חומש מעכב: (5967)

85The attendant who has eaten food the size of an olive. This is evident ! Perhaps thou mayest argue that the attendant has no fixed place; therefore we are informed [that he is to be included].

השמש שאכל כזית: פשיטא מהו דתימא שמש לא קבע קמ"ל: (3352)

86The Samaritan may be included for Zimmun. Why should he be? He is nothing better than an 'Am ha'ares, and there is a teaching : 'Amme ha'ares are not to be included for Zimmun !

והכותי מזמנין עליו: אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על ע"ה (2197)

87Abbai said : It refers to a Samaritan who is a Haber. Raba said : Thou mayest even suppose that it refers to a Samaritan who is an 'Am ha'ares, and we are here dealing with the 'Am ha'ares so designated by the Rabbis who disagree in this matter with R. Meir. For there is a teaching : Who is an 'Am ha'ares? Whoever does not eat his non-holy food in a condition of ritual purity — these are the words of R. Meir ; but the Sages say : Whoever does not properly tithe his fruits. These Samaritans, however, do properly apportion the tithe, for they are careful to observe what is written in the Torah. The teacher has said : The commandments to which the Samaritans adhere they observe more scrupulously than the Israelite.

אביי אמר בכותי חבר רבא אמר אפילו תימא בכותי ע"ה והכא בע"ה דרבנן דפליגי עליה דר' מאיר עסקינן דתניא איזהו ע"ה כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל (14775)

88Our Rabbis have taught : Who is an 'Am ha'ares? Whoever does not read the Shema' evening and morning — these are the words of R. Eliezer; but R. Joshua says : Whoever does not lay Tefillin. Ben 'Azzai says : Whoever has no Sisit on his garment. R. Nathan says : Whoever has no Mezuzah on his door. R. Nathan b. Joseph says : Whoever has sons and does not rear them to the study of Torah. Others declare : Even if one has studied Torah and Mishnah but has not ministered to the disciples of the wise, he is an 'Am ha'ares. Rab Huna said : The Halakah is in accord with the last mentioned.

ת"ר איזהו ע"ה כל שאינו קורא ק"ש ערבית ושחרית דברי ר' אליעזר רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו ר' נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו ר' נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לת"ת אחרים אומרים אפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח הרי זה ע"ה א"ר הונא הלכה כאחרים (16012)

89Rammi b. Hamma refused to include for Zimmun Rab Menashya b.Tahlifa who taught Sifra, Sifre and the Halakah. When Rammi b. Hamma departed this life, Raba said : He only died because he refused to include Rab Menashya b. Tahlifa for Zimmun. But there is a teaching : Others declare ; Even if one has studied Torah and Mishnah but has not ministered to the disciplas of the wise, he is an 'Am ha'ares ! It is different with Rab Menashya b. Tahlifa because he did minister to the Rabbis, but Rammi b. Hamma failed to make careful inquiry about him. Another version is : Rab Menashya heard the teachings from the mouth of the Rabbis and studied them, and therefore was like a Rabbinical scholar.

רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרמי בר חמא אמר רבא לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא והתניא אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש ת"ח הרי זה ע"ה שאני רב מנשיא בר תחליפא דמשמע להו לרבנן ורמי בר חמא הוא דלא דק אבתריה ל"א דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי: (17943)

90One who has eaten of the untithed, or the first tithe, etc. [If he has eaten of] the untithed, it is evident [that he should not be included]! No; it was necessary to state it because of the untithed which is so designated by the Rabbis. How is this meant? As referring to that which grows in an unperforated pot.

אכל טבל ומעשר וכו': טבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן ה"ד בעציץ שאינו נקוב: (2765)

91The first tithe from which Terumah has not been taken. That is evident ! No ; it is necessary [to mention it] for the case where [the Levite] anticipated [the priest by taking the tithe] from the corn-heap. Thou mayest argue that it is as Rab Pappa said to Abbai. Therefore we are informed that it is as Abbai answered him.

מעשר ראשון כו': פשיטא לא צריכא כגון שהקדימו בכרי מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קמ"ל כדשני ליה: (4552)

92The second tithe or food belonging to the Sanctuary which had not been redeemed. This is evident ! No ; it is necessary [to mention it] for the case where it has been redeemed but not according to the Halakah. With "the second tithe," for instance, where he redeemed it with uncoined silver, whereas the All-merciful declared, "Thou shalt bind up the money in thy hand" (Deut. xiv. 25) — i.e. money which has a stamp upon it. With "food belonging to the Sanctuary" for which [for instance] he had given a piece of land in exchange but he had not redeemed with money ; whereas the All-merciful declared, "He shall add the fifth part of the money of thy valuation unto it, and it shall be assured to him" (Lev. xxvii. 19).

מעשר שני וכו': פשיטא לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שני כגון שפדאו על גבי אסימון ורחמנא אמר (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך כסף שיש (לו) עליו צורה הקדש שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף ורחמנא אמר (ויקרא כז, יט) ונתן הכסף וקם לו: (10305)

93And the attendant who has eaten less than the size of an olive. That is evident ! But since he taught the first clause relating to food the size of an olive, he also teaches the latter clause relating to food less than the size of an olive.

והשמש שאכל פחות מכזית: פשיטא איידי דתנא רישא כזית תנא סיפא פחות מכזית: (5384)

94And the idolator may not be included for Zimmun. That is evident ! With what are we here dealing ? With a proselyte who has been circumcised but not undergone immersion ; for R. Zera said in the name of R. Johanan : He is certainly not to be regarded as a proselyte until he has been circumcised and undergone immersion, and so long as he has not undergone immersion he is still a non-Jew.

והנכרי אין מזמנין עליו: פשיטא הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל דאמר רבי זירא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכמה דלא טבל נכרי הוא: (4545)

95Women, slaves and minors may not be included for Zimmun, R. Jose said : An infant lying in the cradle may be included for Zimmun.

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן: אמר רבי יוסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו (2618)

96But lo, there is our Mishnaic teaching : Women, slaves and minors may not be included!

והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם (1672)

97R. Jose is in agreement with the statement of R. Joshua b. Levi who said : Although they declare that an infant lying in the cradle may not be included for Zimmun, yet we may consider him an addition. to make up a quorum of ten.

הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי דאמר ריב"ל אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה (4940)

98R. Joshua b. Levi also said : Nine [free] men and a slave may be reckoned together for a quorum. Against this is quoted : It happened that R. Eliezer went into a Synagogue and did not find ten there, so he freed his slave and with him completed the requisite number. Since he freed him he was [included], but had he not freed him, he would not ! Two had been required [to complete the quorum], so he freed one slave and fulfilled the obligation [of having ten] with the other.

ואמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד (10707)

99But how could he act thus ? For lo, Rab Judah declared : Whoever frees his slave transgresses a command of the Torah ; as it is said, "Of them shall ye take your bondmen forever" (Lev. xxv. 46) ! For the purpose of fulfilling a religious duty it is different. But it is fulfilling a religious duty through the means of a transgression ! The fulfilling of a religious duty which affects the many is different.

והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר (ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני (5453)

100R. Joshua b. Levi also said : A man should always go early to the Synagogue so that he may have the merit of being counted with the first ten ; for even if a hundred come after him, he receives upon himself the reward of them all. The reward of them all, dost imagine? Nay, he means to say, he is given a reward equal to them all.

ואמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר כולם סלקא דעתך אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם (8146)

101Rab Huna said : Nine and the Ark may be reckoned together for a quorum. Rab Nahman asked him : Is the Ark a man ! But, said Rab Huna, since nine look like ten, they may be reckoned together. Another version is : When they are gathered together; another version is : When they are scattered.

אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין א"ל רב נחמן וארון גברא הוא אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי ואמרי לה כי מבדרי (6675)

102R. Ammi said : Two and the Sabbath may be reckoned together for Zimmun. Rab Nahman asked him : Is the Sabbath a man! But, said R. Ammi, two disciples of the wise who sharpen [their minds] one against the other with the study of Halakah may be reckoned together [for Zimmun]. Rab Hisda declared : For instance, I and Rab Sheshet. Rab Sheshet declared : For instance, I and Rab Hisda.

אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא (9604)

103R. Johanan said : A minor who develops puberty prematurely may be included for Zimmun. There is a teaching to the same effect : A minor who shows signs of puberty is to be included, but if he does not show such signs he is not to be included ; we are, however, not to be very particular with a minor. But this is self-contradictory ! Thou sayest : If he shows signs of puberty he is [to be included], but if not, he is not ; and then it continues, "We are, however, not to be very particular with a minor" ! What does this mean to include? Surely

א"ר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו תנ"ה קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן הא גופא קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא לא והדר תני אין מדקדקין בקטן לאתויי מאי לאו (11716)

Folio 48a דף מח ע״א

104it is to include the boy who develops puberty prematurely.

לאתויי קטן פורח. (910)

105But the Halakah is not in agreement with any of these teachings, but with that which Rab Nahman said : A minor who understands to Whom we say Grace is to be included for Zimmun.

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו (3880)

106Abbai and Raba were sitting in the presence of Rabbah. He asked them, "To Whom do we say Grace?" They replied, "The All-merciful." "And where does the All-merciful dwell?" Raba pointed upwards to the ceiling ; Abbai went outside and pointed towards the heavens. Rabbah said to them, "Both of you are Rabbis ; for that is what the proverb says, 'Every pumpkin is known by its stem'."

אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע: (8233)

107Rab Judah b. Rab Samuel b. Shelat said in the name of Rab : If nine ate corn-food and one ate vegetables, they are to be reckoned together. R. Zera said, "I asked Rab Judah, 'How is it with eight or seven ?' He replied, 'It makes no difference.' Concerning six there was no need for me to ask." R. Jeremiah said to him, "Well hast thou done in not asking [about six]. What is the reason there? Because there is a majority [who have eaten cornfood]." But here also [with six] there is a majority ! But R. Zera was of opinion that we require a clearly recognisable majority.

א"ר יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין א"ר זירא בעאי מיניה מרב יהודה שמנה מהו שבעה מהו א"ל לא שנא ששה ודאי לא מיבעיא לי א"ל רבי ירמיה שפיר עבדת דלא איבעיא לך התם טעמא מאי משום דאיכא רובא הכא נמי איכא רובא ואיהו סבר רובא דמינכר בעינן. (11700)

108King Jannaeus and his Queen were dining together, and since he had put the Rabbis to death, he had nobody to say Grace for them. He said to his wife, "Would that we had somebody to say Grace for us." She said to him, "Swear to me that if I bring thee such a man, thou wilt not harm him." He swore to her ; and she brought him her brother, Simeon b. Shetah. The king gave him a seat between himself and her, and said to him, "See how much honour I pay thee." He replied, "It is not thou that honourest me, but it is the Torah that brings me honour ; for it is written, 'Extol her, and she will exalt thee ; she will bring thee honour when thou dost embrace her' (Prov. iv. 8)." The king said to him, "Thou seest they do not accept any lordship!"

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה אמר ליה חזית כמה יקרא עבדינא לך אמר ליה לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי דכתיב (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה אמר ליה קא חזית דלא מקבל מרות (18345)

109He was handed a cup of wine to say Grace. He said, "How shall I word the Grace? ' Blessed be He of Whose bounty Jannaeus and his companions have eaten'?" He drank the cup of wine. They gave him another cup of wine and then he said Grace.

יהבו ליה כסא לברוכי אמר היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו שתייה לההוא כסא יהבו ליה כסא אחרינא ובריך (3714)

110R. Abba b. R. Hiyya b. Abba said : Simeon b. Shetah who did this acted so on his own account. For thus said R. Hiyya b. Abba in the name of R. Johanan : Nobody can cause others to have complied with the requirements of the law until he has eaten corn-food of the size of an olive.

א"ר אבא בריה דרב חייא בר אבא (א"ר יוחנן) שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי אמר ר' חייא בר אבא אר"י לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן (5551)

111Against this is quoted : Rabban Simeon b. Gamaliel says : If one has ascended [the couch] and reclined with them, even though he has not dipped with them except the smallest quantity and has not eaten with them except a single dried fig, he is to be reckoned with them [for Grace] !

מיתיבי רשב"ג אומר עלה והסיב עמהם אפילו לא טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף (4170)

112Yes, he may be reckoned with them, but he is unable to cause others to comply with the requirements of the law until he has eaten corn-food of the size of an olive.

אצטרופי מצטרף אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן (3067)

113It has been similarly reported : Rab Hanna b. Judah said in the name of Raba : Even if he has not

איתמר נמי אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא אפי' לא (2209)

Folio 48b דף מח ע״ב

114dipped with them except the smallest quantity and has not eaten with them except a single dried fig, he is to be reckoned with them, but as for causing others to comply with the requirements of the law, that he cannot do until he has eaten cornfood of the size of an olive. Rab Hanna b. Judah said in the name of Raba : The Halakah is — If he has eaten a single cabbage-leaf and drunk a cup of wine, he is to be reckoned with them ; but as for causing others to comply with the requirements of the law, that he cannot do until he has eaten corn-food of the size of an olive.

טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן (10033)

115Rab Nahman said : Moses instituted for Israel the benediction "Who feedest" at the time the manna descended for them. Joshua instituted for them the benediction of "the land" when they entered the land [of Canaan]. David and Solomon instituted [what follows] until "Who... rebuildest Jerusalem." David instituted "[Have mercy, O Lord our God] upon Israel Thy people, upon Jerusalem Thy city," and Solomon instituted "and upon the great and holy House." The benediction "Who art kind and dealest kindly" was instituted in Jabneh in connection with the slain of Bethar ; for Rab Mattena said : On the day the slain of Bethar were allowed burial, there was instituted in Jabneh the benediction "Who art kind and dealest kindly" — "Who art kind," because the bodies did not decompose ; "and dealest kindly," because they were allowed burial.

אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה: (20124)

116Our Rabbis have taught : The following is the order of the Grace after meals : The first benediction is "Who feedest" ; the second, the benediction of "the land"; the third, "Who...rebuildest Jerusalem" ; the fourth, "Who art kind and dealest kindly." On the Sabbath, one begins and ends with consolation and refers to the sanctity of the day in the middle. R. Eliezer says: If he wishes to include [the reference to the Sabbath] in the "consolation," he may do so ; in the benediction of "the land," he may do so ; in the benediction instituted by the Sages in Jabneh, he may do so. The Sages, however, say : He should only include it in the "consolation."

תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע רבי אליעזר אומר רצה לאומרה בנחמה אומרה בברכת הארץ אומרה בברכה שתקנו חכמים ביבנה אומרה וחכמים אומרים אינו אומרה אלא בנחמה בלבד (15282)

117Then the Sages agree with the first Tanna! There is a point of difference between them, viz. : the post factum.

חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו דיעבד: (1006)

118Our Rabbis have taught : Whence do we derive the Grace after meals from the Torah? As it is said, "And thou shalt eat and be satisfied and bless" (Deut. viii. 10) — this refers to the benediction "Who feedest"; "the Lord thy God" (ibid.)— to the benediction of Zimmun; "for the land" (ibid.) — to the benediction of "the land" ; "the good" (ibid.) — to "Who. . . rebuildest Jerusalem," for so it states "That goodly hill-country and Lebanon" (ibid. iii. 25); "which He hath given thee" (ibid. viii. 10) — to "Who art kind and dealest kindly." I have here only the Grace after meals ; whence do we derive the Grace before meals ? Thou canst reason by a fortiori argument — if a man should bless God when satisfied, how much more so when he is hungry !

תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת הזמון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זו הטוב והמטיב אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן (14423)

119Rabbi says : "And thou shalt eat and be satisfied and bless" refers to the benediction "Who feedest," but the benediction of Zimmun is derived from "Magnify the Lord with me" (Ps. xxxiv. 4) ; "for the land" — to the benediction of "the land" ; "the good"— to "Who...rebuildest Jerusalem," for so it states "That goodly hill-country and Lebanon"; the benediction "Who art kind and dealest kindly" was instituted in Jabneh. I have here only the Grace after meals ; whence do we derive the Grace before meals ? There is a teaching to state, "Which He hath given thee" — ie. as soon as He hath given thee.

רבי אומר [אינו צריך] ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מגדלו לה' אתי נפקא על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון הטוב והמטיב ביבנה תקנוה אין לי אלא לאחריו לפניו מנין תלמוד לומר אשר נתן לך משנתן לך (11823)

120R. Isaac said : [This reasoning] is unnecessary. Behold it states, "And He will bless thy bread and water" (Exod. xxiii. 25)— read not "And He will bless" [uberak] but "And bless thou" [ubarak]. When is it called "bread" ? Before one eats it.

רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר (שמות כג, כה) וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרי ובירך אלא וברך ואימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו (5449)

121R. Nathan said : [This reasoning] is unnecessary. Behold it states, "As soon as ye are come into the city, ye shall straightway find him, before he go up to the high place to eat ; for the people will not eat until he come, because he doth bless the sacrifice ; and afterwards they eat that are bidden" (I Sam. ix. 13).

ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר (שמואל א ט, יג) כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים (5485)

122Why all this? Because women are garrulous. Samuel said: The women did it in order to gaze upon Saul's beauty; for it is written, "From his shoulders and upward he was higher than any of the people" (ibid. 5:2). R. Johanan said : [The women did it] because one reign must not encroach upon another even a hair's breadth.

וכל כך למה לפי שהנשים דברניות הן ושמואל אמר כדי להסתכל ביפיו של שאול דכתיב (שמואל א ט, ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם ורבי יוחנן אמר לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא (7904)

123I have here only the benediction for meals ; whence is the benediction over Torah derived? R. Ishmael said : By a fortiori reasoning — for temporal life one says a benediction ; how much more so for the life of the world to come! R. Hiyya b. Nahmani, the disciple of R. Ishmael, says in the name of R. Ishmael : [This reasoning] is unnecessary ; for it states, "For the good land which He hath given thee" (Deut. viii. 10) and elsewhere it is stated, "And I will give thee the tables of stone, and the law and the commandments," etc. (Exod. xxiv, 12).

ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ח, י) על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד, יב) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו' (12881)

124R. Meir said : Whence is it that as one blesses for the good so should he bless for the bad? There is a teaching to state, "Which the Lord thy God hath given unto thee" (Deut. xxvi. 11) — He is thy judge in every circumstance wherein He judgeth thee, whether it be with the attribute of goodness or the attribute of punishment.

ר"מ אומר ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך דיינך בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדה פורענות (5872)

125R. Judah b. Batyra said : [This reasoning] is unnecessary ; for it states, "Good" (Deut. viii. 7) and "the good" (ibid. 5:10) — "good" i.e. Torah, as it is said "For I give you good doctrine" (Prov. iv. 2); "the good" i.e. the rebuilding of Jerusalem, as it is said "That goodly hill-country and Lebanon" (Deut. iii. 25).

רבי יהודה בן בתירה אומר אינו צריך הרי הוא אומר טובה הטובה טובה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם הטובה זו בנין ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון: (5665)

126There is a teaching : R. Eliezer says : Whoever does not say "a desirable, good and ample land" in the benediction of "the land" and "the kingdom of the house of David" in "Who...rebuildest Jerusalem" has not complied with the requirements of the law. Nahum the Elder says : He must mention the Covenant in the blessing of "the land." R. Jose says : He must mention the Torah therein. Pelemo says : He must refer to the Covenant before the Torah, because the latter was given with a three-fold covenant

תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות (14477)

Folio 49a דף מט ע״א

127but the former with a thirteen-fold covenant.

וזו נתנה בי"ג בריתות (1557)

128R. Abba says : One must mention thanksgiving therein at the commencement and conclusion, and he who shortens [the Grace] must not omit more than one of them ; for whoever omits more than one of them is to be reprimanded.

ר' אבא אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא יפחות מא' וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה (3953)

129Whoever concludes the benediction of "the land" with the words "[Blessed art Thou, O Lord,] Who givest lands as a heritage," or the benediction "Who...rebuildest Jerusalem" with the words "Who savest Israel" is a boor. And whoever does not include a reference to the Covenant and the Torah in the benediction of "the land" and a reference to the kingdom of the house of David in the benediction "Who...rebuildest Jerusalem" has not complied with the requirements of the law.

וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה בור וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (9726)

130This supports the teaching of R. El'ai who stated that R. Abba b. Aha said in the name of our master : Whoever omits the reference to the Covenant and the Torah in the benediction of "the land" and to the kingdom of the house of David in the benediction "Who...rebuildest Jerusalem" has not complied with the requirements of the law.

מסייע ליה לר' אילעא דא"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו (7081)

131Abba Jose b. Dostai and the Rabbis disagree, one declaring that "Who art kind and dealest kindly" requires a reference to the [Divine] Kingship, the other declaring that it does not. He who contends that it requires a reference to the Kingship is of opinion that this benediction was ordained by the Rabbis, and he who contends that it does not is of opinion that the benediction is ordained by the Torah.

פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא: (7433)

132Our Rabbis have taught : How should one conclude the benediction of the rebuilding of Jerusalem? R. Jose b. R. Judah says : "Who savest Israel." Is one to say "Who savest Israel" and not "Who...rebuildest Jerusalem"? Nay, [it means,] one also says "Who savest Israel."

ת"ר מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי בר' יהודה אומר מושיע ישראל מושיע ישראל אין בנין ירושלים לא אלא אימא אף מושיע ישראל. (6458)

133Rabbah b. Rab Huna visited the house of the Exilarch. [When saying Grace,] the latter opened with one and concluded with two. Rab Hisda asked: What advantage is there in concluding with two? Moreover there is a teaching : Rabbi says : We should not conclude with two !

רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי אמר רב חסדא גבורתא למחתם בתרתי והתניא רבי אומר אין חותמין בשתים (8433)

134It has just been stated : "Rabbi says : We should not conclude with two." Levi quoted against Rabbi, "For the land and for the food" ! It means, "The land which yields food." "For the land and for the fruits"! It means "The land which yields fruits."

גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות (6246)

135"Who hallowest Israel and the seasons"! It means, "Israel who sanctify the seasons." "Who sanctifiest Israel and the beginnings of the months"! It means, "Israel who hallow the beginnings of the months."

מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים (6127)

136"Who hallowest the Sabbath, Israel and the seasons" ! This is an exception.

מקדש השבת וישראל והזמנים חוץ מזו (2013)

137Why is it different? Here it is one idea, but there it is two, each distinct from the other.

ומאי שנא הכא חדא היא התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה (2528)

138What is the reason that we do not conclude with two ? We must not perform commandments in bundles.

וטעמא מאי אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות (3869)

139How is it, then, in this matter?

מאי הוי עלה (177)

140Rab Sheshet said : If one opens with "Have mercy... upon Israel Thy people," he concludes with "Who savest Israel" ; if one opens with "Have mercy... upon Jerusalem Thy city," he concludes with "Who...rebuildest Jerusalem." Rab Nahman said: Even if one opens with "Have mercy... upon Israel Thy people," he should conclude with "Who... rebuildest Jerusalem"; because it is said, "The Lord doth build up Jerusalem, He gathereth together the dispersed of Israel" (Ps. cxlvii. 2) — when "doth the Lord build up Jerusalem"? At the time that "He gathereth together the dispersed of Israel."

א"ר ששת פתח ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל פתח ברחם על ירושלים חותם בבונה ירושלים ורב נחמן אמר אפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס (14535)

141R. Zera said to Rab Hisda, "Let the master come and teach." He replied, "[The regulations concerning] Grace after meals have I not learnt, so shall I teach !" R. Zera asked him, "How is that?" He replied, "When I visited the house of the Exilarch and said the Grace after meals, Rab Sheshet stretched his neck over me like a serpent." "But why ?" "Because I made no reference to the Covenant, the Torah or the Kingship." "And why didst thou not mention them?" "In accord with the statement of Rab Hananel in the name of Rab, viz. : If one has not referred to the Covenant, the Torah and the Kingship, he has complied with the requirements of the law — 'the Covenant' because it does not apply to women ; 'the Tordh and the Kingship' because they apply neither to women nor slaves." "And thou didst abandon all these Tannaim and Amoraim and act according to the view of Rab!"

אמר ליה רבי זירא לרב חסדא ניתי מר ונתני אמר ליה ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינ' אמר ליה מאי האי אמר ליה דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא ואמאי דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות ואמאי לא אמרת כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב: (22561)

142Rabbah b. Bar Hannah said in the name of R. Johanan : The benediction "Who art kind and dealest kindly" requires a reference to the Kingship. What does he intend to tell us — that a benediction which contains no reference to the Kingship has not the name of benediction ? But R. Johanan has already told us this once ! R. Zera said : He means to say that it needs two references to the Kingship, one for its own sake and one for "Who...rebuildest Jerusalem."

אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה והא א"ר יוחנן חדא זימנא א"ר זירא לומר שצריכה שתי מלכיות חדא דידה וחדא דבונה ירושלים (7377)

143If so, three are required — one for its own sake, one for "Who...rebuildest Jerusalem" and one for the benediction of "the land"; for, why should not the benediction of "the land" have one? Because it is a benediction which is connected with the preceding. Then "Who...rebuildest Jerusalem" should likewise not require one because it is a benediction which is connected with the preceding!

אי הכי נבעי תלת חדא דידה וחדא דבונה ירושלים וחדא דברכת הארץ אלא ברכת הארץ מאי טעמא לא משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בונה ירושלים נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה (7615)

144Strictly speaking, even "Who...rebuildest Jerusalem" does not require one ; but since it mentions the kingdom of the house of David, it is not proper to omit a reference to the [Divine] Kingship. Rab Pappa said : This is what R. Zera meant to say: It requires two references to Kingship besides the one for its own sake.

ה"ה דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא אלא איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים רב פפא אמר הכי קאמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה (6750)

145R. Zera sat behind Rab Giddel and Rab Giddel sat before Rab Huna ; he sat and said : If one erred and omitted to mention the reference to the Sabbath [in the Grace after meals], he says "Blessed be He Who has given Sabbaths for rest to His People Israel in love for a sign and a covenant. Blessed [art Thou, O Lord,] Who sanctifiest the Sabbath." Rab Huna asked Rab Giddel : Who said that ? Rab. Again he sat and said :

יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת אמר ליה מאן אמרה רב (11113)

146If one erred and omitted to mention the reference to the Festival, he says, "Blessed be He Who has given Festivals to His people Israel for rejoicing and a memorial. Blessed... Who Sanctifiest Israel and the seasons." He asked him: Who said that? Rab.

הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים א"ל מאן אמרה רב (6516)

147Again he sat and said : If one erred and omitted to mention the reference to the New Moon he says, "Blessed be He Who has given beginnings of the month to His people Israel for a memorial" ; but I do not know whether he adds the words "and for rejoicing" or not, whether he adds a conclusion to the benediction or not, or whether it is his own or his master's.

הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה אי חתים בה אי לא חתים בה אי דידיה אי דרביה (8324)

148Giddel b. Minjomi was standing before Rab Nahman. Rab Nahman made a mistake [in the Grace]

גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן (1475)

Folio 49b דף מט ע״ב

149and returned to the commencement. He asked him, "Why did the master do so"?" He replied, "Because Rab Shela has said in the name of Rab: If one erred, he should return to the commencement."

והדר לרישא אמר ליה מאי טעמא עביד מר הכי אמר ליה דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש (3937)

150"But Rab Huna has declared in the name of Rab : If one erred, he should say 'Blessed be He Who has given' [etc.] " ! He said to him, "Was it not reported in this connection : Rab Menashya b. Tahlifa said in the name of Rab: This teaching only applies if he has not commenced the benediction 'Who art kind and dealest kindly' ; but if he has commenced it, he must return to the beginning?"

והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן אמר ליה לאו איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש (8119)

151Rab Iddi b. Abin said in the name of Rab 'Amram, in the name of Rab Nahman, in the name of Samuel: If one erred and omitted the reference to the New Moon in the Tefillah we make him repeat it: in the Grace after meals we do not make him repeat it.

אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו (7027)

152Rab Abin asked Rab 'Amram, "Why is the Tefillah different from the Grace after meals in this respect?" He replied, "To me also that was a difficulty and I put the question to Rab Nahman, who told me, 'I have not heard the reason from the master, Samuel' ; but let us see : With regard to the Tefillah which is an obligation, we make him repeat it ; but with regard to the Grace after meals, where one can eat or not eat just as he pleases, we do not make him repeat it."

אמר ליה רב אבין לרב עמרם מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב נחמן ואמר לי מיניה דמר שמואל לא שמיע לי אלא נחזי אנן תפלה דחובה היא מחזירין אותו ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו (10090)

153"But now, on the Sabbaths and Festivals, when there is no question of his not eating, then also, if he erred, he should repeat it !" He replied, "Quite so ; for Rab Shela said in the name of Rab : If he erred, he must recommence at the beginning." "But Rab Huna declared in the name of Rab : If one erred, he says 'Blessed be He Who has given'!" "Has it not been reported in that connection : 'This teaching only applies if he has not commenced the benediction "Who art kind and dealest kindly" ; but if he has started it, he recommences at the beginning'?"

אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר אמר ליה אין דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן לאו איתמר עלה לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש: (10719)

154How much [must one have eaten at the meal] to he included for Zimmun ?

עד כמה מזמנין וכו': (368)

155That is to say, R. Meir considers it to be the size of an olive and R. Judah the size of an egg. But we have been told the reverse ; for there is a Mishnaic teaching : And so, he who went from Jerusalem and recalled that he had with him holy flesh , if he has passed Sofim, he burns it where he is ; but if not, he turns back and burns it before the Temple with some of the wood piled on the altar.

למימרא דרבי מאיר חשיב ליה כזית ורבי יהודה כביצה והא איפכא שמעינן להו דתנן וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה (9018)

156How much [of the holy flesh must one have to make such a return necessary]? R. Meir says : In either case the size of an egg ; but R. Judah says : In either case the size of an olive!

עד כמה הם חוזרים רבי מאיר אומר זה וזה בכביצה ורבי יהודה אומר זה וזה בכזית (2288)

157R. Johanan said: The statement must be reversed. Abbai said : There is certainly no necessity to reverse it ; for here they differ in the interpretation of Scripture : R. Meir holds, "And thou shalt eat" (Deut. viii. 10) — i.e. eating; "and thou shalt be satisfied" — i.e. drinking ; and "eating" means the minimum quantity of the size of an olive. R. Judah, on the other hand, holds, "And thou shalt eat and be satisfied" — i.e. eating wherein is some satisfaction; and what is that? That is the minimum quantity of the size of an egg.

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך הכא בקראי פליגי ר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה (9180)

158But in the other case, they differ in reasoning; R. Meir holds that his return must be equal to his defilement — as his defilement is only possible by means of something of the minimum size of an egg, so must his return be necessitated by holy flesh of the minimum size of an egg. R. Judah, however, holds that his return must be equal to his prohibition — as his prohibition is with something of the minimum size of an olive, so must his return be necessitated by holy flesh of the minimum size of an olive.

התם בסברא פליגי ר' מאיר סבר חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה ור' יהודה סבר חזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית: (7456)

159MISHNAH How do we [say Grace] with Zimmun ? With three persons [at table], one says "We will bless [Him of Whose bounty we have partaken]" ; with three and himself, he says "Bless ye [Him of Whose bounty]" etc. With ten, one says

מתני׳ כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו (3107)

160"We will bless our God [of Whose bounty]" etc.; with ten and himself , he says "Bless ye..." and that is the same whether there be ten or ten myriads.

בעשרה אומר נברך אלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא (3659)

161With a hundred, one says "We will bless the Lord our God..."; with a hundred and himself, he says "Bless ye [the Lord our God]" etc. With a thousand, one says "We will bless the Lord our God, the God of Israel..." ; with a thousand and himself, he says "Bless ye...." With ten thousand, one says "We will bless the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, Who is enthroned above the Cherubim, for the food of which we have partaken" ; with ten thousand and himself, he says "Bless ye...." As he blesses, exactly so do they respond after him:

במאה הוא אומר נברך ה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו ובאלף הוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ברבוא והוא אומר ברכו (7126)

162"Blessed be the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, Who is enthroned above the Cherubim, for the food of which we have partaken." R. Jose of Galilee says:

כענין שהוא מברך כך עונים אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו (3898)

163According to the numerical size of the assembly do they determine the form of the benediction; as it is said, "Bless ye God in full assemblies, even the Lord, ye that are from the fountain of Israel" (Ps. Ixviii. 27). R. 'Akiba said: What do we find in the Synagogue? Whether many or few, one says "Bless ye the Lord." R. Ishmael says : "Bless ye the Lord Who is to be blessed."

ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכים שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך: (8883)

164GEMARA Samuel said : A man should never exclude himself from the general body.

גמ׳ אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (1812)

165But there is our Mishnaic teaching : With three and himself, he says "Bless ye"!

תנן בשלשה והוא אומר ברכו (1630)

166He means to say

אימא (52)

Folio 50a דף נ ע״א

167"Bless ye also"; but in any case "We will bless" is preferable. But Rab Adda b. Ahabah declared : The school of Rab say : We have the teaching: Six people [who eat together] should divide themselves up, and so up to ten.

אף ברכו ומ"מ נברך עדיף דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב תנינא ו' נחלקין עד י' (2813)

168That is quite right if thou sayest "We will bless" is preferable, and therefore they are to be divided up; but if thou sayest "Bless ye" is preferable, why should they be divided up? Is it not, then, to be concluded that "We will bless" is preferable?

אי אמרת בשלמא נברך עדיף מש"ה נחלקין אלא א"א ברכו עדיף אמאי נחלקין אלא לאו ש"מ נברך עדיף ש"מ (3965)

169Draw that conclusion. There is a teaching to the same effect: Whether one says "Bless ye" or "We will bless," we should not take him to task on that account ; but punctilious people do. Also, from the form of benediction used by a man it may be recognised whether he is a disciple of the wise or not. How is this ? Rabbi declares : [If he says] "And through Whose goodness [we live]," he is a disciple of the wise ; but if "And from Whose goodness," he is a boor.

תניא נמי הכי בין שאמר ברכו בין שאמר נברך אין תופסין אותו על כך והנקדנין תופסין אותו על כך ומברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו כיצד רבי אומר ובטובו הרי זה ת"ח ומטובו ה"ז בור (8378)

170Abbai said to Rab Dimai : But it is written, "And from Thy blessing let the house of Thy servant be blessed for ever" (II Sam. vii, 29) ! With a petition it is different. With a petition likewise it is written, "Open thy mouth wide, and I will fill it" (Ps. Ixxxi. 11) ! This is written in connection with words of Torah.

א"ל אביי לרב דימי והכתיב (ש"ב ז, כט) ומברכתך יברך (את) בית עבדך לעולם בשאלה שאני בשאלה נמי הכתיב (תהלים פא, יא) הרחב פיך ואמלאהו ההוא בד"ת כתיב (5240)

171There is a teaching : Rabbi declares : If one says "Through Whose goodness we live" he is a disciple of the wise ; if he says "[Through Whose goodness] they live" he is a boor. The Rabbis of Neharbel taught the reverse; but the Halakah is not in agreement with them.

תניא רבי אומר בטובו חיינו הרי זה ת"ח חיים הרי זה בור נהרבלאי מתני איפכא ולית הלכתא כנהרבלאי (4297)

172R. Johanan declared : [If he says] "We will bless Him of Whose bounty we have partaken" he is a disciple of the wise ; if he says "[We will bless] the One of Whose bounty we have partaken" he is a boor.

אמר רבי יוחנן נברך שאכלנו משלו הרי זה ת"ח למי שאכלנו משלו הרי זה בור (3565)

173But Aha b. Raba said to Rab Ashe : But we say : "[We will bless] the One Who has performed for our fathers and for us all these miracles" ! He replied : Here it is obvious that it is the Holy One, blessed be He, Who performed the miracles.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי והא אמרינן למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו א"ל התם מוכחא מילתא מאן עביד ניסי קודשא ב"ה (5595)

174R. Johanan declared : [If he says] "Blessed be He of Whose bounty we have partaken" he is a disciple of the wise ; but if he says "[Blessed be He] for the food of which we have partaken," he is a boor.

א"ר יוחנן ברוך שאכלנו משלו הרי זה ת"ח על המזון שאכלנו הרי זה בור (3021)

175Rab Huna b. Rab Joshua said : This refers only to three, where the Divine Name is not mentioned ; but with ten, where the Name is mentioned, the matter is clear. As our Mishnah teaches : As he blesses, exactly so do they respond after him: "Blessed be the Lord our God, the God of Israel, the God of hosts, Who is enthroned above the Cherubim, for the food of which we have partaken."

א"ר הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא בג' דליכא שם שמים אבל בעשרה דאיכא שם שמים מוכחא מילתא כדתנן כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו: (8498)

176Whether ten or ten myriads. This is self-contradictory ! Thou sayest : Whether ten or ten myriads, implying that they are the same; and then it continues: With a hundred, one says ; With a thousand, one says ; With ten thousand, one says !

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא: הא גופא קשיא אמרת אחד עשרה ואחד עשרה רבוא אלמא כי הדדי נינהו והדר קתני במאה אומר באלף אומר ברבוא אומר (6064)

177Rab Joseph said : There is no contradiction, the latter being the statement of R. Jose of Galilee, the other of R. 'Akiba. For the Mishnah declares : R. Jose of Galilee says : According to the numerical size of the assembly do they bless; as it is said, "Bless ye God in full assemblies." R. 'Akiba said : What do we find in the Synagogue ?

אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' יוסי הגלילי הא ר"ע דתנן ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכין שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים: (5145)

178What does R. 'Akiba make of the verse quoted by R. Jose of Galilee ? He requires that for the following teaching : R. Meir says : Whence is it derived that even the embryos in their mothers' womb sang the song at the Red Sea? As it is said, "Bless ye God in full assemblies, even the Lord, ye that are from the fountain of Israel" (Ps. Ixviii. 27). And the other? He derives it from the word "fountain".

אר"ע מה מצינו בבית הכנסת וכו': ור"ע האי קרא דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא היה ר' מאיר אומר מנין שאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל ואידך ממקור נפקא (9455)

179Raba said : The Halakah is in agreement with R. 'Akiba. Rabina and Rab Hamma b. Buzi visited the house of the Exilarch. [When about to say Grace] Rab Hamma stood up and looked about to see whether there were a hundred people present. Rabina said to him : It is unnecessary ; thus said Raba : The Halakah is in agreement with R. 'Akiba.

אמר רבא הלכה כר"ע רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה א"ל רבינא לא צריכת הכי אמר רבא הלכה כר"ע (5420)

180Raba said : When we dine at the house of the Exilarch, we say Grace in threes. But they should have said Grace in tens ! If the Exilarch had heard, he would have been angry. But they could have fulfilled their duty by means of the Grace said by the Exilarch ! Since everybody made the responses in a loud voice, it could not be heard.

אמר רבא כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא מברכינן ג' ג' וליברכו י' י' שמע ריש גלותא ואיקפד וניפקו בברכתא דריש גלותא איידי דאוושו כ"ע לא שמעי (7241)

181Rabbah Tospaah said : If three were dining together, and one finishing before the others says Grace for himself, they fulfil the obligation of Zimmun with him, but not he with them ; because the Zimmun cannot be retrospective.

אמר רבה תוספאה הני ג' דכרכי רפתא בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזמון דידיה איהו לא נפיק בזמון דידהו לפי שאין זמון למפרע: (5083)

182R. Ishmael says: Rafram b. Pappa visited the Synagogue of Abi Gibar. He stood up, read in the Scroll and exclaimed, "Bless ye the Lord"; he then stopped and did not say "Who is to be blessed." They all shouted "Bless ye the Lord Who is to be blessed," Raba said: Thou black pot! What hast thou to do with this controversy? Moreover, everybody acts in accord with the opinion of R. Ishmael.

ר' ישמעאל אומר: רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר קם קרא בספרא ואמר ברכו את ה' ואשתיק ולא אמר המבורך אוושו כ"ע ברכו את ה' המבורך אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא למה לך ועוד הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל: (10045)

183MISHNAH Three who have eaten together are not permitted to separate [before Grace], and, similarly with four or five. Six may divide themselves [into two parties for Zimmun] up to ten. But ten may not divide themselves up, [and similarly] up to twenty.

מתני׳ ג' שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק וכן ד' וכן חמשה ו' נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד כ' (4535)

184If two parties eat in the same room, should some of one party be visible to some of the other party, they may be reckoned together for Zimmun; but if not, each party arranges Zimmun for itself.

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן (6346)

185We may not say the benediction over wine until water has been added to it. These are the words of R. Eliezer ; but the Sages say : The benediction may be pronounced [over wine without dilution].

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר וחכ"א מברכין: (3035)

186GEMARA What does he wish to tell us? We have already learnt in the Mishnah : Three who ate together are under the obligation of Zimmun!

גמ׳ מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן (1902)

187He means to inform us the same as that which R. Abba said in the name of Samuel : Three who sat down to eat together, although they have not yet partaken of food, are not permitted to separate [before saying Grace].

הא קמ"ל כי הא דאמר רבי אבא אמר שמואל ג' שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו אינן רשאין ליחלק (3516)

188Another version : R. Abba said in the name of Samuel : This is what he teaches [in our Mishnah] : Three who sat down to eat together, although each partakes of his own loaf, are not permitted to separate [before saying Grace]. Or also [he means to inform us] the same as that which Rab Huna said : Three persons who came together from three parties are not permitted to separate [before saying Grace].

ל"א אמר רבי אבא אמר שמואל הכי קתני ג' שישבו לאכול כאחת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אינן רשאין ליחלק אי נמי כי הא דרב הונא דאמר רב הונא ג' שבאו מג' חבורות אינן רשאין ליחלק (7315)

189Rab Hisda said : This only applies to those who came together from three different parties, each of which consists of three men.

אמר רב חסדא והוא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם (1948)

190Raba said:

אמר רבא (444)

Folio 50b דף נ ע״ב

191This only refers to the case where the original parties did not at the outset include these [three men] in their own place for Zimmun ; but if they had done so, then the necessity for Zimmun has passed from these men.

ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו (2598)

192Raba said : Whence do I state this? For we have the Mishnaic teaching : A [defiled] couch, half of which has been stolen or lost or has been divided between brothers or partners, becomes clean; but if it is restored, it can from that time onwards contract defilement.

אמר רבא מנא אמינא לה דתנן מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא (4817)

193From that time onwards it may contract defilement, but not retrospectively. Infer from this that since it has been divided, the defilement has passed from it. So here also, since the parties had included these men for Zimmun, it passes from them.

מכאן ולהבא אין למפרע לא אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה ה"נ כיון דאזמון עלייהו פרח זימון מינייהו: (2354)

194If two parties eat in the same room, etc. It has been taught : If there be an attendant between them, he unites them [for Zimmun].

ב' חבורות וכו': תנא אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן: (3315)

195We may not say the benediction over wine. Our Rabbis have taught : [wine] Until water has been added, we do not say the benediction "...Who createst the fruit of the vine" over the wine, but "...Who createst the fruit of the tree" ; and we may wash the hands therewith. From the time that water has been added, the benediction is "...Who createst the fruit of the vine," and we may not wash the hands therewith. These are the words of R. Eliezer ; but the Sages say : In either case the benediction is "...Who createst the fruit of the vine," and we may not wash the hands therewith.

אין מברכין על היין: ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו ב"פ הגפן אלא בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין הימנו לידים (9157)

196In agreement with whom is that which Samuel said : A man may fulfil all his needs with bread? With whom? With R. Eliezer.

כמאן אזלא הא דאמר שמואל עושה אדם כל צרכיו בפת כמאן כר' אליעזר (2711)

197R. Jose b. R. Hannina said: The Sages agree with R. Eliezer that over a cup of wine intended for the Grace we do not say the benediction until water is added. What is the reason ? Rab Osha'ya answered : We require a commandment to be performed with the choicest.

א"ר יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים מ"ט אמר רב אושעיא בעינן מצוה מן המובחר (5453)

198But what is the use [of undiluted wine] according to the Rabbis? R. Zera said : It may be used for a beverage made of caryota.

ורבנן למאי חזי א"ר זירא חזי לקורייטי (1233)

199Our Rabbis have taught : Four things are said concerning bread — we may not place raw meat upon bread ; we may not pass a cup full of wine over bread ; we may not throw bread ; we may not rest a dish upon bread.

ת"ר ד' דברים נאמרו בפת אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין זורקין את הפת ואין סומכין את הקערה בפת (7006)

200Amemar, Mar Zotra and Rab Ashe dined together, and dates and pomegranates were placed before them. Mar Zotra took [some of the fruit] and threw it before Rab Ashe as his portion. The latter said to him, "Does not the master agree with that which has been taught : One may not throw articles of food?" [He replied], "That refers to bread." "But there is a teaching; Just as one may not throw bread, so one should not throw any article of food!" He replied, "But there is a teaching : Although one may not throw bread, other articles of food may be thrown!"

אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי אייתי לקמייהו תמרי ורמוני שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין ההיא בפת תניא והתניא כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את האוכלין א"ל והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין (16337)

201There is, however, no contradiction, one referring to that which becomes repugnant [by throwing], the other to that which does not become repugnant.

אלא לא קשיא הא במידי דממאיס הא במידי דלא ממאיס (959)

202Our Rabbis have taught : We may let wine run through pipes before a bride and bridegroom, and throw before them roasted ears of corn and nuts in the Summer but not in Winter; but we may not throw cakes before them in Summer or Winter.

ת"ר ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים: (7512)

203Rab Judah said : If one forgot and put food into his mouth without a benediction, he should push it on one side [in his mouth] and say the benediction.

א"ר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד א' ומברך (2514)

204Another taught: He should swallow it; there is another teaching : He should spit it out ; there is still another teaching : He should push it aside [in his mouth].

תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא אידך מסלקן (2091)

205There is no contradiction ; the teaching that he should swallow it refers to liquids ; that he should spit it out refers to something that will not become repugnant; and that he should push it on one side refers to something which would become repugnant.

ל"ק הא דתניא בולען במשקין והא דתניא פולטן במידי דלא ממאיס והא דתניא מסלקן במידי דממאיס (3143)

Folio 51a דף נא ע״א

206But also with something which would not become repugnant let him push it on one side and say the benediction! Rab Isaac Kaskesaah explained [why that is not so] in the presence of R. Jose b. Abin, in the name of R. Johanan : Because it is said, "My mouth shall be filled with Thy praise" (Ps. Ixxi. 8).

במידי דלא ממאיס נמי לסלקינהו לצד אחד וליברך תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן משום שנאמר (תהלים עא, ח) ימלא פי תהלתך (5888)

207Rab Hisda was asked : If one has eaten or drunk without having said the benediction, may he say it afterwards? He answered : Shall one who has eaten garlic so that the smell is diffused eat more garlic so that its smell be more diffused?

בעו מיניה מרב חסדא מי שאכל ושתה ולא ברך מהו שיחזור ויברך אמר להו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף (5665)

208Rabina said : Consequently, even if he has finished the meal, he may go back and say the benediction ! For there is a teaching : If one has had immersion and ascended [from the water], as he ascends he should say "Blessed... Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us concerning immersion."

אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא טבל ועלה אומר בעלייתו ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה (5418)

209But the two cases are not parallel; for there [in the instance of immersion], the man was not at the outset fit [to pronounce a benediction] ; but here [in the instance of the benediction] the man was fit at the outset [to say it], and since it was deferred it must remain so.

ולא היא התם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואידחי אידחי: (1989)

210Our Rabbis have taught : Asparagus-beverage is beneficial for the heart, good for the eyes and how much more so for the digestive organs ; so if one grows addicted to it, it is beneficial for the whole of his body ; but if he becomes intoxicated therewith, it is harmful to his whole body.

תנו רבנן אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכ"ש לבני מעים והרגיל בו יפה לכל גופו והמשתכר הימנו קשה לכל גופו (4330)

211Since he teaches that it is beneficial for the heart, it is to be inferred that we are here dealing with [a brew] with wine ; and he teaches, "How much more so for the digestive organs." But there is a teaching: For the heart, eye and milt it is beneficial, but injurious to the head, bowels and piles !

מדקתני יפה ללב מכלל דבחמרא עסקינן וקתני וכל שכן לבני מעים והתניא ללע"ט יפה לרמ"ת קשה (4501)

212The teaching above refers to old wine ; according to the Mishnaic teaching : [If one says] "I vow to abstain from wine because it is injurious to the bowels," and they tell him "But is not old wine beneficial for the bowels ?" and he remains silent, then he is forbidden to drink new wine but is permitted to drink of the old. Draw that inference.

כי תניא ההיא במיושן כדתנן קונם יין שאני טועם שהיין קשה לבני מעים אמרו לו והלא מיושן יפה הוא לבני מעים ושתק אסור בחדש ומותר במיושן שמע מינה: (7280)

213Our Rabbis have taught : Six things are said of the asparagus-beverage : One should only drink it undiluted and full; one receives it with the right hand but drinks it [holding it] with the left ; one must not talk after drinking it ; one must not stop in the course of drinking ; one must only return the cup to him who handed it to him ; he should expectorate after drinking it ; and one must not support it except with its own kind.

תנו רבנן ששה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו אלא כשהוא חי ומלא מקבלו בימין ושותהו בשמאל ואין משיחין אחריו ואין מפסיקין בו ואין מחזירין אותו אלא למי שנתנו לו ורק אחריו ואין סומכין אותו אלא במינו (9644)

214But there is a teaching : One should not support it except with bread ! There is no contradiction, the latter referring to [a brew] with wine, the other to [a brew] with beer.

והתניא אין סומכין אותו אלא בפת לא קשיא הא בדחמרא הא בדשכרא (2882)

215One teacher states : For the heart, eyes and milt it is beneficial but injurious to the head, bowels and piles ; whereas there is another teaching : It is beneficial for the head, bowels and piles but injurious to the heart, eyes and milt ! There is no contradiction ; the latter referring to [a brew] with wine, the other to [a brew] with beer.

תני חדא ללע"ט יפה לרמ"ת קשה ותניא אידך לרמ"ת יפה ללע"ט קשה לא קשיא הא בדחמרא הא בדשכרא (4829)

216One teacher states : If he expectorates after drinking it he will be smitten [with illness]; and there is another teaching ; If he does not expectorate after drinking it he will be smitten ! There is no contradiction ; the latter referring to [a brew] with wine, the other to [a brew] with beer.

תני חדא רק אחריו לוקה ותניא אידך לא רק אחריו לוקה לא קשיא הא בדחמרא הא בדשכרא (3574)

217Rab Ashe said : Now that thou maintainest that one who does not expectorate after drinking it will be smitten [with illness], the spittle should be emitted even in the presence of a king.

א"ר אשי השתא דאמרת לא רק אחריו לוקה מימיו נזרקין אפילו בפני המלך: (3447)

218R. Ishmael b. Elisha said : Three things Suriel, the Prince of the Presence, related to me: Do not take thy shirt in the morning from the hand of the attendant and put it on; do not let thy hands be washed by one who has not washed his own ; and do not return the cup of asparagus-beverage except to him who handed it to thee, because a band of demons (another version : a company of angels of destruction) lies in wait for a man, saying, "When will he commit one of these acts and be trapped ?"

א"ר ישמעאל בן אלישע שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך מפני שתכספית ואמרי לה אסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם ואומרים אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד (14174)

219R. Joshua b. Levi said : Three things did the Angel of Death tell me : Do not take thy shirt in the morning from the hand of the attendant and put it on ; do not let thy hands be washed by him who has not washed his own; and do not stand before women when they return from being with a dead person, because I leap and go before them with my sword in my hand, and I have permission to destroy.

אמר ריב"ל שלשה דברים סח לי מלאך המות אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל (11759)

220But if one met [such women], what is the remedy? Let him move four cubits from his place ; or if there is a river let him cross it; or if there is another road let him proceed along it ; or if there is a wall let him stand behind it ; but if not, let him turn his face away and say, "And the Lord said unto Satan, The Lord rebuke thee, O Satan" (Zech. iii. 2) until they have passed him by.

ואי פגע מאי תקנתיה לינשוף מדוכתיה ארבע אמות אי איכא נהרא ליעבריה ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה ואי איכא גודא ליקו אחורא ואי לא ליהדר אפיה ולימא (זכריה ג, ב) ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו' עד דחלפי מיניה: (6339)

221R. Zera said in the name of R. Abbahu (another version: it was taught in a Baraita) : Ten things are said with reference to the cup used for the Grace after meals : It requires washing and rinsing, undiluted [wine] and must be full, crowning and covering ; he takes it with both hands and places it in the right hand, raises it a handbreadth from the floor and gazes at it. Some also say : He sends it as a present to his household,

א"ר זירא א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו (10613)

222R. Johanan said : We only observe four of those rules : washing, rinsing, undiluted [wine] and [the cup] must be full. It has been taught: Washing refers to the inside [of the cup], rinsing to the outside.

אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד הדחה שטיפה חי ומלא תנא הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ (2889)

223R. Johanan said : Whoever says the benediction over a full cup will be granted a boundless inheritance; as it is said, "And full with the blessing of the Lord ; possess thou the sea and the south" (Deut. xxxiii. 23). R. Jose b. R. Hannina said: He will be worthy to inherit two worlds, this world and the world to come.

א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר (דברים לג, כג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא (6013)

224"Crowning" — Rab Judah used to crown it with disciples. Rab Hisda used to crown it with small cups. R. Hanan said : And with undiluted [wine]. Rab Sheshet said : Until the benediction of "the land."

עיטור רב יהודה מעטרהו בתלמידים רב חסדא מעטר ליה בנטלי אמר ר' חנן ובחי אמר רב ששת ובברכת הארץ (5077)

225"Covering" [the head] — Rab Pappa used to wrap himself [in his Tallit], sit down [and say the Grace]. Rab Assi used to spread a cloth over his head.

עיטוף רב פפא מעטף ויתיב רב אסי פריס סודרא על רישיה (2684)

226"He takes it with both hands" — R. Hinnana b. Pappa said : What is the Scriptural authority? "Lift up your hands in holiness, and bless ye the Lord" (Ps. cxxxiv. 2).

נוטלו בשתי ידיו א"ר חיננא בר פפא מאי קראה (תהלים קלד, ב) שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (3318)

227"And he places it in his right" — R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan : The earlier [Rabbis] asked : May the left hand support the right? Rab Ashe said : Since the earlier [Rabbis] raised this question without having it decided,

ונותנו לימין א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין אמר רב אשי הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשט להו (6047)

Folio 51b דף נא ע״ב

228we must act according to the stricter view.

אנן נעבד לחומרא (512)

229"He raises it a hand-breadth from the floor" — R. Aha b. R. Hannina said: What is the Scriptural authority ? "I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the Lord" (Ps. cxvi. 13).

ומגביהו מן הקרקע טפח אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קראה (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (3722)

230"He gazes at it" — so that his thoughts may not wander.

ונותן עיניו בו כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה (1508)

231"He sends it as a present to his household" — so that his wife may be blessed.

ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו (3389)

232'Ulla visited the house of Rab Nahman; he wrapped the bread and said Grace and gave the cup of benediction to Rab Nahman. Rab Nahman said to him, "Let the master send the cup of benediction to Jalta." He replied, "Thus spake R. Johanan: The fruit of a woman's body is only blessed through the fruit of a man's body; as it is said, 'He will also bless the fruit of thy body' (Deut. vii. 13) — it is not said 'the fruit of her body' but 'the fruit of thy body'."

עולא אקלע לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת מזונא יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן אמר ליה רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר (דברים ז, יג) וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך (12302)

233There is a teaching to the same effect : R. Nathan says : Whence is it that the fruit of a woman's body is only blessed through the fruit of a man's body? As it is said, "He will also bless the fruit of thy body" — it is not said "the fruit of her body" but "the fruit of thy body."

תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך (7061)

234Meanwhile Jalta heard [that the cup of benediction had not been sent to her]. She arose in anger, went to the wine-cellar and broke four hundred flasks of wine. Rab Nahman said to him, "Let the master send her another cup." 'Ulla sent it to her [with the message], "All this measure of wine belongs to the benediction." She sent back the reply, "From pedlars comes gossip, from rags come vermin."

אדהכי שמעה ילתא קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא אמר ליה רב נחמן נשדר לה מר כסא אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא היא שלחה ליה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי (7530)

235Rab Assi said : One must not speak over the cup of benediction. Rab Assi also said : We may not say the benediction over a cup of ill-luck. What means "a cup of ill-luck"? Rab Nahman b. Isaac said : A second cup. There is a teaching to the same effect : He who drinks [cups of wine] of an even number should not say Grace ; because it is said, "Prepare to meet thy God, O Israel" (Amos iv. 12); but such an one is not fitly prepared.

אמר רב אסי אין מסיחין על כוס של ברכה ואמר רב אסי אין מברכין על כוס של פורענות מאי כוס של פורענות אמר רב נחמן בר יצחק כוס שני תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל והאי לא מתקן (11247)

236R. Abbahu said (another version : it was taught in a Baraita) : He who eats while walking should say Grace standing ; but he who eats standing should sit to say Grace ; and when he reclines at the meal, he should sit up to say Grace. The Halakah in every case is : He sits and says Grace.

אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא האוכל ומהלך מברך מעומד וכשהוא אוכל מעומד מברך מיושב וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך והלכתא בכולהו יושב ומברך: (6089)

237May we return unto thee : Three who ate !

הדרן עלך שלשה שאכלו (1371)

English: Berakhot, A. Cohen, The Babylonian Talmud: Tractate Berakot (Cambridge University Press, 1921), public domain; Sukkah and Megillah, Daf Shevui (Conservative Yeshiva), CC0; Ta'anit, Henry Malter, The Treatise Ta'anit of the Babylonian Talmud (Jewish Publication Society, 1928), public domain; Chagigah, A. W. Streane, A Translation of the Treatise Chagigah from the Babylonian Talmud (Cambridge University Press, 1891), public domain; Makkot, Sefaria Community Translation, CC0. Hebrew and Aramaic: Ta'anit, Malter's critical text (1928, public domain; his notes not reproduced); the others, Wikisource Talmud Bavli (Vilna edition), via Sefaria, licensed CC BY-SA 3.0 (this site's cleaned copy of that text is shared under the same license); changes made (markup and images removed).